שאלת המפתח – הנכונות לשינויים

הקדמת ספר הזוהר, מאמר "מנעולא ומפתחא", סעיף מ"ד: "בתוך אותם השערים, יש מנעול אחד, ומקום צר אחד, להכניס בו את המפתח…".

קודם כל עלינו למצוא את המפתח ואת המנעול. מה הם מהווים בפני עצמם? היכן הם נמצאים? כיצד להביא אותם לתיאום זה עם זה? הרי "להכניס מפתח לתוך המנעול" משמע לקבוע קשר בין שני ניגודים, בכך שמשׂיגים את השתוות הצורה.

ולבסוף, כיצד לפתוח את המנעול? כיצד אנחנו מסובבים בו את המפתח? האם אנחנו "מסובבים" את עצמנו בתוך העליון כדי להידמות לו? או שכל זה הם בכלל לא הפעולות שלנו, אלא שלו? ואילו אנחנו רק צריכים להזמין, ליזום אותן?

את השאלות האלה האדם מברר בהדרגה. מנעול ומפתח מהווים מנגנון הגנתי שמתאים אותנו אל המערכת של עולם האצילות, לאריך אנפין. הוא חילק את עצמו לשני חלקים: עליון ותחתון. החלק העליון נסתר, והחלק התחתון מתגלה לתחתונים. אין לנו קשר ישיר עימו ולכן אנחנו פונים לבינה שיצאה החוצה, וכך הפכה למוליך של ההנהגה העליונה.

ספר הזוהר מספר הרבה על כך, מפני שאנחנו צריכים לעורר את האורות על עצמנו, והם אלא שיגלו בנו את המנגנון התואם לחלק התחתון של אריך אנפין. התפקיד שלנו הוא לאפשר ולתת שוב ושוב לעליון את ההזדמנות לעבוד עלינו ויֵשָוֵוה לנו צורות יותר ויותר מושלמות.

בסיכומו של דבר, אנחנו צריכים לקבל את חוקי המערכת שמחוברת עימנו, להתכופף בפניה ולבוא עימה בתיאום.

מתוך שיעור על הקדמת ספר הזוהר, 21.12.2010

ידיעות קודמות בנושא:
עבודה עם האור