מרכז, זה מקום לכולם

היום הנסיבות מאלצות אותנו לעזוב את המבנה ששימש לנו כבית במשך שנים רבות. הדרישות מצד הרשויות פשוט לא משאירות לנו ברירה אחרת.

במבנה החדש אנחנו נצטרך לעשות שיפוצים ותיקונים, שזו עלות גבוהה בפני עצמה. ולכן רצוי הרבה יותר לקנות מבנה, במקום לשכור אותו כמו קודם. אנחנו רוצים למצוא כזה מקום, שבו יוכלו לגור החברים שלנו שבאים מכל רחבי העולם, מקום שתהיינה בו כיתות לימוד, בקיצור אנחנו צריכים את המינימום שיספק קיום נורמלי למרכז הלוגיסטי לתיקון העולם.

אנחנו צריכים לעבור כמה שיותר מהר, ולכן אני פונה לכולם – בואו נעשה מאמץ. כל האפשרויות דורשות סכומים, לפחות פי שניים יותר גדולים ממה שאספנו עד כה. רק אם נאסוף עוד קרוב למיליון דולר, נוכל לפנות לבנק כדי לקבל הלוואה לרכישה. בינתיים "נתקענו" באמצע ואיננו יכולים ליזום דבר.

הכסף לא "ייפול מהשמיים", זה עניין של יגיעה של כל אחד מאיתנו.

שאלה: כלומר, האם חוסר האמון שלי, הספקות וההתלבטויות שלי בנושא מהוות מקום ליגיעה?

תשובתי: כן. נאמר: "אם אין אני לי מי לי?". האמונה מגיעה כבר אחר כך, כאשר אתה מקבל תשובה, תגובה, שכר מלמעלה. האמונה לא מבטלת את היגיעה.

שאלה: אני לא מרגיש שהמבנה החדש יהפוך להיות הבית שלי. יש לי את המרכז המקומי שלי ושם אני עובד…

תשובתי: את כל החומרים, את כל מוצרי המדיה, כל הספרים, אתה מקבל מכאן, מהמרכז הראשי. האתרים שלנו באינטרנט, ערוץ הטלוויזיה, השיעורים, מסופקים מהמרכז. כאן מתוכננת ומאורגנת כל הפעילות שלנו באיחוד ובהפצה. תנסה להתנתק מהמרכז, ומה יישאר לך?

מדובר על מערכת עצומה שעושה עבודה יום יומית בכל מיני שפות, בכל מיני הכיוונים השונים. כי כל אירוע , כל מוצר, דורש הכנה מקצועית. רק תינוקות יכולים לחשוב שהאוכל שלהם צומח על העצים יחד עם הבקבוק, אולם המבוגרים כבר צריכים להבין מהיכן זה מגיע. ללא מאות האנשים שעובדים כאן, לא היינו יכולים להפעיל עוד אלפים בכל העולם. מי שלא מרגיש את הקשר איתנו, שינסה להסתדר בלעדינו.

מרכז, זה מקום לכולם. בעבר היה מספיק למקובל לכתוב ספר ולהוציאו לאור. אבל היום, בזה שאנחנו מתפתחים יחד עם האנושות, אנחנו עובדים יחד על השינויים. מיום ליום אנחנו חייבים ליצור קשר הדדי עם העולם, שכל הזמן משתנה, בזה שפותח כל הזמן דלתות חדשות למסר שלנו. אני מרגיש ביתר בירור, שהחומר של השיעורים והאירועים שמתרחשים בעולם מקושרים הדדית, שכאן לומדים את חכמת החיים.

ולכן נדרשת מאיתנו עבודה יותר צפופה ועקבית. הקצב גדל – היום ספר שאיחר בחצי שנה, הוא כבר לא אקטואלי. העולם מתקדם קדימה וכל הזמן זקוק לחומרים חדשים. בעבר הספרים חיו שנים ואפילו מאות שנים, ואילו היום אנחנו נאלצים להוציא אותם כמעט כמו הקצב של החדשות. הכול משתנה במהירות הבזק, כולל היכולת של בני האדם לתפוס ולהבין.

ככלל, המרכז הלוגיסטי שלנו רוכש חשיבות גדולה יותר ויותר, במיוחד שאנחנו מתחילים להכשיר מורים, מחנכים ומארגנים עבור העולם כולו. האנשים בקבוצות שלנו יתחילו להבשיל, להיכנס לתפקיד ולגדל ענפים יותר ויותר חדשים ל"עץ" הזה שצומח במהירות. וכמובן, אנחנו נצטרך להחזיק את היד על הדופק, בכך שמנהלים את התהליך של יצירת החומרים החדשים מכל מיני סוגים.

הנקודה המרכזית תתבהר יותר ויותר לכולם, כמרכז של כל שיטת תיקון העולם. ככל שהפעילות שלנו תהיה רחבה יותר, כך יותר ויותר מבטים יופנו לכאן. אין כאן ממה להתבייש: הקשר בין הכוח העליון והעולם שלנו נמצא כאן, במרכז הקבוצה. עם כל הכבוד לכל שאר הקבוצות, הם צריכים יותר ויותר חזק להיאחז בנו, ואז הם יהיו בפנים, במרכז של כל העיגולים.

ומי שלא מרגיש את הקשר הזה, רק נדמה לו שהוא כאילו מבין משהו. הוא לא מרגיש שמקבל את כל האנרגיה דווקא מכאן. בסופו של דבר, אפשר לחיות את כל החיים ב"פרשת דרכים", ולא לבחור את הדרך שלך…

מתוך שיעור על מאמר "הערבות" של בעל הסולם, 31.05.2012

ידיעות קודמות בנושא:
הבית החדש שלנו
מרכז של הפצת האור
להיות נשמה אחת ולא שׂק אגוזים