איך לאחד את העם?
1. ידוע שלא אוהבים את היהודים, בלי קשר האם הם דתיים, אינטליגנטים, מה מעמדם הסוציאלי, איך הם תופסים את עצמם. הדתיים ידעו מדוע שונאים אותם והאחרים לא ידעו, ולכן הרגישו עוד יותר את השנאה כלפיהם.
2. למרות הגורל המשותף והכמיהה העצומה לאחדות, היחסים בין יוצאי העדות השונות בישראל מחמירים. לא רק יוצאי רוסיה אלא גם התימנים, המרוקאים, האתיופים. הקהילות אינן נקלטות ואינן מולידות את הישראלי "הקלאסי".
3. היחסים בין הדתיים לחילונים: החברה מחולקת לדתיים קיצוניים 5%, דתיים 12%, מסורתיים 35%, חילוניים 43%, אנטי-דתיים 5%. הם מנצלים את ההתנגשויות בין האשכנזים לספרדים לבניית קריירה בפוליטיקה.
4. איכות החינוך והידע ברמה מאוד נמוכה בבתי הספר, האלימות וכן השימוש בסמים הם מתחת לכל ביקורת. בבתי הספר הדתיים כל זה כמעט ולא קורה.
5. המשימה הייתה לאחד בין כל סוגי הקהילה, כל הקבוצות, ויחד עם זאת לשמור על הייחודיות של כל קבוצה, תוך שמירה על סובלנות הדדית והחילופין של הערכים התרבותיים. אך כפי שמוכיח הניסיון, אף סוג של כור היתוך, בין אם מדובר בחילונים או בדתיים, לא עובד. הכול ניתן לפתור בדרך הפשרה אם מישהו לא מתפשר בגלל האינטרסים.
מסקנה: המשימה המשותפת העיקרית שלנו היא להחיות בתנאים המודרניים עם אחד, תוך שמירה על הגיוון של הקהילות שלו, תוך יצירת החיבור מעל כל ההבדלים בינינו. רק השיטה של הערבות ההדדית מסוגלת לממש זאת באמצעות החינוך האינטגרלי.
(על פי הכתבה, ד"ר א. דוברוסקין "על הפיתוח של החברה הישראלית")
ידיעות קודמות בנושא:
חיבור – מעל כל ההבדלים
הקבוצה, העם, העולם
האחריות ההדדית – מאיפה היא באה?
להשאיר תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
שייך לקטגוריה: ישראל היום, תפקיד ישראל |
התיקון בא מבפנים
מתוך השיעור מניו-ג'רזי
בעל הסולם, "שמעתי", מאמר ס"ט, "מקודם יהיה תיקון העולם": "אמר, שמקודם יהיה תיקון העולם, ואח"כ יהיה הגאולה השלימה... שמקודם יתוקן פנימית העולמות ואח"כ חיצוניות העולמות... וישראל, שורשן מפנימיות העולמות."
"ישראל", הם אלה שנמשכים "ישר- אל", אלה שיש להם "נקודה שבלב". בעבר, בבבל העתיקה, קבוצת אנשים גילתה את הרצון הזה והתנתקה מהאחרים, וקראה לעצמה לפי הכיוון שלה למטרה. בהמשך הקבוצה הזאת הפכה לעם שעבר דרך אלפי שנים.
והנה עכשיו ההיסטוריה חוזרת, שוב הופיעה קבוצה שמתארגנת בהתאם לאותו העיקרון וגם נקראת "ישראל", לפי כיוון ההתפתחות שלה. היא שייכת לחלק הפנימי, מפני שמהווה רצונות של גלגלתא ועיניים, כלים דהשפעה.
"שזה סוד "כי אתם המעטים מכל העמים". אלא שעל ידי זה שמתקנים את הפנימיות, אז יתוקן גם החיצוניות. רק חלקים קטנים, וכל פעם ופעם מתוקני החיצוניות יתוקן, עד שיתוקן את כל החיצוניות."
באופן כזה, מספיק התיקון של "אחוז אחד" כדי שיתוקן כל העולם, בזה אחר זה, חלק אחר חלק.
וזה אומר, שאנחנו חייבים למצוא כאלה אנשים שיש להם חשיבות של מטרת הבריאה, להתפתחות הפנימית. צריך לבנות ביניהם קשר כדי שהם ירגישו ויבינו לאן מכוונת כל האבולוציה שלנו. על ידי זה שמתלכדים ומתקנים את עצמם, הם יעבירו את התיקון גם לחלק החיצוני, ישפיעו על כל העולם.
ולכן אנחנו עורכים כנס באמריקה לא לצורך הפצה חיצונית, אלא עבור האנשים שמשתוקקים לגלות את הכוח העליון. צריך לאפשר להם את התנאים הדרושים לאיחוד כדי שהם יוכלו לממש את התיקון, ואז מהם זה יזרום החוצה.
הם צריכים להרגיש את עצמם אחראים לזה, כי החלק החיצוני הרי אינו יכול לפעול באופן עצמאי. האנשים הרגילים - מהמנהיגים ועד לפשוטי העם, לא יכולים לתקן את עצמם. לזה מסוגלים רק אלה שיש להם "נקודה שבלב". ואליהם אנחנו פונים על ידי כך שמסבירים להם, במה תלוי התיקון ומה הם צריכים לעשות כדי לעזור לעולם.
מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי" בארה"ב, 10.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
תפקיד ישראל כלפי העולם
ישראל - לפי הלידה או לפי המטרה
חלוקת היגיעה הרוחנית
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה, תפקיד ישראל |
שאלה נצחית
ידיעה: כעבור 65 שנה לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, כל גרמני חמישי לא אוהב במיוחד את היהודים. סגן הנשיא של הבונדסטאג, וולפגנג טירזה, הכריז שאנטישמיות בגרמניה היא תופעה קבועה. ההיסטוריון גץ אלי (Götz Aly) מניח שהעניין הוא בקנאה. היהודים התאקלמו טוב יותר מהגרמנים ברפורמות של פרוסיה במאה ה-19 שהביאו לשוויון בזכויות בקרב הנוצרים והיהודים.
במסורת היהדות קיימת מוטיבציה לרכישת ידע, להתפתחות מתמדת בעולם. והכמרים דרשו מהגרמנים לא את הכמיהה לידע, אלא הכנעה ונאמנות. הבדלי תרבות כאלה הביאו לכך שהיהודים בזמן הפריחה המסחרית והפיננסית הפכו להיות מוצלחים יותר מהנוצרים.
אך בפולין, בהונגריה ובפורטוגל כמות האנטישמים הרדומה היא פי 2 מאשר בגרמניה. ולכן המתכון היחיד נגד האנטישמיות הגוברת באירופה, היא צמיחת המצב הכלכלי של המעמד הנמוך והביניים. אין תקווה לכך, וזה מסמן שבעשרות השנים הקרובות רמת האנטישמיות באירופה רק תלך ותגדל.
הערתי: עד שהעולם לא יכיר במטרת התפתחותו, ולא יקבל מהיהודים (מהמקובלים) את שיטת השגת המטרה הזו, השנאה לנושאיה לא תיעלם.
ידיעות קודמות בנושא:
עַם שאין לו כלום חוץ מאידיאה
להיות דוגמה לכל העמים
נאציזם בעולם החדש
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: תפקיד ישראל |
גשר מעל הסכסוך הנצחי
מתוך שיעור שמוקדש ליום העצמאות של ישראל.
ביום כזה לא מקובל לדבר על החסרונות, כלומר, על הרצונות הלא ממולאים, אבל אנחנו תמיד מודדים הכול כלפי הכלים.
קודם כל, צריכים להבין שהמושג "ישראל" מסמל את הכוונה "ישר- אל". למעשה, אנחנו נחגוג את יום העצמאות האמיתי של ישראל, כשנשתחרר משליטת האגו שלנו, כשנתאחד בינינו מעל לאהבה העצמית, כשנשמור על החיבור הזה לפחות בדרגה מינימלית והוא ישלוט על הרצון המפורד שמבעבע בתוכנו בתור היצר הרע. אז כוח האיחוד ישלוט על כוח הפירוד. וזאת היציאה מהגלות לעצמאות.
האם אנחנו חופשיים בדרגה הגשמית? האם הקבוצה שלנו חופשית בעולם הרוחני? את זה אנחנו צריכים לשאול את עצמנו ולעשות מדידה. כי הכול הרי יחסי, ובעלייתנו במדרגות הרוחניות אנחנו שוב ושוב נגלה את הכוח הגודל של הפירוד, בהתאם ל"רשימות" החדשות. ואחר כך נרכוש את כוח האיחוד בעזרת האור המחזיר למוטב.
זאת הדרך - האיחוד והפירוד תמיד מחליפים זה את זה. אז איפה כאן העצמאות? היא מסתכמת בכך שאנחנו מפקחים על המגמה. אפילו שנופלים וכאילו מאבדים את העצמיות תחת שליטת הרצונות הזרים, אנחנו בכל זאת יודעים איך ובאמצעות מה לצאת מהן. ולכן אנחנו נקראים "עצמאיים".
היום אנחנו עדיין נשלטים על ידי הרצונות והצרכים האגואיסטיים שלנו. בעולם הזה, אנחנו עדיין לא מאוחדים כעם, עדיין דוחים זה את זה ולא רוצים באהבת אחים, עדיין לא מקבלים אותה כמטרה, אלא מקנים לה תפקיד של אחת האפשרויות, זה אפשרי, רצוי, אך לא "בוער". וכואב לנו מכך, שהאש הזאת לא בוערת בתוכנו.
אנחנו נמצאים במצב של גלות ולא במצב של שחרור או עצמאות. כי ה"עצמאות" מסמלת, שיש לנו בידיים לפחות האמצעים שמאפשרים להשיג אותה. מלמעלה קיבלנו את כל האמצעים הדרושים כדי לקבוע את העצמאות שלנו, בכך שמתעלים מעל לאגו באיחוד הכללי. אבל אנחנו עדיין לא השגנו אותה כדי להעבירה מיד לעם ולעולם.
כל החברים שלנו בכל רחבי העולם צריכים להרגיש את זה, גם בגשמיות וגם ברוחניות אנחנו חייבים לממש את המשימה שלנו ולהגיע לעצמאות של הרצון להשפיע על פני הרצון לקבל. זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת". זה מה שעומד לפנינו.
הייחודיות של זמנינו היא דווקא בזה שהכול מוכן לתיקון. העולם מתקרב לזה, ואנחנו מבינים את זה טוב יותר ויש לנו את היכולות. אף אחד לא מפריע, לא פיזית, לא מוראלית, לא נפשית. אין לנו אויבים ושונאים חזקים, שלא מאפשרים לנו לבצע את עבודתנו.
לכן הבעיה נשארת רק בנו עצמנו. אנחנו צריכים באמת להרגיש, שנמצאים תחת שליטת "פרעה", שבתוכנו שורה כוח זר ורק הוא לא נותן לנו לנהל את המלחמה לעצמאות.
שאלה: הצורך בשינויים גובר. כולם כבר מבינים מה סיבת הבעיות, מבינים שכל הענין הוא בסביבה, בפירוד ובחוסר האמון ההדדי... איך האנשים יכולים לבוא לדעה משותפת, למכנה משותף?
תשובתי: "על כל פשעים תכסה אהבה". בזה כל הסוד. אנחנו לא מתקנים שום דבר בצורה ישירה, אלא אנחנו פשוט בונים את האיחוד שלנו מעל לכל הבעיות וחילוקי הדעות.
בזה שאנחנו משוטטים במבוך של ניגודים, אף פעם לא נשיג שום דבר. תתחיל לברר את הביצה הזאת ואתה תטבע בה. מצרים פשוט "תבלע" אותך, תקבור אותך תחת העובי של הפירמידות שלה. וזוהי גלות מצרים, שממנה אנחנו לא נוכל לעלות אם נעבוד בצורה ישירה עם הפגמים שמתגלים בין החברים. אסור לעשות זאת. לכך מאלץ אותנו פרעה, האגו, שכאילו בצדק מראה על הבעיות שצריך לפתור תחילה. הוא אומר: "כל הכבוד, תמשיך לעסוק בהתקדמות רוחנית, אבל רק בשטח שלי, בקרב היחסים ההדדיים המקולקלים בינינו". ואסור להסכים איתו!
תעזוב את האגו הזה, אתה לא מתקן אותו, אתה רוצה לבנות מעליו גשר של אהבה. ורק אז אתה תצליח, ב"אמונה למעלה מהדעת". כי הרוחניות הרי נמצאת מעל לגשמיות. את כל זה סידר הבורא, ולכן אני רק צריך לברוח מפרעה, במילים אחרות, להתעלות מעליו. לא צריך להשמיד או לתקן אותו. כשאני אתחיל לבנות משהו מעליו, אז "מלאך המוות" יהפוך ל"מלאך הקדוש". ואת זה מבקש משה: "שלח את עמי!".
מתוך שיעור בנושא "יום העצמאות", 26.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
איך לשים קץ למלחמות?
להעדיף פנימיות
חוזרים ארצה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי, תפקיד ישראל |
איך לשים קץ למלחמות?
מתוך שיחה שמוקדשת ליום הזיכרון לחללי צה"ל וקורבנות הטרור.
היום אנחנו לא מנהלים מלחמה של הישרדות, לא מלחמה לשחרור, לא מלחמה נגד התוקפים, אלא מלחמות לכיוון הישר אל ההשפעה. בדיוק כך צריך לבחון את המצב הנוכחי.
בזמנו, קבוצת אברהם התנתקה מהאנושות שהיתה מרוכזת בבבל העתיקה, ומאז כל הקיום שלנו נועד רק כדי לתקן את עצמנו, בכך שעוברים שבירה והרס, גלויות ושואות. זאת מהותם של תיקונים רבים ומרים, שכתוצאה מהם חזרנו היום לארץ ישראל.
לא כל העמים מבינים את החזרה הזאת, ובקרב אלה שקיבלו את חזרתנו לא כולם מתייחסים באופן זהה למדינה ולצבא. ודאי שמדובר על מחלות גדילה, שאותן עלינו לעבור במשך שלבי ההתפתחות שלנו. בעיתון "האומה" ובמקומות אחרים בעל הסולם כותב, שאנחנו עדיין לא מהווים עם במובן הרוחני והאמיתי של המילה הזאת.
הנה קטע מהמאמר שלו, "מאמר לסיום הזוהר":
"היוצא מדברינו, שדורנו זה, הוא דור של ימות המשיח. ולפיכך, זכינו לגאולת ארצנו הקדושה, מידי הנכרים. גם זכינו להתגלות ספר הזהר, שהוא תחילת קיום הכתוב "ומלאה הארץ דעה את ה' ", "ולא ילמד עוד..., כי כולם ידעו אותי, למקטנם ועד גדולם. אבל בשתי אלה זכינו, רק בבחינת נתינה מהקב"ה. אבל אנו לידינו עוד לא קיבלנו כלום, אלא שניתנה לנו הזדמנות בזה, להתחיל בעבודת השי"ת, לעסוק בתורה ובמצוות לשמה, שאז נזכה להצלחה גדולה, ככל המובטח לדורו של המשיח, מה שלא ידעו כל הדורות שלפנינו".
באור הזה אנחנו צריכים לראות את אותה הדרך שעברו דורות של עם ישראל. התהליך הזה הוא הכרחי, למרות כל האסונות הכרוכים בו, שבסופו קיבלנו את ההזדמנות לחזור לארץ ישראל כדי ליצור כאן מחדש מדינה ועם. היום זה בידיים שלנו: כל התנאים הדרושים לכך קיימים, ומעתה עלינו להניח את הדרך לתיקון העולם. רק כשנהיה מוכנים לזה, ייפסקו הצרות והבעיות שמכוונות דווקא לעברנו.
היום לקטגוריה של "עם ישראל" שייך כל מי שמכוון ומשתוקק לרוחניות, לגילוי ההנהגה וההשגחה הרוחנית ושל הכוח העליון. אנשים כאלה מכוונים "ישר- אל" והיום הם צריכים לקבל צורה של השפעה. אז ייפסק הלחץ על ישראל, ואנחנו נוכל לדאוג בצורה הנכונה לכל העולם. בזה כל הייעוד שלנו.
בינתיים איננו רואים את התמונה הכוללת, את התפקיד שלנו, את המטרה, וגם לא את התהליך שאותו עלינו ליישם בדרך אליה, איננו מבינים מדוע האסונות נפלו עלינו באופן שיטתי עד עצם היום הזה ומתי יסתיימו הייסורים והמלחמות. אנחנו לא יכולים לעצור אותם, אבל אנחנו יכולים לתקן את עצמנו, ואז הם ייפסקו. זה פשוט לא רציני ולא מעשי מצידנו, לסמוך על כך שאנחנו ניפטר מהם ללא תיקון עצמי.
כאן נדרש ידע על כל המערכת - מדוע זה מתרחש, מה הן הסיבות, מה מוטל עלינו, ולאיזו מטרה אנחנו צריכים להגיע ואיזה מצב עלינו לממש לשם כך? רק אז אפשר לדבר על פתרון הבעיות, רק אז לא יהיו יותר מלחמות וגיבורים שנופלים.
אם האנשים היו רואים את התהליך הכללי, הם היו נוכחים לדעת שאנחנו יורדים ונהיים עוד יותר גרועים ממה שהיינו קודם. אנחנו לא בונים מדינה ועם, לא מגיעים לשום קונצנזוס בסביבה שלנו. להיפך, יותר ויותר בני אדם מתייחסים לעם ולמדינה מעמדות צרכניות ותועלתניות: כל עוד לאדם טוב, אז הוא נמצא כאן, וכשרע, אז הוא נוסע מכאן. הוא לא קושר את עצמו לשום דבר שנמצא כאן. תראה לו מקום בעולם נגיש וטוב יותר והוא מייד ילך לשם.
ולכן בכללות, השאלה היא כזאת: על מה יש לבכות אם איננו עושים דבר? האם זה לא טיפשי ולא ילדותי? במקום לשפוך סתם דמעות בכך שנשבעים שהצרה לא תחזור, בואו נברר, בואו נמצא את הסיבה למתרחש. מטוסים וטילים חדשים, זה טוב, אבל בואו נבחן ונמקד את הבירור שלנו.
מה חסר לנו? אפילו במובן הישיר והפרקטי, מדוע רבים אינם מוכנים ללכת לצבא? מפני שאנחנו לא דואגים לעם, לרוח שלו, להכרה העצמית. תראו מה אנחנו מלמדים את הדור הצעיר. כי הענין כאן הוא לא בשירות הצבאי, אלא בהשקעה של האדם בחברה. ואם אנחנו לא דואגים לכך, אז מדוע לבכות אחר כך?
לא עדיף להשקיע כוחות רציניים ואמצעים בלשנות את המצב הפנימי של העם, בעלייה שלו, שעל ידי זה הקונצנזוס הכללי יהיה אפשרי? כי אחרת, אי ההכרה במדינה ובגיבוריה שנפלו, תהפוך מתופעה נפרדת לזרם כללי...
מתוך שיעור ליום הזיכרון לחללי צה"ל וקורבנות הטרור, 25.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
יחידה צבאית בעלת ייעוד מיוחד
חייזרים
ממלחמות לשלום
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: פוסטים נבחרים, תפקיד ישראל |
כל עוד לא מאוחר תעירו את הפועל שמסיט את המסילה!
שאלה: עכשיו, כשאנחנו מתחילים לפעול כקבוצה עולמית כוללת אחת, האם משתנה עבודתן של הקבוצות המקומיות?
תשובתי: אנחנו צריכים לשפוט את עצמנו בחומרה ולעשות דין וחשבון מאוד ברור, מובן ורציני. אנחנו צריכים ללמוד בהתאם להנהגה וההשגחה העליונה הכללית, לפי פעולות הבורא בעולם, עד כמה העולם זקוק לתיקון, ועד כמה אנחנו עדיין רחוקים מהמימוש שלו, מההשתתפות בו, בנכונות להפוך לגשר, למעבר, למתאם, שדרכו יעבור התיקון.
זה צריך לעורר אותנו ולהקנות לנו רצינות ואחריות אמיתיים בהבנת התפקיד שלנו.
אסור לעשות חשבון רק על עצמנו בלבד ולחשוב שאצלנו הכול בסדר ואפשר עוד לחכות. החשבון שנעשה הוא חמור מאוד ואפילו מעורר חרדה. זה דומה לאזהרה שהזהיר בעל הסולם לפני השואה. אם עם ישראל (וכל אחד שנקרא ישר-אל, שמשתוקק ישר אל הבורא) אינו מקיים את התנאים הדרושים, הוא בכך מזמין התגברות של הכוחות הזרים ומביא אותם לניצחון על הכוחות הפנימיים.
ואז מגיעות הצרות הגדולות. בעולם מתחיל לשלוט הכוח המשחית הרצחני הרע, שאותו אנחנו הזמנו בעצמנו. לכן צריך להתייחס ברצינות רבה ובאחריות גדולה, לכל אדם כלפי הקבוצה, כל קבוצה כלפי שאר הקבוצות, כלפי הקבוצה העולמית, וכלפי העולם כולו.
אנחנו כבר נמצאים בכזה מצב, בכזאת שנה, שהיא מאוד מכרעת בכל ההיסטוריה האנושית וקובעת באיזו דרך היא תתקדם, האם בדרך תורה או בדרך ייסורים.
מתוך שיעור על מאמרו של רב"ש, 24.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
אנחנו נחוצים לעולם
תפקיד ישראל כלפי העולם
הקבוצה הרוחנית וכל האנושות
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית, פוסטים נבחרים, קבוצה, שיעור הקבלה היומי, תפקיד ישראל |
חוויה ושמה קבלה – הרצאה בפיקניק חיבור, 10.04.12
הרצאה פומבית לקהל הרחב נערכה בפיקניק חיבור. נושא ההרצאה "יוצאים ממצרים – מתחברים לטוב".
צפה/האזן להרצאה:
לצפייה בהרצאה
להלן קטעי המקור שעליהם התבסס השיעור:
יוצאים ממצרים – מתחברים לטוב
- כל הבעיות מצביעות על חוסר קשר טוב בינינו, הנקרא גלות.
- הפתרון – חיבור.
- המימוש – הסברה רחבה.
* * *
1. "כל הזמנים והחגים והשבתות - כולם הם זיכרון ליציאת מצרים. ועל זה עומדים כולם. ואם זה לא היה, לא היה השמירה של הזמנים החגים והשבתות... ולפיכך נזכר יציאת מצרים הרבה פעמים בתורה".
זוהר לעם, פרשת "בא", מאמר "ויהי בחצי הלילה", אות קכ"ד
2. "ענין מתן תורה, היה מוכרח להתעכב עד זמן יציאתם ממצרים, והיו לאומה בפני עצמם. דהיינו, עד שכל צרכיהם יהיו מסורים בידיהם עצמם, בלתי תלויים על אחרים. אשר אז הוכשרו לקבלת הערבות האמור. ואז נתנה להם התורה".
כתבי בעל הסולם, מאמר "הערבות"
3. "כלים של חג הפסח, בזמן ששולט עליהם ליל שימורים, שהוא השכינה, כולם צריכים להיות שמורים, שיהיו שמורים מחמץ בשאור, וכל המאכלים והמשקים צריכים להיות שמורים. ומי ששומר אותם מחמץ ושאור, גופו שמור מיצר הרע למטה, ונשמתו שמורה למעלה".
זוהר לעם, פרשת "כי תצא", מאמר "פסח חמץ ומצה", אות קל"ד
4. "מצות "אכילת מצה" ניתנה לבני ישראל עוד בטרם יציאתם ממצרים... על שם הגאולה העתידה, להיות בחפזון. נמצא, שמצות אכילת מצה ניתנה להם בעוד שהיו בשעבוד. וכוונת המצוה היתה לזמן הגאולה. דהיינו, משום שאז יצאו בחפזון".
כתבי בעל הסולם, מאמר "וזאת ליהודה"
5. ""לילה" נקרא הגוף, שהוא בחינת חסרון וחושך. "יום" נקרא הנשמה, שהוא מאיר לגוף. אז הוא שואל, מה נשתנה גופו משאר גופות של אומות העולם. שבכל הלילות, אנו הגופות אוכלים מה שרוצים בלי שום בירורים, אלא מה שלבם חפץ, הם אומרים שזהו לטובתם. והלילה הזה, היינו הגוף שלי, מוגבל, הן במחשבה והן ברצון".
כתבי הרב"ש, "דרגות הסולם", מאמר 933 "ענין יציאת מצרים"
6. "הנה זמן הגאולה ממשמש ובא, ועלינו מוטל להכין יותר את עצמנו לאור הגאולה, שהוא היציאה מעבדות לחירות. וזה ידוע, שאי אפשר לצאת מהגלות, מטרם שנמצאים בגלות".
כתבי הרב"ש, "דרגות הסולם", מאמר 936 "זמן הגאולה"
7. "עבדים היינו... ויוציאנו". זאת אומרת שדווקא על ידי ההגבלות האלו נוכל לצאת מהגלות. ... שדווקא על ידי זה שאנו רואים כל פעם השינויים והעליות והירידות, אז על ידי ההתאבקות נתעורר מקום לתפילה. ... שדווקא אם הגלות מגולה בכל שיעורו, אז מתחיל הגאולה".
כתבי הרב"ש, "דרגות הסולם", מאמר 933 "ענין יציאת מצרים"
אברהם:
8. "בן ארבעים שנה, הכיר אברהם את בוראו... והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה... עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות, והם אנשי בית אברהם. ושתל בלבם העיקר הגדול הזה, וחיבר בו ספרים... והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקוב ובנלווים עליהם, ונֶעֱשָׂת בעולם אומה שהיא יודעת את ה'".
הרמב"ם, "משנה תורה", ספר המדע, הלכות עבודה זרה, אותיות י"א-ט"ז
חינוך:
9. "חובה להטהר מדעות קדומות, כשהעובדות מדברות בשפת התבוסה, יש לשבת מחדש על ספסל הלימודים, ולהתחיל במרץ ובהכרת האחריות העמוסה על שכם הממשיכים, לחקור את הדרך ועקרותיה, כך דרכה של המחשבה המדעית, כשהיא נתקעת לקרן זויות של סתירות בין המציאות החדשה לבין התיאוריה שהסבירה את המציאות הישנה. רק פריצת גדר רעיונית מאפשרת מדע חדש וחיים חדשים".
כתבי בעל הסולם, עיתון "האומה"
10. "התקוה היחידה היא - לסדר לעצמנו חנוך לאומי באופן יסודי מחדש, לגלות ולהלהיב שוב את אהבה הלאומית הטבעית העמומה בנו, לחזור ולהחיות אותם השרירים הלאומיים, שאינם פעילים בנו זה אלפים שנה, בכל מיני אמצעים המתאימים להדבר. אז נדע שיש לנו יסוד טבעי, בטוח להבנות מחדש ולהמשיך קיומינו בתור אומה, מוכשרת לשאת את עצמה ככל אומות העולם".
כתבי בעל הסולם, עיתון "האומה"
תפקיד ישראל:
11. "הותקנה ונעשית אומה הישראלית, כמין מעבר, שעל ידיהם יזורמו ניצוצי ההזדככות, לכל מין האנושי שבהעולם כולו.באופן, שניצוצי הזדככות הללו, הולכים ומתרבים יום יום, כדמיון הנותן לאוצר, עד שיתמלאו לשיעור הנרצה, דהיינו עד שיתפתחו ויבואו לידי כך, שיוכלו להבין את הנועם ואת השלוה, השרויים בהגרעין של אהבת זולתו".
כתבי בעל הסולם, מאמר "הערבות"
ישראל ואומות העולם:
12. "וכאשר יושלמו בני ישראל, עם דעת השלם יתגברו מעיינות התבונה והדעת מעל לגבול ישראל וישקו לכל אומות העולם".
כתבי בעל הסולם, מאמר "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות"
13. "בעת שהאנושות תגיע למטרתה, יתלכדו כל גופות בני העולם לגוף אחד ולב אחד, אשר רק אז יתגלה כל האושר המקווה לאנושות על שיא גובהו".
כתבי בעל הסולם, מאמר "החירות"
הרצאות קודמות:
חוויה ושמה קבלה – הרצאה בחיפה, 03.04.12
חוויה ושמה קבלה – הרצאה בירושלים, 27.03.12
חוויה ושמה קבלה – הרצאה בראשון לציון, 20.03.12
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חגים ומועדים, שיעורים והרצאות, תפקיד ישראל |
עידן הבחירה החופשית
מתוך שיעור שמוקדש ליום השואה
קשה לדבר על השואה, מפני שהנושא הזה קשור ישירות לרגשות של האנשים. אנחנו יכולים לדון בצורה הרבה יותר רגועה על המלחמות שהיו לפני אלפי שנים, למרות שלפעמים הן נערכו בתוך העם, למשל, בין המתייוונים לאלה ששמרו על העקרונות המקוריים. ובכללות, כמובן. לעם ישראל היו לא מעט מלחמות נגד אויבים חיצוניים, הרומאים וכולי.
ידוע לנו, שבעבר כל המלחמות היו תוצאה של חוסר התאמת ישראל לייעודו. ידוע, מתוך ספר התנ"ך ומתוך הגמרא, שאם עם ישראל היה פועל נכון, אף עם לא היה שולט עליו. בעל הסולם כותב על כך במאמר "הערבות", ועוד לפניו, האר"י אמר שאם היינו נשארים ערבים זה לזה כמו בדרגת בית המקדש הראשון, ולא היינו נופלים מדרגתנו, אז כוחות הטומאה לא היו מקבלים את השליטה עלינו.
אבל הנפילה שלנו הייתה קיימת בתוכנית הבריאה, כדי שגם בעולם הזה, בהתאם לרוחניות נעבור דרך השבירה של "מלכי דחג"ת", כלומר, חורבן בית המקדש הראשון ושבירת "מלכי תנהי"ם", כלומר, חורבן בית המקדש השני. גם בעולמנו הגשמי היינו צריכים לעבור את שני החורבנות הללו, ואחר כך נפלנו מהדרגה הרוחנית לדרגת העולם הזה.
בזמנו, רבי עקיבא צחק כאשר ראה שממה במקום בית המקדש. "אני מעולם לא האמנתי שזה יתממש", הוא אמר. "ואם כבר בית המקדש השני נחרב, עכשיו ללא ספק שייבנה בית המקדש השלישי ותגיע הגאולה השלימה." בצורה כזאת, שני החורבנות והגלות הארוכה היו נחוצים. אפשר לומר שאז עדיין לא הייתה בחירה חופשית, כל המצבים נקבעו על ידי שיתוף הפעולה בין האור לכלי בדרך מלמעלה למטה.
והרי היום, כאשר ירדנו לדרגה הנמוכה ביותר והגענו לאגו הגדול ביותר, מתחיל עולם חדש. הוא כבר "מתעגל", כבר מתגלה השבירה וכפי שאומר בעל הסולם, אנחנו נמצאים על סף הגאולה.
כתוצאה מכך כבר פועלים עלינו חוקים שונים – לא אותם העקרונות ה"מכאניים" שקודם הניעו אותנו קדימה יחד עם כל האנושות. במקביל להתפתחותה אנחנו עברנו מצבים שונים של עליות וירידות עד עכשיו, אבל מעכשיו מתחיל עידן שונה, עידן הבחירה החופשית.
לאחר השבירה, הנפילה וההתכללות ההדדית עם העולם, היום הכול מוכן לתיקון. ואת התיקון הזה דווקא אנחנו ממשים באמצעות המעשים הטובים והבקשות שנובעות מהנשמות השבורות. אבל הן בעצמן, בהיותן שבורות, אינן מסוגלות לבקשה ולמעשים טובים. אז מה לעשות?
אנחנו משתדלים להתחבר לאחד שלם, כפי שזה היה לפני השבירה, לפני חורבן בית המקדש. ולמרות שאיננו מסוגלים לבצע זאת, אבל מאמצינו הם "המעשים הטובים". אני משתדל עד שאני מתחיל להתפלל לעזרה, עד שמתחיל לצעוק: "הצילו!" על ידי זה אני מעלה מ"ן – בקשה לתיקון, ומלמעלה בתגובה מגיעה העזרה, שנקראת מ"ד.
בצורה כזאת יש לנו בחירה חופשית: אנחנו מסוגלים לזרז את ההיסטוריה שלנו, את התהליך שעלינו לעבור. אם אנחנו לא מבצעים כל שנייה את מה שמסוגלים על פי בחירתנו החופשית, אז המצב שהתפספס ולא מומש אינו מגיע כשחר המצופה בתוך תכונת החסדים, אלא הופך לגבורות. וכתוצאה מכך, במקום "מי מנוחות" מגיעים "מים זדוניים", במקום "מי בינה" מגיעים "מי מבול" וכולי. במקום להתקדם על פי דרך התורה והאור, "ואהבת לרעך כמוך", אנחנו נדחפים על ידי הצרות שלא מקדמות, אלא רק מחייבות אותנו לממש את אותן הפעולות שפספסנו. הרי כך או אחרת עלינו לסיים אותן.
כאן מתעוררת השאלה. קודם יכולתי לבצע פעולה מסוימת בזכות החיבור בקבוצה, בזכות ההבנה וההרגשה, החיבור בין החברים, העזרה ההדדית וכולי. יכולתי להימשך למה שלא היה נחוץ, אפילו בצורה מלאכותית לעלות את חשיבות המעשה הזה בעיני. אבל עכשיו, כאשר הצרות והצורך מעוררים אותי, האם אני מממש את הבחירה החופשית שלי? לא. זאת אומרת שאני מתקדם לגמר התיקון כמו חיה שנמלטת מהמכות, מהשוט? האם זה נקרא התפתחות רוחנית? היכן כאן חופש הבחירה?
הנקודה היא, שהצרות בכל זאת יביאו אותנו למחשבות שבעזרתן אנחנו נתחיל להרגיש את הרע. אבל על כך נצטרך לשלם, ובמקרה הזה חופש הבחירה שלנו יהיה הרבה יותר מורכב ורב שכבתי. הרי אין כאן ויתור, על האדם בכל זאת לעבור על פי רצונו החופשי כל צעד מתוך 125 מדרגות העלייה, מהנקודה הנמוכה ביותר בחזרה לגמר התיקון. אחרת הוא לא יהיה "אדם".
וכך אנחנו מעלים בקשה לתיקון (מ"ן) ומקבלים מ"בינה" תשובה (מ"ד). אם זה לא קורה, אנחנו עוברים לתכונות ההתגברות, "גבורות". וזה מסמל צרות ואסונות פרטיים וכלליים, כולל השואה. באופן כללי, התהליך הזה עובר על כל האנושות, ועל עם ישראל פי כמה חזק יותר, מפני שהוא לא מבצע את תפקידו.
בסוף ה"הקדמה לספר הזוהר" בעל הסולם מדבר על כך, שהעולם מתחלק לשני חלקים: פנימי וחיצוני – "ישראל" ו"אומות העולם". "ישראל" גם מתחלק לשני חלקים: לחלק הפנימי שייכים אלה שלומדים את חכמת הקבלה על מנת לתקן את עצמם, ולחלק החיצוני שייכים אלה שאין להם עניין בתיקון. החלק הפנימי של "אומות העולם" הם "הצדיקים" שלהם, והחלק החיצוני הם "הרשעים", "המזיקים".
בתוך המערכת הזאת פועל המנגנון המקשר. כפי שמתקשרים ביניהם שני חלקי "ישראל", כך גם הם מתקשרים בתוך "אומות העולם". ולכן, כאשר לומדי הקבלה עולים, גם בתוך ה"אומות העולם" מתווספים האנשים שנמשכים לחיבור, לשיתוף הטוב. ולהיפך, אם בתוך "ישראל" מזלזלים בחלק הפנימי של התורה, בחכמת הקבלה, במילים אחרות בייעודם, אז גם ב"אומות העולם" הפירמידה מתהפכת: החיצוניים עולים ומשתלטים על העולם. ברור שאירועים אלה בקנה מידה יותר גדול משפיעים בצורה שלילית על "ישראל", ששליחותם ומטרתם יורדות, מפנים את הפסגה לפושעים וזורקים לתחתית את אלה שלומדים קבלה וקרובים לרוחניות.
זה מה שקרה לנו בזמני היטלר. ישראל פעלו בניגוד לתפקידם, העדיפו גשמיות על פני רוחניות, ובהתאם לכך, בתוך אומות העולם עלה החלק ההרסני על פני החלק הטוב, עד שהפירמידה התהפכה. ואז הגיע "המשחיט" וביצע את זממו...
מתוך שיעור שמוקדש ליום השואה 19.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
להעדיף פנימיות
ישראל - לפי הלידה או לפי המטרה
תפקידם של ישראל
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: שיעור הקבלה היומי, תפקיד ישראל |
להעדיף פנימיות
מתוך שיעור שמוקדש ליום השואה.
בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", אות ע"א: "וטעם דבריהם הוא, כמו שבארנו, שבהיות כל עוסקי התורה, מזלזלים בפנימיות שלהם, ובפנימיות התורה, ומניחים אותה, כמו דבר שאין צורך בו בעולם, ויעסקו בה רק בשעה שלא יום ולא לילה, והמה בה, כעורים מגששים קיר. שבזה, המה מגבירים את חיצוניותם עצמם, דהיינו תועלת גופם, וכן חיצוניות התורה, המה מחשיבים על פנימיות התורה, ואז המה גורמים במעשיהם הללו, שכל בחינות החיצוניות שישנן בעולם מגבירות את עצמן על כל חלקי הפנימיות שבעולם, כל אחת לפי מהותה, כי החיצוניות שבכלל ישראל, דהיינו עמי הארצות שבהם, מתגברת ומבטלת את הפנימיות שבכלל ישראל שהם גדולי התורה. וכן החיצוניות שבאומות העולם, שהם בעלי החורבן שבהם, מתגברת ומבטלת את הפנימיות שבהם, שהם חסידי אומות העולם. וכן חיצוניות כל העולם, שהם אוה"ע, מתגברת ומבטלת את בני ישראל, שהם פנימיות העולם. ובדור כזה, כל בעלי החורבן שבאומות העולם, מרימים ראש, ורוצים בעיקר להשמיד ולהרג את בני ישראל, דהיינו כמ"ש ז"ל (יבמות ס"ג) אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל. דהיינו כמ"ש בתיקונים הנ"ל שהם גורמים עניות וחרב ושוד והריגות והשמדות בעולם כולו.
ואחר שבעונותנו הרבים נעשינו עדי ראיה לכל האמור בתיקונים הנ"ל. ולא עוד אלא שמדת הדין פגעה דוקא בהטובים שבנו. כמ"ש ז"ל (ב"ק ס') ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחילה. ומכל הפאר שהיה לכלל ישראל בארצות פולין וליטא, וכו', לא נשאר לנו אלא השרידים שבארצנו הקדושה. הנה מעתה מוטל רק עלינו שארית הפליטה, לתקן את המעוות החמור הזה, וכל אחד ואחד מאתנו שרידי הפליטה, יקבל על עצמו בכל נפשו ומאודו, להגביר מכאן ואילך את פנימיות התורה וליתן לה את מקומה הראוי, כחשיבותה על מעלת חיצוניות התורה, ואז יזכה כל אחד ואחד מאתנו להגביר מעלת פנימיותו עצמו, דהיינו בחינת ישראל שבו, שהיא צרכי הנפש על בחינת חיצוניותו עצמו, שהיא בחינת אוה"ע שבו, שהיא צרכי הגוף.ויגיע כח הזה גם על כלל ישראל כולו עד שעמי הארצות שבנו, יכירו וידעו את השבח והמעלה של גדולי ישראל עליהם, וישמעו להם ויצייתו להם. וכן פנימיות אוה"ע, שהם חסידי אומות העולם, יתגברו ויכניעו את החיצוניות שלהם. שהם בעלי החורבן. וכן פנימיות העולם, שהם ישראל יתגברו בכל שבחם ומעלתם על חיצוניות העולם, שהם האומות.
ואז כל אוה"ע יכירו ויודו במעלת ישראל עליהם. ויקיימו הכתוב (ישעיה י"ד) ולקחום עמים והביאום אל מקומם, והתנחלום בית ישראל על אדמת ה' וגו'. וכן (ישעיה מ"ט) והביאו בניך בחוצן ובנותיך על כתף תנשאנה. וז"ש בזוהר נשא דף קכד ע"ב וז"ל בהאי חיבורא דילך דאיהו ספר הזוהר וכו' יפקון ביה מן גלותא ברחמי דהיינו כמבואר. אכי"ר."
במילה ה"תורה", בעל הסולם מתכוון למאור המחזיר למוטב, כלומר, ללימוד שבעזרתו האדם מתקן את עצמו, מכיוון שנאמר: "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". לכן, בכל מדרגה הכול תלוי ביחסים בין הפנימיות לחיצוניות, והמדרגות העליונות קובעות את מה שיקרה במדרגות התחתונות. לכן, כל אחד מאיתנו, כלומר, כל מי שעוסק בחכמת הקבלה ושייך ל"ישראל", לישר-אל, הוא זה שקובע את המשך מהלך העניינים, בכך שמעדיף את הפנימיות על החיצוניות, ובכך שמעמיד את ההתקדמות הרוחנית, האהבה, החיבור, ההשפעה מעל החלק החיצוני שבו, שמבוסס על תועלת עצמית, הצלחה, כבוד, רצון לשלוט על האחרים וכו'. המאבק הפנימי של כל אחד מאיתנו, והבעתו בתוך הקבוצה, זה מה שיקבע לאן מועדות פני העולם.
אולם במקרה כזה שבו הכול תלוי בנו, בשביל מה אנחנו צריכים את ההפצה? העניין הוא היום שכל העולם גם צריך לקבוע את היחסים שלו לפנימיות ולחיצוניות. בכל מדרגה, ודרגה, כל אחד יצטרך לקבוע את זה ולהעדיף את החיבור כדי להצטרף אלינו. ואז "אומות העולם", או הרצונות האגואיסטיים שלנו, יבואו ויתמכו בחלק האלטרואיסטי שמוביל את העולם קדימה.
באופן כזה, כמו שכבר נאמר, הכול תלוי ביחס בין פנימיות וחיצוניות, בין ההתקדמות הרוחנית לבין כל שאר האינטרסים הגשמיים. מכאן נובעת השאלה הגדולה, מה אנחנו יכולים לעשות כדי שהאסונות לא יחזרו לעולם? בסופו של דבר, עד כמה שזה לא נעים, אנחנו צריכים לקבל את המילים של בעל הסולם: "אין עוד מלבדו", "חוק נתן ולא יעבור", וחוץ מאלה שיש להם גישה למאור המחזיר למוטב, אף אחד אחר לא יכול להשפיע במאומה על התקדמות העולם.
ולכן צריכים להודות, אנחנו אשמים בייסורים של העולם ובאותן הצרות שפוקדות אותו. ועל זה מדבר בעל הסולם - מאחר וישראל העדיף את החיצוניות על הפנימיות, ולא פתח את חכמת הקבלה בזמן הנכון, במידה הזאת הוא בעצמו הזמין על עצמו את השואה...
מתוך שיעור שמוקדש ליום השואה, 19.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
עידן הבחירה החופשית
הנאציזם: האם לא יהיה יותר אף פעם?
הדמעות לא יעזרו
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי, תפקיד ישראל |
הנאציזם: האם לא יהיה יותר אף פעם?
מתוך שיעור שמוקדש ליום השואה.
בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", אות ס"ז: "ובהיות האדם מישראל, מגביר ומכבד את בחינת פנימיותו, שהיא בחינת ישראל שבו, על חיצוניותו, שהיא בחינת אוה"ע שבו דהיינו שנותן רוב טרחתו ויגיעתו להגדיל ולהעלות בחינת פנימיות שבו לתועלת נפשו, וטרחה מועטת בשיעור המוכרח הוא נותן לקיום בחי' אוה"ע שבו, דהיינו לצרכי הגוף. דהיינו כמ"ש (אבות פ"א) עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי. הנה אז גורם במעשיו, גם בפו"ח דכללות העולם, שבני ישראל עולים בשלמותם מעלה מעלה, ואוה"ע, שהם החיצוניות שבכללות, יכירו ויחשיבו את ערך בני ישראל. ואם ח"ו להיפך שהאדם הפרטי מישראל, מגביר ומחשיב את בחינת חיצוניותו, שהיא בחינת אוה"ע שבו, על בחינת ישראל שבו, וכמ"ש (דברים כ"ח) הגר אשר בקרבך, דהיינו החיצוניות שבו, יעלה עליך מעלה מעלה, ואתה, בעצמך, דהיינו הפנימיות, שהיא בחינת ישראל שבך, תרד מטה מטה. אז גורם במעשיו, שגם החיצוניות שבכללות העולם, שהם אוה"ע, עולים מעלה מעלה, ומתגברים על ישראל ומשפילים אותם עד לעפר, ובני ישראל, שהם הפנימיות שבעולם ירדו מטה מטה ח"ו."
כך זה מתרחש מימי המכבים והמתייוונים, שעוד בתקופת בית המקדש השני לקחו את התרבות היוונית וניסו להחדיר אותה באופן פעיל בקרב העם. אם נערוך בדיקה מעמיקה לאורך כל ההיסטוריה, אנחנו נראה, שכל פעם שהייתה לנו הזדמנות להימנע מבעיות גדולות, לא עשינו זאת.
אבל היום אנחנו חייבים סוף סוף לממש את תוכנית הבריאה, ויש לנו את כל האמצעים הדרושים, מובן, שאנחנו צריכים להרגיש את עצמנו שבאמת אנחנו אחראים על כל העולם. כי הנאצים הרי גרמו עוול לא רק ליהודים, הייסורים והסבל היו מנת חלקם של כמות עצומה של בני אדם. לפי הערכת ההיסטוריונים, במלחמת העולם השנייה נהרגו כ- 60 מיליון בני אדם.
וכאן צריכים להבין, שהיום אנחנו נמצאים באותה הסכנה, רק שעכשיו היא מכוונת כלפי כל העולם. היטלר היה בסך הכול בובה. כמובן, זה לא מצדיק את פשעיו האיומים, אך בסופו של דבר, מדובר על שילוב כוחות שלילי ביותר, שנוצר על ידי אלה שהם בעלי הבחירה החופשית, כתוצאה מזלזול במטרה הרוחנית מצידם.
למעשה, בעולם לא קיימות "דמויות רעות". אלה הן פשוט אותן ה"דמויות הטובות", שמגיעות במטרה שאנחנו נתקן אותן, אבל אם לא, אז הן מצטיירות לפנינו בצורה של "דמויות רעות", עד לקיצוניות ממש. אך בכללות, מדובר על מערכת שלמה.
היום, בהיכנסנו לעידן החדש, אנחנו צריכים להסיק מסקנות ולהפיק לקחים ממה שעברנו. כמה שזה יישמע לא נעים, אבל אנחנו גרמנו את הצרות. וצריכים להיזהר, כדי לא להזמין בעתיד את העוול הזה על העולם כולו.
בעל הסולם מזהיר על כך במילים ישירות ופשוטות. הוא כותב, שהנאציזם יכול לחזור לעולם, ואין שום ביטחון שזה לא יתרחש. כל פעם האנשים אומרים: "יותר אף פעם!", כאילו שהם מבינים איך לנהל את העולם. למעשה, אתה יכול לומר כך, אם אתה מתקדם בעזרת הכוח העליון, בכך שיודע בבטחה מה נמצא לפניך. אבל אין לך מושג במערכת ואינך משתדל לתקן אותה, אז המילים שלך לא שוות כלום, ואתה הולך ממכה למכה.
הגיע הזמן להתעורר ולהבין - הבחירה היא בידינו.
מתוך שיעור שמוקדש ליום השואה, 19.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
להעדיף פנימיות
שורשי הנאציזם
עַם שאין לו כלום חוץ מאידיאה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: משבר עולמי, שיעור הקבלה היומי, תפקיד ישראל |
שורשי הנאציזם
מתוך שיעור שמוקדש ליום השואה.
בעל הסולם, "כתבי הדור האחרון": "הנאצים, אינה תולדת גרמניה בלבד, העולם בטעות חושבים את הנאציזם, לתולדת גרמניה בלבד, כי הוא תולדתה של הדמוקרטיה והסוציאליזם שנשארו בלי דת ונימוס ומשפט השלום. ואם כן, כל האומות שווים בזה, ואין תקווה כלל שהנאצים יגוועו עם הניצחון של בעלי הברית, כי מחר יקבלו האנגלוסקסים את הנאציזם, שהרי גם הם נמצאים בעולם של דמוקרטים ונאצי סטים."
אם לא מתקנים את הדמוקרטיה והסוציאליזם, אם לא כוללים אותם בצורה נכונה בתהליך התיקון, אז דווקא מהם בא הענף שנקרא ה"נאציזם". וזה מתרחש לא באיזה מקום, אלא דווקא בעולם המודרני. גרמניה במאה ה- 20 הייתה המדינה המתקדמת ביותר והובילה את המדע והתרבות העשירה, אבל התפתחות החברה קיבלה שם צורות נאציות.
לכן בעל הסולם ממשיך: ".. מה קרה לגרמנים, שנחשבו מעמים בעלי ציביליזציה היותר נעלים, ופתאום ביום אחד נהפכו ונעשו עם פראי אדם הגרוע ביותר מן עמים הפרימיטיביים שכבר היו מעולם. ולא עוד, שהיטלר נבחר על פי רוב."
כל זה נובע, כתוצאה משליטת הרע שמגיעה לעולם אם איננו מביאים לו את הטוב. כי באופן כללי, הטוב והרע מתגלים בשווה. תחילה מתגלה היצר הרע הכללי שבעולם, ואם אנחנו לא מושכים אליו את המאור המחזיר למוטב, אז הוא מקבל את הצורות הגרועות ביותר. ומפני שזה הרצון החזק ביותר, אז הוא בולע את התרבות, החינוך, המדע וכל השאר, בכך שמתגלה כרע הגדול ביותר, כהתנשאות, גאווה, תאוות כוח כלפי האחרים. הכול מתערבב ברצון האגואיסטי הזה. ואם אנחנו לא ממהרים למשוך את המאור המחזיר למוטב, אז אנחנו גורמים שהרע הזה יתפרץ החוצה..
מתוך שיעור שמוקדש ליום השואה, 19.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
הנאציזם: האם לא יהיה יותר אף פעם?
להיות דוגמה לכל העמים
הסכנה עוד לא חלפה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: משבר עולמי, שיעור הקבלה היומי, תפקיד ישראל |
ישראל - לפי הלידה או לפי המטרה
מתוך שיעור שמוקדש ליום השואה.
שאלה: לאיזה חלק של העולם שייכים הגויים שלומדים את חכמת הקבלה?
תשובתי: היום הם שייכים לחלק שנקרא "ישראל".
אם מקודם המושג "ישראל" סימל "עם" במובן הגשמי, אז היום, אלה הם האנשים שמשתוקקים "ישר אל הבורא" (ישר-אל), כלומר, למושג הרוחני. היום כבר לא חשוב ממי נולדת, אלא חשוב האם אתה מקבל את שיטת התיקון הזאת, האם יש לך "נקודה שבלב" (•). ולפי הנקודה הזאת אתה נקרא "ישראל". אם אין לך את הנקודה הזאת, אז אתה שייך לחלק שנקרא "אומות העולם". לכן יוצא, שהיום אתה יכול להיות מתוך "אומות העולם", ומחר להפוך להיות "ישראל". כי בסופו של דבר כולם צריכים להגיע אל המטרה.
כל מי שקיבל את הניצוץ הזה, חייב להפיץ את חכמת הקבלה, וכמו כן, לדאוג להתקדמותו האישית, לקבוצה ולאמצעים הדרושים לכך, כדי שהפירמידה הכללית של האנושות לא תתהפך מהרגליים אל הראש, בכך שתעמיד את המזיקים של "אומות העולם" בראש.
יתרה מכך, בעל הסולם מדגיש שאותם החלקים קיימים בכל אדם, והיום כל העולם צריך להבחין בהם ולתקנם, מפני שאנחנו יצאנו לשלב הסופי של התיקון.
זאת הסיבה מדוע "ישראל" בימינו, הם האנשים שמשתוקקים "ישר אל" ולא שום דבר אחר.
מתוך שיעור שמוקדש ליום השואה, 19.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
תפקידם של ישראל
חלוקת היגיעה הרוחנית
אדם אחד גורם לעליה או לירידת העולם
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי, תפקיד ישראל |
אל תברח מהחברה
ספר הזוהר, פרשת "בשלח", אות י"א: "ותאמר, בתוך עמי אנוכי יושבת. מה אומרת? אלא בשעה שהדין תלוי על העולם, לא ייפרד אדם מן הכלל בלבדו, ולא יצוין למעלה ולא יידעו אותו בלבדו. כי בשעה שהדין תלוי על העולם, אלו שנודעו ונרשמו בלבדם, אף על פי שצדיקים הם, הם נתפסים מתחילה. ועל כן אין אדם צריך לפרוש מן העם לעולם. כי רחמי הקב"ה נמצאים תמיד על העם כולו ביחד. ומשום זה אמרה, בתוך עמי אנוכי יושבת ואיני רוצה להיפרד מהם, כמו שעשיתי עד היום הזה".
אפשר לדבר על זה בשני המישורים, גם בגשמיות - בחיצוניות, וגם ברוחניות - בפנימיות. הייתה נשמה אחת שהתחלקה להרבה חלקים. "בתוך עמי", כלומר בתוך אותו החלק שנוצר מהשילוב של החלקים הנפרדים והשבורים, שמתקנים את עצמם בדרך של חיבור ביניהם. הם מתגברים על האגו הפרטי שדוחה אותם זה מזה אם מתחברים יחד, זה נקרא "עמי", "עם של ה' ".
מדוע הם נקראים כך? משום שכל החלקים הללו הם בעלי כוונה על מנת להשפיע ובזה הם דומים לבורא. לכן הם נקראים "עמי". מדובר על אוסף של יחידים, של כלים שבורים, שמתאספים יחד עם אותה הכוונה על מנת להשפיע, כמו לבורא. החלקים הללו מתחברים ביניהם בכוונה הדדית של על מנת להשפיע, כדי להפוך להיות המשענת, הכלי לגילוי הבורא, כתכונת ההשפעה הכללית. ולכן, וודאי שבאסיפה הזאת מתגלה אותה התופעה שנקראת "בורא", שמסמלת: "בוא וראה". זאת פשוט הנוסחה של גילוי הבורא בתוך הכלים המתוקנים, שנקראת "בתוך עמי אנוכי יושבת". זה במישור הרוחני.
במישור הגשמי, צריך להבין שיש גם מסות גדולות של אנשים שאינם יחידי סגולה, שגם עליהם ישנה ההשגחה הכללית והם מופעלים על ידה. אז גם עליהם אפשר לומר: "בתוך עמי אנוכי יושבת".
בהמשך הזוהר מדבר על הדין, ש"תלוי על העולם". "עולם", זו העלמה, חיבור אגואיסטי, שבו מתגלה האגו הכללי המשותף שביניהם. ו"אין אדם צריך לפרוש מן העם לעולם". אפשר לשאול, מדוע? אם בעם מתגלה תכונת האגו, ה"דין", אז מדוע שלא יברח ממנו?
העניין הוא, שבצורה הרוחנית עומדת לפניי תמונה אחרת לחלוטין. אני רואה את כללות הרצונות שלי שמציירים לי את "העולם החיצוני" המדומה. אם אני מגלה בהם תכונות של "דין", אז אני צריך לתקן אותם על ידי תכונת ההשפעה ולהוביל את הכלל הזה לכוונה על מנת להשפיע. זה ייעודו של ישראל: במקום לברוח מהכלל, אני להיפך, חייב להיות בפנים ולהשתדל לתקן אותו. והזוהר ממשיך, "כי בשעה שהדין תלוי על העולם, אלו שנודעו ונרשמו בלבדם, אף על פי שצדיקים הם, הם נתפסים מתחילה". מדוע? משום שאם הניצוץ, אותה התכונה הנוכחית שבאדם, מכוונת להשפעה, אז וודאי שהוא "נתפס תחילה", כי הדין החדש שולט, אז הניצוץ הזה על מנת להשפיע פועל בעל מנת לקבל, והוא נתפס תחילה כי בו מקור האור.
כך גם בעולם שלנו, כמו שכותב בעל הסולם בסוף הקדמה לספר הזוהר, שה"דין" פוגע בטובים שבינינו. ולכן האנשים שהשיגו השגות עליונות, נספו באסונות (בשואה וכולי).
"כי רחמי הקב"ה נמצאים תמיד על העם כולו ביחד", מפני ששם נעשה התיקון. ולכן, אם אנחנו רוצים להיתקן ולהתקדם קדימה, אסור לנו להתנתק מהציבור, להתרחק מהחברה. חייבים לעשות כל מה שרק אפשר כדי להיות בה, להרגיש אותה בכל הכוח, למרות שזה לא נעים. צריך לדאוג ולטפל באנשים, להחדיר בהם את הידיעה, את ההרגשה, כל מה שרק אפשר, העיקר שהם יתקדמו. הם המטרה האמיתית של הבורא והוא מתגלה רק בחיבור שלנו עם העם, בדומה לניצוץ בתוך הרצון לקבל.
ולכן נאמר: "בתוך עמי אנוכי יושבת ואיני רוצה להיפרד מהם, כמו שעשיתי עד היום הזה".
מתוך שיעור בנושא תפקיד ישראל כלפי העולם, 11.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
אל תברח מהחברה
"בתוך עמי אנוכי יושבת"
בדיקה לבוגדנות
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי, תפקיד ישראל |
להגיע לתחתית
בעל הסולם, "מצוה אחת": "עיקר ההצלחה הנבואי הוא להמשיך, אור העליון, עד לדרי מטה, והמורידו ביותר למטה, הוא המצליח ביותר".
זה מאוד חשוב, כי התיקונים נעשים מהקל אל הכבד. השכבות הקלות של הכלי השבור כבר תוקנו בדורות הקודמים, ואילו אנחנו נמצאים בדור שמתחילים לתקן את השכבה הכי תחתונה, העבה והגרועה ביותר, שאליה אנחנו משתייכים.
הרצון לקבל הכללי מתחלק לחמש דרגות (0-4) לפי מדרגות העביות, כלומר ה"עובי", עומק הרצון. נסמן אותם על ציר הזמן, לפי הציר שבו אנחנו עושים את התיקון שלנו, כמו שנאמר מהקל אל הכבד. מכאן נובע העיקרון שנקרא "ירידת הדורות": לפי האגו שלו, כל דור גרוע יותר מהדור הקודם. בסופו של דבר אנחנו מתקדמים מה"רשימות" הקלות לקשות.
ולכן, היום הגיע השלב הסופי של "דור המשיח", התיקון של השכבות האחרונות של הרצון לקבל. כמובן שזה קשה. בעולם שורה האגו, האנשים אינם מתחשבים זה בזה, מתרחקים זה מזה: אדם מאדם, גבר מאישה, ילדים מההורים. מדינות, עמים, הכול מתפורר, מתפרק.
ולכן נאמר: "עיקר ההצלחה הנבואי, הוא להמשיך אור העליון עד לדרי מטה. והמורידו ביותר למטה, הוא המצליח ביותר". ולכן גם אנחנו צריכים "לרדת" אל העם, להגיע לעם, לא רק לאלה שמנהלים חיים טובים, אלא לאנשים עם התכונות הגרועות ביותר, עם ההתנגדות הגדולה ביותר. אנחנו משתדלים להגיע לכולם ולהסביר להם על המסר שלנו, כמובן בהתחשב בנסיבות שקיימות במקום.
ובזה תלויה ההצלחה שלנו. היא נמדדת דווקא בזה, עד כמה עמוק למטה אנחנו נוכל להגיע. בעל הסולם כותב על זה בהקדמה לספר הזוהר, אות ס"ג: "בדורנו זה, שהגם שמהות הנשמות, היא הגרועה שבמציאות, עם כל זה, המה המשלימים את פרצוף העולם ופרצוף כללות הנשמות מבחינת הכלים. ואין המלאכה נשלמת, אלא על ידיהם".
מתוך שיעור בנושא תפקיד ישראל כלפי העולם, 11.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
אל תברח מהחברה
משרתי העם
מי שנמשך כלפי מעלה – בו תלוי כל העולם!
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי, תפקיד ישראל |
תפקיד ישראל כלפי העולם
התפקיד של הקבוצה העולמית הכללית שלנו, הוא להביא לעולם את שיטת התיקון. הקבוצה הזאת נמצאת במגע עם המאור המחזיר למוטב, עבור עצמה ועבור העולם כולו. והיא נקראת היום "ישראל". במה היא מיוחדת?
נתחיל מזה, ש"האור המקיף", כלומר, המאור המחזיר למוטב, נמצא במדרגה עליונה וכלפינו הוא מופשט, נסתר מאיתנו. אבל, הוא יכול להאיר לנו באותה המידה שבה אנחנו מעוררים את עצמנו. באופן כזה, אנחנו יכולים לפנות אל האור והוא יכול לענות על הבקשה שלנו.
באיזה מקרה הוא עונה על הבקשה שלנו? במקרה שהבקשה תואמת לאור, כלומר, אם אנחנו מבקשים לפי איך שהוא מיועד לענות. אנחנו מהווים "גלגלתא ועיניים" (גו"ע), או "ישראל". וחוץ מזה, אנחנו צריכים להתחבר עם ה"אח"פ" ולקבל ממנו תגובה. בכללות, "גו"ע" ו"אח"פ" מהווים עשר ספירות, כלומר "פרצוף" רוחני, או הנברא הכללי.
מכאן מובן מה מתרחש איתנו. אנחנו צריכים לעורר את אומות העולם (1), כדי שהם ירצו בשינויים (2). לשם כך אנחנו צריכים לפנות אל המאור המחזיר למוטב (3), ולקבל ממנו עזרה (4), כדי שנשתנה בעצמנו ושנשרת את ה"אח"פ".
אז מה אנחנו צריכים לעשות בינתיים? המקובלים אומרים שבינתיים אין לנו מה לעשות. באופן זהה, לאורך כל ההיסטוריה חכמת הקבלה הייתה נסתרת: האנשים ששמרו עליה והעבירו אותה הלאה עשו זאת בסתר, מפני שההמונים לא הרגישו בה עדיין צורך. אבל כאשר העולם נכנס לתקופה חדשה שדורשת את הגילוי של חכמת הקבלה, אז גם העָם הגשמי שנקרא "ישראל", קיבל בחזרה את אדמתו כדי לבצע את המשימה שהוטלה עליו, והמקובלים התחילו לדבר על החכמה הזאת.
הכול קיים לצורך ה"אח"פ", כלומר ל"אומות העולם", שבכללות נכסים לתוכה כל בני האדם. במובן הזה הם אינם שונים בכלום בעיני הבורא. כי הרי נאמר, שבגמר התיקון כל באי העולם ידעו את הבורא.
ובכל זאת, לפני שמתחילים לממש את הפעולה הראשונה ולפנות לאומות העולם, עלינו להיות מוכנים לכך. לכן נותנים לנו את האפשרות לעשות את הצעדים הראשונים ללא קשר אליהם, ללא ידיעתם, ולכן בשנים הראשונות אנחנו מתפתחים, בכך שמכינים את עצמנו לעבודה.
אבל בשלב מסוים אנחנו לא יכולים יותר להתקדם, אם לא נהפוך להיות האמצעי לתיקון אומות העולם, כלומר, אם לא נעביר להם את שיטת התיקון. יחד עם זה, אנחנו בעצמנו כמובן לא מתקנים אף אחד, אלא האור העליון הוא זה שמתקן את כולם, כולל אותנו.
לכן, אנחנו צריכים ביתר תקיפות לשאול את השאלה על היעוד שלנו. והתשובה לכך היא כזאת: אנחנו קיימים רק כדי להביא תיקון לעולם. בעצמנו אנחנו צריכים להישאר במצב של "חפץ חסד" (ח"ח), בדרגת "בינה", שאין לה שום רצון המכוון לעצמה, היא כולה מכוונת לצרכי התחתונים. לכן, ה"בינה" מתחלקת לגו"ע שמכוונים לבורא, ול"אח"פ" שמכוון לנברא, והחתך בין החלקים הללו, זאת הבחירה החופשית שלנו.
זה התפקיד של ה"בינה". כל ההפצה שלנו, כל היחס שלנו כלפי האנשים הללו צריך להיקבע על ידי הסכימה הזאת.
מתוך שיעור בנושא "תפקיד ישראל כלפי העולם", 09.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
לכוונה הנכונה דרוש ה"ראש" הנכון
"בתוך עמי אנוכי יושבת"
חלוקת היגיעה הרוחנית
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי, תפקיד ישראל |
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר