הנושא: להגיע לאיחוד הפנימי

מהו איחוד פנימי וכיצד מגיעים לזה

1. "יש סגולה מיוחדת בדיבוק החברים, היות שהדעות והמחשבות עוברים מאחד להשני ע"י הדבקות שבהם. לכן כל אחד נכלל מהכוחות של השני, וע"י זה יש לכל אחד כוח של כל החברה, לכן, הגם שכל אדם הוא אחד, אבל יש לו כל הכוחות של החברה,.

רב"ש, שלבי הסולם, מאמר "הצורך לאהבת חברים"

2. "ויחן שם ישראל נגד ההר". ופירשו חז"ל: "כאיש אחד בלב אחד". מפני שכל יחיד ויחיד..., הסתלק את עצמו לגמרי מאהבה עצמית, וכל מגמתו היה רק להועיל לחבירו, ... ונמצא, שנתלכדו יחד כל היחידים..., ונעשו ללב אחד ולאיש אחד, כי רק אז הוכשרו לקבלת התורה

בעל הסולם, מאמר "הערבות"

3. "ולא חסר לך כלום, אלא לצאת בשדה אשר ברכו ה', וללקט כל אלו האיברים המדולדלים שהתדלדלו מנשמתך, ולצרף אותם לגוף אחד. ובגוף השלם הזה ישרה ה' שכינתו בתוכו בקביעות".

בעל הסולם, אגרת ד'

דרך עבודה בקבוצה

4. "היה לכם לדעת שהרבה ניצוצי קדושה ישנם בכל אחד מהחבורה, ובאוספכם כל הניצוצי קדושה למקום אחד, בשבת אחים, באהבה וידידות, ודאי יהיה לכם קומה של קדושה חשובה מאד... מאור החיים".

בעל הסולם, אגרת י"ג

5. "העצה לזה, שהאדם יוכל להגדיל את כוחו בהכלל שלו, ואהבת לרעך, והוא על ידי אהבת חברים. אם כל אחד נכלל ובטל לחברו, הרי אז נעשה גוש אחד, שכל החלקים הקטנים שרוצים באהבת הזולת, מחבר לכוח כלל, שנכלל מהרבה חלקים. וכשיש לו כוח גדול, אז יש בכוחו להוציא לפועל את אהבת הזולת. ואז הוא יכול להגיע לאהבת ה'."

כתבי רב"ש, מאמר "לפי מה שמבואר בעניין ואהבת לרעך"

6. "כל עוד שלא נגביה את מטרתינו מתוך חיים הגשמיים, לא יהיה לנו תקומה גשמית, כי הרוחני והגשמי שבנו אינם יכולים לדור בכפיפה אחת"

בעל הסולם, מאמר "הגלות והגאולה"

הפצה

7. "והייתם לי סגולה מכל העמים. כלומר, שאתם תהיו לי הסגולה. שעל ידיכם, תעבור ניצוצי הזדככות וצירוף הגוף, אל כל העמים ואומות העולם. בהיות, שכל אומות העולם, עדיין אינם מוכנים כלל לדבר הזה. וצריך אני לאומה אחת, על כל פנים, להתחיל בה עתה, שתעשה סגולה מכל העמים".

בעל הסולם, מאמר "הערבות"

8. "הנה תעינו במדבר הנורא יחד עם כל האנושות ועתה מצאנו אוצר גדול המלא מכל טוב דהיינו הספרי קבלה שבאוצר, שמשביעים נפשינו השוקקות וממלא אותנו דשן ונחת ושבענו והותרנו, אלא זכרון החבירים שלנו שנשארו במדבר הנורא אובדי עצות, אמנם המרחק רב בינינו ואין הדברים נשמעים בינותינו, ולפיכך ערכנו את השופר הזה לתקוע בקולות אולי ישמעו אחינו ויתקרבו אלינו ויהיו מאושרים כמותינו".

בעל הסולם, כתבי הדור האחרון

9. "ואל תתמה, מה שאני מערבב יחד את שלומו של ציבור אחד, עם שלום העולם כולו, כי באמת כבר באנו לידי מדרגה כזו, שכל העולם נחשבים רק לציבור אחד, ולחברה אחת, כלומר, שכל יחיד בעולם, מתוך שיונק לשד חייו והספקתו מכל בני העולם כולו - נעשה בזה משועבד, לשרת ולדאוג לטובת העולם כולו".

בעל הסולם, מאמר "השלום בעולם"

10. "ובזה תבין מה שכתוב בזוהר, שבחיבור הזה יצאו בני ישראל מהגלות, וכן עוד בהרבה מקומות, שאך ורק בהתפשטות חכמת הקבלה ברוב עם, נזכה לגאולה השלמה. וכן אמרו ז"ל, המאור שבה מחזירו למוטב, ודקדקו זה בכוונה גדולה, להורותינו שרק המאור שבתוכיותה, בה צָרוּר זו הסגולה, להחזיר האדם למוטב, שהן היחיד והן האומה, לא ישלימו הכוונה שעליה נבראו, זולת בהשגת פנימיות התורה וסודותיה".

בעל הסולם, הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות

הנושא: להגיע לערבות בקבוצה

מה זה קבוצה

1. "אנחנו נתאספנו כאן, לתת יסוד על בניין חברה, לכל אלה המעוניינים ללכת בדרכו ובשיטתו של בעל הסולם זצ"ל, שהיא הדרך, איך לעלות במעלות האדם ולא להישאר בבחינת בהמה".

רב"ש, שלבי הסולם, מטרת החברה - א'

2. "אלו אנשים שהסכימו ביניהם להתאחד בקבוצה אחד, הבינו, שאין ביניהם כל כך התרחקות הדעות, מבחינה זו, שמבינים את נחיצות של עבודה באהבת הזולת. לכן כל אחד יהיה מסוגל לוותר ויתורים לטובת הזולת. ועל זה יוכלו להתאחד".

רב"ש, שלבי הסולם, עשה לך רב וקנה לך חבר - ב'

3. "צריכים לזכור, שכל החברה נתייסדה על בסיס להגיע לאהבת הזולת. ומזה הקרש קפיצה לאהבת ה'".

רב"ש, שלבי הסולם, בעניין אהבת חברים

4. "וימצאהו איש, והנה תועה בשדה. וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש? ... היינו, במה אני יכול לעזור לך? ויאמר, את אחיי אנוכי מבקש, שעל ידי זה שאני אהיה בצוותא חדא עם אחיי, זאת אומרת, על ידי זה שאני אהיה בקבוצה, שיש שם אהבת חברים, אז אני אוכל לעלות על המסילה, העולה לבית ה'.
והמסילה זו היא הנקראת "דרך של השפעה", שדרך זו היא נגד הטבע שלנו. ובכדי שנוכל להגיע לזה, אין עצה אחרת, אלא אהבת חברים, שעל ידי זה כל אחד יכול לעזור לחברו".

רב"ש, שלבי הסולם, אהבת חברים

מה זה ערבות

5. "בערבות הכללית הזאת, נפטר כל יחיד מהאומה, מכל דאגותיו לצרכי גופו עצמו, ויכול לקיים מצות "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו, וליתן כל מה שיש לו לכל המצטרך, היות שאינו מפחד עוד, בעד קיום גופו עצמו, כי יודע ובטוח הוא, ששש מאות אלף אוהבים נאמנים נמצאים בסביבתו, עומדים הכן לדאוג בשבילו".

בעל הסולם, מאמר הערבות

6. "בכוח הערבות - אחד מתקן בעבור האחר, ונמצא הכול מתוקן".

הרמח"ל, דרושי כ"ד קישוטי כלה

7. "...הסביר התנא דבר הערבות, בדמיון לשניים, שהיו באים בספינה, והתחיל אחד קודר תחתיו, ולעשות נקב בהספינה. אמר לו חברו: למה אתה קודר? אמר לו: מה אכפת לך? הלא תחתיי אני קודר ולא תחתיך! אמר לו: שוטה, הרי שנינו נאבדים יחד בהספינה!".

בעל הסולם, מאמר הערבות, אות י"ח

מה זו הפרעה - מאיפה היא באה? ולשם מה?

8. "בזמן שאין האדם מרגיש את מציאות השגחתו ית', שהוא מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב, זה נבחן כמו צל, המסתיר את השמש. כלומר, כמו בצל הגשמי, שמסתיר את השמש, אין זה עושה שום שינוי על השמש, והשמש מאיר בכל תוקפו. כן זה, שהאדם אינו מרגיש את מציאות השגחתו ית', אינו נעשה שום שינוי למעלה. אלא שאין למעלה שום שינוי, כמ"ש "אני הוי"ה לא שניתי".

בעל הסולם, שמעתי, מאמר ח'

9. "ומה שהאדם רואה שיש דברים בעולם שהם מכחישים פמליא של מעלה, הסיבה היא, מטעם שכך הוא רצונו יתברך. וזהו בחינת תיקון, הנקרא "שמאל דוחה וימין מקרבת". כלומר, מה שהשמאל דוחה, זה נכנס בגדר של תיקון. זאת אומרת, שישנם דברים בעולם, שבאו מלכתחילה על הכוונה להטות את האדם מדרך הישר, שעל ידיהם הוא נדחה מקדושה. והתועלת מהדחיות הוא, שעל ידם האדם מקבל צורך ורצון שלם, שהקב"ה יעזור לו".

בעל הסולם, מאמר אין עוד מלבדו

10. "צריכין להאמין, שכל מה שמתרחש בעולמנו, הכל הוא בהשגחה. ואין חס ושלום שום מקרה.... אלא שאנחנו צריכין להאמין, שיש ליחס את כל היסורים האלו לההשגחה, שהוא יוצר הכל".

בעל הסולם, שמעתי, מאמר רל"ג

התגברות על הפרעות דרך הקבוצה

11. "כל אחד צריך להשתדל להביא להחברה רוח חיים, ומלוא תקוות, ולהכניס מרץ בהחברה, שכל אחד מהחברה, תהיה לו יכולת לומר לעצמו, עכשיו אני מתחיל דף חדש בעבודה. כלומר, שמטרם שבא להחברה, הוא היה מאוכזב מעניין התקדמות בעבודת ה'. מה שאם כן עכשיו, החברה הכניסו בו רוח חיים מלא תקווה, שהשיג ע"י החברה ביטחון וכוח התגברות, כי מרגיש עכשיו, שיש בידו להגיע לשלמות.
וכל מה שהיה חושב, שעומד לנגדו הר גבוה, וחשב שאין בידו לכבוש אותו, אלא באמת הם הפרעות חזקות, הוא מרגיש עכשיו, שהם ממש אין ואפס. והכול קבל מכוח החברה, מטעם שכל אחד ואחד השתדל להכניס מצב של עידוד וקיום אוויר חדש בהחברה".

רב"ש, שלבי הסולם, מה לדרוש מאסיפת חברים

12. "כל תלמיד מחויב להרים מעלת כל חבר, כאילו היה גדול הדור. ואז תפעל עליו הסביבה, כמו שהיה סביבה גדולה כראוי, כי רוב בניין חשוב יותר מרוב מניין".

רב"ש, שלבי הסולם, מה לדרוש מאסיפת חברים

13. "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. אלו הם החברים, בשעה שיושבים יחד, ואינם נפרדים זה מזה. מתחילה הם נראים כאנשים עושי מלחמה, שרוצים להרוג זה את זה. ולאחר כך, חוזרים להיות באהבת אחווה. הקב"ה, מה הוא אומר עליהם? הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. המילה "גם", באה לכלול עימהם השכינה. ולא עוד, אלא הקב"ה מקשיב לדיבורם, ויש לו נחת והוא שמח בהם".

ספר הזוהר עם פירוש הסולם, פרשת אחרי מות

14. "אם יש לו אהבת חברים ובחינת אהבה, החוק הוא, שרוצים לראות דווקא מעלת חברו ולא חסרונו. לכן יוצא, אם הוא רואה איזה חיסרון אצל חברו, סימן הוא, לא שהחיסרון הוא אצל חברו, אלא החסרון הוא אצלו. היינו, שהוא פגם באהבת חברים, לכן הוא רואה החסרונות על חברו. אי לזאת, הוא צריך עכשיו לראות, לא שחברו יתקן את עצמו, אלא הוא בעצמו, לתיקון הוא צריך".

רב"ש, שלבי הסולם, בענין חשיבות החברים

כיצד החיבור בינינו מיטיב לעולם

15. "אתם, החברים שכאן, כמו שהייתם בחביבות, באהבה, מקודם לכן, גם מכאן ולהלאה לא תתפרדו זה מזה, עד שהקב"ה ישמח עמכם, ויקרא עליכם שלום, וימצא בזכותכם שלום בעולם. ז"ש, למען אחיי ורעיי אדברה נא שלום בך".

ספר הזוהר עם פירוש הסולם, פרשת אחרי מות

16. "ידוע שהעיקר הוא התחברות באמת בין החברים זה גורם כל הישועות והמתקת הדינים...שתתאספו ביחד באהבה ואחוה וריעות, ועל ידי זה... מסולקים כל הדינין ונמתקים ברחמים ונתגלה בעולם רחמים גמורים וחסדים על ידי התחברות ...".

ספר מאור ושמש, פרשת דברים

יחסים בין בני אדם

* * *

האנושות כגוף אחד

1. "ואל תתמה, מה שאני מערבב יחד את שלומו של ציבור אחד, עם שלום העולם כולו, כי באמת כבר באנו לידי מדרגה כזו, שכל העולם נחשבים רק לציבור אחד, ולחברה אחת, כלומר, שכל יחיד בעולם, מתוך שיונק לשד חייו והספקתו מכל בני העולם כולו - נעשה בזה משועבד, לשרת ולדאוג לטובת העולם כולו".

כתבי בעל הסולם, מאמר "השלום בעולם"

2. "כמו שגוף האדם, מתחלק לאיברים, וכולם עומדים מדרגות על מדרגות, המתתקנות אלו על אלו, וכולן הן גוף אחד. כן העולם, כל אלו הבריות שבעולם, כולן הן איברים איברים, ועומדים אלו על אלו. וכאשר כולן תיתקנה, יהיו לגוף אחד ממש".

זוהר לעם, פרשת ,תולדות", מאמר "ואלה תולדות יצחק"

ניצול הזולת, אגואיזם

3. "ובמלות פשוטות נאמר, שטבע כל אדם ואדם, לנצל חיי כל הבריות שבעולם לטובת עצמו - וכל שנותן לזולתו - אינו נותן אלא מחמת הכרח, וגם אז יש בזה משום ניצול זולתו, אלא שהדבר נעשה בערמה רבה באופן, שחברו לא ירגיש בזה, ויוותר לו מדעתו".

