הייסורים, הסקרנות או הנקודה שבלב

כל מה שנדרש מאיתנו זה להידבק בבורא. לכן כל מה שקורה איתנו מסודר בצורה שתחייב אותנו לפנות אליו, להרגיש בו צורך.

בינתיים, כל עוד איננו נמצאים בתכונת ההשפעה, האדם חי את חייו בתוך בלבולים רבים. כל הבלבול הזה וטרדות החיים, כל הסדר וחוסר הסדר שלהם, מקדמים אותו בהדרגה לכזה מצב, שבו הוא יראה שאינו מסוגל להסתדר ולנהל את החיים האלה, אינו מסוגל להבין ולהרגיש אותם, בשביל מה הם, למה, מהו השורש שלהם? ואז הוא ירגיש שהוא חייב למצוא את שורש החיים, את מי שמחזיק את החיים האלה, לגלות אותו, לדעת אותו.

אלה יכולים להיות הייסורים, או הסקרנות, או אפילו כבר הנקודה שבלב שמסתתרת אצלו בפנים וסובלת מחוסר הדבקות בעליון, אבל משהו מביא בהדרגה את האדם להבנה שהוא אינו יכול יותר לטעון שהוא כביכול מנהל בעצמו את החיים שלו, כמו פרעה הכול-יכול, שאומר: "מי ה' אשר אשמע בקולו?" אני כאן השליט העיקרי!

כך חושב האגו שלנו, עד שהוא מקבל כאלה מכות, שעל ידן הוא מבין שהבורא הוא הצדיק ואני הרשע. ואז האדם מבין שהוא חייב לגלות את הבורא.

אך גם כאשר הוא כבר עולה על הדרך הזאת ועושה בה את צעדיו הראשונים, לאחר שהוא מגיע לקבוצה ומתחיל בלימוד חכמת הקבלה, גם אז, עובר עוד זמן רב עד שהוא מתחיל להבין שהוא נמצא במערכת דטרמיניסטית סגורה לחלוטין, שבה הכול כבר הוגדר ונקבע מראש. ואין בה שום מקרים ותנועות חופשיות מצידו של אף חלק ממנה: לא הדומם, לא הצומח, לא החי ולא המדבר, אלא הכול קיים בה בהתאם לחוק המושלם, שמקדם את כל הבריאה למצב שבו כל האלמנטים שלה ישיגו דבקות בשורשם העליון.

הדבקות הזאת מתבצעת על ידי האדם, האלמנט הגבוה ביותר של המערכת הזאת, שכולל בתוכו את כל המדרגות הקודמות. אך הוא לא מגיע לכך בזכות זה שהוא מבצע את הפעולות! אלא הוא צריך להגיע למצב שבו הוא מבקש מהבורא שיבצע את כל הפעולות.

מתוך שיעור על מאמר של בעל הסולם מהספר "שמעתי", 27.07.2011
ידיעות קודמות בנושא:
הכי קשה – זה לבקש
נישה נוחה, זו מלכודת בדרך
בקש כל מה שתרצה!