דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / אנשים יימשכו אלינו בעצמם

אנשים יימשכו אלינו בעצמם

היראה צריכה להיות, האם אני יכול לעשות נחת רוח לבורא. וזה לא יכול להיות לפני שאנחנו משיגים ערבות וכל אחד דואג, כלומר נמצא ביראה, האם אני דואג לאחרים. לפני זה אני לא יכול לפנות לבורא. הוא יכול להיות רק כמטרה, ואילו הדאגה שלי לאחרים יכולה אז להיות כתנאי שמכוון אותי אליה. אבל זה לא עובד בלי זה, כמו שנאמר: "מאהבת הבריות לאהבת ה'".

לכן אנחנו צריכים לסדר את העבודה שלנו בכזאת צורה, שיהיה לנו ברור שזה לא שני דברים נפרדים, אלא שאחד קיים בתוך השני. כדי לכוון את עצמי לבורא, אני זקוק לכוונת שבה מתחברים בקו אחד שלושת המרכיבים: העין, כוונת אחת וכוונת שנייה. ורק על ידי חיבור של שלושת החלקים האלה: ישראל, אורייתא וקב"ה, אני יורה ונוגע במטרה.

ואי אפשר לכוון בצורה אחרת. כי אם יהיו לי עין וכוונת אחת, אז אני אוכל לסובב את הרובה לאיזה כיוון שארצה. להעביר ציר, קו ישר מחוצה לי, מחוץ לעין שלי, אני יכול רק אם אני מתייחס לקבוצה ודרכה לבורא.

ולכן, את כל היראה אני יכול לבדוק בקבוצה – האם אני דואג לכולם, האם אני חושב רק על החברים? האם כל העבודה שלי היא באמת על מנת להשפיע להם? האם אני מקרב אותם אליי, האם אני מקרב את עצמי אליהם? האם אני דואג לשוויון ולחיבור בקבוצה, כמו שאבא דואג לכל הילדים, שמרגיש את עצמו פָּחוּת מהם? הם בשבילו הדבר היקר ביותר, הם בשבילו האדונים. הרצונות שלהם קובעים את הפעולות שלו.

וכך צריך להרגיש כל אחד ואחד. ואם אנחנו עובדים בצורה כזאת, אז ייצא, שהעבודה הזאת כבר לא תיעשה במישור הגשמי, אלא במישור הרוחני. האור יתחיל לעבוד דרכנו, ואז אנחנו נממש את שיטת הקבלה בעולם. כי כל העולם, הוא חלקי הנשמה שלנו. אין לנו ברירה, אנחנו חייבים להביא לו את האור ולתקן את ה"כלים" האלה. ואז ה"כלים" האלו, האנשים האלה, ירוצו בעצמם אלינו, ירצו להתחבר איתנו. הם ירגישו שיש לנו מילוי עבורם, לעומת כל הגלות המרה שבה הם נמצאים עכשיו.

כך צריך להיות המימוש הנכון. כל אחד צריך להיות מחובר בקשרי ערבות, כלומר שאני דואג לכולם, עד כמה שזה תלוי בכוחותיי, שלא יחסר להם כלום. בתנאים כאלה הוא יקבל תורה, כלומר בתגובה לפעולות שלו יאיר האור שיסדר את הכול: גם את הקשר הפנימי שלו עם החברים וגם את הקשר של כל הקבוצה עם כל העולם הסובב.

רק אז יש לנו תורה, המאור המחזיר למוטב, רק בתנאי שאנחנו לפחות נמצאים בנטייה לערבות, שכל אחד דואג לכולם. במקרה כזה, האור פועל בתוך הקבוצה ויש לה כוח לצאת לפעולת הפצה רחבה בעולם.

אחרת, "שב ואל תעשה, עדיף", כי עם מה אתה תצא לאנשים? להיפך, עם הסדר הלא נכון הזה, אתה תגרום לפעולות הפוכות של האור. כי האור תמיד פועל בצורה אוטומטית, ביחס ל"כלים", בהתאם לאיך שהם מסודרים, בצורה נכונה או לא. ואז הוא יראה לך את הטעויות שלך, כלומר אתה תתחיל להתקדם בדרך של ייסורים. והדרך הזאת יכולה להיות מאוד לא נעימה וקשה, בפרט שהטעויות האלה מתפשטות בקהל גדול. לכן העבודה שלנו צריכה להיות מדויקת וקפדנית.

מתוך שיעור על מאמר מס' ל"ח מספר "שמעתי", 01.10.2013

ידיעות קודמות בנושא:
מטרה בלעדית ואמצעי ייחודי
מעגלי האור המתפשטים
מה שיָקר לבורא

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/ZMPPY

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest