בתוך עמי אנוכי יושבת

כשאני מתכונן לשיעור, אני חייב לתאר לעצמי שאני בא לפגישה עם הבורא, כדי להתקרב אליו, להיכנס לשדה הראייה שלו. הרי אני בא לקבוצה שבה מתגלה הבורא. הוא לא יתגלה מחוץ לקבוצה. על כך נאמר: "בתוך עמי אנוכי יושבת".

לפי מידת גובהה וכוחה של הקבוצה, כלומר לפי הכמות והאיכות של המאמצים שלה, אני יכול ליהנות מהאור שאני מקבל דרכה. הקבוצה היא השכינה, הקבוצה היא המלכות של עולם אין-סוף, הקבוצה היא תיבת-נוח שלי, הרחם שלי, ובמשמעותה האמיתית, היא הנשמה שלי. הרי בה כלולים כל הרצונות שחסרים לי, כדי לתקן אותם ולהגיע לתיקון.

ולכן אני צריך לתאר לעצמי שישראל, התורה והבורא הם אחד, שאני והקבוצה מהווים שלם אחד, כלי יחיד ומיוחד, כאיש אחד בלב אחד, שבו שורה הערבות. והכלי האחד הזה משיג את האור האחד.

זה יכול להיות אור אחד ואלה יכולים להיות כמה אורות, תלוי עד כמה אנחנו מולחמים זה לזה. אם אנחנו מולחמים, האור משפיע עלינו, ועוצמתו גדלה יחד עם החיבור הגדל שלנו. ואז אנחנו מגיעים לתיקון. במה התיקון מתבטא? – באותו האיחוד. ברגע שאנחנו משיגים את האיחוד, מגיע האור שמתקן וממלא אותנו.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 01.03.2011

ידיעות קודמות בנושא:
כל אחד אחראי
ממילים למציאות של רגשות
עובדים עם החברים, מתכוונים לבורא