דף הבית / מיתוסים על חכמת הקבלה / מהי "נשמה" ואיך מגלים אותה?

מהי "נשמה" ואיך מגלים אותה?

כל אדם לא נברא, אלא להשגת נשמה שלמה ומאירה מהבורא, ראויה לדבקות תמידית ונצחית. (בעל הסולם, פרי חכם שיחות קודש, אצילות הנשמה)

כל אדם מחויב להשיג שורש נשמתו. (בעל הסולם, מאמר "שכל הפועל")

כלי שבו יכול שוב לשכון אור ה', הוא בחינת נשמה. (הרב"ש, דרגות הסולם, עניין שכינה)

"נשמה" נקרא שיש לו כבר שכל ומח דקדושה, הנקרא שכבר זכה לדעת דקדושה, אז נקרא שיש לו בחינת נשמה. (הרב"ש, אגרות, אגרת מ"ה)

המקובלים בעלי השגה הרי הם משיגים דבר שלם. כלומר, זוכים להשיג כל אותם המדרגות שישנם במציאות לבוא להשגת האדם, ואז נקרא, שהשיגו דבר שלם, ודבר שלם הזה, מכונה בשם, נשמה. (בעל הסולם, מאמר "סוד העיבור – לידה")

הפירוש נשמה, היינו התגלות האלוקות בשיעור מסוים שהתחתונים יכולים לקבל. נמצא שהנשמה היא רק חלק מהשכינה הקדושה, שהיא נקראת כללות נשמת ישראל. היינו כל השיעור שהקדוש ברוך הוא רצה שישיגו אותו, זה נקרא רצונו להטיב לנבראיו. ונשמה נקראת חלק מהשכינה, היינו חלק שהתחתון יכול להשיג לפי שיעור הטהרה. (הרב"ש, דרגות הסולם, עניין שכינה)

תכלית הנשמה בבוֹאה לגוף, שתזכה, בעודה מלובשת בגוף, לשוב לשורשה ולהידבק בה', כמ"ש, לאהבה את ה' אלוקיכם וללכת בכל דרכיו ולשמור מצוותיו ולדובקה בו. (בעל הסולם, אגרת י"ז)

אין הנשמה מתקשרת בגוף, אלא בהיותו שלם, מתוקן במצות התורה, בתרי"ג מצות. (בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, כ"ד)

הקב"ה עשה את האדם כעין של מעלה, הכול בחכמה. כי אין איבר בבן אדם, שאינו עומד בחכמה העליונה, שכל איבר רומז על מדרגה מיוחדת. כי אחר שנתקן כל הגוף באיבריו כראוי, הקב"ה משתתף עימו, ומכניס בו נשמה קדושה, כדי ללמד האדם ללכת בדרכי התורה, ולשמור מצוותיו, כדי שיתוקן האדם כראוי, לפי הכלל, נשמת אדם תלמדנו. (זוהר לעם, ויישב, סעיף 156)

היות שהגוף נולד עם טבע של אהבה עצמית. וזהו בחינת שינוי צורה לגבי הבורא, שהוא מושג לנו, שהוא רק משפיע. אי לזאת, צריך האדם לזכך גופו, ולבוא לידי השתוות הצורה, שהוא גם כן יחשוק לעשות מעשים, שהם רק להשפיע. ועל ידי זה תהיה לו היכולת להגיע למדרגה הגדולה הזו, הנקראת "נשמה". (הרב"ש, שלבי הסולם, לפעמים מכנים את הרוחניות בשם "נשמה")

הרצון לקבל המוטבע בכל נברא, הוא שינוי צורה מהבורא, וע"כ נפרדה ממנו הנשמה כאיבר הנפרד מגוף, כי שינוי צורה ברוחנית הוא כמו גרזן מפריד בגשמיות. ומכאן ברור מה ה' רוצה מאתנו, הוא השוואת הצורה, שאז אנו חוזרים ונדבקים בו כמו מטרם שנברא. וזה שכתוב "הידבק במידותיו, מה הוא רחום" וכו', דהיינו שנשנה המידות שלנו שהוא הרצון לקבל, ולקחת המידות של הבורא שהוא רק להשפיע. באופן שכל מעשנו יהיה רק להשפיע לזולתנו ולהועיל להם בכל יכולתנו, ובזה אנחנו באים להמטרה להידבק בו שהוא השוואת הצורה. (בעל הסולם, כתבי הדור האחרון)

כמו שלא יוכל לקיים גופו בעולם מבלי שיהיו בידו ידיעות בשיעור מסוים מסדרי הטבע הגשמיים, כמו ידיעות אלו המה סמים ממיתים, ואלו דברים שורפים ומזיקים, וכן ידיעה ואומד מה שבלב חברו אשר בלעדיהם אין לו זכות קיום בעולם החומרי. כמו כן ממש נשמתו של אדם אין לה זכות קיום בעולם הבא, זולת ברכישתה שיעור ידיעות מסדרי טבע מערכות עולמות הרוחניים ושינוייהם וזיווגיהם ותולדותיהם. כמו כן בעניין הנשמה, האדם מתגלגל עד שזוכה להשיג חכמת האמת על בוריה, ובלעדיהם לא תבוא הנשמה לגידול קומתה, ולא שהידיעות שבידו המה שמגדילים קומת הנשמה – אלא שטבע פנימי הוא בנשמה אשר לא תזכה במעשה ידיה להתגדל על ידה בטרם הגיעה לה ידיעות טבעי הרוחניים. וגידולה תלוי בשיעור ידיעתה… עיקר הגידול הוא על ידי מעשים טובים, והמה תלויים בהשגת חכמת האמת. ושניהם, הידיעות והמעשים הטובים תלויים בהשגת חכמת האמת, ושניהם באים ביחד. (בעל הסולם, מאמר "מבשרי אחזה אלוקי")

אמרו, שיש ששים ריבוא נשמות, וכל נשמה מתחלקת לכמה ניצוצין. וצריך להבין, איך אפשר שהרוחני יתחלק, כי מתחילה לא נבראה רק נשמה אחת – נשמת אדם הראשון. ולעניות דעתי, שבאמת אין בעולם יותר מנשמה אחת, כמ"ש, (בראשית ב', ז') "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים". ואותה נשמה מצויה בכל בני ישראל, אצל כל אחד ואחד בשלמות, כמו אצל אדם הראשון. כי הרוחני לא יבא בחיתוכים וחילוקים, שזה דווקא מִגִּדְרֵי הגשמיים. (בעל הסולם, מאמר "ששים ריבוא נשמות")

מה שנאמר שיש ששים ריבוא נשמות וניצוצי נשמות, נראה שזה מתחלק בכוח גופו של כל אחד ואחד. דהיינו, בתחילה הגוף חוצץ ומונע זוהר הנשמה ממנו מכל וכל, ובכוח התורה והמצווה מזדכך הגוף, ולפי המידה שהזדכך, באותו השיעור מאירה הנשמה כללית עליו. לכן נעשה בערך הגוף הגשמי ב' בחינות. בחינה א', שמרגיש את נשמתו לפרט מיוחד, ואינו מבין כי זהו כלל ישראל. בחינה ב', שאינו מאיר עליו באמת אור נשמת ישראל בכללות כוח הארתה, אלא בחלק ממנה, פירוש, לפי המידה והשיעור שזיכך את עצמו, בבחינת השבתו אל הכלל. והסימן אם ניתָקן הגוף בשלמות, בשעה שמרגיש שנשמתו נמצאת בכל כלל ישראל, בכל אחד ואחד מהם, ולכן אינו מרגיש גם כן את עצמו לבחינת פרט, כי זה תלוי בזה, ואז הוא תמים בלי מום, ושופע עליו באמת הנשמה בכל כוחה, כמו שהופיעה באדם הראשון. (בעל הסולם, מאמר "ששים ריבוא נשמות")

אור הנשמה של כל יחיד הוא מקושר עם הנשמה הכללית של כל ההויה כולה, שממנה שואב כל היקום לכל פרטיו את אור השלמתו, ובידינו הוא להוסיף אור בנשמה שלנו ע"י התורה, החכמה, המצוות, העבודה, והמידות הטובות, בכל עת ורגע, ובכל רגע שאנו מוסיפים אור בנשמתנו, אם רק נשים דעתנו שלא על עצמנו בלבד אנחנו חשים כי אם על כל ההויה, מוסיפים אנו השלמה וחיים בכל. (הראי"ה קוק, אגרות ראי"ה א', ש"א)

להבין מה שלפעמים מכנים את הרוחניות בשם "נשמה", כמו שכתוב "גוף ונשמה". ולפעמים מכנים את הרוחניות בשם "נפש", כמו שכתוב "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך". הנה בדרך כלל כשמדברים מרוחניות, אז מדברים מבחינה העליונה שיש שם, שהיא "נשמה", בכדי שהאדם יידע, שמוכנה בשבילו מדרגה גדולה, שהיא נשמה. ושזה יעורר בו בלבו בחינת השתוקקות להגיע לזה. ויחשוב, מה היא הסיבה, שהוא עוד לא השיג את זה? אז הוא יבוא לדעת, שכל מה שחסר לנו, בכדי להגיע לידי השגת רוחניות, הוא חיסרון של השתוות הצורה. (הרב"ש, שלבי הסולם, לפעמים מכנים את הרוחניות בשם "נשמה")

כוונת ה' בבריאה הייתה כדי להנות לנבראיו כנודע. והנה ודאי הוא, שבעת שעלה במחשבה לברוא את הנשמות ולהנותם מכל טוב, הנה תיכף נמשכו ויצאו מלפניו בכל צביונם וקומתם ובכל גובהם של התענוגים שחשב להנותם, כי אצלו המחשבה לבדה גומרת ואינו צריך לכלי מעשה כמונו. ולפי זה יש לשאול למה ברא העולמות צמצום אחר צמצום עד לעולם הזה העכור והלביש הנשמות בגופים העכורים של העולם הזה. והתשובה על זה מובא בעץ חיים שהוא כדי להוציא לאור שלמות פעולותיו (ע"ח, ענף א'). ויש אמנם להבין איך אפשר זה שמהשלם יצאו פעולות בלתי שלמות עד שיהיו צריכים להשלימם ע"י פועל ומעשה שבעולם הזה. והעניין הוא כי יש להבחין בנשמות בחינת אור ובחינת כלי, כי עצם הנשמות שנבראו הוא הכלי שבהם, וכל השפע שחשב ה' להנותם ולענגם הוא האור שבהם. כי מאחר שחשב להנותם הרי עשה אותם בהכרח בבחינת רצון לקבל הנאתו, שהרי לפי מידת הרצון לקבל את השפע כן יגדל ההנאה והתענוג. ותדע שהרצון לקבל ההוא הוא כל עצמותה של הנשמה מבחינה התחדשות ויציאת יש מאין, ונבחן לבחינת כלי של הנשמה. ובחינת ההנאה והשפע נבחן לבחינת אור של הנשמה הנמשך יש מיש מעצמותו. (בעל הסולם, הקדמה לפתיחה לחכמת הקבלה, ב'-ג')

כל נשמה שלמה משיגה כל הנשמות, מאדם הראשון עד גמר התיקון, כמו אדם המשיג את מכריו ושכניו, ועל פי ידיעותיו הריהו נשמר מהם, או שמתחבר ומתקיים עִמָהם. ולא יהיה הדבר לפלא איך ישיג כל הנשמות כולן, כי הרוחניות אינה תלויה בזמן ומקום, ואין מיתה שם. (בעל הסולם, מאמר "מבשרי אחזה אלוקי")

לאחר כל התאחדות מעשי הנבראים, צריך שאחר כך יתאחדו ויתלכדו כל הנשמות שבעולם לנשמה אחת ממש, היוצאת מבין כל הנשמות ונעשים אחד ממש, כמו בתחילת הבריאה, שנברא רק אדם יחידי, ומהזיווגים שלו הוליד בנים, וגם בנים הולכים בדרכיו, מזיווגי זיווגים, עד שנעשה סוד העולם הזה, בשבעים אומות, ומתוכם זרע ישראל. ובגמר התיקון, יתלכדו זה בזה, עד שנעשה מבין כולם אדם אחד, כמו אדם הראשון, והבן מאד. (בעל הסולם, פרי חכם, שיחות, פעולות האדם ותחבולותיו)

הנשמה שלנו גדולה היא, חזקה ואדירה, חומות ברזל היא משברת, הרים וגבעות היא מפוצצת, רחבה היא מרחב אין קץ, אי אפשר לה להתכווץ, מוכרחת היא להתפשט, על כל אלה מיליוני הנפש הישראלית שלנו, בכל דרגותיהם, בכל עליותיהם וירידותיהם, בכל ההרים שעלו שמה ובכל העמקים שירדו שמה… בכולם בכולם נשמתנו תתפשט, את כולם תחבק, אח כולם תְחַיה ותעודד, את כולם תשיב למקום בית חיינו. (הראי"ה קוק, אורות ישראל, פרק ג', פסקה י"א)

לינק מקוצר למאמר: http://laitman.co.il/G1JvH

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest