קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בעלותו ממדרגה למדרגה ובעוברו כל מיני מצבים, אסור לאדם לשכוח, שישנו רק כוח אחד, רק הכוח העליון, הטבע הכללי, הבורא, המארגן עבורו את כל המצבים האלה, ורק בקשר איתו הוא נמצא.
נכון, שאני צריך להכניע ולהשפיל את עצמי כלפי הסביבה. נכון, שעליי ללמוד מספרים שנכתבו על ידי בני אדם חכמים – מקובלים, ובכך כל פעם לבנות את עצמי מחדש. אבל דרך כל האמצעים האלה, דרך כל העטיפה הזאת, דרך התיאטרון הזה, אני מחובר עם הבמאי האחד, שארגן עבורי הכול לפי הכלל "אחור וקדם צרתני". אז אינני סתם עובר מדרגות ומצבים, בונה יחסים עם הקבוצה, אלא כל הזמן נמצא בקשר איתו, דרך כל האמצעים האלה, אשר הוא העמיד בינינו בתור מתאמים ומגלה אותו.
בהדרגה, בלומדי אותם, אני רואה שכל ההפרעות האלה, כל ההסתרות ביני לבינו, נועדו כדי לעזור לי לשנות את עצמי, ולהידמות אליו יותר ויותר, לבמאי שמארגן לי הכול. אני מתחיל לקלוט את הסביבה, את האווירה, החברים, הלימוד, המורה כנציגים מטעמו.
אני מפסיק להקנות להם כשלעצמם איזושהי חשיבות וקיום, ובהדרגה הם נעלמים בעיניי, כבעליי כוחות, שליטה והשפעה משלהם. אני יותר ויותר מייחס את הכול לבורא, ובמידה הזאת אני מצדיק אותם ומצדיק את הבורא שנוהג עימי בצורה כזו, ואז אני רוכש את הקשר עימו. אז אני אוהב את כולם, כי הרי הם עזרו לי להשיג את הדבקות איתו, וכל העולם נקרא "השכינה הקדושה", רצון אחד שבו האור ממלא את הכול. והרצון הזה הוא שלי.
מתוך שיעור מס' 8 מ"כנס הזוהר העולמי" 2010, ניו-יורק, 09.05.2010
ראה מאמרים קודמים בנושא:
כל ימי חיי…
הצגת החיים והבמאי
חוקי המשחק המתוחכם
תהילים פרק לג
יד ממכון-שבתו השגיח– אל כל-יושבי הארץ.
טו היוצר יחד ליבם; המבין, אל-כל-מעשיהם.
http://www.mechon-mamre.org/i/t/k/k2633.htm