דף הבית / האם ראשוני התלמידים בחכמת הקבלה, היו קשורים אליה על בסיס גנטי או רעיוני?

האם ראשוני התלמידים בחכמת הקבלה, היו קשורים אליה על בסיס גנטי או רעיוני?

ארכו הימים, נשתכח השם הנכבד והנורא מפי כל היקום ומדעתם, ולא הכירוהו, ונמצא כל עם הארץ והנשים והקטנים, אינם יודעים אלא הצורה של עץ ושל אבן וההיכל של בניין, שנתחנכו מקטנותם להשתחוות להן ולעובדן, ולהישבע בשמן:
ח) והחכמים שהיו בהם כגון הכומרים וכיוצא בהן, מדמין שאין שם אלוה אלא הכוכבים והגלגלים שנעשו הצורות האלו בגללם ולדמותן. אבל צור העולמים, לא היה שם מכירו ולא יודעו, אלא יחידים בעולם, כגון חנוך ומתושלח ונוח ושם ועבר. ועל דרך זו, היה העולם מתגלגל והולך, עד שנולד עמודו של עולם, והוא אברהם אבינו עליו השלום:
ט) כיון שנגמל איתן זה, התחיל לשוטט בדעתו, והוא קטן, לחשוב ביום ובלילה; והיה תמיה, היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד, ולא יהיה לו מנהיג; ומי יסבב אותו, כי אי אפשר שיסבב את עצמו. ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר, אלא מושקע באור כשדים בין עובדי עבודה זרה הטיפשים:
י) ואביו ואימו וכל העם, עובדי עבודה זרה; והוא היה עובד עימהם. וליבו משוטט ומבין, עד שהשיג דרך האמת, והבין קו הצדק, מדעתו הנכונה; וידע שיש שם אלוה אחד, והוא מנהיג הגלגל, והוא ברא הכול, ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו:
יא) וידע, שכל העם טועים; ודבר שגרם להם לטעות זו – שעובדים את הכוכבים ואת הצורות, עד שאבד האמת מדעתם. ובן ארבעים שנה, הכיר אברהם את בוראו:
יב) כיון שהכיר וידע, התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עימהם, ולומר שאין זו דרך האמת, שאתם הולכים בה. ושיבר את הצלמים, והתחיל להודיע לעם, שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם, ולו ראוי להשתחוות ולהקריב ולנסך – כדי שיכירוהו כל הברואים הבאים; וראוי לאבד ולשבר כל הצורות, כדי שלא יטעו בהן כל העם, כמו אלו שהם מדמים, שאין שם אלוה אלא אלו:
יג) כיון שגבר עליהם בראיותיו, ביקש המלך להורגו; ונעשה לו נס, ויצא לחרן. והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העם, ולהודיעם שיש אלוה אחד לכל העולם, ולו ראוי לעבוד. והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה, עד שהגיע לארץ כנען, והוא קורא, שנאמר "ויקרא שם – בשם ה', אל עולם" (בראשית כא, לג)
יד) וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו, היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת, עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות, והם אנשי בית אברהם. ושתל בליבם העיקר הגדול הזה, וחיבר בו ספרים. והודיעו ליצחק בנו, וישב יצחק מלמד ומחזיר; ויצחק הודיעו ליעקוב ומינהו ללמד, וישב מלמד ומחזיר כל הנלווים אליו:
טו) ויעקוב אבינו לימד בניו כולם, והבדיל לוי ומינהו ראש, והושיבו בישיבה ללמד דרך ה', ולשמור מצוות אברהם; וציווה את בניו שלא יפסיקו מבני לוי ממונה, כדי שלא ישתכח הלימוד:
טז) והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקוב ובנלווים עליהם, ונעשת בעולם אומה שהיא יודעת את ה'. (הרמב"ם, "יד החזקה", הלכות עבודה זרה, פרק א', ז'-ט"ז)

הנה אברהם אבינו עליו השלום, היה נרדף בעת ילדותו. בעת שמלך נמרוד ואמר על עצמו שהוא אלקים, וכל העולם היו מאמינים לנמרוד. ועשה צורות משונות, שיאמינו שהוא ברא את העולם. ועבדוהו, והשתחוו לצורות שעשה. וכאשר בא אברהם אבינו ע"ה בעולם, חקר ואמר שאין נמרוד אלקי, רק יש מי שהוא אחר שהוא אלקי העולם, שברא את השמש והירח וכל צבא השמים, כי אין בירה בלא מנהיג. ועשה מלחמה נגד נמרוד, ונמרוד הפילו לתוך כבשן האש. וניצל, ויצא חיים מכבשן האש, והלך בחוצות וקרא ואמר, "יש בורא שברא את העולם, ויש בעל הבית לבירה", כי השי"ת נגלה אליו ואמר לו כי הוא בעל הבירה, והוא ברא את השמש והירח והשמים ושמי השמים וכל צבאם, והארץ וכל אשר עליה. שמעתי בשם הרבי ר' בונים מפשיסחא זצוק"ל שאמר, שלא נחשוב שאברהם אבינו היה נוהג כמו האדמורי"ם בזמננו, שהם יושבים בביתם והחסידים נוסעים אליהם, הוא לא היה נוהג כך, אלא היה מסתובב בחוצות וקורא בקול גדול, שיש בורא עולמים אחד ומיוחד, שמשגיח על כל אחד ואחד. וכל העולם היו משתחוים לצלם שעשה נמרוד ולצלמים אחרים, ואאע"ה היה צועק וקורא שהמה עץ ואבן, לא יועילו מאומה, ורק בורא עולם אחד יש בעולם, והוא השי"ת בורא כל עולמים. ונראה בעיני האנשים כמשוגע, וילדים קטנים וגדולים היו רצים אחריו ברחובות העיר ומשליכים עליו אבנים כעל משוגע. ואאע"ה לא השגיח על כלום, וצעק, ה' הוא האלקים. וכאשר בא לארץ ישראל בציווי ה', גם כן היה אותו הדבר. ולאחר שבא רעב על הארץ, והיה צריך לילך למצרים למצוא שבר שם, אמרו רשעי הארץ, כי בגלל 'האפיקורס' הזה שאינו מאמין בנמרוד ובפסליו, בגללו בא כל הרעב בארץ ישראל. עד לאחר שלמד עם אנשים בני השכלה ובינה, בחכמה ובדעת, ולומדים דרך השם בשבע מצות השם, ואהבתו ויראתו, אז התקבצו אליו אנשי מדע והשכלה, כמו שנאמר, ואת הנפש אשר עשו בחרן, עד שעשוהו כמלך ואדון. ואברהם אבינו לא קיבל על עצמו שום מלכות ואדנות, כמו שמובא במדרש, לא יחסר העולם מלכו ואדנותו ואלקותו. כי הבורא כל העולמים, הוא אלקי ומלך ואדון. (רבי שמחה בּוּנֶים בונהרד מפשיסחה, ספר "קול מבשר", ח"ב)

כוונת הבריאה היתה שיהיו כולם אגודה אחת לעשות רצון הבורא, כמ"ש שהיה אדה"ר אומר לכל הנבראים בואו נשתחוה ונכרעה לפני ה'.. אבל מפני החטא נתקלקל הענין עד שאפילו הטובים שהיו בדורות ההם לא היה אפשר להם להתאגד יחד לעבודת ה' אלא היו יחידים בודדים.. כי דבר זר אחד שבאגודה מקלקל את כל האגודה.. ואינה נחשבת עוד לאגודה כלל. והתיקון לזה התחיל בדור הפלגה שנעשה פירוד במין האנושי…היינו שהתחיל התיקון שתהיה התאספות ואגודת אנשים לעבודת ה' שהתחילה מאברהם אבינו עליו השלום וזרעו שתהיה קהלה מקובצת לעבודת ה', היתה עצתו ית"ש בהפרידו בני אדם, היינו שתחילה עשה פירוד בכלל מין אנושי בדור הפלגה, והתפרדו כל פועלי און.. אז התחיל ענין ההתאגדות לעבודת ה', כי היה אברהם אבינו הולך וקורא כשם ה' עד שהתקבצו אליו קהלה גדולה שנקראו "אנשי בית אברהם" והיה הדבר הולך וגדול עד שנעשה קהל עדת ישראל.. וגמר התיקון יהיה לעתיד שיעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם. (רבי שמואל בורנשטיין מסוכטשו, "שם משמואל", פרשת האזינו)

כמה אהובים הם בני ישראל לפני הקב"ה, שרצה בהם, ורצה להתדבק בהם, ולהתקשר עימהם, ועשה אותם עם יחיד בעולם. והם רצו בו והתקשרו בו. ונתן לשאר העמים שרים מושלים עליהם, והוא לקח לחלקו את ישראל. (זוהר לעם, תרומה, סעיף 1)

אשרי ישראל, שהקב"ה רצה לכבד אותם יותר משאר בני העולם. בתחילה אמר להם, ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים. לא הוסרה מהם אהבה רבה, עד שקרא להם, וגוי קדוש, שהוא יותר חשוב. לא הוסרה מהם האהבה, עד שקרא להם, כי עַם קדוש אתה. לא הוסרה מהם האהבה, עד שקרא להם, ואנשי קודש תהיון לי, שהוא יותר חשוב מכל. (זוהר לעם, משפטים, סעיף 500)

למה ניתנה התורה לאומה הישראלית, ולא נשתתפו בה כל אומות העולם? כי האמת היא, שעניין תכלית הבריאה מוטלת על כל המין האנושי, איש לא נעדר. אולם מתוך שפלותו של טבע הבריאה, וחוזקו על הבריות, לא היה שום דרך שהבריות יוכלו להבין, להכריע, ולהסכים להתרומם ממנו, ולא היו מגלים רצון לצאת ממסגרת האהבה העצמית, ולבוא להשוואת הצורה, שהיא הדבקות במידותיו יתברך. כמו"ש חז"ל: מה הוא רחום אף אתה רחום וכו'.

ומתוך זכות אבות, עמדה להם ההצלחה לישראל, שבמשך ארבע מאות שנה התפתחו והוכשרו והכריעו את עצמם לכף זכות. ונכנסו כל אחד מחברי האומה, בקבלה זו של אהבת הזולת, בהיותם אומה יחידה קטנה בין שבעים אומות גדולות, אשר כנגד כל אחד מישראל נמצאים מאה נכרים ויותר כנגדו. וכאשר קיבלו עליהם אהבת הזולת, ניתנה התורה דווקא לאומה הישראלית ולהכשרתה עצמה. (בעל הסולם, כתבי בעל הסולם, מאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות")

ורבי אלעזר, בנו של רשב"י, מפליג עוד יותר בדבר הערבות. ולא די לו, שכל ישראל ערבים זה לזה, אלא כל העולם נכנסים בדבר הערבות. אמנם אינם חולקים. כי הכול מודים, שמתחילה די ומספיק אומה אחת לקיומה של התורה, והיינו רק להתחלת תיקון העולם. מפני שאי אפשר היה להתחיל בכל אומות העולם בבת אחת.

כאמרם ז"ל, שסבב הקב"ה עם התורה לכל אומה ולשון, ולא רצו לקבלה. כלומר, שהיו שקועים בזוהמת אהבה עצמית, עד למעלה מחוטמם, אלו בניאוף, ואלו בגזל, ורציחה, וכדומה. עד שלא היה אפילו להעלות על הדעת בימים ההם, לדבר עימהם, אם מסכימים להיפרש מאהבה עצמיות.

ולפיכך, לא מצא הקב"ה שום עם ולשון, שיהיו מוכשרים לקבלת התורה, זולת בני אברהם יצחק ויעקב, שזכות אבותם עמדה להם. וכמו שאמרו רז"ל, האבות קיימו כל התורה, עוד בטרם שנתנה. שפירושו, שמתוך רוממות נשמתן, היה להם היכולת להשיג ולבוא בכל דרכי ה', בבחינת רוחניותה של התורה, הנובעת מדבקותו ית', בלי הקדם הסולם של המעשיות שבתורה, שלא היה להם האפשרות לקיימם כלל.

שבלי ספק, הן הזיכוך הגופני, והן הרוממות הנפשי של אבותינו הקדושים, פעל הרבה מאוד על בניהם ובני בניהם אלה. וזכותם זו עמדה להם, לאותו הדור, אשר כל אחד ואחד מחברי האומה, קיבלו עליהם את העבודה הגבוהה הזאת, וכל אחד ואחד אמר בפה מלא: נעשה ונשמע. ומטעם זה נבחרנו, מתוך הכרח, לעם סגולה מכל העמים.

ונמצא, שרק בני האומה הישראלית לבד, נכנסו בערבות הדרושה. ולא בני אומות העולם כלל, כי לא השתתפו בדבר. וזה פשוט, כי מציאות הוא. (בעל הסולם, כתבי בעל הסולם, מאמר "הערבות", י"ט)

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest