מהו הגיל שבו מומלץ ללמוד קבלה?

תנאי חמור יש בעת העסק בחכמה זאת: שלא יגשימו הדברים, בענינים מדומים וגשמיים, שעוברים בזה על "לא תעשה לך פסל וכל תמונה", ח"ו. כי אז, אדרבה, מקבלים היזק במקום תועלת. ולפיכך, הזהירו ז"ל, שלא ללמוד החכמה, כי אם לאחר ארבעים שנה, או מפי רב, וכדומה, מהזהירות. (בעל הסולם, כתבי בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, אות קנ"ו)

כתיב "הב חכמה לחכימין" ולפחות שיהיה בן כ' שנה ושיהיה נשוי, ומי שאינו בר הכי לא ילמוד לעולם. (הנהגות צדיקים, סדר קביעת התורה מרבי שבתי מראשקוק, פ"ג)

ולו עמי שומע לי בדור הזה שהמינות גובר, היו לומדין עם תינוק בן תשעה שנים ספר הזוהר והתיקונים להגות בהם, והיה יראת חטאו קודמת לחכמתו, ויתקיים. (ר' יצחק אייזיק יהודה יחיאל ספרין מקומרנה, נוצר חסד, פרק ד', משנה כ')

התורה ניתנה ללמוד וללמד, בכדי שכולם יודעים, מקטנים עד גדולים, דעת ה', וגם מצאנו בהרבה ספרי מקובלים, שמזהירים על לימוד חכמה זו שכל אדם חייב ללמוד אותה. (ר' יצחק בן צבי אשכנזי, טהרת הקודש, קמ"ז)

רוב גדולי המקובלים אשר מימיהם אנו שותים נסעו מזה העולם קודם מ' שנה, והאר"י ז"ל בכבודו ובעצמו עלה למרום קודם מ' שנה. (ספר הברית, חלק א', מאמר ד', שני המאורות, פרק י"ד)

מתוך שחכמת הקבלה כולה, מדברת בסוד התגלות ה', מובן מאליו, שאין לך חכמה חשובה ומוצלחת לסגולתה, כמותה, ואל זה כוונו בעלי הקבלה, לסדרה שתהיה ראויה להתעסק בה. וכן ישבו ועסקו בה, עד זמן הגניזה (ומסבה ידועה הוסכם לגנזה), מכל מקום היה זה רק לזמן ידוע ולא ח"ו לתמיד, כמו שכתוב בזוהר: "עתידה חכמתא דא לאתגליא בסוף יומיא, ואפילו לטליא דבי רב (עתידה חכמה זו להתגלות בסוף הימים, ואפילו לתינוקות של בית רבן). (בעל הסולם, כתבי בעל הסולם, מאמר "תורת הקבלה ומהותה")

וכשיהיה קרוב לימות המשיח, אפילו תינוקות שבעולם עתידים למצוא סודות החכמה, ולדעת בהם קיצים וחשבונות של הגאולה. ובאותו הזמן תתגלה לכל. בזמן שכנסת ישראל תקום מעפר, ויקים אותה הקב"ה, אז כמו שכתוב, אהפוך אל עמים שׂפה ברורה לקרוא כולם בשם ה'. (זוהר לעם, ויירא, חשבון קץ המשיח, סעיף 460)

מה שנגזר למעלה, שלא יתעסקו בחכמת האמת בגלוי, היה לזמן קצוב, עד שתשלים שנת הר"ן [1490]. ומשם ואילך, יקרא דור אחרון, והותרה הגזרה, והרשות נתונה להתעסק בספר הזוהר. ומשנת ה"ש ליצירה [1540], מצווה מן המובחר שיתעסקו ברבים, גדולים וקטנים, כמו שמובא ברעיא מהימנא. ואחר שבזכות זה עתיד לבוא מלך המשיח, ולא בזכות אחר, אין ראוי להתרשל.
(ר' אברהם בן מרדכי אזולאי, הקדמת ספר אור החמה, פ"א)