קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בזמנינו, חוץ מהמקובלים, אף אחד כבר לא זוכר את העיקרון שפעם הוצהר כחוק העיקרי של התורה: "ואהבת לרעך כמוך". בקרב עָם ישראל העיקרון הזה נעלם עוד בימי החורבן של בית המקדש השני, שזהו למעשה החורבן.
היציאה לגלות, פירושה, יציאה מהכלל של "ואהבת לרעך כמוך" לאדישות ואפילו לשנאת חינם. אבל בימינו, כאשר אנחנו מגיעים לתקופת התיקון, אנחנו חייבים לחזור שוב אליו: כל אלה ששייכים לצאצאים של אותו ישראל דאז, וכל האחרים שמרגישים בתוכם נטייה לתיקון העולם. זה סימן, שבהם כבר מתבררות "רשימות" רוחניות.
בבבל העתיקה הם התגלו רק בחלק קטן של הבבלים: בחמשת אלפים בני אדם מתוך שלושה מיליון. אבל היום ה"רשימות" האלה מתעוררות ומתבררות יותר ויותר.
כי גם אלה וגם אחרים, גם ישראל וגם אומות העולם, התערבבו מאז אלה עם אלה, התפתחו והשתכללו, ובזה שעברו דרך הרבה מצבים שונים הגיעו להכרת הרע, וגם במשהו להכרת הטוב. לכן היום הם כבר מוכנים לתיקון.
בימינו מופיע אותו המצב, אותה הנטייה שפעם הייתה בבבל, אותה השבירה. רק שהיום בבל התפשטה על כל האנושות. צריך לעבור לתיקון ודווקא ישראל הם אלה שחייבים להתחיל אותו.
לכן בספר הזוהר נאמר: "אשריהם ישראל מכל אומות העולם". מפני שמי שמקבל התעוררות יש לו הזדמנות נפלאה לעשות נחת רוח לבורא. בעוד שהאחרים עדיין לא נמצאים בנטייה כזאת, עד שהיא תבוא אליהם גם כן.
הייחודיות של עָם ישראל היא בזה שהם צריכים להתחיל ראשונים את התיקון. הם מקבלים על עצמם את העבודה הקשה ביותר, אבל שמחים בה ומודים לבורא על כך שהוא בחר בהם לצורך המשימה הקשה הזאת להיות החלוצים וללכת קדימה בתיקון העולם.
ידיעות קודמות בנושא:
ושוב הקרב ממשיך
לאהוב את הזולת, במילים ובמעשים
היוזמה צריכה לבוא מאיתנו
