דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / בגלות נכונה ומכובדת

בגלות נכונה ומכובדת

הכול מתחיל מהרגשת הגלות. האדם יכול ללמוד הרבה, להשקיע, אבל השאלה היא מתי (אם בכלל) הוא יתחיל להרגיש את עצמו בגלות? יתכן שיש לו רצונות רבים, הוא רוצה להכיר את העולם הבא, לשנות את עצמו ואת העולם, אבל זה עדיין לא נחשב לגלות.

גלות היא חוסר היכולת שלנו לעבוד את ה', לעשות לו נחת רוח, ולא שום דבר אחר. כלומר, גלות היא מדרגה מכובדת ביותר, גבוהה ולא פשוטה. כפי שנאמר, "זה כנגד זה ברא אלוקים". אני מתחיל לגלות שאני נמצא בגלות רק בעזרת המאור שמאיר ומגלה לי את מצבי ומביא לי את הרגשת הגלות.

האור מתחזק יותר ויותר, מביא לי הרגשה שאני עובר דרך מ"ט שערי טומאה, כי אני נמצא בתוך הרצון האגואיסטי ולא יכול לגרום נחת רוח לבורא. ואז אני צועק: "שלח את עמי!", אני מבין שאני לא מסוגל להגיע להשפעה ולעשות נחת רוח לבורא על אף שזו מטרתי ותשוקתי היחידה.

רק אז אני מגיע לסוף הגלות ומקבל כלים לגאולה. הרי אני עברתי דרך כל השערים חוץ משער ה-נ' שאותו אני לא מרגיש ולא יכול לתקן.

לכן, צריך להשקיע מאמץ רב כדי לברר את התכונות השולטות בנו לעומת תכונת ההשפעה ואהבת הזולת. זה יהיה גילוי מצבי האמיתי, כלומר, גילוי הגלות.

נאמר "מאהבת הבריות לאהבת ה'". אני לא יודע מיהו הבורא, היכן הוא נמצא, כיצד להתייחס אליו ולהיות בקשר עימו. אין בינינו שום אמצעי תקשורת. לכן, במקום זה נתנו לי את הזולת ואת הכלל הגדול בתורה "ואהבת לרעך כמוך". אם אני אחבר את הכול ביחד, אז אני אמשוך את המאור המחזיר למוטב שנקרא "תורה" שמעלה אותי לדרגת הבורא.

כלומר, במקום הבורא ניתנה לנו הקבוצה, שטח הפעולה שעליו אנחנו יכולים לייצב את עצמנו כלפי הבורא. מערכות רבות בנויות על פי אותו העיקרון. ישנן מערכות מאוד פשוטות שבהן אני רואה את עצמי, את המטרה ואת הדרך להגיע אליה. מערכת כזאת נועדה לאנשים פשוטים, לא מפותחים ולילדים קטנים.

אדם יותר מפותח יכול לעשות תוכניות לטווח יותר ארוך שיכולות להתממש רק בעוד מספר שנים. כך פועלים כל אמצעי התקשורת שלנו. אפילו טיל שנורה, לא רואה את המטרה שנמצאת מעבר לאופק. אבל אני יודע לעשות חישוב על פי הנתונים הקיימים ומכוון את עצמי למטרה.

אותו הדבר גם כאן, אם אני מכוון את עצמי נכון בעזרת כל האמצעים העומדים לרשותי: רב, ספרים, קבוצה, הפצה, אני מכוון את עצמי לבורא ואני אגיע אליו. לכן, נאמר "מאהבת הבריות לאהבת ה'" ו"ואהבת לרעך כמוך", כלומר, בעולם הזה תמיד יש לי אמצעים מדויקים כדי לכוון את עצמי לבורא.

אם אני מבין זאת, אז אני מרגיש שאני נמצא בגלות הנכונה, כלומר, חסרה לי נקודת המגע עם הבורא. ואפילו ללא קשר עם הבורא ובלי להכיר אותו, בלי שום רמזים, אני בכל זאת יכול בעזרת כל האמצעים העומדים לרשותי להגיע להרגשה שאני נמצא בגלות ואני לא יכול להשפיע נחת רוח לבורא, אני רחוק ממנו. הוא נמצא אי שם! ואז אני מברר איפה זה "אי שם" בהיותי נמצא במ"ט שערי טומאה ומבין שהבורא הפוך מהטומאה. ומתוך הפער הזה בין הגלות לגאולה נולדת הרגשת החיסרון שאני מצטייד בה ויכול להוציא ממצרים כרכוש גדול ולהמשיך לעבוד עימו, להפוך את מ"ט שערי טומאה לשערי קדושה.

לכן, לא צריך לחשוב שאין לנו בכלל אמצעים. יש לנו את כל הדרוש, חוץ מהתכונות הרוחניות של השפעה שאנחנו נקבל אם רק נרצה. וניתנו לנו כל האמצעים לרצות אותן.

מתוך שיעור על פי ספרו של האר"י "שער הכוונות", 07.04.2014

ידיעות קודמות בנושא:
עבד פרעה או עבד ה'
גאולה בחסות החושך
מ"ט שערים בדרך לגאולה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/7Nz8g

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest