"תהליך הגירושין" בכל העולם
תופעה מאוד מעניינת וחדשה לגמרי שלא הייתה קיימת בעבר היא, שהחברה שלנו נהיית אינטגרלית. לא רק הבנקים, התעשייה, המפעלים מתגלים כקשורים ביניהם ולכל העולם, ונמצאים בהעברת חומרי גלם, חומרים, מוצרים, תוצרת שלהם אחד לשני. אלא אנחנו מגיעים לתרבות וחינוך אוניברסליים, קשורים זה לזה ומאוד תלויים אחד בשני.
זה לא רק שאנחנו מצויים בעניינים של המתרחש בעולם באמצעות כלי התקשורת של היום. הידע עצמו כביכול עוד לא נותן כלום. אבל זה עושה אותנו תלויים זה בזה. אם התלות הזאת קיימת במשפחה טובה ומחוברת – זה לטובה ומביא ביטחון, תענוג. אבל אם זאת תלות לא טובה, המשפחה מתפרקת. אחרת זה יביא אותם לאלימות.
העניין הוא שאנחנו לא יכולים להתגרש אחד מהשני אם אנחנו מחוברים בקנה מידה של כדור הארץ כולו, שונאים זה את זה, דוחים – ויחד עם זה תלויים אחד בשני. הטבע סגר אותנו כאן סביב כדור הארץ על פני הקרום הדק שלו ואין לנו לאן לברוח אחד מהשני.
מיום ליום אנחנו נהיים תלויים יותר. אם פעם רבנו, מקסימום יכולנו להרוג אחד את השני. אך לא כך היום – אם נתחיל להלחם, נהרוס את העולם כולו, נשמיד כל דבר חי בנשק המתקדם שלנו. וכיוצא מזה, שבכל דבר אנחנו, גם בטוב וגם ברע – לגמרי תלויים כולנו ובכל אחד.
וזאת בעיה גדולה מפני שהאגו שלנו בינתיים לא פוחת אך גם לא מסכים לשום פשרות. האגו מתפתח וגדל אבל אנחנו לא נהיים יותר חכמים מזה. עם הנשק החזק שלנו, מצד אחד קיימת בנו הקנאה, התאווה, הכבוד, האכזריות. השנאה ההדדית מונעת מאיתנו לחשוב בבירור, וכך אנחנו יכולים להגיע עד השמדה עצמית במימד הגלובלי.
מצד שני אנחנו רואים שהטבע מביא אותנו להדדיות, לתלות אחד בשני שלא ניתן לברוח ממנה – זה לא כמו במשפחה שיכולה להתגרש. ומה לעשות אז? אנחנו חייבים למצוא פתרון. והפתרון היחיד הוא "שלום הבית במשפחה" שלנו - בין כל העמים, כל המדינות, וללא לחץ אחד על השני, אלא חיוב של כל אחד להגיע להשלמה.
כנראה ממימוש הפתרון המשותף היחיד הזה שבו תלוייה ההשרדות שלנו, אנחנו נראה איך עלינו לארגן את כל השאר בעולם שלנו: חיי החברה, כמו במשפחה אחת, היחסים בינינו. אנחנו נברר מה כל אחד צריך כדי להשלים את כל השאר. איך לחנך את עצמנו, האנשים המובגרים, ואת הילדים, את דור הבא כדי שיהיה להם קל יותר להיכנס לעולם הטוב, לעולם הרך, לעולם החם. איך נוכל להתגונן מכך שאף אחד לא ינסה לסכסך ולהסיט את האנושות.
מדענים רבים מדברים על זה שהעולם שלנו נהיה עגול בעקבות התלות הדדית שבו, ושאנחנו לא יכולים לברוח אחד מהשני, אלא ההפך, הקשר ההדדי בינינו כל הזמן גדל – מרגע לרגע, מיום ליום. הם מזהירים עד כמה מסוכן במצב כזה לעסוק בפרוטקציוניזם, לנסות להתבודד, להפריד בין מדינה למדינה. הרי זה בניגוד לתהליך שאנחנו עוברים – מתחילת ההפתחות שלנו כבני אדם ועד היום. הנסיונות ללכת נגד חוקי הטבע, המגמות שהיו במשך ההיסטוריה שלנו – אף פעם לא הביאו הצלחה, אלא ההפך.
זה כמו לדעת את החוקים הפיזיים ולא לבצע אותם – אני מייד מזיק לעצמי. כל הטכניקה, הטכנולוגיה, המדע, החכמה שלנו, מיועדים ללמד אותנו ללכת דרך חוקי הטבע. אנחנו מפתחים את כלי המחקר שלנו כדי לגלות חוקיות נוספת שישנה בטבע וליישם אותה לטובתנו.
ככל שנכיר יותר את חוקי הטבע, במיוחד אלה שקשורים לסביבה, לחברה, לאדם, לפסיכולוגיה שלו ולפסיכולוגיה החברתית, ונממש נכון את החוקים האלה ביחסם בינינו – כך נרוויח יותר. כי אחרת נצטרך להתחיל ב"תהליך הגירושין" – שמשמעותו מלחמת העולם, שעלולה לגרום לסוף ולסיום של ההתפתחות ההאנושית כולה על פני כדור הארץ.
מתוך שיחה מס' 1 על החיים החדשים, 27.12.2011
להשאיר תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע, משבר עולמי, פוסטים נבחרים |
השריפות חוזרות לאזור הארקטי
הודעה (Corriere della Sera): להתחממות הגלובלית ישנן תוצאות מפתיעות: עכשיו הסכנה העיקרית נובעת מהשריפות בטונדרה. בשנת 2007 השריפה בטונדרה הארקטית בצפון אלסקה פלטה לאטמוספרה כמות של גז פחמן דו חמצני שהצטבר במשך חמישים השנים האחרונות של הקור הנצחי של כל טונדרה. כתוצאה מההפשרה, הקרקע הפכה לרכה והמבנים מאבדים את יציבותם.
העונות הארקטיות הקיציות הופכות ליותר ויותר ארוכות ויבשות. בהתחשב בשטח העצום שתופסת טונדרה בחלק הצפוני של כדור הארץ, המחקר מזהיר בקשר לפצצה האקולוגית, שהשריפות שיכולות להיווצר בטונדרה, הפליטות של גזי החממה לאטמוספרה כתוצאה מכאלה שריפות, יכולות לעלות בהרבה על הפליטות של כל המדינות יחד.
תגובתי: רק איזון האדם עם כל הטבע, בתיקון האגו וההתכללות במערכת הכללית של הטבע, מסוגלים למנוע את כל האסונות שאותם אנחנו מזמינים על ידי ההתנגדות שלנו לטבע.
ידיעות קודמות בנושא:
התחממות גלובלית, סופות, שיטפונות, בצורות
האם אנחנו מתקדמים לקראת אסון אקלימי?
כמות אסונות הטבע הושלשה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: טבע |
על גבולות האנושות
סרט בשם: "אין מחר" (There's No Tomorrow) -
(אין מחר הוא סרט אנימציה תיעודי של חצי שעה על דלדול משאבים, אנרגיה וחוסר האפשרות של צמיחה אינסופית בפלנטה סופית. בהשראת הקריקטורות תומכות הקפיטליזם של שנות הארבעים, הסרט הוא מבוא לדילמות האנרגיה העומדות בפני העולם כיום.)
תגובתי: הבעיה שלנו היא, שאף על פי שהסרטים האלה הם אמת, אך לא כל האמת. לטבע קיימת תוכנית משלו שלפיה הוא מפתח אותנו כדי להביא אותנו לא לקיום צנוע, אלא למשמעות הקיום הזה. לכן הנדודים והתהיות שלנו בחיפוש אחר סגנון החיים על פני האדמה, מביאים אותנו למשבר הכללי, למשבר של כל החיים שלנו, אפילו אם היינו יכולים להתרבות מעבר לכל ההגבלות של מימדי כדור הארץ ומשאביו.
המשבר בתוכנו הוא שאנחנו התפתחנו עד להופעת השאלה על משמעות החיים, והיא אינה קיימת בקיום העכשווי שלנו! וכל הבעיות שמופיעות בכל פעולותיו של האדם על פני האדמה שנקראות "המשבר הכללי", זה המשבר של עצמנו, שאוכלים את עצמנו ואת הטבע, שחיים כדי "לחיות".
והטבע דוחף אותנו החוצה מתוך המשברים ל"הדלקת המוח", ואנחנו על ידי זה שנחשוב על כך נגלה את דרגת ההתפתחות הבאה שלנו, במימד אחר, בתכונת ההשפעה, מחוץ לרגשות ולשׂכל העכשוויים שלנו. אנחנו נגלה במקום כדור הארץ והגופים שלנו שמורגשים בתכונת הקבלה (האגו), מרחב אחר, שדה של כוחות השפעה, מימד קוונטי!
ידיעות קודמות בנושא:
החוק של האיזון הכללי
פער בין שתי מערכות
שכבת המידע של המציאות
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: טבע, משבר עולמי |
הילדים הצייתנים של הטבע
מתוך שיעור מניו-ג'רזי
שאלה: כיצד להסביר לאדם במה שיטת הקבלה, שקוראת לערבות הדדית ולאיזון עם הטבע, שונה מסוציאליזם והגנת הסביבה?
תשובתי: אם לדבר על חכמת הקבלה במובן האמיתי שלה, היא עוסקת בגילוי הבורא לנבראים. אבל על כך ניתן לדבר רק עם האנשים שמרגישים את הצורך לדעת איך לנהל את הגורל שלהם, לראות את התמונה האמיתית של היקום, להתעלות מעל החיים והמוות, לגלות את הכוח שמנהל אותנו ובעצמם להשפיע עליו, לראות דרך התמונה החיצונית את כל מה שקורה בפנים, כל הסיבות והתוצאות, כל הקשרים, כל מה שקדם לנו ויהיה אחרינו, זאת אומרת, "לבלוע" לתוכם את כל היקום.
אם לאדם יש לכך צורך, חכמת הקבלה מספקת לו שיטה שמגלה לפניו את המציאות כולה. זו היא שיטה מדעית שאינה דורשת לקבל דבר מתוך אמונה בעיניים עצומות, חכמת הקבלה היא לא דת ולא מיסטיקה, אלא מדע.
אולם אם לא מתעוררות אצל האדם שאלות כאלה, והוא פשוט רוצה חיים חומריים שלווים, השיטה יכולה לעזור גם לו. וזאת מכיוון שחכמת הקבלה היא שיטה מדעית שמבוססת על גילוי חוקי הטבע הקיימים.
החוק הבסיסי של הטבע הוא חוק האיזון. כל הטבע שואף לאיזון. לדוגמה, החוק השני של התרמודינמיקה, שינוי האנטרופיה וחוקים אחרים. מי שנמצא באיזון בתוך המערכת הסגורה הוא מרוויח. הדבר ברור לכולם.
הטבע הוא מערכת סגורה שכל מרכיביה חייבים להיות באיזון, זאת אומרת, חייבים להיות קשורים אחד לשני לפי איזושהי נוסחה. ואז הם יגיעו לקיום הטוב, הבריא, הנעים והנוח ביותר.
הכלל הזה פועל בכל הרמות שבטבע: בין האבנים, הצמחים, החיות ובני האדם. אבל כולם מרגישים את החיים בצורה שונה: הצמחים כבר מרגישים את עצמם חיים, החיות – יותר, בני אדם – עוד יותר. האבנים כאילו אינן מרגישות זאת, אמנם לאחר מכן אנחנו נגלה שגם לאבנים יש רגשות.
שיטת הקבלה זו היא השיטה להגיע לאיזון שאליו היא שואפת להביא את כל האנושות. וזה מה שחסר לנו בעולם שלנו, במשבר הגלובלי הכללי. כל הסיבה שלו היא חוסר האיזון בין חלקי הטבע.
מדובר לא במין מיסטיקה או אמונה, אלא בבעיה אמיתית. אנחנו נמצאים בתוך היקום העצום על פני הכדור הקטן. כל המדענים כיום מאשרים שזו המערכת הסגורה האינטגרלית, שבה כל דבר קשור לדבר, כמו גם האנושות שמגלה כיום את הקשרים שלה. וכדי לפתור את המשבר, אנחנו חייבים להשיג את נוסחת האיזון.
אתם יכולים לקרוא לזה סוציאליזם, קומוניזם – אבל הקומוניסטים היו עושים זאת לטובת האינטרסים של מפלגתם. אנחנו פועלים כך מכיוון שהטבע מחייב אותנו. אני יכול לסרב להישמע לטבע, אך אני אסבול מכך! פשוט אין לנו ברירה!
זה לא שמישהו המציא תיאוריה על הקמת קומונה, אלא זה הכוח המחייב שמתגלה בטבע. לכן אנחנו קוראים לאדם לפעול כך, כי עכשיו הוא פועל בניגוד לטבע. איזו סיבה יש לו למעשים המטופשים כאלה, הרי כולם רואים לאילו תוצאות הרסניות הם הביאו.
אנחנו מביאים הוכחות מדעיות מהטבע. אלפי מדענים תומכים בנקודת המבט הזאת על ידי המסקנות המדעיות שלהם. לא צריך להיות כאן שום קושי להסביר. האם אני סוציאליסט? אין דבר כזה, אני האגואיסט הגדול ביותר! אני רק רוצה לפקוח את העיניים ולראות כל דבר בצורה האמיתית ביותר. לא לעצום את העיניים, לא להסתיר את האמת, אלא להפך!
אגואיסטים הם קצרי ראייה ואינם רואים מה יקרה בעוד שנה, שנתיים, עשר, עשרים שנה. לפיכך, אנחנו מציעים לחשוב על העתיד, להביט לפחות מעט קדימה. לרבים ברור שכבר היום המצב הוא חמור מאוד. בתור אנשים מבוגרים ושקולים, איננו יכולים להירגע ברגע הנתון – אנחנו רוצים להיות מספיק חכמים כדי לראות את המצב שמתקרב. ולשם כך קיים המדע ואנו מסתמכים על ממצאיו.
אנחנו לא בונים את התוכניות שלנו על הרעיונות הסוציאליסטיים של מרקס או לנין. אולם אם אנחנו רואים את הכיוון, את חוקי הטבע, אז בואו נפעל לפיהם, הרי אנחנו הילדים של הטבע שחיים בתוכו.
לו הייתי יכול להבטיח לעצמי עתיד טוב, לא הייתי פונה לאחרים, אבל כולנו תלויים זה בזה.
מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", 09.05.12
ידיעות קודמות בנושא:
חכמת הקבלה: לא להרוס, אלא לבנות
"פעמי המשיח" או "10 שעות עד לסוף העולם"
האגואיזם הגיע לקצה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, חינוך, ילדים, טבע, כנסים, פוסטים נבחרים |
החלומות מתגשמים
בראש ובראשונה, בראשה של כל השכלה, איזו שלא תהיה, חייבים להעמיד את החינוך! להוכיח לאנשים שאחרת אנחנו והעולם כולו לא נשרוד במשבר הכללי המשותף שלנו.
צריך להעלות את החשיבות של הזהות שלהם, כי הם הרי עושים עבודה מיוחדת, הם מהווים דוגמה לכולם. זה יכול להיות אפילו רעיון עירוני גם לאומי וגם מדיני.
במקביל לכך, שלאוכלוסייה ניתנים כלים כלשהם בידיים, כדי ליישר הרבה בעיות חברתיות, צריך למשוך לעבודה מומחים שיודעים כיצד לגשת לאנשים, להצית, להעלות אותם.
כי ברגע שאנשים מתחילים לשמוע על אינטגראציה (שילוב), על שיתוף פעולה הדדי, על תמיכה, על חברה שבנויה בצורת מעגל, שבה כולם שווים, אז כמה שהם לא יהיו כועסים ומרירים היום, הם בכל זאת יקבלו את זה טוב. אם למשל נדבר על עיר ברוסיה, אז כמה שהאוכלוסייה שלה לא השתנתה ב- 20 השנים האחרונות, בכל זאת נמצאת בתוכה התחלה של שותפות. אני בטוח, שעמוק בנשמתם האנשים היו רוצים לחזור לזה. פשוט תלשו אותם, זרקו אותם מכל מה שהיה פעם.
זה בכל זאת עָם שיש לו תרבות משותפת, שורשים משותפים, רצון משותף לגלות, להראות את עצמם, להתגאות בעצמם, ליצור משהו, לעשות משהו מעצמם. מה גם, שעכשיו, בתנאים של המשבר העולמי, מתגלה אצלם ההזדמנות לעשות משהו מיוחד שאיש לא עשה אף פעם בשום מקום, ועוד בצורה חכמה, רצינית, מפוכחת, בכך שמתבססים על הצורך וההכרח שהטבע מעמיד לפנינו.
מתוך השיחה "עיר ניסיונית, יציאה מהמשבר", 02.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
כדי שלא תהיה פאניקה
הכול מתחיל ונגמר בחינוך
סימני התנועה לאינטגרציה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע |
לא בכפייה אלא מכל הלב
כיום אנו עדים לתופעה מעניינת מאוד בהתפתחות הטבע. בפעם הראשונה בהיסטוריה אנחנו מתפתחים לא בצורה עיוורת כמו לפני כן, כאשר האגו דחף אותנו קדימה וגרם לנו לפרוץ לכל הכיוונים האפשריים. פתאום גילינו משהו בתחום אחר, שלישי, שאלפי אנשים התחילו לעסוק בזה, להתפתח ולמכור אחד לשני את התוצרת, כך התגלגל התהליך.
לפתע נעצרה ההתפתחות הזאת, מעין הפסקה כללית - אנחנו כיכול מחוייבים להתמודד עם האמת ולברר מה קרה, לאן הגענו? ילדינו לא לוקחים דוגמה מאיתנו וכביכול שואלים - לשם מה הולדתם אותנו, בשביל מה אנחנו חיים? הרי אנחנו בעצמנו לא מסוגלים לענות על השאלות האלה. אנחנו כל הזמן רצנו ללא הפסקה ופתאום נעצרנו וחשבנו - לאן לרוץ ולשם מה, מה קורה, לאן הגענו?
אנחנו מסתכלים מסביב מזועזעים, ורואים מדבר יבש וחסר חיים שבו אין שום דבר. והמעניין הוא, שדורשים מאיתנו עכשיו, בראש ובראשונה, תשומת לב, מודעות לגבי המצב שאליו הגענו כתוצאה מכל היסטוריית ההתפתחות שלנו. כל אחד חייב להכיר במצב ולהבין שאם לא כך, לא נוכל להשיג שיתוף הדדי עם שאר האנושות.
פעם זה היה בסמכותה של הנבחרת: כמה מדענים, פוליטיקאים, אנשים חכמים, המלך או שליט אחר, שנתנו פקודות איך לנוע קדימה וקבעו את החוקים.
אך כיום מתגלה החוק שחייב להיות מיושם על כל אחד מאיתנו. אינך יכול לפעול אחרת, לכן אתה צריך חינוך. אי אפשר להציג את החוק על ידי אמצעים אלימים, לרשום קנס או לשלוח לבית הכלא כל אחד שעובר על החוק.
כך זה לא יעבוד! אדם חייב להכניס את ליבו לתוך התהליך של הקשר ההדדי. לא מדובר במסחר - כמה שתיתן לי, אחזיר לך בהתאם.
במצב החדש והייחודי הזה, שרבים כעת כותבים עליו, מגלים שקיים כאן תהליך מסוים שמתחיל היום מאפס וששייך לרמה שונה של ההתפתחות.
זה מה שנקרא ההתפתחות האנושית שבה אנחנו בונים בינינו מערכת של קשר הדדי – בונים דמות של אדם. לא יתכן שיש מישהו בקצה השני של העולם או במרכז מנהטן, או באירופה שמסרב להתחבר למערכת הקשר הזאת. חובתינו להביא זאת לכולם. הרי אם הכול תלוי בכולם, אז אין לנו ברירה.
קודם כל, זה חייב להיות מהפכה של ממש בחינוך הילדים, הדור הבא. לפחות שהדור הבא יתחיל את החיים החדשים - נפלאים, מאוזנים, מלאי שיתוף הדדי, חיים בטוחים, חיים ללא סכנה. שאף אחד לא ימכור לילדים סמים, לא יכריח אותם למכור את הגוף שלהם, לא יכה אותם.
תראו מה עשינו עם הילדים שלנו, הרי הם העתק מדויק שלנו. איננו מסוגלים לעשות דבר עם עצמינו ולכן איננו מסוגלים להגן על ילדינו שיגדלו אחרת. איך אני יכול לדרוש מהילד להיות שונה אם אני בעצמי כזה? לכן אנחנו מסתכלים על הילדים ורואים שאנחנו מאבדים אותם, הם גדלים עוד יותר גרועים מאיתנו. אך למעשה הם ממשיכים אותה המגמה. אני לא יכול לקרוא להם רעים. אם אני מתגלגל כלפי מטה, הם פשוט מתגלגלים קצת לפניי - זה הדור הבא.
אך יש לנו אפשרות לעשות בירור רציני, לעבור בעזרת קורס החינוך האינטגרלי את כל השלבים של המהפכה הפנימית, ולעבור לפסים חדשים כי החיים מכריחים אותנו, ולא בגלל שאיזה חכם המציא.
אנחנו צריכים את כל מה שיכול לעזור לנו - המדע, הפסיכולוגיה, ניסיון חיינו, ויחד לראות איך אפשר לבנות את העולם החדש. הרי הקורס שלנו תוכנן במיוחד למטרה זו.
משיחה מס' 6 על "החיים החדשים", 03.01.2012
ידיעות קודמות בנושא:
ביחד אפשר לעשות כל כך הרבה דברים טובים
כשאנחנו מזכירים זה לזה על העיקר
שבע מיליארד כוסות תה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע, פוסטים נבחרים |
סיבה ומסובב
שאלה: אי ההופכיות של חוקי הטבע נראית טוב מאוד על דוגמת האי האיטי. במשך שנים רבות זה היה איזור פורח עם אקלים נפלא ועם תשתית די מפותחת. אולם לפני חמש שנים אירעה שם רעידת אדמה והקהילה הבינלאומית השקיעה בשחזור האי טריליונים של דולרים.
האו"ם אירגן עזרה גלובלית, היה נדמה שהכול יהיה בסדר והחיים באי יחזרו למסלולם, אך התברר שאפילו אותם המשאבים העצומים שהושקעו שם, לא יכלו למנוע את התוהו ובוהו וההרס.
כל זה מהווה דוגמה מובהקת, שאם עוברים נקודה מסוימת, הטבע האנושי הופך כבר לבלתי הפיך.
תשובתי: זה רק מאשר שוב, שתחילה חייבים להתחיל בחינוך האוכלוסייה. ורק לאחר מכן, במידת החינוך, לקדם אותה הלאה לבניית שיתוף פעולה חברתי חדש. את הבעיה של האי האיטי לא ניתן לפתור בהזרמת כספים פשוטה. אם לא היו נותנים כספים, תושבי האי לאט לאט היו יוצאים מזה בעצמם.
שאלה: לא כל האי ניזוק מרעידת האדמה. אבל אלה שנשארו להם בתים והם יכלו להתקיים מדייג, עברו לערי האוהלים של האו"ם ששם שנתנו אוכל בחינם. משפחות המאפייה השתלטו על כל האי. כוחות האו"ם נעים רק ביום ורק בטנקים מפני שבכל מקום ישנם שודדים. והשודדים והעבריינים האלה מחסלים כל ניסיון של האי לצאת מהמצב שנוצר.
תשובתי: אותו הדבר עשו פעם עם אפריקה.
אני חוזר, שבתחילת כל השינויים חייב להיות חינוך, שיטת חינוך כוללת. אם אנחנו לא רוצים שהאנושות תתקדם קדימה על ידי משברים, מלחמות עולם אכזריות, אז בראש ובראשונה אנחנו צריכים בעצמנו לארגן מערכת חינוך!
אתה אומר שהסיבה לכול היא המשבר, וכתוצאה מכך אנחנו צריכים לשנות את טבע האדם והחברה, לעשות אותם אינטגרליים ומקושרים הדדית.
אני סבור שכאן אנחנו חלוקים בדעותינו, מה הסיבה ומה התוצאה.
מנקודת המבט שלי, הסיבה היא תנועת כוח הטבע שכל הזמן דוחף אותנו למצב אבולוציוני חדש. מאחר ואנחנו כבר עברנו את כל המדרגות האבולוציוניות הקודמות, עכשיו אנחנו עוברים לשלב הבא.
השלב הבא של האנושות זה האינטגרליות והגלובליות שלו. הטבע דוחף אותנו לאינטגרציה, להידמוּת אליו.
בדיוק כמו כל דבר אחר בטבע, שינויי הלחצים, שינויי הטמפרטורה, הכול נע לעקביות, לאנטרופיה, אז אותו התהליך מתרחש גם עם החברה האנושית. היא צריכה להתקדם לאינטגרציה, מפני שהטבע מאלץ אותנו לזה ולכן מזמין בנו היום את המשבר.
אנחנו לא הזמנו אותו, אלא הניגודיות של המצב החברתי הנוכחי שלנו, לאותו המצב שאליו אנחנו צריכים להגיע היא מורגשת על ידינו כמשבר.
מתוך שיחה "עיר ניסיונית, יציאה מהמשבר", 02.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
סימני התנועה לאינטגרציה
כאשר הכסף שולט
העבר לא יחזור יותר
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע, כסף, משבר עולמי |
האם אנחנו מבינים את חוקי הטבע?
שאלה: קשר הדדי בשבילי זה דבר מופשט. אצלי, כמו גם אצל אחרים, חסרה תחושת האינטגרליות, הקשר ההדדי עם כולם. לכן, ברגע שאומרים שצפוי מחסור במשהו אני מייד חוטף לעצמי מנה כפולה, אף על פי שאני יודע שזה יחסר למישהו.
תשובתי: כלומר, הדבר היחיד שנשאר לנו זה לשבת ולחכות עד שתופיע איזו צרה כללית גדולה שתזמין בנו הרגשת פחד, רעב, מוות, ולא רק פחד, אלא באמת רעב ומוות, עד שנתחיל להילחם בינינו. ואז, כתוצאה מהייסורים הגדולים, בני האדם יגלו שבאמת הם נמצאים במערכת אחרת לחלוטין של שיתוף פעולה ביניהם.
שאלה: זה כבר היה בעבר, רעב גדול. המאה ה-20 הייתה מאוד קשה לרוסיה, אולם דבר לא השתנה.
תשובתי: דבר לא השתנה מפני שזה הונהג באופן מלאכותי. כשזה נעשה על ידי בני אדם, זה דבר אחד. אך כשהטבע מציג לנו את החוק הזה, ואנחנו באי-קיום החוק מכניסים בעצמנו את עצמנו למצב הזה, זה כבר דבר אחר לגמרי.
שאלה: אבל אנחנו דיברנו ששום דבר אינו נעשה על ידי בני אדם, אלא רק על ידי כוח האגו שמתפתח באנושות...
תשובתי: בעבר האגו עשה את זה. ועכשיו מוצעת לנו המעטפת הבאה, הקיום הכולל הבא - חברה אינטגרלית, עולם גלובלי.
החל מהנואוספירה של ורנדסקי ושאר החוקרים, אנחנו כבר רואים את המגמה הזאת שנובעת מהשותפות של הטבע עם עצמי, כאדם. אנחנו לא צריכים להבליט ולהבדיל את עצמנו מכל הטבע כאילו שאנחנו מחוצה לו ופתאום הופענו מאיפה שהוא על הארץ הזאת. או שהתפתחנו בדרך טבעית וממשיכים להתפתח הלאה על ידי אותו הכוח של הטבע, הכוח של ההתפתחות שלנו ואסור לנו להתנתק מזה. מדוע אנחנו סבורים שאנחנו מיוחדים ושאיננו נמצאים בתוך הכוח הכללי הזה?! אנחנו בסך הכול בני אדם קטנטנים, שלא יודעים שום דבר לא על עצמם ולא על אותו העולם שבו קיימים.
אנחנו, חלק מהטבע. אנחנו משתנים לפי החוקים שלו והשאלה היא - האם אנחנו מבינים אותם בצורה הנכונה.
מתוך תוכנית "המשבר הגלובלי. מחסור במשאבים", 01.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
שלושה מרעיונותיו של ורנדסקי
סימני התנועה לאינטגרציה
הכול מתחיל ונגמר בחינוך
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע, כסף, משבר עולמי |
ההתקדמות היא לא בצבירה, אלא באיכות החיים
חוות דעתו של ח. סְבֵרְדְרוּפ, פרופסור מאוניברסיטת לוּנְדָה: בשלושים השנים האחרונות כמות האוכלוסייה הוכפלה, ובשלושים השנים הקרובות אנחנו משתמשים באותה כמות המשאבים החומריים שבה השתמשנו במשך כל ההיסטוריה.
המאגרים של המתכות החשובות ביותר ייגמרו כבר במאה ה-21. מחירן הולך ועולה, כפית מברזל תעלה כמו כפית מכסף. מאמצע המאה הברזל יהפוך למתכת בעלת ערך רב. וגם הזהב יתייקר.
למתכות מקבוצת הפלטינה (זרז חשוב ביותר, ללא פלטינה ייעלם האוכל, פולימרים, פלסטיק) השיא יגיע בשנת 2020, לעופרת, כסף, אבץ, השיא יגיע בשנת 2030, לנחושת, כרום, ניקל, ומוליבדן, השיא יגיע בשנת 2040. המחסור בזרחן יגיע בשנת 2040 (דשנים!), הדלדול של מאגרי הנפט יגיע בעוד 30 שנה, של הגז בעוד 50 שנה, של הדגים בשנת 2060. נקודת האל חזור (חוסר ההתמלאות מחדש) בתחומים רבים כבר חלפה.
תגובתי: אם לא נתחיל לתקן את הציביליזציה שלנו, אז הטבע בעצמו יגביל את הכמות המספרית שלנו על ידי כל מיני שיטות, כגון מלחמות ומגיפות. הפתרונות העיקריים צריכים להיות לא בהשגת כמות גדולה יותר של מוצרי צריכה, אלא באיכות טובה יותר של החיים, כמו לסיפוק הגשמי, כך גם לסיפוק הרוחני.
ידיעות קודמות בנושא:
סוף התפתחות האגו
מי יוצר את המחסור?
חברה צרכנית - מיתוסים ומבנים
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: טבע, משבר עולמי, פוסטים נבחרים |
הכול מתחיל ונגמר בחינוך
שאלה: מוגבלות המשאבים, המחסור ותאוות הבצע שלנו, מבוססים על כך שאני לא בוטח באחרים. למה כשאני שומע שבשנה הבאה צפויה בצורת ולא יהיה יבול, אני מייד חוטף שתי בננות, על אף שמספיקה לי רק אחת, הרי השנייה בכל מקרה תירקב ומישהו ימות מרעב? מפני שאני לא בוטח באף אחד.
אם היינו מצליחים ליצור איזו נוסחה של אמוּן, למעשה היינו פותרים את כל הבעיות הכלכליות.
תשובתי: כלומר, הכול מתחיל ונגמר בחינוך.
החינוך, זו עלייתו של האדם אל התודעה וההכרה, לשכנוע, לגילוי שלו, של דרגות התפתחות הטבע, של החברה וההתפתחות העצמית, כשהוא נכנס בהדרגה לקשר הדדי אינטגרלי עם האחרים ומתחיל להרגיש את עצמו כחלק מהחברה, כשחברי החברה הופכים להיות עבורו כמו קרובי משפחה. דווקא לזה אני מתכוון במילה "חינוך".
ואז מופיע האמוּן.
שאלה: זה מובן לי כשמדובר על אמון בחברים שלמענם אני יכול לוותר על פרוסת לחם. אבל איך אפשר להאמין ולבטוח באדם זר, אולי הוא אויב ויגנוב את הבננה שלי, את פרוסת הלחם שלי? לא מובן לי איך ליצור ולפתח אמון?
תשובתי: אתה שוב מאשר את הדעה שלי, על כך שמערכת החינוך צריכה להיות משוכתבת, מיוצרת, ומופעלת מראש. ורק לאחר מכן אפשר יהיה לעבוד עם אוכלוסייה קטנה, מוגבלת, שמתרחבת בהדרגה.
אני סבור, שכאן קיימים בסך הכול מספר שלבים.
הראשון, זה חינוך והשכלה אינטגרליים, כשאנחנו מראים שהטבע הופך להיות אינטגרלי, שאנחנו נכנסים למערכת אנלוגית, ובכך מפסיקים את קיומנו במערכת דיסקרטית (בדידה), שבה לכל אחד היה חופש פעולה מסוים משלו. עכשיו, אם אנחנו הופכים להיות סגורים, שאפילו ניתן לראות את זה בדוגמה של מדינות, בתלות ובקשר ההדדי המלאים שלהן, אז אין לנו מה לעשות, אנחנו צריכים ללמוד את התיאוריה והפרקטיקה של המערכות האלה ואחר כך לממשם בחברה האנושית.
מתוך התוכנית "המשבר הגלובלי. מחסור במשאבים", 01.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
משבר אמון
סימני התנועה לאינטגרציה
התקווה היא בחינוך
|
תגובה אחת | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע, כסף, משבר עולמי |
סימני התנועה לאינטגרציה
בואו נסתכל על החברה העתידית, החברה של צריכה חכמה, כעל דבר הכרחי וחיוני מנקודת מבטו של הטבע שמוביל אותנו לזה. נניח, שאנחנו כמומחים בתחומים מסוימים, רואים את ההכרחיות הזאת ואת התוצאה שאליה צריך להגיע.
יש רצוי ויש מצוי. רצוי, זה לא מפני שמישהו רוצה את זה, אלא מפני שהטבע מציג לנו את זה כמצב הבא שלנו. איננו יכולים לעשות דבר, אנחנו צריכים להבין שהוא הכרחי!
לפי המשבר הכללי שבו נמצאת האנושות, אנחנו רואים שהעולם מתקדם לאינטגרציה. זהו גם משבר במשפחה וגם משבר דמוגרפי במדינות שונות. זהו משבר של ניתוק, דיכאון, סמים, משבר בחינוך, פירוק התא המשפחתי, כלומר, משברים פרטיים מתאחדים למשבר אחד כללי. ובזמן האחרון התווסף לזה גם המשבר הכלכלי, שנמשך כבר כמה שנים. מדברים עליו כבר עשרות שנים.
אבל המשבר הרי לא נוצר על ידי מישהו בכוונה כדי ליצור מחסור או עוד צורך מסוים, ובזה לתת למישהו איזו אפשרות להרוויח מזה. אלה הם אפקטים צדדיים ותנודות קטנות שקיימות מעל למגמה הכללית, אך הם אינם משמעותיים.
אני רואה כיצד גוברת המגמה של האנושות ליתר תלות הדדית, ואין זה תלוי בנו. אנחנו רואים מדינות ש"סוגרים להן את החמצן", ואין כל צורך להילחם, הן מייד נכנעות, מפני שכל מדינה היום חייבת להיות בקשר של הספקה הדדית עם המדינות האחרות.
לכן אנחנו רואים את כל המגמות האלה שעליהן כותבים היום הרבה מאוד. העולם הוא גלובלי, העולם מקושר הדדית, ואין לאן לברוח מזה. הטבע מוביל לזה יותר ויותר את כל האנושות. מאחר והטבע עצמו הוא אינטגרלי והכול מקושר בו באופן הדדי, שזה נובע מכל החוקים שלו, אז גם החברה האנושית הולכת לקראת זה.
מתוך התוכנית "המשבר הגלובלי. מחסור במשאבים", 01.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
סוף התפתחות האגו
התיקון בא מבפנים
בכוחות משותפים נגד האגו האישי
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע, כסף, משבר עולמי |
האיזון המושלם: "אנחנו והעולם"
שאלה: אמרת שבזכות התפתחות הטכנולוגיה, לאנשים התפנה זמן שאיפשר להם לעסוק במדע, בתרבות, בפילוסופיה, שהם כביכול לא הכרחיים לחיינו. כיום, בזמן "הפנוי" הזה, אנחנו מצליחים לפתח "תעשייה פנימית".
תשובה: קודם כל, כולם צריכים לעבור התנסות, קורסים, לימודים מהנים וארוכי טווח על העולם החדש, על מבנה האדם, על הפסיכולוגיה שלו, על היחסים בין בני אדם, בין הורים וילדים, בין בני זוג, על חינוך ילדים, מבנה החברה, על הסטורית התפתחות האגו. יש צורך בלימוד מערכות גלובליות ואיטגרליות, שמתבסס על דוגמת גוף האדם, במנה של הייקום כולו. אדם צריך להתפתח קצת יותר.
אך כל הלימודים מועברים בצורה קלה, רכה, ללא מבחנים אלא דרך דיונים, אמפתיה ותקשורת בקבוצה. זאת לא הכיתה שאליה אתה מגיע כדי ללמוד וממהר לחזור הביתה. אתה נמצא באווירה הזאת, כי אתה צריך להכיר את עצמך ואת העולם שבו אתה חי. בדיוק כפי שאנו מלמדים ילדים קטנים. אחרי הכל, מה אנחנו רוצים מהם: שהם יכירו את העולם שבו הם קיימים ושילמדו להשתמש באופן יעיל בכל מה שסביבם.
גם את המבוגרים צריך ללמד את אותם הדברים כי אף אחד לא לימד אותם! "אני והעולם" - זאת המהות של הלימודים. ואיך להפוך את ה"אני והעולם" ל"אנחנו והעולם". ולאחר מכן ה"אנחנו והעולם" הופכים לאחד שלם, למערכת אינטגרלית.
זה מה שאנחנו מלמדים את האנשים, כי החוק הכללי של הטבע זה איזון. בתוך המצב המאוזן אנחנו מרגישים את עצמינו הכי בנוח. הכול שואף לאיזון. לכן צריך להראות לאדם חוקים שקיימים בכל הרמות: בפיזיקה, כימיה, ביולוגיה, זואולוגיה, שיראה שזה באמת כך, ואז מתברר שהחברה האנושית כולה חייבת להתארגן לפי אותו עיקרון.
לא מדובר במיסטיקה, אלא במדע רציני. אנחנו לא עושים זאת בגלל שללנין או לטרוצקי עלה רעיון כזה או אחר, אלא משום שהטבע, באמצעות המשבר הגלובלי, דוחף אותנו לפעול כך. ולא בגלל שאנחנו קומוניסטים שמגשימים את הרעיונות של מרקס, אלא כי אנחנו לומדים זאת מהחיים המודרניים ורואים שהוא צדק.
מרקס צדק במה שאמר על המשבר. הוא לא ממש פירט כיצד ליישם אותו. אך לצורך היישום, אנחנו פונים לכל אנשי המקצוע שקיימים בעולם הזה. על מי עוד אנחנו יכולים לסמוך אם לא על המדענים? ואנחנו בונים הכול לפי המלצותיהם.
משיחה מס' 6 על החיים החדשים, 03.01.2012
ידיעות קודמות בנושא:
טבע, חברה, אדם
קורס בחינוך הרמוני
הערובה לבריאות האדם, המשפחה והחברה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע, משבר עולמי |
סוף התפתחות האגו
הטבע תמיד דחף אותנו באופן אגואיסטי קדימה, תמיד הלכנו בצורה עיוורת אחריו, כלומר, הרצון שלנו תמיד דחף אותנו באופן אינסטינקטיבי למלא את עצמנו יותר ויותר וככל שהוא התגלה בנו, אנחנו שאפנו לעושר, לכבוד, לשליטה, למושכלות, לכל דבר.
בסופו של דבר, השגנו שובע מסוים והאגו שלנו ננעל, אפילו אי אפשר לומר שהוא ממשיך לגדול. קיימת איזו רצועה של הערכה מחדש של הערכים שלנו: "האם זה נכון להמשיך להשתוקק להשגת כבוד, מושכלות, עושר, שליטה? האם בזה מסתכמת המשמעות של ההתפתחות שלנו?", זה מצד אחד.
מצד שני, אנחנו רואים שהתלות שלנו זה בזה מחייבת אותנו להכניס איזה שהן נוסחאות בינלאומיות, בין מדיניות, כלכליות, שצריכות לקחת בחשבון את התלות ההדדית שלנו, כלומר, אם יהיה לי רע אז גם לך יהיה רע, כמה שזה לא ייראה לי עכשיו אגואיסטי. אני עד היום מנסה לבנות את האושר שלי על דיכוי האחרים, את השליטה על כך שאני חזק יותר מהאחרים, שאני צובר יותר.
אבל, אותה אירופה היא דוגמה מובהקת עד כמה היום התלות ההדדית קובעת את גורלו של כל אחד, ואי אפשר סתם כך לנתק אף מדינה מהאיחוד האירופי, כמה שהם לא ירצו בזה. אולי הכלכלנים לא תופסים את זה עד הסוף. אנחנו לא יכולים להתנתק מכל העולם.
התלות הזאת נמצאת בתוך הטבע עצמו, בקשרים הפנימיים בינינו. והכלכלה, שמשקפת בסך הכול את היחסים החיצוניים האגואיסטיים שלנו, כבר לא יכולה לקבוע אותם כך, כפי שקבעה קודם: כמה אני לך, כמה אתה לי, אחוז על אחוז וכולי. התעשייה, המסחר הבינלאומי, היחסים ההדדיים הבינלאומיים לא יכולים להמשיך להתפתח בצורה כזאת.
אנחנו צריכים לקחת בחשבון את האינטגרליות של העולם. ואם לא נהיה תואמים לאינטגרליות הזאת, לא נוכל להבין איך אנחנו צריכים להתקדם בהתאם לעולם, בהתאם לטבע. היום אנחנו מרגישים את קריאת התגר של הטבע, את הלחץ שלו עלינו רק כדי להתחיל לשנות את עצמנו בהדרגה בהידמות אליו. אף פעם לא היה דבר כזה קודם לכן.
אם מסתכלים מנקודת מבטה של האנתולוגיה, אז הטבע תמיד דחף אותנו להתפתחות אגואיסטית. ועכשיו, להיפך, הוא מראה לנו שההתפתחות האגואיסטית הסתיימה, כלומר אנחנו סיימנו להתפתח בדרגות ה"דומם", ה"צומח" וה"חי", שבהן הטבע דחף אותנו באופן אינסטינקטיבי קדימה, לכן הדרגה הזאת של התפתחות האדם נקראת "בהמית".
אבל עכשיו אנחנו צריכים להתחיל להתפתח בדרגת "אדם", כאשר כולנו מבינים ותופסים את העולם הסובב בכזאת מידה שמתחילים לשנות את עצמנו לפיו. לא העולם, לא הטבע מחייבים אותנו להשתנות באופן אינסטינקטיבי, בכך שמזמינים בנו כאלה רצונות, שאילצו אותנו לבנות חברה, כלכלה, טכנולוגיה וכולי, היום כל זה כבר לא קיים.
השלב הבא של ההתפתחות שלנו, ככל הנראה הוא כזה, שהטבע מראה לנו את עצמו בצורתו החדשה, האינטגרלית, כפי שהיא באמת, ובה הכול מקושר הדדית, והוא אחד. ואנחנו, כחלק המרכיב שלו, איננו תואמים לו וצריכים להגיע לאותו הצורה האינטגרלית במבנה של החברה שלנו: בפוליטיקה, בכלכלה, בפיננסים, בכול.
מתוך התוכנית "המשבר הגלובלי. מחסור במשאבים", 01.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
הפיתרון הפשוט של הבעיות הכלכליות
מי יוצר את המחסור?
בכוחות משותפים נגד האגו האישי
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע, כסף, משבר עולמי, פוסטים נבחרים |
מי יוצר את המחסור?
שאלה: כל המשאבים המועילים אינם מוגבלים מלכתחילה. אבל כתוצאה מכוונות זדוניות, שינוי כלשהו, האנשים בעצמם יוצרים את המחסור שלהם. מה שמהווה נכס של האנושות, ואנחנו צריכים לקבלו בחינם, הפך למלאכותי, מוגבל ובלתי נגיש.
ברגע שמשהו הופך למחסור, זה מייד מחולק באופן לא שווה וכל מי שיכול מתחיל לאגור את זה. ומי שלא היה לו את זה, גם לא יהיה.
בסופו של דבר כולם סובלים - אלה שמרוויחים מזה, מפני שהעודף לא נותן שום דבר טוב, ואלה שזה לא היה ברשותם, מפני שהם לא מתמלאים. וכך זה בכל דבר.
מה האדם צריך? ביטחון, שלווה, תשומת לב, משפחה, אוכל. כל זה התחיל לעלות בעבודה עצומה.
שלווה? אנחנו איבדנו את השלווה, אנחנו עובדים 24 שעות ביממה.
ביטחון? ביטחון זהו משאב בסיסי! אבל כתוצאה מזה שהסדרתי את היחסים עם השכן, הוא קנה אקדח ותת מקלע. לכאורה, מי שמרוויח מזה הוא מוכר הנשק, אבל בסופו של דבר הורגים אותו מפני ש"הפצצה נופלת עליו".
האם קיים פיתרון ליציאה מהמבוי הסתום הזה? אולי אפשר לפתור את הבעיות האלה על ידי החינוך?
תשובתי: אם היום מכניסים את כולנו למחסור, ומנסים בעזרתו לשלוט עלינו ולנהל אותנו, אז אנחנו צריכים לחשוב האם אנחנו נוכל להתנגד לכוחות האלה? זה לא פשוט להתנגד להם.
אבל מצד שני, אנחנו רואים שמגיע המשבר ושומט את הבסיס לאותם האנשים, שניסו ליצור כזאת מערכת ניהול, ניסו להרוויח מזה, להכתיב הכול לאנושות. בסופו של דבר, באמת, עליהם נופלת הפצצה, כלומר, גם הם מרגישים חוסר ביטחון גמור ביום המחר, ומסתבר שכאן אנחנו נתקלים בחוקי טבע.
הסיבה לכך הוא האגו שלנו שמניע אותנו וכל הזמן דוחף קדימה. אנשים מנסים בצורה כלשהי לממש אותו בצורה הטובה והמועילה לעצמם.
אבל בסופו של דבר, אנחנו נתקלים כאן בהתלבשות שני פרמטרים: האגו, שבהדרגה מדור לדור ובמשך כל החיים כל הזמן מתפתח בנו. בזה אנחנו נבדלים מדרגת החי, ובכך שמתפתחים, מנסים בעזרת השכל והרגש לנצל את האגו, לעשות אותו כזה כדי שאפשר יהיה להשיג שליטה, כבוד, מושכלות, חופש מקסימלי.
ככלל, זה מתרחש על חשבון ההשתוות של עצמי עם האחרים. כך בנוי האגו שלנו. ולכן כל התנועות של האנושות ושל כל אדם, היא רק בזה. נשאלת השאלה, האם נוכל להמשיך להתקיים באופן כזה?
אתה אומר שמשאבי הטבע אינם מוגבלים. אבל אנחנו רואים את המוגבלות שלהם: נפט, גז, פחם, מתכות, כל מיני מינרלים מועילים. אנחנו אפילו צופים את סופם. אומרים שתוך כמה עשרות שנים הם ייגמרו.
אני בסך הכול מסתמך על נתונים ועל התקשורת הרגילה. אני לא נכנס למעגלים אחרים, ולמען האמת, איני מתעניין בזה. אבל בכללות, כנראה שזה כך.
יכול להיות שעושים את זה בכוונה: מעלים מחירים ומשכנעים אותנו שהמשאבים מוגבלים כדי "לשחק" על העלאת המחירים ולהרוויח יותר, בכך שמשקיעים פחות. אני לא יודע.
אבל באופן כללי, אנחנו מגיעים לזה שהיום הטבע עצמו מראה לנו על ידי המשבר הגלובלי שאנחנו גלובליים, סגורים בינינו, תלויים זה בזה.
אני סבור שהעניין כאן הוא לא בכלכלה, אלא ביחסים ההדדיים הכלליים והפרטיים בין בני האדם. כלומר, האנושות עצמה מהווה את הסיבה למשבר הזה שאותו אנו חווים.
מתוך התוכנית "המשבר הגלובלי. מחסור במשאבים", 01.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
סוף התפתחות האגו
בנקודת ההכרעה
הפיתרון הפשוט של הבעיות הכלכליות
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע, כסף, משבר עולמי |
התאמה פסיכולוגית בקבוצה
שאלה: כיצד צריכה להתבצע ההיכרות של אנשים זרים לחלוטין בקבוצת החינוך האינטגרלי?
תשובתי: כדאי לשבת במעגל כמו הילדים הקטנים, וכמה שיותר קרוב, כדי שיוכלו לגעת אחד בשני, שיחזיקו לפעמים בידיים כדי שירגישו אחד את השני טוב יותר.
אנחנו יודעים, שבני האדם באופן אינסטינקטיבי רוצים לשמור על מרחק ביניהם - זה טווח הביטחון שלהם. אבל אנחנו צריכים בדרך כלשהי להכיר ביניהם, אפשר לומר, בדומה לבעלי חיים שמריחים זה את זה. אנחנו מבינים שמנקודת מבט פסיכולוגית זה מאוד חשוב בתקשורת בינינו.
הם צריכים להרגיש את עצמם כקבוצה שלמה שהולכת להתקפה כדי לחדור לעולם העליון, למשהו מיוחד, לא ידוע עד כה, אבל מרתק, מושך ובטוח. זה דומה למסע שבמהלכו אתם כל פעם נתקלים במשהו בלתי צפוי לכם.
אני מתכוון לא לנסיעה קבוצתית לחו"ל, אלא למסע אל תוך היער או אל ההרים, שבו אתם פתאום נתקלים בשבט מוזר, או רואים את עקבותיו של משהו לא ידוע, או מרגישים את מבטו של מישהו כאילו מישהו עוקב אחריכם...
זה באמת מסע מאוד מרגש ומרתק, הייתי אומר, הגילוי שצפוי לכם, שבמהלכו עליכם להכיר אחד את השני.
אנשים שיוצאים לטיול בחו"ל, לא צריכים להכיר היטב זה את זה. אצלם כל דבר מסודר: זה האוטובוס שלכם, תסתובבו שמאלה, תסתובבו ימינה, תביטו לכאן, תביטו לשם.
אבל אם אנשים הולכים לטיול להרים או רפטינג במורד נהרות ההרים, כאן כבר נוצר צוות שלם שצריך להתאים זה לזה מבחינה פסיכולוגית.
ההתאמה הפסיכולוגית בקבוצה צריכה להיות מראש, לא צריך להיות כך שמישהו מהם עני ומישהו עשיר. הם צריכים פחות או יותר להתאים זה לזה ברמת ההשכלה, במנטליות, צריכים להבין אחד את השני.
לאחר שייווצרו קבוצות הומוגניות שתתקדמנה, ותוך כדי התקדמותן ירגישו משהו חדש דרך החוש השישי שהתפתח בהן, ניתן יהיה לדבר על לאחד את הקבוצות האלה. האנשים כבר יבינו אחד את השני, יהיו מעל כל המוסכמות של העולם שלנו, של חיינו, ויהיה להם קל להתקשר עם אנשים שמאוד רחוקים מהם ברמה הגשמית, כיוון שהם ירגישו קירבה ביניהם במדרגה הבאה ויהיה להם קל לשתף פעולה.
כל התרגילים שאנחנו עושים איתם בשלב ההכנה צריכים להביא למימוש האמון ביניהם: "אני סומך על כולכם, כולנו סומכים אחד על השני". אנחנו עוד לא מדברים על הערבות ההדדית, על כך ש"אחד למען כולם וכולם למען אחד", אבל אנחנו כבר מדברים על התקדמות כלשהי.
אנחנו מכינים את עצמינו למסע המרתק, שימשיך מנקודה זאת והלאה רק במידת החיבור בינינו. התחברנו קצת והתקדמנו, עוד קצת – ועוד התקדמנו.
תתארו לעצמכם שאתם יושבים בעגלה שמונעת לא על ידי מנוע, לא על ידי כוח של זרם חשמלי, אלא מכוח האיחוד שלנו: התחברנו קצת – התקדמנו, התחברנו עוד – עוד התקדמנו. נתקענו ולא יכולנו להמשיך להתחבר – מופיע דינוזאור (כמו בסרט "פארק היורה" ), וכאן אנחנו פשוט מחויבים להתחבר ולנוע קדימה.
זה הוא המסע שאליו אנחנו יוצאים. ואנחנו עושים זאת ברצון, בהבנה שרק כך אנחנו נוכל, באמצעות ההשפעות השונות, כולל השליליות, להגיע לחיבור ההכרחי כדי להשיג את המטרה. והמטרה היא הרמוניה מוחלטת עם הטבע, גילוי רמת הקיום החדשה – קיום נצחי, אין סופי, מושלם והרמוני. אבל זה כבר לא "פארק היורה", אלא, אם אפשר לומר, תקופה אחרת.
לכן, בכל פעולה, בכל תנועה, בכל תרגיל צריכים לשאוף להתקרבות, להתכללות, לאמון והבנה הדדית, ולא אינדיבידואלית. אנחנו משאירים את כל הדברים הארציים מאחורינו ומתקדמים ביחד אל המטרה המשותפת.
אנחנו מדברים רק על הכלל, על מה שמאחד אותנו. ולהפך, מה שמפריד בינינו אנחנו מסננים ומשאירים רחוק מאחורינו - אותו אנחנו לא צריכים. בשום פנים ואופן אנחנו לא רוצים להיזכר מה היה אתמול, וגם לא שלשום. אנחנו חושבים רק איך לעבור מהיום למחר.
באופן כללי, בקבוצה צריכה תמיד לשרור כזאת רוח, ואז האנשים יהיו אחרים. הם לא יחששו לחשוף את עצמם, כי העבר נותר אי שם מאחור. ואז הם ישחקו איתו. הם יבינו שכל דבר זה רמזים, ולא הם בעצמם, וזו תוכנית הטבע שהפכה אותם לכאלה.
יהיה להם קל מאוד ליצור קשר אחד עם השני, כי כל דבר שקורה היום, קל וחומר מחר, הם עוברים ביחד. וזאת לא החוויה האישית של כל אחד מהם, אלה הדבר שהם מגלים ביחד בכלי המשותף שלהם.
תתארו לעצמכם גוף אחד שמספר על אותו האירוע מתוך ההרגשה של הידיים, הרגליים, העיניים, האוזניים וכן הלאה. כך הם ידונו על אותה ההתרשמות, כל אחד מהרגשה שלו. אחר כך הם משווים ביניהם את התחושות האלה, ומנסים להתאחד כדי לחוות את האירוע הזה בו זמנית, באופן מצטבר, בתחושות מאוחדות. כתוצאה מכך, אני בטוח מרגיש את כולם כאחד שלם, ולאחר מכן, כמשהו אחיד מעלינו.
אלה הם תרגילים פסיכולוגיים רגילים. אולי הם מעט מתוארים באופן פסיכולוגי, אך אני חושב שאין כאן שום דבר על טבעי. זה פשוט המשך ההתפתחות הפסיכולוגית של מהות האדם.
מתוך שיחה מס' 17 על החינוך האינטגרלי, 28.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
האדם של היקום
טעם של רגשות חדשים
נקודת מפנה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע |
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר