כל השינויים הם בתוכי ולא מחוצה לי
מתוך שיעור מהכנס בניו-ג'רזי
האנושות מתפתחת עשרות אלפי שנים. לאן היא מתקדמת?
אם לומדים על כך מהטבע, אנחנו רואים שהטבע נמשך לאיזון. חום וקור, לחץ וואקום, מאזנים זה את זה, כל תופעות הטבע נמשכות לאיזון הכוחות, להתכללות הדדית, מאחר והמצב הזה הוא הכי רגוע וקבוע, הוא נטול כל לחץ. בסופו של דבר הכול מגיע לאיזון.
מזה אנחנו יכולים להבין את מה שהמקובלים אומרים על המצב שלנו, על זה שאנחנו צריכים להגיע לאיזון עם הבורא, עם הטבע הכללי. כי אלוקים והטבע, זו אותו דבר.
מה זה אומר להגיע איתו לאיזון? הבורא זו תכונת ההשפעה והאהבה ואנחנו צריכים להגיע לאותו הדבר, בין אם אנחנו רוצים בכך ובין אם לאו. הבורא כל הזמן משפיע עלינו ובפנים מניע אותנו ה"מנוע" של האגו הגדֵל, ולכן כל רגע אנחנו מרגישים את עצמנו בתנאי לחץ יותר ויותר, במצב שהוא יותר ויותר לא מאוזן עם הבורא.
זה מחייב אותנו לעשות משהו, ולכן עד עכשיו בהיסטוריה שלנו, כלומר, בהתפתחות שלנו, אנחנו השתדלנו לאזן את הלחץ בעזרת כל מיני טכנולוגיות, צורות חברתיות, הרגלים, אמצעים להגנה מפני חום וקור, מלחץ ושינויים וכדומה.
הטבע הוא קבוע ואילו אנחנו כל הזמן מתפתחים מבפנים באמצעות שרשרת "רשימות" שכל הזמן מתחלפים וההתנגדות שלנו כלפי הטבע כל הזמן גדלה.
כל השינויים מתרחשים בנו. ואפילו שמצטייר לנו עולם חיצוני משתנה, תקופות גיאולוגיות והיסטוריות, דורות, מה שלא יהיה, כל זה מתרחש בתוכנו. אנחנו מקרינים את המציאות הזאת החוצה, למרות שלמעשה מחוצה לנו אין כלום. האדם הוא "קופסה" סגורה, ותמונת העולם מצטיירת בתוכה, אבל הוא מרגיש את התמונה הזאת כאילו מחוצה לו.
באופן זהה העין הופכת את הציור מהרגלים לראש. העין תופסת את כל העולם בצורה הפוכה ואחר כך המוח עושה שוב היפוך. אם נרכיב משקפיים מיוחדות עם תופעה זהה, אז כעבור זמן מה המוח יתרגל ויחזיר את התמונה למצב הנכון.
זה מדגים את אותה העובדה שכל השינויים מתרחשים בתוכי ולא מחוצה לי. ולכן אנחנו אומרים ש"אין עוד מלבדו". קיים כוח קבוע שפועל ומשפיע עליי. הוא הכין בתוכי את כל ה"רשימות", וכל מה שאני מגלה בכל רגע בחיים שלי, בעולם שלי, במציאות שלי, הוא תוצאה מה"רשימות". הם "אחראים" על כל מה שאני יכול לראות, לשמוע, להריח, לטעום ולמשש.
אני תמיד צריך להשתדל לזכור את זה - אם צריך להחליף מישהו, זה אותי. שיטת הקבלה אינה מיועדת לתיקון העולם, אלא בעזרתה האדם מתקן את עצמו, את התפיסה שלו.
לכן, למרות הדעה הרווחת, אם אדם רוצה להיכנס לתוך התמונה הרוחנית, הוא צריך למקד מחדש את הראייה שלו. על אותו העיקרון מבוססים ציורי הסטריאוגרמות - כדי לראות אותם צריך לשנות את הפוקוס של הראייה. איך אנחנו יכולים לשנות את הפוקוס כדי להבחין בשכבה החדשה של המציאות?
זה פשוט מאוד - צריך לקבל את העולם כמציאות שמנוהלת על ידי כוח אחד, כל השינויים מתרחשים על ידי ה"רשימות" שלי. כל שנייה אני משתדל לתפוס ולהבין את המצב הזה, לזכור שאני תמיד ניצב לפני כוח אחד ובתוכי כל הזמן מתעוררות "רשימות", שהפוכים ממנו. ולכן, כל רגע בחיים אני צריך להגיע לאיזון שעליו דיברנו. זהו החוק העיקרי של הטבע, למרות כל מה שמתעורר בי, אני בונה את עצמי בכזאת צורה, כדי להיות במקסימום דומה לבורא ולא להיות בהפרש ממנו בכל מיני התכונות.
זה הדבר העיקרי. בכך שאני משיג את זה במדרגה הנוכחית, אני עולה למדרגה הבאה. כך אני מאזן את עצמי עם הבורא בכל הפרמטרים, בכל 125 המדרגות, בכך שדומה ומשתווה איתו לחלוטין ומשיג איזון מוחלט.
בכללות, הסכימה היא פשוטה - העולם נשאר קבוע, אולם השינויים שבי כל פעם צובעים אותו מחדש ואני צריך להיות באיזון עם הכוח שנותן, שמייצב עבורי את התמונה הנוכחית.
מתוך שיעור מס' 3 בכנס בניו ג'רזי, 12.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
להשתחרר מתוך תמונת העולם האגואיסטית
כשהכול לטובה
טבע המדרגות
להשאיר תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, מציאות מדומה |
"מסך", זה פשוט...
מתוך סדנה מהכנס בניו-ג'רזי
שאלה: האם אדם בודד יכול לקבל "מסך" נגד האגו, או שאפשר לרכוש אותו רק דרך הקבוצה? או שהבורא, הוא היחיד שיכול לתת לנו "מסך"?
תשובתי: האור מגיע דרך הקבוצה לפי הבקשה שלי ובונה בי "מסך", שעוזר לי להתעלות מעל לאגו שלי ולהתחבר עם הקבוצה. ה"מסך", הוא המקשר ביני לבין הקבוצה או ביני לבין הבורא, שזה אותו הדבר. הוא עוזר לי להתעלות מעל לאגו, ובזה שאני מתעלה מעל עצמי, אני מתחבר עם האור, עם הבורא, עם מהות הקבוצה, שמתגלה במרכזה.
חוץ מ"מסך" אנחנו לא צריכים כלום. ישנו הרצון שלי וישנה הקבוצה, שבתוכה נמצא האור והבורא, וה"מסך" עוזר לי להתחבר איתם. וכך אני נכנס לעולם הרוחני, למרכז הקבוצה.
מתוך סדנה מס' 4 בכנס בניו ג'רזי, 13.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
להפוך את הרע לטוב
קבוצת בוני הבמה
למי שייך המסך?
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
עבודה קשה נגד האגו
כנס ברזיל שיעור מס' 1
מלכתחילה בעולם אין סוף היינו מאוחדים כאחד, בדומה לגוף אחד שבו כל החלקים זקוקים זה לזה ותלויים זה בזה בצורה טוטאלית. ובהשתלשלות שלנו מאין סוף לעולם שלנו הגענו להיות מפורדים בצורה מוחלטת, כיוון שאת כל המרחב בינינו מילא האגו, שדוחה אותנו זה מזה.
האגו הזה כל הזמן גדל ולכן במהלך ההיסטוריה אנחנו מרגישים את עצמנו יותר ויותר לא מתוקנים. אך מגיע הרגע שבו גדילתו מסתיימת והוא מגיע לשביעה מסוימת. לכן, בימינו משתלטת על האנשים האכזבה, הייאוש, הדיכאון הופך למחלה הנפוצה ביותר בעולם.
האדם מאבד את המשמעות לחייו. קודם הוא לא היה שואל שאלות מסוג זה, הרי בתוכו כל הזמן היה גדל רצון אגואיסטי ודחף אותו קדימה. הוא כאילו הצביע: "אתה רוצה את זה, ואת זה ואת זה! אתה חייב לקבל את זה ולהיות יותר מכולם!".
אך היום מגיעים הזמנים שאנחנו כבר לא רוצים כלום. וכאן עוד מתגלה המשבר העולמי הכללי, שלא משאיר לנו ברירה מלבד לחפש על ידי מה אפשר לשנות את המצב ולהגיע לתיקון.
והתיקון הוא בכך שנעלה בחזרה לעולם אין סוף ושוב נהפוך להיות אדם אחד. אולם האיחוד הזה מושג כבר על ידי המאמצים שלנו, כלומר, בעבודה נגד האגו שלנו למען החיבור.
זוהי העבודה השנואה עלינו ביותר, שבה אנחנו לא חפצים. אני מוכן להכל, רק לא זה - רק לא להתחבר עם החברים! טוב לי לבד, זה נוח! הרי כל הטבע שלי הוא רצון ליהנות וכל מה שאני צריך זה למלא אותו. אני רוצה רק מילוי. כל אדם חושב רק כיצד לעשות יותר טוב לעצמו בכל רגע. הגוף שלנו, המוח שלנו, עובד רק להחזיק את עצמו במצב הנוח ביותר. וכך עוברים כל החיים שלנו.
כל אחד חושב רק איך לעשות לעצמו טוב יותר עכשיו ובעתיד. סביב זה מסתובבים כל החשבונות שלנו, ואנחנו לא מסוגלים לחשוב על שום דבר אחר. כל הדאגה שלי היא על הגוף שלי בלבד. יוצא, שנגזרו עליי חיי בהמה אומללה ומסכנה שבכל הכוח משתדלת להחזיק את גופה שיחיה כמה עשרות שנים ולאחר מכן ימות. ואם באמת רק בזה טמונים כל החיים, מה הטעם בהם?
לכן כל כך קשה לנו לעבוד נגד האגו שלנו. ישנה כאן בעיה פסיכולוגית גדולה המפריעה לנו שוב להתחבר עם האחרים בתנאים שבהם האגו שלנו הגיע למקסימום. ולכן באה חכמת הקבלה ומסבירה לנו כיצד לעשות זאת על ידי חיבור לקבוצה לא גדולה.
דרך הקבוצה אנחנו מתחילים למשוך לעצמנו כוח מיוחד שטמון בטבע הנקרא "המאור המחזיר למוטב". ואם אנחנו נשתדל להוציא מבפנים את הכוח הנסתר הזה, הוא יתגלה ויעשה איתנו ניסים. הוא יתקן אותנו בצורה מוחלטת, ישנה אותנו באופן כזה שנוכל להתחבר עם האחרים. ואז בין מספר חברים תתחיל להיבנות קבוצה שתהפוך למיני דגם לאנושות המתוקנת שבה יתממש החיבור שלנו.
במקום כוח האגו השלילי הקודם, המפריד בינינו במצב השבור ובעל השמות השונים: "פרעה", "המן", "בלעם", "בלק", כל ה"רשעים", כלומר, כוחות הפירוד, אנחנו נתחיל לגלות בתוך הקשר שלנו כוח חיובי עצום. זהו כוח החיבור שבא למלא את מקומם של כוחות הפירוד השליליים והוא נקרא ה"בורא".
זהו כוח ההשפעה, הכוח שהוליד אותנו והכוח שמאחד אותנו. בו אנחנו מגלים את תוכנית הבריאה ואת מטרתה.
לכן אנחנו חייבים להתאחד לקבוצה, ובזכות זה אנחנו נרגיש מצב נעלה יותר – נוכחות של כוח נסתר, עליון, הבורא שנמצא בינינו. אנחנו רק צריכים לגלות אותו! נקווה שאנחנו נרגיש את ההתעוררות הזו בתוכנו בזמן הסדנאות כתוצאה מהמאמצים שלנו להתחבר זה עם זה. זה יכול לקרות אפילו לאדם שהגיע בפעם הראשונה לכנס כזה.
מתוך שיעור מס' 1 של הכנס בברזיל, 04.05.12
ידיעות קודמות בנושא:
סיבוב גדול
לשמוח על כל הזדמנות להתחבר!
היכן היציאה מהמבוי הסתום
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
סדנה עם הבורא
מתוך השיעור מניו-ג'רזי
שאלה: בזמן הסדנאות בקבוצה חלק מהאנשים מדברים יותר, חלק פחות, חלקם מביעים את עצמם יותר ואחרים פחות. איך להתייחס לכך בצורה נכונה?
תשובתי: בזמן שאני יושב במעגל יחד עם אנשים אחרים, אני צריך לראות כל אחד מהם כאילו דרכו מדבר הבורא. זה לא אדם, אלא כך הבורא מציג את עצמו לפניי בכל מיני צורות אפשריות. אילו שטויות שהם לא ידברו, זה לא משנה לי, אני משתחווה לפניהם. כמה שהם יראו לי כלא נעימים, דוחים, לא נחמדים, אני צריך כנגד זה להבין, שזה הבורא מעורר בי ראייה כזאת, סלידה כזאת. וכאן זה מקום העבודה.
כתוב על מקובל גדול, רבי יוסי בן קיסמא, שהייתה לו קבוצת תלמידים שרק החלו ללמוד, כולם טיפשים, ואינם מהווים כלום בפני עצמם, אך הוא העמיד את עצמו עוד יותר נמוך ביחס אליהם, ואז הם פתאום הם הפכו לגדולים בעיניו, והוא יכול היה לקבל דרכם מהבורא את כל ההשגה.
אין גבוה או נמוך יותר, זה הכול בהתאם להערכה שלנו. לכן אני יכול לשבת עם קבוצה שהביאו אותה מה"רחוב", זה לא משנה. הכול תלוי איך שאני מעמיד את עצמי ביחס אליהם.
מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי" בארה"ב, 10.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
בוני המציאות החדשה
ממה להתחיל את הסדנה?
אתה אוהב לראות שהאחרים גבוהים ממך?
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
רצף נצחי
שאלה: איך אפשר לוודא שהקשר שלנו בקבוצה מספיק לעבודה שאותה אנחנו רוצים לממש?
תשובתי: אתם יכולים לגלות את זה בפועל - אם למרות החיכוכים בכל זאת משתדלים להתחבר ולעבוד יחד. אז אתם פועלים בשני מישורים: למטה המחלוקות, השנאה, הדחייה, חוסר ההבנה, במילים אחרות, האגו שמפריד בינינו. ולמעלה, אתם להיפך, מתחברים באהבה.
בזה ששומרים על שתי השכבות האלה, אתם כל הזמן עולים יותר ויותר גבוה בשתיהן: האגו גדל מעל לאהבה ואתם שונאים זה את זה, ואחר כך האהבה מתעלה מעל לאגו, וכך שוב ושוב, בדומה לכך שאנחנו הולכים על שתי הרגליים. החיובי והשלילי כל הזמן מחליפים זה את זה, כמו בליעה ופליטה, כל החיים בנויים על הרצף הזה, ואי אפשר להתקדם קדימה בצורה אחרת.
אבל אם השנאה שגדלה מדכאת את האהבה ואתם מסכימים עם זה, אז הקשר ביניכם נקרע והקבוצה נהרסת. ולכן, תמיד צריך לזכור מה שאמר הבורא: "בראתי יצר הרע". הוא כל הזמן מחדש את האגו שלכם, כדי שאתם כל הזמן תתעלו מעליו ליצר הטוב.
אך מהיכן אני יכול לקחת אותו? תבקש מהבורא.
כך אתה מתקשר אליו שוב ושוב. הוא מחזק את האהבה העצמית שלך דווקא כדי שאתה תמתח את הקשר ותבקש עזרה. התהליך הזה חייב להיות ברור כאור השמש. רק כך אנחנו מתקדמים בקבוצה, אחרת מצפה לנו קריסה.
מתוך שיעור מס' 5 מכנס ברזיל, 05.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
סירוב עם אמירה נסתרת
שני סוגים של אגו
היחיד שיעזור לי
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
מדוע מכים אותנו מתחת לקו המותניים?
שאלה: ברור שהבורא מכניס את המרירות לחיי האדם, הרי אחרת הוא בכלל לא היה מסתכל בכיוון ההשפעה. אבל מדוע הצרות מגיעות לחברים בדרגה נמוכה כל כך: בבריאות, כסף, צרכים הכרחיים, בעיות במשפחה? מדוע הבורא לא נותן הפרעות בדרגה של שליטה, כבוד וכו'? הרי את התיקונים אנחנו צריכים לבצע דווקא בתחום הזה.
תשובתי: תביט על בעל הסולם, המקובל הגדול סבל מאוד ממחסורים גשמיים, עד כדי כך שלא היה לו אוכל בבית. אני כבר לא מדבר על ההשפלות והביזיונות. מה לא היה. קשה להצדיק ובכלל להבין מה מתרחש בחיי המקובלים בכל גיל, אצל מתחילים או בעלי השגה גבוהה.
כל העניין הוא שהם נכללים בכלי כללי ומקבלים לא את מה שמגיע להם בעצמם אלא מה שדרוש במסגרת התיקון הכללי. אנחנו יודעים כיצד סיים את חייו רבי עקיבא, כיצד שרפו את ספריו של הרמב"ם. כל זה לא במקרה, כך עשתה ההשגחה. האנשים האלה מחוברים לעולם והם לא נכללים בחשבונות הפרטיים. אין בכוחנו להבין את הבעיות שלהם.
אדם פשוט היה מתפעל: "האם זה מכשול? האם מקובל לא יכול להתגבר על זה?". האמת היא שאנחנו לא יודעים באיזו דרגה נמצא המקובל הזה ואיזו הכבדת הלב הוא חווה. שים עיפרון על הארץ והוא לא יצליח לדלג עליו. היינו חושבים, כיצד דבר כזה יכול להיות? ויחד עם זה - יכול להיות.
בהתאם לכך צריך להיות היחס שלנו לחברים. "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו". הרי אתה לא רואה, לא מבין באיזה מצב הוא נמצא. יכול להיות ששולחים לו מכשולים כאלה שפשוט אין בכוחו להתגבר עליהם. אם היינו מבינים את זה היינו מסתכלים אחרת זה על זה...
ובכל זאת יש רצונות חברתיים שמכוונים לעושר, לכבוד, לשליטה, לידע... והצרות מגיעות בדרגה נמוכה יותר... תופסות את האדם במקום שכואב לו. כיצד "לצבוט" אותו כדי שהוא ירגיש? צריך לבחור את המקום הנכון. והחשבון שנעשה כאן הוא כללי וקשור לכל העולם.
שאלה: מהיכן הבורא יודע מה מגיע ולמי?
תשובתי: מדובר על מערכת שלמה מעולם אין סוף שמארגנת את הכול. הרי אתה לא חושב שהבורא יושב ומחשב הכול עם מחשבון. לא, זו מערכת אנלוגית עצומה, שהכול בה נמצא בשלמות. היא כל הזמן עובדת, עבורה עבודה ומנוחה זה אותו הדבר. פועל בה אלגוריתם בלתי משתנה. אין רגע, אין זמן, אין תנועה, אין מרחב – הכול שרוי באיזון.
ומהאיזון המערכתי הזה יורדים אלינו במדרגות הרוחניות מצבים שמתפרסים במרחב, ומתחלקים לשניות, לימים, שנים וכו'. כך ממצב אנלוגי שלם נוצר מצב בלתי שלם ולכל אחד המערכת הזאת מגלה בדיוק את מה שדרוש, קובעת מדדים שמתבטאים בנסיבות משפחתיות, מחלות וכו'.
שאלה: אבל מדוע זה מקבל צורות כל כך נוראיות? אי אפשר להמציא משהו סולידי יותר?
תשובתי: אנחנו לא מבינים את הרצון האגואיסטי שלנו בכל עומקו, לא יודעים מה קורה בתוך התהום הזאת. הרי דווקא אנחנו הפוכים מהשלמות של הטבע. ואתה תצטרך עוד מעט לסבול עד שתכיר את השלמות הזאת. ואז לא יהיו לך סיבות לבוא בטענות לבורא...
מתוך שיעור על "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 13.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
ההיענות לבקשה
לא שופטים לפי ההרגשה
הגנה מכל הצרות
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, להיות מקובל, שיעור הקבלה היומי |
סודות הלב
שאלה: מטרת העבודה שלנו בסדנה מובנת, אנחנו פותחים את הלב זה לזה, מתקרבים, מתאחדים.
תשובתי: אתם לומדים להבין מה מסמלת קבוצה. עד עכשיו רק שמעתם מה זה. אבל כאן, אני מקווה, התחלתם להרגיש שבקבוצה טמונות תכונות מיוחדות, שאותן לא תוכלו לברר ביחידות. דווקא על ידי הקשבה לחבר, ולא משנה מה הוא אומר, כי הוא אפילו יכול לא לדעת שום דבר (הוא יכול להיות רק חודש, חודשיים בקבוצה), אתה במילים שלו תשמע את מה שאתה צריך.
שאלה: ישנה גם צורה אחרת של עבודה קבוצתית, שפשוט קוראים טקסט ולא עושים שום פרשנויות. מה ההבדל? מתי משתמשים בכזאת צורת עבודה?
תשובתי: שאלה מאוד רצינית.
ואיך אתם בכלל דנים ביניכם, כאשר עומדים במעגל גדול ואומרים משהו? אתם גם כן אומרים משהו על עצמכם, מעצמכם, על גדלות הקבוצה, גדלות המטרה, אסיפה, על מה שלמענו הגעתם לכנס.
העיקר זה לא לדבר על מה שנמצא כרגע בלב שלכם.
כלומר, אלה דברים שצריכים לנבוע מתוך הבנה. אבל לפני שמגיעים להבנה, אתם צריכים להרגיש הכול, אחרת לא תגיעו למחשבה מיוצבת נכונה. לכן זה לא נוגע לחוויות האישיות שלכם.
אתם לא שופכים עכשיו את כל מה שעל ליבכם, את מה שאתם מרגישים כרגע.
כמו בעולם שלנו, אתם לא רוצים לספר על הרגשות הכי עמוקים שלכם, על הסודות האישיים, אותו הדבר גם כאן. כלומר אנחנו לא מדברים על היחס שלנו עם הבורא, זה נוגע אישית לכל אחד. לכל השאר, אין שום חשיבות.
שאלה: כשאנחנו עובדים באופן עצמאי בקבוצה, מי יעזור לנו לעצור בזמן ולדבר מתוך הרגש ולא מתוך השכל?
תשובתי: אל תפחדו לטעות. זה לא חשוב. בכלל לא חשוב!
בקבוצה יכולים להתאסף אנשים שלומדים רק חודש, חודשיים, ולנסות לדון במשהו ביניהם, לדבר כמו ילדים, זה לא חשוב. הם בכל מקרה יגדלו, רק שיעשו את מה שצריך. לא נדרש מאדם שום ידע מוקדם, שום דבר. העיקר, תפעל באופן פשוט, בתמימות, בתום לב ואז הכול יסתדר.
מתוך סדנה מס' 4 בכנס בליטא, 25.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
למדוד את עצמי
תדברו על העליון!
ההַכְווָנָה בקבוצה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
העולם הרוחני הוא עולם של תכונות
הבורא, זה לא אישיות. אסור לתאר לעצמנו משהו גשמי בעולם הרוחני! זהו עולם של תכונות, אפילו לא כוחות בדימוי העכשווי שלנו.
היום אנחנו מתארים לעצמנו כוחות בצורה של כוחות פיזיים. ואני לא מתווכח עם זה עכשיו. אני לא רוצה לתקן את הדרגה הזאת של היחס כלפי הרוחניות, מפני שהוא בכל אופן, נותן לנו איזה שהוא שדה מישוש, מגע.
אנחנו מתארים לעצמנו שדה, את המתח שלו, את המאפיינים שלו, ההתרחקות או ההתקרבות של הכוח שלו ביחס למרחק בריבוע. כך מתפשטים כל סוגי השדות הפיזיים. זה נותן לנו אפשרות לנתח, לפחות איך שהוא, את הקיים מסביבנו בטבע, בטכניקה. לכן כך אפשר בינתיים לתאר לעצמנו כוחות רוחניים, שדה רוחני.
אבל באופן כללי, שדה רוחני, זאת איכות, תכונה. זה אפילו לא כוח.
אבל אנחנו אומרים "כוח הקבלה", "כוח ההשפעה", "התנגשות", "זווג דהכאה" וכולי, כלומר, אנחנו פועלים על ידי כוחות. אבל אחר כך אנחנו נרגיש שזה בסך הכול שתי תכונות, שבאופן כזה משתפות ביניהן פעולה: תכונת הבורא, והמנוגדת לו תכונת הנברא שנבראה על ידו. הן משתפות פעולה כדי שביניהן בין שתי התכונות האלה, יופיע האדם, ההכרה, המודעות. ההכרה והמודעות - זה האדם.
מה שנוגע לחומר של העולם שלנו, על זה אפשר לדבר עם כל מומחה לפיזיקה קוונטית והוא יגיד שהחומר לא קיים, אפילו חלקיקים אלמנטריים לא קיימים. לא נקודה, לא כוחות, שום דבר לא קיים, רק ערפילים במקום מה שהיה נדמה בעבר כחלקיקים שנמצאים בו זמנית בכל המקומות. כלומר, הפיזיקאים מגיעים לגבול של העולם הפיזי.
לכן, אי אפשר לדבר על משהו בעל דמות. להיפך, אנחנו נגיע למצב שההשגות הבאות שלנו, שאותן אנחנו נכנה רוחניוֹת, כלומר על-אגואיסטיות, יהיו איכותיות ולא צורתיות.
למשל, כלב רואה את העולם בצורה של כתמי ריח. ואנחנו נתפוס את העולם לא בצורה של דמויות, אלא בצורה של כל מיני תכונות: יותר אגו, פחות אגו, יותר השפעה, פחות השפעה, זווג דהכאה הדדי, וכולי. רק תכונות! וזה העולם העליון. וגם את עצמנו אנחנו נתפוס כתכונות.
אפילו היום נרצה לראות את המהות של האדם ולא את הגוף שלו.
מתוך השיעור הווירטואלי, 08.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
ראייה כפולה מתקדמת
מגבר בעוצמה פי 620
מלאך המחטט בפח
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, מציאות מדומה |
ערובה להצלחה
אנחנו צריכים להכיר את התכונה המיוחדת של האגו שלנו, כאמצעי, כעזר להשגת האור, הבורא. לכן העבודה הנכונה עמו היא הערובה להצלחתנו.
הוא נברא בנו במיוחד כדי שדווקא בעזרתו נכיר מיהו הבורא, מהי תכונת ההשפעה, האהבה, שממלאת את כל הבריאה, מקיפה אותנו, חודרת דרכנו, נספגת בנו.
אנחנו צריכים להודות לאגו, על כך שהוא משמש כעוזר שלנו.
בואו נדון במה הוא העוזר שלנו, איך עלינו להתייחס אליו בצורה נכונה והגיונית כדי שהוא יקרב אותנו להופכיות שלנו, לבורא, ובאיזה אגו בדיוק עלינו להשתמש לשם כך.
על אף שהאגו מצטייר לנו כהפרעה, מצד הבורא אין שום הבדל. קיים רק האור העליון היחיד.
אין טוב ואין רע. קיימת רק תכונת ההשפעה והאהבה המוחלטת.
מתוך סדנה מס' 4 בכנס בליטא, 25.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
כיווני ההכוונה
כשמתחילים לחפש את הקבוצה
אהבת חברים – העושר המשותף שלנו
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
הכול נובע מהבורא
תוך כדי התהליך של שיתוף הפעולה ההדדי בקבוצה, האדם בסופו של דבר מרגיש את עצמו רשע, אגואיסט יותר ויותר גדול, שונא את האחרים, עם כל מיני רצונות ומחשבות שליליים, תחבולות וכדומה. הוא מגלה את זה בתוכו עד לכזאת מידה שמתחיל לצעוק לבורא, כדי שהוא יתקן אותו. הוא מתחיל להבין שרק הבורא מסוגל לתקן אותו, מפני שמרגיש שהכול נובע מהבורא, ולא יכול להיות שום מקור אחר שממנו זה יכול היה לנבוע, אפילו מהטבע שלו.
הוא מגלה את הבורא בצורה הפוכה, כבורא של משהו רע. אבל יחד עם זה, הוא מגלה שהבורא בכוונה ברא בתוכו את הרע כדי לאלץ אותו לפנות אליו, ואז הבורא מתקן אותו.
למה היה צריך ללכת בדרך הזאת, ליצור רע כדי שהאדם בהדרגה יגלה אותו ויפנה לבורא בבקשה לתיקון?
מתוך סדנה מס' 4 בכנס בליטא, 25.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
כל רגע בתנועה אל המטרה
לא לברוח מהכרת הרע
לשמור על הכיוון לבורא
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
הבורא הוא המורה
שאלה: אני מאוד רוצה שאתה תהיה קרוב אלינו כמה שיותר זמן.
תשובתי: ראשית, כשבני אדם מתייחסים באופן חיובי זה לזה, הם חושבים שטוב להיות אחד ליד השני. אני לא יודע אם זה יותר טוב.
שנית, אם מדברים עליי, מורה נמצא עם התלמידים כמה שהם זקוקים לו. ברגע שהנחיצות במורה נעלמת, קיימת עבודה נוספת ומעבירים אותו למקום אחר.
לכן, אין שום דבר נורא. אתם צריכים רק לחשוב על איך לממש את מה שכתוב בספרי המקור וזה הכול. יהיה מורה או לא יהיה, זה לא תלוי בנו. והעיקר זה מה שאנחנו עושים עכשיו. אם יהיו כאלה קבוצות, אם הנשים תעזורנה לכם בצורה פעילה, בתמיכה, בכך שהן שואפות למרכז הרצונות של הקבוצה כדי לגלות את הבורא, אז הכול יהיה בסדר.
ואין כאן צורך במורה. הבורא, האור, ילמד אתכם. למעשה, זה מה שאנחנו מנסים "לתפוס" כאן, את שיטת העבודה עם האור.
מתוך סדנה מס' 4 בכנס בליטא, 25.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
תשאל את עצמך!
תפקידו של המורה
הרמקול של הבורא
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
לחדור לעולמו של הבורא
שאלה: איך אתה חושב, האם היה חשוב להוסיף עוצמה של קול לדרישה הכללית שלנו בסדנה? היה לי נדמה, שאתה אפילו באיזה מקום דחפת את המיקוד של הקבוצה לכך שנוסיף את הקול "בורא, תמלא אותנו! אנחנו מוכנים. תשנה אותנו". האם המילים האלה צריכות להישמע? או רק, "אני הרגשתי. אני הרגשתי...?"
תשובתי: לא. אנחנו צריכים ללכת קדימה לפי המקורות הקבליים. אנחנו צריכים לקרוא מאמרים, לדון ולברר אותם ודווקא לפי המאמרים האלה לחדור יותר ויותר לעולמו של הבורא.
לגלות אותו אפשר רק אם לפניך נמצא המקור. בשום פנים ואופן לא לסמוך על המחשבות והרצונות שלך! חייבים ללכת לפי הטקסט. אם טקסט מסוים לא מוצא חן בעיניך, תיקח טקסט אחר, אתה יכול להחליף אותו.
אני פותח ספר באופן אקראי, למשל "שמעתי", ומתחיל לעבוד רוחנית לפי אותו הדף. אם אני רואה שפתחתי את הספר בעמוד שלא תואם את מצבי אז אני יכול לדפדף עוד 15-20 עמודים, זה לא משנה. ואז מתחיל לקרוא שם ולעבוד. אבל בכל מקרה, רק לפי מה שכתוב בספר. כי המקובל הרי מתאר פעולות עקביות של סיבה ומסובב, שבהדרגה מובילות אותך קדימה.
אבל אם אתה תתחיל להמציא בעצמך מתוך אותה המסה של המחשבות והרגשות שיופיעו בך, אז לא ידוע לאן זה יוביל אותך. בהיותנו קטנים, אנחנו לומדים מילדים יותר גדולים, הם מראים לנו איך לעשות, למה ובשביל מה. וכך צריך באופן עקבי ללמוד.
מתוך סדנה מס' 2 בכנס בליטא, 24.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
בעקבות המקובלים אל העולם העליון
המפתח לקשר עם הבורא
מי אתם, בעלי הזוהר?
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
ה"אני" החדש שלי
אם הבורא זה הכוח היחיד שמנהל את הכול, תומך ומחייה את הכול, אז אפילו המילים שאני אומר, אותן המחשבות והרצונות שמופיעים בתוכי, זה הכול גם כן הוא. לכן אני צריך להתחבר עם מה שעובר עכשיו דרכי ויוצא ממני אל האחרים, וגם זה הוא שעושה את הכול, הוא מייצר הכול. אני לא קיים כאן. אני, זה רק מה שתופס את עצמו כמלא בעוצמה, בכוח, בכוונה, ברצון של הבורא, שבאופן כזה פונה לאחרים.
אני צריך להתחבר, להתמזג עם מה שמתרחש בתוכי עכשיו, להרגיש, שאני כולי מלא בו, מפני שאין שום כוח אחר חוץ ממנו. וכאשר אני מנסה לבטל בתוכי את ה"אני" שלי, שכל זה, זה רק הוא, אז דווקא בזה אני מוצא את ה"אני" החדש שלי שמבוסס על כך ש"אין עוד מלבדו". כלומר, כל מה שאני חושב זה רק הוא.
מתוך סדנה מס' 2 בכנס בליטא, 24.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
דרישה משותפת
פגישה ראשונה
לשמח את הבורא
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
פגישה ראשונה
אנחנו רוצים עכשיו רק דבר אחד: שכל הבריאה, כלומר אנחנו, לא נהווה שום מכשול להתגלות האור העליון, כדי שהוא ימלא אותנו ללא שום התנגדות מצידנו. אנחנו רוצים לעשות על עצמנו כזה צמצום, כדי לתת לו מקום לגילוי שלו. ואילו אנחנו לא קיימים, נהיה פשוט שקופים כדי שדרכנו יעבור הכוח האחד והיחיד וימלא אותנו.
זהו התנאי הראשון, "צמצום א'", שממנו מתחילה הפגישה שלנו עם הבורא, כדי שבאמת בפעם הראשונה יורגש ש"אין עוד מלבדו".
אנחנו שקופים, לא קיימים, כי ביטלנו את ה"אני" שלנו, את האגו שלנו ולכן הבורא יכול למלא עכשיו את הכול.
מתוך סדנה מס' 2 בכנס בליטא, 24.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
לשמח את הבורא
ה"אני" החדש שלי
דרישה משותפת
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
לשמח את הבורא
בזה שאנחנו מסלקים את ה"אני" שלנו, ונותנים אפשרות לאור העליון להתפשט בכל מקום, למלא הכול, להתגלות בכל מקום, אנחנו גורמים שמחה גדולה לבורא, אנחנו משיגים את הייעוד שלנו, מתחילים להשתוות עימו. אנחנו מתגברים על הטבע הישן שלנו, מבטלים אותו והופכים למשהו חדש. מזה מתחילה ההתפתחות הרוחנית שלנו, כהתחלה, כזרע בתוך הרחם של אמא שמתחילה לפתח אותו.
אנחנו צריכים עכשיו לחשוב על איזה תענוג אנחנו מסבים לו, כדי שאנחנו נקבל מזה תענוג, כדי שההשתוקקות לשמח אותו תהפוך למילוי שלנו.
באופן כזה, אנחנו בהדרגה נכנסים לתוך האור העליון.
בינתיים אנחנו בקושי מבחינים בו, אבל אנחנו כבר מנחשים דרך אילו אירועים בתוך ההרגשות שלנו אנחנו נעבור כדי להתחיל לגלות אותו בפועל.
אם התענוג שלי יהיה מכך שאני מפנה מקום לבורא להתגלות, להופיע, ליהנות לו, לשמח אותו, אז בזה תהיה כל השמחה שלי. מזה מתחילה העבודה שלנו. מכאן ואילך אנחנו נמצאים במצב של "אין עוד מלבדו", בכך שמבטלים את עצמנו ויוצרים אפשרות רק לו למלא את כל ההרגשות והתחושות והמחשבות שלנו. ובאמת, רק במקרה כזה הוא ממלא אותנו.
אנחנו צריכים להיות בטוחים שבזה שמתקדמים באופן כזה אנחנו בהדרגה מתחילים לבוא עימו במגע עוד יותר גדול, אנחנו מתחילים בצורה יותר ברורה להרגיש את מה שממלא אותנו. מחוסר קיום, מתוך ההסתרה, יותר ויותר מתגלות התכונות שלו, ההנהגה שלו עלינו. אנחנו מתחילים להרגיש שבתוכנו נוצרים רצונות ומחשבות. ואנחנו נלך יחד עם הרצונות והמחשבות האלה, בכך שמבינים שהכול נובע ממנו, ובכך שנסכים עם זה.
העיקר זה לגלות כמה שיותר את הבורא בתוכנו, דרך האיחוד הכללי המשותף שלנו, דרך כולם בעולם.
אנחנו ננסה להביא למצב הזה את כל העולם. ואנחנו בטוחים שנשיג זאת.
מתוך סדנא מס' 2 בכנס בליטא, 24.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
פגישה ראשונה
ה"אני" החדש שלי
גלאי להרגשת הבורא
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר