הכנה ל- 1000 שולחנות עגולים
יום חמישי שעבר, 03.05.2012, צוין על ידי אירוע משמעותי בחיי החברה הישראלית. לראשונה התאספה קואליציה מארגוני חינוך ציבוריים בהשתתפות נציגים מתנועת ה"ערבות" ובתמיכה של אנשים כישרוניים שרוצים להשיג שינוי אמיתי בחברה לפי יוזמה הנובעת מלמטה.
המטרה לא הייתה שינויים אחדים, אלא לקיחת אחריות לידיים שלנו. מובן, שמדובר בפרק זמן ממושך, אולם משתתפי המפגש רוצים להעביר לכל החברה הישראלית את אותה הדאגה והתקווה, שאותה הם הרגישו כולם יחד.
ראה תמונות:
להשאיר תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
שייך לקטגוריה: תנועת "הערבות" |
לתפוס עם השיניים או להתחבר בגלגלי שיניים
מתוך שיעור מהכנס בניו-ג'רזי
כדי להגיע לאיזון עם הבורא, להתחבר איתו, אני צריך לשנות את עצמי. איך אפשר לעשות את זה? כיצד להידמות לו? כי האיזון זה הידמות.
לשֵם כך ניתנה לנו הסביבה. האיזון עם הבורא מושג על ידי איזון עם הסביבה שבתוכה אני מגלה אותו. ה"רשימו" שמתעורר בפנים מדגים לי את הקבוצה, והעבודה שלי הופכת למוחשית: עכשיו יש לי עסק עם משהו ידוע, הכול נפתר בין החברים.
איך אפשר למצוא איזון עם הקבוצה? - באמצעות ערבות שמהווה את הכוח, את חוק האיזון.
בהתאם לחוק הזה כל העולם מקושר הדדית, בדומה לגלגלי שיניים במנגנון אחד. אף אחד מגלגלי השיניים אינו יכול להסתובב באופן עצמאי, מבלי שמסובב את כל האחרים ומקבל את הסיבובים מהם. במצב דומה נמצאים שני דיסקים של מצמד (קלאץ') כשהם נוגעים זה בזה.
אבל במנגנון הזה פועל חוק ההתפתחות. בהתחלה דוושת המצמד לחוצה, והקשר ביניהם עדיין חלש, אנחנו עדיין לא מפריעים ואפילו עוזרים זה לזה, בכך שמסתובבים ולא מרגישים את עצמנו מחוברים לאחד שלם. המדינות והעמים מפורדים, אחדים אפילו לא יודעים על קיומם זה של זה.
אך עם הזמן האגו הפנימי גדל, וגלגלי השיניים יותר ויותר מתחברים בהידוק ביניהם. במילים אחרות, הדוושה של המצמד משתחררת והדיסקים נצמדים זה לזה יותר ויותר קרוב, עד שנצמדים לגמרי.
כך מתפתחת כל האנושות בכיוון של שיתוף פעולה הדדי: המדינות יוצרות קשרים ביניהן, מתגלות יבשות חדשות, המסחר והתעשייה הבינלאומיים בפריחה, החברות משתנות, גדלה כמות המקצועות והאנשים יותר ויותר תלויים זה בזה עד לקנה מידה טוטאלי.
ההתפתחות הזאת נעשית בקושי רב. כי האגו וה"רשימות" שמתפתחות מקרבים אותנו יותר ויותר בצפיפות זה עם זה, וברגע מסוים הקשר היותר מידי הדוק מתחיל לטעת בנו דאגה. כבר איננו יכולים להתנתק זה מזה, לחיות זה בלי זה, אפילו אם רוצים בכך.
כך הטבע, הבורא, מביא אותנו למצב חדש שבו מתברר שאנחנו לא יכולים יותר להתנתק. אם עכשיו לא נסדיר קשר הדדי נכון, אז ההשמדה העצמית מאיימת עלינו.
בזה הערבות מחייבת אותנו לאחריות הדדית של כל אחד כלפי כולם ושל כולם כלפי כל אחד. כי אנחנו דומים לגלגלי שיניים: איזה גלגל שיסתובב, הוא מסובב את כולם. דוושת המצמד נעזבת, הדיסקים מתחברים, השיניים נכנסות זו בזו, וכולנו מוצאים את עצמנו במערכת אחת ענקית מקושרת הדדית, שלא מאפשרת לאף גלגל שיניים להסתובב לבדו. עכשיו אחרים צריכים להסכים איתו, להסכים על כיוון ומהירות, וללא ההסכמה הזאת אף אחד לא יזוז מהמקום.
בסופו של דבר כל אחד יגלה "ידיים זרות על הגרון שלו". תתארו לעצמכם אדם שוכב עם אינפוזיה, ובלעדיה הוא לא יחיה. אבל על הצינור שבתוכו זורם החומר המחייה מותקנים שבעה מיליארד ברזים. כל אחד יכול לסגור את הברז שלו ואז, הסוף...
עוד מעט אנחנו נרגיש את עצמנו במצב מאוד לא נעים. ולא מתגלה לנו מראש חכמת הקבלה, שמסבירה איך להסדיר את החיים בתנאים החדשים. כי הכול הרי מגיע לצורך התיקון, השאלה היא רק איך להסתכל על העסק. אם אנחנו מלכתחילה יודעים, שהכול בא לשרת את החיפוש אחרי הקשר ההדדי הנכון בינינו, כלומר הערבות, אז גלגלי השיניים יסתדרו כמו שצריך ויסתובבו בכיוון הנכון, בהרמוניה ביניהם. יתרה מכך, האיזון ההדדי הזה יעזור להם להגיע לאיזון גם עם הכוח הכללי שנועל אותם למערכת יחידה, עם הבורא.
כך העולם יגיע לתיקון הרצוי.
מתוך שיעור מס' 3 בכנס בניו ג'רזי, 12.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
אל תפריעו לי בצינוק הנוח שלי!
איפה הקלאץ'?
בעצמך בחרת בקרקע שתגדל עליה!
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, משבר עולמי, ערבות, קבוצה |
על כל פשעים תכסה אהבה
כיצד נוכל לתקן את עצמנו, כדי שנוכל להתקיים בצורה טובה, רגועה ובטוחה? אחרת אנחנו נישאר מחוסרי עבודה, עם משבר במשפחה ובחינוך, ועם בעיות בחיי היום-יום. הגענו למצב שבו היעדר ההבנה ההדדית וההרגשה ההדדית הפך לגורם שמסוגל לקבוע את גורלנו. כל האנושות דומה למשפחה אחת, אבל המשפחה הזאת נמצאת במצב לא טוב.
לכן אנחנו מדברים על פיוס שצריך להתבצע בעזרת הכוח השלישי. כאשר בין בני זוג מתעוררות בעיות, הם פונים לפסיכולוג מומחה. היום זה אופנתי שיהיה לבני זוג פסיכולוג פרטי שמלווה אותם באופן קבוע. הוא נפגש עם כל אחד לחוד ועם שניהם יחד, שואל שאלות, מסביר את המצב, מחייב אותם לפנות זה לזה ולפתוח את עצמם. הוא עוזר להם להבין קודם כל את עצמם, ולאחר מכן את בן הזוג.
וכך מתחיל להיות ברור לכל אחד, שאפילו אם הוא מנוגד לאחר, כדאי לו לבצע ויתורים הדדיים. ואז האחד לא מתחיל "לשפוך" את כל הטענות שלו, והשני סולח ומוותר על דברים שאינם יקרים לו במיוחד, כמו שנאמר "על כל פשעים תכסה אהבה".
אנחנו מבינים את ה"פשעים" ההדדיים שלנו. הרי כולנו אגואיסטים מטבענו ואיננו מתחשבים עם אף אחד. אבל אם ברור לנו שאין ברירה – גם במשפחה, גם בתעשייה, וגם באקולוגיה – הרי שמתוך המבוי הסתום הזה נסכים לקבל את השיטה שתעזור לנו להתחבר זה עם זה.
השיטה הזאת היא פסיכולוגית נטו: לדבר זה עם זה, כדי להכיר ולהבין יותר את אופיו של האדם או את ייחודיותו של עם שלם. לא להתבייש, לדבר בצורה פתוחה, כמו אנשים בוגרים ונבונים.
כן, אנחנו שונים, אבל מעל הפערים בינינו אנחנו צריכים להתחבר, לא ללחוץ על אף אחד ולא להאשים אף אחד בנטיותיו ותכונותיו הלא נעימות. יש אותן לכל אחד, אבל אנחנו מתעלים מעליהן ואומרים: "על כל פשעים תכסה אהבה". הפשעים קיימים, אבל בהדרגה, מתוך האהבה, אנחנו מפסיקים לשים לב אליהם!
כמו שאימא מחשיבה את הילד שלה כילד הטוב ביותר, היפה ביותר. היא אינה מסוגלת לראות בו שום דבר רע או לא ראוי, מפני שהאהבה מעוורת אותה, והיא רואה בו רק טוב. ועל אף שיש בו גם רע, היא אינה שמה לב לכך. ואילו בילד של השכן, להיפך, היא רואה את החצי השלילי ולא את החצי החיובי, מפני שכלפיו היא אינה חשה אהבה. אך אם לפתע תתעורר בה אהבה כלפיו, אז גם בו היא לא תראה את הרע, אלא רק את הטוב.
אנחנו רואים את זה מהחיים. תספר לאימא על החסרונות באופי או בהתנהגות של הילד שלה – והיא לא תסכים עם זה. או שהיא תצדיק אותו לחלוטין, או שהיא פשוט תכחיש את הכול, מפני שלמעשה היא לא רואה בבנה שום דבר רע. זה נקרא ש"על כל פשעים תכסה אהבה".
ואל הערבות ההדדית, שאותה אנחנו צריכים להשיג, מגיעים בהדרגה. אין ברירה, ואנחנו מתחילים להתבונן מרחוק וללמוד זה את זה. אבל הלימוד הזה מלכתחילה צריך להיות מכוון לבניית קשר של אהבה על פני הפערים.
כלומר, מלכתחילה אנחנו הולכים לקראת ויתורים, ואז תופיע אצלנו היכולת להתחבר גם ברמה הרגשית. וכאשר נתקרב זה לזה, העולם יהפוך למקום רגוע ובטוח. לא נפחד לתת לילדים לטייל לבד, הרי כל אדם ישגיח עליהם לא פחות טוב מאיתנו, בעוד אנחנו נדאג לאחרים. אם נחלום ונתאר לעצמנו חברה טובה, אין ספק שזאת צריכה להיות חברה שבה נשמר חוק הערבות ההדדית.
מתוך שיחה מס' 5 על החיים החדשים, 27.12.2011
ידיעות קודמות בנושא:
מדינת הערבות ההדדית
אלטרואיזם הוא חשבון מדויק
חוקי החיבור בין הנשמות
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, משבר עולמי, פוסטים נבחרים, תנועת "הערבות" |
תלמֵד, אבל אל תשבור
כשאני נכלל בחברה, אני רוצה להשפיע לכל שאר הנשמות, הרצונות, שנמצאים מחוצה לי. אבל מה אני יכול להשפיע להם? ואז אני מקבל מהבורא אור גדול מאוד, אור של אין סוף (∞), שעובר דרכי לאחרים.
בסופו של דבר, כל אחד מאיתנו הופך להיות כמו בורא ביחס לאחרים, משפיע, מרגיש את כולם וממלא אותם.
יחד עם זה, כולנו שונים ואף אחד אינו יכול לתפוס את מקומו של האחר. לכל אחד אפשרויות מיוחדות משלו, שמאפשרות לו להצטרף לאחרים ולתת להם מה שרק הוא מסוגל לתת. דווקא היכולת הזאת עושה את האדם דומה לבורא ביחס שלו כלפי האחרים.
ולכן חכמת הקבלה מסבירה שאסור ללחוץ על האדם, אסור לדכא אותו. החינוך חייב להיות חופשי: אנחנו מלמדים את האנשים לערבות הדדית, לקשר הדדי, לעזרה הדדית, למילוי הדדי, אך ללא כפייה. אם נכתיב לאדם משהו מעבר לכך, בזה אנחנו נמנע ממנו את היכולת לאיחוד נכון עם האחרים ולהבאת התרומה הייחודית שלו לטובת הכלל. הוא כבר לא יוכל להיות כמו הבורא ביחס לעולם, ולא יוכל לעלות בעצמו למדרגת הבורא, למדרגת המשפיע.
לכן "השפעה", זה כאשר אני מקבל מהבורא ומעביר דרכי את האור שמיועד לאחרים. כדי לאפשר לאדם לבצע את זה, אנחנו צריכים לתת לו את החינוך המתאים, ללא דיכוי ולחץ, לפי העיקרון: "חנוך לנער על פי דרכו". במילים אחרות, תפתח את התכונות שלו, אבל אל תלחץ, אל תכריח ואל תשבור.
זוהי שיטה מיוחדת ואנחנו צריכים ללמוד להשתמש בה. אם אנחנו נקנה כזה חינוך לילדינו, אז הם ייהפכו להיות בני אדם שלמים ומצליחים. מפני שאנחנו נלמד אותם להתחבר בקלות עם האחרים ובזה נספק להם אמצעים להתקרבות אל האור, שהודות לזה יהיה להם קל לזהות את הכוח הכולל שנסתר בטבע. וזוהי הייחודיות של החינוך שלנו.
למעשה לאדם בעולם הזה חסר רק דבר אחד, לדעת להתחבר עם בני אדם אחרים. בכך שהוא ילמד להתחבר, הוא ללא ספק ינחל הצלחה בכול. וזהו תיקון העולם. וכל שאר העיסוקים שלנו, זה בסך הכול שקר עצמי. אנחנו מבלבלים את עצמנו על ידי הצלחות מדומות, שמאחוריהן כל פעם באות האכזבות, מגיע המשבר והצרות שלנו רק הולכות ומתגברות.
מתוך שיעור מס' 4 בכנס בברזיל, 05.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
חוקי החיבור בין הנשמות
האור שבקריסטל
בקבוצה תמצא את הבורא
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, כנסים |
הסכמה למשיכה ההדדית של "האור המקיף"
התכונות שהמקובל מגלה בתוכו לעומת האור, מביאות לו את הרגשת הגלות שבלעדיה אי אפשר להשיג את הגאולה. ומובן, שאת הגאולה, כלומר, הרגשת התכונות של הבורא: השפעה, אהבה, חיבור, איחוד, אי אפשר להרגיש אם לא הרגשת את ההתרשמויות ההפוכות, את מצב הגלות, התכונות העצמיות המנוגדות.
לכן כתוב: "בא אל פרעה, כי אני הכבדתי את ליבו". "פרעה" מסמל עורף, הופכיות ישירה לבורא, שעל ידה מתגלה לנו כל המהות של הגאולה מתוך החושך העמוק של הגלות.
לכן, אנחנו צריכים להיות מוכנים להרגיש את כל המרירות של הגלות, שמאוד מאיימת ודוחה, ששוללת מאיתנו כוחות ומחייבת להיאנח עקב העבודה הזאת. אבל אי אפשר להרגיש ולגלות בצורה אחרת את תכונת ההשפעה, את הבורא, אלא רק מתוך התכונות של הנברא עצמו, שמתגלות "כיתרון האור מתוך החושך".
לשם כך נדרשת עבודה גדולה מאוד ותמיכה חזקה של הקבוצה. בכך שמתחברים ומשפיעים הדדית, קודם רק חיצונית ואחר כך גם פנימית, אנחנו עוזרים זה לזה, כמו שכתוב: "איש את רעהו יעזורו".
והעזרה לזולת אינה מסתכמת רק בלעורר מעט, לעודד, אלא נובעת מתוך הבנת המערכת. עד כמה כל אחד מבין ומכיר את האגו העצמי שלו וכנגדו יש לו איזו הבנה, הרגשה של השפעת הבורא, במידה הזאת, הוא כמו חלק של המערכת הכללית, מתעורר בעצמו ומתחיל לעזור לאחרים, בזה שמושך "אור מקיף".
אם אנחנו, לפחות במידה מסוימת, מתחברים, אפילו רק חיצונית, אבל כל אחד מושך את המאור המחזיר למוטב, אפילו הקטן, בזה אנחנו משפיעים זה על זה. לכן כל כך חשוב, עד כמה חזק וטוב יהיה החיבור שלנו. עד שהוא יעלה אותנו מעל לשנאה ההדדית שלנו, מעל לדחייה והריחוק.
אם אנחנו מסתכלים בצורה ריאלית ובהבנה על כל הבעיות האלה, אז אנחנו נותנים לעצמנו דין וחשבון, שאנחנו אדישים ושנואים זה לזה. אבל יחד עם זה, כמו אנשים מבוגרים שיש להם ניסיון בעבודה פנימית, אנחנו מבינים שחייבים להתגבר על הדחייה הזאתו להבריא את עצמנו בעזרת האור העליון, שמרפא את כל המחלות של האגו, שישנה אותנו ויחבר.
כך אנחנו מספקים זה לזה את המאור המחזיר למוטב, וזוהי העזרה לזולת. אנחנו כורתים בינינו כזאת ברית, שאפילו אם אדם נמצא בירידה, אז האחרים יכולים לעזור לו, להוציא ולהציל אותו מהמצב הזה.
מתוך שיעור על אגרת של בעל הסולם, 26.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
מזמין על עצמי את האור
האקורד המסיים של השלב הראשון
תשתוקקו ותמצאו!
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
שיעורים מקולומביה, 27.04.12
| ערבות בקבוצה | זמנים של שינוי |
לצפייה בשיעור
להלן קטעי המקור שעליהם התבסס השיעור:
הנושא: להגיע לערבות בקבוצה
מה זה קבוצה
1. "אנחנו נתאספנו כאן, לתת יסוד על בניין חברה, לכל אלה המעוניינים ללכת בדרכו ובשיטתו של בעל הסולם זצ"ל, שהיא הדרך, איך לעלות במעלות האדם ולא להישאר בבחינת בהמה".
רב"ש, שלבי הסולם, מטרת החברה - א'
2. "אלו אנשים שהסכימו ביניהם להתאחד בקבוצה אחד, הבינו, שאין ביניהם כל כך התרחקות הדעות, מבחינה זו, שמבינים את נחיצות של עבודה באהבת הזולת. לכן כל אחד יהיה מסוגל לוותר ויתורים לטובת הזולת. ועל זה יוכלו להתאחד".
רב"ש, שלבי הסולם, עשה לך רב וקנה לך חבר - ב'
3. "צריכים לזכור, שכל החברה נתייסדה על בסיס להגיע לאהבת הזולת. ומזה הקרש קפיצה לאהבת ה'".
רב"ש, שלבי הסולם, בעניין אהבת חברים
4. "וימצאהו איש, והנה תועה בשדה. וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש? ... היינו, במה אני יכול לעזור לך? ויאמר, את אחיי אנוכי מבקש, שעל ידי זה שאני אהיה בצוותא חדא עם אחיי, זאת אומרת, על ידי זה שאני אהיה בקבוצה, שיש שם אהבת חברים, אז אני אוכל לעלות על המסילה, העולה לבית ה'.
והמסילה זו היא הנקראת "דרך של השפעה", שדרך זו היא נגד הטבע שלנו. ובכדי שנוכל להגיע לזה, אין עצה אחרת, אלא אהבת חברים, שעל ידי זה כל אחד יכול לעזור לחברו".
רב"ש, שלבי הסולם, אהבת חברים
מה זה ערבות
5. "בערבות הכללית הזאת, נפטר כל יחיד מהאומה, מכל דאגותיו לצרכי גופו עצמו, ויכול לקיים מצות "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו, וליתן כל מה שיש לו לכל המצטרך, היות שאינו מפחד עוד, בעד קיום גופו עצמו, כי יודע ובטוח הוא, ששש מאות אלף אוהבים נאמנים נמצאים בסביבתו, עומדים הכן לדאוג בשבילו".
בעל הסולם, מאמר הערבות
6. "בכוח הערבות - אחד מתקן בעבור האחר, ונמצא הכול מתוקן".
הרמח"ל, דרושי כ"ד קישוטי כלה
7. "...הסביר התנא דבר הערבות, בדמיון לשניים, שהיו באים בספינה, והתחיל אחד קודר תחתיו, ולעשות נקב בהספינה. אמר לו חברו: למה אתה קודר? אמר לו: מה אכפת לך? הלא תחתיי אני קודר ולא תחתיך! אמר לו: שוטה, הרי שנינו נאבדים יחד בהספינה!".
בעל הסולם, מאמר הערבות, אות י"ח
מה זו הפרעה - מאיפה היא באה? ולשם מה?
8. "בזמן שאין האדם מרגיש את מציאות השגחתו ית', שהוא מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב, זה נבחן כמו צל, המסתיר את השמש. כלומר, כמו בצל הגשמי, שמסתיר את השמש, אין זה עושה שום שינוי על השמש, והשמש מאיר בכל תוקפו. כן זה, שהאדם אינו מרגיש את מציאות השגחתו ית', אינו נעשה שום שינוי למעלה. אלא שאין למעלה שום שינוי, כמ"ש "אני הוי"ה לא שניתי".
בעל הסולם, שמעתי, מאמר ח'
9. "ומה שהאדם רואה שיש דברים בעולם שהם מכחישים פמליא של מעלה, הסיבה היא, מטעם שכך הוא רצונו יתברך. וזהו בחינת תיקון, הנקרא "שמאל דוחה וימין מקרבת". כלומר, מה שהשמאל דוחה, זה נכנס בגדר של תיקון. זאת אומרת, שישנם דברים בעולם, שבאו מלכתחילה על הכוונה להטות את האדם מדרך הישר, שעל ידיהם הוא נדחה מקדושה. והתועלת מהדחיות הוא, שעל ידם האדם מקבל צורך ורצון שלם, שהקב"ה יעזור לו".
בעל הסולם, מאמר אין עוד מלבדו
10. "צריכין להאמין, שכל מה שמתרחש בעולמנו, הכל הוא בהשגחה. ואין חס ושלום שום מקרה.... אלא שאנחנו צריכין להאמין, שיש ליחס את כל היסורים האלו לההשגחה, שהוא יוצר הכל".
בעל הסולם, שמעתי, מאמר רל"ג
התגברות על הפרעות דרך הקבוצה
11. "כל אחד צריך להשתדל להביא להחברה רוח חיים, ומלוא תקוות, ולהכניס מרץ בהחברה, שכל אחד מהחברה, תהיה לו יכולת לומר לעצמו, עכשיו אני מתחיל דף חדש בעבודה. כלומר, שמטרם שבא להחברה, הוא היה מאוכזב מעניין התקדמות בעבודת ה'. מה שאם כן עכשיו, החברה הכניסו בו רוח חיים מלא תקווה, שהשיג ע"י החברה ביטחון וכוח התגברות, כי מרגיש עכשיו, שיש בידו להגיע לשלמות.
וכל מה שהיה חושב, שעומד לנגדו הר גבוה, וחשב שאין בידו לכבוש אותו, אלא באמת הם הפרעות חזקות, הוא מרגיש עכשיו, שהם ממש אין ואפס. והכול קבל מכוח החברה, מטעם שכל אחד ואחד השתדל להכניס מצב של עידוד וקיום אוויר חדש בהחברה".
רב"ש, שלבי הסולם, מה לדרוש מאסיפת חברים
12. "כל תלמיד מחויב להרים מעלת כל חבר, כאילו היה גדול הדור. ואז תפעל עליו הסביבה, כמו שהיה סביבה גדולה כראוי, כי רוב בניין חשוב יותר מרוב מניין".
רב"ש, שלבי הסולם, מה לדרוש מאסיפת חברים
13. "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. אלו הם החברים, בשעה שיושבים יחד, ואינם נפרדים זה מזה. מתחילה הם נראים כאנשים עושי מלחמה, שרוצים להרוג זה את זה. ולאחר כך, חוזרים להיות באהבת אחווה. הקב"ה, מה הוא אומר עליהם? הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. המילה "גם", באה לכלול עימהם השכינה. ולא עוד, אלא הקב"ה מקשיב לדיבורם, ויש לו נחת והוא שמח בהם".
ספר הזוהר עם פירוש הסולם, פרשת אחרי מות
14. "אם יש לו אהבת חברים ובחינת אהבה, החוק הוא, שרוצים לראות דווקא מעלת חברו ולא חסרונו. לכן יוצא, אם הוא רואה איזה חיסרון אצל חברו, סימן הוא, לא שהחיסרון הוא אצל חברו, אלא החסרון הוא אצלו. היינו, שהוא פגם באהבת חברים, לכן הוא רואה החסרונות על חברו. אי לזאת, הוא צריך עכשיו לראות, לא שחברו יתקן את עצמו, אלא הוא בעצמו, לתיקון הוא צריך".
רב"ש, שלבי הסולם, בענין חשיבות החברים
כיצד החיבור בינינו מיטיב לעולם
15. "אתם, החברים שכאן, כמו שהייתם בחביבות, באהבה, מקודם לכן, גם מכאן ולהלאה לא תתפרדו זה מזה, עד שהקב"ה ישמח עמכם, ויקרא עליכם שלום, וימצא בזכותכם שלום בעולם. ז"ש, למען אחיי ורעיי אדברה נא שלום בך".
ספר הזוהר עם פירוש הסולם, פרשת אחרי מות
16. "ידוע שהעיקר הוא התחברות באמת בין החברים זה גורם כל הישועות והמתקת הדינים...שתתאספו ביחד באהבה ואחוה וריעות, ועל ידי זה... מסולקים כל הדינין ונמתקים ברחמים ונתגלה בעולם רחמים גמורים וחסדים על ידי התחברות ...".
ספר מאור ושמש, פרשת דברים
|
תגובה אחת | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: כנסים, מקורות ותקצירים, ערבות, קבוצה, שיעורים והרצאות |
ערבות באמריקה
הודעה: באמריקה מתרחבת וגדלה ההפצה של רעיון הערבות והשיטה האינטגרלית של ההשכלה והחינוך. האנשים מגיעים למערכת ההפצה שלנו ונשארים. נערכו כבר 16 סדנאות וירטואליות לאיחוד האינטגרלי.
נערכו פעולות הפצה מוצלחות של חומר ההסברה בשבע ערים, ביניהן: וושינגטון וסנט לואיס. לסדנאות כל הזמן מגיעים אנשים חדשים.
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה |
לספוג את החומרים של הכנס
שאלה: אמרת שבימים הקרובים רצוי שאנחנו לא נעסוק בהפצה, אלא רק בבירור הנקודה הפנימית, כדי לחזק את האיחוד...
תשובתי: אני סבור שאתם צריכים כל הזמן, בכל הזמן הפנוי, לעיין בחומרים על הערבות, על איחוד, על הדדיות, על האינטגרליות. וזה לא חייב להיות מהמקור, אלא בצורה הפוכה, מפני שבמקור זה כתוב בשפה מיוחדת שמסיתה את תשומת ליבנו מההרגשה הישירה של החומר הזה בחיים. יכול להיות שצריך פשוט לצפות שוב בשיעורי הכנס.
אתם צריכים לחיות את זה ולעבור על זה שוב ושוב כדי שייווצרו "רשימות" כמה שיותר חזקות, זיכרונות, הרגשות, ואתם תוכלו לעבוד עם ההרגשות האלה.
אתם פתאום תבחינו, שאנחנו דיברנו על כאלה דברים, שלא שמעתם אותם בזמן הכנס עצמו, או ששמעתם אבל בהקשר שונה, בזווית שונה. אתם צריכים לעבור עוד כמה פעמים על מה שהתרחש שם איתנו.
אני ראיתי ואחר כך לא פעם נוכחתי לגלות, שהאנשים שומעים בצורה מאוד סלקטיבית (בררנית). והלוואי שאתם תוכלו לקבל משהו מאותו המידע שאני השקעתי, לא באופן נסתר בתוך המילים שלי, אלא בגלוי, באופן מילולי. ולמעשה, האנשים אינם תופסים יותר מ- 10%-15% ממה שהם שומעים. בכל אופן, אני אישית עברתי כל יום על כל השיעורים של הרב"ש (כל שיעור! אני כבר לא מדבר על הכנס), לפחות פעמיים נוספות, חוץ מזה שהייתי נוכח בשיעור עצמו.
חוץ מזה, ערכתי תוכנית מדוע הוא מסביר דווקא כך, איפה ההתחלה ואיפה הסוף, ממה הוא מתחיל את השאלה, כיצד הוא מסיים, באיזה אופן הוא מתקדם מההתחלה לסוף, מפתח את הנושא, נותן שאלות נוספות, מציב כל מיני בעיות לא ברורות. השתדלתי "להיכנס" לתוך הראש שלו, לחדור לתוך הגישה שלו. בסופו של דבר, מהעבודה המכאנית הזאת יצא, שאני התחלתי להרגיש אותו, התחלתי לחוש יותר טוב.
זה הכרחי. ולזה התכוונתי כשאמרתי שבינתיים לא צריך לעסוק במשהו אחר. דווקא אתם, אלה שעברו את הכנס והיו בתוכו, צריכים עכשיו לספוג אותו בצורה טובה.
מתוך השיעור הווירטואלי, 26.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
נוסטלגיה על העתיד
תפיסה מערכתית
לחיות את העבר, כדי לפסוע אל העתיד
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
קריקטורה יומית (14.04.2012)
איור: בת שבע ברוש
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: ערבות |
קריקטורה יומית (7.04.2012)
איור: מיכאל גונופולסקי
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: משבר עולמי, ערבות |
כולם יקבלו גילוי רוחני
שאלה: מה הכוונה שהקבוצה יוצאת ממצרים? מדובר על קבוצה מקומית או כל הכלי העולמי?
תשובתי: כל הכלי העולמי! לא יתנו לנו לצאת בנפרד, לאף קבוצה, לאף אדם.
זאת הערבות! מה אתה יכול לעשות?!
כלומר, כל מי שנמצא איתנו במערכת יקבל גילוי רוחני.
עכשיו מתבצעת יצירת התנאים ההדרגתיים לערבות. והערבות, זה כאשר אתה כבר מתנתק מהאגו וחוצה את הגבול שלו.
בזמן שאתה חוצה את הגבול של האגו, אתה רואה רע ענק שמפריד אותך מהחברים, רע כולל שהצטבר במשך כל תקופת העבודה שלך: מתחילת הלימוד שלך ועד לאותו היום שבו אתה כבר נמצא בנקודת הניתוק ממנו. וכאן נוצר תנאי הערבות.
ומעל מה עוד אפשר לבנות את הערבות, אם לא מעל לאגו השלם?
הערבות, זה שלמרות התפתחות האגו והתגלותו בתוכי, אני מבטיח שאתייחס לכל חברי הקבוצה באהבה, במסירות ונאמנות, כדי שבתגובה מצידם לא יהיה נדמה לי, מפני שכל מה שהם עושים, זה נדמה לי. תזכרו בתפיסת המציאות, האדם מצייר את המציאות בתוכו.
שאלה: כלומר, אני צובר את האגו כדי להגיע להר סיני, ואחר כך כמו טיל, אני שורף אותו?
תשובתי: אתה לא שורף את האגו, אתה מתחיל לעלות מעליו. הוא לא נעלם לשום מקום, אלא כל הזמן עוזר לך "לעכל" את עצמך עוד ועוד. אתה כבר תתרומם מעליו בכך שתשתמש בתכונות שלך ותהפוך אותן לתכונות של השפעה.
זוהי תחילת הדרך הרוחנית, ועד אז נעשית ההכנה, כי כל תקופת ההכרה האגואיסטית, כלומר, התקופה של מצרים, זאת עדיין לא העלייה הרוחנית.
מתוך השיעור הווירטואלי, 01.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
למצרים כקבוצה, ממצרים כעם
הכוח שמוציא אותנו ממצרים
הקבוצה הרוחנית וכל האנושות
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה |
קבוצה מאוחדת
שאלה: הדינאמיקה הקבוצתית עוברת כמה שלבים. השלב ההכרחי הראשון, הוא השלב של הביטחון. לפני שהאדם נפתח הוא צריך להרגיש שהוא נמצא במרחב מוגן, במקום שלא ידחו ולא ישפילו אותו.
תשובתי: יתרה מכך, במרחב הזה צריכה להיות תכונה שנקראת "ערבות הדדית".
להשׂגת המטרה אנחנו זקוקים לתמיכה של כל האחרים, כמו למשל בכדורגל בקבוצה מתקיפה טובה, או בצבא, כאשר הולכים לפעולת סיור, וכל אחד בטוח שהאחרים יתמכו בו. אתה פורץ קדימה מפני שעבורך כבר נעלמת הרגשת ה"אני", וקיימת ההרגשה של "אנחנו", והיא עד כדי כך חזקה, שבכלל לא אכפת לך לחיות או למות, העיקר ליישׂם את הרעיון המשותף.
כאשר בני האדם מאוחדים ברעיון משותף, הם מאבדים את האינטרסים האישיים, והאינטרס הכללי מתחיל להשפיע עליהם בצורה כזאת, שכבר לא משנה להם מבחינה אישית, באיזה אופן הוא יושׂג למען ביצוע המטרה המשותפת, הרעיון המשותף.
אם אנחנו משׂיגים מצב כזה באיחוד החברה, אז האדם מתעלה דווקא למדרגה שנקראת "אדם".
כלומר, דרושה לנו המטרה שתמיד צריכה לעמוד לנגד עינינו. היא צריכה להיות עבורנו!, לא עבור האדם שאיתו אנחנו עובדים ולא עבור הקבוצה, אלא עבורנו. מפני שאם לא נשתוקק אל המטרה, אז הטבע, בצורה כואבת, דרך ייסורים רבים, ידחוף אותנו אל אותה המטרה על ידי הכוחות המאלצים שלו. בכל מקרה, במצב הסופי, אנחנו נצטרך להשׂיג צורה כזאת של יחסים בינינו, כזה איחוד.
מתוך שיחה מס' 8 על החינוך האינטגרלי, 15.12.2011
ידיעות קודמות בנושא:
כוח הקסם של האיחוד
השפיץ
לא סתם ביחד, אלא לגמרי כמו אחד
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים |
הטוב ביותר לחברים
בעל הסולם, מאמר "הערבות": "משום שבערבות הכללית הזאת, נפטר כל יחיד מהאומה, מכל דאגותיו לצורכי גופו עצמו, ויכול לקיים מצות "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו, וליתן כל מה שיש לו, לכל המצטרך, היות שאינו מפחד עוד בעד קיום גופו עצמו, כי יודע ובטוח הוא, ששש מאות אלף אוהבים נאמנים נמצאים בסביבתו, עומדים הכן לדאוג בשבילו".
התנאי הוא כזה - הכוח העליון מתגלה רק אם אנחנו באמת זקוקים לו לצורך החיבור.
שאלה: מהיכן נובעת ההסכמה הזאת?
תשובתי: מהרצון המשותף. שאחד לא יכול לתקן את עצמו ללא השני. התיקון נעשה דרך החיבור הכולל. הכוח המתקן צריך להיות משותף בין כולם.
הכוח והשכל, היגיעה והגישה, הכול צריך לרדת מלמעלה. הכול מצטבר לאחד וכאילו "תופר" אותי עם האחרים.
ועל זה אנחנו צריכים לחשוב. אם אנחנו רוצים שזה יקרה, אז קודם כל דרושה לנו ערבות הדדית. כי בהתכללות ההדדית הכללית אין אף נקודת הלחמה עם האחרים, שלא יהיו שם כלולים כולם.
שאלה: האם ההסכמה לזה, היא הצעקה שלנו לבורא?
תשובתי: הייתי אומר שכן. רק שבעצם זאת אינה צעקה מאולצת. אנחנו מגיעים להסכמה על המצב שלנו, על חוסר האונים ועל הצורך להגיע להשפעה הדדית, לערבות, לחיבור הדדי, לעזרה ותמיכה הדדיים. כאשר אתה מתחיל לחבר את כל הדברים האלה, אז מתגלה שחסר לך הכוח העליון. אז אתה באמת זקוק לו, בעוד שמקודם הצרכים שלך היו בעלי אופי אישי.
אתה מגלה, שאתה זקוק לכוח העליון כדי באמת לקיים את התנאים של החיבור בהשפעה ההדדית בין כולם. רק שזה כבר לא כמו "יפי נפש", מפני שהמטרה היא לגלות את תכונת ההשפעה האמיתית שנמצאת בין כולנו.
לכן, כאן נדרשת ההסכמה הכללית, שאנחנו מבצעים את החיבור אבל לא למען התועלת הגשמית. ואז הוא מגיע כתוצאה מהחיפושׂ שלנו, מהעבודה שלנו לפי בירור המצב.
שאלה: במה החבר משלים אותי?
תשובתי: בכך שאיננו יכולים להבין אחד ללא השני מה דרוש לנו כדי לקבל את האור המחזיר למוטב. איננו יכולים לגלות את החיסרון האמיתי שלנו אם אני לא עוזר לו, והוא לא עוזר לי.
שאלה: האם אני מבקש עבור החברים?
תשובתי: אני משתדל להתפלל עבור החברים, אני דואג לכך שהם יקבלו גילוי רוחני, יבינו וירגישו מהו העולם הרוחני. כאשר כולם תומכים אחד בשני בזה, אז כל אחד מגלה את החיסרון הנכון.
אתה רוצה משהו שנראה לך כרוחניות. ולא משנה עד כמה נכון אתה מתאר את זה לעצמך. אפילו שהכול מלאכותי, עד שנקבל את המאור המחזיר למוטב, בכל זאת נשתדל לחשוב על החברים: "הייתי רוצה שהם ישיגו את זה לפניי". אם את הדברים הכי גדולים אתה מאחל תחילה לחברים, זאת כבר רוחניות.
מתוך שיעור מס' 6 בכנס בערבה, 24.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
להגיע עד לקצה גבול היכולת
לחייב את הבורא לעזור לנו
המשימה שלנו היא לדרוש. את כל היתר יעשה האור
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, ערבות, פוסטים נבחרים, קבוצה |
שיחות, 30.03.12
|
שיחה על כנסים והכשרות באמריקה |
שיחה על בתי הערבות |
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: כנסים, שיעורים והרצאות, תנועת "הערבות" |
קריקטורה יומית (29.03.2012)
איור: מיכאל גונופולסקי
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: תנועת "הערבות" |
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר