סיבוב גדול
היום האנושות מתחילה לחפש שיטות, שמאפשרות לנהל את החיים שלנו ולקבל מושג על העתיד. דווקא בזמן הזה מתגלה חכמת הקבלה. וכמו שפעם היא התגלתה לאנושות בבבל העתיקה לצורך התיקון, כך גם עכשיו היא שוב עתידה לעשות תיקון, מפני שאנחנו נמצאים בשיא השני של עליית האגו.
בבבל התרחשה ההתפרצות הראשונה של האגו, ועכשיו אנחנו שוב השגנו את המקסימום בגדילתו, אבל כבר בדרגה חדשה, פראית לגמרי.
האגו בעולם שלנו כל הזמן גדל, אבל לא באופן הדרגתי (בצורה ליניארית או אקספוננציאלית), אלא בקפיצות. והקפיצות החדות האלה של האגו מביאות אותנו למלחמות, למהפכות, לזמנים קשים. למרות שהמהפכה יכולה להיות תעשייתית או תרבותית, בדומה לתקופת הרנסנס או המהפכה התעשייתית.
חכמת הקבלה מסבירה לנו את מה שמתרחש איתנו. העניין הוא, שאנחנו נמצאים במצב של שבירה, שאותו חייבים לתקן. קיימים סך הכול שלושה מצבים. במצב הראשון אנחנו נמצאים כולנו יחד, כאחד שלם, וזה נקרא עולם אין סוף.
ומהמצב הזה של האיחוד אנחנו יורדים ל"עולם הזה", וממנו צריכים לעלות שוב לעולם אין סוף. ההבדל בין שלושת המצבים האלה הוא בכך, שהמצב הראשון של עולם אין סוף הוא מתוקן, המצב הנוכחי שלנו הוא מקולקל, שקוע בתוך אגו ענק ובמצב השלישי אנחנו שוב חייבים להשיג תיקון.
אנחנו כאילו חוזרים לאותו המצב שבו היינו קודם, לאותו עולם אין סוף. רק שבמצב הראשון אנחנו היינו בו באופן בלתי הכרתי, מבלי להבין שום דבר, כמו טיפת זרע בתוך הרחם, שעדיין לא התפתחה לעובר, כלומר, טרם התפתחה לדרגת "אדם". למרות שבתוך הטיפה הזאת קיימים כבר כל הכוחות והתנאים לצורך זה.
והמצב השלישי המתוקן, שאותו אנחנו צריכים עכשיו להשיג, מיוחד בכך שבו אנחנו מבינים, מרגישים, משיגים את כל המתרחש בעולם אין סוף, את מי שברא אותנו, את הכוונה שלו, את התוכנית של הכוח העליון הזה, את כל הבריאה. את כל זה אנחנו מבינים, מרגישים ושולטים בזה.
ודווקא זאת היא המטרה של כל הסיבוב הגדול הזה שאותו עשינו. זהו תהליך ייחודי: בזמן הירידה ממעלה למטה מתרחש קלקול ושבירה, ולאחר השבירה מתרחש התיקון.
יוצא, שעכשיו, בעולם שלנו אנחנו נמצאים במצב שאין גרוע ממנו, במצב הכי שבור ומפורק תחת שליטת האגו הענק שאותו עלינו לתקן. והוא מתוקן באמצעות החיבור שלנו בינינו.
מתוך שיעור מס' 1 בכנס ברזיל, 04.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
הזמן לרסק את האחדות והזמן להרכיבה
כל אחד – נקודה, כל אחד – אין סוף
"לגו" בשביל הנשמה
להשאיר תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
שינוי פנימי
עצם זה שאדם לומד לפי שיטת הלימוד האינטגרלי, הוא משתנה בכזאת מידה שמשנה את הפרדיגמה שלו, את ההרגשה שלו, משנה את העולם שבו הוא קיים, העולם מורגש על ידו כבר אחרת לחלוטין.
אפשר לומר, שבזה אנחנו יוצרים עבור האדם עולם דמיוני, משנים את הפרמטרים הפנימיים, הפסיכולוגיים והטבעיים שלו. בעיקרון, המגמה שלנו היום היא לחלוטין בהמית ואנחנו רואים, שלא יכולים להמשיך להתקיים בתוכה. כלומר, לשנות את העולם אפשר רק על ידי התפיסה שלנו. וזה מה שאנחנו עושים.
כאן אנחנו כבר מתחילים להרגיש שבאמת מתרחש שינוי פנימי עמוק של האדם, כיצד הוא משתנה פנימית, וכל העולם הופך להיות אחר. באופן עקרוני, החיים, זוהי הרגשה של משהו שלא קיים באמת, פשוט כך אתה מרגיש את זה.
לכן אנחנו צריכים כל הזמן לבצע עבודה פסיכולוגית רצינית מאוד, הכשרות, היכרות, הרגשות, הגדרות: מה זאת באמת מציאות, יחסית, אובייקטיבית, מה זה חברה, אני. מה כאן כל הזמן נבחר בתור תקן שבו אני צריך להיאחז, מאחר וכל השאר משתנה ומאוד מטושטש. פתאום אני והעולם, כל זה הופך מאוד לא מוגדר, תלוי, אתה יכול להוביל את האדם לכל כיוון, ואיפה אנחנו נימצֵא?
הרגשה כזאת צריכה להיות נוכחת, מפני שמצד אחד, היא מדברת על האפשרויות של האדם. ומצד שני, ההרגשות האלה צריכות להיות כל הזמן חופשיות, האדם חייב להרגיש שהוא יכול לשנות את העולם ואת עצמו ולקשור אותו עם האחרים. וגם אחרים יתפסו את העולם הזה, שמסתבר בסך הכול כדמות קטנה שקפאה בדמיון שלנו, ברושם שלנו, והיא יכולה להשתנות.
והדבר העיקרי זה לצייר לאדם את התמונה הנכונה לחלוטין, כיצד היא צריכה להיראות: יציאה מלאה מתוך עצמו החוצה, הרגשת הכוח היחיד של הטבע ככוח של השפעה ואהבה, של טוב ושיתוף הדדי. כאשר אנחנו נייצב תמונה כזאת בתוך האדם, כזאת הרגשה, והחברה הסובבת תתמוך בזה, אז הוא יתחיל להשתנות ללא חשש, ובאמת בתוכו יתרחש מעבר חלק יחסית מהתפיסה האגואיסטית שלנו של המציאות (לתוכי) לתפיסה חיצונית (מתוכי).
מתוך שיחה על חינוך אינטגרלי, 27.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
"אוסף כלים" לתיקון עצמי
כניסות ויציאות זה מצב תקין
מצב מתוקן
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, פוסטים נבחרים |
מצב מתוקן
שאלה: דיברת על כך שצריך כל הזמן לחזור למצב המתוקן, להחזיק אותו בראש. מהו המצב הזה?
תשובתי: העניין הוא, שכאשר אדם משיג קשר אינטגרלי עם אנשים אחרים באיזו קבוצה לא גדולה, נשאר לו מזה זיכרון, רושם, מה שנקרא "רשימו". רישום המידע הזה, הוא רגשי, הוא נמצא בתוכו בתור זיכרון, אבל הזיכרון הזה, הוא בעיקרון פעיל.
כלומר, בעזרת כל מצב שנוטה לזה, אנחנו יכולים לממש תמיד את ה"רשימו" הזה ולהתחיל באופן ריאלי לחוות אותו מחדש, להתקיים בתוכו, באופן מיידי, להתחיל מייד להרגיש בו קלות, חוסר מוגבלות, חום, ביטחון, יציאה מכל מצב משברי וכדומה.
כאשר אדם מתחיל לצאת מתוך עצמו לתוך האחרים, הוא רואה שכל הבעיות שלו שאותן הוא הרגיש קודם לכן, הורגשו על ידו רק מפני שהוא היה נמצא בתפיסת מציאות אחרת, "לעצמו" ולא "מעצמו".
לכן העיקר זה להשאיר אצל האדם רישום מצב מאוד מדויק של שיתוף הפעולה ההדדי עם העולם הסובב, עם הסביבה, ולהקנות לו הרגלים, באיזה אופן הוא יכול לחזור מכל מיני המצבים למצב העיקרי והיסודי הזה. ואז הוא יחזור אליו כבר בדרגות אחרות, יותר גבוהות, למרות כל מיני ההפרעות האפשריות, בעזרת סביבות שונות לגמרי, בכל סביבה.
שאלה: באיזו תדירות במשך היום אדם צריך לחזור למצב המתוקן?
תשובתי: הוא צריך להימצא בו כל הזמן. כל מצב שבו אני נמצא, אני מנסה להפוך למצב מתוקן.
שאלה: באיזו צורה אפשר להגביר אותו, לעשות אותו חזק, עוצמתי?
תשובתי: אפשר להגביר אותו על ידי ההתנגדות שאותה אני מרגיש, כדי לחזור אליו. מפני שבסופו של דבר כשאני מתגבר על ההתנגדות, היא הופכת למקדם של ההגברה. והחוויות שלי של השותפות, ניגודיות המצבים, "לעצמי" ו"מעצמי" יהיו בהתאם יותר בהירים, מרוחקים, חזקים.
שאלה: כשאתה מתאר את התופעה הזאת היא נתפסת על ידי כמשהו אינדיבידואלי. אבל אנחנו כל הזמן אומרים שזהו תהליך קבוצתי.
תשובתי: זהו תהליך קבוצתי. אבל אנחנו מדברים על מאמץ אינדיבידואלי בתהליך הקבוצתי. ואחר כך, כאשר התהליך הזה כבר באמת יתייצב כקבוצתי, אז כולם יתחילו להרגיש שותפות יחידה. זהו כבר המצב, שיחידים מתחילים להפוך לשלם כללי, בדיוק כפי שהרבה טיפות מתמזגות לאחת, שבה לא מורגשת שום חלוקה, אלא דווקא מורגשת טיפה אחת גדולה ויחידה.
אבל אנחנו מדברים על כך שהמצבים האלה כל הזמן משתנים, חולפים - קבוצות מתפרקות, מתחברות. אנחנו לא מדברים על קבוצה אחת או על כך שכל האנושות הפכה לכזאת קבוצה. לכן כאן המרכיב האינדיבידואלי של העבודה על עצמי עם כל סביבה נהייה חשוב ועיקרי.
מתוך שיחה על חינוך אינטגרלי, 27.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
"אוסף כלים" לתיקון עצמי
אתה יכול לתקן רק את עצמך
התיקון הוא תחילת השלב הסופי
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים |
ההשפעה המדהימה של הסביבה
שאלה: אני מבין שאת האגו שלי אסור לדכא. הוא משמש חומר דלק שעליו אני אשתנה, אעבור טרנספורמציה. אך לא מובן לי מהי הפעולה הזאת שתהפוך אותי, את האגואיסט לחלק מהחברה האינטגרלית?
תשובתי: השפעת הסביבה! שום דבר אחר. בכם הכוחות האלו לא קיימים, הדבר היחיד החיובי שישנו בכם הוא שאתם יכולים להיות מושפעים מהסביבה. ולכן רק הסביבה יכולה לנהל אתכם. זהו.
כאשר הסביבה נותנת לכם ערך, חשיבות של תכונות אלו או אחרות, של התנהגות וכו', אתם חייבים ללכת אחריהם. אתם לא יכולים לוותר על זה, אחרת הכבוד, השליטה, הקנאה, הבושה, הכוחות האדירים שמניעים אותנו בכל זאת יחייבו לשמוע לדעת הסביבה.
שאלה: נניח שאנחנו לומדים בקורס של האבולוציה של התפתחות האגו. זה מספיק כדי שנתחיל להתנהג בצורה אינטגרלית?
תשובתי: לא! אלה פשוט ידיעות. ולאחר מכן צריך לאחד את כולם לקבוצה ולעשות ממנה את אותה החברה שתשפיע בצורה הנכונה על כל אחד מחבריה.
לדוגמה, כאשר אנחנו מכניסים את הילדים לאווירה מסוימת, תחת ניהול של מומחים ומחנכים המתנהגים איתם בצורה נכונה, כשאנחנו מביאים לילדים הקטנים יותר את הילדים הגדולים יותר שהופכים למדריכים שלהם, יוצאת מכך תוצאה מדהימה. כיוון שהקטן בשמחה מקשיב לגדול ורוצה להידמות לו. בין הילדים זה דבר טבעי. הם לוקחים דוגמה לא מאיתנו אלא מאלה שבשנתיים שלוש שנים גדולים מהם.
לכן אנחנו צריכים להשתמש בהזדמנות היחידה שקיימת – הסביבה.
שאלה: אני נכנס לסביבה שבה האנשים מתייחסים זה לזה בחום, בתשומת לב. אני גם מאוד רוצה להפוך להיות חלק מהמערכת הזאת. האם הרצון שלי הוא מספיק כדי שבסופו של דבר אני אקלט בתוך המערכת הזו או לא?
תשובתי: הרצון שלך הוא בכלל לא מחויב. אם הוא מחויב זה רע מאוד, סימן שהשיטה הזו לא תעבוד.אם ניקח כל אדם בעולם ונשים אותו בסביבה הנכונה, אין שום ספק בכך שהוא ישתנה. קיימות דוגמאות רבות, במיוחד בפסיכולוגיה. תביאו כל אדם לחוף הנודיסטים. שרק ינסה לא להתפשט שם... הבושה תחייב אותו להתפשט! לכן, הסביבה היא האמצעי היחיד לתיקון.
מתוך שיחה מס' 7 על החינוך האינטגרלי, 14.12.11
ידיעות קודמות בנושא:
האופטימיזציה של ההתפתחות
שליטת הסביבה
בשביל מה אני גדֵל?
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים |
כיווני ההכוונה
אם נכוון את עצמנו לכך, שהכול מסביב נמצא בשליטתו של הבורא, שאין עוד מלבדו, ושזאת שליטה טובה, שהאור הטוב ממלא את הכול, אילו שינויים אנחנו צריכים לעשות בתוכנו כדי להידמות לתכונה הזאת? מה לעשות עם האגו שלנו?
מדוע אנחנו צריכים להרגיש את עצמנו כרשעים גמורים, מקולקלים, הפוכים לגמרי לבורא (לתכונת ההשפעה והאהבה), להרגיש את עצמנו הפוכים לחלוטין ושזה מועיל להתקדמות?
בתוך האדם קיימות תכונות רבות, טובות ורעות. אילו תכונות שקיימות בתוכו, עושות אותו הפוך ומנוגד לבורא, שעם התכונות האלה הוא צריך לעבוד?
האור ברא את הרצון. לפי האינטנסיביות שלו, לפי הכוח שלו, הרצון הזה מתחלק לארבע בחינות: "דומם", "צומח", "חי", "מדבר".
מדוע בכך שמתקנים דווקא את בחינת ה"מדבר", אנחנו משיגים שלמות אפילו מבלי לתקן את שלושת הבחינות הקודמות: "דומם", "צומח" ו"חי"?
מדוע בכך שמתקנים בתוכנו את דרגת ה"אדם", אנחנו מתקנים את כל הרצונות שלנו?
מתוך סדנה מס' 4 בכנס בליטא, 25.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
ערובה להצלחה
שני סוגים של אגו
מי אני, צדיק או רשע?
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
גשר מעל הסכסוך הנצחי
מתוך שיעור שמוקדש ליום העצמאות של ישראל.
ביום כזה לא מקובל לדבר על החסרונות, כלומר, על הרצונות הלא ממולאים, אבל אנחנו תמיד מודדים הכול כלפי הכלים.
קודם כל, צריכים להבין שהמושג "ישראל" מסמל את הכוונה "ישר- אל". למעשה, אנחנו נחגוג את יום העצמאות האמיתי של ישראל, כשנשתחרר משליטת האגו שלנו, כשנתאחד בינינו מעל לאהבה העצמית, כשנשמור על החיבור הזה לפחות בדרגה מינימלית והוא ישלוט על הרצון המפורד שמבעבע בתוכנו בתור היצר הרע. אז כוח האיחוד ישלוט על כוח הפירוד. וזאת היציאה מהגלות לעצמאות.
האם אנחנו חופשיים בדרגה הגשמית? האם הקבוצה שלנו חופשית בעולם הרוחני? את זה אנחנו צריכים לשאול את עצמנו ולעשות מדידה. כי הכול הרי יחסי, ובעלייתנו במדרגות הרוחניות אנחנו שוב ושוב נגלה את הכוח הגודל של הפירוד, בהתאם ל"רשימות" החדשות. ואחר כך נרכוש את כוח האיחוד בעזרת האור המחזיר למוטב.
זאת הדרך - האיחוד והפירוד תמיד מחליפים זה את זה. אז איפה כאן העצמאות? היא מסתכמת בכך שאנחנו מפקחים על המגמה. אפילו שנופלים וכאילו מאבדים את העצמיות תחת שליטת הרצונות הזרים, אנחנו בכל זאת יודעים איך ובאמצעות מה לצאת מהן. ולכן אנחנו נקראים "עצמאיים".
היום אנחנו עדיין נשלטים על ידי הרצונות והצרכים האגואיסטיים שלנו. בעולם הזה, אנחנו עדיין לא מאוחדים כעם, עדיין דוחים זה את זה ולא רוצים באהבת אחים, עדיין לא מקבלים אותה כמטרה, אלא מקנים לה תפקיד של אחת האפשרויות, זה אפשרי, רצוי, אך לא "בוער". וכואב לנו מכך, שהאש הזאת לא בוערת בתוכנו.
אנחנו נמצאים במצב של גלות ולא במצב של שחרור או עצמאות. כי ה"עצמאות" מסמלת, שיש לנו בידיים לפחות האמצעים שמאפשרים להשיג אותה. מלמעלה קיבלנו את כל האמצעים הדרושים כדי לקבוע את העצמאות שלנו, בכך שמתעלים מעל לאגו באיחוד הכללי. אבל אנחנו עדיין לא השגנו אותה כדי להעבירה מיד לעם ולעולם.
כל החברים שלנו בכל רחבי העולם צריכים להרגיש את זה, גם בגשמיות וגם ברוחניות אנחנו חייבים לממש את המשימה שלנו ולהגיע לעצמאות של הרצון להשפיע על פני הרצון לקבל. זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת". זה מה שעומד לפנינו.
הייחודיות של זמנינו היא דווקא בזה שהכול מוכן לתיקון. העולם מתקרב לזה, ואנחנו מבינים את זה טוב יותר ויש לנו את היכולות. אף אחד לא מפריע, לא פיזית, לא מוראלית, לא נפשית. אין לנו אויבים ושונאים חזקים, שלא מאפשרים לנו לבצע את עבודתנו.
לכן הבעיה נשארת רק בנו עצמנו. אנחנו צריכים באמת להרגיש, שנמצאים תחת שליטת "פרעה", שבתוכנו שורה כוח זר ורק הוא לא נותן לנו לנהל את המלחמה לעצמאות.
שאלה: הצורך בשינויים גובר. כולם כבר מבינים מה סיבת הבעיות, מבינים שכל הענין הוא בסביבה, בפירוד ובחוסר האמון ההדדי... איך האנשים יכולים לבוא לדעה משותפת, למכנה משותף?
תשובתי: "על כל פשעים תכסה אהבה". בזה כל הסוד. אנחנו לא מתקנים שום דבר בצורה ישירה, אלא אנחנו פשוט בונים את האיחוד שלנו מעל לכל הבעיות וחילוקי הדעות.
בזה שאנחנו משוטטים במבוך של ניגודים, אף פעם לא נשיג שום דבר. תתחיל לברר את הביצה הזאת ואתה תטבע בה. מצרים פשוט "תבלע" אותך, תקבור אותך תחת העובי של הפירמידות שלה. וזוהי גלות מצרים, שממנה אנחנו לא נוכל לעלות אם נעבוד בצורה ישירה עם הפגמים שמתגלים בין החברים. אסור לעשות זאת. לכך מאלץ אותנו פרעה, האגו, שכאילו בצדק מראה על הבעיות שצריך לפתור תחילה. הוא אומר: "כל הכבוד, תמשיך לעסוק בהתקדמות רוחנית, אבל רק בשטח שלי, בקרב היחסים ההדדיים המקולקלים בינינו". ואסור להסכים איתו!
תעזוב את האגו הזה, אתה לא מתקן אותו, אתה רוצה לבנות מעליו גשר של אהבה. ורק אז אתה תצליח, ב"אמונה למעלה מהדעת". כי הרוחניות הרי נמצאת מעל לגשמיות. את כל זה סידר הבורא, ולכן אני רק צריך לברוח מפרעה, במילים אחרות, להתעלות מעליו. לא צריך להשמיד או לתקן אותו. כשאני אתחיל לבנות משהו מעליו, אז "מלאך המוות" יהפוך ל"מלאך הקדוש". ואת זה מבקש משה: "שלח את עמי!".
מתוך שיעור בנושא "יום העצמאות", 26.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
איך לשים קץ למלחמות?
להעדיף פנימיות
חוזרים ארצה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי, תפקיד ישראל |
לתקן את היחס לעולם
העולם הוא אותה התמונה, ההולוגרמה, שהבורא מציג לנו היום, ושבה אנחנו נמצאים. אנחנו משתתפים באשליה הזאת והיא ההשתקפות של התכונות הפנימיות שלנו.
בהביטי על העולם אני רואה את ההשתקפות שלי, ויכול לומר מאילו תכונות פנימיות אני מורכב. זאת מוצאת חן בעיניי, וזאת לא כל כך, זאת כך וזאת אחרת וכולי. כלומר, כל התכונות האלה הן בתוכי. כל אחת מהתכונות הפרטיות הקטנות שלי מציירת לי דמות מסוימת, כל אחד מאיתנו, כל אחת בעולם, מהטבע ה"דומם", ה"צומח" וה"חי".
לכן אם אני רואה סביבי משהו שלילי זה סימן שאני רואה קלקול בתוכי, אחרת הייתי רואה אור עליון פשוט ומוחלט.ודאי שאנחנו עדיין רחוקים מהמדרגה הזאת, אך בכל אופן, אנחנו יכולים ללכת לקראת המצב הזה, לגלות אותו, רק במקרה שעוסקים באופן רציני בהערכה העצמית של מה שאנחנו רואים.לכן נאמר שהעולם נברא עבור צדיקים גמורים או רשעים גמורים. כאשר האדם מודה בכך שהוא רשע, אז הוא מבין שהוא הפוך לבורא.
וכאשר הוא רואה ומצדיק את הכול, רק שלא משקר לעצמו, אלא באמת רואה עולם שלם מלא בכל טוב ובשלמות, זה סימן שהוא מכוון לבורא ואז נקרא "צדיק גמור". אבל אם יש לו הערכה מעורבת, מבט מעורב על העולם, אז הוא עדיין לא הגיע להכרה מלאה על מצבו. חסרה לו הכרת הרע, והוא צריך להמשיך לעבוד על עצמו.
יוצא, שהכול תלוי בהרגשות המדויקות שלנו: או שאני מרגיש את עצמי בעולם טוב, או שמרגיש את עצמי רע.דרך אגב, אני שומע מחברים רבים שלנו שהם ציפו למשהו יותר מהכנס. הם חשבו שישר עכשיו יצמחו להם "כנפיים" והם יתעלו לאן שהוא.כלומר, ישנם אנשים שלומדים אפילו כמה שנים ושעדיין אינם מבינים את המהות של התיקון שלנו. וזה טבעי שהם אינם מבינים!
אני בשום פנים ואופן לא לועג להם ולא מאשים אותם. אני יודע איזה "בית ספר" אני עברתי וזה לא היה פשוט, בכלל לא פשוט! האנשים אינם מבינים שצריכים לתקן, עד כמה שזה ישמע פרדוקסאלי, את היחס שלהם לעולם.
מתוך שיעור מס' 5 בכנס בליטא, 25.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
מי אני, צדיק או רשע?
עד כמה אני לא מתוקן?
לא רוצה להיות בובה על חוט!
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, מציאות מדומה, קבוצה |
נקודת משען
מתוך שיעור שמוקדש ליום השואה.
הסביבה היא האמצעי לתיקון עצמי, ותיקון עצמי הוא אמצעי לתיקון העולם. כי אדם שמשנה את עצמו לפחות במקצת, משנה בזה את כל העולם.
ארכימדס אמר: "תנו לי נקודת משען, ואני אהפוך את כדור הארץ". כל הבעיה היא בנקודה הזאת. אפשר "להפוך" את כל כדור הארץ, אם יש לך משען נכון ובטוח.
אפילו שהחלק השמאלי של המנוף הוא באורך של מטר, והימני, נניח באורך של מיליוני מטר. אז, אפילו שתלחץ בכוח בגרם אחד, אתה תהפוך את העולם.
צריך להיות גיבור באיכות ולא גיבור בכמות. כל העניין הוא בכך, עד כמה אתה מעדיף את הרוחניות על פני הגשמיות, כלומר, את הפנימיות על פני החיצוניות. וזה אומר, שאתה בוחר בנקודת המשען. אם הגבהת מספיק את הרוחניות על פני הגשמיות בעיניך, אז לא משנה כמה "שוקל" כדור הארץ, יש לך מנוף כדי להפוך אותו. זאת ה"מכאניקה הרוחנית".
מתוך שיעור שמוקדש ליום השואה, 19.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
כל אחד יכול ליצור אושר עבור כולם
להעדיף פנימיות
קנאה, תאווה וכבוד
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
איחוד למעלה ולמטה
שאלה: אנחנו צריכים להיות חדורים מהרצון של הקבוצה, וכמו כן לקחת רצון מהעם. מה ההבדל ביניהם?
תשובתי: קיימת הקבוצה שלנו, "בני-ברוך" (ב"ב) וישנם "אומות העולם". אפילו אם בעתיד יהיה איחוד (Σ) בין העמים, הוא יוכל להוליד רק צעקה שמכוונת למעלה. האיחוד שלהם טוב כדי להצטרף לאיחוד שלנו. והאיחוד שלנו, בתורו, כדי להצטרף לאחד והיחיד (1).
לכן, קיים האיחוד של העם, קיים האיחוד בינינו, וקיים האיחוד בין העם לבינינו. כאשר ההמונים נכנסים לתוכנו, כמו שבע הספירות התחתונות של ה"בינה". חייב להיות איחוד פנימי בפנים, ואיחוד פנימי למעלה, ואחר כך כולנו מתאחדים, מתמזגים עם הבורא לאחד שלם.
באופן כזה, אנחנו כמו ג' הספירות הראשונות של "בינה" (ג"ר דבינה), וצריכים לספק תיקון לז' הספירות התחתונות שלה (ז"ת דבינה).
שאלה: כלומר, האם קיימות שתי דרגות של תיקון, אנחנו מתאחדים בעל מנת להשפיע, וההמונים צריכים לתקן את האגו ברמה הגשמית?
תשובתי: בעם אנחנו לא מתקנים שום דבר. אנחנו מתחברים עם האנשים ולוקחים את החיסרון שלהם, שעוזר לנו להתאחד עוד יותר וליצור קשר עם הכוח העליון, עם האור. והאור פועל דרכנו עליהם.
בסופו של דבר, אנחנו הם אלה שמממשים ולא ההמונים. הם אינם מסוגלים לכך בעצמם, אבל הם נותנים לנו את הכוח לתיקון, ולא יותר מזה. זה נכון שהם גם כן צריכים להשתדל להתאחד, אבל בעצם אף אחד אינו מסוגל להתאחד, כולל אנחנו. רק האור מממש את החיבור. ולכן העיקר הוא, שהם יבינו שללא האיחוד ביניהם, לא יהיו להם חיים טובים. ואנחנו ניקח את החיסרון שלהם, נהיה חדורים מהמרירות שלו ונהפוך אותו לתפילה.
מתוך שיעור על מאמרו של רב"ש, 08.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
המתאם בין הבורא לנברא
חלוקת היגיעה הרוחנית
אנחנו קובעים!
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
גדילה בתקופת השובבים
רק על ידי המאור המחזיר למוטב אנחנו יכולים להשיג את התיקון שנקרא ה"שובבים" (עוון הנעורים). מכיוון, שבתחילת הדרך האדם הוא כמו ילד קטן שלא יודע מה מתרחש איתו. כאילו שנתנו לתינוק לשחק עם מטבעות זהב, והוא לא מעריך את ערכם האמיתי. הוא רץ מפינה לפינה, מבלי לשלוט על הפעולות שלו, ומבלי שמבין את מטרת מעשיו.
זוהי תקופה מיוחדת מאוד, שאותה אנחנו יכולים לנצל בצורה המועילה ביותר להתקדמות, רק אם ניזכר בה, נישען על הסביבה, ונסמוך על העצות של המורה. בדרך כזאת אנחנו נוכל לחסוך המון זמן, מפני שקצב ההתקדמות ב"מצב השובבים" הזה הוא עצום.
זה דומה להתפתחות המהירה של התינוק, שבחודשים הראשונים לחייו מתרחשים בו שינויים משמעותיים ביותר. וככל שהוא גדל, הוא ממשיך להתפתח, אבל יותר ויותר לאט. עד שמגיע לגיל 10, ואז למעשה, חודש אחר חודש, כמעט ואין שינוי מבחינתו.
לכן, "תקופת השובבים" בדרכו הרוחנית של האדם, היא תקופת התפתחות יעילה ואינטנסיבית מאוד. והסביבה היא הדבר החשוב כאן, מפני שדווקא ב"ילדות" היא משפיעה ומועילה בצורה הכי חזקה על האדם. מכיוון, שהוא מוכן לספוג הכול מתוך הסביבה, ואז מתרחשים בתוכו השינויים הפנימיים במהירות רבה מאוד.
ככל שהאדם דורש מהסביבה שלו יותר, והסביבה משפיעה עליו בעוצמה רבה יותר, ומסוגלת לענות לו על כל השאלות שלו בצורך בשינויים, כך הוא יוכל להתקדם מהר יותר.
מתוך אגרת של בעל הסולם, 18.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
תינוק שעטוף בכיסוי של העולם הזה
שתול את עצמך בקרקע פורייה
האופטימיזציה של ההתפתחות
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
מה זה אומר לשנות את העולם?
שאלה: האם אנחנו יכולים עכשיו לשנות באופן יעיל ומהיר את העולם?
תשובתי: לשנות את העולם זה אומר, להסביר לעולם מה הוא מהווה עכשיו וכיצד הוא צריך להיראות. אם אני מתקן את עצמי ומתחיל להיות חלק אינטגרלי בכל הנפח הזה, במערכת הזאת, אז בזה אני משנה את העולם. כאשר אני מתחיל להסביר לכל העולם, מה מתרחש איתו ובאיזו צורה אנחנו צריכים להשתנות כדי להביא את כל העולם לאיזון, אני בזה משנה אותו.
אבל בעיקרון, אני מסביר את זה, כדי שהאנשים ישתנו בעצמם, אין בכך שום כפייה. איני יכול לחייב אותם, איני יכול להמציא איזו חברה חדשה, "להכניס" אותם לשם והעולם יהפוך להיות טוב יותר. לא!
אנחנו נמצאים בשלב שלא יכול להיות שום שינוי אחר. הטבע תמיד דחף אותנו קדימה. אנחנו חשבנו שאנחנו משנים את העולם, אבל בעצם, פשוט נדחפנו מאחור, מה שנקרא, על ידי המקל אל האושר. אנחנו כל הזמן ניסינו לעשות משהו, ובסופו של דבר הגענו למצב כזה, שאנחנו יכולים להתקדם להטבה של העולם רק דרך ההטבה של עצמנו - בהכרה שלנו, בהבנת החכמה של הטבע והקשר איתו, האיזון איתו.
מתוך השיעור הווירטואלי, 26.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
כדור מר או מתוק? - הבחירה שלכם
דיבור, מחשבה, מעשה
"נקודה שבלב" שלא הבשילה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית, חינוך, ילדים, טבע |
בכל מקום מפוזרות הזמנות לעלות
לא יהיה תיקון לאדם, עד שהוא יבין שהוא חייב לעלות לדרגה הבאה. הוא תמיד חייב לצייר לעצמו פתרון כזה, כאילו שהוא נמצא לא במצב הנוכחי, אלא במצב הבא וכבר השיג את המדרגה העליונה, עלה בעזרת המאור המחזיר למוטב.
בדרך כלל, אנחנו רוצים לתקן את המצב שלנו באותו המקום שאנחנו נמצאים עכשיו. וזה עוצר אותנו, מפני שאנחנו חושבים שהמצב הגיע כדי שאנחנו נתקן אותו ישירות במקום.
ובזה אנחנו מבלבלים את עצמנו, מפני שכל המצבים מגיעים כדי שנתעלה מעליהם למצבים הבאים. אין לנו בכלל מה לתקן במצב הנוכחי. תיקון המצב הוא בעלייה שלי ממנו כלפי מעלה.
קשה מאוד לקבל את זה, מפני שבעולם שלנו לא קיימת גישה כזאת, אבל כך זה עובד ברוחניות. משום שכל המצבים ניתנים, לא כדי שהאדם יתקן אותם, אלא כדי שהוא יתקן את עצמו. ולתקן את עצמך אפשר רק על ידי עלייה מעל כל מצב, וזה נקרא ללכת תמיד ב"אמונה למעלה מהדעת".
בכל פעם שאני מרגיש בתוכי איזו אבחנה או תכונה לא נכונה ולא אמיתית, אני רואה את זה כהזמנה להתעלות מעליה. ובאופן כזה אני רואה שכל מה שמתרחש איתי, מגיע רק כדי להראות לי את החסרונות שלי. והמילוי והתיקון שלהם מתרחש במדרגה הבאה, ואף פעם לא במצב הנוכחי.
כל האופנים שאני רואה ביחס אליי, ביחס לעולם הזה, ביחס לחברים ולבורא, שנראה לי כרע ולא שלם, זה אבחנות של אותם המקומות שאני צריך להתעלות מעליהם ולהידבק להשפעה גדולה יותר. כך אני אתקדם עד שאשיג את ההשפעה השלמה.
מתוך שיעור על אגרת של בעל הסולם, 18.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
תשתוקקו ותמצאו!
מחר מתחיל היום
סולם למעלה בצבעים שחור לבן
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
התקווה היא בחינוך
חוות דעתו של ב. דָלִינְגֵר, Ph.D., פרופסור: ייעודו של האדם הוא לא בהסתגלות לסביבה, אלא בעשייה, ביצירה, בשינוי הסביבה. התפתחותה של המחשבה הפדגוגית מביאה לדימוי של כזאת פדגוגיה, שיוצרת תנאים להתפתחות האדם שבאדם. בית הספר צריך לדאוג לכך, שתמונת העולם שאותה רוכש התלמיד תהיה כוללת, שלמה ובעלת משמעות.
תגובתי: לעולם נעשה יותר ויותר ברור, שהחינוך הוא האמצעי היחיד לתיקון האדם והעולם שאותו הוא יוצר סביבו.
ידיעות קודמות בנושא:
פדגוגיה רב שכבתית
לימוד אינטגרלי בסגנון של כל אחד
יישור לאינטגרליות
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים |
מדרגות גדילת האגו
מודעות זה הדבר החדש שנולד מתוך ההרגשה של חוסר השתוות הצורה. אני מתחיל לתפוס מי אני, כאשר אני מרגיש שרע לי, ומנסה לברר מה בדיוק לא מוצא חן בעיניי ומדוע רע לי? אחר כך אני מתחיל לחפש, מהיכן מגיע כל הרע הזה, ממי?
כל 125 המדרגות בנויות על חוסר השתוות הצורה, שמההרגשה הזאת מופיעות כל השאלות: "מה העבודה הזאת לכם", ו"מי ה' אשר אשמע בקולו?". "פרעה" כל הזמן שואל אותנו את השאלות הללו ואנחנו מבררים את התשובה. כך הבורא משחק איתנו משני הצדדים ומלמד אותנו לפתח יתר רגישות לכוונות של "לשמה".
הבורא מוסיף לנו הרגשות יותר איכותיות של חוסר השתוות הצורה, ממדרגה למדרגה. אם פעם הרגשתי את הטוב והרע רק כלפי האבחנות הגשמיות, בכך ששפטתי לפי כמה שהצלחתי לגנוב ממישהו, אז עכשיו אני שופט על טוב ורע לפי הכוונות שלי כלפי הבורא או אותו האדם שממנו גנבתי פעם.
בהתחלתה גנבתי מבלי שישימו לב ולא חשבתי על מה שאני עושה. אחר כך, המשכתי לעשות את אותו הדבר, אבל כבר התחלתי להבין שאני לוקח ממישהו. בהמשך התחלתי להתבייש מכך שאני גונב, שאני מעביר מרשות זרה לרשות שלי. אחר כך ההכרה שלי גדלה בכזאת צורה, שאני כבר לא יכול לקחת חפץ זר, אבל כשאני מסתכל אז בא לי לגנוב אותו, ואפילו עם זה אני לא מסכים.
בהמשך, אני עד כדי כך מתקן את עצמי, שלא מרשה לעצמי לגנוב ואפילו לא לחשוב על הגניבה, והמחשבה הזאת מגיעה אליי לעיתים רחוקות, ונגד המחשבה הזאת מתחילים לעבוד בתוכי אבחנות רוחניות יותר מדויקות. כאן הבורא מבלבל אותנו ויוצר כל מיני הפרעות, ו"הכול במחשבה יתבררו".
בסופו של דבר, אני מגיע לכזה מצב, שרק ממחשבה אחת על ניצול הזולת נעשה לי רע מאוד: אם אני פתאום חושב, שהוא יחלה או שהיה לו רע במקומי. אני אזדעזע מהמחשבה שאני יכול להרוויח על חשבונו.
המחשבה הזאת נשארת, אך היא הופכת ליותר ערמומית, עדינה ופנימית. הרע כלפי הזולת נשאר עד גמר התיקון, אך הוא הופך ליותר איכותי, כי אנחנו הרי מתקנים את השבירה. מהניצול הפשוט, הקטן והגס של הזולת, אנחנו עולים עד ניצולו הערמומי והמתוחכם, שמביא נזק בשורשים עצמם. כמו שנאמר: "כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו", כלומר, אגו באיכות גבוהה יותר.
מופיעה אצלך איזו כוונה אגואיסטית קטנטנה, אך היא נדמית לך כענקית, לא כמו "חוט השערה" אלא כ"עבותות העגלה". התיקון הוא בכך, שאתה יכול להתעלות מעל לאגו שלך, אבל הרצון עצמו לנצל את הזולת מתחדש בכל מדרגה והופך להיות פנימי וערמומי יותר. ועל זה צריך לעבוד, והמעבדה העיקרית היא הקבוצה, זה המקום שבו אפשר לברר מהר מאוד את היחס שלך לאחרים.
מתוך שיעור על ספרו של האר"י "שער הכוונות", 11.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
125 מדרגות של שנאה ואהבה
125 מדרגות לאין סוף
להפוך את כל הרע לטוב
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
להגיע לתחתית
בעל הסולם, "מצוה אחת": "עיקר ההצלחה הנבואי הוא להמשיך, אור העליון, עד לדרי מטה, והמורידו ביותר למטה, הוא המצליח ביותר".
זה מאוד חשוב, כי התיקונים נעשים מהקל אל הכבד. השכבות הקלות של הכלי השבור כבר תוקנו בדורות הקודמים, ואילו אנחנו נמצאים בדור שמתחילים לתקן את השכבה הכי תחתונה, העבה והגרועה ביותר, שאליה אנחנו משתייכים.
הרצון לקבל הכללי מתחלק לחמש דרגות (0-4) לפי מדרגות העביות, כלומר ה"עובי", עומק הרצון. נסמן אותם על ציר הזמן, לפי הציר שבו אנחנו עושים את התיקון שלנו, כמו שנאמר מהקל אל הכבד. מכאן נובע העיקרון שנקרא "ירידת הדורות": לפי האגו שלו, כל דור גרוע יותר מהדור הקודם. בסופו של דבר אנחנו מתקדמים מה"רשימות" הקלות לקשות.
ולכן, היום הגיע השלב הסופי של "דור המשיח", התיקון של השכבות האחרונות של הרצון לקבל. כמובן שזה קשה. בעולם שורה האגו, האנשים אינם מתחשבים זה בזה, מתרחקים זה מזה: אדם מאדם, גבר מאישה, ילדים מההורים. מדינות, עמים, הכול מתפורר, מתפרק.
ולכן נאמר: "עיקר ההצלחה הנבואי, הוא להמשיך אור העליון עד לדרי מטה. והמורידו ביותר למטה, הוא המצליח ביותר". ולכן גם אנחנו צריכים "לרדת" אל העם, להגיע לעם, לא רק לאלה שמנהלים חיים טובים, אלא לאנשים עם התכונות הגרועות ביותר, עם ההתנגדות הגדולה ביותר. אנחנו משתדלים להגיע לכולם ולהסביר להם על המסר שלנו, כמובן בהתחשב בנסיבות שקיימות במקום.
ובזה תלויה ההצלחה שלנו. היא נמדדת דווקא בזה, עד כמה עמוק למטה אנחנו נוכל להגיע. בעל הסולם כותב על זה בהקדמה לספר הזוהר, אות ס"ג: "בדורנו זה, שהגם שמהות הנשמות, היא הגרועה שבמציאות, עם כל זה, המה המשלימים את פרצוף העולם ופרצוף כללות הנשמות מבחינת הכלים. ואין המלאכה נשלמת, אלא על ידיהם".
מתוך שיעור בנושא תפקיד ישראל כלפי העולם, 11.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
אל תברח מהחברה
משרתי העם
מי שנמשך כלפי מעלה – בו תלוי כל העולם!
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי, תפקיד ישראל |
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר