"מסך", זה פשוט...
מתוך סדנה מהכנס בניו-ג'רזי
שאלה: האם אדם בודד יכול לקבל "מסך" נגד האגו, או שאפשר לרכוש אותו רק דרך הקבוצה? או שהבורא, הוא היחיד שיכול לתת לנו "מסך"?
תשובתי: האור מגיע דרך הקבוצה לפי הבקשה שלי ובונה בי "מסך", שעוזר לי להתעלות מעל לאגו שלי ולהתחבר עם הקבוצה. ה"מסך", הוא המקשר ביני לבין הקבוצה או ביני לבין הבורא, שזה אותו הדבר. הוא עוזר לי להתעלות מעל לאגו, ובזה שאני מתעלה מעל עצמי, אני מתחבר עם האור, עם הבורא, עם מהות הקבוצה, שמתגלה במרכזה.
חוץ מ"מסך" אנחנו לא צריכים כלום. ישנו הרצון שלי וישנה הקבוצה, שבתוכה נמצא האור והבורא, וה"מסך" עוזר לי להתחבר איתם. וכך אני נכנס לעולם הרוחני, למרכז הקבוצה.
מתוך סדנה מס' 4 בכנס בניו ג'רזי, 13.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
להפוך את הרע לטוב
קבוצת בוני הבמה
למי שייך המסך?
להשאיר תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
מעל פני המוות
החינוך האינטגרלי עוקר מתוך האדם כמעט כל מה שמאפיין את החברה המודרנית. ומה שנשאר זה קיום נורמלי, שקט ורגיל (אנו קוראים לזה דרגת ה"חי", אין כאן זלזול, מכיוון שגופנו נמצא ברמה הזאת). בימינו אדם משקיע את כל משאביו כדי להשיג את הדרגה הבאה, דרגת "האדם", דרגת הערבות ההדדית, דרגת העלייה והאיחוד. דווקא באחדות מתגלה הרמה הבאה של הקיום שלנו - השגת נצחיות ושלמות.
וזה אפשרי, כי כאשר מתנתקים מהגוף החי הזה, ומשיגים את כל תמונת הטבע, את הטכניקה שלה, את הכוחות שחודרים דרכו מתחילתו ועד סופו, את כל התהליך, האדם מתחבר ומשייך את עצמו לתהליך זה, ואז פשוט חי בתוכו. הוא כביכול מתנתק מגופו (אנחנו עדיין לא מסוגלים לתאר את המצב הזה), הוא עד כדי כך מזדהה עם האחדות שהושגה, ומתקיים בה, שאפילו אם גופו ימות הוא לא ירגיש את המוות, כאילו מי שמת זאת החיה האהובה עליו שגרה עימו. הוא לא מרגיש שה"אני" שלו מאבד משהו מזה.
היות והגוף שלנו מהווה אוסף של רצונות וסוגי תפיסות של עצמינו, אנחנו כבר לא מזדהים עימו, אנחנו קיימים כביכול בניתוק ממנו. זאת בעיה פסיכולוגית גם כן וניתן להתגבר עליה תוך כדי הקורס של החינוך האינטגרלי.
אנחנו צריכים להוביל את התלמידים בהדרגה, מכיוון שסוגיית המוות כל הזמן "נדחפת פנימה" ולמרות הכול היא זו שמפעילה את האדם. בכל בעיה שאנחנו מציבים לעצמינו, אנחנו מפעילים את המרכיב הזה בתת-מודע ומחוייבים לפתור אותו.
כל פתרון שנמציא - להוליד ילדים, לנהל משפחה, להיראות לפי הסטנדרטים שהחברה קבעה, כולל בתוכו את המרכיב של התכללות עצמית בתוך משהו מחוצה לי, מפני שכך אני כביכול נמשך.
מתוך שיחה מס' 8 על החינוך האינטגרלי, 15.12.2011
ידיעות קודמות בנושא:
לידת מצב ה"אדם"
רגש משותף, שכל משותף ולב משותף
הפילוסופיה של ה"אני" שלי
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: גלגול נשמות, חינוך, ילדים, טבע |
לעבר מציאות אחת
תוך כדי התהליך של החינוך וההשכלה האינטגרליים, הקבוצות שלומדות לפי השיטה הזאת, כל הזמן יתמזגו, יתחברו, ישתלבו עד לכזו מידה, שהשיטה הזאת תהפוך להיות טבעית עבור העולם כולו.
והאנשים הפנויים האלה שלא מוגבלים ושאין להם עבודה מיותרת פשוט יעסקו בשינוי הרגשת החיות שלהם. תפיסת המציאות תשתנה עבורם תוך כדי המעבר מבפנים החוצה ולהיפך. הם ירגישו שהם נמצאים בין שני כוחות: כוח ההשפעה וכוח הקבלה.
בהתאם לזה, באיזה כוח שבו הם נמצאים, או בכוח הקבלה ("קו שמאל") או בכוח ההשפעה ("קו ימין"), במעבר מקו אחד לשני, תתרחש בהם כאילו "מזיגה" מתפיסת מציאות אחת לתפיסת מציאות שנייה - מתוך עצמו, אל מחוצה לעצמו.
המעבר הזה מצורת מציאות אחת לצורת מציאות אחרת, שבו בעיקרון קיימים שני העולמות (הפנימי, "למען עצמי" והחיצוני, הבלתי מוגבל, "מחוצה לעצמי"), שני המצבים האלה כל הזמן מלווים כל אחד ואת כל האנושות עד להתאמה והסתגלות מלאה לשלם אחד ויחיד, כאשר שתי התפיסות "בתוכי ו"מחוצה לי" מתחילות בצורה מוצלחת לתמוך זו בזו בצירוף מיוחד, אני מתחיל לקבל לתוכי "למען האחרים", לעבוד כבר בכזאת צורה שהאחרים כאילו מחייבים אותי: "תקבל למענינו!".
באופן כזה, אני מתחיל להרגיש את הרצונות שלהם ולמלא אותם כמו את שלי. כאשר הרגשת ההבדל ביני לבין האחרים נעלמת לגמרי, אז אני מוכן למלא את האחרים, ובסופו של דבר ממלא את עצמי. יוצא, שבאופן עקרוני, כל העולם זה הרצון הענק שלי. האם הוא אגואיסטי? זה לא קיים, אין רצון אגואיסטי או אלטרואיסטי. קיים רצון אחד עם סוג אחד של מילוי, רצון שכל הזמן מלא. וזהו הסיום של כל התנועה שלנו להשגת מציאות אמיתית אחת.
מתוך שיחה על החינוך האינטגרלי, 27.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
התמזגות הקבוצות
לחיות בדאגות של האחרים
חיים נצחיים – בינינו
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים |
כיווני ההכוונה
אם נכוון את עצמנו לכך, שהכול מסביב נמצא בשליטתו של הבורא, שאין עוד מלבדו, ושזאת שליטה טובה, שהאור הטוב ממלא את הכול, אילו שינויים אנחנו צריכים לעשות בתוכנו כדי להידמות לתכונה הזאת? מה לעשות עם האגו שלנו?
מדוע אנחנו צריכים להרגיש את עצמנו כרשעים גמורים, מקולקלים, הפוכים לגמרי לבורא (לתכונת ההשפעה והאהבה), להרגיש את עצמנו הפוכים לחלוטין ושזה מועיל להתקדמות?
בתוך האדם קיימות תכונות רבות, טובות ורעות. אילו תכונות שקיימות בתוכו, עושות אותו הפוך ומנוגד לבורא, שעם התכונות האלה הוא צריך לעבוד?
האור ברא את הרצון. לפי האינטנסיביות שלו, לפי הכוח שלו, הרצון הזה מתחלק לארבע בחינות: "דומם", "צומח", "חי", "מדבר".
מדוע בכך שמתקנים דווקא את בחינת ה"מדבר", אנחנו משיגים שלמות אפילו מבלי לתקן את שלושת הבחינות הקודמות: "דומם", "צומח" ו"חי"?
מדוע בכך שמתקנים בתוכנו את דרגת ה"אדם", אנחנו מתקנים את כל הרצונות שלנו?
מתוך סדנה מס' 4 בכנס בליטא, 25.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
ערובה להצלחה
שני סוגים של אגו
מי אני, צדיק או רשע?
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
ייעודן של המחשבות
שאלה: האם סילוק ה"אני" שלי בזמן הסדנה ממומש באופן רגשי? היתה לי הרגשה שהמחשבות שהופיעו בזמן תהליך הניסיון של העלייה הרגשית, הפריעו לי.
תשובתי: הכול מתרחש רק בתוך הרגשות. אם מופיעות הפרעות כלשהן בתוך המחשבות, זה אומר שאתה עדיין לא מספיק רגיש. כלומר, דרושה עוד התקדמות קדימה, התעמקות ויחס למחשבות כאל הפרעות נכונות, כלומר, תיקון של ההשתוקקות שלך.
אבל אתה אף פעם לא תוכל להתקדם בעזרת המחשבות. הן נועדו רק כדי לתקן את הרגשות, להתרכז, להרפות, לסלק. אך הכול מתרחש רק בתוך הרצונות, כי הרצון זה החומר. ולכן המחשבות נועדו רק כדי לעבוד עם הרצונות.
מתוך סדנה מס' 2 בכנס בליטא, 24.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
להבין ולהרגיש
התהליך המורכב של הגדילה הרוחנית
לפתח רגש לבורא
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
הצורך הדחוף
שאלה: מדוע דווקא עכשיו יש צורך דחוף בבניית המבנה העולמי החדש שבתוכו האנשים חייבים לגלות חוקים אינטגרלים ולהתאים להם? מהם החוקים האינטגרלים, וכיצד לבצע אותם?
תשובתי: החוקים הללו נובעים מתוך ההתפתחות הרוחנית של הרצונות, עוד לפני התגשמותם בעולם הגשמי. בחכמת הקבלה אנחנו לומדים על ארבע דרגות התפשטות הרצון, על עיצוב הרצון ושינוי צורתו עד הצורה הסופית.
עכשיו הסתיימה ההתפתחות של הרצון בדרגה ג' - האגואיסטי. אחרי המפץ הגדול והופעת החיים על פני כדור הארץ, האנושות התפתחה על פי אותם השלבים (דומם, צומח וחי), נדחפה מאחור על ידי מכות שונות, כוחות מחייבים, והתקדמה בלי לדעת לאן בדיוק.
אולם עכשיו המגמה עצמה השתנתה, הטבע דוחף אותנו אך אינו מקדם, ולכן איננו מסוגלים לצאת מהמשבר המתמשך שנמשך כבר עשרות שנים ונוגע באמת לכל תחומי החיים.
אנחנו רואים ששום דבר לא מצליח - עם הילדים, במשפחה, בעבודה, בתרבות, בהשכלה ובחינוך.
המשבר הכלכלי הפיננסי נמשך ויימשך, ואין מוצא ממנו. אף אחד לא רואה מוצא מזה.
על אף שאנשים לא טיפשים רוצים למצוא אותו, מוחות גדולים של האנושות, מומחים בתחומם. אך באמת הם אינם יכולים לעשות זאת, מפני שאנחנו לראשונה נתקלנו ברמת התפתחות חדשה לחלוטין שאליה צריכים לעלות.
עלינו לעלות אליה מתוך מודעות: לא בכפיה, כנדחפים מאחור על ידי מכות הטבע, אלא בצורה עצמאית, מתוך רצון לשאוף קדימה. לכן רצוי להסכים עם אותם השינויים שעלינו לעבור, ואז הם יתרחשו בנו. מאיתנו דרושה רק ההסכמה. רק באותה המידה שבה מתממשת בנו הבחירה החופשית יחסית לאותה הדרגה החדשה, באותה המידה אנחנו נתחיל להשתנות.
הטבע מעמיד אותנו במבחן ובהדרגה מראה לנו עד כמה אנחנו מחוברים אינטגרלית. אפקט הפרפר ומחקרים נוספים מוכיחים שהאקולוגיה, האדם והיקום כולו קשורים לדבר אחד שלם.
על כך מדברים כבר במשך מאה השנים אחרונות, עוד מימי ורנדסקי. וגם עכשיו, אם אנחנו רוצים לרכך את דרכנו ולהתקדם לא רק באמצעות הסבל אלא על ידי הכרת הצורך, עלינו לאמץ השכלה וחינוך אינטגרליים.
החינוך הזה מניח כי המוני בני אדם, שהיום נשארים ללא תעסוקה, צריכים לעבור קורסים לחינוך אינטגרלי, זה יכול להיות בהתכתבות, במפגשים פיזיים או וירטואליים. הם ילמדו את תמונת העולם המודרנית, את הגישה לאנושות, ההיסטוריה של האנושות מבחינת התפתחות האגו, על כך דיברנו פעמים רבות בשיעורים שלנו, על הפסיכולוגיה של האדם, איך להגיע בהדרגה לאינטגרליות.
מדוע אינטגרליות? מפני שהטבע דוחף אותנו לכך כדי שנהיה דומים לו, נהיה איתו באיזון, בהומיאוסטזיס.
בעיקרון, זאת המטרה של חכמת הקבלה, ובפרט השיטה שאנחנו מפתחים היום, כדי להעבירה לאנשים בלי להזכיר את המילה "קבלה".
מתוך שיחה מספר 14 על חינוך אינטגרלי, 18.12.2011
ידיעות קודמות בנושא:
אירופה מתאחדת?
לגדול ולזכות לתואר "אדם"
דרך של מלחמות או דרך של שיתוף פעולה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע, משבר עולמי |
הארה קלה מאחורי הוילון
שאלה: למה האור צריך דווקא אותי? האם אני עד כדי כך חשוב?
תשובתי: חסר לנו חיסרון, רצון, כדי לגלות את העולם הרוחני העליון והשלם. לא האור זקוק לך, אלא אתה זקוק לאור, כדי שהוא יבנה בך חיסרון נכון. כי כשאתה באמת תרצה את ההשפעה, אתה תגלה אותה.
אנחנו גם עכשיו נמצאים בים של האור, אך לא מרגישים דבר, משום שאין לנו חיסרון. אבל אם אני אזמין על עצמי פעולה מוקדמת של האור, הוא יבנה בי את החיסרון הזה, ואז אני סוף סוף ארגיש את מה שחסר לי.
דוגמה פשוטה: אני לא רוצה שום דבר בחיים, אני שרוי באדישות. אבל מגיע חבר ומזמין אותי לטייל. אני מסכים בחוסר רצון, ותוך כדי הטיול הוא לוקח אותי לטייל ליד מסעדה. אני מריח את הריחות שמגיעים משם, מקבל תיאבון, ואז מתעוררת בי תחושת רעב קלה. אז אנחנו נכנסים למסעדה ותוך כדי האכילה, כפי שקורה בדרך כלל, "עם האוכל בא התיאבון", באמת מגיע התיאבון האמיתי.
לכן, צריך לפתוח את הוילון בהדרגה. בהתחלה אנחנו רק "מריחים" את האור, בזה שמזמינים אותו מרחוק, ואחר כך טועמים, וכך על ידי זה נברא בנו הכלי.
אני אומר לילד, "תטעם, זה ימצא חן בעיניך".
- "לא רוצה! לא אטעם!"
- "תעשה זאת למעני."
כך האור בורא את הכלי.
מתוך שיעור על אגרת של הרב"ש, 16.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
עבודת הנמלים של האור
לבקש מהאור שיזרז את ההתפתחות
העיקר לא להתנגד
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
סָף הרגישות של האור
שאלה: אם אני לומד דרך האינטרנט, האם האור המחזיר למוטב פועל ומשפיע עליי?
תשובתי: אפילו בעולם הגשמי שלנו קיימים חלקיקים שעוברים בחופשיות דרך החומר, וכמעט שלא מאבדים את מהירותם.
האור העליון נמצא במנוחה מוחלטת בכל מקום. לתופעה הזאת גם לא קיימים מחסומים בעולם שלנו, היא נמצאת מעל לטבע שלו. לכן, אם אנחנו רוצים להזמין את הפעולה מצד האור, אנחנו צריכים להפוך להיות מורגשים על ידו, במילים אחרות, דומים לו, לפי השתוות הצורה. במידה הזאת אנחנו נכללים בתוך האור ומקבלים את התוצאות מהשפעתו. ולכן העבודה שלנו מכוונת באופן כזה כדי להידמות יותר ויותר לאור.
לאור עצמו אין שום צורה, ואילו הכלי שלנו, הרצון שלנו, צריך לקבל דווקא את התכונה שדומה לאור. הרצון לקבל מורכב מהרבה שכבות, מדרגות, ולכן ההתקדמות שלו להידמות לאור נעשית בהדרגה, בשלבים. התפקיד שלנו כל הזמן להידמות יותר ויותר, ממדרגה למדרגה, לאור. משום שמטרת הבריאה היא להשיג הידמות מלאה לאור. מכאן נובע השם של החכמה שלנו: "קבלה", כלומר, לקבל. היא מלמדת כיצד לקבל, לקלוט בתוכנו את כל התכונות של האור.
מתוך שיעור על מאמר ק"צ מספר "שמעתי", 12.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
זרעים של אור נשתלים כבר עכשיו
אור זה כאשר מואר בפנים
תתנו לאור לסיים את עבודתו
|
תגובה אחת | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
להגיע לתחתית
בעל הסולם, "מצוה אחת": "עיקר ההצלחה הנבואי הוא להמשיך, אור העליון, עד לדרי מטה, והמורידו ביותר למטה, הוא המצליח ביותר".
זה מאוד חשוב, כי התיקונים נעשים מהקל אל הכבד. השכבות הקלות של הכלי השבור כבר תוקנו בדורות הקודמים, ואילו אנחנו נמצאים בדור שמתחילים לתקן את השכבה הכי תחתונה, העבה והגרועה ביותר, שאליה אנחנו משתייכים.
הרצון לקבל הכללי מתחלק לחמש דרגות (0-4) לפי מדרגות העביות, כלומר ה"עובי", עומק הרצון. נסמן אותם על ציר הזמן, לפי הציר שבו אנחנו עושים את התיקון שלנו, כמו שנאמר מהקל אל הכבד. מכאן נובע העיקרון שנקרא "ירידת הדורות": לפי האגו שלו, כל דור גרוע יותר מהדור הקודם. בסופו של דבר אנחנו מתקדמים מה"רשימות" הקלות לקשות.
ולכן, היום הגיע השלב הסופי של "דור המשיח", התיקון של השכבות האחרונות של הרצון לקבל. כמובן שזה קשה. בעולם שורה האגו, האנשים אינם מתחשבים זה בזה, מתרחקים זה מזה: אדם מאדם, גבר מאישה, ילדים מההורים. מדינות, עמים, הכול מתפורר, מתפרק.
ולכן נאמר: "עיקר ההצלחה הנבואי, הוא להמשיך אור העליון עד לדרי מטה. והמורידו ביותר למטה, הוא המצליח ביותר". ולכן גם אנחנו צריכים "לרדת" אל העם, להגיע לעם, לא רק לאלה שמנהלים חיים טובים, אלא לאנשים עם התכונות הגרועות ביותר, עם ההתנגדות הגדולה ביותר. אנחנו משתדלים להגיע לכולם ולהסביר להם על המסר שלנו, כמובן בהתחשב בנסיבות שקיימות במקום.
ובזה תלויה ההצלחה שלנו. היא נמדדת דווקא בזה, עד כמה עמוק למטה אנחנו נוכל להגיע. בעל הסולם כותב על זה בהקדמה לספר הזוהר, אות ס"ג: "בדורנו זה, שהגם שמהות הנשמות, היא הגרועה שבמציאות, עם כל זה, המה המשלימים את פרצוף העולם ופרצוף כללות הנשמות מבחינת הכלים. ואין המלאכה נשלמת, אלא על ידיהם".
מתוך שיעור בנושא תפקיד ישראל כלפי העולם, 11.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
אל תברח מהחברה
משרתי העם
מי שנמשך כלפי מעלה – בו תלוי כל העולם!
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי, תפקיד ישראל |
פסח, מצה ומרור
אם אנחנו נמצאים בתוך הרצון לקבל שלנו ומשתוקקים רק לקבל מילוי, אז איננו מרגישים שקיים עוד משהו חוץ ממנו. אנחנו רק מבינים, שקיים בנו חלל כלשהו שצריך לקבל מילוי ומרגיש שהוא ריק. וכל עוד הרצון שלנו לא יקבל את כל המילוי, הוא לא יירגע. זה כמו תינוק שבוכה, ולא יירגע עד שלא יקבל את כל מה שהוא צריך.
כיצד אפשר ללמד רצון כזה לקבל תענוג אחר, תענוג מהשפעה? הוא אפילו לא מבין מה זה, לא מסוגל להרגיש ולבצע דבר כזה. אבל לאט לאט מתחילים ללמד אותו בהתאם לתוכנית.
כל הלימוד הזה מבוסס על הנכונות לסבול, מפני שהרצון צריך לוותר על המילוי שלו, לוותר על לרצות את המילוי הזה, לוותר על ההרגשה העצמית, על הגאווה שלו, הקנאה, הכבוד, השליטה, כלומר, על כל העצמאות.
בהתחלה האדם חושב שיוכל בעצמו לתקן את עצמו, עד שרואה שזה בלתי אפשרי, והוא יכול להיות ממומש רק על ידי הכוח העליון. הוא לומד מזה, שכל הזמן נכשל. כך מלמדים אותו שצריך להרכין את הראש ולבקש, לבקש דווקא את מה שהוא לא רוצה. אז הוא יקבל עזרה וישתנה להופכיות שלו, בזה שיתחיל ליהנות ממה שהיה שנוא עליו מקודם.
את כל התהליך הזה אנחנו צריכים לעבור בהבנה, בהכרה, בהסכמה ברגש ובשׂכל, במודעות. כל מה שהתגאית בו לפי כן והחשבת למכובד, עכשיו להיפך, מגלה את השפלות וחוסר הכוחות וחוסר האונים שלך. את כל זה מרגיש הרצון לקבל שלנו, שלא יודע כלום חוץ מלמלא את עצמו, שלומד עכשיו שיטת קיום חדשה לחלוטין.
התהליך הזה נעשה לפי שלושה סמלים: "פסח", "מצה", "מרור". הוא נקרא "פסח", מפני שהאדם כל הזמן פוסח, קופץ מהופכיות אחת לשנייה, בכך שהופך את המידות הקטנות של הקבלה שלו להשפעה. הוא עושה את זה על ידי ה"מצה", "לחם עוני", בכך שאין לו מזון אחר ומסכים להסתפק במה שמקבל מהשפעה.
הוא כל הזמן מעלה את החשיבות של ההשפעה, ואילו הרצון לקבל שלו מקבל רק "מרור". אם כך הוא מעלה את קו ימין, את ה"מצה", על פני קו שמאל, ה"מרור", כמו גיבור שמתגבר על הטעם המר ורוצה להפוך אותו למתיקות ההשפעה, אז הוא מגיע ל"פסח", להפיכת המודעות שלו.
ועל ידי היחס החדש הזה לאותו הרצון לקבל, שאינו משתנה, הוא בונה את האדם שבו. "אדם", זה מה שנבנה מעל לרצון. שזו המערכת שמתחילה לעבוד לפי העיקרון החדש עם אותן התכונות הטבעיות, אך בזה שמשתמשת בהן בעל מנת להשפיע.
והמנגנון שנוצר מזה ומורכב מכל המעשים והיגיעות של האדם, שמתגבר על הרצון לקבל שלו, הוא זה שנקרא "אדם". וכל זה נעשה על ידי שלושת המרכיבים המיוחדים שמסמלים את החג משחרור האגו, הפסח, שנקראים "פסח", "מצה", "מרור".
מתוך שיעור על מאמרו של רב"ש, 10.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
זרעים של אור נשתלים כבר עכשיו
הקפיצה אל החרות
סדר לידת הנשמה העולמית
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, חגים ומועדים, שיעור הקבלה היומי |
תתנו לאור לסיים את עבודתו
שאלה: יש לי הרגשה שהאגו שלי "גונב" ממני הכול. אני יושב עם החברים שלי, ונדמה לי, שאני מתעלה מעל לרצון לקבל שלי. אבל אחר כך אני מרגיש, שהם אלה שעושים את כל זה. אני מרגיש שאני נמצא בחושך, לא שומע כלום, לא מרגיש את האור הזה. מה עליי לעשות?
תשובתי: אתה צריך להשתדל להתמוסס בתוך החברים, להיכנס פנימה, כמו קטן או כמו אדם חדש בחברה.
כאשר אתה מגיע לחברה חדשה, אינך יודע שום דבר ואינך מכיר אף אחד, אתה משתדל להיכנס לתוכה מבלי להתבלט ולהראות את עצמך. נניח, שהגעת למקום עבודה חדש ואתה פשוט מנסה להיות בשקט בפנים, כדי לגלות, לראות, להרגיש את כולם.
כך אתה צריך להתנהג, ואז אתה מתחיל להרגיש את מה שיש להם. אתה תתפתח כמו עוּבר ברחם אימו. ואחר כך בהדרגה, באותה המידה שאתה תתחיל להרגיש את עצמך יותר מוחשי, בטוח, אתה תתחיל גם לבוא לידי ביטוי ביחד עם כולם.
תנסה לנטרל את עצמך ורק להיות בפנים. זה מספיק, מפני שאנחנו ניצור את השדה שקיים כאן. ואתה אל תדאג, אם אתה תעשה את זה, אז אתה תרגיש אותו.
שאלה: בכל מקרה האגו שלי יקבל מכך סיפוק, איך אני יכול להימנע מלגנוב מעצמי ומהאחרים?
תשובתי: ומי אמר שזה רע, אם אתה רוצה להרגיש את הרוחניות? זה לא רע.
מטרת הבריאה היא ליהנות. ליהנות, להתמלא, רק בזה שאתה נותן. אתה משתוקק להיכנס לקבוצה, לרכוש את תכונת ההשפעה, ובה אתה רוצה להרגיש תענוג. בינתיים שיהיה כך. איננו יכולים לתאר לעצמנו שום דבר אחר.
הדבר החשוב ביותר עבורנו היום, זו ההשתוקקות להשפיע, להשפיע כדי להרגיש תענוג. זו הרי הדרגה שלנו, מה שנקרא דרגת "לא לשמה".
וכאשר יגיע האור ויתחיל להתגלות בנו (וזה יתרחש רק אם אנחנו נשתוקק אליו באופן כזה), אז כתוצאה מהשפעתו, אנחנו נתחיל להרגיש שתכונת ההשפעה היא מעל לכל השאר, גדולה מכל השאר, אני רוצה להיות בתוכה. גם כן בינתיים בצורה אגואיסטית, אבל "אני רוצה להיות בתוכה".
ואחר כך האור ישפיע בכזאת צורה, שאתה פתאום תתחיל להתנתק מעצמך, מה"אני רוצה". ה"אני" שלך פתאום יתחיל להיעלם, ואתה כבר תרגיש את עצמך "מחוצה לך", מחוץ ל"אני" שלך.
תשאיר את זה לאור! אינך יכול לעשות זאת בעצמך. אתה צריך להשתוקק, עד כמה שאתה יכול בכל הרצונות שלך, כולל האגואיסטיים - ואת כל השאר יעשה האור.
וזוהי ה"תפילה". אתה מבקש שהאור יעשה עבורך את העבודה הזאת. הוא ברא את האגו שלך והוא זה שישנה אותו. וההשתוקקות שלנו צריכה להיות רק לכך, כדי לאפשר לו לבצע את העבודה הזאת.
אם אנחנו נשתוקק לאיחוד, אז האור יעשה את כל השאר.
כולנו אגואיסטים. איננו יודעים ואיננו מבינים שום דבר. לא ידוע לנו, מה יהיה איתנו בעוד דקה. איננו מכירים בוודאות את התכונות שלנו, איננו יודעים כלום. וזה גם לא נדרש מאיתנו. מאיתנו נדרש רק דבר אחד, פשוט לנסות, להשתדל, ואת כל השאר יעשה האור.
האיחוד המקסימאלי בקבוצה מזמין את הופעתו של האור, ואחר כך הוא כבר משנה אותנו. איננו צריכים לעשות שום דבר באופן מלאכותי. הכול ייעשה, אתה רק תשתדל להתחבר.
מתוך שיעור מס' 1 מהכנס בליטא, 23.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
לחייב את הבורא לעזור לנו
לבקש מהאור שיזרז את ההתפתחות
תנו לאור לעבוד!
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, פוסטים נבחרים, קבוצה |
אור זה כאשר מואר בפנים
שאלה: כיצד ניתן להשיג את אור האמונה?
תשובתי: האור נקבע רק על ידי הרצון שלנו, ואילו באור עצמו אין שינויים. כל השינויים הם רק בתוך האדם: לאן הוא מכוון את הרצון שלו ולאיזה כוח הוא זקוק. בהתאם לכך הוא מקבל.
כל הזמן משפיע עלינו האור במידה מסוימת, רק הוא מאוד חלש. איננו נמצאים בהשתוות לאור הזה, אלא נמצאים בהופכיות, בחיסרון, ולכן אנחנו לא מזהים אותו.
האור, הוא כוח, אבל הוא משפיע עלינו או במידת השתוות שלנו איתו, או בניגוד אליו. לכן האור של חג הפסח הוא אור גדול מאוד, אך הוא לא מתגלה לנו.
אנחנו חושבים שאור זה כשמואר בחוץ. אולם מבחוץ אין דבר, כל העולם נמצא בתוכנו. ולכן אור, זה נקרא "אור השכל", "אור הרגש", שמתגלה במערכת הרגשית או במערכת השכלית שלנו.
העולם הגדול שנדמה לנו שמקיף אותנו, למעשה מתגלה בתוך המערכת הרגשית והשכלית שלנו. והאור זהו כוח הגילוי או הרגשי או השכלי.
מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", 01.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
אור – זה מאוד פשוט!
אור, שלמעשה אינו בר השגה
תהליך ושמו אור
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, מציאות מדומה |
תשכנעו את הבורא
שאלה: למה הבורא הפקיד את האהבה בידי אגואיסטים?
תשובתי: הוא לא מצא אחרים. מי עוד קיים בעולם הזה?..
כאן התאספו האגואיסטים הגדולים ביותר. האחרים הם פחות אגואיסטיים, לכן לא נתנו להם אפשרות להגיע לכנס. האדם חושב שאין לו כסף, שלא משחררים אותו מעבודה, האישה לא מרשה. לא! בעצם יש בו פשוט מעט אגו, אחרת היו מאפשרים לו להגיע לכאן, היו נותנים לו את התנאים האלה.
רק שהחברים מכל הארצות לא יעלבו ולא יפגעו ממני. נדמה להם שהם היו מוכנים להכול, אבל כנראה, לא להכול. אם האדם באמת רוצה מאוד ומתכונן לזה בכל כוחותיו, הוא יכול לשכנע את הבורא, הוא בהחלט יכול לשנות על ידי הרצון שלו את גורלו.
מתוך שיעור מס' 1 מהכנס בליטא, 23.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
לא תכופף אותנו
אני הולך לכנס!
להימצא במוקד הרעש בזמן הנכון
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים |
הרצון החדש
התוכנית שלנו להיום היא בירור הדבר העיקרי, הראשי, שהוא החיפוש אחר הרגשת הכוח העליון.
הרבה מהחיפוש הזה שייך לפסיכולוגיה של האדם, מפני שאנחנו מתחילים הכול מהדרגה הפסיכולוגית הפשוטה שלנו, כמו כל אדם בעולמנו. אבל בהמשך, מהפסיכולוגיה הפשוטה אנחנו מתחילים לעלות גבוה יותר. מדוע? מפני שהשאיפה וההשתוקקות שקיימת בנו, שאיתה אנחנו עובדים, נקראת ה"נקודה שבלב".
אותה אנחנו צריכים לפתח. אותה אנחנו צריכים להרחיב. היא צריכה להיות מולנו כגדולה ביותר, כמשהו שממלא את כל קו האופק שלי, כמשהו שדרכו אני מתחיל להרגיש את הטבע, את הנצחיות שלו, את השלמות, את ההרמוניה, את הכוח העליון, את המידע, את הכול! זה יכול להתרחש רק אם אני אפתח את ה"נקודה שבלב" שלי.
ל"נקודה שבלב" אין כבר שום שייכות לפסיכולוגיה הפשוטה. היא מופיעה רק אצל אנשים מיוחדים, שלאחר תקופות חיים רבות בתהליך האבולוציה שלהם, ההתפתחות שלהם, הגיעו למצב שמופיע בהם הרצון כלפי השכבה החדשה, הרצון להגיע לדרגת ה"אדם". הם התפתחו דרך החומר ה"דומם", ה"צומח" וה"חי", עברו גלגולי חיים רבים, בהיותם כבר בצורה של "אדם" בעולם שלנו, ועכשיו מופיע בהם רצון חדש שמתחיל בנוסף לכול לפתח בהם את הרגשת הכוח העליון של הטבע.
בימינו הרצון הזה כבר מופיע במיליוני בני אדם בעולם. וקיימת השיטה למימוש הרצון הזה.
מתוך שיעור מס' 3 מהכנס בליטא, 24.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
לפתח רגש לבורא
שלבי ההתקדמות אל הבורא
מערכת רב תוכניתית
|
2 תגובות | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, מציאות מדומה |
בין מינוס אין סוף לפלוס אין סוף
אנחנו נמצאים במערכת שנקראת "עולם אין סוף". בעולם אין סוף קיים הרצון, בעל צורות ואופנים שונים של קבלה והשפעה, וקיים האור, שמתגלה בתוך הרצון באותה המידה שהאור מחשיב את תכונת ההשפעה. ככל שהרצון מביע יותר השפעה, כך האור מתגלה יותר. ואם הרצון אינו משתוקק להשפעה, אז האור אינו מתגלה.
זה נקרא "עולם אין סוף", מפני שקיימות בו כל הצורות האפשריות שיכולות להיות בבריאה, מהכוונה על מנת לקבל ועד לכוונה על מנת להשפיע, ממינוס אין סוף עד פלוס אין סוף.
הרצון עצמו נברא על ידי הבורא, וכל הצורות שלו מתגלות בהתאם לתוכנית ההתפתחות שגם היא מגיעה מהבורא. אבל כתוצאה מכל שינויי הצורה הללו שעוברים על הרצון שמסתובב ומתבשל בסיר הזה, מגובשת בו נקודת הכרה מיוחדת חדשה, של מודעות, עצמאות. והנקודה הזאת מתחילה לגדול בכל המצבים שהרצון עובר: להרגיש יותר, להבין יותר, להרגיש את עצמו כקיים, להשיג את העצמאות שלה.
הנקודה הזאת היא החשובה ביותר מפני שהיא גדלה כקו אמצעי שלישי, היא אינה קיימת לא בטבע של הבורא ולא בטבע של הבריאה ההפוך לטבע הבורא, שגם הוא נשלט במלואו על ידי הבורא. מובן שזאת נגזרת, תוצאה משניהם, תוצאה מההתנגשות של שתי התכונות ההפוכות הללו, אך הוא לחלוטין עצמאי.
קשה לנו לתאר כיצד עצמאות כזאת אפשרית אם היא נבראה על ידי הבורא. אבל תתארו לעצמכם שני דברים מנוגדים לחלוטין, בכל הפער שממינוס אין סוף ועד פלוס אין סוף שמופרדים על ידי תהום, שבה לא יכול להתקיים לא האחד ולא השני. בגבול הזה שבו שתי התכונות הללו נפגשות ונאבקות זו עם זו, נוצר המקום שבו יכול להתקיים הנברא העצמאי.
מצד אחד, הוא עדיין נחשב לנברא, כלומר שנברא על ידי הכוח העליון. אבל מצד שני, קיימת בו כזאת תכונה, שמאפשרת לו לעמוד מול הכוח העליון ולא להימצא בשליטתו המלאה. בינתיים אין בכוחנו להשיג כיצד דבר כזה אפשרי. האדם אינו מבין איך בהימצאו כל הזמן תחת שליטתו המלאה של הבורא, הוא בכל זאת יכול להישאר חופשי!
קיימות שתי תכונות הפוכות לחלוטין וקיימת תהום ביניהם, שרק בה הנברא יכול להתקיים. הוא הופך להיות נברא רק במידה שהוא נותן יגיעה לרכוש מודעות, הכרה. ההכרה הזאת, זה המשהו השלישי שלא היה קיים קודם.
כל השאר כבר היה קיים בבריאה: כל הכוחות, התכונות, האופי שקבע איך אני אהיה, כזה או אחר. על כל זה, "לך לאומן שעשאני"! אבל מעל כל זה אני יוצר משהו שלישי, עצמאי. כמו ילד שגדָל ופתאום הפך להיות עצמאי, נהייתה לו דעה משלו. מובן שזה נוצר מתוך ההשפעה של התורשה, החינוך, הסביבה, אבל זהו הגילוי של האישיות שלו, ולא סתם נתונים החיבור של הפרמטרים לפי התוכנית שמתאימה לו.
כמו שאנחנו מבשלים מרק ושמים בו את כל המרכיבים, בסופו של דבר מקבלים מהות חדשה, שנקראת "מרק". או שאנחנו חותכים ומערבבים חמישה מרכיבים: עגבנייה, מלפפון, בצל, מלח ופלפל, ובסופו של דבר יוצא מושג שישי חדש שנקרא "סלט", מהות חדשה.
היום אנחנו חיים בעולם הזה, בכך שמקיימים ללא מודעות פקודות של הטבע שלנו. אז מאיפה יכול להופיע בנו משהו חדש? רק אם תימצא בין שני העולמות, המקבל והמשפיע, ותרצה להיות שייך גם לזה וגם לזה כדי לא להתנתק מאף אחד מהם, אלא להשתמש בשניהם, אז בזה אתה תיצור מהות חדשה, כמו המנה החדשה: "סלט". אתה תיקח את כל הרצון מעולם הקבלה ותקנה לו צורה של השפעה, וזה נקרא "אדם".
העובר מורכב מהחומר, הרצון לקבל, אבל מבחוץ הוא מקבל צורה של הבורא, של האור. ואז החומר והצורה יחד, נקראים "אדם".
לכאורה נראה שאין כאן שום דבר חדש, הכול כבר היה קיים! אבל אתה עשית עבודה, נתת לחומר את הצורה של הבורא. לקחת חומר מתחום אחד, ומהשני לקחת את התכונה, ושילבת אותם יחד. כתוצאה מזה נוצרה מהות חדשה. זה כבר לא אחד ולא השני, אלא דבר שלישי. כמו סלט שיש לו משמעות משל עצמו, טעם חדש, קיום חדש.
מתוך שיעור על "תלמוד עשר הספירות", 21.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
הניצוץ החי של הבריאה
לעמוד מול הבורא ולהיות כמו הבורא
על קצה לשון המאזניים
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר