משלמים בחיינו על האדישות שלנו

שאלה: לפני מספר ימים שוב נהרגו שני ישראלים מפעולות טרור, ובהדרגה המצב הופך לשכיח במדינה. האם אנחנו מתחילים להשלים עם המצב?

תשובתי: כן, כך בני האדם בנויים. אנחנו רואים איך אנשים מסתגלים בהדרגה לשהייה בבתי סוהר ולתנאים קשים אחרים, הם נותרים אדישים ורק חושבים על איך לסיים עם המצב כמה שיותר מהר, וזהו. זוהי מעין קהות חושים שאופיינית לכל בני האדם, אנחנו משלמים בחיי אדם עבור כל הבעיות שיש לנו בעולם כמו: זיהום אוויר, ומזון מעובד ומזוהם באנטיביוטיקה ויתר החומרים המלאכותיים. מוות הוא התשלום עבור חוסר המעש שלנו, וחוסר הרצון שלנו לתקן את עצמנו. שום דבר לא ישתנה, עד שנתעורר.

קשה מאוד להיאבק בזה, מפני שהאדם לא רוצה לשמוע שאפשר לתקן זאת. לשם תיקון, האדם צריך ללמוד איך לשנות את עצמו, להשקיע ולהתאמץ. ולרוב הוא לא רוצה להתאמץ, ולא רוצה לחשוב על זה: "שיהרגו אותי מחר, העיקר שהיום אני חי". כך אנחנו בנויים, הטבע ברא אותנו כך בכוונה, כדי שנוכל לסבול את חוסר המעש האגואיסטי שלנו.

אם כן, האפשרויות שלנו הן: או להגיע לייסורים גדולים, עד שתתמלא הסאה של הסבל וניאלץ להקשיב לעצות המקובלים, או שבכל זאת אנחנו, תלמידי הקבלה, נשתדל להפיץ את השיטה של תיקון האדם. אם כולנו יחד נתחיל לבצע זאת, מיד נרגיש את ההשפעה החיובית של השינויים הפנימיים שעוברים עלינו, ממשיכה ועוברת גם לילדים, לחברה ולעולם כולו.

שאלה: איך אפשר לערוב לכך שהכול ישתנה מיד?

תשובתי: כולנו צריכים להיות ערבים לזה, ולשם כך נחוץ לבסס שיטת חינוך נכונה.

מתוך תוכנית הטלוויזיה "החדשות עם מיכאל לייטמן", 24.12.2015