בהודיה עבור ההתעוררות מלמעלה

העבודה הפנימית מתחילה מזה, שהאדם מרגיש שבכל מקום ובכל מצב שאליו הוא נקלע עם הרצונות או המחשבות שלו, בכל מקום נוכחת "איתערותא דלעילא". והוא חייב לצרף לפעולה העליונה הזאת את התגובה שלו.

קודם כל, הוא רוצה להבדיל מעצמו את מה שהוא מרגיש, ולהשתדל לגלות מה בדיוק הבורא שולח לו, למה, בשביל מה, מה הוא רוצה לבנות באדם בצורה כזאת? הוא צריך לברר את המתרחש בתוכו כדי להבדיל את התגובה הטבעית שלו, מזו שאותה הוא צריך לפתח בתוכו מעל לטבעית.

התגובה הזאת, שאותה האדם בונה מעל לטבע שלו, מורכבת מהשתתפותו העצמית במה שמתרחש, ומהחצי השני, שאותו הוא חייב להעלות לבורא, בהיותו בטוח שאינו יכול לבצע אותו בעצמו. אבל הוא שמח בכך שהוא מגלה בתוכו כזה חלק, שבו הוא זקוק להשתתפותו של הבורא, כשותף, כמאציל ומושיע שלו!

במקרה כזה, האדם רואה לפניו מטרה ברורה, בכך שמבין שהוא חייב להגיע לחיבור. זה אומר, שההתעוררות הראשונה שבאה מהבורא בשׂכל וברגש של האדם, מגיעה ליישום הנכון. הסימן ליישום הנכון זה שינוי היחס של האדם למצב הפוך ממה שהיה קודם, והשמחה הגדולה עקב כך, כלומר הניסיון המוצלח להתעלות מעל עצמו.

וכל ההתקדמות הזאת נעשתה על ידי הכוח העליון, שנשאר עכשיו באדם בפעולה הזאת בקביעות. כל פעולה שלנו בכל רגע ממומשת דווקא בדרך כזאת, אם היא מתקבלת בצורה נכונה בתוך האדם.

מתוך שיעור על אגרת י"א של בעל הסולם, 03.02.2013

ידיעות קודמות בנושא:
תמתין, הוא יכול לבוא היום
כינור שמכוון לפי הקולן של הבורא
על גל ישר לבורא