בסופה של כל שנה מגיע לו בשקט חודש אלול. אנחנו עוטים על פנינו ארשת צדקנית (בכל זאת חודש של רחמים וסליחות), אי אפשר לתת לו לחלוף סתם ככה לידינו. אז אנחנו ממהרים להזדעק: אשמנו, חטאנו, בגדנו, פשענו. יפה. אבל במה?
גם מבט קל סביב ממש לא מבטיח גן של שושנים. החמאס ממשיך לחפור, האיראנים מסובבים את כולם על האצבע ומתחמשים, האירופים פוגשים לראשונה את המהגרים וזוכים לחוויה המזרח-תיכונית, והעולם מאבד את שיווי המשקל. יש שיאמרו כי "טוב" אף פעם לא ייצא ליהודים ממצב כזה, ואף ייתכן כי גלי אנטישמיות וארגונים אנטי-ישראליים למיניהם נמצאים בדרכם אלינו ואל בני משפחותינו שבגולה….