חוויה ושמה קבלה – 27/3/12 – ירושלים שבלב

ציטוטים:

1. ירושלים – לב האדם, לב העולם (רב"ש)

"וזהו ענין "למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך", המפורשים פירשו ש"אדברה שלום בך" היינו, על ירושלים. ויש להבין לפי דרכנו ירושלים נקרא לב-העולם, ובנפש נקראת "ירושלים" לב האדם, היינו הרצון של האדם, נקראת ירושלים, ושם יש מחלוקת. היינו, הרצוניות של האומות העולם שהאדם כלול מהם, ויש שם רצוניות של ישראלים, וכל אחד רוצה לשלוט על חבירו.
נמצא שבתוך הלב, הנקרא ירושלים, רצונות מתקוטטות ומתנגדות זה לזה, ואז אין שליטה לאף אחד. וממילא אין אף אחד שיכול לקנות את שלימותו... אבל "למען אחי ורעי", היינו משום שתכלית הבריאה היתה להיטיב לנבראיו, ובמקום שנאה אין ראוי שיתגלה אור ה', הנקרא אור האהבה, "אדברה נא שלום בך". ש"בך" היינו בתוך הלב, יהיה שלום.היינו בשעה ששומעים את קול ה' המדבר אל הלב... אז מקבל השליטה על כל הרצוניות דווקא קול הקדושה, היינו הרצון להשפיע. משום שכל הרצוניות של הקבלה נכנעו תחת רצון להשפיע.ואז מתגלה על הלב כל נועם הטוב, שאז כבר יש מקום בתוך הלב להשראת השכינה, והעידון והעריבות והנעימות והידידות מתפשט וממלא את כל האיברים של האדם".

כתבי הרב"ש, כרך ב', אגרת י"ח

2. ירושלים כעיר חיבור (אדמו"ר מקוז'ניץ)

"אמר דוד המלך "ירושלים כעיר שחוברה לה יחדיו".
פירוש, לפי התחברות בני ישראל והתעוררותם באהבה ויראה נבנה ירושלים".

ספר עבודת ישראל - אדמו"ר מקוז'ניץ - מתלמידי מגיד ממזריץ'

3. ירושלים – המרכז הרוחני (זוהר לעם)

"עשה הקב"ה ירושלים של מטה, המלכות, כעין ירושלים של מעלה, בינה. ועשה החומות של העיר הקדושה ושעריה. מי שנכנס, אינו נכנס עד שיפתחו לו השערים. מי שעולה, אינו עולה עד שיתקנו המדרגות אל החומות. מי יכול לפתוח את שערי העיר הקדושה? ומי יכול לתקן המדרגות אל החומות? זהו רבי שמעון בן יוחאי, שהוא פותח השערים של סודות החכמה, והוא מתקן את מדרגות העליונות".

זוהר לעם, פרשת "בא", אות קכ"ו

4. על לימוד בירושלים (בעל הסולם)

"כבר שעבדתי את עצמי לה' לעבוד לפניו בכל אשר אמצא, אין עבודה כבדה בעולם שיבצר ממני למען כבוד שמו, והראיה שבחרתי מקום עבודתי בארץ ישראל ששם שליטת הס"ם ביותר כנודע, ולא עוד אלא בירושלים, אשר אפילו האר"י הקדוש פחד מלפתוח בירושלים את בית מדרשו כנודע... וכן אספתי ג"כ המיוחסים מירושלים לבית מדרשי.. .. ומכ"ז תוכל לדעת שאין אני בורח מעבודה, אלא הכל תלוי בך לבדך! וזכור זה תמיד".

כתבי בעל הסולם, אגרת מ"ז

5. ירושלים – עתיד (ילקוט שמעוני)

"עתידה ירושלים להיות כארץ ישראל, וארץ ישראל ככל העולם כולו".

ילקוט שמעוני

6. חרבה ירושלים מפני שנאת חנם (בעל הסולם)

"לא חרבה ירושלים, אלא מפני שנאת חנם שהיתה, באותה הדור", כי אז נגועה האומה ומתה, ואבריה נתפזרו לכל רוח. לכן, תנאי מחויב לכל אומה, שתהיה מלוכדת יפה מפנימיותה, שכל היחידים שבה יהיו מהודקים זה בזה מתוך אהבה אינסטינקטיבית. ולא לבד, שכל יחיד ירגיש את אושרו באושר האומה והתנוונותו בהתנוונות האומה, אלא שיהיה גם מוכן למסור כל ישותו לטובת האומה בעת הצורך. ולולא כן, הזכות קיום שלהם, בתור אומה בעולם, אבודה היא למפרע".

בעל הסולם, האומה

7. מלכות נקראת ירושלים

"למלכות ישנם ב' שמות:
א. ציון,
ב. ירושלים.
ובדרך עבודה "ציון" נקרא בזמן שעוד אינה מגולה בבחינתה עצמה. שזה נקרא, מלכות, שהיא פנימי. כלומר, שעוד לא ניכר להנבראים, שמלכות היא השולטת בעולם, ואין שום כח אחר בעולם, אלא ה' הוא המלך. ובחינה זו עדיין נעלמת אצל הנבראים. ובחינה זו מלכות נקראת "ציון", שפירושו הוא, היציאות מהקדושה.
והאדם חושב, שהס"א שולטת אז עליו. והוא מטעם, שהוא מרגיש אז, שאין לו שום צורך לרוחניות.
בזמן הגאולה, שאז הוא רואה את מלכות שמים בגלוי, שהוא משיג, שה' גאל אותו מיד הרשע. אז המלכות נקראת "ירושלים", ששליטתה היא בגלוי. אז הזמן לראות, שגם כל אלה הירידות היו מהמלך. כלומר, שכל ההרהורים והמחשבות זרות שהיו להם, לא היה שום כח אחר, אלא ה' שלח להם. כלומר, שגם הירידות שלח להם ה', שעל ידם יהיה להם הצורך לעזרת ה'."

כתבי הרב"ש, כרך ב', מהו למעלה מהדעת, בעבודה

8. ירו-שלם (רב"ש)

"ירו-שלם. ירא היינו חסרון, שהוא הסיבה לפחד. וירא שלם זה שאין לו שום יראה.
ימין, נקרא שלם. שמאל, נקרא פחד, כ"פחד יצחק".
עשיית קו אמצעי הוא שניהם ביחד, היינו כשמתאחדים, אז נעשה צירוף אחד ירו-שלם".

כתבי הרב"ש, כרך ג', בחינת ירושלים

נספחים

9. "ארץ ישראל יושבת באמצעיתו של עולם, וירושלים באמצע ארץ ישראל, ובית המקדש באמצע ירושלים, וההיכל באמצע בית המקדש, והארון באמצע ההיכל, והאבן שתיה לפני ההיכל, שממנה הושתת העולם".

מדרש תנחומא פרשת קדושים סימן י

10. "עשה הקב"ה ירושלים של מטה, המלכות, כעין ירושלים של מעלה, בינה. ועשה החומות של העיר הקדושה ושעריה. מי שנכנס, אינו נכנס עד שיפתחו לו השערים. מי שעולה, אינו עולה עד שיתקנו המדרגות אל החומות. מי יכול לפתוח את שערי העיר הקדושה? ומי יכול לתקן המדרגות אל החומות? זהו רבי שמעון בן יוחאי, שהוא פותח השערים של סודות החכמה, והוא מתקן את מדרגות העליונות".

זוהר, פרשת בא, קכ"ו

11. בית המקדש השלישי –"דרגת השראת השכינה בבית העתיד"(הכותרת משנה של רמח"ל)

,לעתיד, הבית העליון יתפשט ויגיע למטה. והוא משרז”ל, שמקדש שלישי הוא מעשה ידיו של מקום, כי לא יעקר הבית העליון ממקומו, רק יתפשט ויגיע למטה; ואז יבנה סביבותיו בנין חמרי כאשר לעולם הזה, ויתחבר בנין בבנין להיות אחד, לא יתפרדו זה מזה. והכבוד יהיה שורה בו בגילוי גמור...ואז תהיה השלוה גמורה בלא הפסק כלל...כי השכינה כפי קבלתה, כן נראו בה תיקוני איברים וקישוטים נאים ונכבדים; וכאשר יאיר אור הראשית הזה, ירבה כבוד כתרה ויתנשא מאד. ונמצא שיהיה המקדש נבנה בסוד הכתר..."

רמח"ל, ספר משכני העליון

12. "עתידה ירושלים להיות כארץ ישראל,וארץ ישראל ככל העולם כולו".

ילקוט שמעוני

חוויה ושמה קבלה – קורס הכנה לכנס ערבות
שיעור 1 - הכוח שבאיחוד (מתוך המאמר "מתן תורה")

• החיבור כתנאי לגילוי הרוחניות
• הכוח שמחבר – המאור המחזיר למוטב
• הערבות כתנאי לקבלת האור המתקן

קטעים נבחרים מן המקורות:

בעל הסולם, מאמר "מתן תורה"

"ואהבת לרעך כמוך" - כלל גדול בתורה

1. "כשהוא אומר על המצוה של "ואהבת לרעך כמוך", שהוא "כלל גדול בתורה", הנה עלינו להבין, ששאר תרי"ב המצוות שבתורה... אינם לא פחות ולא יותר, רק סכום הפרטים, המוכנסים ומותנים בהמצוה האחת הזאת של "ואהבת לרעך כמוך"".

תורה תבלין

2. "ע"י הסגולה הטבעיית, שבעסק התורה... כמו שאמרו "בראתי יצר הרע, ובראתי לו תורה תבלין", הרי נמצא הנברא, הולך ומתפתח... עד שמספיק לאבד מקרבו כל הניצוצין של אהבה עצמית... ועושה את כל תנועותיו רק להשפיע".

האדם לא נולד בערבות

3. ""עייר פרא אדם יִוָולֶד". כי כשיוצא ונולד מחיק הבריאה, הוא מצוי בתכלית ... רבוי גדלות אהבה עצמית הנטבע בו, אשר כל תנועותיו סובבים בחזקה על קוטבו עצמו, מבלי ניצוצי השפעה לזולתו".

החינוך הוא המפתח להגיע לערבות

4. "וכמו שהוא הולך וגדל, כן יקבל מהסביבה שלו שיעורים חלקיים של "השפעה לזולתו". וזהו ודאי תלוי בערכי התפתחות, הנמצאים באותה הסביבה".

שש מאות אלף עָרֵבִים

5. "אם שש מאות אלף איש מסתלקים מכל עסקיהם לצרכי עצמם... אז ברור... שֶׁאָפַס כל צורך מכל יחיד מחברי האומה, לדאוג מה בשביל קיומו עצמו. כי איך יפול לו איזה פחד כרגע על קיומו עצמו, בה בשעה ששש מאות אלף איש אוהבים נאמנים, עומדים על המשמר הכן, בהשגחה עצומה, שלא יחסר לו כלום מצרכיו".

ערבות – מממשים יחד, באומה שלימה

6. ""ואהבת לרעך כמוך", קוטב זה אינו בגדר של קיום, זולת באומה שלימה, שכל חבריה מוכנים לדבר".

הערבות - בין כל בני העולם

7. "רבי אלעזר ברבי שמעון אומר... עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את עצמו ואת העולם לכף זכות. עבר עבירה אחת, אוי לו שהכריע את עצמו ואת העולם לכף חובה... נמצא לדעתו, אשר כל בני העולם ערבים זה לזה, וכל יחיד במעשיו יגרום זכות או חובה לכל העולם כולו".

הכנה לכנס ערבות

• מהי ההכנה
• הפעולה הממוקדת היא – חיבור בינינו
• מימוש החיבור – יביא לחיים אידיאליים

קטעים נבחרים מן המקורות:

מהי ההכנה

השתוקקות

1. "אי אפשר להנות משום דבר, אם אין השתוקקות לזה. וההשתוקקות להדבר, זה נקרא הכנה, שפירושו, צורך, והצורך להדבר קובע את ההשתוקקות, וגודל התענוג נמדד לפי גודל ההשתוקקות".

הרב"ש, מאמר "הכנה לקבלת התורה מהו"

לקפוץ מעל השולחן

2. "אם רוצים לקפוץ על שולחן צריכים להכין עצמם לקפוץ הרבה למעלה מן השולחן, ואז סופו לקפוץ על השלחן. אבל אם ירצה לקפוץ רק על רמת השלחן אז יפול למטה".

בעל הסולם, כתבי דור האחרון

קבלת התורה

3. "בזמן שהאדם יודע שיש לו רע, וזהו לאחר שה' הודיע לו כנ"ל, נולד עכשיו באדם צורך חדש, היינו איך לנצח אותו, וזה יכול להיות רק ע"י תורה, כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין", וזהו ההכנה לקבלת התורה, זאת אומרת ,הצורך לתורה, זה נקרא, הכנה לקבלת התורה".

הרב"ש, מאמר "הכנה לקבלת התורה מהו"

האור הוא שפועל ולא האדם

4. "האדם צריך להשתדל לעשות מאמץ גדול, מלפני שהולך ללמוד, בכדי שהלימוד שלו יעשה פירות ותוצאות טובות. כלומר, שהלימוד יביא לו את המאור התורה, שעל ידו תהיה היכולת להחזירו למוטב".

הרב"ש, מאמר "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'"

הפעולה הממוקדת היא – חיבור בינינו

אחדות החברים

5. "עשו כפי כוחכם, ותשועת ה' כהרף עיין, והעיקר העומד היום לפניכם, הוא אחדות החברים והתאמצו בזה יותר ויותר, כי יש בה לשלם בעד כל החסרונות".

בעל הסולם, אגרת י'

חיבור כל הניצוצין

6. "יש בכל אחד ניצוצין של אהבת הזולת. אלא שניצוץ לא היה יכול להדליק את אור האהבה... לכן הסכימו שע"י התחברותם יחד - אז, מכל הניצוצין ביחד יעשה שלהבת אחת גדולה".

הרב"ש, מאמר "לעולם ימכור אדם קורות ביתו"

הדאגה עבור החבר נותנת תענוג

7. "ברגע שמגלה שחברו דואג עבורו זה מעורר בו שמחה שאין לשערה, וכבר אינו יכול לדאוג עבור עצמו, משום שהאדם יכול לתת יגיעה רק במקום שמרגיש תענוג, וכיון שמתחיל להרגיש תענוג בזה שדואג עבור חברו, ממילא אין לו מקום לחשוב עבור פרטיות [עצמו]... ורק אז כשיש אהבה כזו, כל אחד ואחד הולך בעולם שכולו טוב".

הרב"ש, אגרת מ'

מימוש החיבור – יביא לחיים אידיאליים

האחדות החברתית - מקור האושר וההצלחה

8. "האחדות החברתית, העשויה להיות מקור לכל אושר ולכל הצלחה... הפרוד ביניהם, הוא המקור לכל פורענות ומקרים רעים".

בעל הסולם, מאמר "החרות"

בעולמנו, האדם הוא עולם קטן

9. "אנו צריכים לעולם כל כך גדול עם הרבה אנשים. וזהו בכדי שכל אחד יכלול בחבירו. שמזה יוצא, שכל אדם פרטי נכלל ממחשבות ורצוניות של עולם מלא. ומטעם זה נקרא אדם "עולם קטן בפני עצמו".

בעל הסולם, מאמרי "שמעתי", מאמר ל"ג "ענין גורלות, שהיה ביום כפורים, ואצל המן"

כל בני האדם - גוף אחד ולב אחד

10. "בעת שהאנושות תגיע למטרתה, יתלכדו כל גופות בני העולם לגוף אחד ולב אחד, אשר רק אז יתגלה כל האושר המקווה לאנושות על שיא גובהו".

בעל הסולם, מאמר "החרות"

חיבור הוא חוק הטבע

• מתגלה בעולם קשר בין בני האדם.
• האדם פועל למען הציבור.
• להפנים את חוק החיבור.

קטעים נבחרים מן המקורות:

מתגלה בעולם קשר בין בני האדם.

קשר הכרחי בינינו

1. המציאות מורה לנו, שאין כלל זכות קיום ליחיד, אילו היה מבודד לעצמו, בלי ציבור בהיקף מספיק, שישרתוהו, ויעזרוהו בסיפוק צרכיו. ומכאן, שהאדם נברא מלכתחילה לחיות חיי חברה, וכל יחיד ויחיד שבחברה, הוא כמו גלגל אחד, המלוכד בגלגלים מספר, המותנים במכונה אחת, - שהגלגל היחיד אין לו חרות של תנועה בערך יחידתו לפי עצמו, אלא נמשך עם תנועת כלל הגלגלים, בכוון ידוע, להכשיר את המכונה לתפקידה הכללי".

כתבי בעל הסולם, מאמר "השלום בעולם"

חיוב הזהירות בחוקי הטבע

2. "כל העובר על איזה חוק, מחוקי הטבע, אשר הטביע לנו, הריהו מקלקל את המטרה התכליתית. כי המטרה נבנית, בלי ספק, על כל חוקי הטבע ביחד, אחד לא נעדר. כמו שנאות לפועל חכם, שלא יחסיר ולא יעדיף, כחוט השערה, על פעולותיו, המוכרחות אל המטרה. ונמצא, אשר המקלקל חוק אחד, הרי קלקולו פוגע ומזיק במטרת התכלית".

כתבי בעל הסולם, מאמר "השלום"

חוק ההתפתחות של המציאות

3. "חוק ההתפתחות, השפוך על כל המציאות, המבטיח להחזיר כל רע - לטוב ומועיל, הנה הוא פועל את כל פעולותיו בכוח ממשלת השמיים ממעל, כלומר, מבלי שאלת פיהם של בני האדם יושבי הארץ. לעומת זה, שכל וממשלה נתן השי"ת באדם, והרשהו לקבל את חוק ההתפתחות האמור, תחת רשותו וממשלתו עצמו, ובידו למהר ולזרז את תהליך ההתפתחות לפי חפצו, באופן חפשי, ובלתי תלוי לגמרי בכבלי הזמן".

כתבי בעל הסולם, מאמר "השלום בעולם"

ליכוד האומה מתוך אהבה

4. "תנאי מחויב לכל אומה, שתהיה מלוכדת יפה מפנימיותה, שכל היחידים שבה יהיו מהודקים זה בזה מתוך אהבה".

כתבי בעל הסולם, עיתון "האומה"

האדם פועל למען הציבור.

שירות הציבור

5. "מידת טובו של כל יחיד ויחיד בתוך הציבור שלו, נערכת לא לפי טובת עצמו, אלא לפי מידת שירותו את הציבור בכללו. וכן להיפך, אין אנו מעריכים את מידת הרע של כל יחיד ויחיד - אלא לפי מידת הנזק שמזיק את הציבור בכלל, ולא לפי ערכו עצמו הפרטי. כי אין בכּלל אלא מה שבפרט, וטובת הכלל היא טובת כל יחיד ויחיד. המזיק לכלל, נוטל חלקו בנזק. והמטיב לכלל, נוטל חלקו בהטבה".

כתבי בעל הסולם, מאמר "השלום בעולם"

לפעול למען הצלחת החברה

6. "השפעה לזולתו" בתכלית הדיוק ... ששום חבר מאתנו, לא ימעיט, מלעבוד בכל השיעור, המובטח להצלחת החברה ולאושרם. וכל עוד, שאנו מתעצלים לקיים את זה, בכל השיעור, לא תפסיק הטבע מלהענישנו, וליטול נקמתה ממנו. וכפי המכות, שאנו מוכים בזמננו זה".

בעל הסולם, מאמר "השלום"

הקנאה – כמנוף להתפתחות האדם בחברה

7. "מצד הקנאה הוא יכול לרכוש כוחות נוספים, מה שאין לו מצד הטבע, שעמהם הוא נולד. אלא מידת הקנאה שיש בו, הכח הזה הוליד בו כוחות חדשים, הנמצאים אצל החברה. ועל ידם הוא קיבל אותו תכונות חדשות, היינו כוחות שאינם נמצאים אצלו מצד ההורים שהולידו אותו. נמצא עכשיו, שיש לו תכונות חדשות, מה שהחברה הולידה בו".

כתבי הרב"ש, כרך א', מאמר "ענין למעלה מהדעת"

טובת היחיד שווה לטובת הציבור

8. "נקודת התורפה, כלומר, המקום התובע את תיקונו. והוא שכל יחיד יבין שטובתו וטובת הציבור אחד הוא ובזה יבוא העולם על תיקונו המלא".

כתבי בעל הסולם, מאמר "השלום בעולם"

להפנים את חוק החיבור.

מקור האושר וההצלחה

9. "האחדות החברתית, העשויה להיות מקור לכל אושר ולכל הצלחה... הפרוד ביניהם, הוא המקור לכל פורענות ומקרים רעים".

כתבי בעל הסולם, מאמר "החרות"

שלום ציבור מסוים, ושלום העולם כולו

10. "ואל תתמה, מה שאני מערבב יחד את שלומו של ציבור אחד, עם שלום העולם כולו, כי באמת כבר באנו לידי מדרגה כזו, שכל העולם נחשבים רק לציבור אחד, ולחברה אחת, כלומר, שכל יחיד בעולם, מתוך שיונק לשד חייו והספקתו מכל בני העולם כולו - נעשה בזה משועבד, לשרת ולדאוג לטובת העולם כולו".

כתבי בעל הסולם, מאמר "השלום בעולם"

המשלימים, את פרצוף העולם

11. "בדורנו זה, שהגם שמהות הנשמות הללו, היא הגרועה שבמציאות, כי ע"כ לא יכלו להתברר לקדושה עד היום, עם כל זה, המה המשלימים, את פרצוף העולם ופרצוף כללות הנשמות, מבחינת הכלים. ואין המלאכה נשלמת, אלא על ידיהם".

כתבי בעל הסולם, מאמר "הקדמה לספר הזהר", אות ס"ג

אדם עולם קטן

12. "אנו צריכים לעולם כל כך גדול עם הרבה אנשים. וזהו בכדי שכל אחד יכלול בחבירו. שמזה יוצא, שכל אדם פרטי נכלל ממחשבות ורצוניות של עולם מלא. ומטעם זה נקרא אדם "עולם קטן בפני עצמו".

כתבי בעל הסולם, מאמרי "שמעתי", מאמר ל"ג "ענין גורלות, שהיה ביום כפורים, ואצל המן"

נספח

לשבת על ספסל הלימודים

13. "חובה להטהר מדעות קדומות, כשהעובדות מדברות בשפת התבוסה, יש לשבת מחדש על ספסל הלימודים, ולהתחיל במרץ ובהכרת האחריות העמוסה על שכם הממשיכים, לחקור את הדרך ועקרותיה, כך דרכה של המחשבה המדעית, כשהיא נתקעת לקרן זויות של סתירות בין המציאות החדשה לבין התיאוריה שהסבירה את המציאות הישנה. רק פריצת גדר רעיונית מאפשרת מדע חדש וחיים חדשים".

כתבי בעל הסולם, עיתון "האומה"

התקוה היחידה - חינוך לאומי

14. "התקוה היחידה היא - לסדר לעצמנו חנוך לאומי באופן יסודי מחדש, לגלות ולהלהיב שוב את אהבה הלאומית הטבעית העמומה בנו, לחזור ולהחיות אותם השרירים הלאומיים, שאינם פעילים בנו זה אלפים שנה, בכל מיני אמצעים המתאימים להדבר. אז נדע שיש לנו יסוד טבעי, בטוח להבנות מחדש ולהמשיך קיומינו בתור אומה, מוכשרת לשאת את עצמה ככל אומות העולם".

כתבי בעל הסולם, עיתון "האומה"

"בתוך עמי אנכי יושבת"

15. "בשעה שהדין תולה על העולם, לא יפרד אדם מן הכלל, בלבדו, כי בשעה שהדין תולה על העולם, אלו שנודעו ונרשמו בלבדם, אף על פי שצדיקים הם, הם נתפסים מתחילה. ועל כן אין אדם צריך לפרוש מן העם לעולם, כי רחמי הקב"ה נמצאים תמיד על העם כולו ביחד. ומשום זה אמרה "בתוך עמי אנכי יושבת" ואיני רוצה להיפרד מהם"".

כתבי הרב"ש, כרך א', מאמר "תפילת רבים"

נספח לסוכות

פסולת - גורן ויקב

16. "הסכך נעשה דוקא ע"י פסולת גורן ויקב, שדוקא המחשבות והדיעות שמביאים לאדם את הפסולת, שהם גורן ויקב, אשר מהם הוא עושה את הסכך, הנקרא בחי' אמונה. מה שאם כן אם היה לו את הפסולת, לא היה באפשרות לעשות סכך".

כתבי הרב"ש, כרך ב', אגרת ל"ו

לולב

17. ""לולב", כלומר, שמטרם שאדם זוכה יש לו ב' לבות. וזה נקרא "לא לב", היינו שהלב שלו לא היה מיוחד לה'. וכשזוכה לבחינת לו, שפירושו "לה' לב", וזהו "לולב"".

כתבי בעל הסולם, מאמרי "שמעתי", מאמר פ"ה "מהו, פרי עץ הדר, בעבודה"

ארבעת המינים – אגודה אחת

18. "ארבעה מינים הללו, יש מהם שיש בו טעם וריח, כמו האתרוג, והוא כנגד הצדיקים, שיש בהם רוח תורה וטעם של מעשים טובים. באילן שבו גדל הלולב יש בו טעם ולא ריח, וכנגדו הבינונים של ישראל, שיש בהם טעם של מצוות ואין בהם רוח תורה. ההדס יש בו ריח ולא טעם, והוא כנגד אותן, שיש בהם רוח תורה ואין בהם מצוות. וערבה אין בה לא טעם ולא ריח, וכנגדן עמי הארץ, שאין בהם לא רוח תורה, ולא טעם של מצוות. ואנו אוגדין הארבעה ביחד, רמז שאין הקדוש ברוך הוא מתרצה לישראל עד שיהיה כולן לאגודה אחת, שנאמר "הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה", אימתי הקדוש ברוך הוא מתעלה, בזמן שכולנו נעשים לאגודה אחת".

כתבי הרב"ש, כרך ג', מאמר "פרי עץ הדר"

מימוש עצמי

פוטנציאל = הכוח הטמון, המיועד למימוש, שטרם יצא מהכוח אל הפועל.

• מימוש עצמי הוא צורך הטבוע בנו מלידה.
• בסביבה אגואיסטית, אנחנו נאלצים להתגונן מפני הסביבה. לכן בימינו אנשים לא מצליחים לממש את עצמם.
• בעולם של ערבות הדדית, הסביבה תתמוך בנו ותאפשר לנו לממש את הפוטנציאל הייחודי שלנו.
• ערבות הדדית מעניקה לאדם סיפוק ברמה עליונה, סיפוק מקשר חיובי עם הזולת.

קטעים נבחרים מן המקורות:

מימוש עצמי הוא צורך הטבוע בנו מלידה.

1. ""האגו" של האדם עומד בכל קומתו המוטבע בו מלידתו שמשום זה מרגיש בעצמו רצון לקבל במדה גדולה וחזקה [...] אולם כעבור אמצע שנותיו אז מתחילים ימי ירידה אשר לפי תוכנם המה ימי מיתה, כי אין האדם מת ברגע אחד כמו שאינו מקבל גמר צורת החיים ברגע אחד, אלא נרו, דהיינו ה"אגו" שלו, הולך וכבה לאט לאט [...] עד שבימי זקנה [...] נמצא האדם בימים שאין בהם חפץ לגמרי, כי הרצון לקבל שלו, שהוא ה"אגו", נכבה והלך לו ולא נשאר בו רק ניצוץ קטן ממנו הבלתי מגולה לעינים. [...] לכן אין בימים אלו שום רצון ותקוה אל איזה תמונה של קבלה".

בעל הסולם, מאמר החֵרות

2. "הטבע, כמו שופט בעל מקצוע, מענישנו על פי התחשבות עם התפתחותנו. כי עינינו הרואות, שבאותו שיעור, שהאנושיות הולכת ומתפתחת, כן יתרבו עלינו העינויים והמכאובים, בהשגת כלכלתנו וקיומינו".

בעל הסולם, מאמר השלום

בסביבה אגואיסטית, אנחנו נאלצים להתגונן מפני הסביבה. לכן בימינו אנשים לא מצליחים לממש את עצמם.

3. "להכיר איזה דבר, צריכים בעיקר להתבונן לתכונות הרעות שבדבר, ומתוך שאין האדם יכול לראות נגעי עצמו, מטעם, כי כל רע המחוייב לבוא לכלל קבלה לאדם, הרי מגיע לו בעונג, שאם לא כן, לא היה מקבלו. וחוק הוא שכל דבר שיש בו תענוג, אין האדם מחשיב אותו לרע, זולת על-ידי נסיונות רבות המתפתחים בהם, ולזה צריכים ימים ושנים, וגם זכרון והקש והתבוננות, אשר לא כל אדם מסוגל לזה. לפיכך אין לך אדם שיהיה מכיר את עצמו.
אולם המקובלים בעלי השגה הרי הם משיגים דבר שלם. כלומר, זוכים להשיג כל אותם המדרגות שישנם במציאות לבוא להשגת האדם, ואז נקרא, שהשיגו דבר שלם".

בעל הסולם, מאמר "סוד העיבור – לידה"

4. "הכלי לקבלת הטוב ועונג, הנקרא השתוקקות, הכלי הזה אין לנו עוד. כי זה תלוי בעבודת האדם".

כתבי הב"ש, כרך ב', מאמר "מהו, שדיבור של שבת לא יהיה כדיבור של חול, בעבודה"

5. "ברגע שמגלה שחברו דואג עבורו זה מעורר בו שמחה שאין לשערה, וכבר אינו יכול לדאוג עבור עצמו, משום שהאדם יכול לתת יגיעה רק במקום שמרגיש תענוג, וכיון שמתחיל להרגיש תענוג בזה שדואג עבור חברו, ממילא אין לו מקום לחשוב עבור פרטיות [עצמו]... ורק אז כשיש אהבה כזו, כל אחד ואחד הולך בעולם שכולו טוב".

הרב"ש, אגרת מ'

6. "אין בידי אדם לתקן את המחשבה, אלא רק הלב יש לכוון [...] וכשמתקן את לבו, אז הלב הוא הכלי להשרות בו אור".

בעל הסולם, שמעתי, מאמר ס"ח "קשר אדם אל הספירות"

7. "סיפוק תשוקות: הוא כי בכל אדם אפילו בחפשי יש ניצוץ בלתי נודע, התובע התייחדות עם אלקים. וכשהוא מתעורר לפרקים מעורר בו תשוקה לדעת את האלקים או לכפור באלקים והיינו הך. ואם ימצא מי שיעורר בו סיפוק תשוקה זו, יסכים להכל".

בעל הסולם, כתבי הדור האחרון

בעולם של ערבות הדדית, הסביבה תתמוך בנו ותאפשר לנו לממש את הפוטנציאל הייחודי שלנו.

8. "כל עם ישראל הוא כגוף אחד. וכמו שיש בגוף הראש, וידים, ורגלים, שלכל אחד ישנו תפקיד מיוחד, ובכל זאת מה שהראש חושב, דהיינו אם יש בראש חשבונות טובות, אזי כל האברים הם בשמחה. ואם הראש בדאגות, אז המצב רוח הזה הוא בכל האברים. וזהו כמו שותפות, אם כל אחד ממלא את תפקידו, אזי כולם ששים ושמחים. וממילא, במקום שיש תענוג, הגוף מורגל להתפנות ממחשבות אחרות".

כתבי הרב"ש, כרך ג', מאמר "ענין שותפות"

9. "תנאי מחויב לכל אומה, שתהיה מלוכדת יפה מפנימיותה, שכל היחידים שבה יהיו מהודקים זה בזה מתוך אהבה אינסטינקטיבית".

בעל הסולם, עיתון "האומה"

10. "בערבות הכללית הזאת, נפטר כל יחיד מהאומה, מכל דאגותיו לצרכי גופו עצמו".

בעל הסולם, מאמר הערבות

11. "האחדות החברתית, עשויה להיות מקור לכל אושר ולכל הצלחה... הפרוד הוא המקור לכל פורענות ומקרים רעים".

בעל הסולם, מאמר החירות

12. "בעת שכל בני העולם, יסכימו פה אחד, לבטל ולבער את הרצון לקבל לעצמם שבהם, ולא יהיה להם שום רצון, אלא להשפיע לחבריהם, אז היו מתבטלים כל הדאגות וכל המזיקים מהארץ, וכל אחד היה בטוח, בחיים בריאים ושלמים, שהרי כל אחד מאיתנו, היה לו עולם גדול, שידאג בעדו וימלא את צרכיו.
אמנם, בזמן שכל אחד, אין לו אלא הרצון לקבל לעצמו, מכאן כל הדאגות, הייסורים והמלחמות והשחיטות, שאין לנו מפלט מהם. שהם מחלישים גופינו, בכל מיני מחלות ומכאובים".

בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, י"ט"

13. "משל לזקן שהיה יושב על הדרך, והיו לפניו שתי דרכים, אחת תחילתה קוצים וסופה מישור, ואחת תחילתה מישור וסופה קוצים. והיה יושב בראש שתיהן, ומזהיר העוברים, ואומר להם, אף על פי שאתם רואים, תחילתה של זו קוצים, לכו בה, שסופה מישור. וכל מי שהיה חכם, שומע לו, והיה מהלך בה, ומתייגע קמעא, הלך בשלום ובא בשלום. אבל אותן שלא היו שומעין לו, היו הולכין ונכשלין בסוף".

כתבי הרב"ש, כרך ב', מאמר "מהו "דרך שתחילתה קוצים וסופה מישור" בעבודה"

ערבות הדדית מעניקה לאדם סיפוק ברמה עליונה, סיפוק מקשר חיובי עם הזולת.
נספח – באר שבע:

14. "איחוד גמור של האומה על כל זרמיה ומפלגותיה - בזה מונח הערבון לנצחון בטוח על כל החזיתות".

בעל הסולם, עיתון "האומה"

15. "בן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו...והתחיל לעמוד ולקרות בקול גדול לכל העולם, ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם, ולו ראוי לעבוד.והיה מהלך וקורא, ומקבץ העם, מעיר לעיר ומממלכה לממלכה...עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות, והם אנשי בית אברהם. ושתל בלבם העיקר הגדול הזה, וחיבר בו ספרים...והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקב ובנלווים עליהם,ונעשית בעולם אומה שהיא יודעת את ה'".

רמב"ם, משנה תורה, הלכות עבודה זרה

16. "בת שבע נקראת, שנתחברה בז״א, יחד להאיר ולשלוט במלכותה, להודיע המלכות בארץ ובכל, שכבר יצאו בה המוחין. ואז נקראת בת שבע. שכתוב, ע״כ שם העיר באר שבע עד היום הזה. באר שבע, הוא בארו של יצחק, המוחין של הארת חכמה".

זוהר לעם, בחוקותי, מאמר "שֶׁבַע על חטאותיכם"

17. "כשבא הבוקר, כל הצבאות והמחנות של מעלה משבחים להקב״ה. אז כמה שערים נפתחים לכל הצדדים. והשער של אברהם, החסד, נפתח בכנסת ישראל, המלכות, לזמֵן לכל בני העולם להנות מהחסדים. כמ"ש, ויטע אשל, בבאר שבע. כי המלכות נקראת באר שבע, ואברהם נטע בה אילן החסד".

זוהר לעם, מצורע, מאמר "בשעה שהחשיך הלילה"

18. "עם בני ישראל טוב להם שיהיה נאחדים תמיד יחד בחבורה אחת ... וכשהם מתאחדים למטה אז גורמים שיתאחד שורשם גם כן למעלה, ... כן אתם תהיו נאגדים תמיד באגודה אחת ואז יתאחדו גם כן שורשכם וזהו "והייתם לי" דוקא סגולה היינו שגם בעולם העליון תהיו סגולה כשתהיו למטה באחדות אחד".

דגל מחנה אפרים

ט' באב - שורש כל החורבנות

• חורבן
• הרגשת הגלות
• השלב הבא – מגלים אהבה

חורבן

1. שכינתא בעפרא
"במקום שהלב צריך להיות משכן לאור ה', נעשה הלב מקום לפסולת וטינופת. היינו, שהשפלות לקח את כל הלב. וזה נקרא "שכינתא בעפרא".
זאת אומרת, שהיא מושפלת עד לעפר. וכל אחד ואחד מואס בדברים של קדושה, ואין שום רצון וחשק להרים אותה מהעפר, אלא שבוחרים בדברים שפלים, שזה גורם צער השכינה, בזה שלא נותנים לה מקום בהלב, שיהא משכן לאור ה'".

כתבי בעל הסולם (עמ' 515), מאמרי "שמעתי", מאמר ב' "ענין שכינתא בגלותא"

2. המתאבל על ירושלים - זוכה לראות בשמחתה
"שכל השפעות שבאות מלמעלה להנבראים, הן בחינת מלכות. נמצא לפי זה, שהמלכות אינה מכובדת אצל הנבראים, בגלל שלא רואים את חשיבותה, מה שהיא משפעת אלינו. וזה נקרא "ירושלים בחורבנה".
...ובשיעור שהאדם מצטער על חורבנה, הוא זוכה, שהקב"ה ישמע את תפלתו.
והאדם זוכה לראות אותה בשמחתה, היינו שהיא כן משפיע לו טוב ועונג. נמצא, שהפירוש יהיה, אותו אדם המצטער ומתאבל על ירושלים, מדוע היא שכינתא בעפרא, האדם הזה הוא הזוכה לראות בשמחתה".

כתבי הרב"ש, כרך ב' (עמ' 1150), שלבי הסולם, שנת 1990 - תש"ן, מאמר "מהו "כל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה" בעבודה"

3. לב האדם במחלוקת
"..."אדברה שלום בך" היינו, על ירושלים. ויש להבין לפי דרכנו ירושלים נקרא לב-העולם, ובנפש נקראת "ירושלים" לב האדם, היינו הרצון של האדם, נקראת ירושלים, ושם יש מחלוקת. היינו, הרצוניות של האומות העולם שהאדם כלול מהם, ויש שם רצוניות של ישראלים, וכל אחד רוצה לשלוט על חבירו".

כתבי הרב"ש, כרך ב' (עמ' 1450), אגרות, אגרת י"ח

הרגשת הגלות

4. המרגיש בגלות נקרא עליה בדרגה
"האדם הזה, שהוא זכה להשיג על כל פנים בחינת חסרון, היינו שהוא השיג את הגלות, לכן הוא יכול לבקש על גאולה. מה שאין כן אלו אנשים, שהם לא מרגישים שיש גלות, איך הם יכולים לבקש שיוציאם מהגלות. נמצא, זה שהאדם מרגיש שהוא נמצא בגלות, כבר נקרא "עליה בדרגה". ועליו מוטל לבקש מילוי עבור הכלל כולו".

כתבי הרב"ש, כרך ב' (עמ' 1150), שלבי הסולם, שנת 1990 - תש"ן, מאמר "מהו "כל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה" בעבודה"

5. אין פורענות באה לעולם, אלא בשביל ישראל
"וכן חיצוניות כל העולם, שהם אוה"ע, מתגברת ומבטלת את בני ישראל, שהם פנימיות העולם.
ובדור כזה, כל בעלי החורבן שבאומות העולם, מרימים ראש, ורוצים בעיקר להשמיד ולהרג את בני ישראל, ..."אין פורענות באה לעולם, אלא בשביל ישראל". ...שהם גורמים, עניות וחרב ושוד והריגות והשמדות, בעולם כולו".

כתבי בעל הסולם (עמ' 453) , הקדמה לספר הזוהר, אות ע"א

השלב הבא – מגלים אהבה

6. האהבה נגלית – צורה
"...יש בכל אחד מהם ניצוצין של אהבת הזולת. אלא שהניצוץ לא היה יכול להדליק את אור האהבה, שיאיר בכל הפרט. לכן הסכימו אז, שע"י התחברותם יחד אז, מכל הנצוצין ביחד יעשה שלהבת אחת גדולה".

כתבי הרב"ש, כרך א' (עמ' 23), שלבי הסולם, שנת 1984 - תשמ"ד, מאמר ט' לעולם ימכור אדם קורות ביתו

7. להגביה מטרתנו הרוחנית
"...האהבה הזו אף-על-פי שהיא רק תולדה יוצאת מן המתנה, מכל-מקום היא חשובה באין ערך על המתנה בעצמה. בדומה למלך גדול שנותן חפץ קטן לאדם, אף-על-פי שהמתנה בעצמה, אין לה כל ערך, עם-כל-זה האהבה והתשומת לב של המלך, אין קץ לערכה ויקרה. ולפיכך, היא מופשטת לגמרי מן החומר, שהוא האור והמתנה, באופן, שכל העסק וההבחן נשאר חקוק בההשגה רק באהבה לבדה. והמתנה כמו נמחקת ונשכחת מהלב. ולפיכך, נבחנת חלק...".

כתבי בעל הסולם (עמ' 34), חכמת הקבלה והפילוסופיה

8. להגביר פנימיות התורה
"...רצונו ית' "להודיע אהבתו", ויחד עם זה לתת מקום "להרחיב גבול האהבה".".

כתבי בעל הסולם (עמ' 68), סגולת זכירה

9. גילוי חכמת האמת – הגאולה השלימה
"...נתינת מקום לגילוי עבודה תיכף מגלה בשיעור גדול אור האהבה".

כתבי בעל הסולם (עמ' 69), סגולת זכירה

ערבות הדדית - הפתרון לכל הצרות בישראל ובעולם

"שכל ישראל ערבים זה בזה"

• המדענים מגלים היום שללא ערבות הדדית אי אפשר לשרוד
• בעם ישראל תמיד היה ערך של ערבות הדדית, וזה מה שהחזיק אותו
• הקשיים במציאות הישראלית היומיומית מביאים אותנו לנחיצות לערבות

המדענים מגלים היום שללא ערבות הדדית אי אפשר לשרוד

1. "ואל תתמה, מה שאני מערבב יחד את שלומו של ציבור אחד, עם שלום העולם כולו, כי באמת כבר באנו לידי מדרגה כזו, שכל העולם נחשבים רק לציבור אחד, ולחברה אחת, כלומר, שכל יחיד בעולם, מתוך שיונק לשד חייו והספקתו מכל בני העולם כולו - נעשה בזה משועבד, לשרת ולדאוג לטובת העולם כולו."

כתבי בעל הסולם, מאמר השלום בעולם

2. "בוא וראה, בעת שכל בני העולם, יסכימו פה אחד, לבטל ולבער את הרצון לקבל לעצמם שבהם, ולא יהיה להם שום רצון, אלא להשפיע לחבריהם, אז היו מתבטלים כל הדאגות וכל המזיקים מהארץ, וכל אחד היה בטוח, בחיים בריאים ושלמים."

כתבי בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, אות י"ט

בעם ישראל תמיד היה ערך של ערבות הדדית, וזה מה שהחזיק אותו

3. "[...] נצטוינו "ואהבת לרעך כמוך", אשר מלת "כמוך" אומר לנו, שתאהב את חבירך באותה השיעור שאתה אוהב את עצמך, לא פחות בשום פנים שבעולם. זאת אומרת, שאני מחויב לעמוד תמיד על המשמר, ולמלאות צרכי כל איש ואיש, לכל הפחות מכל האומה הישראלית, לא פחות כמו שאני עומד תמיד על המשמר למלאות את צרכי עצמי".

כתבי בעל הסולם, מאמר מתן תורה, אות ג'

4. לא ניתנה התורה לאבותינו הקדושים, אברהם יצחק ויעקב, אלא נמשך הדבר עד יציאת מצרים, שיצאו והיו לאומה שלימה, בת שש מאות אלף איש מעשרים שנה ולמעלה, אשר אז נשאלו: "אם כל אחד מהאומה מסכים לעבודה הנשגבה הזאת?".
ואחר שכל אחד ואחד מהאומה הסכים בכל לב ונפש להדבר, ואמר: "נעשה ונשמע", אז נעשה הדבר הזה, שהוא כללות התורה, לאפשר לקיימה, שיצאה מגדר הנמנעות ובאה לגדר האפשרות.

כתבי בעל הסולם, מאמר מתן תורה, אות ט"ז

5. "ובהאמור מצאנו הפתח להבין [...] בעיקר תוכנה של המצוה הזאת "ואהבת לרעך כמוך": איך מחייבנו התורה בדבר, שהוא מהנמנעות לקיומה?
אכן השכיל, שמטעם הזה לא ניתנה התורה לאבותינו הקדושים, אברהם יצחק ויעקב, אלא נמשך הדבר עד יציאת מצרים, שיצאו והיו לאומה שלימה, בת שש מאות אלף איש מעשרים שנה ולמעלה, אשר אז נשאלו: "אם כל אחד מהאומה מסכים לעבודה הנשגבה הזאת?".
ואחר שכל אחד ואחד מהאומה הסכים בכל לב ונפש להדבר, ואמר: "נעשה ונשמע", אז נעשה הדבר הזה,
שהוא כללות התורה, לאפשר לקיימה."

כתבי בעל הסולם, מאמר מתן תורה, אות ט"ז

הקשיים במציאות הישראלית היומיומית מביאים אותנו לנחיצות לערבות

6. "בזמן, שכל אחד, אין לו אלא הרצון לקבל לעצמו, מכאן כל הדאגות היסורים והמלחמות והשחיטות, שאין לנו מפלט מהם. שהם מחלישים גופינו, בכל מיני מחלות ומכאובים. והנך מוצא, שכל אלו היסורים, המצוים בעולמנו, אינם אלא גילוים, מוצעים לעינינו, בכדי לדחוף אותנו, לבטל את קליפת הגוף הרעה, ולקבל צורה השלמה, של רצון להשפיע."

כתבי בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, אות י"ט

7. "ואנו דומים בזה לגל של אגוזים, המאוחדים לגוף אחד מבחוץ, על ידי שק העוטף ומאגד אותם. שמדת האיחוד ההוא אינה עושה אותם לגוף מלוכד. וכל תנודה קלה הנעשה על השק, מוליד בהם התרוצצות ופירודים זה מזה. ובאים על ידה בכל פעם לאיחודים ולצירופים חלקיים מחדש. וכל החיסרון הוא, מה שחסר להם הליכוד הטבעי מבפנים. וכל כוח איגודם הוא מתוך מקרה חיצוני. בענייננו אנו – דבר זה מכאיב מאד את הלב... והתקווה היחידה היא – לסדר לעצמנו חינוך באופן יסודי מחדש, לגלות ולהלהיב שוב את האהבה העמומה בנו"

כתבי בעל הסולם, מאמר היחיד והאומה, (מאמר ג' בתוך מאמרי עיתון "האומה")

8. "כל עוד שלא נגביה את מטרתנו מתוך החיים הגשמיים, לא תהיה לנו תקומה גשמית... כי אנו בני האידאה."

כתבי בעל הסולם, מאמר הגלות והגאולה

9. "העובדה היא, שהקב"ה הוציא ארצנו הקדושה, מרשות הנכרים, והחזירה לנו. ובכל זאת, עדיין לא קבלנו הארץ לרשותנו... באופן, שנתן, ואנחנו עוד לא קבלנו.
שהרי אין לנו עצמאות כלכלית. ואין עצמאות מדינית, בלי עצמאות כלכלית. ועוד הרבה יותר מזה, כי אין גאולת הגוף בלי גאולת הנפש."

כתבי בעל הסולם, מאמר לסיום הזוהר

משנאת חינם לאהבת אחים (י"ז בתמוז)

• תחילת החורבן
• חורבן וגלות - מאז ועד ימינו
• שיטת התיקון והגאולה
• אהבת אחים

תחילת החורבן

1. האנוכיות שהביאה לפירוד – בית ראשון

וכיון שחברי האומה [...] רצו לערב [...] האנכיות הצר, מכאן התפתח חורבן בית ראשון, שרצו לעשות הסגולות, של עשירות והרמת הכח - על הצדק, כשאר הגוים . ו [...] הכחישו את התורה והנבואה וקבלו נימוסי השכנים, כדי שיוכלו להנות מהחיים, ככל שדרש מהם האנכיות. וכיון שעשו כך, התפוררו כוחות האומה: מקצתם הלכו אחרי המלכים והקצינים, ומקצתם הלכו אחרי הנביאים. והפירוד הזה נמשך עד החורבן.

כתבי בעל הסולם, מאמר הגלות והגאולה

2. האנוכיות שהביאה לפירוד – בית שני

ובבית שני הובלט הדבר ביותר, כי תחילת הפירוד הודגש שם בפרהסיא, על ידי תלמידים דלא מעלי [...] כי לא רצו לפרוש מהאנכיות. ועל כן הקהילו קהילות מסוג הגרוע הזה, ונעשו כת גדולה [...] אשר הם היו העשירים והקצינים, רודפי תאוות אנכיות, והם לחמו עם הפרושים, והם שהביאו את מלכות רומא והשליטות על ישראל, עד שנחרב הבית ונגלה הדר ישראל.

כתבי בעל הסולם, מאמר הגלות והגאולה

3. שנאת חינם

אם יש שם שנאת חינם, כבר אין מקום שהמקדש ישאר על קיומו, אלא שהוא מוכרח להיחרב.

כתבי רב"ש - א', שלבי הסולם, שנת 1987 (תשמ"ז), מאמר כ"ד "שנאת חינם בעבודה מהו"

חורבן וגלות - מאז ועד ימינו

4. ד' גלויות

וזהו גם כן ענין ד' גלויות שלנו, [...] המוקדמים לד' הגאולות, [...] עד הגאולה הרביעית, שהיא השלימות הגמורה, המקווה לנו במהרה בימינו. שהגולה היא ענין ההעדר, הקודם להויה, [...]. לפיכך כל האותיות של גאולה אנו מוצאים בגולה, חוץ מאות אל"ף, אשר אות זו מורה על אלופו של עולם. ואם כן, יהיה צורתו של הגולה, רק בבחינת השלילה של דעת ה', שזהו חסרון באל"ף, שחסר לנו בגולה, והמקווה לנו בגאולה, שהיא הדביקות באלופו של עולם [...] שזהו כל פדות נפשינו בדיוק.

כתבי בעל הסולם, "וזאת ליהודה"

שיטת התיקון והגאולה

5. לפוצץ מחיצת ברזל

בריש מלים, מצאתי לי צורך גדול, לפוצץ מחיצת ברזל, המצויה ומפסקת, בינינו לבין חכמת הקבלה, מעת חורבן הבית ואילך, עד דורנו זה, שהכבידה עלינו במדה חמורה מאד, ומעוררת פחד, שלא תשתכח ח"ו מישראל.

כתבי בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, אות א'

6. תנאי הערבות

שהאדם יכול לתת יגיעה רק במקום שמרגיש תענוג, וכיון שמתחיל להרגיש תענוג בזה שדואג עבור חברו, ממילא אין לו מקום לחשוב עבור פרטיות.

כתבי רב"ש – ב', אגרות, אגרת מ'

7. צריכים לפעול מתוך הרמוניה מלאה

כמו שגוף כל אדם יחיד, מחויב שימצא בתוכו הרמוניא מליאה בין אבריו: [...] כן האברים המהוים את גוף האומה: היועצים, המעבידים, העובדים, המובילים וכדומה, צריכים לפעול ביניהם מתוך הרמוניא מליאה. וזה הכרחי לחיים הנורמליים של האומה ולקיום בטוח. לכן, תנאי מחויב לכל אומה, שתהיה מלוכדת יפה מפנימיותה, שכל היחידים שבה יהיו מהודקים זה בזה מתוך אהבה אינסטינקטיבית.

כתבי בעל הסולם, עיתון "האומה"

8. טובתו של כל יחיד, תלוי בטובת העולם כולו

בתקופתנו אנו, כבר מקושרות המדינות בהספקת משאלות החיים, כמו היחידים במשפחתם בתקופות הקדמוניות, ולפיכך אין לדבר ולעסוק עוד, מסדרים צודקים המבטיחים שלום מדינה או אומה אחת. אלא רק משלום העולם כולו. כי טובתו ורעתו של כל יחיד ויחיד בעולם תלוי ומדוד במדת טובת היחידים שבכל העולם כולו.

כתבי בעל הסולם, השלום בעולם

אהבת אחים

9. לב אחד, איש אחד

כל יחיד ויחיד מהאומה, הסתלק את עצמו לגמרי מאהבה עצמית, וכל מגמתו היה רק להועיל לחבירו, במשמעות המצוה של "ואהבת לרעך כמוך". ונמצא, שנתלכדו יחד כל היחידים שבאומה, ונעשו ללב אחד ולאיש אחד.

כתבי בעל הסולם, מאמר הערבות, אות כג

10. התקדמות בסולם של אהבת הזולת

[...] הרגש התפעלות, המגיע לאדם בעסק המצות בין אדם למקום, הוא שוה לגמרי עם הרגש ההתפעלות, המגיע לו בעת עסק המצות שבין אדם לחבירו.כי [...] מחויב לעשותם לשמה, בלי שום תקוה של אהבה עצמיית [...] שאין שום הארה ותקוה חוזרת אליו,[...] מתשלום גמול או כבוד וכדומה. אשר כאן, בנקודה הגבוה הזאת, מתחברים אהבת ה' ואהבת חבירו לאחת ממש [...] נמצא, שהוא פועל בזה שיעור מסויים של התקדמות, בהסולם של אהבת זולתו, בכל בני העולם בכללם.

כתבי בעל הסולם, מאמר הערבות, אות כב

נספח

11. חמש צרות שאירעו בי"ז בתמוז

שבעה עשר בתמוז, בו אירעו חמש צרות. נשתברו הלוחות כשירד משה מן ההר ..., וזה היה בי"ז בתמוז. ונתבטל קרבן התמיד. והובקעה העיר בחורבן בית שני....ושרף אפוסטומוס הרשע את התורה. והועמד צלם בהיכל ע"י רשעי ישראל, וזה גרם חרבנו וגליותינו.

ספר קצור שולחן ערוך סימן קכא אות ד' - הלכות תענית צבור

12. חומה – שמירה מפני מחשבות זרות

ענין חומת אומר האר"י הקדוש שהוא אותיות תחום. היינו שלעם ישראל יש תחום עד כמה שמותר לחשוב, היינו שהאדם צריך להאמין שהקב"ה מנהיג את העולם בהנהגה של טוב ומטיב - אע"פ שאין אנו מבינים את זה. ובזמן שיש לאדם תחום הזה, אז יש לו חומת שהשונאים לא יוכלו להכנס אליו, שזו היא שמירה מפני מחשבות זרות. ומשום זה מכונה האמונה בשם חומה.

כתבי רב"ש - ב', אגרות, אגרת סח

13. משנאת חינם לאהבת חינם

...אם נחרבנו, ונחרב העולם עמנו, על ידי שנאת חנם, נשוב להבנות, והעולם עמנו יבנה, על ידי אהבת חנם...

אורות הקודש כרך ג' –רב קוק

התפתחות החיים

הרצאה יום ג' 12/7/11

• התפתחות בעולם שלנו
• התפתחות לטבע שני
• המאור - האמצעי להתפתחות הנכונה

התפתחות בעולם שלנו

1. האגו של האדם - מלידתו ועד לימי זקנה

"האגו" של האדם עומד בכל קומתו המוטבע בו מלידתו שמשום זה מרגיש בעצמו רצון לקבל במדה גדולה וחזקה [...] אולם כעבור אמצע שנותיו אז מתחילים ימי ירידה אשר לפי תוכנם המה ימי מיתה, כי אין האדם מת ברגע אחד כמו שאינו מקבל גמר צורת החיים ברגע אחד, אלא נרו, דהיינו ה"אגו" שלו, הולך וכבה לאט לאט [...] עד שבימי זקנה [...] נמצא האדם בימים שאין בהם חפץ לגמרי, כי הרצון לקבל שלו, שהוא ה"אגו", נכבה והלך לו ולא נשאר בו רק ניצוץ קטן ממנו הבלתי מגולה לעינים. [...] לכן אין בימים אלו שום רצון ותקוה אל איזה תמונה של קבלה.

בעל הסולם, מאמר החֵרות

2. האנושיות מתפתחת, ומתרבים המכאובים

הטבע, כמו שופט בעל מקצוע, מענישנו על פי התחשבות עם התפתחותנו. כי עינינו הרואות, שבאותו שיעור, שהאנושיות הולכת ומתפתחת, כן יתרבו עלינו העינויים והמכאובים, בהשגת כלכלתנו וקיומינו.

בעל הסולם, מאמר השלום

3. אין לך אדם שמכיר את עצמו

להכיר איזה דבר, צריכים בעיקר להתבונן לתכונות הרעות שבדבר, ומתוך שאין האדם יכול לראות נגעי עצמו, מטעם, כי כל רע המחוייב לבוא לכלל קבלה לאדם, הרי מגיע לו בעונג, שאם לא כן, לא היה מקבלו. וחוק הוא שכל דבר שיש בו תענוג, אין האדם מחשיב אותו לרע, זולת על-ידי נסיונות רבות המתפתחים בהם, ולזה צריכים ימים ושנים, וגם זכרון והקש והתבוננות, אשר לא כל אדם מסוגל לזה. לפיכך אין לך אדם שיהיה מכיר את עצמו.

אולם המקובלים בעלי השגה הרי הם משיגים דבר שלם. כלומר, זוכים להשיג כל אותם המדרגות שישנם במציאות לבוא להשגת האדם, ואז נקרא, שהשיגו דבר שלם, ודבר שלם הזה, מכונה בשם, נשמה.

כתבי בעל הסולם, סוד העיבור – לידה

4. "את זה קח לך.."

"ובחרת בחיים", [...] אני מורה לכם, שתבחרו בחלק החיים, כאדם האומר לבנו: "בחר לך, חלק יפה בנחלתי". ומעמידו על החלק היפה. ואומר לו: "את זה ברור לך?" ועל זה נאמר: "ה' מנת חלקי וכוסי, אתה תומך גורלי, נחת ידי על הגורל הטוב, לומר: "את זה, קח לך".

כתבי בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, אות ד'

5. להגביה את עצמו

אי אפשר להגביה את עצמו ממעל להעיגול שלו. לכן האדם מוכרח לינוק מתוך הסביבה שלו. ואין לו שום עצה, אלא דרך תורה ויגיעה רבה. לכן, אם האדם בוחר לעצמו סביבה טובה, אזי הוא מרויח זמן ויגיעה, יען שהוא נמשך לפי הסביבה שלו.

כתבי בעל הסולם, שמעתי, מאמר רכה. להגביה את עצמו

התפתחות לטבע שני

6. בידי האדם לזרז תהליך ההתפתחות

חוק ההתפתחות, השפוך על כל המציאות, המבטיח להחזיר כל רע - לטוב ומועיל, הנה הוא פועל את כל פעולותיו בכוח ממשלת השמיים ממעל, כלומר, מבלי שאלת פיהם של בני האדם יושבי הארץ. לעומת זה, שכל וממשלה נתן השי"ת באדם, והרשהו לקבל את חוק ההתפתחות האמור, תחת רשותו וממשלתו עצמו, ובידו למהר ולזרז את תהליך ההתפתחות לפי חפצו, באופן חפשי, ובלתי תלוי לגמרי בכבלי הזמן.

כתבי בעל הסולם, השלום בעולם

7. דרך שתחילתה קוצים וסופה מישור

משל לזקן שהיה יושב על הדרך, והיו לפניו שתי דרכים, אחת תחילתה קוצים וסופה מישור, ואחת תחילתה מישור וסופה קוצים. והיה יושב בראש שתיהן, ומזהיר העוברים, ואומר להם, אף על פי שאתם רואים, תחילתה של זו קוצים, לכו בה, שסופה מישור. וכל מי שהיה חכם, שומע לו, והיה מהלך בה, ומתייגע קמעא, הלך בשלום ובא בשלום. אבל אותן שלא היו שומעין לו, היו הולכין ונכשלין בסוף.

כתבי רב"ש – ב', "מהו "דרך שתחילתה קוצים וסופה מישור" בעבודה"

8. רק הלב יש לכוון

אמרו חז"ל, שאין אדם מחשב אלא מתוך הרהורי לבו, שכל הגוף נחשב לבחינת לב [...] כלומר, אין בידי אדם לתקן את המחשבה, אלא רק הלב יש לכוון. ואזי ממילא כל מחשבותיו יהיו רק להשפיע נחת רוח ליוצרו. וכשמתקן את לבו, שיהיה לב ורצון דקדושה, אז הלב הוא הכלי להשרות בו אור עליון. שפירושו, שע"י האור הוא בא לידי מעשה, שהמאור שבה מחזירו למוטב. וזה נקרא בחינת מעשה.

כתבי בעל הסולם, שמעתי, מאמר סח. קשר האדם אל הספירות

המאור - האמצעי להתפתחות הנכונה

9. עבודת האדם להתפתחות

הכלי לקבלת הטוב ועונג, הנקרא השתוקקות, הכלי הזה אין לנו עוד. כי זה תלוי בעבודת האדם, שדוקא ע"י העבודה יש התפתחות לכלי זה, המכונה חסרון והשתוקקות. והכלי הזה נקנה דוקא ע"י יגיעה. כלומר, בלי יגיעה אי אפשר להשיג את הכלי, היינו הצורך להשיג הכלים דהשפעה. זאת אומרת, השגת הכלים דהשפעה, זה כבר נקרא אור.

כתבי רב"ש – ב', מאמר "מהו, שדיבור של שבת לא יהיה כדיבור של חול, בעבודה"

10. השפע ממרום

אם נמצא באיזה מקום חיסרון, יש מקום לתקן את החיסרון. וכל התיקונים נקראים, שהם באו על שלימותם, אם ממשיכים אור העליון במקום החיסרון. נמצא, שלא היה כאן שום חיסרון מלכתחילה. אלא כל החיסרון, שחשבו מקודם, שהוא בחינת חיסרון, הוא בא מלכתחילה בבחינת תיקון, היינו, שעל ידי זה יושפע שפע עליון ממרום.

כתבי בעל הסולם, שמעתי, מאמר קכד. שבת בראשית - ודשיתא אלפי שני

11. "וגדול התלמוד, שמביא לידי מעשה". שפירושו, שע"י אור התורה הוא בא לידי מעשה, שהמאור שבה מחזירו למוטב. וזה נקרא בחינת מעשה. זאת אומרת, שהאור התורה עושה לו בנין חדש בהלב.

כתבי בעל הסולם, שמעתי, מאמר סח. קשר האדם אל הספירות

12. יגיעה

אולם ע"י יגיעה גדולה, נמצא עולה ומתרומם לאט לאט לטבע שני. ואז תיכף זוכה למטרה הסופית, שהוא הדביקות בו ית'.

כתבי בעל הסולם, מאמר מתן תורה, אות יד.

נספח

13. רק הבורא יכול לשנות את הטבע

מספרים על רבי יונתן, שהיה לו ויכוח עם כומר אחד שטען, שבכוחו לשנות את הטבע. חלק עליו רבי יונתן ואמר: "הטבע שהבורא ברא אי אפשר לשנות, אלא רק הבורא יכול לשנות, והאדם בכוחות עצמו אינו מסוגל".

מה עשה הכומר? – לקח כמה חתולים לימד אותם להיות מלצרים, הלביש אותם בבגדי מלצר, והלך להזמין את המלך והשרים לסעודה שעשה. לפני הסעודה, סיפר למלך על כל העניין שהיה לו עם רבי יונתן. ואז נתן פקודה, ותיכף ומיד נכנסו המלצרים, היינו, החתולים, שהיו מלובשים בדיוק כמו מלצרים אמיתיים. והם הכינו את השולחן, וכן הם הביאו את כל המנות לכל אחד ואחד.

והמלך והשרים ראו ותמהו על מעשה הפלאים הזה עם המלצרים, והסכימו פה אחד שאין יותר שום מקום לויכוח. וכולם התפלאו על רבי יונתן, איך הוא יושב כל כך בשלווה, ואינו מתפעל מהמעשה שהוכיח שחור על גבי לבן, שיש בידי האדם לשנות את הטבע. ומה עשה אז רבי יונתן? – לאחר שגמרו את הסעודה, בעוד המלצרים עומדים ומחכים לשרת את הכלל, הוציא רבי יונתן קופסה של טבק. וכולם חשבו, שהוא רוצה להריח טבק. אבל כשפתח את הקופסא, יצאו משם כמה עכברים. וכש"המלצרים" ראו, איך שהעכברים יוצאים מהקופסא ובורחים, תיכף עזבו את האורחים ורצו אחרי העכברים, כמו שמחייב אותם הטבע שלהם. ואז ראו כולם, שהצדק עם רבי יונתן.

כתבי רב"ש – א', מאמר "צדיק וטוב לו, צדיק ורע לו"

14. משל לחולה שנכנס הרופא אצלו לבקרו. אמר לבני ביתו האכילוהו כל מה שהוא מבקש. נכנס אצל אחר, אמר להם הזהרו בו שלא יאכל דבר פלוני. אמרו לו, לראשון אמרת שיאכל מה שירצה, ולשני אמרת שלא יאכל דבר פלוני. אמר להם הראשון אינו לחיים, לפיכך אמרתי לו שיאכל מה שירצה. אבל זה שהוא לחיים, אמרתי הזהרו בו.

כתבי רב"ש – ג', מאמר "ואלה המשפטים"