האם העולם הבא קיים?

האם על פי חכמת הקבלה העולם הבא קיים? מהי ההתייחסות למוות ולגוף הגשמי? למה התכוון הרב"ש במונח "החלפת חולצה"?

על מה סובבת החכמה? שאלה זו כמובן עולה על כל בר דעת. וכדי לתת תשובה מספקת לשאלה זו, אתן הגדרה נאמנה ומשומרת, כי חכמה זו היא לא פחות ולא יותר, אלא סדר של שורשים, המשתלשלים על דרך קודם ונמשך, בחוקים קבועים ומוחלטים, המתחברים וקולעים למטרה אחת מאוד נעלה, הנקובה בשם: גילוי אלוקותו ית' לנבראיו בעולם הזה. (בעל הסולם, מאמר "מהותה של חכמת הקבלה")

עולם הזה ועולם הבא בדברי חז"ל: והוא כמו שמובא בזוהר בשם ספר הבהיר, דשאלו לר' רחימאי, מאי עולם הבא, ומאי לעתיד לבוא? והשיב להם: "בעלמא דאתי ובא". כלומר, שהשפע עומד לבוא לפנינו.
והנך רואה היטב ההפרש והגדר, בין עולם הזה לעולם הבא. אשר ענין הזה, הוא המושג לנו "בהוה", או שכבר השגנו "בהיה". מה שאין כן ענין עולם הבא, שאותה עדיין לא השגנו כאן עכשיו "בהוה", אלא שראוי לבוא לנו "ביהיה". דהיינו, לאחר זמן. אבל שניהם מדברים במה שאדם משיג ומקבל בעולם הזה. (בעל הסולם, כתבי בעל הסולם, אגרת נ"ה)

"עולם הזה" נקרא כלים דקבלה, ו"עולם הבא" כלים דהשפעה. (הרב"ש, "כתבי רב"ש", כרך א', מאמר "מהו זכיות ועוונות אצל צדיק בעבודה")

"עולם הזה" נקרא "מקבל". מה שהאדם מקבל בכלי קבלה, זה נקרא עולם הזה, שהוא בחינת מלכות. מה שאין כן עולם הבא נקרא בינה, שהיא כלי של משפעת. לכן בינה נקראת "מעלה", בחינת "עולם הבא". ומלכות נקראת "עולם הזה". לכן הצדיק אינו רוצה לקבל בכלים דקבלה לעצמו כלום, אלא הכל בעמ"נ להשפיע. (הרב"ש, "כתבי רב"ש", כרך א', מאמר "מהו זכיות ועוונות אצל צדיק בעבודה")

"פטירתו מעולם הזה" הוא, שאומר, שאחר שכבר אין לו עכשיו חיים מעולם הזה, הנקרא "כלים דקבלה", שהם ריקים עכשיו מחיים, זה נקרא "פטירה מעולם הזה". הרב"ש, "כתבי רב"ש", כרך א', מאמר "מהו זכיות ועוונות אצל צדיק בעבודה")

עולם הזה נקרא המצב שבו נמצא האדם בזמן שהוא מתחיל להכנס בדרך התורה. וזה המצב יש לו עכשיו, בתחילתו. לכן נקרא עולם הזה, וזה רק פרוזדור.
ואחר כך, כשבא לבחינת חיי התורה עצמה, נקרא עולם הבא, שהוא נקרא מצב הבא לאחר שעבר בשלום את דרך התורה, הנקרא פרוזדור. (הרב"ש, "כתבי רב"ש", כרך ג', מאמר "ענין עולם הזה ועולם הבא (א')")

"טועמיה חיים זכו"(מתוך תפילת מוסף לשבת) שאי אפשר להדבק בחיים ואור העליון בעולם הבא אם לא בטעימתו בעולם הזה, מה שאין כן מעשה תורה ומצות אנשים מלומדה בלי שום דביקות, וזהו התקן עצמך בפרוזדור בעולם הזה בתורה ומצות כדי שתכנס פירוש באופן שתכנס בהם שהוא העולם הבא וטרקלין, ולא לעשות מצות אנשים מלומדה. (רבי מנחם מנדל מויטבסק, ספר "פרי הארץ", פרשת וישב)

יש בחינת עולם הבא, ויש בחינת עולם הזה. "עולם הבא" נקרא בחינת אמונה. ו"עולם הזה" נקרא בחינת השגה.
ובעולם הבא כתוב "ישבעו ויתענגו", היינו שאין קץ להשביעה. והוא מטעם, כי כל מה שמקבלים על ידי אמונה, אין לו שום גבול. מה שאין כן מה שמקבלים ע"י השגה, כבר יש לו גבול. משום שכל מה שבא בכלים דתחתון, התחתון מגביל את הדבר. לכן, לבחינת עולם הזה יש גבול. (בעל הסולם, כתבי בעל הסולם, "שמעתי", מאמר ע"ה, "יש בחינת עולם הבא, ויש בחינת עולם הזה")

מה שהשי"ת נותן לאדם מחשבות טהורות וקדושות, וזה הוא הגן עדן בעצמו, וכן ח"ו ההיפך המחשבות זרות והסט"א כחות הטומאה שניתן לאדם זה לעומת זה הוא הגיהנם. (רבי ישראל הופשטיין מקוז'ניץ, ספר "עבודת ישראל", פרקי אבות, פרק חמישי, משנה ב')

אציע דעת חז"ל, בדבר השתלשלות דורות העולם. אשר, הגם שאנו רואים, את הגופים, שמתחלפים ועוברים מדור לדור, הנה זהו רק מקרה הגופות.

אולם הנפשות, שהם עיקר העצמות של הגוף, המה אינם נעדרים במשפט בני חילוף. אלא המה נעתקות, ובאות מגוף לגוף, מדור לדור. שאותם הנפשות, שהיו בדור המבול, הם נעתקו ובאו בדור הפלגה, ואח"כ בגלות מצרים, ואח"כ ביוצאי מצרים וכו'. עד דורינו זה, ועד גמר התיקון.

באופן, שאין כאן בעולמינו, שום נשמות חדשות, על דרך התחדשות הגופית. אלא רק סכום מסוים של נפשות, באות ומתגלגלות, על גלגל שינוי הצורה, מפאת ההתלבשות בכל פעם, בגוף חדש, ובדור חדש.

ולפיכך, בהתחשבות מבחינת הנפשות, נבחנים כל הדורות, מעת תחילת הבריאה עד להגמרה של התיקון, כמו דור אחד, שהאריך את חייו כמה אלפים שנה, עד שהתפתח ובא לתיקונו, כמו שצריך להיות. ולא חשוב כלל, מבחינה זו, מה שבינתים, החליפו כל אחד ואחד, גופותיהם כמה אלפי פעמים. משום, שעיקר העצמות מהגוף, שנקרא נפש, לא סבלה כלום מחילופים האלו.

ויש על זה הוכחות רבות, וחכמה נפלאה, הנקראת "סוד גלגול הנשמות", שאין כאן המקום לביאורו. אלא, לסבת הפלגתו של הדבר, למי שאינו בקי בחכמה זאת, ראוי לציין, אשר סוד הגלגול, נוהג גם כן בכל פרטי המציאות המוחשיים. אשר כל דבר, לפי דרכו, חי חיים נצחיים.

ואע"פ שאנו רואים בחוש, שכל דבר הוה ונפסד, אין זה רק למראה עינינו. ובאמת, רק בחינת גלגולים יש כאן. אשר כל פרט ופרט, אינו נח, ואינו שקט, אף רגע, אלא הולך ומתגלגל על גלגל שינוי הצורה. ואינו אובד אף משהו ממהותו, בכל דרך הילוכו, כמו שהאריכו בזה בעלי הפיזיקא. (בעל הסולם, מאמר "השלום")

הגוף שלנו, בכל מקריו וקניניו האפסיים, אינו כלל הגוף שלנו האמיתי, שהרי הגוף שלנו האמיתי, כלומר, הנצחי, השלם בכל מיני שלמות, כבר הוא מצוי עומד וקיים, בא"ס ב"ה.. שמקבל שם צורתו השלמה, מהעתיד, להיות.. דהיינו, קבלה בצורת השפעה, שהיא בהשואת הצורה לא"ס ב"ה.

ואם אמנם, מצבנו הראשון עצמו, מחייב, שתנתן לנו.. את הקליפה של אותו הגוף שלנו, בצורתה הבזויה והמקולקלת, שהוא הרצון לקבל אך לעצמו, שהוא כח הפירוד מאין סוף, בכדי לתקנו, ולאפשר לנו לקבל הגוף הנצחי שלנו, בפועל גמור.. אין לנו להתרעם על כך כלל, כי העבודה שלנו, לא תצויר, רק בגוף הזה, הכלה ונפסד, כי אין אדם מתקן, מה שאין בו.

באופן, שבאמת אנו מצוים, באותו שיעור השלמות, הראוי ומותאם להפועל השלם, שפעל אותנו, גם במצבנו זה. כי גוף זה, אינו פוגם אותנו במשהו, שהרי הוא עומד למות ולהתבטל, ואינו מוכן לנו, רק בשיעור זמן, הנחוץ לבטלו, ולקבל צורתנו הנצחית. (בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", י"ד-י"ח)