דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / לחיות בתוך חדר מחניק השורץ עכברים

לחיות בתוך חדר מחניק השורץ עכברים

כל אחד מאיתנו מגלה שהוא קיים במצב מאוד מיוחד, שאנחנו מכנים "העולם הזה", אנחנו מחלקים אותו ל"אנחנו", וכל מה שנמצא מחוץ לנו. אני מרגיש ומבין במידה מסוימת את עצמי ואת מה שנמצא מסביבי. התפתחות ההבנה וההרגשה נקראת "החיים שלי". אני מרגיש שאני משתנה והכול סביבי משתנה, כל העולם משתנה.

אחר כך אני מגלה שתפיסת העולם הזאת תלויה רק בי, שהיא נוצרת בתוך ההרגשה וההבנה שלי. כאשר אני מתחיל לחקור יותר לעומק את הגורמים שקובעים את תפיסתי, אז אני מגלה שהכול מתחיל מהרצון האגואיסטי לקבל תענוג. כלומר, אני תופס את המציאות הפנימית והחיצונית ומעריך אותה רק כלפי התועלת האישית, האם זה לטובתי או לרעתי.

אני לא מסוגל לתפוס את המציאות בצורה אובייקטיבית, בצורתה האמיתית, אלא רק יחסית אליי. אם משהו לא נוגע אליי ישירות, אני בכלל לא מרגיש את זה. אני אפילו תופס את עצמי שלפעמים העולם נראה לי יותר גדול ורחב ולפעמים הוא יותר צר ומחניק, כאילו דעתי משתנה לחלוטין.

כי זה משתנה בהתאם למה שמעניין אותי, לכן אני רואה דבר אחד ואיני שם לב למשהו אחר. כמו חתול שרואה בחדר רק עכבר, בלי לשים לב ליופיו של החדר ולתמונות שתלויות על הקיר. ואם אדם היה נכנס לחדר, הוא היה מייד שם לב לתמונות ולא היה רואה את העכבר. כל אחד רואה את העולם בהתאם לרצון שלו. העולם אינו קיים בפני עצמו, כי הוא מצטייר בתוך הרצון שלי.

וכאשר אני מתחיל להיות מודע למוגבלות של תפיסת העולם שלי שמסנן את הכול רק כלפיי, אז אני מתחיל לרצות לראות משהו מחוץ לתמונה המוגבלת הזאת. אני מרגיש כמו בבית סוהר, כאילו נעלו אותי בתוך צינוק, בתוך קבר ולא נותנים לי לצאת.

אני מתחיל להרגיש קלסטרופוביה, פחד ממקומות סגורים שחונק ולוחץ אותי מכל הכיוונים. אני חייב לדעת ולהרגיש יותר! וכאן אני מתחיל להרגיש שהרצון לקבל שמושך את הכול רק לעצמו אינו מאפשר לי לראות את העולם האמיתי, אלא רק את מה שמעניין את הרצון האגואיסטי שלי שיש בי כרגע.

אני תופס את כל המציאות רק דרך האגו שלי. אבל היא יכולה להיות גדולה, ממש אין סופית, רק שאני לא מסוגל לראות אותה. וזה באמת לא נותן לי מנוחה, זה מרעיל לי לגמרי את החיים. אני מתחיל לכנות את מצבי, את שליטת הרצון האגואיסטי שלי, עבדות, גלות.

כיוון שהוא מאלץ אותי לראות רק את מה שמעניין את הרצון הפרימיטיבי הצר. אני מסתכל על הכול כלפי טובתו או כלפי רעתו ולא רואה שום דבר שיוצא מחוץ לגבולותיו. אני מתחיל לחפש כיצד אפשר לפתח אותו? כך אני מגיע לחכמת הקבלה.

מתוך ההכנה לשיעור, 24.10.2013

ידיעות קודמות בנושא:
בציפיה לאוויר הצח של חופש
להביא לעלייה או לחיות חיים עלובים
תצייר בתוכך עולם חדש

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest