קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: באיזו דרגה צריך להיות שופט כדי שיוכל לדון אדם אחר?
תשובתי: זו שאלה מורכבת מאוד. הרי כל מה שאדם מבצע, נעשה תחת העלמת עין מצד הבורא. הבורא הרשה לו לעבור עבירה מסוימת נגד החברה וגם נגד הבורא עצמו.
מתעוררת השאלה, איך להכיר בכך שמה שקרה זה גילוי הרע לשם התיקון העתידי? זו שאלה מאוד לא פשוטה. מדוע הבורא סידר לכולם, שהגילוי יקרה דווקא בצורה כזאת רעה ולא בצורה טובה?
יוצא, שמלכתחילה המצבים לא היו נכונים, העבודה עליהם לא הסתיימה, גם על ידי האדם וגם על ידי החברה. בכדי לגלות את המצב הלא נכון ביניהם, הם היו צריכים תחילה לעבור ביצוע של עבירה כלשהי ולאחר מכן תיקון.
נניח, שמישהו מבצע רצח ונתפס. זו בעיה בכל החברה, מכיוון שקיימים בה תנאים מסוימים לביצוע מעשה כזה. כיצד לעשות כך, שמתוך הנסיבות של היום נגיע מחר לתיקונם המלא?
כולנו מקושרים במערכת אחת. המערכת הזו התקלקלה, כמו שקורה במכניקה: יש בעיה כלשהי במנוע ואחד החלקים נשבר (בהשוואה לרצח). יוצא, שאין חלק אחד שהוא אשם, אלא התיאום שלו עם החלקים האחרים.
לכן, צריך להסתכל מחדש על המנוע כולו ולברר מדוע החלק הזה התקלקל. אולי זה קרה בכלל לא בגלל המנוע? זאת אומרת, הבורא סידר לנו את הכול.
התיקון הוא רק בכיסוי על החלק המקולקל. מכיוון שכך הוא התגלה בחברה ועזר לה לקבוע את הקלקול הכללי האינטגרלי שלה, אז כל חברי החברה צריכים לבצע את התיקונים המתאימים בעבודה עימו, לקחת על עצמם את הקלקול שלו ולהתקשר עימו כמו עם חלק מתוקן.
יוצא, שהחברה צריכה לתת ערבות לגנב או לרוצח ולתקן את עצמה, כך שתחת לחץ החברה הרוצח יעלה יחד עימה לרמה אחרת. כאן מתרחשת הכרת הרע הכללית, גילוי הטעות הכללית, הפגם הכללי. למה הם לא ראו זאת? למה הם לא גילו זאת בזמן?
כלומר, יש כאן עבודה כללית. אין שום דבר פרטי! אתה לא תופס את הרוצח, לא סוחב אותו לבית המשפט, ששם השופט מיד גוזר את דינו לפי חוק העונשין: או גזר דין מוות או עשרים שנה בכלא. אך במה בעצם הוא אשם?
רק מערכת אינטגרלית מסוגלת לתת מענה נכון על טעות כזו. יתר על כן, כאשר אנחנו מוצאים את הפתרון הנכון, את ההשלמה הנכונה, אז אנחנו מגלים בתמונה הזאת את הדביקות עם הבורא.
המערכת האגואיסטית של העולם שלנו מבוססת על כך, שהעבריין הוא אשם וצריך להיפטר ממנו. עליו להביע חרטה, לשבת ולסבול. ומה בסופו של דבר? הוא לוקח על עצמו את הפגם הכללי, סופג לתוכו את כל הקלקול שבחברה, ויוצא, שלכאורה הוא אשם.
והחברה, יחד עם זאת, צוברת בתוכה חלקים לא מתוקנים כאלה, שמושכים על עצמם מדור לדור את כל הרוע החברתי. החברה מאלצת את העבריינים לסבול במקומה, כאשר היא מתנקה מזה באופן אגואיסטי: "לך ותסבול במקומנו".
שאלה: האם ניתן לממש מערכת משפט שונה בתנאים הגשמיים שלנו?
תשובתי: האם אנחנו יכולים לקבוע בצורה מוסרית-רוחנית את המערכת המאוזנת? האם אנחנו יכולים לומר כיצד עליה להיראות במצב המושלם וכיצד נוצר בה חוסר איזון, אובדן פרופורציה ומתח פנימי? לשם כך עלינו לראות את המערכת.
שאלה: זאת אומרת, שרק אדם שנמצא בדרגה רוחנית יכול להיות שופט?
תשובתי: שופט, זה "אור ע"ב ס"ג", "אור חכמה" ו"בינה". יחד הם פועלים על הרצון ומגלים אותו משני צדדים: דין ורחמים. רק שילוב הנכון ביניהם יכול לגלות "קו שמאל", שמאפשר לאדם להיות שופט.
אפילו היוונים הקדמונים ציירו את אלת הצדק כאשר היא מחזיקה מאזניים בידיה, כך שמשתדלת לאזן בין הטוב והרע. זהו דחף אנושי טבעי. אולם, לא ניתן למצוא קו אמצעי בעולמנו, מכיוון שהוא יותר גבוה מהתכונות האנושיות.
על השופט להיות בלתי משוחד, ובכדי להבטיח זאת, נותנים לו משכורת נאה, שאז לכאורה לא יזדקק לכסף. אך האמת היא, שופט צריך להיות אדם שמסתפק בהכרחי ביותר, ופשוט לא זקוק לכל השאר. אבל אתה סותם אותו בכסף. זו גישה אחרת לחלוטין.
אנחנו לא דואגים למצב הפנימי שלו וסוברים שעלינו למלא לו את הכיסים בכסף, כדי שלא יתפתה לקחת שוחד. להיפך! בכך אנחנו רק מקלקלים את השופטים.
יתר על כן, השופטים אינם יכולים להיות מנותקים לגמרי, מכיוון שהם חיים בחברה ותלויים בה. אבל באמת, השופט צריך להיות מנותק מהחברה לגמרי. זה מה שאנחנו מטפחים בתוכנו – מידת הדין, השופט.
השופט הוא האדם הגבוה ביותר בחברה! זה אדם שמסוגל להיות בחיבור עם הבורא, ומגובה המדרגה זו, כאשר הוא מבין מה הבורא עושה עם החברה, הוא יכול להביא לחברה תיקון, מכיוון שדין זו מערכת תיקון בלבד.
מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 02.04.2014
ידיעות קודמות בנושא:
"שופטים ושוטרים תיתן בכל שעריך"
שופטים לעצמנו
אין עונש, יש תיקון
