דף הבית / מיתוסים על חכמת הקבלה / במה נבדלת חכמת הקבלה מחכמות העולם הזה?

במה נבדלת חכמת הקבלה מחכמות העולם הזה?

מתוך שחכמת הקבלה כולה מדברת בסוד התגלות ה', מובן מאליו, שאין לך חכמה חשובה ומוצלחת לסגולתה, כמותה. (בעל הסולם, מאמר "תורת הקבלה ומהותה")

החכמה הפנימית, אשר אין בה תרמית, ומעלתה על שאר החכמות גדולה, היא חכמת האמת, חכמת הקבלה, היא חכמת נביאינו. (הרשב"ץ, ספר תשב"ץ, חלק ב', סימן נ"ב)

חכמי הגויים כולם אינם יודעים ביצירה מה שיודע קטן שבישראל. ותועלת שאר החכמות להיות סולם לחכמת ידיעת הבורא. (הרמב"ן, מאמר תורת ה' תמימה, עמ' קנ"ה)

אין חכמה בעולם כחכמת עמקי סתרי טעמי תורה, וכל החכמות בלעדיה לאפס ותוהו נחשבו. (ר' צבי הירש אייכנשטיין, מהרצ"ה, סור מרע ועשה טוב)

אפשר לפרש את חכמת הרפואה, או כל חכמה אחרת, על-פי חכמת הקבלה… היות שכל החכמות כלולים בה, ובחותמה נחתמו. (בעל הסולם, מאמר "תורת הקבלה ומהותה")

אין אנו מוצאים מקובל אמיתי, שלא תהיה לו ידיעה מקפת בכל חכמות העולם, עקב היותם רוכשים אותם מתוך חכמת האמת עצמה משום שהמה כלולים בה. (בעל הסולם, מאמר "תורת הקבלה ומהותה")

עיקר הפלא שבחכמה זו, היא ההתכללות שבה, כלומר, שכל פרטֵי המציאות הגדולה הולכים על ידה, ומתכללים ומשתלבים ומתייחדים, עד שבאים בדבר אחד – הכול יכול וכללם יחד. (בעל הסולם, מאמר "תורת הקבלה ומהותה")

במקום שמסתיימת חכמתם של המחקרים, משם מתחילה חכמת הקבלה. (ר' נחמן מברסלב, שיחות מוהר"ן, רכ"ה)

אין כל פתרון מדעי, איך אפשר לעצם רוחני, שיהיה לו איזה מגע כל שהוא, עם אטומים הגשמיים בגוף, שיוכל לגרום לו איזה תנועה. וכל חכמתם והתעמקותם, לא הועילה להם, למצוא איזה גשר מספיק, לעבור על הבקיע הרחב והעמוק הזה, הנמצא בין עצם רוחני לאטום גשמי. ולפיכך לא הרוויח המדע ולא כלום, בכל השיטות המטפיזיות. וכדי להוסיף כאן איזה פסיעה קדימה בדרך מדעית, רק לחכמת הקבלה אנו צריכים, כי כל החכמות שבעולם כלולות בחכמת הקבלה. (בעל הסולם, מאמר "החירות")

אין לך עוד חכמה בחכמות העולם הזה, שיהיו העניינים מלוכדים וקשורים זה בזה, בדרך עילה ועלול, קודם ונמשך, כמו חכמת הקבלה, הקשורה מראשה עד סופה, זה בזה ממש, כמו שרשרת ארוכה. אשר על כן, בהֶעלם לנו ידיעה קטנה בינתיים, נחשכת בעדנו כל החכמה כולה, משום שכל ענייניה קשורים חזק זה בזה, ומתלכדים לאחד ממש. (בעל הסולם, מאמר "מהותה של חכמת הקבלה")

כמו שהתגלות מין החי בעולם הזה וסדרי קיומו, היא חכמה נפלאה, כן התגלות השפע האלוקי בעולם, הן מציאות המדרגות, והן דרכי פעולותיה, עושים ביחד חכמה נפלאה, הפלא וָפֶלא, הרבה יותר לאין ערוך על חכמת הפיזיקה. משום שחכמת הפיזיקה, היא רק ידיעה מהסדרים שבמין פרטי, המצוי בעולם פרטי, והיא מיוחדת רק לאותו הנושא שלה בלבד, ואין שום חכמה אחרת נכללת בה. מה שאין כן בחכמת האמת, עקב היותה ידיעה כללית מכללות הדומם צומח חי מדבר הנמצאים בכל העולמות, ובכל מקריהם וסדריהם, כאשר נכללו במחשבת הבורא, דהיינו, בנושאים התכליתיים, אשר משום זה, כל החכמות שבעולם, מִקְטַנָם עד גְדוֹלָם, נכללים בה, באופן הפלא ופלא, על היותה משווה כל מיני החכמות השונות זו מזו, ורחוקות זו מזו, כרחוק מזרח ממערב, משווה אותם בסדר השווה לכול, כלומר, עד שסדרי כל חכמה מחויָבים לבוא בדרכים שלה. (בעל הסולם, מאמר "תורת הקבלה ומהותה")

התורה היא חכמה א-להית ואין התורה חכמה אנושית, ולפיכך צריך אל התורה האלהית יסוד וחיזוק ביותר, ואם לא כן, אין לתורה קיום למדרגת התורה, וכן צריך הנפש הכנה ביותר שיקבל חכמת התורה האלהית, אבל החכמה שהיא אנושית כמו חכמת האומות אין שייך כל זה כי החכמה ראויה אל האדם בוודאי, ומכל שכן אין לשאר החכמות הגעה אל ה' שיהיה שם בית שלהם ויסוד שלהם, רק בתורה שייך דבר זה. (המהר"ל מפראג, דרך חיים, פרק ג', משנה ט')

כל חכמה שבעולם, הערכתה היא לפי ערך התכלית שמביאה. שהיא המטרה, שכל חִצֵי העיון קולעים אליה… ועל-כן אין החכמה נערכת בחריפות ובקיאות, אלא לפי שבח ויתרון התכלית שמביאה… ועתה יש לנו אַמַת הבניין, למדוד חשיבות חכמת ישראל – על חכמת החיצוניות. שכל ענייניה, אינם אלא להבין דרכי השגחת הבורא על בריותיו, ולהידבק בו. נמצא שכל עצמוּת החכמה הזו, נסמכת על הבורא. וכיוון שאין ערך להעריך חשיבות הבורא, על בריותיו אשר ברא, לכן, אין ערך למעלת חכמת ישראל על חכמות חיצוניות. וכיוון שעיקר הנושא של חכמתנו, הוא חי לעד, ונצחי, לכן גם כל חכמתנו, תישאר כולה בנצחיות. וכיוון שמטרתה למצוא חן, בהתקרבות הבורא, שהוא המשובח שבמטרות שאפשר להצטייר, לכן העוסק בה, ואין צריך לומר הזוכה בה, הוא הוא המשובח שבמין המְדַבֵּר. (בעל הסולם, מאמר "חכמת ישראל בערך חכמת חיצוניים")

ההפרש הגדול, בין חכמת התורה לשאר חכמות העולם: כי שאר חכמות העולם, אין השגתן מטיבה כלל, את החיים שבעולם הזה. כי אפילו הספקה בעלמא לא יתנו לו, בעד המכאובים והייסורים, שהולך וסובל במשך ימי חייו. ע"כ אינו מוכרח לתקן גופו, ודי לו בעמל שנותן בעדם. כמו כל קנייני העולם הזה, הנקנים על ידי יגיעה ועמל עליהם. מה שאין כן עסק התורה והמצוות, שכל עניינם הוא, להכשיר את האדם, שיהיה ראוי לקבל, כל אותו הטוב, שבכוונת הבריאה "להיטיב לנבראיו". (בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, אות ח')

יש מחלוקת בין חכמה חיצונית לחכמת התורה. שבחכמה חיצונית ההתפעלות ממעטת השכל, מסיבה שההרגש הוא בהופכיות לשכל, לכן ההתפעלות ממעיטה בהבנת השכל. מה שאין כן בחכמת התורה, ההתפעלות היא העצמוּת, כמו השכל. והסיבה הוא, משום שהתורה בחינת חיים, כמ"ש "והחכמה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ", שהחכמה והחיים הם אותו דבר. לכן כמו שהחכמה מתגלה בשכל, כן החכמה מתגלה בהֶרְגש, כי אור החיים ממלא את כל האיברים. ונראה לי, שמשום זה צריכים לראות תמיד, שיהיה לו התפעלות בחכמת התורה, כיוון שבהתפעלות יש היכר גדול בין חכמה חיצונית לחכמת התורה. (בעל הסולם, שמעתי, מ"ה, ב' בחינות בתורה ובעבודה)

ידוע "לפתח חטאת רובץ" והיצר הרע בא קודם היצר הטוב ומפתה אותו בתחבולותיו ללכת אחר תענוגי שקר וחכמות זרות אשר על זה נאמר (ירמיהו ד', כ"ב) "חכמים המה להרע ולהיטיב לא ידעו" ובאמת חכמה כזו אינו חכמה כלל כי יש לה סוף כמו כל תענוגי עולם הזה ודברים גשמיים יש להם סוף ותכלית כגון אחר פטירת האדם אבדה ונסרחה חכמתו ואין חכמה זו חכמה שלמה. אותם שאינם שומעים לעצות ותחבולות של היצר הרע וממאסים בחכמות זרות ואינם בוחרים רק בחכמת התורה והעבודה שהיא, אין סוף ואין תכלית כמו ה' שהוא אין סוף… וחכמה זו לעולם עומדת ואפילו לאחר פטירתו כמאמר "לעולם יראה אדם כאילו בעל השמועה עומד לנגדו"… והיא הנקראת חכמה שלמה שבכל יום ויום מתרבה ומוסיף והולך וחכמתו עושה פירות ואינו נפסק לעולם.  (ר' משה חיים אפרים מסדילקוב, דגל מחנה אפרים, פרשת חיי שרה)

אמרו במדרש (איכה רבה, פ"ב) "אם יאמר לך אדם יש חכמה בגויים תאמין… אבל אם יאמר לך יש תורה בגויים אל תאמין"… כי אין חכמי האומות ראויים אל שכל האלהי הנבדל שהיא התורה. וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בחיבורו "כי מה שאמרו חכמי האומות במה שהוא תחת גלגל הירח יש לשמוע להם כי היו חכמים בעולם הטבעי, אבל מה שאמרו במה שהוא למעלה מן גלגל הירח שזהו מה שאחר הטבע אין לשמוע להם, כי היו חכמים בעולם הטבעי אבל למעלה מן הטבע וחכמה זאת חכמת אלהית אין לשמוע להם" ומה שאמרו שחכמת הטבע נקראת חכמה גמורה שהרי אין מחלוקת בין חכמת ישראל ובין חכמת האומות. רק כי לישראל נתן חכמה מפיו וכמו שאמרו "אשר חָלַק מחכמתו ליראיו", ואצל חכמת האומות "אשר חלק מחכמתו לבשר ודם". (המהר"ל מפראג, נתיבות עולם א', נתיב התורה, פרק י"ד)

משה רבנו, רבן של כל ישראל, היה עניו מכל האדם, כי כל חכמת ישראל הוא להכיר שאין עוד מלבדו ושהכול מה' וממילא מכיר שפלותו ואין לו במה להתגאות כלל, מה שאין כן חכמת אומות העולם הוא בהיפך, כל שמתחכם יותר הוא כופר יותר ומחשיב עצמו ומתהלל בחכמתו. (ר' צדוק כהן מלובלין, דברי סופרים, אות כ"ט)

השכל הרציונאלי שלנו אינו כי אם תלמיד קטן המסביר קצת את כל אור החיים שיש באוצר דמיוננו, העשיר והקדוש, החי בחיי מציאות עליונה, המכריעה את המציאות הריאלית, באיתנות עצמות הווייתה. (הראי"ה קוק, אורות הקודש א', רכ"ג)

לינק מקוצר למאמר: http://laitman.co.il/GXVHh

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest