מקור השמות

שאלה: בתורה נאמר ש״אדם הראשון״ קרא בשמות שונים לחיות וציפורים. מהי המשמעות של הענקת שֵם לפי חכמת הקבלה?

תשובתי: המשמעות היא שאדם כונן קשר בין השורש העליון של כל תופעה לתוצאה שלה בעולם שלנו, ונתן שמות לכל האובייקטים לפי מוצאם הרוחני. את הספר "רזיאל המלאך", שאותו כתב אדם מתוך האלף-בית שגילה, אנחנו יכולים לקנות גם עכשיו בכל חנות, אבל ספק אם נבין בו משהו, מפני שהוא כתוב מתוך ראייה מדויקת של ההנהגה העליונה. כעבור עשרים דורות מאדם, מקובל אחר, אברהם, כתב את "ספר היצירה", גם הוא בהביטו רק על השורש הרוחני ולכן גם ספר זה נראה לנו מוצפן על אף שכתוב בשפה ברורה. לאחר מכן התרחשה ״ירידת הדורות״ והמקובלים שבאו אחר כך, תלמידיו של אברהם, כבר החלו לכתוב בצורה אחרת, הם הביטו בענפים הגשמיים ולא בשורשים העליונים. משה למשל, ניסח את התורה בצורה שבה היא מגולמת בעולם שלנו.

כל הדורות מתקדמים בכיוון של ירידה רוחנית. לכן, מצד אחד, אפשר לומר שמשה היה בדרגה נמוכה יותר מאדם ואברהם מבחינה רוחנית, אבל מצד שני הוא השאיר לנו ועשה עבורנו הרבה יותר, מפני שאנחנו יכולים להשתמש בכתבים שלו ומהבנת הענפים שלהם להשתוקק לשורשים. כלומר הספר של משה חשוב עבורנו הרבה יותר מאשר הספר של אדם.

מתוך שיעור בשפה הרוסית, 17.7.2016

 

 

לינק מקוצר למאמר: http://laitman.co.il/LFbTo

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest