קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אתמול שוחחתי עם קבוצה של אנשים צעירים. במהלך השיחה, קמה בחורה, בערך בגיל עשרים, שהיה ניכר שהיא נמצאת בייאוש ובכבדות ושאלה: "מה לעשות עם כל זה? האם ייתכן שכל אחד שמתקדם בדרך הזאת מרגיש כך?" עניתי לה: "כן, ואפילו יותר גרוע…".
האדם חייב לעבור דרך מצבים שבהם הוא יתייאש לגמרי מהאפשרות להתקדם על ידי האגו שלו, בדרך הקודמת שבה התקדם בחייו. הרי עליו לוותר על הרצון שלו ליהנות באותם רצונות ואותן הנאות, להחליט שלא יוכל להשיג מילוי רוחני באמצעות הרצון האגואיסטי, כפי שציפה שיקרה בעבר.
כשהנקודה שבלב רק התעוררה באדם, היא המשיכה לרצות לספק את הרצונות החומריים הקודמים, ולצד זה החליטה ליהנות גם מהרוחניות, כמו מהגשמיות. האדם חשב: "או, קיבלתי רצון חדש! נו, אז אי אפשר למלא אותו בתענוגים גשמיים. אם כך אתעופף לשמים – ואמצא שם מילוי!". בזמן לימוד הקבלה הוא ניסה לפעול באותם אמצעים כמו בעבר. הוא חשב שביכולתו להשיג הכול לבדו באמצעות הגאווה והרצון שלו לשלוט!
אבל אחרי זמן מה הוא מגלה, שדבר לא יוצא! אני שוקע בייאוש, כמו כל אדם שתוכניותיו לא מתממשות. כל אחד חייב לעבור את השלב הזה. הוא חייב לברר את המטרות שלו, את הכוונות, התחושות, ובעיקר – את הערכים שחשובים לו בחיים. והזמן שייקח לו לסיים את רשימת הבירורים הזאת, תלוי במאמצים שלו להתקדם קדימה!
תוך שהוא חווה את כל התחושות שחווה בחיפוש אחר ה"אני" החדש שלו, הוא מתחיל להבין שהוא לא בעל הבית על עצמו וש"לא כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", אלא רק הבורא יכול לעשות את זה עבורו. הוא מגלה שהוא נמצא בידי הבורא – הכוח העליון שעושה את הכול, מניע אותו, מציב בפניו את כל המכשולים ונותן לו את הכוחות להתגבר עליהם. הוא מגלה שהכוח העליון מנדנד אותו מעלה ומטה, כדי להביא אותו לתפילה האמיתית – ליצור בו רצון אמיתי, שבלעדיו לא ניתן להרגיש את העולם העליון.
אני תלוי בבורא, ואנחנו עובדים יחד. אני מבקש – והבורא עושה. כשנמצא יחד את התנועה המשותפת שלנו, נגיע לשמחה הדדית, למקום שבו הבקשה שלי והרצון שלו יתחברו לאחד שלם. אז נגיע לאחדות. הבורא זורק לאדם קצה חבל, והאדם צריך לתפוס אותו כדי להתחיל לנוע קדימה. (מתוך: ההכנה לשיעור)
רשומות קודמות בנושא:
בשביל מה אנחנו צריכים את הבורא?
את הרוחניות רק אני בונה!
רשומות נוספות במדורים: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה, בורא
