דף הבית / המשבר ופתרונו / לקראת מה הטבע מוביל אותנו?

לקראת מה הטבע מוביל אותנו?

הערה: המושג "עבודה" תופס יותר ממחצית החיים אצל האדם. הוא מתחיל להתכונן אליה עוד מגיל צעיר: לומד בבית הספר, באוניברסיטה, חושב מי להיות. אבל כעת כל זה מסתיים, מופיעה נקודת היפוך בלתי צפויה.

התייחסותי: כעת הדור שלנו נמצא במצב מעניין מאוד שבו העבודה שיצרה את האדם, ולמעשה ניהלה את כל חייו האישיים, המשפחתיים, החברתיים, המדיניים ואפילו הפלנטריים, מתחילה פתאום לאבד את חשיבותה. האדם כבר לא נכלל במושג "עבודה", הרעיון נוגד את תיאורית דארווין, שסבר שהעמל יצר את האדם מהקוף. יתרה מזאת, התיאוריה של קרל מרקס שסבר שנגיע לניצחון העמל הסוציאליסטי, כאשר כל אחד יקבל לפי צרכיו וייתן כפי יכולתו מרצונו החופשי, גם היא כבר לא עובדת, מפני שהיום לא נדרש מהאדם דבר.

כדי למצוא עבודה נוסעים היום בכל רחבי העולם לחפש אותה, זה קורה כבר מזמן. לכן, המושג "עבודה" השתנה, הגישה לפיה האדם בוחר עיסוק כלבבו, יוצר, מה שגם מניב לו סיפוק חומרי וגם מאפשר רמה סוציאלית ומעמד חברתי, נעלמה לחלוטין.

מעניין, שעם זאת נעלמת האומנות, כי ספרות, מוזיקה, שירה, סרטים, תיאטרון, זו גם עבודה, שבהדרגה תשנה את המטרות וההגדרות שלה בחיי היומיום שלנו. הרצונות, הכוונות והמטרות באנושות משתנים. לכן כל מה שאפשר להעביר היום לאדם מאדם, לא מהווה עבורו משהו בעל חשיבות. אם מישהו כתב משהו, אז מלכתחילה זה לא מעניין אותי.

האגו שלנו מתחיל לעלות גבוה יותר, הוא רוצה תחושות נעלות ומשמעותיות יותר, אם כבר חיים, אז שבאמת יהיו חיים טובים. רומנים רגשיים וסדרות שמעוררות בכי, שבהן הטלוויזיה שלנו משופעת, ירדו בחשיבותם מפני שבהדרגה הרצון בהם ייעלם. ומה אז יישאר לאדם? כלום! משמעות חיים ערומה, שלא ניתן יהיה למצוא בספרות, באומנות, במוזיקה, בשום דבר, אפילו לא בטכנולוגיה. בני אדם ייצרו רובוטים כדי שיעבדו למען האנושות. ומה הלאה? אין עבודה, אין במה לעסוק, אף אחד אינו מחייב אותך לשום דבר. להמציא משהו מלאכותי, זה רק יגרום לזיהום האטמוספירה והאדמה.

שאלה: לְמה הטבע דוחף אותנו? לכך שכל בני האדם יישבו ויתחילו לחשוב על משמעות החיים?

תשובתי: לא. משמעות החיים אינה מושגת על ידי ישיבה וחשיבה, אלא על ידי בניית רשת קשרים פנימית בינינו, שבתוכה מתחילים להרגיש ממדים אחרים לחלוטין, עולם חדש, ועוד עולם חדש, וכך הלאה, יותר ויותר גבוה. עולם רוחני זה לא מרחב תלת מימדי כמו העולם שלנו, אין שם זרימה של זמן. אנחנו נצא מעבר למהירות האור, מעבר לתקשורת מנטלית ונפשית בינינו ונעלה לשיטות תקשורת אחרות לגמרי. הקשר בינינו יהפוך להיות אחר לחלוטין, ברמה פנימית, שאין לו שום שייכות לנוירונים של המוח ותאֵי עצבים. אנחנו נהווה גוף אחד יחיד. לגופים הפיזיים שלנו יתווסף קשר רוחני מנטלי בינינו, ונתחיל לצאת לעולם אחר.

מתוך שיעור וירטואלי, 18.12.2016

 

לינק מקוצר למאמר: http://laitman.co.il/azDyH

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest