שאלתם? – אני עונה...- 105
שאלה מהבלוג באנגלית: בהתאם לכמה מקורות זה נחשב למצווה גדולה אם מישהו ייקח גוזל מהקן, אם אימו לא נמצאת שם. כשהאם חוזרת אל הקן היא כביכול פונה בצעקה לבורא, והוא מביא לעולם רחמים. מה זה אומר על פי הקבלה?
על הקיר של הבית שלי ציפור בנתה קן והולידה גוזלים. אני רואה איך היא דואגת להם, מביאה להם מזון ואיני מעז לגעת בגוזלים.
תשובתי: לא צריך!!! כל זה נפתר בעולם הרוחני, ולא בעולם הגשמי. בעולם הגשמי קיים בלבול גדול בביצוע המצוות, ראה הרמב"ם.
שאלה מהבלוג באנגלית: אם הדת מיועדת לכולם, אז למה היא לא מקבלת אנשים עם נטייה לא סטנדרטית?
תשובתי: הדתות נוצרו על ידי בני אדם ומופעלות על ידם, ואיך שנוח להם, כך זה מסתובב ומתומרן.
שאלה מהבלוג באנגלית: אני נולדתי במשפחה נוצרית, אבל מגיל שלוש ועד היום אני לומד קבלה. לא מזמן החבר שלי, יהודי במוצאו, אמר, שללמוד קבלה יכולים רק יהודים, ואילו עבור שאר אומות העולם זהו חטא גדול. אבל אני מרגיש את עצמי כל כך נוח בזמן לימוד הקבלה, היא באמת עוזרת לי ליצור קשר עם הבורא.
מצד שני, אני נוהג לפי הדת של ההורים שלי ולא רוצה להחליפה.
שאלה: האם אפשר להתוודות או להתייחס בכבוד לאיזו דת מסוימת ובאותו הזמן ללמוד קבלה?
תשובתי: אתה יכול להמשיך ללמוד, ולחברך היהודי תגיד שהוא לא מבין כלום ביהדות!
ידיעות קודמות בנושא:
מה היחס שלך לדת?
על הבדלי התרבות
סם החיים או סם המוות
להשאיר תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
שייך לקטגוריה: הדת בראי הקבלה, שאלות ותשובות |
שיטות ההרגעה וחכמת הקבלה
שאלה: חבר אחד התקשר אליי ואמר: "אני יושב ולומד תורה, וטוב לי ככה". פעם הוא למד איתנו בקבוצה ואחר כך עזב...
תשובתי: לימוד תורה נותן לאדם סיפוק. הוא רואה שכל העולם עוסק בזה ולכן מרגיש את עצמו בטוח יותר, כמו תינוק בידיים של אמא.
אבל אם לאדם קיים צורך פנימי חד, שלמרות ההמונים מעניינת אותו ההכרה, ההבנה, ולא ההרגעה הפנימית שהוא מוכרח לפרוץ אל הידע העליון, להרגשה, לגילוי העולם, לסיבה שלו, לתוכנית, למטרה, אז האדם הזה הוא שלנו, אז הוא הולך בראש כמו כל הקבוצה העולמית.טבעי הדבר, שבדרך מתחרש המיון, הניפוי, שרבים עוזבים, ואחר כך יבואו אלינו חדשים וכך תעבור תקופה נוספת.
אבל עבור כל אדם ההתקדמות האישית שלו מלווה בשאלה הקבועה: "האם אני הולך קדימה להשגה, להיכרות עם ההנהגה העליונה? או שאני שוכב על הספה ומרגיע את עצמי באותם הדברים כמו האחרים והכול בסדר? אני אחכה, ומה שיהיה יהיה, ובינתיים טוב לי". כאילו שאני סגרתי את התריסים ומסתכל דרכם רק קדימה, כמו שסוגרים לבהמות את העיניים כדי שהם יסתכלו רק קדימה. על כך מבוססות כל השיטות חוץ מחכמת הקבלה.
הם "רותמים" את האדם, נותנים לו ביטחון: "הכול יהיה אצלך בסדר, אם אתה תמשיך כך ללכת". אומרים: "תדע פחות, תישן טוב יותר".
ועוד כל יום אני מבצע איזה שהן מצוות: שם הדלקתי נר, פה התפללתי או שעשיתי עוד משהו, אז בהתאם לזה אני כבר כאילו מחובר, כלומר, הכול בסדר גם בעולם הזה וגם בעולם הבא, כמובן שהכול מסודר בצורה טובה.
שאלה: איך אתה מתייחס לאותן השיטות שמדברות באותן המילים, שבהן מדברת חכמת הקבלה, כי הן הרי כולן דומות?
תשובתי: כן, הכול דומה. אם כולם מדברים על אהבה ועל ידידות, אז כולם דומים, החל מהסוציאליזם, הקומוניזם ועד לנאציזם וכולי.
אני נפגשתי עם הרבה מנהיגים של תנועות שונות: סופים, גורו למיניהם, אולם אפילו איני רוצה להזכיר אותם, שלא יחשבו שאני מזלזל באנשים האלה. פשוט חכמת הקבלה זה משהו אחר לחלוטין.
חכמת הקבלה מיועדת לאדם שמחפש תשובה ולא הרגעה באיזה שהוא שלב, סיפוק, הסתפקות בתשובה מרדימה. הוא לא נרגע, לא צריך להוכיח לו בכוח השכנוע: "תראה, ישנם מיליונים שמאמינים בזה", הוא לא שם לב לטיעונים כאלה.
מקובל זה אדם שהולך עד הסוף. אל תאמין, אל תסמוך על שום דבר, עד שלא תגלה בתכונות החדשות עולם חדש. נאמר, "אלף נכנסים לחדר", כלומר, לתוך הכלי הזה, ורק אחד בסופו של דבר "יוצא להוראה", אל האור.
"אלף ואחד", בעיקרון הכוונה היא כמובן לא לכמות. איננו צריכים לחשוב כך ולהתאכזב. "אלף ואחד", הכוונה שאנחנו צריכים להשיג הגדלה פי אלף, עד "אריך אנפין".
מתוך השיעור הווירטואלי, 08.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
ושוב על הדת...
חכמת הקבלה: לא להרוס, אלא לבנות
לקחת את האגואיזם בתור שותף
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הדת בראי הקבלה, התפתחות רוחנית |
אין מצווה בלי עבירה
במצוות ועבירות, הכוונה רק למה שמשפיע על המערכת הכללית שלנו, על גילוי האור העליון, על היכולת להידמות לבורא. כמובן, שזה כולל גם את היחסים הפשוטים בעולם הגשמי כלפי הזולת, העולם, האנושות, הטבע, האקולוגיה. כי היחס שלך כולל את כל הרגשות שלך. אבל המצוות והעבירות קיימות רק כלפי החיבור וההידמות או חוסר ההידמות לבורא.
יש בכך דרגות, "דומם", "צומח" ו"חי", ואילו הדרגה האחרונה, ה"מדבר", הוא זה שמבצע את כל העבירות. אם הרצון לקבל בדרגת ה"מדבר", שהולך להתחבר עם הבורא, להידמות לו, עושה דבר הפוך לחיבור, אז זה נקרא "עבירה".
"ישראל" שמשתוקק אל הבורא, הוא זה שעושה עבירות, ואילו "אומות העולם" לא עושים עבירות, אצלם קיימות רק שבע מצוות בני נח. האדם, שבינתיים לא נכנס לדרך העלייה הישרה אל הבורא, שנקרא "ישראל" (ישר- אל), גם כן צריך להתייחס יפה לאחרים: לשמור על הטבע, על האיזון שלו ועל האקולוגיה, לעשות בתי משפט, שיהיה צדק ברמה האנושית, לא לאכול בשר של בהמה שעדיין חיה וכולי.
אבל המצוות והעבירות הרוחניות שייכות רק לסולם המדרגות הרוחניות, לקווים ימין ושמאל. ללא הרגשת העבירה, לא תוכל לגלות את היצר הרע שלך ולא תרגיש שאתה זקוק למאור המחזיר למוטב. כך אתה מגיע לקו האמצעי.
לכן נאמר, "אין צדיק בארץ אשר עשה טוב ולא יחטא". אנחנו צריכים לגלות את כל העבירות של האגו שלנו, כי בלי זה, לא יהיה לנו צורך בתיקון. אם כתוב, ש"צדיק מלא מצוות כרימון", זה אומר, שבתחילה הוא גילה בתוכו את אותה הכמות של העבירות.
מתוך שיעור על "תלמוד עשר הספירות", 02.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
הכול לטובת הנקודה המשותפת שלנו
הרווח הנקי של האדם
לעמוד במקומו של הדיין
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
הכול לטובת הנקודה המשותפת שלנו
עבירה נחשבת רק כחוסר הרצון שלי להתחבר עם החברים. אין עבירות אחרות. מובן, שאסור לעשות רע לאנשים אחרים, אבל אנחנו לא דנים במה ששייך לגוף הבהמי ולרצונות הטבעיים שלו: אוכל, מין, משפחה וכן רצון לעושר, שליטה, כבוד ומושכלות. כיצד יכולה להפריע להתקדמות הרוחנית שלך העובדה שתהיה עשיר או קנאי? להיפך, נאמר: "קנאת סופרים תרבה חכמה".
אינך צריך לצמצם את הרצונות שלך, תשאיר אותם במנוחה, הם יצטמצמו בעצמם. ובכוח לא תוכל לעשות איתם שום דבר. רק תגדיל את חשיבות החיבור דרך הזולת עם הבורא. ואם אתה תרגיש שבמקום החיבור וההשתוקקות לחיבור, פתאום מגיעה לך הכבדת הלב, שמרחיקה אותך ומאלצת אותך לזלזל בחיבור, זה נקרא שאתה נמצא בעבירה.
מובן שלא אתה עשית אותה. האדם לא עושה עבירות, הוא מקבל אותן מלמעלה. מלמעלה נותנים לך רצון, מחשבה, ואתה מתרחק מהסביבה, מתחיל לזלזל בה, ולא רוצה להיות איתם. רק על עבירות מסוג זה מדובר.
מדובר רק על סוגי הקשר בינינו. בתוך כל אחד מאיתנו מסתתרת בהמה, ואילו בינינו אנחנו מתחברים בכל מיני סוגי הקשרים האפשריים.
מה שמתרחש בתוך הגוף הבהמי הזה, לא מעניין אותנו, אותנו מעניין רק מה שמתרחש בינינו. בינינו קיים האור ואנחנו רוצים לדעת כיצד לבנות כזאת רשת שבה נוכל לגלות אותו.
אם אני יוצא מתוך הבהמה שלי, מתעלה מעל עצמי, זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", מפני שהדעת נמצאת בתוך השׂכל הבהמי שלי. את העלייה הזאת אני רוצה ונמשך לנקודה המרכזית שבינינו.
בנקודה המרכזית הזאת אנחנו מגלים את הרצון הכללי המשותף, את המחשבה המשותפת, ושם אנחנו נגלה את הרצון המשותף וההדדי שלנו להשפיע, שנקרא "ערבות הדדית". הרגשת ההדדיות מורגשת בנקודה שבה לא נמצא אף אחד מאיתנו, אלא קיים משהו שנולד מחדש, שנמצא מחוצה לנו. והנקודה הזאת תהפוך למקום הגילוי של הכוח העליון.
ואילו את הגופים הבהמיים האלה אנחנו אחר כך בכלל נפסיק להרגיש, העולם הזה ייעלם מתוך התפיסה שלנו ותישאר רק ההרגשה האחת של האור, שממלא את החלל שבינינו.
אם אני נמשך רק אל עצמי, אז יוצא ממני אדם רגיל של העולם הזה. אך אם אני נמשך אל החברים, אבל רוצה לנצל את הקשר שלנו למען עצמי, זאת כבר עבירה, קליפה. כי אני משתמש בכוח הקבוצה והיציאה מתוך עצמי למען התועלת והרווח שלי.
ואילו "מצווה" נקראת, כשאני מעביר ומשתמש בכל הרצונות שלי, בכל היכולות והפוטנציאל שלי לטובת הנקודה המשותפת המרכזית שלנו.
מתוך שיעור על "תלמוד עשר הספירות", 02.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
אין מצווה בלי עבירה
השלישי לא ניתן
הפיזיקה של הרצונות שלנו
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
השורשים הרוחניים של המסורת
שאלה מהבלוג באנגלית: האם תפילין או התפילות "שמע" ו"שמע ישראל" מסייעים לזירוז של קבלת האור? – לא.
אם לא, תסביר בבקשה מדוע היהודים מקיימים את המסורת הזאת?
תשובתי: מפני שזאת מסורת, התנהגות בעולם שלנו שתואמת לתיקון העליון שצריך לעשות לכל אחד מ- 613 הרצונות שלנו, לכוון את כולם ל"אהבת הזולת".
שאלה מהבלוג באנגלית: במשך הדורות המקובלים קיימו בקפדנות את כל המסורות והמנהגים של העם שלהם. הם הדגישו את החשיבות של קיומם הפיזי והרוחני. גם בעל הסולם והרב"ש קיימו אותם. אז מדוע איננו משייכים חשיבות רוחנית לפעולות הגשמיות?
אם הפעולות הפיזיות אינן כה חשובות, אז מדוע במשך כל השנים האלה, בלבלו ליהודים את המוח? מדוע אי אפשר היה מייד להסביר הכול בצורה מדויקת, כדי שאנשים לא יאבדו זמן ותקווה לחינם?
תשובתי: הגיע הזמן...
ידיעות קודמות בנושא:
את ה"ידיים" נוטלים עם האור
ברית מילה לנשמה ספרדית
הקרבת קורבנות היא התקרבות אל הבורא
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הדת בראי הקבלה, שאלות ותשובות, שורשים רוחניים |
לעמוד במקומו של הדיין
אנחנו צריכים לדעת דבר פשוט, איך אני מגיע לבקשה. ומה שקורה עם הבקשה, את זה אנחנו נדע אחר כך.
כשאנחנו נעלה ונהיה בעצמנו חלק מהעליונים, נבין אותם קצת. עכשיו אני לא יכול להיות במקום אבא ואמא עד שאני בעצמי לא אהיה גדול ואהפוך להיות אבא או אמא, שמוליד ילדים ואז אני אבין מה זה להיות אבא או אמא. כשאני ילד או בחור אני לא מבין מה זה. לדעת, זה אומר לעמוד באותו המקום.
לכן כתוב: "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו". כי רק אז אתה תוכל להיות דיין, מה זה דיין? הכוח של קו שמאל שמופיע מצד הכלים, כנגד קו ימין בכל סולם המדרגות, ומבין את המגבלות שלהם, את כל הקשיים, הגבורות שבהם. זה נקרא להיות דיין.
דיין אמיתי הוא מי שבעבר היה בעצמו פושע גדול ואכזרי, שעכשיו תיקן את כל הפשעים הקודמים שלו. אם הוא לא עבר דרך כל זה בעצמו, אז איך הוא יכול להיות דיין?
יש לו ניסיון, ולכן הוא יכול לקלוט בתוכו את כל הבקשות, האבחנות, הקלקולים, להבין אותם, להרגיש אותם ולתת דין וחשבון. משום שהוא מסוגל, יש לו כלי לזה, יש לו "רשימות" מזה. זה נקרא דיין אמיתי, ואז הוא לא יכול לטעות ברוחניות.
ואילו בעולם שלנו הכול הפוך, ולכן העולם שלנו נמצא בכזה מצב רע, כי אנחנו לא בונים את החברה שלנו לפי השתוות עם החוקים הרוחניים. תתאר לעצמך, אם כל הדיינים היו מהפושעים בעבר, איזה משפט צדק היה לנו, איזה יופי היה.
נאמר: "אין צדיק בארץ אשר עשה טוב ולא יחטא". האדם חייב לעבור דרך כל העבירות ואז הוא משיג את המצוות. החוקרים הכי טובים, הם אלא שבעבר בעצמם עסקו בפשע. הם מכירים את כל הדקויות, איך לפרוץ מנעולים, כספות. הם עברו הכול בעצמם, הם לא למדו את זה באוניברסיטה.
בעולם הרוחני בדיוק כך זה מתרחש, "אין אדם עומד על דבר מצווה, אלא אם כן נכשל בה".
לדוגמה, משה התחנך ארבעים שנה בבית פרעה וארבעים שנה בבית יתרו. ורק אחר כך הפך להיות המנהיג של עָם ישראל. הוא ספג בתוכו את כל הקליפה ואת כל החכמה ועיבד את זה בצורה הנכונה.
לכן, לא צריך לפחד מהעבירות. כמו שנאמר: "אפילו הגרועים שבך מלאים מצוות כרימון".
מתוך שיעור על "מלמוד עשר הספירות", 02.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
לרשעים אמת משלהם
השלישי לא ניתן
שופטים ושוטרים בכל השערים
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
הגיע תורן של הפעולות הרוחניות!
במשך אלפי שנים התפתחנו בדרגות ה"דומם", ה"צומח" וה"חי". וזאת כבר צורת התפתחות לא פשוטה, מפני שבשורשה נמצאת השבירה של "אדם הראשון" הרוחני, כלומר, של הנשמה שנשברה שלאחריה בכל חלק קיימים כל החלקים האחרים. כך לכל חלקיק מופיעה האפשרות לחיות: לקבל ולהשפיע, לספוג ולפלוט.
מהשילוב של שני הכוחות הללו: קבלה והשפעה, נוצרות כל צורות החיים, צורות הקיום. כי חומר הבריאה של הרצון לקבל בצורתו ההתחלתית, אינו מסוגל להתקיים. דרוש לו כוח כנגדו - רצון להשפיע.
בדרך כזאת נעשית התפתחות החומר, כלומר, הרצונות. עד שהעניין מגיע ל"אדם", שגם הוא מתחיל להתפתח. אבל לאדם נדרשת התפתחות מיוחדת, נוכחותו של כוח רוחני נוסף עוד יותר גדול. ולכן, מופיעה כזאת קבוצה, שנקראת "ישראל", שמשמעותה "ישר - אל".
אחרי יציאתה מבבל, הקבוצה הזאת יורדת למצרים כדי לספוג לתוכה רצון נוסף חזק מאוד, במצב המכונה "גלות מצרים". ולאחר שהקבוצה הזאת מקבלת רצון לקבל נוסף כזה, היא זוכה לעבוד עליו, אבל כבר בעל מנת להשפיע.
מהדָרגה האמצעית שבה היו נמצאים כל אומות העולם, הקבוצה הזאת יורדת תחילה למטה עד לעומק של "מינוס 400 שנה" של גלות מצרים, נופלת 400 מדרגות (בהתאם למחזור ההתפתחות של ד' בחינות דאור ישר), ואחר כך היא עולה יחד עם הרצון הנוסף שנרכש במצרים, היא יוצאת ממצרים, מקבלת את התורה, עולה עד לבניין בית המקדש הראשון. אך לאחר מכן מתרחש החורבן שלו והנפילה, בניית בית המקדש השני ושוב חורבנו. ובסופו של דבר הקבוצה הזאת נופלת עד לעומקה של הגלות הזאת האחרונה, שבה אנחנו נמצאים עכשיו.
במידת הנפילה לעבדות מצרים, התרחשה גם העלייה בזמנים של שני בתי המקדש. וכל זה כדי להישבר וליפול מאותו הגובה ולהשיג את השבירה הסופית שקיימת בגלות שלנו היום. הנפילה העמוקה הזאת היא הסופית ואין יותר לאן ליפול. וממנה אנחנו כבר עולים כולנו יחד, עם כל אומות העולם ומסיימים את התיקון.
כל פעולה רוחנית גוררת אחריה תוצאות גשמיות בעולם הזה. ולכן אנחנו צריכים לעבוד בעולם הגשמי הזה במשך כל הגלות.
הגלות מסמלת ניתוק מהעולם הרוחני וחוסר היכולת לעשות פעולות רוחניות כלשהן. אבל הודות לכך, שאנחנו עושים פעולות גשמיות עם הרצון לקבל, לא על ידי הנשמה, אלא על ידי הגוף, בזה אנחנו עושים את עבודת ההכנה של תקופת הגלות.
אבל בימינו מסתיימת הגלות האחרונה וכולנו צריכים לצאת לגאולה. ההבדל בין גלות לגאולה, הוא באות א', בגילוי הבורא. וזה אומר, שאנחנו צריכים לגלות את העולם העליון, את אותו המצב שבו הבורא ממלא את כל הבריאה, את כל המציאות.
אותה המציאות שבה אנחנו חיים כאן ועכשיו נשארת, צריך רק להוסיף להרגשה, להבנה ולגילוי שלנו, את האור העליון, את כוח ההשפעה, שימלא בעצמו את הכול. ובו, בהתאם לתכונות המתוקנות החדשות, אנחנו נרגיש את העולם העליון.
אז אנחנו נבין את המשמעות של אותה עבודת ההכנה שעשינו קודם לכן בזמן הגלות, בכך שקיימנו את המצוות הגשמיות, כי לא היינו מסוגלים לעשות משהו אחר. ובזה שחזרנו לארץ ישראל הגשמית, ממנה אנחנו כבר צריכים לעלות לארץ (רצון) ישראל הרוחנית.
נאמר: "כל פעולה עושה רושם", אפילו פעולה גשמית, מפני שמעליה אנחנו בונים אחר כך פעולה רוחנית. חלק מהדורות היו חייבים לעשות עבודה גשמית בעולם הזה, והדורות האחרים כבר חייבים לעשות פעולות רוחניות. לכן אנחנו מתרכזים רק על העבודה הרוחנית: בכוונות וברצונות של האדם, ביחס שלו להסתר וגילוי, לתכונת ההשפעה שאותה הוא עומד לרכוש.
מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", 30.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
האבות: אז ועכשיו
המדריכים של הדור האחרון
התיקון הוא תחילת השלב הסופי
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי, תפקיד ישראל |
אל הקומה הרביעית, אל האהבה
בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, אות קט"ז: "כי הזוכה למצות האהבה, דהיינו על ידי התשובה מאהבה כנ"ל, שזוכה על ידיה, שהזדונות נהפכו לו לזכויות".
בכללות, בדרך שלנו נמצאות ארבע מדרגות.
למטה נמצא הרצון לקבל השבור, כלומר האח"פ השבור. זה נקרא "זדונות". במדרגה הבאה נמצא הרצון להשפיע השבור, כלומר גלגלתא ועיניים (ג"ע) השבורים. זה נקרא "שגגות".
מעל זה נמצא המחסום. מעליו נמצא הרצון להשפיע המתוקן, ג"ע. זוהי מדרגת הבינה, "צדיק שאינו גמור", שמבצע 612 (תרי"ב) מצוות, וזהו המצב של "חפץ חסד" (ח"ח), "לשמה". ולבסוף אנחנו מגיעים ל"מצווה האחת" שהיא המצווה ה-613, מצוות האהבה. זהו כבר הרצון לקבל המתוקן.
עם מעבר המחסום, השגגות הופכות למצוות והזדונות הופכים לשגגות. ועם העלייה למדרגת האהבה, השגגות שנותרו הופכות למצוות באח"פ המתוקן, והמצוות עולות מהדרגה השלישית לגלגלתא ועיניים.
לכן, ה"זדונות" הם הרצון לקבל על מנת להשפיע, שנשבר והפך לרצונות לקבל על מנת לקבל, לאח"פ השבור, המקולקל. והגלגלתא ועיניים השבורות הן ה"שגגות".
כשאנחנו מתארים את כל זה, העיקר הוא לא לצאת מהמסגרת של עשר ספירות. אם כבר להתבלבל, אז שזה לא יהיה במרחב הדמיון, אלא בגבולות ברורים.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 20.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
על מה אתה מבזבז את החיים
להיפטר מהזדונות
להצית את ניצוץ האהבה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
להרכיב את העולם שמפורק לחלקי חילוף
את הטבע הפנימי שלנו אנחנו בכלל לא צריכים לתקן. לא משנה מה אעשה עם עצמי, אני אשאר כמו שאני. לא קיימת מצווה לתקן את התכונות הבהמיות, הן אינן מפריעות. אני צריך רק לקבל את כוח החיבור במקום כוח הדחייה. זה הכול. אני צריך לעבוד רק על הדבק שמחבר בינינו, ולא על עצמי.
לכן כל העבודה שלנו מרוכזת בקבוצה, והכיוון יכול להיות רק לחיבור או לניתוק. ועל האדם עצמו בכלל אסור לעשות חשבונות כלשהם. ישנם אנשים רבים שיושבים ואוכלים את עצמם: "מי אני ומה אני, למה אני כזה?". בעבודה הרוחנית, לא מעניין אף אחד למה אתה כזה. גם לא את הבורא!
כולנו חלקים שונים של מנגנון אחד. האחד הוא גלגל שיניים, השני הוא מוט, השלישי הוא מסנן, הרביעי הוא משאבה, החמישי הוא גנרטור, וכן הלאה. כולם נשארים בפנים כפי שהם היו. צריך רק לחבר את כל זה למערכת אחת. ואילו אתה יושב ובוכה על מה שקורה בפנים עם המשאבה שלך. אל תדאג, היא בעצמה בסדר גמור. כל הבעיה היא רק שאתה לא מחבר אותה בצורה הנכונה עם כל שאר החלקים.
הכיוון הזה הפוך לחלוטין ממה שחושב העולם. לכן, כל העבודה היא בהשגת "ואהבת לרעך כמוך", שהוא הכלל הגדול שלפיו אתה צריך לכלול את כולם במכונה האחת, במערכת האחת.
מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 17.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
בשייט על ספינת ה"איחוד"
חוקי החיבור בין הנשמות
להגיע לאגואיזם האמיתי
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
כשאנחנו מזכירים זה לזה על העיקר
אני מתקן לא את עצמי אלא את ההתכללות שלי באחרים. בי אישית אין מה לתקן, מלבד הקשר שלי עם האחרים.
מיהם ה"אחרים" האלה? כאן צריכים להבין ש"אני של אתמול" זה כבר לא ה"אני של היום". לפי המצבים השונים בתוכי אני צריך לברר את המצבים ביני לבין האחרים. בכל יום האדם מתחיל מדף לבן, והתיקונים מתרחשים תמיד בקשר ההדדי בין הפרצופים.
כתוב, שהאהבה בין הבריות מכוונת לאהבת הבורא. אהבת החברים מהווה את אותו הכלי, אותו היחס, שבו אני מביע את ההשפעה שלי כלפיו. הרי הבורא הוא החוק הכללי, התכונה הכללית שאני מגלה בקשר ההדדי בין כולנו.
אין שום דבר מחוץ לכלי הכללי. ביחס שלי לחברים, ברוחי, בליבי, אני יוצר את הבורא. ועד אז הוא למעשה אינו קיים.
שאלה: אנחנו מבצעים בקבוצה תרגיל: כל אחד צריך לחשוב על כך שכולם ידאגו לכולם במחשבה. בשיחות בינינו אנחנו מזכירים על כך זה לזה ומוסיפים: "בעזרת הבורא". האם זה מביא אותנו לאהבה אמיתית?
תשובתי: כן, אם אתם מתכוונים שכל דבר יכול להתקיים רק בעזרת האור המחזיר למוטב. אז אתם באמת בונים את התנאים הנחוצים למימוש.
לאהבה אין גבולות, היא מתפשטת עד אין-סוף והלאה. בכל פעם אנחנו מגדירים אותה אחרת – כשאנחנו יוצאים מתוך הרצונות והכוונות הנוכחיים שלנו. התרגיל הנוכחי פועל נגד השכחה: כל החברים מזכירים זה לזה על שלושה תנאים: אני, הוא והכוח העליון. האור המחזיר למוטב הוא, במילים אחרות, האור המחזיר אותנו זה לזה. פעם, בחיבור בינינו היה שורה האור, ועכשיו כשהוא "מלחים" אותנו מחדש, הוא מממש את התנאי ההכרחי של התיקון כדי לשרות בנו שוב. זה מה שנקרא "מצווה" בשפת הקבלה.
מתוך ההקדמה לתלמוד עשר הספירות, 01.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
האור יסיים את הבנייה
הגול המיוחל לתוך השער שלנו
אנחנו דורשים – הבורא מבצע!
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
מצוות "ואהבת לרעך"
זה לא פשוט להגיע להבנה שהדבר החשוב ביותר עבורנו הוא החיסרון, ושהיום והלילה, הטוב והרע, נמדדים ביחס אליו.
אם יש חיסרון, זה טוב, וזה נקרא "יום". אם אין חיסרון, זה נקרא "לילה". כך אתה צריך כל הזמן לבדוק את עצמך. וזה הפוך לגמרי ממה שהתרגלנו אליו, כי זה לא תואם להרגשות ברצון לקבל שלנו, אלא בנטייה להשפעה, לקדושה.
אתה צריך לדמיין לעצמך שאתה רוצה לעמוד מול המלך ולמצוא חן בעיניו, להשפיע לו. אבל מה אפשר להשפיע לו, מה ימצא חן בעיניו, כדי שזה יוכל להיקרא השפעה שלנו? – צריך לבדוק ממה הוא נהנה.
כל הפעולות הללו שמהן הבורא נהנה, נקראות "מצוות", ואפשר לבצע אותן רק בעזרת האור המחזיר למוטב, שנקרא "תורה". כל המצוות נמצאות בקשר בין הנבראים, ולכן "ואהבת לרעך כמוך" הוא כלל גדול בתורה. זה נקרא תיקון הרצון הכללי באמצעות התורה, מפני שהאור שנמצא בה מחזירו למוטב. ואז, מבין כל הפעולות האלה שבזכותן אנחנו מתחברים, נולדת השפעה אחת גדולה, שנקראת הכלי הכללי, הנשמה האחת.
ההשתוקקות לזה נקראת יום, ופעולות החיבור נקראות מצוות. התכונה הכללית שמתגלה בזה נקראת תכונת ההשפעה, או המסך, האור החוזר, שבו מתגלה התענוג של בעל הבית, ובעל הבית עצמו. ולפי מידת השתוות הצורה, מתגלה האור הישר בתוך האור החוזר. כך אנחנו מתקדמים.
מתוך שיעור על מאמר של בעל הסולם מהספר "שמעתי", 25.01.2012
ידיעות קודמות בנושא:
האהבה לבורא – סוף ההתפתחות המרתונית
הגנה כפולה
כמה טוב שאין מה לגנוב...
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
האהבה לבורא – סוף ההתפתחות המרתונית
שאלה: מה נותן לנו הכלל של "ואהבת לרעך"?
תשובתי: בזכות הכלל הזה של "ואהבת לרעך" אנחנו יכולים להגיע לאהבה לבורא, למטרה שלמענה אנחנו מתחילים את ההתפתחות שלנו. סיבת בריאת הנברא היא להביא אותו לאהבה לבורא.
לבורא קיימת מלכתחילה אהבה שלמה לנברא, בהתאם לטבע שלו, כ"טוב ומטיב". ולהביא את הנברא לטוב הזה – זה להביא אותו לדבקות בבורא. משמע, שהאהבה לבורא היא מטרת ההתפתחות שלנו, הנקודה הסופית שלה.
היא מושגת בזכות קיום "612" מצוות (הכנות שונות בתוך 612 הרצונות האגואיסטיים שלנו, כדי להפוך אותם להשפעה), שדרושות כדי להגיע למצוות האהבה, המצווה האחרונה, ה-613: ההשפעה ההדדית.
כל כלל מורכב מחיבור של המון פרטים. כמו הדוגמה של ה"חברה קדישא" (חברה קדושה), שבנויה על חוקי ההשפעה ומורכבת ממספר אנשים שהתאספו יחד לשם מטרה אחת: להשפיע זה לזה ולהשיג מטרה נעלה יותר בזכות ההשפעה הזאת.
ההשפעה ההדדית עצמה היא לא המטרה. אם אנחנו מתאספים רק כדי להשפיע זה לזה, אנחנו בונים בכך חיבור אגואיסטי, כשאנחנו נהנים זה מזה. החיבור הזה משתלם לי, כי כשאנחנו בקבוצה של עשרה אנחנו יכולים להשיג מילוי גדול יותר ממה שכל אחד מאיתנו היה משיג לבד: כל אחד יקבל תענוג מתשעת האחרים.
אבל השפעה כזאת אינה מוציאה אותנו מהכלל האגואיסטי של קבלה למען עצמי. רק אם אנחנו משפיעים זה לזה כדי להשפיע לבורא, אז באמת אפשר לקרוא לנו "חברה קדושה", שרוצה להשיג השפעה. אחרת אנחנו נבנה חברה אגואיסטית, כפי שמקובל בעולם הזה, כדי לקבל תועלת הדדית זה מזה.
אם מדברים על המבנה הרוחני המושלם, הרי שצריכים להיות בו לא פחות מעשרה בני אדם, כנגד עשר הספירות של הגוף הרוחני. ואז ההשפעה שלנו זה לזה תביא אותנו להשפעה לבורא. כי הרי יחד אנחנו רוצים להרכיב עשר ספירות מלאות. כשהמלכות נכללת בתשע הספירות הראשונות, נוצרות עשר ספירות של השפעה (עשר ספירות דאור ישר). וכשתשע הספירות הראשונות נכללות במלכות, נוצרות עשר ספירות של קבלה (עשר ספירות דאור חוזר). כך נוצרת ההשפעה ההדדית. והחיסרון לפעולה כזאת מאפשר לנו לקבל מלמעלה את הכוח והמילוי. והחיסרון הזה הוא שנקרא "תפילה".
מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 15.12.2011
ידיעות קודמות בנושא:
612 המרכיבים של האהבה העליונה
הרצונות שלכם בתוכי – כמו גרגרי רימון
המצווה העיקרית
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
612 המרכיבים של האהבה העליונה
חוק האהבה לזולת מתבסס על קיום 612 מצוות – תיקון של 612 רצונות שמתגלים במבנה הרוחני שלנו. כשאנחנו מקיימים אותן, אנחנו משיגים את הכלל המסכם: "ואהבת לרעך כמוך".
612 המצוות הן 612 רצונות שלנו, שמלאים בכוונה אגואיסטית: ליהנות את עצמי. אף אחד מאיתנו לא מסוגל לקיים את 612 המצוות האלה ביחידות, אלא רק אם יתחבר עם האחרים ויתחיל לברר את היחסים ההדדיים שלנו זה לזה. רק בצורה כזאת אנחנו מגלים את כל הרצונות הללו.
אף אדם אינו מסוגל לקיים לבדו מצווה כלשהי. הרי המצווה נובעת מתוך הכלל של "ואהבת לרעך כמוך". הקשר האגואיסטי בינינו נקרה "עברה", והקשר האלטרואיסטי בינינו נקרא "מצווה". לכן, כל עוד האדם לא התחיל להתחבר עם האחרים, הוא לא מבצע לא עברות ולא מצוות, אלא פשוט חי חיים בהמיים פשוטים, שעליהם בכלל לא מדובר כאן.
ורק בתנאי שהוא רוצה להתקשר עם האחרים, כדי להשתמש בהם לשם השגת ההשפעה – שם מתגלים הרצונות האגואיסטיים שקושרים אותו עם האחרים. ורק במקרה כזה אפשר לדבר על קלקול או תיקון.
הקלקול שעליו נאמר: "בראתי יצר רע" – הוא כבר שלב מתקדם מאוד, שבו האדם מגלה חלק מ-612 הפגמים שלו ביחס לקשר עם האחרים.
ולאחר מכן הוא מגיע להכרת הרע, ומבין שהוא חייב לתקן את היחס האגואיסטי שלו לאחרים. כלומר, להגיע ל"סליחות", ל"ימים הנוראים", שבהם הוא מבין עד כמה הוא משתמש בזולת בצורה אגואיסטית. ואז מתחולל בו מהפך, שנקרא "ראש השנה" – תחילתה של דרך חדשה, שבה הוא רוצה לקבל את הצורה ההפוכה מהרע שלו.
וזה קורה לאחר שהוא עבד זמן רב בקבוצה והבין את הצורך בתיקון. ואז הוא הופך בהדרגה את 613 העברות ל-613 מצוות.
ואם הוא לא יתחיל לעבוד בקבוצה, הוא לעולם לא יגלה אף אחת מ-613 העברות שלו. הרי כולן עומדות ביחס לאותו הכלל של "ואהבת לרעך כמוך", ואינן קיימות מחוץ לקשר עם האחרים. זהו הכלל הכללי שכולל בתוכו את כל הפרטים.
ולכן, כל צורות הקשר שקיימות בינינו, נובעות מתוך הכלל של "ואהבת לרעך", ומתייחסות ל-612 הפעולות שלנו זה כלפי זה, ולתכונות שעלינו לתקן.
כשאנחנו מבצעים את התיקונים הפרטיים, אנחנו מגיעים לכלל הגדול של "ואהבת לרעך" ודרכו – אנחנו מגיעים לאהבה לבורא. כשאני מתקן את 612 הרצונות שלי מאגואיזם להשפעה, אני משיג יחד עם כולם את החיבור המושלם, שבו מתגלה הכלל הגדול של האהבה לזולת, כהכנה לכך שיתגלה בו "הכולל", הבורא, שנקרא "פלוס אחד".
מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 15.12.2011
ידיעות קודמות בנושא:
הרצונות שלכם בתוכי – כמו גרגרי רימון
האהבה לבורא – סוף ההתפתחות המרתונית
לבד אין עם מה לבוא אל הבורא
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
הרצונות שלכם בתוכי – כמו גרגרי רימון
האדם אינו מסוגל לקיים לבד את כל תרי"ג המצוות. במקרה כזה לא יהיה לו קשר עם האחרים, והוא הרי חייב להגיע להתכללות הדדית: לספוג את הרצונות שלהם ולהעביר להם את הרצונות שלו.
לכל אחד יש את שורש הנשמה שלו, ורק כשאנחנו מתחברים זה לזה וסופגים את הרצונות המשותפים, אז כל אחד נכלל באחרים בצורה שווה. רק בצורה כזאת כל אדם יכול להגיע לשלמות.
במקור, לכל אחד הייתה רק הנקודה של שורש נשמתו בעולם אין-סוף. ועל אף שהוא היה שם במצב מושלם, השלמות הזאת הושגה על ידי האור העליון. והאדם עצמו, כלומר הנקודה של כל אחד, נבדל מהאחרים: האחד היה שייך לרגל של הגוף הרוחני הכללי, האחר לאוזן, והשלישי לירך.
אך לאחר שהנשמה הכללית נשברת, וכל השברים שלה מתערבבים ונכללים זה בתוך זה – כל אחד כולל בתוכו את האחרים.
מסתבר שהוא מקבל מהאחרים את כל מה שהיה חסר לו בשורש נשמתו. הנמוך ביותר מקבל את הכול מהגבוהים ביותר, והגבוה – מהנמוכים. הימניים מהשמאליים, והשמאליים מהימניים. בסופו של דבר כל אחד נעשה כמו רימון, שכולל בתוכו את כל הגרגרים – כל הרצונות.
כך אנחנו מגיעים לא רק לשלמות הכללית, אלא גם לשלמות הפרטית של כל נשמה. למשל, על אף שהאישה פטורה מהמצוות שהזמן גרמן (כמו "ציצית" או "תפילין") – בזכות ההתכללות שלה באחרים, היא משלימה את החסר.
ההתכללות ההדדית פועלת גם ביחס לתשע הספירות הראשונות וגם ביחס למלכות. הרי השבירה הייתה מוחלטת – עד המרכיב האחרון, הקטן ביותר, במבנה הכללי של המלכות. אך מכיוון שכל "ישר–אל" ערבים זה לזה, הרי שכביכול כולם יחד מקיימים את כל המצוות.
אני נכלל באחרים ומבצע מצווה כלשהי בזכות ההתכללות שלי. ומישהו אחר מבצע אותה בתור העבודה העיקרית שלו. וכך כולנו פועלים יחד. כל אחד סופג את הרצונות של האחרים ומשפיע לזולת, ויוצא שכל אחד מבין את כולם ומשפיע לכולם. בסופו של דבר אנחנו מגיעים ל"ואהבת לרעך כמוך".
כאשר הייתי נפרד ואגואיסט, דאגתי רק לעצמי. ועכשיו, בזכות החיבור עם האחרים, אני מגיע לידע, להשגה ולהבנה של כל הדרישות, הרצונות והמחשבות של כל יתר חלקי הבריאה, ולכן אני מסוגל למלא אותם. כך אני נעשה דומה לבורא ומגיע לאהבה אליו.
בזכות אהבת הזולת, הגעתי לאהבת הבורא!
מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 15.12.2011
ידיעות קודמות בנושא:
612 המרכיבים של האהבה העליונה
האהבה לבורא – סוף ההתפתחות המרתונית
כשהבורא קרוב
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, ערבות, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
שאלתם? – אני עונה... – 89
שאלה מהבלוג בעברית: בשנה האחרונה אני זכיתי לגלות בליבי את בורא עולם ע"פ דרכו ותורתו של רבנו נחמן מברסלב. גילוי זה האיר את דרכי וממשיך למלא את ליבי כל יום. כדרכו של חוזר בתשובה מתחיל אני מניח תפילין ומשתדל לקיים מצוות ע"פ יכולתי והבנתי.
הגעתי לשיעור אחד שלך במרכז בחיפה שהתקיים בערב יום כיפור, ולהפתעתי הרבה סיימנו את השיעור מבלי להזכיר אפילו במשפט את היום החשוב הזה.
סיימנו את השיעור וציפיתי אולי להתפלל שחרית, אך גם זה לא קרה. האם השיעורים והדרך שבה אתה מעביר את התורה הקדושה שלנו לא כוללים תפילה? קיום מצוות? הלכות? הבנה של התורה שבע"פ ובכתב? חשוב לי לציין שמאוד עניין אותי תוכן השיעור והייתי מעוניין לדעת האם בכלל אפשר לדבר על מושגים כאלו גבוהים מבלי לגעת בפשט ומבלי לדבר על קיום מצוות.
תשובתי: אני פונה לכל האנשים בארץ ובעולם, ולכן אני לא מכניס את ההסברים שלי לתוך המסגרת של המנהגים, כדי לא להרחיק את האנשים אלא לקרב אותם למצווה העיקרית: "ואהבת לרעך כמוך".
ידיעות קודמות בנושא:
לשבור את הקיר שבין העולמות
ההמצאות התרבותיות של האנושות
קבלה מעשית
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: שאלות ותשובות |
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר