יום השנה להסתלקותו של הרב יצחק לוריא, האר"י הקדוש

יום השנה להסתלקותו של הרב יצחק לוריא, האר"י הקדוש

1) דע, כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים,
היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות.
ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אויר ריקני וחלל,
אלא הכל היה מלא אור האין סוף הפשוט ההוא.
ולא היה לו לא בחינת ראש ולא בחינת סוף,
אלא הכל היה אור אחד פשוט שווה בהשוואה אחת,
והוא הנקרא "אור אין סוף".

וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא את העולמות
ולהאציל את הנאצלים,
להוציא לאור שלימות פעולותיו, שמותיו וכינוייו,
שהיתה זאת סיבת בריאת העולמות.
הנה אז צמצם את עצמו אין סוף בנקודה האמצעית,
אשר בו באמצע ממש,
וצמצם את האור ההוא,
והתרחק אל סביבות צדדי הנקודה האמצעית.

ואז נשאר מקום פנוי, אויר וחלל ריקני
מהנקודה האמצעית ממש.
והנה הצמצום הזה היה בהשוואה אחת
בסביבות הנקודה האמצעית הריקנית ההיא.
באופן שמקום החלל ההוא
היה עגול מכל סביבותיו בהשוואה גמורה.

והנה אחר הצמצום,
אשר אז נשאר מקום החלל והאויר פנוי וריקני
באמצע אור האין סוף ממש,
הנה כבר היה מקום,
שיוכלו שם להיות הנאצלים,
והנבראים, והיצורים, והנעשים.

ואז המשיך מן אור אין סוף קו אחד שלו,
מלמעלה למטה,
המשתלשל ויורד תוך החלל ההוא.
ודרך הקו ההוא האציל, וברא, ויצר, ועשה
כל העולמות כולם.

קודם ארבעה העולמות הללו
היה אין סוף אחד ושמו אחד באחדות נפלא ונעלם,
שאין כוח אפילו במלאכים הקרובים אליו
ואין להם השגה באין סוף,
כי אין שום שּׂכל נברא שיוכל להשיגו,
היות כי אין לו מקום, ולא גבול, ולא שם.
(האר"י, ספר עץ חיים, חלק א', שער א')

2) אין הנאה להקב"ה מכל מה שברא בעולמו, רק בהיות בניו עוסקים ברזי התורה, להכיר גדולתו ויופיו ומעלתו.
(עץ חיים, הקדמת מוהרח"ו על שער ההקדמות)

3) והנה אין בכל דור ודור, שלא נמצאו בו אנשים יחידי סגולה, ששָרתה עליהם רוח הקודש… רזי התורה וסתריה, לא יתגלה לבני אדם בכוח עיונם החומרי, אלא ע"י שפע א-לוהי, המושפע ממרום קודשו, ע"י שלוחיו ומלאכיו או ע"י אליהו הנביא.
(ספר עץ חיים, הקדמת מוהרח"ו על שער ההקדמות)

4) בואו והבינו, כמה וכמה יש לנו להחזיק טובה לרבותינו המשפיעים אלינו אורותיהם הקדושים ומוסרים נפשם להטיב לנפשינו, שנמצאים עומדים בתוך, בין דרך היסורים הקשים, ובין דרך תשובה, ומצילים אותנו משאול תחתית הקשה ממות, ומרגילין אותנו להגיענו לשמי עונג, לגובה העידון והנועם שהיא חלקינו, המוכן וממתין עלינו מכל מראש כנ"ל, אשר כאו"א פועל בדורו כפי עוצם אור תורתו וקדושתו, וכבר אמרו ז"ל אין לך דור שאין בו כאברהם יצחק ויעקב. אמנם זה האיש האלקי רבינו יצחק לוריא ז"ל, טרח ומצא בעדינו מלא מדתו, הגדיל הפליא על קודמיו, ואם היה לי לשון מדברת גדולות הייתי משבח אותו יום, שנגלה חכמתו כמעט כיום אשר נתנה תורה לישראל. אין די מלה בשיעור פעולתו הקדושה בעדינו, כי היו דלתי ההשגה נעולים בדלתים ובריח, ובא ופתחם אלינו, באופן, שכל מי שמשתוקק לכנוס להיכל המלך פנימה, אין צריך כי אם קדושה וטהרה ולילך למרחץ, ולגלח שערו וללבוש בגדים נקיים, כדי לעמוד לפני המלכות העליונה, כיאות. והנך מוצא בן ל"ח שנה, הכריע בחכמתו הקדושה לכל קודמיו עד הגאונים ועד בכלל. וכל ישישי ארץ אבירי הרועים חברים ותלמידים של החכם האלקי הרמ"ק ז"ל, קמו עמדו לפניו, כתלמידים לפני הרב, וכן כל חכמי הדורות, אחריהם, עד היום הזה, איש מהם לא נעדר, משכו ידיהם מכל הספרים והחיבורים שקדמוהו, הן קבלת הרמ"ק, והן קבלת הראשונים וקבלת הגאונים, זכר כולם לברכה, וכל חיי רוחם הדביקו בחכמתו הק' ביחוד. ומובן מעצמו שלא על חנם זוכין לנצחון מוחלט, כמו שנחל אב החכמה ורך השנים הזה.
אולם לדאבון לבינו הצליח מעשה שטן, ונעשו מעקשים בדרך התפשטות חכמתו למרחבי עם קדוש, ומעוטא דמעוטא, החלו לכבוש אותם. והוא בעיקר מפני שהדברים נכתבו מפי השמועה, כמו שדרש בחכמה יום יום לפני תלמידיו שכבר היו ישישי ימים, ובקיאים גדולים בהשגת הזהר ותיקונים ועל פי רוב נערכו אמרותיו הקדושים, לפי השאלות העמוקים שהיה שואלים הימנו כל אחד לפי ענינו, ועל כן לא מסר החכמה על הסדרים הראוים, כמו בשאר החיבורים שקדמו אליו. ואנו מוצאים בכתבים שהיה האר"י ז"ל עצמו משתוקק לזה לעשות סדר בענינים, ועי' זה בשער מאמרי רשב"י בפירוש האדרא זוטא, בהקדמה קצרה של הרח"ו ז"ל. ונוסף על זה הוא קצרות זמן לימודו כי כל חיי בית מדרשו היה כי"ז חדשים, כמפורש בש' הגלגולים שער ח' דף מ"ט, כי הגיע ממצרים לצפת"ו, בשנת של"א ליצירה קרוב לימי הפסח, והרח"ו ז"ל היה אז בן כ"ט שנה, ובשנת של"ב ביום ועש"ק פרשת מו"מ, בר"ח מנחם אב נחלה וביום ג' דברים ה' מנ"א, נפטר לחיי עולם הבא ע"ש.
ואיתא שם עוד בשער ח' דף ע"א עמוד א' שבעת פטירתו נתן צוואה להרח"ו ז"ל שלא ילמד את החכמה לאחרים, ולו התיר לעסוק בה בפני עצמו בלחישה, אמנם לשאר החברים אסור להתעסק בהם כלל, כי אמר שלא הבינו החכמה כראוי, ע"ש בארוכה. והיא הסיבה אשר הרח"ו ז"ל לא סידר כלל את הכתבים, והניחם בלי סדרים, ומכ"ש שלא ביאר הקשרים מענין לענין, כדי שלא יהיה בזה כמו מלמד לאחרים, ולכן אנו מוצאים הימנו זהירות יתירה בזה כנודע להבקיאים בכהאר"י ז"ל.
(בעל הסולם, הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות, אות ח')

5) בעת פטירתו [של האר"י ז"ל] לא היה שם הרב חיים ויטאל ז"ל וזה לשונו מלה במלה: "סיפר לי הר' יצחק הכהן ז"ל [אומר הרח"ו], כי בעת פטירת מורי ז"ל, כשיצאתי מאצלו נכנס הוא [היינו מהר"י כהן ז"ל], ויבכה לפניו ויאמר, וכי זו היא התקוה שהיינו כולנו מתאוים בחייך, לראות טובה ותורה וחכמה גדולה בעולם, וישיבהו אלו מצאתי אפילו אחד בלבד צדיק גמור בכם, לא סלקוני מעוה"ז קודם זמני, ועודנו מדבר בזה, שאל עלי ואמר, היכן הלך חיים? וכי בשעה כזאת הלך מאצלי? ויצטער מאד, והבין מדבריו כי היה ברצונו למסור לי איזה דבר סתר, אז אמר לו [מהר"י כהן ז"ל] מה נעשה מכאן ואילך, ויאמר [האר"י ז"ל] תאמר לחברים משמי, שמהיום והלאה לא יתעסקו כלל בחכמה זו שלמדתי, כי לא הבינו אותה כראוי, ואמנם הרח"ו לבדו יעסוק בה לבדו בלחישה בסתר, ויאמר [מהר"י כהן] וכי ח"ו אין עוד תקוה, ויאמר אם תזכו אני אבוא לכם ואלמדכם, ויאמר לו, איך תבוא ותלמדנו, אחר שאתה נפטר עתה מעוה"ז, ויאמר לו אין לך עסק בנסתרות, איך תהיה ביאתי לכם… ותיכף נפטר לחיי עולם הבא".
(בעל הסולם, אגרת לט)

6) האר"י הקדוש היה משיח בן יוסף. לכן היה יכול לגלות כל כך חכמה, משום שהיה לו הרשות מעלמא דאתגליא.
(בעל הסולם, שמעתי קב. ולקחתם לכם פרי עץ הדר)

7) ענין ביאורי דברים בחכמת האמת אינו תלוי כלל בגדלותו וקטנותו של החכם המקובל, אלא הוא ענין הארת הנשמה המיוחדת לדבר זה, אשר הארת נשמה זאת היא בחינת נתינת "רשות" מהשמים לגלות חכמה העליונה. ונמצינו למדים, אשר מי שלא זכה לרשות הזאת, אסור לו לבאר ביאורים בחכמה זו, משום שאינו יכול להלביש הדברים הדקים ההם במלים המתאימים לדבר, באופן שלא יכשלו המעיינים בה. שמשום זה לא מצינו שום ספר מסודר בחכמת האמת מלפני ספר הזוהר של רשב"י. כי כל הספרים שקדמוהו באותה החכמה, אינם מוגדרים בשם ביאורים בחכמה, אלא רק רמזים בעלמא, וגם בלי סדר של קודם ונמשך, כנודע למוצאי דעת. ע"כ הבנת דבריו ז"ל.
ויש להוסיף כפי מה שקיבלתי מפי סופרים ומפי ספרים, אשר מזמן רשב"י ותלמידיו בעלי הזוהר עד זמנו של האר"י ז"ל, לא היה אף אחד מהמחברים שיבין דברי הזוהר והתיקונים כמו האר"י ז"ל. וכל החיבורים האלו שקדמוהו, אינם אלא בבחינת בעלי רמז בחכמה זו. וגם ספרי החכם הרמ"ק ז"ל בכללם.
וגם על האר"י ז"ל עצמו ראוי לומר אותם הדברים שאמר על רשב"י. דהיינו אשר לקודמיו של האר"י ז"ל לא ניתנה רשות מהשמים לגלות ביאורי החכמה, ולהאר"י ז"ל ניתנה הרשות הזאת. באופן שאין להבחין כאן משום גדלות וקטנות כלל, כי יכול להיות שמעלת הקודמים לו היתה לאין ערוך גדולה ממעלת האר"י ז"ל. אמנם להם לא ניתנה הרשות לדבר זה. ולפיכך נשמרו מלכתוב הביאורים, השייכים לעצם החכמה, אלא הסתפקו ברמזים קצרים, שאינם נקשרים זה בזה כלל.
ומטעם זה, מעת שנתגלו ספרי האר"י ז"ל בעולם, כל העוסקים בחכמת הקבלה הניחו ידיהם מכל ספרי הרמ"ק ז"ל, ומכל הראשונים והגאונים שקדמו להאר"י ז"ל, כמפורסם בין העוסקים בחכמה זו. וכל חיי רוחם הדביקו רק בכתבי האר"י ז"ל בלבד. באופן אשר עיקרי החיבורים הנחשבים בבחינת ביאורים בחכמה זו כראוי להיות, אינם אלא ספרי הזוהר והתיקונים ואחריהם ספרי האר"י ז"ל.
(בעל הסולם, "גילוי טפח וכיסוי טפחיים")

8) ונאמנה דעו כי לא כדורות הקדמונים והימים הראשונים שהיו באלף החמישי דורות הללו והימים האלה, כי באותן ימים היו שערי חכמה זו סגורים ומסוגרים לכן לא היו אז מקובלים אלא מעטים.
לא כן באלף השישי הזה שנפתחו שערי אורה, שערי רחמים, כי הוא קרוב לעת קץ הימין ושמחה של מצוה ונחת רוח גדול כעת בעיני ה' להתפרסם כבוד שם מלכותו לעולם ועד, בפרט כעת שנדפסו כל כתבי כתבי הקודש להאר"י לוריא ז"ל אשר פתח לנו שערי אורה שהיו סתומים וחתומים באלף עזיקים מימות עולם וכל דבריו דברי אלקים חיים על פי אליהו הנביא, וברשותו גלה מה שגלה ואין לנו מכשול ולא שום סכנה כעת כמו בנגלות ממש.
(ר' פנחס אליהו הורביץ, ספר הברית השלם, חלק ב', מאמר י"ב פרק ה')

9) אור תורתו וחכמתו הקדושה של הבעש"ט ז"ל, נבנים על אדני הקודש מהאר"י ז"ל בייחוד.
(בעל הסולם, הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות", אות ט)

10) שמעתי מהאדמו"ר מקאלשין זי"ע. שבימים הראשונים היה צורך להקדים להשגת השי"ת כל שבע החכמות החיצוניות, המכונים "שבע נערות המשמשות לבת מלך", ולסגופים נוראים. ועם כל זה לא הרבה היו זוכים למציאת חן בעיני השי"ת: אולם, מעת שזכינו ללימוד האר"י ז"ל, ולעבדות הבעש"ט, הוא באמת דבר השוה לכל אדם, ואינם צריכים עוד הכנות הנ"ל.
(בעל הסולם, אגרת לח)

11) יום אחד בערב שבת יצא האר"י הקדוש עם החברים לקבל שבת כמנהגו. אמר לחברים: "נלכה נא עתה לירושלים, ושם אני יודע היכן אפר פרה אדומה גנוז, ונזה עלינו ונטהר עצמנו מטומאת מת, ונבנה בית המקדש ונקריב קרבן שבת, כי רואה אני ששעה זאת הוא קץ אמיתי לגאולה. מקצת החברים אמרו: "איך נלך לירושלים בשעה זאת, והיא רחוקה ממנו יותר משלושים פרסאות?" וקצתם אמרו: "טוב הדבר, הננו מוכנים לילך, אלא נלך קודם ונודיע הדבר לנשותינו, שלא ידאגו לנו, ואחר כך נלך".
אז צעק הרב ובכה ואמר לחברים: "איך הועיל קטרוג השטן לבטל גאולתן של ישראל. מעיד אני עלי שמים וארץ שמזמן רבי שמעון בר יוחאי עד היום לא הייתה שעה הגונה לגאולה כשעה הזאת. ואילו הייתם מודים בדבר זה, היה לנו בית המקדש ונדחי ישראל היו מתכנסים לתוך ירושלים. ועכשיו עברה אותה שעה ונכנסו ישראל בגלות מחדש. וכשמוע החברים דבר זה נתחרטו ממה שעשו ולא הועיל להם.
(מובא בספר תולדות האר"י)

12) אמר הצעיר מעיר. הדל באלפי חיים ויטאל… בהיותי בן שלשים לכח תשש כחי ישבתי משתומם. ומחשבותי תמהים. כי עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו. רפואה לא עלתה למחלתינו. אין מזור לבשרנו. ולא עלתה ארוכה [מרפא] למכתינו, לחרבן בית מקדשינו. הנחרב זה היום אלף ות"ק וד' [1504] שנים. אוי לנו כי פנה היום [נגמר היום], יום אחד של הקב"ה שהוא אלף שנים, וגם נטו צללי ערב שהם ת"ק וד' [504] שנים יותר מחצי היום השני. וכלו כל הקצין ועדיין בן דוד לא בא. ונודע את אשר ארז"ל כל דור שלא נבנה בה"מ בימיו כאלו נחרב בימיו. ואתנה את פני לחקור ולדעת מה זה ועל מה נתארך קיצינו וגלותינו. ומדוע לא בא בן ישי.
(ספר עץ חיים, הקדמת מוהרח"ו על שער ההקדמות)

13) כתוב בספר הזוהר, פרשת וירא: "וכשיהיה קרוב לימות המשיח, אפילו תינוקות שבעולם, עתידים למצוא סודות החכמה". הרי מבואר, כי עד עתה, היו דברי חכמת הזוהר נעלמת, ובדור אחרון תתגלה ותתפרסם חכמה הזאת, ויבינו וישכילו ברזי התורה, שלא השיגו הקודמים אלינו. ובזה נסתלקה השגת הַפְּתָאִים, המקשים ואומרים אִיכְשׁוּר דָּרֵי [וכי הוכשר הדור?], ואם דורות שלפנינו לא השיגוה, איך נדענה אנחנו, ובזה יִסָּכֵר פיהם.
(ספר עץ חיים, הקדמת מוהרח"ו על שער ההקדמות)

14) יודע אני שבזכות ספר הזוהר הקדוש וכתבי הקבלה שיתפשטו בעולם ייצא עם ישראל לחירות, ובלימוד זה תלויה גאולתנו.
(הרש"ש, אור הרש"ש, עמ' 159)

15) לו עָסקנו בחכמת הקבלה הייתה מתקרבת הגאולה, כי הכול תלוי בעסק החכמה הזאת, ומניעתנו מלהתעסק בה, היא גורמת איחור ועיכוב בניין בית מקדשנו.
(עץ חיים, הקדמת מוהרח"ו על שער ההקדמות)

16) אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. כי בלי ספק, בהיותם עוסקים בפשטיה ובסיפוריה לבדם, היא לובשת בגדי אלמנותה, וְשַׂק הושת כְּסותה, וכל האומות יאמרו לישראל… מה תורתכם מתורתנו, הלוא גם תורתכם סיפורים בהבלי העולם. אין עלבון תורה גדול מזה. ולכן אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. ואינם עוסקים בחכמת הקבלה, שהיא נותנת כבוד לתורה, כי הם מאריכים הגלות, וכל הרעות המתרגשות לבוא בעולם.
(עץ חיים, חלק א', הקדמת מוהרח"ו, י"א-י"ב)

17) בדור הזה האחרון, מי שאינו עוסק בספר הזוהר ותיקונים וכתבי מרן האר"י, שהם חיים ממש לנפש… ידע נאמנה שכל תורתו שעוסק הוא משפה ולחוץ… ואין לו חיים ולא חלק בחיים.
(ר' יצחק ספרין מקומרנה, היכל הברכה, פרשת עקב, ז)

18) לא תיפטר מעסק חכמה זו, כי על מה ולמה אתה חי, ולמה התגלה לנו זאת, ולמה שלח ה' לנו להתגלות בדורנו מה שלא גילה זולת בדורו של רבי עקיבא ורבי שמעון בן יוחאי וחבריו, הוא עֵסק חכמת האר"י ז"ל.
(ר' צבי הירש מזידיטשוב , סור מרע, כ"ט)

19) אין שיעור וערך למעלת ההוגה בדברי אלוקים חיים, בספר הזוהר וכל הנלווים אליו ובדברי חכמת אמת, וביותר בכתבי האר"י ז"ל הברורים.
(הראי"ה קוק, אוהב ישראל בקדושה)

20) ובעת ימות המשיח, התגברות הרע והעזוּת והמידות רעות, בהנהגות ראשי ערב רב, התגלה האור הגנוז מן השמיים, ספר הזוהר והתיקונים, ואחריהם כתבי האר"י. ובזה הלימוד, מבער הקוצים והרע שבנפשו, ויזכה להדביק עצמו באור עליון, ויזכה לכל מידות טובות שבעולם.
(ר' יצחק אייזיק ספרין, היכל הברכה, פרשת דברים, ר"ח)

21) יש הרבה שוטים, שבורחים מללמוד רזין של האר"י וספר הזוהר, אשר הם חיינו. ולו עמי שומע לי, בזמן המשיח, אשר הרע והמינוּת גובר, היו שוקדים כל ימיהם ללמוד ספר הזוהר והתיקונים, כתבי האר"י, והיו מבטלים כל גזרות רעות, והיו ממשיכים שפע ואור.
(ר' יצחק אייזיק ספרין, נוצר חסד, פרק ד', משנה כ')

22) ותדע נאמנה, שעדיין לא היה מזמן האר"י ז"ל עד היום הזה, מי שיבין שיטת האר"י ז"ל על שורשו, כי היה ביותר קל להשיג מח גדול וקדוש פי שנים ממש מהאר"י ז"ל, מאשר להבין את שיטתו, ששלטו בו ידים רבות, מבעל השמועה והכותב הראשון עד המסדרים האחרונים, בו בעת שעוד לא השיגו הדברים על מכנם בשרשם העליון, שכ"א היפך ובלבל בדברים. והנה ברצון עליון ית', זכיתי לעיבור נשמת האר"י ז"ל, לא מפני מעשי הטובים, אלא ברצון עליון, שנשגב גם ממני עצמי, למה נבחרתי אנכי לנשמה נפלאה זו, שלא זכה בה אדם מעת פטירתו עד היום. ולא אוכל להאריך בענין זה מפני שאין דרכי בזה לדבר בנפלאות.
(בעל הסולם, אגרת לט)

23) שמח אני שנבראתי בדור כזה, שכבר מותר לפרסם את חכמת האמת. ואם תשאלוני, מאין אני יודע שמותר הוא? אשיב לכם, משום שניתן לי רשות לגלות, כלומר, שעד עתה לא נגלו לשום חכם, אותם הדרכים שאפשר לעסוק עִמָהם בפרהסיה בפני כל עם ועֵדה, ולהסביר כל מילה ומילה על אופַנה… וזהו שהעניק לי ה' במידה שלמה. אשר מקובל אצלנו, שזה אינו תלוי בגאוניות של החכם עצמו, אלא במצב הדור, על דרך שאמרו ז"ל, ראוי היה שמואל הקטן וכו', אלא שאין דורו זכאי לכך, ועל כן אמרתי, שכל זְכִיָיתי בדרך גילוי החכמה, הוא מסיבת הדור שלי.
(בעל הסולם, מאמר "תורת הקבלה ומהותה")

24) מתוך שהתמעטה האמונה, בכלל. והאמונה, בקדושי עליון חכמי הדורות, בפרט. וספרי הקבלה והזוהר, מלאים ממשלים גשמיים. ע"כ נפל הפחד, על כל אחד, שלא ייצא שכרו בהפסדו. כי חלילה, קרוב להיכשל בפסל ודמות. והיא שהעירני, לעשות ביאור מספיק, על כתבי האר"י ז"ל. ועתה – על הזוהר הקדוש. והסרתי הפחד הזה, לגמרי. כי ביארתי והוכחתי בעליל, את הנמשל הרוחני של כל דבר, שהוא מופשט מכל דמיון גשמי, למעלה מהמקום ולמעלה מהזמן, כמו שיראו המעיְנים. למען, לאפשר לכל המון בית ישראל, ללמוד ספר הזוהר, ולהתחמם באורו הקדוש.
(בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, אות נ"ח)