קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
מתוך הכנס הווירטואלי במוסקבה, שיעור מס' 2
שאלה: אם העולם החיצוני הוא השתקפות של העולם הפנימי שלי, האם זה אומר, שגם קבוצת המקובלים היא חלק מההשתקפות של הנשמה, של המצב הפנימי? אם כן, למה חשוב לעבוד דווקא בקבוצה? ובמה בכל זאת חשיבותו של העולם החיצוני?
תשובתי: חשיבותו של העולם החיצוני היא משנית בהשוואה לקבוצה. מפני שבקבוצה מופיעה אצלך ההשתקפות, נעשית אצלך עבודה הדדית. אתה עובד עם אנשים, אתה משפיע עליהם הדדית, ואתה מרגיש איך הבורא מעמיד אותם נגדך. יכול להיות שאתה לא יודע בדיוק מדוע הוא העמיד אותך בצורה כזאת נגדם, ואותם נגדך. אבל לפחות זוהי תוצאה של פעולת הגומלין שלך עם הבורא.
במה הייחודיות, הסגוליות של העולם שלנו? בואו נשרטט את זה. ישנו הבורא, ישנו העולם הזה, בתוכו ישנה קבוצה, וישנו אני. בעיקרון, אני צריך למצוא את הבורא. אני צריך להתחבר איתו, אני צריך להידמות לו להשתוות אליו. לכן אני נקרא "אדם", מהמילה "דומה". אני צריך להגיע לבורא.
ולכן העולם הזה נוצר במיוחד כך, כמות עצומה של בני אדם, הקבוצה וכדומה, כדי שדרכם אני אוכל למצוא את הבורא. כי היום אני לא רואה אותו, לא מגלה, מפני שאני מנוגד לו: יש לי "מינוס" ואצלו יש "פלוס". אנחנו לא מבינים ולא מרגישים זה את זה. הוא כן מרגיש ומבין אותי, הוא הרי ברא את כל זה, ואילו אני לא מבין ולא מרגיש אותו.
אז איך אני יכול למצוא אותו? באיזו דרך מפותלת אני יכול לעבור מ"מינוס" ל"פלוס"?
לשם כך ניתנה לי "השכלה" מעניינת שנקראת "העולם הזה" וה"קבוצה". אם אני מכוון את עצמי בהתאמה אליהם, אז בזה שאני יוצא מעצמי אליהם, בזה שאני מכוון את הרצונות, מפקח עליהם, דווקא מפקח על הכוונות שלי ביחס אליהם, אני באופן כזה מתקרב לבורא.
אני רק צריך להיות בטוח בכך שאני יוצא החוצה מתוך עצמי ונכנס לעולם הזה, שאני מוסר את עצמי לחברים, דואג להם.
אבל איך אפשר להשיג את זה? איך לפקח על היציאה שלי מתוך הכוונה "למען עצמי" לכוונה "למען הבורא"?
לכן נאמר: תעשה הכול לא למען הבורא, אלא למען העולם הזה. אז בדיוק באותה המידה אני מתקרב לבורא. אבל בעצם הוא מסתתר מאחורי החברים, וברגע שאני אעמיד את עצמי בעמדה נכונה כלפי העולם הזה, אני מייד אגלה אותו.
ההתכללות שלי בתוך העולם הזה ב – 125 מדרגות זהה לחלוטין להתקרבות לבורא ב – 125 מדרגות. ברגע שאני אעלה למדרגה הראשונה של קשר עם העולם הזה, אני מייד אתחיל לגלות את הבורא. הוא יתגלה לי בעולם שלנו! הוא לא יכול להתגלות בשום מקום בפני עצמו.
לכן נאמר: "מאהבת הבריות, לאהבת הבורא". זה לא סתם איזה שהן נדבות, תנאים. זה מפני שהבורא ניצב מאחורי העולם הזה ומקושר איתו דווקא בקשר כזה. יוצא, שעל ידי העבודה בקבוצה אני מוחק את ההגבלות שהיו בין הבורא והעולם הזה.
למה זה ניתן לי? כדי שאני באופן עצמאי אמצא אותו ובאופן עצמאי אתקדם, "אדבק" אליו. רק לשם כך ניתנה לי המעטפת החיצונית של הבורא שנקראת "העולם הזה" וה"קבוצה".
מכאן מובנות המילים, שהחבר צריך להיות חשוב לי באותה המידה כמו הבורא. הקבוצה צריכה להיות חשובה בעיניי באותה המידה כמוהו. במילים אחרות, כל מה שמחוצה לי אני צריך לייחס לבורא.
מתוך שיעור מס' 2 בכנס מוסקבה, 13.12.2012
ידיעות קודמות בנושא:
השְׂאור המובחר ביותר
לצרף את כל העולם לבורא
במרחק השנאה
