מהו ההבדל בין לימוד הפילוסופיה, היהדות, לבין הלימוד בפועל?

מהו ההבדל התהומי בין לימוד הפילוסופיה, היהדות, או אף לימוד אוניברסיטאי של חכמת הקבלה, לבין הלימוד בפועל?

הסגולה שבעסק חכמת הקבלה
ראוי שתדע, שרוב מחברי ספרי הקבלה, לא התכוונו בספריהם, אלא כלפי מעיינים כאלו, שכבר זכו לגילוי פנים, ולכל ההשגות.. ולפי"ז יש לשאול: א"כ, למה זה חייבו המקובלים, לכל איש, ללמוד חכמת הקבלה?
אמנם יש בזה דבר גדול, וראוי לפרסמו: כי יש סגולה נפלאה לאין ערוך, לעוסקים בחכמת הקבלה, ואע"פ שאינם מבינים מה שלומדים, אלא מתוך החשק והרצון החזק, להבין מה שלומדים, מעוררים עליהם את האורות המקיפים את נשמתם. (בעל הסולם, כתבי בעל הסולם, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", קנ"ד-קנ"ה)

..ולפיכך, גם בשעה שחסרו לו הכלים, הנה, בשעה שהאדם עוסק בחכמה הזאת, ומזכיר את השמות של האורות והכלים, שיש להם מבחינת נשמתו שייכות אליו, הנה הם תיכף מאירים עליו, בשיעור מסויים. אלא, שהם מאירים לו בלי התלבשות בפנימיות נשמתו, מטעם שחסרים הכלים המוכשרים לקבלתם, כאמור. אמנם ההארה, שמקבל פעם אחר פעם, בעת העסק, מושכים עליו חן ממרומים, ומשפיעים בו שפע של קדושה וטהרה, שהמה מקרבים את האדם מאד, שיגיע לשלימותו. (בעל הסולם, כתבי בעל הסולם, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", קנ"ה)

ומה שניתן לנו ללמוד את הדברים העליונים, המכונה חכמת הקבלה, הוא רק בדרך סגולה, משום שהם יכולים להביא לאדם רצון וחשק, להידבק בהבורא, מחמת קדושת העניינים, שמדברים משמות הקדושים.. וכשאדם לומד את הדברים העליונים בכדי שתביא אותו לידי התקרבות להקדושה, זה מביא לידי קירוב המאורות. שעניינו הוא, שיגרום לו הלימוד הזה, שיזכה על ידי זה לבוא לכוון כל מעשיו שיהיו בעל מנת להשפיע, וזה נקרא עבודה בבחינת הכנה, שמכין את עצמו שיהיה מוכשר להיכנס להיכל המלך, ולהידבק בו יתברך. (הרב"ש, דרגות הסולם, מאמר "ג' קווים")

נמצא בה (בחכמת הקבלה), סגולה מפוארת, אשר כל העוסקים בה, אף-על-פי שאינם מבינים עדיין מה שכתוב בה, מזדככים על ידה, ומאורות העליונים מתקרבים. (בעל הסולם, מאמר "תורת הקבלה ומהותה")

יש סגולה בתורה להחזיר האדם למוטב, שהכוונה על הרע שנמצא באדם, היינו הרצון לקבל, שיהיה בעל מנת להשפיע. (הרב"ש, דרגות הסולם, מאמר "באורייתא אתברי בר נש")

אחת מהנפלאות של תלמוד רזי התורה היא, שבזמן שאדם לומד את העניינים הנשאים הללו מתוך אהבה ורגש פנימי, אע"פ שאינו יכול לתפוס את העניינים בהבנה שכלית בהירה, מכל מקום הם מרוממים את כל מהותו, וא"כ מבהיקים העניינים עליו את [ב]אורם. (הראי"ה קוק, "אורות התורה", פרק י', סעיף י')

חשיבות ההכנה ללימוד
האדם צריך לכוון לפני לימוד התורה את הסיבה, שבשבילה הוא לומד עכשיו תורה. כי כל מעשה צריך להיות איזה מטרה, שהיא הסיבה, שעושה עתה המעשה. וזהו כמו שאמרו חז"ל, תפילה בלי כוונה, כגוף בלי נשמה. לכן מטרם שהוא הולך ללמוד תורה, הוא צריך להכין את הכוונה. (הרב"ש, שלבי הסולם, מאמר "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'")

האדם צריך להשתדל לעשות מאמץ גדול, מלפני שהולך ללמוד, בכדי שהלימוד שלו יעשה פירות ותוצאות טובות. כלומר, שהלימוד יביא לו את המאור התורה, שעל ידו תהיה היכולת להחזירו למוטב. שאז, ע"י התורה, הוא נעשה לתלמיד חכם. ומהו תלמיד חכם? אמר אאמו"ר זצ"ל, תלמיד היינו שלומד מחכם. כלומר, שהקב"ה נקרא "חכם". והאדם, הלומד ממנו, הוא נקרא "תלמיד של חכם". (הרב"ש, שלבי הסולם, מאמר "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'")

מטרת הלימוד התורה, הוא בכדי להגיע להרגיש את הנותן התורה. ואם האדם אינו שם לפניו את המטרה, שהוא להגיע להנותן התורה, הוא בחינת "גוי", כלומר שאין לו צורך לאמונה. דהיינו, שיהיה לו צורך לעשות עצות להגיע לבחינת אמונה. לכן הוא נקרא עדיין "גוי" ולא בחינת "ישראל". (הרב"ש, שלבי הסולם, מאמר "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'")

חשיבות הכוונה בזמן הלימוד
האדם, הנולד עם הרצון לקבל, ורוצה לתקן אותו בעמ"נ להשפיע, וכידוע שזהו נגד הטבע, רק עצה אחת ניתן לו, שרק ע"י מאור התורה יכול להפוך אותו, שיהיה בעמ"נ להשפיע.. לכן אלו אנשים, שהם עוסקין בתורה, לאו דווקא בכדי שידעו את הדינים וההלכות, שידעו איך לקיים את המצוות, אלא שיש להם עוד תפקיד נעלה, שהם לומדים תורה, בכדי לתקן את הלב, הם נקראים "חכמי לב". היות שכל דבר נקרא על שם הפעולה. לכן התורה, מה שלומדים תורה על כוונה זו, נקרא "חכמי לב" ולא "חכמי מוח", היות שהם צריכים את התורה לתיקון הלב. (הרב"ש, שלבי הסולם, מאמר "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'")

אם הוא מכוון בעת התעסקותו בתורה, שהוא לומד בכדי לקבל את השכר של התורה, הנקרא "מאור", אז מועיל לו לימוד תורה. מה שאין כן, כשהוא מסיח דעת מהמטרה של לימוד התורה, אין התורה מועילה לגמור את המלאכה של עשיית כלי דהשפעה.. כלומר, כוח התורה, שהיה צריך להכניע את היצר הרע, הכוח הזה מתבטל. וזה שכתוב, וכל תורה, שאין מלאכה, היינו שלא מכוון, שהתורה יעשה את המלאכה, להפוך את הכלי קבלה שיהיו בעמ"נ להשפיע – סופה בטלה, כלומר, הכוח הזה מתבטל. (הרב"ש, שלבי הסולם, מאמר "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'")

הבורא ב"ה, שברא אותו, ונתן לו ליצר הרע את תוקפו, ברור, שידע גם כן, לברוא את התרופה והתבלין, הנאמנים להתיש כוחו של היצה"ר, ולמחותו כליל. ואם מי שהוא, עסק בתורה, ולא הצליח להעביר היצה"ר ממנו, אין זה, אלא: או שהתרשל, לתת את היגיעה והעמל, המחויב ליתן בעסק התורה, כמ"ש: לא יגעתי ומצאתי, אל תאמין. או יכול להיות, שמילאו את "כמות" היגיעה הנדרשת, אלא שהתרשלו ב-"איכות", כלומר, שלא נתנו דעתם ולבם, במשך זמן העסק בתורה, לזכות להמשיך את המאור שבתורה, המביא האמונה בלב האדם, אלא שעסקו בהיסח הדעת, מאותו העיקר הנדרש מהתורה, שהוא המאור, המביא לידי האמונה, כאמור. ואע"פ שכיוונו לו מתחילה, הסיחו דעתם ממנו, בעת הלימוד. (בעל הסולם, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", י"ח)