קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
מדי יום, בזמן שיעור הקבלה היומי, עמדת המקורות מוצאת אסמכתות לדברי מתוך כתבי המקובלים. לפניכם לקט הציטוטים שהם מצאו לשיעור של היום, בצירוף ציון החלק הרלוונטי של השיעור, תקציר דברי והזמן שבו הדברים נאמרו
חלק ד – כתבי בעל הסולם, הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות, אות ד
נושא: תיקון אומות העולם תלוי בתיקון ישראל (03:20)
וכאשר יושלמו בני ישראל עם דעת השלם, יתגברו מעיינות התבונה והדעת מעל לגבול ישראל וישקו לכל אומות העולם.
(כתבי בעל הסולם, הקדמה לספר"פנים מאירות ומסבירות",אות ד)
האומה הישראלית הותקנה בזה בבחינת "מעבר", אשר באותו שיעור שישראל עצמם יוצאים מצורפין על-ידי קיום התורה, כן מעבירים את כוחם לשאר האומות. וכאשר גם יתר האומות יכריעו את עצמם לכף זכות, אז יתגלה משיח ה', אשר תפקידו מלבד מה שישלים את בני ישראל למטרה הסופית לדביקותו יתברך, כן יבוא ללמד דרכי ה' אל כל האומות. כמ"ש "ונהרו אליו כל הגויים".
(כתבי בעל הסולם, מאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות")
ותדע שענף הנמשך מהפנימיות המה עם ישראל, שנבחרו לפועלי התיקון והתכלית הכללי. ויש בהם אותה ההכנה, שיכולים להתפתח ולגדול, עד שיגיעו גם יניעו את האומות להגיע אל התכלית הכללי.
והענף הנמשך מחיצוניות הם שאר האומות, שלא הוכנו בהם אותם הסגולות, שיהיו ראויים לקבל את דרכי התפתחות התכלית בזה אחר זה, אלא שמוכשרים לקבל את התיקון בבת אחת בכל מלואו, על דרך שורשם העליון.
(כתבי בעל הסולם, מאמר "שפחה כי תירש גבירתה")
האומה הישראלית נתקנה כמין מעבר, שעל ידיהם יזרמו ניצוצי ההזדככות לכל המין האנושי שבעולם כולו… עד שיתפתחו ויבואו לידי כך, שיוכלו להבין את הנועם ואת השלוה השרויים בגרעין של אהבת זולתו.
(כתבי בעל הסולם, מאמר הערבות, אות כד)
נושא: המצווה הראשונה והיחידה, שתהיה בטוחה יותר לשאיפה לבא לתכונת ההשפעה (11:00)
אומר אני: שהמצווה הראשונה והיחידה, שתהיה בטוחה יותר לשאיפה לבא ל"לשמה", היא, לקבל על עצמו שלא לעבוד לצורכו, אלא במידת ההכרחיות לעבוד בהם, כלומר, בדיוק עד לידי סיפוק קיומו בלבד. ובשאר הזמן, יעבוד למען הציבור, להושיע נדכאים, ולכל בריה בעולם הצריכה ישועה והטבה.
(כתבי בעל הסולם, מאמר "מצווה אחת")
חוק האגואיזם מחויב להשמר בכל תוקף רק בשיעור זה שנוגע לקיום המינימלי, וכל העודף על שיעור ההוא, הרשות נתונה לוותר עליו לטובת זולתו. וכמובן, שכל הנוהג כן, יש לחשבו לאלטרואיסטי יוצא מהכלל.
(כתבי בעל הסולם, האומה)
נושא: חשיבות הפצת חכמת הקבלה ברבים
גילוי חכמת הנסתר בהמון גדול, הוא תנאי מוקדם ומחויב לבוא בטרם הגאולה השלמה.
(בעל הסולם, שופר של משיח)
להתפשטות גדול של חכמת האמת בקרב העם, אנו צריכין מקודם, באופן שנהיה ראויים לקבל התועלת ממשיח צדקנו. ולפיכך תלויים המה התפשטות החכמה וביאת משיח צדקנו זה בזה. וכיון שכן, הרי אנו מחויבים לקבוע מדרשות ולחבר ספרים, כדי למהר תפוצת החכמה במרחבי האומה.
(בעל הסולם, הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות, ה')
כתוב, שכל אחד מהאומות יחזיק באיש יהודי ויוליכהו לארץ הקדושה, ואינו מספיק מה שיוכלו לצאת מעצמם. ותבין אמנם, מהיכן יבא לאומות העולם דעת ורצון כזאת. תדע, שהוא ע"י הפצת החכמה האמיתית, שיראו בעליל אלוקים אמת ותורת אמת. והפצת החכמה בהמון מכונה "שופר", דוגמת השופר, שקולו הולך עד למרחק המרובה, כן יתפשט הד החכמה בכל העולם, שאפילו האומות ישמעו ויודו כי יש חכמת אלוקים בקרב ישראל.
(בעל הסולם, שופר של משיח)
נושא: למה ניתנה התורה קודם כל לעם לישראל ?
למה ניתנה התורה לאומה הישראלית, ולא נשתתפו בה כל אומות העולם? כי האמת היא, שעניין תכלית הבריאה מוטלת על כל המין האנושי, איש לא נעדר. אולם מתוך שפלותו של טבע הבריאה, וחוזקו על הבריות, לא היה שום דרך שהבריות יוכלו להבין, להכריע, ולהסכים להתרומם ממנו, ולא היו מגלים רצון לצאת ממסגרת האהבה העצמית, ולבוא להשוואת הצורה, שהיא הדבקות במידותיו יתברך. כמו"ש חז"ל: מה הוא רחום אף אתה רחום וכו'.
ומתוך זכות אבות, עמדה להם ההצלחה לישראל, שבמשך ארבע מאות שנה התפתחו והוכשרו והכריעו את עצמם לכף זכות. ונכנסו כל אחד מחברי האומה, בקבלה זו של אהבת הזולת, בהיותם אומה יחידה קטנה בין שבעים אומות גדולות, אשר כנגד כל אחד מישראל נמצאים מאה נכרים ויותר כנגדו. וכאשר קיבלו עליהם אהבת הזולת, ניתנה התורה דווקא לאומה הישראלית ולהכשרתה עצמה.
(בעל הסולם, אהבת ה' ואהבת הבריות)
נושא: מיהו הנקרא "ישראל" ?
(בעל הסולם, אגרת י"ז)
זה שרוצה ללכת בדרך ה', הוא נקרא ישר-אל, שהוא בחינת ישר – לאל, היינו שכל המעשים שהוא עושה, הוא רוצה שזה יעלה ישר לאל, ולא רוצה שיהיה כוונה אחרת.
(רב"ש, שלבי הסולם, מי שחיזק לבו)
אלה אנשים הרוצים להגיע לאמונה שלמה, כבר נקראים "ישראלים".
(רב"ש, שלבי הסולם, מהו תורה ומלאכה בדרך ה')
ישראל צריכים לשתף עצמם עם ה', בהליכה שלהם, ובהקיץ שלהם.
(ספר הזוהר עם פירוש הסולם, פרשת בהר, נ"א)
