סוף ההתפתחות האנושית או התחלה חדשה?
אם נחקור את התפתחות שלנו, נראה שהיא נבעה מהתפתחות הרצון שלנו. האדם רצה יותר ויותר. פעם היו לנו רצונות לא גדולים כמו לאנשי הכפר הפשוטים: יש לי כמה פרות, פיסת אדמה שממנה אני אוסף תבואה, יש אישה, ילדים – ואיני צריך כלום יותר. הרצונות היו קטנים.
אחר כך הרצון התחיל לגדול. הוא דחף אותנו להתחיל לשווק את המוצרים שלנו – בשוק, בעיר. ובמקומם לרכוש בגדים יפים, דברים מיוחדים שלא היו לנו לפני. האדם מגיע לעיר ורואה שם מכונת פלא בשביל לחרוש את האדמה ומתחיל לעבוד עוד יותר קשה כדי לרכוש אותה.
או שהוא מלווה כסף ממישהו כדי קודם לקנות מכונה כזאת ואחר כך להחזיר את החוב אחרי שימכור את התבואה שלו, שיוכל לייצר עוד יותר בעזרת המכונה הזאת. כך אנחנו מתחילים להתפתח ולקשור קשרים הדוקים יותר ביננו. האגו שלנו גדל ודוחף אותנו להתפתחות.
זוהי היסטוריה הרגילה של האנושות שכולה מתבססת על התפתחות הרצונות של האדם: אנחנו רוצים יותר ויותר – אבל למה? הרצון שלנו גדל. אני לא יודע למה, אבל פתאום אני רוצה עוד משהו ואחר כך עוד. אני מסתכל על אחרים, רואה שכל אחד מנסה להשיג משהו ואני לוקח דוגמא מהם – הרי יש בי קנאה, תאווה וכבוד, תשוקה לשלוט. אני מעוניין לקנות מהם את הדברים המועילים, רק לא להיות פחות מהם – יש לי אגו ואני לא רוצה להרגיש בהפסד, אלא ברווח בלבד!
אם בצורה כזאת נסתכל על התפתחות האנושית נראה שזה מה שמשך אותנו קדימה. תמיד הסתכלנו מסביב ולמדנו מהאחרים. היו בינינו אנשים עם דמיון מפותח שמסוגלים להמציא ולחדש בטכניקה, בכלכלה, ברפואה – בכל אשר יכול לשמש את האנשים ולמלא את רצונם. כך התפתחנו.
היו זמנים שעברנו מלחמות, כבשנו שטחים חדשים ועמים. לאחר מכן הגיע הזמן לגלות יבשות חדשות, לפתח טכנולוגיות ושווק. יותר מאוחר יצאנו לחלל, התפתחנו יותר ויותר, עד שהגענו למבוי סתום. התחלנו להרגיש כך כבר לפני 50-60 שנה.
בשנות ה-60 של המאה ה-20 האנשים החכמים שעסקו במחקר על הסביבה והחברה, על התהליך שהאנושות עוברת התחילו להזהיר אותנו שאנחנו עצרנו וצועדים במקום. קרה לנו מצב כזה שהפסקנו לראות לאן להתפתח הלאה.
מה שעזר לנו לשכוח מזה קצת, היתה תוכנית התפתחות החלל. אבל גם היא הסתיימה בקרוב. נו, עוד פעם נעקוף את הכדור הארץ, ועוד פעם נגיע לירח – היינו בזה כבר ומה הלאה? ראינו שזה לא עוזר לנו כל כך – הרי כל זה דומם ואפילו לא צומח או חי. יותר מכך, לא גילינו ציביליזציות מחוץ לכדור הארץ עם כל הפנטזיות והתקוות שלנו למצוא חיים נוספים.
והנה אנחנו מגיעים לריקנות. התפתחנו עד כדי כך שכביכול אין עוד יותר לאן – לא רואים פרספקטיבה. הטבע הפנימי והחיצוני שלנו, כלומר העולם שאנחנו מרגישים סביבנו לא נפתח לנו יותר. מה שיש – יש, אך לא יותר. ואז האנשים שגילו את זה: הסוציולוגים, הפילוסופים (כאלה כמו פוקויאמה ואחרים) – התחילו להזהיר אותנו וכתבו על כך ספרים רבים שבהם קראו לזה "סוף התפתחות האנושית". מצד שני הגיעו מדענים אחרים שטענו שהעולם שלנו הולך להתעגל.
מתוך שיחה מס' 1 על החיים החדשים, 27.12.2011
להשאיר תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, משבר עולמי |
מערכת המזון הגלובלית הרוסה
דו"ח של Oxfam: המערכת הגלובלית ההרוסה והמשבר האקולוגי, עליית המחירים על מוצרי המזון ישתקף על מיליוני רעבים, עד שאנחנו לא נשנה את הגישה לגידול וחלוקה של המזון.
אנחנו נכנסים לעידן חדש של המשבר: דילול של המשאבים הטבעיים, והתוצאות משינויי האקלים ייהפכו לרעב עבור מיליוני בני אדם. נצפית עליית מחירים על המזון, אולם הגדילה על היבולים במגזר החקלאי ירדה ב- 50% משנת 1990.
שלושה תאגידים (Archer Daniels Midland, Bunged, Cargill) מפקחים על 90% מהסחר העולמי בתבואה. הפעילות הספקולטיבית שלהם מובילה לעלייה במחירים. ברבע הראשון של שנת 2008, בשיאו של משבר המזון הגלובלי הרווחים של Cargill עלו ב- 86%. שנת 2011 הייתה הרווחית ביותר ל- Cargill בכל ההיסטוריה שלהם. יותר מידי זמן הממשלות העמידו את האינטרסים של עסק גדול ושל האליטות השליטות מעל לאינטרסים של שבעה מיליארד בני אדם!
תגובתי: הממשלות הן חסרות אונים מול התאגידים או שבעצמן משרתות אותם. אנחנו בעצמנו יצרנו עבורנו מלכודת, האגו שלנו, אף על פי שהוא משמיד את עצמו, אך אינו מוכן, כמו "פרעה", לשחרר אותנו מהשבי, למרות שבזה משמיד את מצרים, את העולם האגואיסטי שלנו.
ידיעות קודמות בנושא:
האפוקליפסה תוקפת את האנושות
משבר המזון
העולם לא מתגבר על הרעב
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: כסף, משבר עולמי |
האם אנחנו מבינים את חוקי הטבע?
שאלה: קשר הדדי בשבילי זה דבר מופשט. אצלי, כמו גם אצל אחרים, חסרה תחושת האינטגרליות, הקשר ההדדי עם כולם. לכן, ברגע שאומרים שצפוי מחסור במשהו אני מייד חוטף לעצמי מנה כפולה, אף על פי שאני יודע שזה יחסר למישהו.
תשובתי: כלומר, הדבר היחיד שנשאר לנו זה לשבת ולחכות עד שתופיע איזו צרה כללית גדולה שתזמין בנו הרגשת פחד, רעב, מוות, ולא רק פחד, אלא באמת רעב ומוות, עד שנתחיל להילחם בינינו. ואז, כתוצאה מהייסורים הגדולים, בני האדם יגלו שבאמת הם נמצאים במערכת אחרת לחלוטין של שיתוף פעולה ביניהם.
שאלה: זה כבר היה בעבר, רעב גדול. המאה ה-20 הייתה מאוד קשה לרוסיה, אולם דבר לא השתנה.
תשובתי: דבר לא השתנה מפני שזה הונהג באופן מלאכותי. כשזה נעשה על ידי בני אדם, זה דבר אחד. אך כשהטבע מציג לנו את החוק הזה, ואנחנו באי-קיום החוק מכניסים בעצמנו את עצמנו למצב הזה, זה כבר דבר אחר לגמרי.
שאלה: אבל אנחנו דיברנו ששום דבר אינו נעשה על ידי בני אדם, אלא רק על ידי כוח האגו שמתפתח באנושות...
תשובתי: בעבר האגו עשה את זה. ועכשיו מוצעת לנו המעטפת הבאה, הקיום הכולל הבא - חברה אינטגרלית, עולם גלובלי.
החל מהנואוספירה של ורנדסקי ושאר החוקרים, אנחנו כבר רואים את המגמה הזאת שנובעת מהשותפות של הטבע עם עצמי, כאדם. אנחנו לא צריכים להבליט ולהבדיל את עצמנו מכל הטבע כאילו שאנחנו מחוצה לו ופתאום הופענו מאיפה שהוא על הארץ הזאת. או שהתפתחנו בדרך טבעית וממשיכים להתפתח הלאה על ידי אותו הכוח של הטבע, הכוח של ההתפתחות שלנו ואסור לנו להתנתק מזה. מדוע אנחנו סבורים שאנחנו מיוחדים ושאיננו נמצאים בתוך הכוח הכללי הזה?! אנחנו בסך הכול בני אדם קטנטנים, שלא יודעים שום דבר לא על עצמם ולא על אותו העולם שבו קיימים.
אנחנו, חלק מהטבע. אנחנו משתנים לפי החוקים שלו והשאלה היא - האם אנחנו מבינים אותם בצורה הנכונה.
מתוך תוכנית "המשבר הגלובלי. מחסור במשאבים", 01.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
שלושה מרעיונותיו של ורנדסקי
סימני התנועה לאינטגרציה
הכול מתחיל ונגמר בחינוך
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע, כסף, משבר עולמי |
בית-ספר שלא תרצה לעזוב
מתוך השיעור מניו-ג'רזי
שאלה: מה התפקיד של החברים שלנו מאמריקה בכנס בניו-ג'רזי כלפי הכלי העולמי?
תשובתי: אני חושב, שמכל המדינות, ארה"ב יכולה להשפיע בצורה היעילה ביותר על העולם. בכל זאת מדובר על מעצמת על, שכולם מחשיבים את דעתה. כל הדרכים של כלי התקשורת העולמיים נמצאות כאן. ההשפעה של אמריקה היא מאוד גדולה.
בנוסף לכך, בעיקר הסביבה - המשבר הנוכחי שממשיך להתרחב ולהעמיק.
לכן, אם אנחנו רוצים להשפיע על העולם, אז האמצעי העיקרי לכך נמצא כאן, באמריקה. חייבים לארגן קבוצה אמריקאית מאוחדת וחזקה, אז אנחנו נישמע ונוכל "להמתיק" את המשבר, כדי שהאנשים יבינו, באיזה מצב הם נמצאים ויגיעו לתיקון במקום להמשיך לסבול סתם מאסונות חדשים.
האנושות היום דומה לילד עקשן, שלא רוצה לעשות את מה שמוטל עליו. ובינתיים, ההורים לא יכולים לוותר לו, כי בזה הרי תלוי כל עתידו. הוא חייב לסיים את בית הספר בניגוד לרצונו, ולכן הוא מרגיש לחץ וצרות, עד שבכל זאת לא יסיים את כל הבחינות שלו.
אלפי שנים אנחנו התפתחנו באופן אגואיסטי. האגו הגדל כל הזמן הגדיל את הלחץ שלו ואנחנו מימשנו אותו באופן רגשי ושׂכלי. הרצונות שלנו הלכו והתחזקו ואנחנו התקדמנו קדימה. אבל עתה מגיע השלב הבא: במקום כוח הקבלה והשנאה האגואיסטי, אנחנו צריכים לפתח בתוכנו כוח נוסף, כוח של השפעה ואהבה.
כדי שאנחנו נרגיש נחיצות בזה, אפשר לשלוח לנו צרות שההדים שלהן כבר מתגלים לנו. כמובן שמדובר על תהליך ממושך, אבל תהליך שמקיף בו זמנית את כל העולם, אמנם בכללות, הצרות האלה נועדו להביא אלינו את הידע על כך שהאגו שלנו סיים את התפתחותו ולא כדאי לחכות ממנו להצלחות נפלאות חדשות.
חוץ מזה, בהיותנו חלק מהעולם, אנחנו לא יכולים לקבל החלטה רק עבור עצמנו. למשל, אם באיזה שהוא מקום טוב עכשיו, אז אנחנו גם נקבל מזה קצת אור, למרות שאנחנו בעצמנו כבר נמצאים במצב די עגום.
אבל איך שלא יהיה, כדאי לנו להבין שהתהליך התחיל ומתקדם קדימה. כל המערכות שלנו מזמן דועכות ואפילו נהרסות. כל מה שהאדם פיתח במשך אלפי שנים, בכך שמימש את האגו ההרסני שלו, מתחיל להתפורר. אבל, למרות שהקריסה כבר החלה למול עינינו, אנחנו עדיין לא תופסים את זה וגם לא מבינים, שאפשר ללכת בדרך אחרת. וכאן מסתתרת כל הבעיה: דרוש מדע, חכמה, שיסביר לנו את המגמות והנטיות הגלובליות.
בטבע ה"דומם", ה"צומח" וה"חי" קיימת התפתחות אינסטינקטיבית. אין שם בחירה, חשיבה, הכרת התנועה קדימה. ואילו אצלנו הכול הפוך: בשונה משאר חלקי הטבע, אותנו פיתח בכפייה כוח אחד, מדור לדור ובמשך כל חייו של האדם. ואילו עכשיו אנחנו צריכים לקבל כוח שני, בנוסף לכוח האגואיסטי, ולהתחיל לפתח ולשכלל אותו כדי לנהל את החיים שלנו בשתי "מושכות".
כל עוד כוח אחד ניהל אותנו, הוא הקיף את כל העולם שלנו. אבל עכשיו, כשלפנינו מתגלה הכוח השני, אנחנו צריכים לבחור ביניהם, צריכים להחליט איך לעבוד נכון עם שניהם. באופן כזה, לראשונה בהיסטוריה אנחנו מקבלים לידיים שתי "מושכות", יכולים ללכת "בשתי הרגליים", להשתמש בשני הכוחות של הטבע: החיובי והשלילי, כדי לנהל את עצמנו ואותו. זה יאפשר לנו לעלות לדרגת הבורא ולשם כך מעוררים אותנו מלמעלה.
כבר קרוב ל- 50-60 שנה משפיע עלינו הכוח החיובי של ההשפעה, האהבה והאיחוד, שדוחף את ההתפתחות שלנו בכיוון הזה. אנחנו לא שמנו לב למתרחש, אבל בינתיים, לאחר מלחמת העולם השנייה, החלו בצורה יותר אינטנסיבית להיווצר שילובי הקשרים בין המדינות, והעולם כאילו נהפך ליותר "עגול", עם חיבור הדדי בכל חלקיו. דווקא המלחמה היא זו שיזמה את התהליך הזה.
מאז בעולם מתבצע הגילוי של הכוח החיובי. בינתיים השפעתו השתקפה בקרוב בין העמים והמדינות, בכל מיני ערבובים ופעולות הדדיות ביניהם. בסופו של דבר העולם נראה היום מספיק "עגול" ואינטגרלי, אבל האנשים עדיין לא מבינים את המצב שנוצר. כי זה התייצב באופן לא מודע, ללא הבנה והרגשה, אלא בצורה יותר אינסטינקטיבית, תוך כדי אילוץ.
אבל אחר כך בא המשבר הנוכחי, שלמעשה מסביר לנו שאנחנו צריכים לנהל את העולם, צריכים להתאים את המערכות שלנו לשני הכוחות שפועלים בקנה מידה גלובלי.
אנחנו עדיין לא תופסים את זה. מנהיגי העולם, הכלכלנים, הפיננסיסטים, הסוחרים, עדיין ממשיכים לפעול לפי החוקים הישנים. כאן עדיין מורגשת ההתמדה, אבל היא תסתיים, ותוך השנה שנתיים הקרובות אנחנו עוד נרגיש עד כמה רציני ועמוק המשבר העולמי. לא נשארו לנו יותר כוחות כדי להסתיר אותו.
בינתיים כולם מנסים באופן אינסטינקטיבי לכסות, להתעלם מהברור, גם האנשים הרגילים וגם הממשלות. המצב הזה הוא מאוד מסוכן ויכול להביא לפיצוץ. חכמת הקבלה גם מדברת על האפשרות של מלחמת עולם שלישית גרעינית.
ולכן חשוב לנו מאוד להסביר בצורה כמה שיותר פשוטה, נגישה ורחבה על המתרחש, בכל מיני צורות, בכל מיני שפות, לכל אדם ולכולם יחד, מלמעלה ועד למטה, לכל הרוחב, כדי שהאנשים יוכלו לתפוס משהו ולהתחיל לחשוב בכיוון הזה. בזה אנחנו נוכל "להמתיק" את המצב הנוכחי של המעבר, כדי שכולם יבינו שאין ברירה אחרת, אנחנו נכנסנו לתהליך היסטורי מיוחד.
ארה"ב היא המדינה המובילה בעולם, גם בהיבטים החיוביים וגם בשליליים. ולכן כאן אנחנו צריכים לאגור כמה שיותר כוח והשפעה על דעת הקהל, כדי להביא לאנשים את החשיבות על התהליך שהחל.
מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי" בארה"ב, 10.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
התיקון בא מבפנים
לקראת הכנס בצפון אמריקה
ההשתתפות של כולם – ערובה להצלחה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, כנסים, משבר עולמי |
החיים שלנו הפכו לעסק
איננו שואפים לאהבה וליחסים טובים בינינו, אבל יוצא שכל בעיה שאנחנו רוצים לפתור מובילה לכך. נניח, בעיה בבריאות - אנחנו הפסקנו להאמין לרופאים. מתפתחות יותר ויותר שיטות חדשות לטיפול אלטרנטיבי, והכול משום שבזכות האגו שלנו, הרפואה הפכה לעסק. הממשלה חייבת להשקיע ברפואה שליש מההכנסה הלאומית – נתח שווה לנתח שמושקע בביטחון.
זה הפך לעסק אמיתי, ואיבדנו בו אמון. אנחנו רואים שרושמים לנו תרופות שאנחנו לא צריכים, סתם כדי למכור לנו אותן, ועושים אינספור בדיקות וצילומים מיותרים. במקום ללכת לרופא אחד שירפא אותי – שולחים אותי מרופא אחד לשני, כדי שכולם יוכלו להרוויח.
זו דוגמה לאופן שבו מאבדים את האמון – האגו הרס את היחסים שלנו עם הרפואה. ואותו הדבר בכל מקום אחר: ביחסים בין האדם לממשלה, בין האדם לחוק, בין האנשים. כל הבעיה היא בכך שאני נתקל באנשים שאין להם שום עניין בי או שרוצים לרמות אותי, לקבל רווח מכך שאני אהיה בצרה. כך אני מרגיש.
אין אדם שמסתכל על השני עם כוונה טובה, אלא רק עם אינטרס מסחרי. האדם אינו רואה את האדם, אלא רק את הרווח שאותו הוא יכול לקבל ממנו. באופן כזה אנחנו מאבדים לא רק את טעם החיים, ערכים כלשהם ששווים יותר מכסף, אלא גם לא יכולים לסמוך אפילו על המשפחה. כמו שכתוב: "הרי שונא אתה לי, ואתה יושב בתוך ביתי"?
מגיע מצב, שבו אנחנו לא מסוגלים להתמודד לא עם הכלכלה ולא עם המערכת הפיננסית, לא עם התעשייה ולא עם שום דבר אחר. הרי בכל מקום אני מנסה להכניס רק חשבונות פרטיים, בלי שום התחשבות באחרים. זהו יחס שדורש מאיתנו מערכות רבות לצורך שמירה, הגנה, ביטחון, כדי שאחד לא ירמה את השני ולא ידחוף לו משהו מיותר או אפילו מסוכן, אם מזה הוא ירוויח.
עם בעיות כאלה אנחנו נתקלים בכל מקום - גם בתרבות ובחינוך. והבעיה הכי גדולה היא עם חינוך הילדים, כיוון שאין קשר בין ההורים למורים, בין ההורים לשאר החברה. אם קודם חשבנו שאם לא אנחנו, אז לפחות שילדינו ישיגו חיים טובים, אז היום אנחנו רואים התדרדרות יותר ויותר גדולה של הדורות. כל דור נולד אומלל יותר מהדור הקודם.
אני שומע איך אנשים אומרים: "בשביל מה ללדת ילדים, כדי לגזור עליהם ייסורים?" רע לי, אבל הם יחיו בעולם עוד יותר רע. ובכלל מדובר על כך שהעולם יפסיק להתקיים, כיוון שבזבזנו את כל משאבי הטבע או בגלל מלחמה גרעינית. אז למה ללדת ילד ולגזור עליו חיים כאלה? רק כדי לשחק איתו כל עוד הוא קטן? הרי זה לא כלבלב...
והאדם באמת מאמץ כלבלב. תביט ותראה שכמעט בכל דירה יש כלב. ומה רע בזה: אני אוהב אותו, הוא אוהב אותי, הוא נאמן, לא עושה שום בעיות. ועוד מוציא אותי בכל יום לטייל...
בגלל המחסור בקשר ביניהם, האנשים התחילו לשנות את היחסים בין הדורות: ההורים עם הילדים, הסבים והסבתות. בדרך כלל בעולם מתקיימים שלושה דורות בבת אחת, ואנחנו רואים, שאין שום קשר ביניהם.
וגם אין קשר למדינה. האדם בוחר בחופשיות איפה יותר קל לו לגור – שם או פה. אם הוא לא מפחד מהשפה השונה והתנאים השונים, אז הוא עובר ממדינה למדינה, מבלי להרגיש קשר לאף אחת מהן. ישנם אנשים שבכלל מטיילים בכל העולם, וכך מוצאים את עצמם מבלי לרצות להשתייך לאף מקום. אך בכל זאת, מתוך האדם קיימת הדרישה הזו לחום אנושי, לפינה משלו, לתחושה של בית, הרי כך הוא הטבע שלנו.
והעיקר, איננו מסוגלים לפתור את הבעיות הגלובליות, הארגוניות, כדי להתמודד עם המשבר הכללי. אי אפשר לפתור את המשבר הזה אחרת, מאשר על ידי יצירת קשר נכון בין בני האדם. הרי הוא קשור מאוד לאובדן האמון ולכך שהאנשים אינם רוצים להיות טובים אחד לשני.
משיחה מס' 6 על החיים החדשים 03.01.2012
ידיעות קודמות בנושא:
איך להמיס את החישוב הקר
הקופים יודעים לאהוב, והאדם לא?
הפסיכולוגיה של המשבר הכלכלי
|
2 תגובות | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, משבר עולמי |
סוף התפתחות האגו
הטבע תמיד דחף אותנו באופן אגואיסטי קדימה, תמיד הלכנו בצורה עיוורת אחריו, כלומר, הרצון שלנו תמיד דחף אותנו באופן אינסטינקטיבי למלא את עצמנו יותר ויותר וככל שהוא התגלה בנו, אנחנו שאפנו לעושר, לכבוד, לשליטה, למושכלות, לכל דבר.
בסופו של דבר, השגנו שובע מסוים והאגו שלנו ננעל, אפילו אי אפשר לומר שהוא ממשיך לגדול. קיימת איזו רצועה של הערכה מחדש של הערכים שלנו: "האם זה נכון להמשיך להשתוקק להשגת כבוד, מושכלות, עושר, שליטה? האם בזה מסתכמת המשמעות של ההתפתחות שלנו?", זה מצד אחד.
מצד שני, אנחנו רואים שהתלות שלנו זה בזה מחייבת אותנו להכניס איזה שהן נוסחאות בינלאומיות, בין מדיניות, כלכליות, שצריכות לקחת בחשבון את התלות ההדדית שלנו, כלומר, אם יהיה לי רע אז גם לך יהיה רע, כמה שזה לא ייראה לי עכשיו אגואיסטי. אני עד היום מנסה לבנות את האושר שלי על דיכוי האחרים, את השליטה על כך שאני חזק יותר מהאחרים, שאני צובר יותר.
אבל, אותה אירופה היא דוגמה מובהקת עד כמה היום התלות ההדדית קובעת את גורלו של כל אחד, ואי אפשר סתם כך לנתק אף מדינה מהאיחוד האירופי, כמה שהם לא ירצו בזה. אולי הכלכלנים לא תופסים את זה עד הסוף. אנחנו לא יכולים להתנתק מכל העולם.
התלות הזאת נמצאת בתוך הטבע עצמו, בקשרים הפנימיים בינינו. והכלכלה, שמשקפת בסך הכול את היחסים החיצוניים האגואיסטיים שלנו, כבר לא יכולה לקבוע אותם כך, כפי שקבעה קודם: כמה אני לך, כמה אתה לי, אחוז על אחוז וכולי. התעשייה, המסחר הבינלאומי, היחסים ההדדיים הבינלאומיים לא יכולים להמשיך להתפתח בצורה כזאת.
אנחנו צריכים לקחת בחשבון את האינטגרליות של העולם. ואם לא נהיה תואמים לאינטגרליות הזאת, לא נוכל להבין איך אנחנו צריכים להתקדם בהתאם לעולם, בהתאם לטבע. היום אנחנו מרגישים את קריאת התגר של הטבע, את הלחץ שלו עלינו רק כדי להתחיל לשנות את עצמנו בהדרגה בהידמות אליו. אף פעם לא היה דבר כזה קודם לכן.
אם מסתכלים מנקודת מבטה של האנתולוגיה, אז הטבע תמיד דחף אותנו להתפתחות אגואיסטית. ועכשיו, להיפך, הוא מראה לנו שההתפתחות האגואיסטית הסתיימה, כלומר אנחנו סיימנו להתפתח בדרגות ה"דומם", ה"צומח" וה"חי", שבהן הטבע דחף אותנו באופן אינסטינקטיבי קדימה, לכן הדרגה הזאת של התפתחות האדם נקראת "בהמית".
אבל עכשיו אנחנו צריכים להתחיל להתפתח בדרגת "אדם", כאשר כולנו מבינים ותופסים את העולם הסובב בכזאת מידה שמתחילים לשנות את עצמנו לפיו. לא העולם, לא הטבע מחייבים אותנו להשתנות באופן אינסטינקטיבי, בכך שמזמינים בנו כאלה רצונות, שאילצו אותנו לבנות חברה, כלכלה, טכנולוגיה וכולי, היום כל זה כבר לא קיים.
השלב הבא של ההתפתחות שלנו, ככל הנראה הוא כזה, שהטבע מראה לנו את עצמו בצורתו החדשה, האינטגרלית, כפי שהיא באמת, ובה הכול מקושר הדדית, והוא אחד. ואנחנו, כחלק המרכיב שלו, איננו תואמים לו וצריכים להגיע לאותו הצורה האינטגרלית במבנה של החברה שלנו: בפוליטיקה, בכלכלה, בפיננסים, בכול.
מתוך התוכנית "המשבר הגלובלי. מחסור במשאבים", 01.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
הפיתרון הפשוט של הבעיות הכלכליות
מי יוצר את המחסור?
בכוחות משותפים נגד האגו האישי
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע, כסף, משבר עולמי, פוסטים נבחרים |
עבודה קשה נגד האגו
כנס ברזיל שיעור מס' 1
מלכתחילה בעולם אין סוף היינו מאוחדים כאחד, בדומה לגוף אחד שבו כל החלקים זקוקים זה לזה ותלויים זה בזה בצורה טוטאלית. ובהשתלשלות שלנו מאין סוף לעולם שלנו הגענו להיות מפורדים בצורה מוחלטת, כיוון שאת כל המרחב בינינו מילא האגו, שדוחה אותנו זה מזה.
האגו הזה כל הזמן גדל ולכן במהלך ההיסטוריה אנחנו מרגישים את עצמנו יותר ויותר לא מתוקנים. אך מגיע הרגע שבו גדילתו מסתיימת והוא מגיע לשביעה מסוימת. לכן, בימינו משתלטת על האנשים האכזבה, הייאוש, הדיכאון הופך למחלה הנפוצה ביותר בעולם.
האדם מאבד את המשמעות לחייו. קודם הוא לא היה שואל שאלות מסוג זה, הרי בתוכו כל הזמן היה גדל רצון אגואיסטי ודחף אותו קדימה. הוא כאילו הצביע: "אתה רוצה את זה, ואת זה ואת זה! אתה חייב לקבל את זה ולהיות יותר מכולם!".
אך היום מגיעים הזמנים שאנחנו כבר לא רוצים כלום. וכאן עוד מתגלה המשבר העולמי הכללי, שלא משאיר לנו ברירה מלבד לחפש על ידי מה אפשר לשנות את המצב ולהגיע לתיקון.
והתיקון הוא בכך שנעלה בחזרה לעולם אין סוף ושוב נהפוך להיות אדם אחד. אולם האיחוד הזה מושג כבר על ידי המאמצים שלנו, כלומר, בעבודה נגד האגו שלנו למען החיבור.
זוהי העבודה השנואה עלינו ביותר, שבה אנחנו לא חפצים. אני מוכן להכל, רק לא זה - רק לא להתחבר עם החברים! טוב לי לבד, זה נוח! הרי כל הטבע שלי הוא רצון ליהנות וכל מה שאני צריך זה למלא אותו. אני רוצה רק מילוי. כל אדם חושב רק כיצד לעשות יותר טוב לעצמו בכל רגע. הגוף שלנו, המוח שלנו, עובד רק להחזיק את עצמו במצב הנוח ביותר. וכך עוברים כל החיים שלנו.
כל אחד חושב רק איך לעשות לעצמו טוב יותר עכשיו ובעתיד. סביב זה מסתובבים כל החשבונות שלנו, ואנחנו לא מסוגלים לחשוב על שום דבר אחר. כל הדאגה שלי היא על הגוף שלי בלבד. יוצא, שנגזרו עליי חיי בהמה אומללה ומסכנה שבכל הכוח משתדלת להחזיק את גופה שיחיה כמה עשרות שנים ולאחר מכן ימות. ואם באמת רק בזה טמונים כל החיים, מה הטעם בהם?
לכן כל כך קשה לנו לעבוד נגד האגו שלנו. ישנה כאן בעיה פסיכולוגית גדולה המפריעה לנו שוב להתחבר עם האחרים בתנאים שבהם האגו שלנו הגיע למקסימום. ולכן באה חכמת הקבלה ומסבירה לנו כיצד לעשות זאת על ידי חיבור לקבוצה לא גדולה.
דרך הקבוצה אנחנו מתחילים למשוך לעצמנו כוח מיוחד שטמון בטבע הנקרא "המאור המחזיר למוטב". ואם אנחנו נשתדל להוציא מבפנים את הכוח הנסתר הזה, הוא יתגלה ויעשה איתנו ניסים. הוא יתקן אותנו בצורה מוחלטת, ישנה אותנו באופן כזה שנוכל להתחבר עם האחרים. ואז בין מספר חברים תתחיל להיבנות קבוצה שתהפוך למיני דגם לאנושות המתוקנת שבה יתממש החיבור שלנו.
במקום כוח האגו השלילי הקודם, המפריד בינינו במצב השבור ובעל השמות השונים: "פרעה", "המן", "בלעם", "בלק", כל ה"רשעים", כלומר, כוחות הפירוד, אנחנו נתחיל לגלות בתוך הקשר שלנו כוח חיובי עצום. זהו כוח החיבור שבא למלא את מקומם של כוחות הפירוד השליליים והוא נקרא ה"בורא".
זהו כוח ההשפעה, הכוח שהוליד אותנו והכוח שמאחד אותנו. בו אנחנו מגלים את תוכנית הבריאה ואת מטרתה.
לכן אנחנו חייבים להתאחד לקבוצה, ובזכות זה אנחנו נרגיש מצב נעלה יותר – נוכחות של כוח נסתר, עליון, הבורא שנמצא בינינו. אנחנו רק צריכים לגלות אותו! נקווה שאנחנו נרגיש את ההתעוררות הזו בתוכנו בזמן הסדנאות כתוצאה מהמאמצים שלנו להתחבר זה עם זה. זה יכול לקרות אפילו לאדם שהגיע בפעם הראשונה לכנס כזה.
מתוך שיעור מס' 1 של הכנס בברזיל, 04.05.12
ידיעות קודמות בנושא:
סיבוב גדול
לשמוח על כל הזדמנות להתחבר!
היכן היציאה מהמבוי הסתום
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
רצף נצחי
שאלה: איך אפשר לוודא שהקשר שלנו בקבוצה מספיק לעבודה שאותה אנחנו רוצים לממש?
תשובתי: אתם יכולים לגלות את זה בפועל - אם למרות החיכוכים בכל זאת משתדלים להתחבר ולעבוד יחד. אז אתם פועלים בשני מישורים: למטה המחלוקות, השנאה, הדחייה, חוסר ההבנה, במילים אחרות, האגו שמפריד בינינו. ולמעלה, אתם להיפך, מתחברים באהבה.
בזה ששומרים על שתי השכבות האלה, אתם כל הזמן עולים יותר ויותר גבוה בשתיהן: האגו גדל מעל לאהבה ואתם שונאים זה את זה, ואחר כך האהבה מתעלה מעל לאגו, וכך שוב ושוב, בדומה לכך שאנחנו הולכים על שתי הרגליים. החיובי והשלילי כל הזמן מחליפים זה את זה, כמו בליעה ופליטה, כל החיים בנויים על הרצף הזה, ואי אפשר להתקדם קדימה בצורה אחרת.
אבל אם השנאה שגדלה מדכאת את האהבה ואתם מסכימים עם זה, אז הקשר ביניכם נקרע והקבוצה נהרסת. ולכן, תמיד צריך לזכור מה שאמר הבורא: "בראתי יצר הרע". הוא כל הזמן מחדש את האגו שלכם, כדי שאתם כל הזמן תתעלו מעליו ליצר הטוב.
אך מהיכן אני יכול לקחת אותו? תבקש מהבורא.
כך אתה מתקשר אליו שוב ושוב. הוא מחזק את האהבה העצמית שלך דווקא כדי שאתה תמתח את הקשר ותבקש עזרה. התהליך הזה חייב להיות ברור כאור השמש. רק כך אנחנו מתקדמים בקבוצה, אחרת מצפה לנו קריסה.
מתוך שיעור מס' 5 מכנס ברזיל, 05.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
סירוב עם אמירה נסתרת
שני סוגים של אגו
היחיד שיעזור לי
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
לחיות בדאגות של האחרים
שאלה: לֵמה אתה מתכוון במילה "אהבה"?
תשובתי: אני מתכוון לכך שכל אחד מאיתנו חי באופן קבוע בדאגות של האחרים.
בדיוק כמו בקבוצה, שבה אנחנו מתחילים לעבוד בתוכנית הכשרה כזאת, כאשר כל אחד מאיתנו רוצה ליצור מצב של נוחות מקסימלית עבור האחרים. כלומר, אני צריך להבין את האנשים האחרים, להרגיש אותם. אני כל פעם צריך לשלוח להם סימנים מתאימים: מילוליים, פיזיים, מחשבתיים וכולי.
אני צריך להיות איתם בערבות הדדית, כאשר כל אחד מאיתנו מספק לכל השאר כזה יחס, כזאת הרגשה בינינו, שאני אהיה בטוח שבזה שאני משפיע עליהם, אני מקבל בחזרה השפעה זהה מהם עליי. ולכן אנחנו כל הזמן מתעלים מעל לאגו שלנו אל התכונה ההפוכה לו.
העבודה ההדדית הזאת, זו העבודה החשובה ביותר בקבוצה.
לאחר התפיסה וההבנה של השיטה הזאת, אנחנו תמיד נרגיש נפילות רבות לתוך האגו, משיכה, הופעה של כל מיני הפרעות, עד לגמר התיקון, עד לעלייה שלמה מעל לאגו.
אבל בכל המצבים בתוך הקבוצה, ואפילו מחוצה לה, גם בבית, וגם עם אחרים, אני כבר מייד אנעֵל על אותו הרעיון, על אותה הפרקטיקה. ובסופו של דבר אני אוכל באופן כזה לפעול הדדית בצורה נכונה עם כל העולם.
מתוך שיחה על החינוך האינטגרלי, 27.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
מצב מתוקן
לעבר מציאות אחת
"אוסף כלים" לתיקון עצמי
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים |
סיבוב גדול
היום האנושות מתחילה לחפש שיטות, שמאפשרות לנהל את החיים שלנו ולקבל מושג על העתיד. דווקא בזמן הזה מתגלה חכמת הקבלה. וכמו שפעם היא התגלתה לאנושות בבבל העתיקה לצורך התיקון, כך גם עכשיו היא שוב עתידה לעשות תיקון, מפני שאנחנו נמצאים בשיא השני של עליית האגו.
בבבל התרחשה ההתפרצות הראשונה של האגו, ועכשיו אנחנו שוב השגנו את המקסימום בגדילתו, אבל כבר בדרגה חדשה, פראית לגמרי.
האגו בעולם שלנו כל הזמן גדל, אבל לא באופן הדרגתי (בצורה ליניארית או אקספוננציאלית), אלא בקפיצות. והקפיצות החדות האלה של האגו מביאות אותנו למלחמות, למהפכות, לזמנים קשים. למרות שהמהפכה יכולה להיות תעשייתית או תרבותית, בדומה לתקופת הרנסנס או המהפכה התעשייתית.
חכמת הקבלה מסבירה לנו את מה שמתרחש איתנו. העניין הוא, שאנחנו נמצאים במצב של שבירה, שאותו חייבים לתקן. קיימים סך הכול שלושה מצבים. במצב הראשון אנחנו נמצאים כולנו יחד, כאחד שלם, וזה נקרא עולם אין סוף.
ומהמצב הזה של האיחוד אנחנו יורדים ל"עולם הזה", וממנו צריכים לעלות שוב לעולם אין סוף. ההבדל בין שלושת המצבים האלה הוא בכך, שהמצב הראשון של עולם אין סוף הוא מתוקן, המצב הנוכחי שלנו הוא מקולקל, שקוע בתוך אגו ענק ובמצב השלישי אנחנו שוב חייבים להשיג תיקון.
אנחנו כאילו חוזרים לאותו המצב שבו היינו קודם, לאותו עולם אין סוף. רק שבמצב הראשון אנחנו היינו בו באופן בלתי הכרתי, מבלי להבין שום דבר, כמו טיפת זרע בתוך הרחם, שעדיין לא התפתחה לעובר, כלומר, טרם התפתחה לדרגת "אדם". למרות שבתוך הטיפה הזאת קיימים כבר כל הכוחות והתנאים לצורך זה.
והמצב השלישי המתוקן, שאותו אנחנו צריכים עכשיו להשיג, מיוחד בכך שבו אנחנו מבינים, מרגישים, משיגים את כל המתרחש בעולם אין סוף, את מי שברא אותנו, את הכוונה שלו, את התוכנית של הכוח העליון הזה, את כל הבריאה. את כל זה אנחנו מבינים, מרגישים ושולטים בזה.
ודווקא זאת היא המטרה של כל הסיבוב הגדול הזה שאותו עשינו. זהו תהליך ייחודי: בזמן הירידה ממעלה למטה מתרחש קלקול ושבירה, ולאחר השבירה מתרחש התיקון.
יוצא, שעכשיו, בעולם שלנו אנחנו נמצאים במצב שאין גרוע ממנו, במצב הכי שבור ומפורק תחת שליטת האגו הענק שאותו עלינו לתקן. והוא מתוקן באמצעות החיבור שלנו בינינו.
מתוך שיעור מס' 1 בכנס ברזיל, 04.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
הזמן לרסק את האחדות והזמן להרכיבה
כל אחד – נקודה, כל אחד – אין סוף
"לגו" בשביל הנשמה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
כאשר המנוע "מתעטש"
היום אנחנו מגלים שכל הבעיה נובעת בגלל האגו שלנו. ככל הנראה, אם נשנה ונשפר אותו, אז נעלה למדרגה הבאה. כך תמיד זורמת ההתפתחות של האנושות. בהתחלה כל שלב חדש מצטייר לנו כמשהו נפלא, מואר, נוח ומתקדם. כל שינוי של צורות חברתיות מבטיח לנו חיים חדשים ונפלאים. ואחר כך, בכך שלומדים להכיר את הצורה הנוכחית, בכך שחיים בתוכה זמן מה, אנחנו מגלים שלא הכול כל כך נפלא. המשך ההתפתחות מגלה הרגשות, עובדות ומצבים שליליים. למרות שאנחנו נעים הלאה, השליליות מצטברת וברגע מסוים כבר איננו מסוגלים לסבול אותה.
ואז, כתוצאה מחוסר מוצא אחר, מתרחשות מהפכות, מתפתחות מלחמות, או שאנחנו מצליחים להגיע להבנה, להכרה ולמימוש של השינויים הגדולים בנקודת ההתפלגות, כלומר המהפכה. כך אנחנו לובשים צורה חדשה, עוברים לערכים חדשים, לפילוסופיית חיים חדשה ומתחילים את ההתפתחות בשלב הבא. ככל הנראה היום אנחנו עומדים לפני כזה מעבר. המצב הקודם הפך לשלילי ואנחנו רואים את הבעיה שלו, האגו שלנו שהורס את כל היסודות. אף אחד מהאלמנטים של החיים הקודמים כבר לא עובד יותר. וזה אומר שככל הנראה לטבע שלנו נדרשים היום שינויים.
זהו רגע מיוחד של המצב החדש. כי אנחנו הרי אף פעם קודם לכן לא החלפנו את הטבע האנושי. כל פעם אנחנו רק עברנו למדרגת התפתחות גבוהה יותר, כאילו שהחלפנו הילוכים והאצנו את המכונית. אך הנה, לאחר שהגענו להילוך החמישי, לחצנו על דוושת הגז עד הסוף, והמנוע פתאום התחיל "להתעטש" ויצא מכלל פעולה. אי אפשר להמשיך לנסוע איתו, הוא כבר לא "סוחב".
מכאן יוצא שאנחנו צריכים לשנות את הפרדיגמה, את הערכים, את המטרה, את חומר הדלק, את המנוע עצמו. וזוהי הייחודיות של המצב הנוכחי ושל התקופה החדשה שלפניה אנחנו ניצבים. צריך לשנות את הטבע האנושי, את המנוע האגואיסטי הזה שכל הזמן עורר אותנו לפתח, לצרוך, להרגיש, להבין, לגלות משהו חדש. היום הוא כבר לא עובד, לא סוחב, לא דוחף אותנו קדימה. ולכן אנחנו צריכים להחליף את הכוח הטבעי של ההתפתחות.
מתוך שיחה מס' 20 על החיים החדשים, 28.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
אדם חדש לעידן חדש
מעמידים את החברה על מסילה חדשה
לידה של דבר חדש
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, משבר עולמי |
אגואיסט שמעריך את כוח ההשפעה
כוח ההשפעה הוא כוח החיבור. בלעדיו אין חיבור במשפחה, קשר עם אנשים אחרים, עם הילדים, אין חיבור בכל החברה האנושית. אנחנו פשוט הורגים את עצמנו ואת החברה שלנו, בכך שלא משתמשים בכוח ההשפעה.
רכישת הכוח הזה היום הופכת עבורנו להכרחית לגמרי. זאת פשוט שאלה של חיים ומוות. ולכן מגיע משבר שמראה לנו היכן אנחנו נמצאים. אנחנו בעצמנו הכנסנו את עצמנו למצב הזה ועכשיו אנחנו רק צריכים לחקור אותו, לברר, לבדוק אותו, כדי להבין מה חסר לנו - חסר כוח ההשפעה. כיצד מקבלים אותו? רק על ידי בניית סביבה טובה.
סביבה כזו לא קיימת בטבע! אנחנו צריכים לבנות אותה בצורה מלאכותית כדי שהיא תהווה עבורנו דוגמה, תלחץ עלינו, תדרבן אותנו, תעזור לנו להיות מעט משפיעים יותר. החברה הזאת תתייחס לכל אחד כאילו היא מזהירה: אם לא תשפיע - לא תקבל כלום. ולא רק שלא תקבל, אלא גם יילקח ממך כל הכבוד שיש לך עכשיו, כדי שתרגיש את עצמך אפס מאופס שכולם לועגים לו.
החברה תשפיע עליך דרך ילדיך ודרך אנשים אחרים שדעתם יקרה לך. היא תפגע בתחושת הערך העצמי והכבוד עצמי בכל אחד שלא ישאף להשפעה, היא תראה כמה הוא נמוך ומלוכלך בעיני החברה. כולם פשוט יסובבו אליו את הגב ולא ירצו להיות איתו.
בצורה כזאת אנחנו נחייב את האדם לחשוב על רכישת כוח ההשפעה, שילמד מה זה, שירצה להיות כזה. ואז הוא יקבל מהחברה יחס של כבוד והערכה.
אין לנו ברירה אחרת, הרי אנחנו צריכים ללמוד מה זה אומר להיות משפיעים. כשאני מגיע ללמוד, אני מעונין בכך שהסביבה תעבוד עליי בשני המישורים הללו: על ידי המקל נגד האגו שלי, כלומר, תעניש אותי בלעג שלה, ומצד שני, תשבח אותי על ההשפעה שלי. באופן כזה בעזרת האגו שלי אני אתחיל להעריך את כוח ההשפעה שמכוון נגדו.
אם אני אפעל בהשפעה אני אקבל מילוי - הערכה מהחברה. החברה תתקרב אליי ולא תפגע באגו הגדול שלי, היא לא תבייש אותי.
כלומר, אנחנו רואים שבצורה כזאת אנחנו פועלים על האגו שגדל והגיע בכל אחד למימדים גדולים. דווקא בעזרתו ובעזרת הסביבה אנחנו נוכל לחנך בצורה כזאת את האדם. זה נקרא חינוך אינטגרלי, הרי אנחנו מלמדים אותו להיות אינטגרלי – קשור עם כולם.
האדם מתחיל להרגיש את ערך כוח ההשפעה שבזכותו הוא רוכש את כבוד הסביבה, את הערכתה, מתחילים לקנא בו, כמה הוא גדל, כיצד הסביבה מעריכה אותו. יוצא שהאגואיסט מתחיל להעריך את כוח ההשפעה - תראו מה ניתן לעשות בעזרת הסביבה הנכונה!
הסביבה כאן נמצאת בתפקיד המחנך, בדומה לאב ואם ביחס לתינוק, למחנכים ומורים ביחס לילד או למורה ביחס לסטודנט. באותו האופן פועלת החברה האנושית הגדולה ביחס לכל אדם מבוגר. יחס הסביבה אליו תלוי בהתקדמותו אז בזכות השימוש בשני כוחות אלו: קבלה והשפעה לחברה, הוא מקבל את הכלי לחפור לתוך עמקי עצמו, עמקי החברה ועמקי הטבע. הוא מתחיל להבין את המתרחש בתחום של שני הכוחות – את הפסיכולוגיה הפנימית של עצמו, של הסביבה, של הטבע.
בזכות זה הוא מתחיל להרגיש כיצד שני הכוחות האלה פועלים בכל המציאות: כיצד הם פועלים באבן הדוממת, בצמחים, בבעלי חיים, בתוך האדם, בסביבה ובתוך המשפחה – בכל. הוא עם שני הכוחות האלה, כבעל הבית ובעזרתם הוא חוקר ומגלה הכול.
הוא נכנס לתוך רשת שקושרת את כל המציאות לתוך רשת שנוצרת על ידי שילוב של שני כוחות אלו. ולכן הוא מבין את כל תוכנית הבריאה, את כל התהליך שעברנו ולהיכן הוא מוביל.
הרי הכול מכוון כלפי תהליך מסוים רק שעכשיו איננו רואים אותו, כיוון שאנחנו פועלים רק בכוח אחד. וכשהאדם מתחיל בעצמו להשתמש בשני הכוחות האלה זה מעניק לו כלי מדעי למחקר, שבעזרתו הוא יכול לבדוק את כל מה שמתרחש בטבע. באופן כזה הוא הופך לבעל בית אמיתי לגורלו ולכל המתרחש. וכל זה בעזרת עליית המודעות לרמה חדשה.
מתוך שיחה מס' 12 על "החיים החדשים", 10.01.12
ידיעות קודמות בנושא:
הגֵן הנסתר של ההתפתחות
מדרגות גדילת האגו
הביטחון העצמי המסוכן של האגו
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, חינוך, ילדים, טבע |
מפלס האוקיינוס העולמי יעלה ב- 20 מטר
מחקר (אוניברסיטת רָטְגֵרְסָה): אי אפשר למנוע את הפשרתם של הקרחונים שעל פני כדור הארץ, רמת המפלס של האוקיינוס העולמי תעלה ב- 20 מטר, לשם כך מספיק שהטמפרטורה על פני כדור הארץ תעלה בשתי מעלות. מעליית הטמפרטורה הקרחונים יימסו בארקטיקה וגרנלנד, ויתחיל שיטפון עולמי שיימשך כמה מאות שנים. לפי הנתונים של האו"ם, מהשיטפון וההתחממות הגלובאלית יסבלו יותר מ- 330 מיליון בני אדם באזורי החוף, וכשני מיליארד בני אדם יישארו ללא מי שתייה.
תגובתי: שיטפון עולמי יותר לא יהיה (כך הבורא הבטיח בתורה), אבל כדי ללחוץ ולמעוך את האגו ולאלצו לתיקון, הטבע ימשיך לעשות בכל הדרכים האפשריות, עד שהאדם לא יתפוס את מקומו במערכת הטבע.
ידיעות קודמות בנושא:
האם אנחנו מתקדמים לקראת אסון אקלימי?
הקרח של ארקטיקה יימס בעוד 10 שנים
העלייה באסונות הטבע – מעשה ידי אדם
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: טבע, משבר עולמי |
ערובה להצלחה
אנחנו צריכים להכיר את התכונה המיוחדת של האגו שלנו, כאמצעי, כעזר להשגת האור, הבורא. לכן העבודה הנכונה עמו היא הערובה להצלחתנו.
הוא נברא בנו במיוחד כדי שדווקא בעזרתו נכיר מיהו הבורא, מהי תכונת ההשפעה, האהבה, שממלאת את כל הבריאה, מקיפה אותנו, חודרת דרכנו, נספגת בנו.
אנחנו צריכים להודות לאגו, על כך שהוא משמש כעוזר שלנו.
בואו נדון במה הוא העוזר שלנו, איך עלינו להתייחס אליו בצורה נכונה והגיונית כדי שהוא יקרב אותנו להופכיות שלנו, לבורא, ובאיזה אגו בדיוק עלינו להשתמש לשם כך.
על אף שהאגו מצטייר לנו כהפרעה, מצד הבורא אין שום הבדל. קיים רק האור העליון היחיד.
אין טוב ואין רע. קיימת רק תכונת ההשפעה והאהבה המוחלטת.
מתוך סדנה מס' 4 בכנס בליטא, 25.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
כיווני ההכוונה
כשמתחילים לחפש את הקבוצה
אהבת חברים – העושר המשותף שלנו
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
השלב הראשון
שאלה: מה שעשינו בסדנה זה בעיקרון עבודה נגד האגו. אך בחלוף הזמן חשיבותה של העבודה הזאת כאילו מטשטש. באיזה אופן ניתן כל הזמן להעלות את חשיבות העבודה הזאת בקבוצה?
תשובתי: כל הלימוד שלנו מבוסס רק על ביטול האגו הגשמי שלנו, להתחיל להרגיש את עצמנו אינטגרליים, ובתוך האינטגרליות הזאת לתת לבורא את האפשרות להתגלות, לגלות את הרצון שלנו לכך, להרגיש שמחה מזה שאתה נותן לו את האפשרות הזאת. והשלב הבא, זו כבר הדבקות. כך צריך להסתיים כל לימוד שלנו, כל סדנה.
אפשר לעשות את הסדנה במשך שעות ולהכניס עוד המון פעולות ביניים, בזה אנחנו נעסוק. אך בעיקרון, זו התבנית העיקרית שבהתאם אליה עלינו לנהוג.
היא דרושה רק כדי, לפחות במקצת, להרגיש יציאה מתוך עצמנו. ואחר כך כבר נעשים לימודים מעשיים, שכבר נתחיל להרגיש את האור שממלא את הכול, נתחיל לראות ולהרגיש בתוכו כל מיני שינויי צורה. אז אנחנו נתחיל להבחין בו, לפי האינטנסיביות, לפי הכיוון, לפי צביעתו, לפי התכונות, ההרגשות. אז אנחנו ניכנס כבר לעיצוב הכלי שלנו. אבל זהו השלב הראשון.
מה שנוגע לאגו, כל הזמן גדל, ואם אחר כך נאבדת החשיבות לעסוק בו זה פשוט מפני שלא מתעסקים איתו. אנחנו נערוך יחד כאלה סדנאות ונהפוך אותן לחלק של לימודי היום יום שלנו. הגיע הזמן!
מתוך סדנה מס' 2 בכנס בליטא, 24.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
סדנאות, סדנאות, סדנאות...
הכשרות לפי הצורך
אימון פסיכולוגי
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר