התקבלה שיחה - העולם המכוער
קליפ - שיחת ועידה ביני לבין ולאדק זנקובסקי. העולם המכוער (27.06.2011)
אנחנו לא צריכים ולא יכולים לתקן שום דבר מלבד את עצמנו. הרצונות של הדומם, הצומח, והחי ניתנים מלמעלה, והאובייקטים האלה מבצעים בצורה ישירה ואינסטינקטיבית את אותם החוקים, הכללים, והכוחות שנמצאים בתוכם ללא שום חופש בחירה. לכן, אתה לא יכול לומר לדוגמה, שהתנין שטרף זוחל כלשהו, הוא רע. למה להרוג אותו? הרי התוכנית הזאת קיימת בתוכו, לכן אתה צריך לפנות לבורא ולא לתנין המסכן הזה. זוהי בעצם התגובה הטבעית של חי כלפי חי ברצונות, כאשר הרצון החי הגדול טורף את הרצון הקטן, אז הם נבלעים ביחד בצורה הדדית, וכך הכול ממשיך בטבע. רק במידה שאתה מתקן את האדם, אותה רמת הרצון שמורכב מדומם, צומח, חי, ורמת ה"אדם", כל הרצונות האלה מתחברים ביחד ונחשבים כמתוקנים. מפני שרמת ה"אדם" היא כ"ראש" לכל הרצונות האלה. כתוצאה מכך נאמר, שכשנגיע לגמר התיקון הזאב והכבש יוכלו ללכת ביחד על הדשא הירוק, והילד הקטן ינהיג אותם כמו רועה. וזה טבעי, מפני שכל הרצונות האלה יביאו את עצמם בסופו של דבר לשילוב הנכון ביניהם – הדומם, הצומח, החי, והרצון הנכון של האדם שמחבר את כולם ביחד ונותן את הכיוון לכולם, יחיו ביחד באיזושהי סימביוזה.
להשאיר תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
שייך לקטגוריה: ראיונות, פגישות |
חיים חדשים - 115
תוכנית הטלוויזיה "חיים חדשים" בנושא "עולם העבודה החדש: עולם מקושר".
להורדת התוכנית: 
וידאו | 
אודיו | MP4
תוכניות קודמות:
חיים חדשים - 114
חיים חדשים - 113
חיים חדשים - 112
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: משבר עולמי, ראיונות, פגישות |
את מי מושכת ארץ ישראל?
בעל הסולם, "מאמר לסיום הזוהר": "והמופת הוא, שכל מי שיש לו המשכה לסודות התורה, יש לו המשכה לארץ ישראל."
זה קורה בהתאם לחוקים של "ענף" ו"שורש". כל העולמות מסודרים לפי אותה ה"תבנית", וההבדל ביניהם הוא לא במערכת, אלא ב"חומר". לדוגמה, אפשר לבנות בית מחלקים של לגו או מחלקים של מבנה יותר מורכב, שמיועד לתצוגה כמו "מיני ישראל", מפלסטיק או מעץ, או מאבנים או מבטון... למעשה כל העולם, זה הבית שלנו.
ולכן גם בעולמות הרוחניים פועל אותו העיקרון. החלקים שבהם הם שונים בחומר, אבל היחס החיצון ביניהם זה אותו היחס. המבנה של העולם התחתון זה אותו המבנה כמו של העולם העליון. בשני העולמות אנחנו יושבים ולומדים את חכמת הקבלה.
ובהתאם לכך, איך שאנחנו משתוקקים ברוחניות לרצון להשפיע, כך גם בעולם שלנו, אנשים עם "נקודה שבלב" משתוקקים דווקא לארץ ישראל, ולא לשום מקום אחר. טוב להם במקום הזה. מה שניתן לממש ולבצע לאנשים עם "נקודה שבלב" כאן, הם לא היו יכולים לבצע בשום מקום אחר. ודאי, שבעבודה המשותפת של הקבוצה העולמית, אנחנו משתדלים להתגבר על המרחקים שמפרידים בינינו, על השפות ושאר ההבדלים, ובכל זאת הם נמשכים ומשתוקקים לארץ הזאת.
ומה שנוגע לשאר תושבי ישראל, הם מצאו את עצמם כאן לא לפי קריאת הלב, אלא כתוצאה מהרבה תזוזות על "לוח השחמט" העולמי. הם יתעוררו בעזרתנו, אולם נטייה ומשיכה עצמית אין להם. תן לאדם סכום כסף מספיק והוא ייסע מכאן. בכללות, כמו שכותב בעל הסולם, עם ישראל דומה לשׂק של אגוזים, הוא חי כאן מכורח הנסיבות החיצוניות ולא מתוך המשיכה הפנימית.
מתוך שיעור על "מאמר לסיום הזוהר", 12.02.2013
ידיעות קודמות בנושא:
רצון, נקודה ואור
המשימה המיוחדת של עם ישראל
ארץ האור
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי, תפקיד ישראל |
התקבלה שיחה - העולם דרך עיניו של הבורא
קליפ - שיחת ועידה ביני לבין ולאדק זנקובסקי. העולם דרך עיניו של הבורא (29.09.2011)
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: מציאות מדומה, ראיונות, פגישות |
סופרמרקט כמחיצה על עולם אין סוף
שאלה: אם רוב היום אני מוכרח לעסוק בבעיות הגשמיות שנופלות עליי מכל הצדדים, האם אני צריך ליצור על פניהן כוונה נכונה או שהכוונה שייכת רק למה שקשור לקבוצה, לחברים, לקנאה, תאווה וכבוד הרוחניים?
תשובתי: צריך לראות כיצד כל העולם הזה נעלם, הופך למחיצה על עיניי הלא מתוקנות, שמאחוריה מסתתר כל העולם אין סוף, הבורא.
העולם הזה הוא הסתרה על העולם הרוחני. ולכן כל העיסוקים שלי בעולם הזה: הבעיות בעבודה, בבית, בסופרמרקט, בבית המשפט – אני צריך לתפוס כהכרחיות בצורה מוחלטת ושחייבות להתגלות בפניי כדי שדרכן אני אראה את עולם אין סוף.
שאלה: אני משתדל בדיוק בצורה הזו להתייחס לחיים, אך נראה לי שמזה אני מקבל עוד יותר בעיות. כיצד עליי לקשור את כל הבעיות הארציות האישיות עם העבודה הרוחנית, עם הקבוצה, עם החברים, ולא עם חיי השגרה?
תשובתי: זה לא אומר שמגיעות אליך יותר בעיות, אתה פשוט מגלה תכונות עדינות יותר, מדויקות ומפורטות יותר.
את כל הבעיות צריך לראות כמכלול אחד, בלי לחלק לפנימיות וחיצוניות. רק שהיחס אל העולם החיצוני צריך להיות הפוך, שונה בהשוואה ליחס לפנימיות, לקבוצה. אך מאחורי כל הבעיות מסתתר הבורא.
מדוע החיים שלנו מתחלקים לשניים, לקבוצה ולכל מה שמחוצה לה? זה מפני שהכלי הכללי מחולק לשני חלקים: חלק המכוון ישר לבורא (ישר-אל, "ישראל") ולכל היתר ("אומות העולם").
לכן סובב אותנו עולם גדול: החומר הדומם, הצמחים, בעלי החיים וכל האנושות, ובנוסף לכך, יש חלק קטן, ישראל, הקבוצה.
הקבוצה נמצאת בסביבה של כל יתר האנושות ומנהלת את חייה הפרטיים. היא עוסקת בעבודה חיצונית כלפי העולם, ומלבד זה יש לה את החלק הפנימי, את הניצוצות הרוחניים שרוצים להתחבר.
את כל זה ניתן לבנות בצורת עץ היררכי, בצורת פירמידה. אך כל הפירמידה הזאת מנוהלת על ידי האור, שמטרתו להביא אותה מצורת קונוס – לחיבור הכללי, לעיגול, לנקודה אחת.
מאחורי כולם צריך לראות את הבורא, הוא קושר את הכול לאחד, הרי הוא אחד. אך את הקבוצה לא צריך לערבב עם העולם, זה רק יבלבל.
צריך לבקש חיבור, דבקות וכתוצאה מהדבקות צריכה להיווצר הרגשה מתוקנת של כל המתרחש. אם כואבת לי הרגל, אני לא מבקש לרפא את הרגל שלי, אני מבקש לתת לי להידבק בבורא. וכתוצאה מהדבקות הזו יתוקנו כל המומים.
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 12.12.2012
ידיעות קודמות בנושא:
לא הגיוני, אבל עובדה
הגיע הזמן להגיע לשורש הבעיה ולפתרונה
אל תסגור בפניך את הדלת לעולם הטוב
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
בשביל מה צריך מילים, אם הבורא נמצא בלב
מתוך הכנס בנובוסיבירסק, שיעור מס' 5
שאלה: האם תפילה, זו ההשתוקקות שלנו לבורא בכל רגע? האם תפילה זה לא מילים?
תשובתי: ודאי שלא. בשביל מה צריך מילים, אם הבורא נמצא בלב שלי, מייצב אותו, ודורש ממנו תשובה הכרתית, תגובה עליו?
הוא נמצא בעומק הכי גדול של הלב, אני מרגיש את מה שהוא עושה בתוכי, ושם בלב, צריך לענות על זה. הקבוצה, האנושות, העולם, המשפחה וכל השאר קיימים רק כדי שבעומק הלב, איפה שהוא אומר לי משהו, אני אגיב על זה.
לכן, אין כאן צורך במילים. אבל להגיב בצורה נכונה לֵמה שהוא מזמין בי, זה אומר להיות בחיבור, בדבקות עימו.
אני מייצב את התשובה שלי לבורא דרך הקבוצה, דרך האנושות, דרך כל מה שקורה איתנו.
לכן העולם נקרא "העלמה". הוא יתחיל להתגלות כאשר אני אהיה תואם לגמרי לתכונות שלו, לפעול איתו בתיאום באותה הדרגה שבה הוא מעורר אותי. כמו שנאמר: "אני לדודי ודודי לי".
מתוך שיעור מס' 5 בכנס בנובוסיבירסק, 09.12.2012
ידיעות קודמות בנושא:
קשר עם השמיים בקו ישיר
תפילה זו עבודה שבלב
להתחבר עם מקור האור
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית |
העולם כמערכת יחידה
מתוך הכנס בנובוסיבירסק, שיעור מס' 5
שאלה: באחד השיעורים נתת דוגמה ציורית של "כדורי פטל", ואנחנו מאוד רוצים להרגיש אותם. האם יש איזו צורה שנוגעת לחיבור שלנו עם העולם? מה עלינו לתאר לעצמנו לפני שאנחנו יוצאים להפצה או לאיזה שהם אירועים?
תשובתי: אנחנו צריכים לתאר לעצמנו את כל העולם כמערכת אחת יחידה, שמנוהלת לגמרי על ידי הבורא, רק שהוא עדיין לא מתגלה בה ככוח אחד ויחיד, שיוצר, ובכל רגע תומך בהכול. זהו הטבע, הכוח הפנימי שלו, שהוליד ומקיים הכול.
ישנן שתי מערכות של הנהגה: האחת, לקיום החיים, והשנייה, כדי להביא את כל מה שקיים למטרה. ואנחנו רוצים לגלות אותן, כי זה נחוץ לכל האנושות לקיום נורמלי מוצלח. המערכת הזאת, הכוח הזה, בכוונה לוחץ עלינו כדי שאנחנו נגלה אותו, ובאופן כזה מוביל אותנו קדימה.
לכן צריכים לתאר לעצמנו את כל העולם בצורה של מערכת אחת יחידה, כולל כל החלל וכל היקום. היא התפתחה מנקודה אחת ויחידה, התפשטה לפי חוקים פיזיקליים מסוימים, השיגה תוך כדי תהליך האבולוציה את מה שאנחנו רואים היום, ואפילו יותר מזה, גם את מה שאנחנו לא רואים.
הפיזיקאים אומרים שקיימת כמות עצומה של יקומים, אבל אנחנו רואים רק פרומיל, חלקיק קטנטן של כל מה שקיים.
ואילו אנחנו מדברים על הכול, כי אנחנו רוצים לגלות מה זה, למה ובשביל מה. זה מביא אותנו להבנה של זה, שאנחנו בני אלמוות, לצורך ביצוע המשימה שלנו, להרגשת הקיום האמיתי. ניתנה לנו כזאת הזדמנות ואנחנו צריכים להשתמש בה. ובאופן זהה לתפוס את האנושות.
מתוך שיעור מס' 5 בכנס בנובוסיבירסק, 09.12.2012
ידיעות קודמות בנושא:
בואו נחשוב איך לעזור לעולם
הידיים שעליהן מונח העולם
חוקי החיבור בין הנשמות
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית |
התקבלה שיחה - איך לשנות את העולם שלנו?
קליפ - שיחת ועידה ביני לבין ולאדק זנקובסקי. איך לשנות את העולם שלנו? (23.10.2011)
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: ראיונות, פגישות |
התקבלה שיחה - המאה ה-20 והמאה ה-21
קליפ - שיחת ועידה ביני לבין ולאדק זנקובסקי. המאה ה-20 והמאה ה-21 (12.02.2012)
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: טבע, משבר עולמי, ראיונות, פגישות |
כיצד לשמור על הייחודיות שלך
החינוך האגואיסטי העכשווי מוחק את הייחודיות של האדם. הסרטים, העיתונים, התקשורת והאינטרנט – הכול מכוון לכך.
אתה מניח שהאינטרנט מסייע לך לשמור על הקשר עם האחרים, והאמת היא, שהוא עוזר לך להיות כמו כולם. הוא באופן הגרוע ביותר נועל על עצמו את כל העולם האגואיסטי האינטגרלי שלנו, שכתוצאה מכך כולנו קשורים זה לזה וכולנו זהים.
צריך להודות בכך שהאינטרנט מסייע להתפתחות ומקרב אותנו לגמר התיקון, כיוון שהוא מגלה את הרע – אך בדרך הרעה. אנחנו מקבלים דרך הרשת דוגמאות סטנדרטיות וצורכים משמעות סטנדרטית. "המכונה הווירטואלית" משכפלת אותנו כחלקים בפס ייצור.
וברוחניות זה ההיפך, אתה לא דומה בכלום לאדם אחר. אתה מיוחד לחלוטין ואף אחד אינו יכול ואינו מסוגל להתערב בכך. הרי לכולנו כיוונונים שונים, אנחנו עובדים בתדרים שונים, ולא נפגשים, לא נוגעים בתכונות אחד של השני. לכל אחד עשר ספירות, אך הן מתחלקות לעשר עוד ועוד – ובסופו של דבר, כל אחד מהווה פקעת ענקית של קשרים השזורים זה בזה. לכל אחד מידה משלו, תכונה משלו. אתה יכול להיות דומה לאחר, אך אתה לא שווה לו בכלום.
שאלה: אבל האם גם ברוחניות הסביבה משפיעה על האדם?
תשובתי: שם הסביבה רק מעוררת אותך להשתמש בייחודיות שלך ולא יותר מכך. בעולם שלנו הפרסומת כל הזמן כופה עליך איזה דבר, וברוחניות החברים רק מעוררים אותך בעזרת הקנאה, התאווה והכבוד ואתה פועל בעצמך, בתוכך. כביכול נותנים לך מצבר, אך המנוע, מרכיבי התפיסה – הם שלך.
שאלה: בעולם שלנו אני גם משתמש באופן משלי באותם הרצונות שמעוררים בי. האם זה לא כך?
תשובתי: לא. כאן אתה נמשך אחר דוגמה משוכפלת שמראים אותה לכולם, מציגים לך סטנדרט מסוים ואתה, אם אתה רוצה או לא, מממש אותו בבגדים, בהתנהגות, והעיקר בתפיסות הפנימיות. אם תרצה או לא, הדוגמה פועלת.
ולכן אנחנו מפתחים חינוך אינטגרלי, שם את הדוגמה תהווה מערכת "עגולה", שבה כולנו קשורים זה לזה. בכך אנחנו צריכים להדיח מהממלכה את כל שאר הדוגמאות. אחרת אנחנו פשוט לא נשרוד.
שאלה: אבל הרי גם בחינוך האינטגרלי אני ארצה להיות דומה למישהו?
תשובתי: כל אחד צריך להידמות למישהו שמצליח ביותר. לדוגמה, כשאתה עוסק בעולם שלנו בחיטוב הגוף אתה מקבל דוגמה משוורצנגר ותמריץ מהסביבה שמכבדת אותו.
אתה מעמיד את הרצונות שלך תחת לחץ חיצוני ומממש אותם. במילים אחרות, האגו דוחף אותך קדימה ואתה מפסל את עצמך בהתאם לצלם והדמות המקובלים על ידי כולם – לפי דוגמתו של שוורצנגר. אמרו לך שאתה צריך להיות כמוהו, ואתה עובד עם עצמך כדי להשוות את צורתך לצורתו.
מצד שני, בעבודה הפנימית אתה מממש את התכונות שלך, כשאתה מכוון אותם מחדש מתוך האגוצנטריות החוצה. זה נותן לך אפשרות להשתמש בהם בצורה אחרת, להיות במגע עם הסובבים. אתה רוכש הזדמנות שלא הייתה עד כה ובונה משהו חדש.
ולמרות שהקבוצה היא הומוגנית אתה מתקשר לכל חבר מתוך התכונות שלך והקשרים האלו השונים אצל כל אחד. הרי לכל אחד קיים מבנה פנימי משלו.
ומלבד זאת, כאן לא טבוע בך ה"ציור" האגואיסטי, הכוונה לנצל את האחרים. ההיפך, אתה הופך אותו להשפעה. וזה תלוי במאמצים שלך, עד כמה אתה מתעלה מעל עצמך. כל זה אישי מאוד ואף אחד, אפילו "פרצוף עליון" יותר לא יכול לעזור בכך לאדם.
אומרים לך שאתה צריך להגיע להשתוות הצורה עם המשפיע. אך היכן הוא המשפיע הזה. קוראים לך להתחבר עם החברים כאיש אחד בלב אחד. אך היכן הדוגמה? היכן קנה המידה?
אבל בצורה ברורה מאוד אתה שומע מהסביבה: "אם לא תעשה את זה, אתה לא שווה כלום". אז מה עליי לעשות? הרי אין דוגמאות לחיקוי. אתה כבר אלפי פעמים קראת כל מאמר, ועדיין אתה לא מבין כלום.
כל זה כדי שאתה תחפש בעצמך. הסביבה רק מאתגרת אותך ולא יותר. החברים לא מדביקים לך פוסטרים על הקיר בדומה לאלה עם השוורצנגר. אין דוגמה מוחשית ואתה לא יודע מה לעשות. זאת פשוט צרה.
ולכן אתה כל הזמן מחפש: "אולי כך? ואולי אחרת? כיצד נראה הבורא? מהי תכונת ההשפעה? כיצד להתעלות מעל השכל? הרי אני לא יודע דבר! תנו לי לפחות לראות, להרגיש משהו!", אבל לא. לא ניתן לתפוס את הרוחניות באיברי החישה שלנו.
וזה בדיוק מה שנקרא "מימוש עצמי" אמיתי. אף אחד לא לוחץ, אפילו המורה. בשיעור הוא יכול "להגיד בגלוי", אבל ביחס אליך אישית – אף פעם. אסור לפלוש לעולמו הפנימי של האדם.
שאלה: זאת אומרת, אני צריך לבוא לידי ייאוש כשאני לא מוצא דוגמאות?
תשובתי: תחפש, אל תוותר. הדוגמא טמונה בקבוצה ואתה תמצא אותה אם אתה תתמסר לחיפוש הזה. "אני חייב למצוא אותו. דמות הבורא מסתתרת שם בין החברים, בקשר ביניהם". אתה לא רואה אותה, אבל אם אתה בכל זאת תמקד (פוקוס) את המבט, הוא יתגלה כמו בתמונה תלת מימדית.
זוהי העבודה הפנימית שלך ולאף אחד אין גישה אליה. כאן רק אתה הבונה את היחס למה שנקרא "קבוצה". אתה נכנס פנימה ופועל שם עד שתמצא דמות, צלם, תכונת ההשפעה: גבולותיה, טבעה, הרושם שהיא משאירה.
שאלה: אבל מדוע מסתירים ממני את הדוגמה הזו?
תשובתי: וכיצד נראה אותה ללא השתוות הצורה? הבורא לפניך. תכונת ההשפעה, האור העליון ממלא את הכול. אם תרצה לקבל דוגמה, תביא את עצמך להתאמה מינימלית, תשקיע מאמצים (זה נקרא תפילה) – והוא יעזור לך.
ואז אתה תראה אותו, אך כבר בראייה פנימית, הרבה יותר מובנת, "עסיסית", שמתגלה בו- זמנית בכל החושים, שחודרת למרחקים, ברורה פי אלף מהראייה שלנו שמראה רק חיצוניות ולא נותנת שום ידיעה ואפילו המועטה ביותר על הפנימיות...
מתוך שיעור על מאמר "השלום בעולם" 12.09.12
ידיעות קודמות בנושא:
לא להרוג את הייחודיות
רוצה להיות הכי מיוחד
השחקן הטוב ביותר בתפקיד הבורא
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
התקבלה שיחה - תפיסת העולם
קליפ - שיחת ועידה ביני לבין ולאדק זנקובסקי. תפיסת העולם (08.01.2012)
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: מציאות מדומה, ראיונות, פגישות, שאלות ותשובות |
מערכת שזוללת את עצמה
אנחנו חייבים להגביר את ההפצה. הודות להפצה האנשים מתחילים להבין, מה היא סיבת המשבר. עדיף להם ללמוד את השאלה הזאת כבר היום (בעצם אתמול), מפני שתהליך ההכרה וההבנה דורש זמן. מסה גדולה לא תבין מייד את המתרחש, לא תראה מייד את דרכי הפתרון. כי היא תצטרך להבין שהמצב לא ייפתר בעצמו, שהבעיה היא באדם ושדווקא אותו צריך לתקן, ולא את העולם.
מדובר על שינוי תפיסה: "צריך לשנות את עצמי? ומה בעצם לא בסדר איתי?". תדבר עם אנשים ברחוב, תנסה להסביר להם את זה.
צריך להוציא לאט לאט את האמת אל האור, בכך שמסבירים את המושג חיבור ואיחוד. האדם מניח, שהוא מחובר מספיק עם הסובבים, ואילו אנחנו צריכים להביא אותו להכרת הרע המינימלית, ויחד עם זה לא לדחות אותו. כי אף אחד אינו מעוניין לשמוע משהו דומה. לכן אנחנו נותנים הסברים אובייקטיביים וכאילו מוסחים במשהו, מביאים דוגמה של אחרים ומביאים במקצת לאדם את ההכרה ההתחלתית, עד שהוא ירגיש: "כן, הבעיה היא באמת כאן".
מסתבר, שאנחנו פשוט עולם נוראי. במקום מערכת בריאות, יש לנו מקור של מחלות, מערכת החינוך מלמדת פשע וזנות, הבנקים עוסקים בגניבות ובניצול, התעשייה כופה על הצרכנים מוצרים לא נחוצים שמתקלקלים במהירות ותוך שנה יש צורך להחליפם. בקיצור, אנחנו יצרנו מערכות ומנגנונים, שכבר לא משרתים לתועלת האדם.
זהו משבר לא רגיל, מאלה שקורים בדרך כשאנחנו במשהו "מכופפים את המקל" ומפרים את האיזון. לפני 50-80 שנה אנחנו ייצרנו תוצרת איכותית והנחנו, שהודות לזה האנושות תשגשג. אבל היום "החלום האמריקאי" קורס. פתאום התברר שהמערכת עובדת לתועלת עצמה, בדומה לגידול סרטני, שזולל את הסביבה שלו. זה מתרחש בכל התחומים: בתעשייה ובמסחר, בבריאות ובחינוך, הכול קורס. למה? מפני שהאגו שלנו סיים את התפתחותו והפך ל"עגול", סגור. הגיע הזמן לתקן אותו.
מתוך שיעור על המאמר "שופרו של משיח", 06.09.2012
ידיעות קודמות בנושא:
הכול נגדינו
סוף העולם המוכר
עננים מעל לאופק
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: המשבר ופתרונו, הפצה, התפתחות רוחנית, פוסטים נבחרים, שיעור הקבלה היומי |
התקבלה שיחה - איך לשנות את העולם
קליפ - שיחת ועידה ביני לבין ולאדק זנקובסקי. איך לשנות את העולם (08.01.2012)
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: ראיונות, פגישות, שאלות ותשובות |
הסבר מדעי
שאלה: האם אפשר להשתמש בהרצאות ל- 99% בדוגמאות של איום מלחמתי, רעב, משבר? באיזו דרגה ובאיזו מידה?
תשובתי: לא צריך להשתמש בדוגמאות האלה בצורה כזאת. צריך פשוט להראות את ההתפתחות של העולם, לאן העולם מתקדם, ולעשות את זה לפי הסבר מדעי, שכתוצאה מהתפתחות האגו, עלולות להופיע בעיות אלו או אחרות וכדומה.
המשבר בפני עצמו לא יחלוף, אנחנו צריכים בעצמנו לתקן אותו בתוכנו, זהו משבר של היחסים בין בני האדם, ולא משבר פיננסי או כלכלי או אקולוגי. כלומר, לא הטבע מופיע נגדנו, אלא אנחנו מהווים את האויבים היותר ויותר גדולים שלו. חייבים להראות לאנשים לאן זה מוביל מנקודת מבט מדעית, שמנותקת מרגש. ודאי, שכל זה מוביל למלחמות ולבעיות גדולות, אם אנחנו לא נתערב ולא נתחיל להניע את העולם לאיזון. בכוחנו לפתור את הבעיה הזאת.
מתוך הקורס "יסודות הקבלה", 26.08.2012
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: המשבר ופתרונו, הפצה, התפתחות רוחנית, חינוך, ילדים |
העולם מסביב, זה אני תחת זכוכית מגדלת
ההבדל בין התפיסה הרוחנית לבין התפיסה הגשמית הוא בכך, שאת העולם הרוחני האדם מרגיש כנמצא בתוכו, בתוך הרצון שלו ליהנות. וההרגשה שהעולם נמצא מחוצה לי ואינו שייך לי, נקראת "העולם הזה".
ההבדל בין אחד לשני נקבע על ידי האגו שלנו שמרחיק תכונות מסוימות שנמצאות בי ומוציא אותן כביכול החוצה. ההפרדה הזאת נוצרה בגלל שבירת הרצונות, שהפכה אותם לזרים ומרוחקים זה מזה, שלא נכנסים לתוך האינטרסים האגואיסטים של האחרים ושל המנוגדים לרצונם.
אולם, בדיוק מהסיבה הזאת יש לנו הזדמנות במצב הסופי, המתוקן, להתחבר שוב כמו בהתחלה, אלא שעכשיו כבר בהיותנו מרגישים, מבינים את קיומנו, ומשיגים את כל עומקו. הרי הלכנו לעבר המצב הסופי בדרך ארוכה של הכרה, בירור, בהשוואה של מה שאנחנו מרגישים בתוכנו לעומת מה שמבחוץ.
זה אפשרי בדיוק בזכות כך שהאגו שלי הפריד וזרק הרחק ממני מיליארדי תכונות שלי: תכונות ה"דומם", ה"צומח", ה"חי" וה"אדם" ואני מרגיש אותן כזרות לי. ועכשיו בזכות כך שאני משווה אותן עם עצמי, מקרב אל עצמי בכוח, כשאני רוצה אותן או לא, בכך אני מעצים את הרגשות שלי, מגביר את ההבנה שלי, עד שאני מתחיל לאהוב את כל האחרים.
כשאני מחזיר אותן בחזרה לתוכי אני רוכש תפיסה כה רחבה של מציאות, שחובקת את כל האין סוף, 125 המדרגות הרוחניות.
תחשבו כמה נסתרים מאיתנו ולא מורגשים על ידינו התהליכים שמתרחשים בתוכנו. אבל מבחוץ אני מייד שם לב ומגיב בצורה חזקה על כל שינוי ולו הקטן ביותר, השינוי הטוב או הרע. הרי האגו שלי מגדיל אותם, כשהוא מסתכל עליהם כאילו תחת זכוכית מגדלת.
ביחס למה שקורה בתוכי האגו שלי לא כזה קפדן, כמו למתרחש מבחוץ. ולכן אני כל כך רגיש לכל התופעות סביבי, ואם אותו הדבר היה קורה בפנים, לא הייתי אפילו שם לב. לכן האדם לא מכיר את עצמו, לא מרגיש, לא רואה את עצמו כפי שרואים אותו הזרים. לפעמים זהו זעזוע אמיתי בשבילו לגלות מה חושבים עליו האחרים. הם פוקחים לו את העיניים, והוא לא יכול להאמין שהוא באמת כזה.
אנחנו לא מכירים את עצמנו! אנחנו לא מרגישים את עצמנו, לא מכירים את התכונות של עצמנו. אנחנו רק רוצים למלא את עצמנו, אך לא מתמצאים בדיוקים הפנימיים. בעוד שכל המתרחש מבחוץ, מדאיג אותנו מאוד ואנחנו דנים בהתרגשות רבה מי נוהג ובאיזה אופן ביחס אלינו ומה עלינו לעשות בנוגע לכך.
לכן, בזכות כך שהשבירה הוציאה מתוכי החוצה את כל תכונותיי הפנימיות והשאירה בי רצון זעיר מאוד, אני יכול להתחיל לעבוד עם מה שנראה לי כחיצוני ולהכניס את זה בחזרה פנימה כדי לחבר את האור והכלי לרצון אחד. ובזכות זה אני מגיע לעדינות עצומה של תפיסה, הרי אני צריך לקחת בחשבון ולהבין כל אדם שזר לי. הוא שנוא עליי, אך עליי לאהוב אותו, כשאני הופך את כל התפיסה בצורה קוטבית מאוד.
הבנה כזו מעניקה לי אור עצום פי 620, והבנה היכן אני נמצא ומה אני מרגיש. בכך טמון ההבדל בין עולם אין סוף שנוצר מלכתחילה על ידי הבורא, שבו הנברא היה רק נקודה אחת קטנה. ואנחנו מגדילים את הנקודה הקטנה הזאת עד אין סוף על ידי כך שאנחנו מכניסים את כל מה שנמצא מבחוץ, את כל העולם פנימה. לפי הכלל: "ואהבת לרעך כמוך".
מתוך השיעור "מבוא לספר הזוהר", 01.06.12
ידיעות קודמות בנושא:
תפיסת הרסיסים
לבטל את אשליותיו של העולם הזה
כל העולם מתחבר בתוכי
|
תגובה אחת | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: מציאות מדומה, נשים, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר