העולם על רפסודה רקובה

האיחוד, החיבור, זה ערך עליון. אם אנחנו נשיג חיבור, אז על ידו נפתור את כל הבעיות. ואם לא נשיג חיבור, אז שום פעולות מצידנו לא יעזרו לנו לתקן את המצב.

באופן כללי, זהו עיקרון פשוט מאוד. אך הוא לא נתפס בצורה ישירה ולא מתקבל על ידי בני אדם, אלא נתפס בצורה עקיפה, בעזרת הפעלות, משחקים. העיקר, לתת לאור לפעול כדי שהוא יספר על כך לאדם על ידי אותם הרֵגשות שאותם הוא מעורר בתוכו.

ואז האדם יבין בעצמו שזה באמת כך. לכאורה ניתן לחשוב, מדוע הוא שינה באופן פתאומי את דעתו? – אבל הוא התחיל להרגיש מבפנים, שדווקא בדרך כזאת הכול יכול להסתדר ולא בשום אופן אחר.

תראו באיזה טירוף מתנהג העולם, בכך שמנסה בכל כוחו להיאחז במערכות הישנות שכבר כושלות. הכול מתפורר. המצב גרוע פי אלף ממה שמציגים אותו לאדם הפשוט, ואפילו גרוע יותר ממה שאנשים יודעי דבר ושליטים מרגישים אותו.

אנחנו כאילו נמצאים על רפסודה באמצע הים, שנרקבה לחלוטין. ואנחנו לא יודעים את זה! אבל הכרישים הקיפו אותנו מכל הצדדים, והחבלים שמחזיקים את הרפסודה עומדים להיקרע בכל רגע ואנחנו נמצא את עצמנו במעמקי האוקיינוס.

כשאתה מסתכל על העולם של היום מופיעה ההרגשה הזאת. אבל האנשים לא יכולים לעשות דבר. הם לא יכולים לגלות בעצמם שרק בדרך של חיבור אפשר להשיג פיתרון לבעיות, כי זהו כבר עיקרון רוחני עליון. לכן אנחנו מנסים להביא אותו לכולם בעזרת הסדנאות, הדיונים, המשחקים, כל מה שאנחנו עושים.

מתוך שיעור "שיחה על שאלות כלליות" 29.06.2012

ידיעות קודמות בנושא:
מוארים באור של איחוד
מטען חיובי
היפוך הליבה שלי