כל התורה – באדם אחד

שאלה: האם אני מבין נכון את "משה ואהרון"? אני חושב, שמשה היה כבד לשון ונזקק לאחיו אהרון. משמע, שמשה חשב הרגיש והבין מה "אומר" לו הבורא, אבל לא יכול היה לתרגם את דבר הבורא לשפת הענפים. ואילו אהרון לא היה מקובל כל כך מתקדם, כמו אחיו, ולא יכול היה "לדבר" עם הבורא, אבל הבין טוב את משה (בכל זאת אח) ותירגם הכול לשפת הענפים. אם זה באמת כך, אז צצות אצלי שאלות נוספות. למה אהרון גדול בשלוש שנים? למה בכל זאת משה דיבר לפעמים בעצמו? האם כל זה גם מעיד על דואליות ופיצול המדרגה?

תשובה: תנסה לדבר רק על אדם אחד, על עצמך, כמו שמציעות לך התורה וחכמת הקבלה. כל הנאמר בתורה נאמר על האדם שבו כל הבריאה, כל הרצונות והמחשבות, והתכונות של כל העולם. האדם הוא שמייסד את הקשר עם הבורא, וכל דמויות התורה, כל העולם, הכול נמצא בתוכו. הרי כך אנחנו לומדים בתפיסת המציאות – "כל המציאות היא בתוכנו".

נדמה לנו, שכל מה שאנחנו מרגישים נמצא מחוץ לנו, ובעצם כל זה קיים רק בתוכי, בתחושות הפנימיות שלי – ובחוץ יש רק אור פשוט. תנסה להבין כך את התורה, התורה הפנימית, האמיתית – חכמת הקבלה. וזוהי האמת, למרות שאנחנו תופסים בצורה שקרית את הכול, כאילו הכל נמצא מחוץ לנו. בכך נבדלת התורה הפנימית, חכמת הקבלה, מהתורה החיצונית של העולם הזה, המוגדרת דרך חמשת החושים הגופניים שלנו.

לייצב את עצמי על התחושה הנכונה, כלומר שהכול נמצא בתוכי, זה מגדיר את כל היחס של האדם לעולם ולחיים! נדמה שזה לא מציאותי, אבל עובר מעט זמן והאדם מבין, שלא סתם הורו כך המקובלים. אז הוא מתחיל להתייחס לכל דבר כמו אל עצמו, וזה מביא אותו להתגלות הבורא בתמונת העולם הזאת, שאותה הוא מחזיק בתוכו. כך תשתדל לדמיין, לפחות במהלך קריאת התורה וכתבי הקבלה.