קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
לעולם אין לקוות שיגיע הזמן ושימצא הפתרון שיוכלו להתחיל את עבודת השי"ת מתוך "לשמה", אלא כמאז כן עתה, וכן לעתיד, מוכרח כל עובד ה' להתחיל בעסק העבודה, "מתוך שלא לשמה", אשר מתוכה יבוא אל ה"לשמה". והדרך להגיע לדרגה זו, אינה מוגבלת בזמן, אלא במכשירים אותו, ובמידת שליטתו על לבו, ועל כן רבים חללים נפלו ויפלו על שדה העסק "שלא לשמה", וימותו בלי חכמה. ועם כל זה, שכרם גדול מאד, כי אין מחשבתו של אדם מסוגל להעריך אותו היקר והערך של עשיית נחת רוח ליוצרו. ואפילו העושה שלא על תנאי זה, מכל מקום, מתוך שאינו ראוי באופן אחר, עושה גם כן נחת רוח ליוצרו. וזה נקרא שלא מדעתו. (בעל הסולם, כתבי בעל הסולם, מאמר "מצווה אחת")
(על דרך משל) משל למלך, שחשק לבחור לעצמו, כל אוהביו הנאמנים לו ביותר שבמדינה, ולהכניסם לעבודתו בהיכלו פנימה. מה עשה, נתן צו גלוי במדינה, שכל הרוצה כקטן כגדול, יבא אליו לעסוק בעבודות הפנימיות שבהיכלו. אבל העמיד מעבדיו שומרים רבים, על פתחו של ההיכל, ובכל הדרכים המובילים להיכלו, וציווה אותם להטעות בערמה את כל המתקרבים להיכלו, ולהדיחם מהדרך המוביל להיכל… ומי שהוא שהתקרב אל הפתח הסיתו אותו והדיחו אותו במזימה רבה, עד ששב כלעומת שבא. וכן חזרו ובאו ושבו, ושוב התחזקו וחזרו ובאו ושבו, וכן חזרו חלילה כמה ימים ושנים, עד שנלאו מלנסות יותר. ורק הגבורים מהם, אשר מידת סבלנותם עמדה להם, וניצחו את השומרים [על פתחו של ההיכל, ובכל הדרכים המובילים אליו].. זכו תיכף לקבל פני המלך, שמינה כל אחד על משמרתו המתאימה לו. (בעל הסולם, כתבי בעל הסולם, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות קל"ג)
השכל מחייב, שבכל יום ויום האדם צריך להתקדם וללכת קדימה, והאדם רואה שזהו ממש להיפך, שכל יום הוא הולך אחורה. אם כן השכל מחייב לאדם לומר, שהעבודה זו, היינו ללכת בבחינת השפעה, זהו לא בשבילו. אלא זוהי עבודה בשביל יחידי סגולה. והוא מבין שיותר כדאי לו לברוח מהמערכה. ומה אומרים לו, שהוא צריך עוד פעם ללכת באמונה למעלה מהדעת, ולא להסתכל על מה שהדעת מחייבת אותו לעשות. וכמו שכתוב במאמר "אמונת רבו" (משנת תש"ג), שאין האדם מסוגל לראות את מצבו האמיתי, אלא צריך ללכת למעלה מהדעת, ורק באופן כזה יכולים להגיע להמטרה לזכות לדביקות ה'. (הרב"ש, כתבי רב"ש, כרך ב', מאמר "מהו שדוקא בליל פסח, שואלים ד' קשיות")
עבודה זו היא עבודה קשה, מסיבת שהיא נגד הטבע. לכן עבודה זו גורמת לנו הרבה עליות וירידות, עד שלפעמים האדם בא לידי יאוש, והוא אומר, שהעבודה זו אינה בשבילו, והוא רוצה לברוח מהמערכה, היות שהוא לא רואה שום התקדמות בעבודה. ולא עוד, אלא הוא רואה, שהוא הלך אחורה ולא קדימה. היינו שהוא רואה, שעתה הוא יותר משוקע באהבה עצמית, מה שאין כן מטרם שהתחיל בעבודה דלהשפיע, לא היה כל כך מגושם.
נמצא, שעתה הוא רואה, שיש לו יותר רע. אז באמת נשאלת השאלה, מהי האמת. כלומר, האם כל היגיעה, שנתן בעבודה איך להגיע לאהבת ה', היתה היגיעה בחנם, ללא שום תועלת. אלא לפי הכלל מה שאמרו חז"ל "לעולם יראה אדם עצמו חציה חייב וחציה זכאי, עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את עצמו לכף זכות". (הרב"ש, כתבי רב"ש, כרך ב', מאמר "מהו ששמן נקרא מעשים טובים, בעבודה")
האדם הבלתי מפותח כל צרכו, לא יוכל לחכות לפרעונו זמן רב, והוא בוחר בעבודות המשתלמות לו מיד, ואף אם יהיו במחירים נמוכים יותר. והאדם המפותח ביותר, יוכל להתאפק ולבחור בעבודות שמחירם גבוה, גם אם זמן פרעונם ממושך וארוך מאד. ותדע, שזוהי אמת המידה לבעלי החכמה, כי דבר זה תלוי בהתפתחות חומרי של כל אחד. וכל מי שיכול להאריך זמן פרעונו יכול להשיג מחיר יותר גדול. (בעל הסולם, כתבי בעל הסולם, מאמר "תכונתה של חכמת הנסתר בכללה")
בכל הדורות, בני עליה, שזכו להשגה ולדביקות, מועטים הם, כמ"ש חז"ל על הכתוב: "אדם אחד מאלף מצאתי", ש"אלף נכנסים לחדר, ואחד יוצא להוראה", דהיינו לדביקות ולהשגה. אבל בדורו של משיח, יכול כל אחד ואחד, לזכות לדביקות ולהשגה, כמו שאמרו: "ומלאה הארץ דעה את ה'", "ולא ילמדו עוד איש את רעהו, ואיש את אחיו, לאמר, דעו את ה', כי כולם ידעו אותי, למקטנם ועד גדולם". (בעל הסולם, כתבי בעל הולם, "מאמר לסיום הזוהר")
בשאר המקומות זוהר עם ו
