דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / אל תתביישו להשתנות

אל תתביישו להשתנות

בעל הסולם, מאמר "גוף ונפש": "והציגו את הגוף, בדמות מכונה חשמלית המתוקנת עם חוטים המתמשכים מהגוף אל המח, והם מופעלים על ידי פגישתם עם דברים חיצוניים מהגוף, ושולחים אל המח את הרגשתם, כאב, או עונג, והמח מורה לאבר מה לעשות."

שאלה: האם למעשה, כל מה שהגוף מרגיש, כל החיים הם כמו "סרט" שמקרינים לו?

תשובתי: משתלבות כאן שתי גישות: סובייקטיבית ואובייקטיבית. בעקרון, אם אתה כבר רואה, תופס תמונת עולם כלשהי, אתה אינך יכול למחוק אותה ולהגיד שזהו פרי דמיון של המשחק. נכון שיתכן שמדובר בדמיון, אבל "הדמיון" הזה הוא החיים שלנו, ועלינו לקבל אותו כנתון.

שאלה: אז איפה האמת?

תשובתי: אין אמת, הכול יחסי כלפי האדם. על פני כדור הארץ חיים שבעה מיליארדי בני אדם ולכל אחד אמת משלו. הרי אין לנו קנה מידה אבסולוטי שלפיו אפשר למדוד את האמת. כולנו תלויים בחלל, כמו כדור הארץ, כמו כל היקום, מי יודע איפה הוא "תלוי"? עכשיו אתה חי, אבל בעוד רגע אתה מת, ומי שולט על זה? בידיים של מי נמצאים החוטים?

במצבנו הנוכחי, בהעדר אמות מידה בסיסיות, אין באפשרותנו לבצע מדידות מדויקות. אנחנו קבענו המון מערכות ויחידות מדידה יחסיות: קו גריניץ', קילוגרם, מטר, קולון, אוהם, אבל אלה יחידות יחסיות למדידות השוואתיות. הן רק מאשרות את העובדה שלמעשה אין לנו במה להיאחז ושבאמת אנחנו לא מסוגלים למדוד שום דבר.

אנחנו לא יודעים מהי האמת ומסכמים בינינו מסגרת מסוימת של השוואות נומינליות. מפני שלקיום חיים נורמליים נחוצה שפה משותפת, אחרת, כיצד אנחנו יכולים לקיים את הקשר בינינו ולהתפרנס זה מזה?

ובכן, אין אמת. ואף אחד אינו זקוק לה. כי אם יגלו משהו מוחלט, אני אצטרך לקבל את זה כעובדה, ואני מעדיף את "האמת" שלי. נכון שאנחנו יכולים להגיע לערכים מוחלטים, אבל האגו אינו מאפשר לנו לעשות זאת, לכן אנחנו שקועים בתוך יחסיות וחוסר יציבות.

צריך להתרגל למצב כזה, להסכים עימו, לקבל כעובדה. זה נורמלי להציג שאני השתניתי יחסית לאתמול. דווקא אדם שמתקדם, מבין שאין שום דבר וודאי, בטוח, קבוע. אם הטוב של אתמול נראה לי אותו הטוב של היום, זאת אומרת שאני "דומם", אפילו לא בדרגת "צומח" אלא בדרגת "דומם". ולהיפך, בדרגת ה"מדבר" אני רואה כל יום "עולם הפוך". הרי כל מדרגה באה הפוכה מהקודמת.

בדרך הרוחנית אני לא סתם מוסיף חדש לקיים, אלא כל פעם אני מתהפך, ואין כאן ממה להתבייש. אין צורך לעשות רושם של "סלע קשה", כי כולנו כל הזמן משתנים וזה טוב. רק ילדים קטנים שכל הזמן מתרוצצים וסוערים יכולים לגדול.

ובכן, אנחנו לא יכולים לקבוע שום דבר מוחלט, לכן צריכים להאמין רק ש"אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", לקבל את התמונה הזאת כאמיתית. האמת היא רק אחת, אין שום דבר קבוע, הכול משתנה כלפי האדם.

מתוך שיעור על פי המאמר "גוף ונפש", 31.12.2012

ידיעות קודמות בנושא:
היכן נמצא האלמוות?
סדרה ושמה "חיי"
המציאות שלנו – סרט החוזר עצמו

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/MRCOj

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest