כסף: עבר, הווה, עתיד

בכל הזמנים אנשים סברו שליהודים יש סוד מיוחד ל"משיכת כסף". האשימו בכך במיוחד את המקובלים. אלכימאים ניסו לנסח "נוסחה של זהב" על בסיס לימוד מיסטי יהודי עתיק.

כל האנשים האלה צודקים במידה מסוימת. מקובלים באמת יודעים את "סוד הכסף", הסוד הוא בהשפעה שלהם. רק ילדים קטנים לא מבינים שלכל דבר בעולם הגשמי יש ערך משלו, מחיר. כלומר כמות המאמצים שצריך להשקיע כדי לרכוש את הרצוי. כסף, זו אמת מידה. אבל איך אפשר למדוד את המאמצים הפנימיים של האדם, את השמחות, את הצער, את החשיבות שלו?

אנחנו חייבים כל הזמן למדוד כדי להתקשר בינינו. אנשים מחליפים באופן פעיל תוצאות מהעמל שלהם. הופעתו של הכסף כשווה ערך כולל של המאמצים שלנו, בא כתחליף ריאלי של סחורות. כמו כן הכסף גם שווה ערך כולל של רצונות אנושיים. אם אני רוצה משהו, אני מוכן לתת עבורו הכול. זה יכול להיות ערך לא חומרי (נניח, זיכרון מסבתא אוהבת), אבל אני משלם עבורו בצורה גשמית. הכול תלוי בצרכים האישיים.

חכמת הקבלה תמיד לומדת וחוקרת את המקור, את הטבע שלנו עצמו. עבור תענוג צריך לשלם (באמצעות כסף, מאמצים). למילה כסף יש בעברית אותו שורש כמו למילה כיסוף, כלומר כיסוי של האגו שלי. אני "מכסה" את הרצונות שלי כדי לספק אותם, בכך שאני יוצר עליהם "מסך" בעזרת שימוש נכון. בחברה שלנו קבלה ישירה שמבוססת על האגו היא בלתי אפשרית. לכן המושג כסף קשור למסך, שאותו האדם מציב מעל לרצונות שלו. בזכות המסך והרצונות הוא יכול לבצע את מה שהוא רוצה, בהתאם לגודל המסך, כלומר בהתאם למשקל של הכסף.

כאשר אדם רוצה לרכוש משהו, עליו לשלם בשווה ערך לקנייה את סכום הכסף שאותו נוקב המוכר. זו הגרסה של היחסים בינינו בחברה אגואיסטית. איך זה מסתדר באלטרואיזם, כאשר הסכמה של חילופין: כסף – סחורה לא עובדת, כאשר אנחנו קונים את מה שלא מתאים לנו, רק כדי לגרום תענוג לאחר?

העולם מגיע בהדרגה לכלכלה חדשה: הכסף מפסיק "לעבוד". כבר עכשיו קיימות בעולם מדינות שבהן אפשר לקחת הלוואה בבנק עם אחוז ריבית שהוא אפילו לא אפס, אלא גם שלילי, כלומר אתה מחזיר פחות ממה שלקחת. זה מעיד על כך שכסף מפסיק לשחק תפקיד כשווה ערך לקבלה, ומתחיל לשחק בהדרגה תפקיד כשווה ערך כולל לשפעה. כאן עובד עיקרון קבלי טהור: לקבל על מנת להשפיע. לתבנית זו עוברת עכשיו בהדרגה האנושות כולה, שינוי שלגמרי לא מובן לשכל האגואיסטי שלנו.

בנקאים עולמיים חושבים ברצינות למסור יותר כסף לאוכלוסייה, כדי שזה יפעיל את הכלכלה. חברת הצריכה מגיעה לסופה. קודם המריצו אותנו לצרוך ואילו עכשיו להפך, לתת. החברה השיגה בהתפתחותה מצב שבו אפשר לספק לכל אחד את כל הדרוש לו והכסף הפסיק לשחק תפקיד, הוא מאבד את הערך שלו. לקדמת הבמה עולים היחסים בין בני האדם, והאדם מתחיל לחפש מילויים, תענוגים בחברה, בקשר בין בני אדם אחרים, אבל לא בשווה ערך גשמי, מפני שהפכנו להיות יותר מדי תלויים זה בזה. העולם מתקדם לייצור משותף והמוצר החשוב ביותר של החברה הזאת, הוא יחסים הדדיים נכונים. הכסף מאבד את ערכו לנגד עינינו.

אנחנו רואים נרקומן שמספיקים לו 10 גרם סמים כדי לא להשתוקק בכלל לכסף, או אדם מובטל שלא משתוקק להרוויח כסף וחי מדמי אבטלה מטעם המדינה שמספקים לו מחייה מינימאלית. באופן זה, אנחנו עוברים מתענוג גופני למילוי רוחני. את המגמה הזאת החברה עדיין לא יכולה להכיל, לשקול ולהבין, מפני שבני אדם מתחילים להיכנס לדיכאון.

אולם ככל שאדם יוכל לחבר בני אדם ביניהם, במידה הזאת יעריכו אותו. תוערך ההשתתפות הישירה שלו בארגון החברה, ב"מפעל" החברתי. לכן ה"צורה" הבאה של כסף תהיה "המסך" עצמו, כלומר יחסים נכונים בין בני האדם.  כך בחיבור ואיחוד ביניהם הם תורמים את חלקם, נותנים לחברים. כל אחד מאיתנו "משלם" את אותו "כסף רוחני" ("כיסוף") ומכסה את הרצון הכללי של המילוי. במידה שאני יכול להציע לאחר, לתת ולהשפיע, זו תהיה המידה שבה אני גם אוכל לקבל.