קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
לשם מה אנחנו זקוקים לחכמת הקבלה? מדוע היא נחוצה?
אנחנו תופסים את העולם דרך חמשת החושים. אנחנו רואים את ה"תמונה" של העולם הזה, חיים בו ומסתדרים בו. אנחנו מפתחים את המדעים כדי להכיר אותו, יש לנו מספיק שכל ורגש, אנחנו לומדים את העולם ומסתגלים אליו איכשהו, בטוב או ברע.
אז לשם מה אנחנו צריכים את חכמת הקבלה, אפילו אם היא לא דמיון ולא שקר? כדי לדעת כמה מלאכים יש בשמיים? לגלות את הכוח העליון? העולמות העליונים?… – מה יש לך? אולי אתה קצת חולה, או שיש לך קצת הזיות? אנחנו לא מבינים בשביל מה אנחנו צריכים את זה. אפילו אותם האנשים שמכירים בכך שחכמת הקבלה מדברת על העולם הרוחני, בכל זאת אינם חשים את הצורך בה.
ישנם כאלה שמפחדים ממנה, יש שנגעלים וסולדים ממנה. לא חסרים מכשולים. מה גם שאף אחד לא הציב את המכשולים הללו בכוונה, אלא אנחנו פשוט בנויים בצורה כזאת, כזה הוא הטבע שלנו. אנחנו בעצמנו מציבים את המחסומים בדרך: מזלזלים, לא רוצים, דוחים את זה. הרי אנחנו פועלים מתוך הרצון האגואיסטי, והוא רחוק מאוד מהעולם הרוחני, ממש הפוך ממנו.
כתוצאה מכך חכמת הקבלה נראית לנו כמשהו בלתי מציאותי. כשאנחנו מגיעים אליה, אנחנו עצמנו איננו מבינים כיצד זה קרה ומה מחזיק אותנו כאן. לעיתים קרובות אנחנו עוזבים אותה וחוזרים לחיים הרגילים, למקום שבו יש בידינו כוח, כסף ושליטה, ולא איזה מין דבר מעורפל.
המקובלים שהשיגו את העולם העליון הבינו כמה הוא חשוב וגדול. הרי הוא פותח בפני האדם את החיים האמיתיים, ולא את הקיום החולף בדרגה הבהמית. אנחנו פועלים בדרגת הטבע החי ותלויים בגוף: אני חי כל עוד הוא חי ואני מת יחד איתו. ה"אני" שלי נמצא בתוכו. לעומת זאת, המקובלים רוכשים את דרגת האדם, הדרגה של מי שדומה לכוח העליון, מי שנמצא בהשגה, בהרגשה ובשליטה בשווה לכוח העליון או במידה מסוימת של הידמות אליו.
אם כך, חכמת הקבלה היא נכס גדול שמעניק לנו קיום נצחי במקום החיים האומללים והקצרים שיש לנו עכשיו. אך אין למי לספר את זה. ולכן חכמת הקבלה הייתה נסתרת משך זמן רב, עד שבמקום הזלזול, הפחד והדחייה, האנושות התחילה להרגיש את הנחיצות שלה. זה מה שקרה גם לנו: לא יכולנו לחשוב על כך, אך לפתע הרגשנו את הצורך בכך. התברר שבלי זה החיים שלנו שפלים, בהמיים וריקים. חסר לנו מילוי.
לאמיתו של דבר, לא היה אכפת למקובלים מה אומרים על חכמת הקבלה וכיצד מתייחסים אליה. העולם תמיד היה מבולבל עם כל מיני סיפורים ביחס אליה. המקובלים ידעו את זה ולא שמו לב לזה. העיקר שהאנשים לא יאכלו פרי בוסר. והבוסר הוא לא כל כך חכמת הקבלה עצמה, אלא יותר הרצון של האדם. הוא עצמו עדיין לא היה יכול "לאכול" את האגו שלו ולהפוך אותו למשהו טוב ומועיל עבורו.
כשהאגו שאינו בשל (כלומר, שעדיין אינו מסוגל לתקן את עצמו) פוגש את חכמת הקבלה, הוא הופך אותה למיסטיקה, לפילוסופיה, לדת, לניו אייג' וכן הלאה. כפי שכתב בעל הסולם, גילוי ספר הזוהר על ידי אלמנתו של רבי משה די-ליאון הביא לקלקול גדול, וגרם מכשולים ובעיות שונות. הרי האנשים החלו ללכת אל הרוחניות בדרך לא נכונה, מתוך האגו שלהם ולא מתוך הרצון לתקן את עצמם.
אולם היום נכנסנו לעידן חדש. המקובלים מדברים על כך ואנחנו עצמנו רואים זאת בעולם שלנו. העולם כבר מכיר בכך שהוא נמצא במצב גרוע. המשבר הכללי עוטף את הכפר הגלובלי שבו כולם קשורים בהדדיות בקשרים אגואיסטיים. אנחנו מגלים שהרשת האגואיסטית שלנו הפכה להיות גלובלית, אנחנו קשורים זה לזה בקשר בלתי ניתן להתרה, ובצורה לא נכונה. איננו יכולים לצאת מהמצב הזה ואין לנו שום אפשרות להינצל מזרועות האגו, שלוחצות עלינו יותר ויותר.
בתנאים האלו מתגלה הנחיצות בחכמת הקבלה שהיא היחידה שמציעה פתרון מציאותי לבעיה.
[#48943]
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "תורת הקבלה ומהותה", 22.07.2011
ידיעות קודמות בנושא:
פער בין שתי מערכות
להעביר את הקבלה לעולם
חכמת הקבלה היא גילוי כל המציאות בתוכך