כתבי בעל הסולם, מאמר "השלום בעולם"

4. "כל הווייתו של האדם אינה אלא לקבל לעצמו, ומצד טבע בריאתו אינו מסוגל לעשות אפילו מעשה קטן לטובת זולתו. אלא בשעה שמשפיע לזולתו, הוא מוכרח לצפות שבסופו, ישיג ע"י זה תמורה המשתלמת יפה".

כתבי בעל הסולם, מאמר "לסיום הזוהר"

5. "הצד השווה שבכל בריות העולם הוא, שכל אחד מאיתנו עומד לנצל לכל הבריות לתועלתו הפרטית, בכל האמצעים שברשותו, ומבלי לקחת בחשבון כלל שהולך להיבנות על חורבנו של חברו".

כתבי בעל הסולם, מאמר "השלום בעולם"

קשר הדדי - תנאי לאיזון

6. "ובוא וראה, בעת שכל בני העולם, יסכימו פה אחד, לבטל ולבער את הרצון לקבל לעצמם, שבהם, ולא יהיה להם שום רצון, אלא להשפיע לחבריהם, אז היו מתבטלים, כל הדאגות וכל המזיקים מהארץ, וכל אחד היה בטוח, בחיים בריאים ושלמים, שהרי כל אחד מאתנו, היה לו עולם גדול, שידאג בעדו וימלא את צרכיו".

כתבי בעל הסולם, הקדמה לספר הזהר

7. "אין לשאול כלל, על מצב שאר בריות העולם, חוץ מהאדם, משום שהאדם הוא מרכז כל הבריאה, , וכל שאר הבריות, אין להן חשבון וערך של כלום לעצמן, זולת באותו השיעור, שהן מועילות לאדם, להביאו לשלמותו, ועל כן הנה עולות ויורדות עמו, בלי שום חשבון לעצמן".

כתבי בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, אות י"ח

8. "וצייר לעצמך, אם האכר והפועל, היו מרגישים לעיניהם מטרה הזאת, בעת עמלם לאושרם של החברה, בטח שלא היו צריכים אפילו למשגיחים עומדים עליהם, כי כבר היה מצוי להם מוטיב-פאואר, בסיפוק גמור, ליגיעה גדולה, עד להרים את החברה למרומי האושר".

בעל הסולם, כתבי הדור האחרון

נספחים
אברהם – תחילת ההפצה

9. "בן ארבעים שנה, הכיר אברהם את בוראו... והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה... עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות, והם אנשי בית אברהם. ושתל בלבם העיקר הגדול הזה, וחיבר בו ספרים... והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקוב ובנלווים עליהם, ונֶעֱשָׂת בעולם אומה שהיא יודעת את ה'".

הרמב"ם, "משנה תורה", ספר המדע, הלכות עבודה זרה, אותיות י"א-ט"ז

גלובאליות

10. "כל יחיד ויחיד שבחברה, הוא כמו גלגל אחד, המלוכד בגלגלים מספר, המותנים במכונה אחת, שהגלגל היחיד אין לו חרות של תנועה בערך יחידתו לפי עצמו, אלא נמשך עם תנועת כלל הגלגלים, בכיוון ידוע, להכשיר את המכונה לתפקידה הכללי. ואם יארע איזה קלקול בגלגל, אין הקלקול נערך ונבחן כלפי יחידותו של הגלגל עצמו, אלא שנערך לפי תפקידו ושירותו כלפי כללות המכונה".

כתבי בעל הסולם, מאמר "השלום בעולם"

11. "נקודת התורפה, כלומר, המקום התובע את תיקונו. והוא שכל יחיד יבין שטובתו וטובת הציבור אחד הוא ובזה יבוא העולם על תיקונו המלא".

כתבי בעל הסולם, מאמר "השלום בעולם"

12. "בכוח הערבות - אחד מתקן בעבור האחר, ונמצא הכול מתוקן".

הרמח"ל, דרושי כ"ד קישוטי כלה

13. "ואנו דומים בזה לגל של אגוזים, המאוחדים לגוף אחד מבחוץ, על ידי שק העוטף ומאגד אותם. שמדת האיחוד ההוא אינה עושה אותם לגוף מלוכד. וכל תנודה קלה הנעשה על השק, מוליד בהם התרוצצות ופירודים זה מזה. ובאים על ידה בכל פעם לאיחודים ולצירופים חלקיים מחדש. וכל החיסרון הוא, מה שחסר להם הליכוד הטבעי מבפנים. וכל כוח איגודם הוא מתוך מקרה חיצוני. בענייננו אנו – דבר זה מכאיב מאד את הלב... והתקווה היחידה היא – לסדר לעצמנו חינוך באופן יסודי מחדש, לגלות ולהלהיב שוב את האהבה העמומה בנו".

כתבי בעל הסולם, מאמר "היחיד והאומה"

חינוך

14. "חובה להטהר מדעות קדומות, כשהעובדות מדברות בשפת התבוסה, יש לשבת מחדש על ספסל הלימודים, ולהתחיל במרץ ובהכרת האחריות העמוסה על שכם הממשיכים, לחקור את הדרך ועקרותיה, כך דרכה של המחשבה המדעית, כשהיא נתקעת לקרן זויות של סתירות בין המציאות החדשה לבין התיאוריה שהסבירה את המציאות הישנה. רק פריצת גדר רעיונית מאפשרת מדע חדש וחיים חדשים".

כתבי בעל הסולם, עיתון "האומה"

15. "התקוה היחידה היא - לסדר לעצמנו חנוך לאומי באופן יסודי מחדש, לגלות ולהלהיב שוב את אהבה הלאומית הטבעית העמומה בנו, לחזור ולהחיות אותם השרירים הלאומיים, שאינם פעילים בנו זה אלפים שנה, בכל מיני אמצעים המתאימים להדבר. אז נדע שיש לנו יסוד טבעי, בטוח להבנות מחדש ולהמשיך קיומינו בתור אומה, מוכשרת לשאת את עצמה ככל אומות העולם".

כתבי בעל הסולם, עיתון "האומה"

תפקיד ישראל

16. "הותקנה ונעשית אומה הישראלית, כמין מעבר, שעל ידיהם יזורמו ניצוצי ההזדככות, לכל מין האנושי שבהעולם כולו.באופן, שניצוצי הזדככות הללו, הולכים ומתרבים יום יום, כדמיון הנותן לאוצר, עד שיתמלאו לשיעור הנרצה, דהיינו עד שיתפתחו ויבואו לידי כך, שיוכלו להבין את הנועם ואת השלוה, השרויים בהגרעין של אהבת זולתו".

כתבי בעל הסולם, מאמר "הערבות"

ישראל ואומות העולם

17. "וכאשר יושלמו בני ישראל, עם דעת השלם יתגברו מעיינות התבונה והדעת מעל לגבול ישראל וישקו לכל אומות העולם".

כתבי בעל הסולם, מאמר "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות"

18. "בעת שהאנושות תגיע למטרתה, יתלכדו כל גופות בני העולם לגוף אחד ולב אחד, אשר רק אז יתגלה כל האושר המקווה לאנושות על שיא גובהו".

כתבי בעל הסולם, מאמר "החירות"

חוויה ושמה קבלה – מעבדות לחירות

1. מעבדות לחירות

""וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים".
כאן מרמז לנו, כי האדם, הנמצא בזמן העליה, הוא צריך ללמוד את מה שהיה לו בזמן הירידה. כי בזמן הירידה אין עם מי לדבר, כי אז האדם מחוסר הכרה בחיים הרוחניים, ואינו דואג אז, אלא רק למלאות את גופו עם תענוגים, ולא חשוב לו מאיזה מקום באים לו התענוגים, אלא רק "תן".
אלא בזמן העליה, אז האדם יכול ללמוד ולהרוויח ממצב הירידה, וזה "וזכרת"".

כתבי הרב"ש, כרך ג, "דרגות הסולם", מאמר 607 "וזכרת, כי עבד היית"

2. מבררים את ה"סביבה"

"...עיקר השמירה מסביבה היא מסביבה של ירא ה'. והם עבדי פרעה, שענין פרעה הוא כמו שאמר האר"י הקדוש, שגלות מצרים היתה הדעת דקדושה בגלות. ופרעה היה מוצץ את השפע, שענינו הוא הרצון לקבל. שהם נקראים עובדים רק לטובת עצמם, ואין להם שום שייכות לעבודה להשפיע, כי כל כוונתם היא רק להנאת עצמם.
...בחיצוניות ניכר שהם עובדים, שעוסקים בתורה ותפילה בהתלהבות ומדקדקים בכל מיני דקדוקים. ומשום זה הם נקראים "ירא ה'", אחרת הם לא היו נקראים כך. ומכל מקום בפנימיותם הם משועבדים לפרעה, היינו שכל כוונתם היא רק למלאות רצונם וצרכי עצמם, ואין להם שום שייכות לגבי עבודה של להשפיע.
וסביבה כזו מביאה תקלה לעובד ה', משום שהאיש רוצה ללכת בדרך ה', והוא רואה את עבודתם בזמן שהם עוסקים ביראת ה', אזי הוא מתפעל מהכוחות שלהם. היות שבזמן שעוסקים בבחינת עבדי פרעה, אזי אין להם ההתנגדות מצד הגוף, שהיות שגם הכוחות האלו, שנותנים הם רק לצורך הגוף. וממילא לא שייך כאן ענין של התנגדות, אלא אדרבא, הגוף מסכים לתת כוחות".

כתבי הרב"ש, כרך ג, "דרגות הסולם", מאמר 919 " ענין סביבה"

3. עניין ה"בריחה" ממצרים

""ברח דודי עד שתחפץ אהבת כלולותינו". ענין הבריחה שהבורא יתברך מתראה אלינו בבחינת הבריחה, הוא בכדי לגלות את אהבה. ולמה צריכים קודם הבריחה, מטעם שמצד הבריאה כבר הכל נגמר, זאת אומרת האהבה כבר הוכנה בשביל הכלל בכל שלימותה, אלא היא צריכה להתגלות אצל הנבראים. והיא אינה יכולה להתגלות בלי התלבשות באור הרחמים, שאור הרחמים מכשיר את הנבראים, שיוכלו לקבל את אור האהבה .... אבל אצל התחתונים אינה מורגשת האהבה הזאת, שהם אינם חפצים בהאהבה הזאת אלא על ידי שמקבלים את אור הרחמים, אזי המעשים מוכשרים גם שירצו את אור האהבה.
וזה סוד "עד שתחפץ", היינו שיהיה רצון. כי ענין רחמנות יכול להיות באיש אחד, מה שאין כן אהבה דווקא נוהגת בשנים ביחד. לכן קודם ממשיכים את אור הרחמים, שזה דווקא על ידי הבריחה, נעשים מוכשרים לקבלת אור הרחמים. ועל ידי אור הרחמים נעשים מוכשרים לקבלת אור האהבה".

כתבי הרב"ש, כרך ג, "דרגות הסולם", מאמר 217 "ברח דודי"

פרשת השבוע – פרשה "צו"

תקציר הפרשה:

פרשה זו היא המשך של הפרשה הקודמת. בפרשה הקודמת, הייתה התייחסות לדיני הקורבנות, מצד עם ישראל שמביא את הקורבנות. בפרשה זו מדובר על דיני הקורבנות מצדם של הכוהנים, בפירוט.
בתחילה מוזכר הציווי על תרומת הדשן, ובהמשך מפורטים דיני קורבן מנחה, קורבן חטאת, קורבן אשם, קורבן שלמים ואיסור אכילת חֵלֶב.
מוזכרים העונשים:

• מי שאוכל בשר פיגול (בשר המיועד רק לכוהן) – "וְהַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת מִמֶּנּוּ עֲוֹנָהּ תִּשָּׂא",
• מי שאוכל חֵלֶב מהקורבנות – "וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת מֵעַמֶּיהָ",
• מי שאוכל דם מהקורבנות – " וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ".

בהמשך, מדובר על "שבעת ימי המלואים", קיום חנוכת המשכן.
הבורא טקס הבורא מצווה על מצווה על משה לקחת את אהרון ובניו הכוהנים ואת כל העדה ולהקהיל אותם בפתח אוהל מועד.
משה רוחץ את אהרן ובניו, ומלביש אותם בבגדי הכהונה. ואז הוא מושח בשמן המשחה את המשכן וכל אשר בו, ומקדש את אהרון ובניו.
משה מראה לכוהנים מהו מצווה אותם הבורא לעשות עם האיברים השונים של הקורבנות, והם מבצעים את ציווי הבורא.

***

קטעים נבחרים מתוך הספר "זוהר לעם":

1. "צו את אהרון, בא לעטר רוח הקודש הזה למעלה למעלה, ולהפריד את רוח הטומאה להורידה למטה למטה, מישראל ברצון ותפילה, ומכהנים במעשה הקרבת הקרבן, כל אחד כראוי לו".

פרשת "צו", מאמר "דבקות של רצון הכהנים והלויים וישראל עד היכן עולה", אות ט"ז

2. "אש תמיד תוּקַד על המזבח, לא תכבה. זו היא התורה שנקראת אש, אשר נאמר בה, הלוא כה דבָרִי כאש נאום ה', שצריכה להאיר תמיד על המזבח, על המלכות. לא תכבה, ודאי שאש התורה לא תכבה, כי עברה אינה מכבה את התורה. אבל עברה מכבה מצווה, ומי שעושה עברה מכבה מצווה, שנקראת נר. כך הוא מכבה את הנר שלו מגופו, כלומר, את הנשמה, שנאמר בה, נר ה' נשמת אדם".

פרשת "צו", מאמר "אש תמיד תוּקַד על המזבח", אות נ'

3. "אש תמיד תוּקַד על המזבח לא תכבה, זו אישו של יצחק. שכתוב, הנה האש והעצים, הם דינים הנמשכים מקו שמאל, מטרם התכללותו בקו ימין. אש תמיד, שעומד תמיד במלכות, כדי שתקבל החסדים מז"א. והעצים, אלו הם העצים של אברהם, החסדים הנמשכים מקו ימין. שכתוב, וביער עליה הכהן עצים בבוקר בבוקר. והכהן הוא איש החסד".

פרשת "צו", מאמר "אש של יצחק", אות ע"ו

4. "ותלמיד חכם צריך לראות את עצמו שקול כנגד כל בעלי תורה, וכך צריך לשקול את עצמו מצד התורה, מצד נר"ן השכליים. ומצד האיברים של הגוף, מצד נר"ן הבהמיים, צריך לראות את עצמו שקול כנגד כל עמי הארץ. כמ"ש, לעולם יראה אדם עצמו כאילו כל העולם כולו תלוי בו. וע"כ יכוון בנפשו וברוחו ונשמתו לעשות אותם קרבנות עם כל בני העולם. והקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה. ובזה, אדם ובהמה תושיע ה'".

פרשת "צו", מאמר "נר"ן של חול נר"ן של שבת", אות ע"א

***

קטע נבחר בנושא המשכן

5. "עד שלא הוקם המשכן,
היתה איבה וקנאה ותחרות ומַצּוּתָא [ומריבה] ומחלוקת בעולם.
אבל משהוקם המשכן,
נִתנה אהבה וחיבה ורעות וצדק ושלום בעולם".

פסיקתא דרב כהנא [מהדורת מנדלבוים], פרשה א' [ה']

***

קטעים נבחרים מתוך כתבי הרב"ש

6. "ידוע, ש"הבריאה" נקראת חסרון. לכן היא נקראת "יש מאין". והאדם הנברא הוא מלא חסרונות. ומשום זה, בכדי שהאדם יצליח בהעבודה, שהוא הולך למלאות חסרונותיו, הוא צריך לדעת מקודם, מהו החסרון העיקרי שעליו יתן זכות קדימה לכל חסרונותיו. והיות שיש חסרונות רוחניים וחסרונות גשמיים, עלינו לברר קודם כל, מהו נקרא רוחניים, ומה אנו מכנים גשמיים".

כתבי הרב"ש, כרך א', עמ' 246, שלבי הסולם, שנת 1986 (תשמ"ו), מאמר י"ב "החסרון העקרי שעליו להתפלל, מהו"

7. "כל שיש בו רצון לקבל מושלם בכל בחינותיו, שהיא בחינה ד', הוא נקרא "גשמי", והוא נמצא בפרטי כל המציאות הערוך לעיניו בעולם הזה".

כתבי הרב"ש, כרך א', עמ' 246, שלבי הסולם, שנת 1986 (תשמ"ו), מאמר י"ב "החסרון העקרי שעליו להתפלל, מהו"

8. "וכל שהוא למעלה משיעור הגדול הזה של הרצון לקבל, נבחן בשם "רוחניות". זאת אומרת, שכל מה שהאדם עובד לתועלת עצמו, נקרא "גשמיות". ומה שעובד לתועלת ה', נקרא "רוחניות".

כתבי הרב"ש, כרך א', עמ' 246, שלבי הסולם, שנת 1986 (תשמ"ו), מאמר י"ב "החסרון העקרי שעליו להתפלל, מהו"

9. "בזהר צו (דף ו' ובהסולם אות כ') אומר וזה לשונו "זאת תורת, זו היא כנסת ישראל. מלכות העולה, זו היא מחשבה רעה, שהיא עולה על מחשבתו של האדם להטותו. מן דרך האמת היא העולה, זו היא העולה ומשטנת על האדם. ויש להבין מהו הפירוש, שהמחשבה רעה עולה ומשטנת על האדם?"

כתבי הרב"ש, כרך א', עמ' 869, שלבי הסולם, שנת 1989 (תשמ"ט), מאמר כ' "מהו שהיצר הרע עולה ומשטין בעבודה"

10. "ואאמו"ר זצ"ל אמר על זה, כי באמת האדם כן מתקדם, היינו שכל פעם הוא מתקדם לראות את מצבו האמיתי, איך שהוא כל כך משוקע באהבה עצמית. כי יש תיקון מלמעלה, שהאדם לא יראה את מצבו האמיתי, מטרם שהוא מסוגל לתקן. לכן בשיעור שרואים מלמעלה, שהוא משתדל לצאת "מאהבה עצמית", בשיעור זה מגלין לו את הרע שיש בו, בכדי שידע שהוא האדם הגרוע ביותר בעולם. כלומר שאצל שאר אנשים, לא מגולה אצלם כל כך הרע, כמו אצלו הוא מגולה. לכן הוא רואה מה שחסר לו. אז יש מקום לבקש מה', שיושיע לו לצאת מהרע שבקרבו".

כתבי הרב"ש, כרך א', עמ' 869, שלבי הסולם, שנת 1989 (תשמ"ט), מאמר כ' "מהו שהיצר הרע עולה ומשטין בעבודה"

11. "והסדר הוא כמו שאמרו חז"ל "ג' שותפים הם באדם: הקב"ה, אביו, ואמו. אביו מזריע הלובן, אמו מזרעת אודם, והקב"ה נותן בו רוח ונשמה". שהאדם צריך לקבל על עצמו מלכות שמים. אז בא הסדר, קודם כל האדם מתחיל להרגיש את הרע שבו, היות כי בטרם שהתחיל בעבודה דלהשפיע, היה נדמה בעיניו, שהוא כבר צדיק. אולם בזמן שהאדם מתחיל להכנס בעבודה על דרך האמת, שהיא עבודה דלהשפיע, האדם מתחיל לראות כל פעם, איך שהוא משוקע באהבה עצמית, ואין הוא מסוגל לעשות שום דבר בעל מנת להשפיע. אלא הקב"ה עוזר לכל אדם".

כתבי הרב"ש, כרך א', עמ' 869, שלבי הסולם, שנת 1989 (תשמ"ט), מאמר כ' "מהו שהיצר הרע עולה ומשטין בעבודה"

***

חוויה ושמה קבלה – 27/3/12 – ירושלים שבלב

ציטוטים:

1. ירושלים – לב האדם, לב העולם (רב"ש)

"וזהו ענין "למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך", המפורשים פירשו ש"אדברה שלום בך" היינו, על ירושלים. ויש להבין לפי דרכנו ירושלים נקרא לב-העולם, ובנפש נקראת "ירושלים" לב האדם, היינו הרצון של האדם, נקראת ירושלים, ושם יש מחלוקת. היינו, הרצוניות של האומות העולם שהאדם כלול מהם, ויש שם רצוניות של ישראלים, וכל אחד רוצה לשלוט על חבירו.
נמצא שבתוך הלב, הנקרא ירושלים, רצונות מתקוטטות ומתנגדות זה לזה, ואז אין שליטה לאף אחד. וממילא אין אף אחד שיכול לקנות את שלימותו... אבל "למען אחי ורעי", היינו משום שתכלית הבריאה היתה להיטיב לנבראיו, ובמקום שנאה אין ראוי שיתגלה אור ה', הנקרא אור האהבה, "אדברה נא שלום בך". ש"בך" היינו בתוך הלב, יהיה שלום.היינו בשעה ששומעים את קול ה' המדבר אל הלב... אז מקבל השליטה על כל הרצוניות דווקא קול הקדושה, היינו הרצון להשפיע. משום שכל הרצוניות של הקבלה נכנעו תחת רצון להשפיע.ואז מתגלה על הלב כל נועם הטוב, שאז כבר יש מקום בתוך הלב להשראת השכינה, והעידון והעריבות והנעימות והידידות מתפשט וממלא את כל האיברים של האדם".

כתבי הרב"ש, כרך ב', אגרת י"ח

2. ירושלים כעיר חיבור (אדמו"ר מקוז'ניץ)

"אמר דוד המלך "ירושלים כעיר שחוברה לה יחדיו".
פירוש, לפי התחברות בני ישראל והתעוררותם באהבה ויראה נבנה ירושלים".

ספר עבודת ישראל - אדמו"ר מקוז'ניץ - מתלמידי מגיד ממזריץ'

3. ירושלים – המרכז הרוחני (זוהר לעם)

"עשה הקב"ה ירושלים של מטה, המלכות, כעין ירושלים של מעלה, בינה. ועשה החומות של העיר הקדושה ושעריה. מי שנכנס, אינו נכנס עד שיפתחו לו השערים. מי שעולה, אינו עולה עד שיתקנו המדרגות אל החומות. מי יכול לפתוח את שערי העיר הקדושה? ומי יכול לתקן המדרגות אל החומות? זהו רבי שמעון בן יוחאי, שהוא פותח השערים של סודות החכמה, והוא מתקן את מדרגות העליונות".

זוהר לעם, פרשת "בא", אות קכ"ו

4. על לימוד בירושלים (בעל הסולם)

"כבר שעבדתי את עצמי לה' לעבוד לפניו בכל אשר אמצא, אין עבודה כבדה בעולם שיבצר ממני למען כבוד שמו, והראיה שבחרתי מקום עבודתי בארץ ישראל ששם שליטת הס"ם ביותר כנודע, ולא עוד אלא בירושלים, אשר אפילו האר"י הקדוש פחד מלפתוח בירושלים את בית מדרשו כנודע... וכן אספתי ג"כ המיוחסים מירושלים לבית מדרשי.. .. ומכ"ז תוכל לדעת שאין אני בורח מעבודה, אלא הכל תלוי בך לבדך! וזכור זה תמיד".

כתבי בעל הסולם, אגרת מ"ז

5. ירושלים – עתיד (ילקוט שמעוני)

"עתידה ירושלים להיות כארץ ישראל, וארץ ישראל ככל העולם כולו".

ילקוט שמעוני

6. חרבה ירושלים מפני שנאת חנם (בעל הסולם)

"לא חרבה ירושלים, אלא מפני שנאת חנם שהיתה, באותה הדור", כי אז נגועה האומה ומתה, ואבריה נתפזרו לכל רוח. לכן, תנאי מחויב לכל אומה, שתהיה מלוכדת יפה מפנימיותה, שכל היחידים שבה יהיו מהודקים זה בזה מתוך אהבה אינסטינקטיבית. ולא לבד, שכל יחיד ירגיש את אושרו באושר האומה והתנוונותו בהתנוונות האומה, אלא שיהיה גם מוכן למסור כל ישותו לטובת האומה בעת הצורך. ולולא כן, הזכות קיום שלהם, בתור אומה בעולם, אבודה היא למפרע".

בעל הסולם, האומה

7. מלכות נקראת ירושלים

"למלכות ישנם ב' שמות:
א. ציון,
ב. ירושלים.
ובדרך עבודה "ציון" נקרא בזמן שעוד אינה מגולה בבחינתה עצמה. שזה נקרא, מלכות, שהיא פנימי. כלומר, שעוד לא ניכר להנבראים, שמלכות היא השולטת בעולם, ואין שום כח אחר בעולם, אלא ה' הוא המלך. ובחינה זו עדיין נעלמת אצל הנבראים. ובחינה זו מלכות נקראת "ציון", שפירושו הוא, היציאות מהקדושה.
והאדם חושב, שהס"א שולטת אז עליו. והוא מטעם, שהוא מרגיש אז, שאין לו שום צורך לרוחניות.
בזמן הגאולה, שאז הוא רואה את מלכות שמים בגלוי, שהוא משיג, שה' גאל אותו מיד הרשע. אז המלכות נקראת "ירושלים", ששליטתה היא בגלוי. אז הזמן לראות, שגם כל אלה הירידות היו מהמלך. כלומר, שכל ההרהורים והמחשבות זרות שהיו להם, לא היה שום כח אחר, אלא ה' שלח להם. כלומר, שגם הירידות שלח להם ה', שעל ידם יהיה להם הצורך לעזרת ה'."

כתבי הרב"ש, כרך ב', מהו למעלה מהדעת, בעבודה

8. ירו-שלם (רב"ש)

"ירו-שלם. ירא היינו חסרון, שהוא הסיבה לפחד. וירא שלם זה שאין לו שום יראה.
ימין, נקרא שלם. שמאל, נקרא פחד, כ"פחד יצחק".
עשיית קו אמצעי הוא שניהם ביחד, היינו כשמתאחדים, אז נעשה צירוף אחד ירו-שלם".

כתבי הרב"ש, כרך ג', בחינת ירושלים

נספחים

9. "ארץ ישראל יושבת באמצעיתו של עולם, וירושלים באמצע ארץ ישראל, ובית המקדש באמצע ירושלים, וההיכל באמצע בית המקדש, והארון באמצע ההיכל, והאבן שתיה לפני ההיכל, שממנה הושתת העולם".

מדרש תנחומא פרשת קדושים סימן י

10. "עשה הקב"ה ירושלים של מטה, המלכות, כעין ירושלים של מעלה, בינה. ועשה החומות של העיר הקדושה ושעריה. מי שנכנס, אינו נכנס עד שיפתחו לו השערים. מי שעולה, אינו עולה עד שיתקנו המדרגות אל החומות. מי יכול לפתוח את שערי העיר הקדושה? ומי יכול לתקן המדרגות אל החומות? זהו רבי שמעון בן יוחאי, שהוא פותח השערים של סודות החכמה, והוא מתקן את מדרגות העליונות".

זוהר, פרשת בא, קכ"ו

11. בית המקדש השלישי –"דרגת השראת השכינה בבית העתיד"(הכותרת משנה של רמח"ל)

,לעתיד, הבית העליון יתפשט ויגיע למטה. והוא משרז”ל, שמקדש שלישי הוא מעשה ידיו של מקום, כי לא יעקר הבית העליון ממקומו, רק יתפשט ויגיע למטה; ואז יבנה סביבותיו בנין חמרי כאשר לעולם הזה, ויתחבר בנין בבנין להיות אחד, לא יתפרדו זה מזה. והכבוד יהיה שורה בו בגילוי גמור...ואז תהיה השלוה גמורה בלא הפסק כלל...כי השכינה כפי קבלתה, כן נראו בה תיקוני איברים וקישוטים נאים ונכבדים; וכאשר יאיר אור הראשית הזה, ירבה כבוד כתרה ויתנשא מאד. ונמצא שיהיה המקדש נבנה בסוד הכתר..."

רמח"ל, ספר משכני העליון

12. "עתידה ירושלים להיות כארץ ישראל,וארץ ישראל ככל העולם כולו".

ילקוט שמעוני

פרשת השבוע – פרשה "ויקהל"

תקציר הפרשה:

משה אוסף את כל עם ישראל ומוסר להם את ציווי הבורא:
· "ששת ימים תֵעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש".
· לקחת תרומה מכל אחד לבורא, התרומה היא בזהב, כסף, נחושת, בדים יקרים, עורות של כל מיני בעלי חיים, שמן, בשמים, אבנים יקרות ועוד.
כך, כל האנשים, כולל הנשים, התחילו להביא את תרומתם.
משה הוסיף ואמר שהבורא קרא לבצלאל ולאַהֹלִיאַב לבצע את כל מלאכת עבודת הקודש.
בצלאל ואהליאב וכל חכמי הלב שהיו אתם לקחו כל התרומה שהביאו בני ישראל ואמרו למשה שכמות התרומות היא גדולה מאוד ואין יותר צורך להביא תרומה.
משה הכריז במחנה שאין יותר צורך להביא תרומות, ואפילו ממה שהביאו עוד נשאר חלק שאין בו צורך.
בהמשך מתואר בפירוט, התהליך של בניית המשכן על ידי חכמי הלב:
יריעות, קרשים, בריחים, ועוד.
בסיום מתוארת בפירוט עבודתו של בצלאל: הכנת הארון, השולחן, המנורה, מזבח הקטורת, שמן המשחה וקטורת הסמים, מזבח העולה, הכיור, ובנוסף החצר.

***

קטעים נבחרים מתוך הספר "זוהר לעם":

1. "ויקהל משה את כל עדת. הקהיל אותם, כדי למסור להם שבת כמקודם. כי מקודם שעשו ישראל את העגל, מסר להם את השבת. וזה היא שלא שמרו הערב רב. [...] ויקהל העם על אהרן, דהיינו לעשות העגל, ונמשכו אחריהם רבים. ואחר שמתו אלו מעובדי העגל, הקהיל משה את בני ישראל בלבד, ונתן להם השבת כמקודם. זהו שכתוב, ששת ימים תעשה מלאכה".

פרשת "ויקהל", מאמר "עלית התפלה", אות קנ"ז

2. "קחו מאתכם תרומה. בשעה שאדם משים רצונו לעבודת רבונו, רצון הזה עולה תחלה על הלב, שהוא הקיום והיסוד של כל הגוף. ואח"כ עולה רצון טוב ההוא על כל אברי הגוף, והרצון של כל אברי הגוף והרצון של הלב מתחברים יחד. והם מושכים עליהם זהר השכינה לשכון עמהם. ואדם ההוא, הוא חלקו של הקב"ה. ז"ש, קחו מאתכם תרומה, מאתכם הוא ההמשכה, לקבל עליכם תרומה ההיא, השכינה, שיהיה האדם חלק לה'".

פרשת "ויקהל", מאמר "כל נדיב לב יביאה", אות ע"א

3. "אוי לעונש ההוא שנענשים, שכל מי שרוצה נכנס בארון לאחר מיתתו, כי אינו צריך להכנס בארון חוץ מצדיק, שיודע בנפשו ומכיר בעצמו שלא חטא בברית ההוא, אות ברית קדש מעודו, ושמר אותו כראוי. ואם לא, אינו צריך להכנס בארון אחר מותו, ולפגום בזה את הארון. שהפגם מגיע עד ארון הברית. האדם צריך להתחבר באות ברית קדש, ליסוד ז"א, ולא לס"א, כי הארון רומז על מלכות, אינו מתחבר אלא בצדיק השומר אות ברית קדש".

פרשת "ויקהל", מאמר "כי אינו צריך להכנס בארון", אות שפ"ה

4. "ואלו נשמות הצדיקים הולכות ומשוטטות למעלה, ופותחים להן פתחים, ועולות למקום שנקרא הר ה', שהוא כעין סוד הר הבית למטה. ומשם עולות למקום שנקרא מקום קדשו. ששם נראות כל הנשמות לפני אדונם, כעין מקום למטה, שנראים שם ישראל לפני הקב"ה, שנקרא עזרת ישראל. בשעה שהנשמות עומדות שם, אז שמחת רבונם הוא לתקן בהן מקום קדש הקדשים. ושם רשומים כל מעשיהם וזכיותיהם".

פרשת "ויקהל", מאמר "שלש משמרות", אות י"ח

***

קטע נוסף

5. "ארץ ישראל יושבת באמצעיתו של עולם,
וירושלים באמצעיתה של א"י,
ובית המקדש באמצע ירושלים,
וההיכל באמצע בית המקדש,
והארון באמצע ההיכל".

מדרש "תנחומא", פרשת "קדושים", פרק י'

***

פרשת השבוע – פרשה "פקודי"

תקציר הפרשה:

הפרשה פותחת עם שמות האנשים שהשתתפו בעשיית המשכן:
איתמר בן אהרון הכהן, בְצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר וְאָהֳלִיאָב בֶּן-אֲחִיסָמָךְ.
בהמשך מפורטות התרומות שהתקבלו לצורך בניית המשכן,
לאחר שמלאכת המשכן הסתיימה בני ישראל מביאים את כל המשכן אל משה,
שרואה שהמשכן נעשה לפי ציווי הבורא ועל כן מברך אותם.
בהמשך, הבורא אומר למשה באיזה יום להקים את המשכן ומה לשים בתוך המשכן, לפי סדר מסוים ואיך לקדש כל פרט במשכן.
הבורא מצווה על משה למשוח את אהרון ובניו הכוהנים,
ומשה הקים את המשכן לפי ציווי הבורא.
לבסוף, לאחר סיום עבודת המשכן, כיסה את אוהל המועד ה"ענן",
וכבוד הבורא מילא את המשכן.
בכל פעם שהענן עלה מעל המשכן, נסעו בני ישראל, ואם הענן לא עלה, הם לא נסעו.

***

קטעים נבחרים מתוך הספר "זוהר לעם":

1. "וישראל כולם, כך היה רצונם בחשבון ההוא, שע״י רצונם המשיכו המוחין דחשבון, ואז נתקימה כל העבודה ע"י רצון. וע״כ צריך כאן במשכן חשבון, משום שבחשבון נתקימה העבודה. וע״כ כתוב, אלה פקודי המשכן.
אלא, זה הוא חשבון הפוסל כל חשבונות שבעולם, המשכת הג״ר דחכמה, שאינם של קדושה, שהם אינם מקיימים, אלא מחריבים המקום שנמשכים שם. אבל זה החשבון שבמשכן, שהוא ו״ק דחכמה, מתקיים יותר מכולם, ובזה מתקיים המשכן, ולא באחר".

פרשת "פקודי", מאמר "אלה פקודי המשכן", אות מ"ט

2. "היופי של העולם והמראה של העולם, לא נראה בעולם, עד שנבנה והוקם המשכן, והארון נכנס אל הקדש. משעה ההיא נראה המראה של הכל בעולם, השכינה, ונתתקן העולם, והולכים הזכאים במשכן ובארון, עד שמגיעים אל הנקודה האמצעית, הנמצאת שמה, שהוא יפה נוף משוש כל. כיון שמגיעים שמה, אז הארון פתח ואמר, זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אִוִּתִיהָ".

פרשת "פקודי", מאמר "יפה נוף משוש כל הארץ", אות מ"ב

3. "כתפוח בעצי היער כן דודי. בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי. בצלו, בצלאל, תיקן המשכן ועשה אותו. חמדתי וישבתי, שהמשכן נחמד לשבת בו, שעושה חמדה לכנסת ישראל, וכנסת ישראל יושבת בצל אל. וזהו בצלאל.
ופריו מתוק לחכי. ז״א עושה פירות טובים בעולם. פרי הן נשמות הצדיקים, שהן פרי של מעשה הקב״ה. נהר היוצא מעדן, יסוד דז״א, מוציא וזורק נשמות לעולם. והן פירות של הקב״ה".

פרשת "פקודי", מאמר "בצלאל שמא גרים", אותיות נ"ז-נ"ח

***

פרשת השבוע – פרשה "'כי תישא"

תקציר הפרשה:

בתחילת הפרשה הבורא ממשיך לתת למשה הנחיות להקמת המשכן.
הבורא מצווה את משה לאסוף תרומה בסך מחצית השקל מכל אחד מבני ישראל לצורך הקמת המשכן. בנוסף, להכין את כיור הנחושת, בשמים, שמן המשחה, השולחן, המנורה וכליה, מזבח הקטורת, מזבח העולה וכליו – ולקדש אותם.
למשוח ולקדש את אהרון ובניו.
למנות את בצלאל בן אורי בן חור לבעל המלאכה הראשי בבניית המשכן, ואהליאב בן אחיסמך יהיה לו לעזר.
ולבסוף, ציווי לבני ישראל על שמירת השבת.
כשהבורא סיים לדבר אל משה, הוא נתן לו את שני לוחות העדות.
בינתיים, בני ישראל ראו שמשה מאחר בירידתו מההר, נקהלו אל אהרון בבקשה: שיעשה להם "אלהים אשר ילכו לפנינו". אהרן אומר להם לפרק את כל נזמי הזהב באזני הנשים הבנים והבנות, אסף את הזהב, הכין עגל. בנה מזבח לפני העגל והכריז שלמחרת יהיה חג. למחרת העלו עולות, שתלו ואכלו.
הבורא מורה למשה לרדת מההר, כי העם סר מהדרך ועשה עגל מסכה והשתחוו לו.
משה מתחנן לבורא שלא ישמיד מיד את העם, והבורא מסכים.
כשמשה ירד מההר, הוא פגש ביהושע שאמר לו שהעם משמיע קול מלחמה במחנה.
משה קרב למחנה וראה את העגל והמחולות, מיד שבר את לוחות הברית, הרס את העגל.
שאל את אהרון "מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדולה"?
אהרון ענה למשה שלא יכעס כי הוא ידע שהעם הזה תמיד הולך בדרך הרע, ואמרו לי לעשות להם "אלהים אשר ילכו לפנינו".
משה קרא "מי לה' אליי", ונאספו כל בני לוי. משה פקד את בני לוי להרוג "איש את אחיו, איש את רעהו ואיש את קרובו". נהרגו 3000 איש.
למחרת, משה אמר לעם שהם חטאו חטאה גדולה, והוא יעלה לבורא ואולי יצליח לכפר על החטאים. משה עלה לבורא ומבקש לא להשמיד את העם.
הבורא עונה "מי אשר חטא לי אמחנו מספרי", ושולח את משה לומר לעם את תשובתו, בליווי מלאך שילך לפניו.
הבורא מכה את העם במגפה.
הבורא אומר למשה למסור לעם שהבורא ציווה את משה לקחת את העם ממצרים לארץ ישראל, אבל כיוון העם קשה עורף, הוא לא יעלה לארץ. בני ישראל שמעו את הדבר ברע הזה, והתאבלו.
משה הוציא את אוהלו אל מחוץ למחנה של בני ישראל.
בני ישראל הסתכלו על משה וראו שירד עמוד ענן אל פתח האוהל ודיבר עם משה.
"כל העם קם והשתחווה איש פתח אוהלו".
הבורא דיבר עם משה פנים אל פנים.
משה שב אל המחנה ללמד את מה שלמד מהבורא, ויהושע לא זז מהאוהל.
משה מבקש מהבורא שיראה לו את המשך הדרך לו ולבני ישראל.
הבורא אומר לו שיראה לו את כל טובו, "אך לא תוכל לראות את פני, כי לא יראני האדם וחי",
אלא, "וראית את אחורי, ופני לא ייראו".
הבורא מורה למשה להכין שני לוחות חדשים ולעלות אל ההר.
הבורא יורד בענן, ומלמד אותו את שלוש עשרה מידות הרחמים.
משה מבקש שוב רחמים על עם ישראל: "וסלחת לעווננו ולחטאתנו ונְחַלתנו".
הבורא מסכים, כורת ברית נגד כל העם, קובע שהעם ייכנס לארץ ישראל, וחוזר על הציוויים של שלושת הרגלים ועל איסור עבודה זרה.
משה נמצא עם הבורא 40 יום ו-40 לילה. כתב על הלוחות את דברי הברית. כשירד מההר עור פניו קרנו, ופחדו לגשת אליו. משה קרא לכולם וציווה אותם את אשר ציווי הבורא. כשדיבר איתם שם על פניו מסווה. "והנה קָרַן עור פניו". כשהוא מדבר עם בני ישראל, הוא שם על פניו מסווה.

***

קטעים נבחרים מתוך הספר "זוהר לעם":

1. "מחצית השקל, חצי הַהִין, דהיינו חצי מדה, ו' ממוצע בין שני ההי"ן, כי הו' הוא קו האמצעי, שנקרא מתקלא, מאזניים, השוקלים ב' האורות ימין ושמאל, ב' ההי"ן, שלא יהיה השמאל גדול מימין. ועל כן ממעט השמאל, שלא יאיר ממעלה למטה, אלא ממטה למעלה בלבד".

פרשת "כי תישא", מאמר "מחצית השקל", אות ד'

2. "בצד הקדושה אלקים אמת, מלך על העולם, נתחזק בג' עולמות, בבריאה ביצירה בעשיה. והמשיכו הערב רב מכל ג' עולמות אלו, כנגד הבריאה, כתוב, ויקח מידם, שלקח דבר, מה שלא היה לו ממנו עד עתה כלום, דהיינו הזהב. וזה יורה על עולם הבריאה, כי בריאה פירושו דבר חדש, מה שלא היה בו מקודם לכן. כנגד יצירה, כתוב, ויצר אותו בחרט. וכנגד עשיה, כתוב, ויעשהו עגל מסכה. מי ראה בכל העולם מכשפים כאלו".

פרשת "כי תישא", מאמר "העגל", אות פ"ב

3. "אבל אור וזהר הזה המאיר מן השמש, ודאי אמת הוא. וכן הככבים שברום הרקיע, אמת הם. ואם בכסילות ובחסרון דעתם, הם אומרים וקוראים אותם אלהים, אין הקב"ה צריך משום זה לכלות מעשיו מן העולם. אבל גם לעתיד לבא, לא יכלו הככבים והאורות מן העולם. אלא אלו שעובדים להם, הם יכלו".

פרשת "פולחנא דשמשא", אות י'

4. "כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות. רצה הקב"ה לעשות את ישראל כעין של מעלה, ושיהיו שושנה אחת בארץ כעין שושנה העליונה, המלכות. ושושנה המעלית ריח, ומובחרת מכל שאר שושנים שבעולם, אינה, אלא אותה שגדלה בין החוחים, וזו מריחה כראוי".

פרשת "גלותא אתמשך ", אות ל"א

***

פרשת השבוע – פרשה "תצוה"

תקציר הפרשה:

פרשה זו היא המשך של הפרשה הקודמת. הבורא ממשיך לתת למשה הנחיות להקמת המשכן.
בתחילה אומר הבורא למשה, שעליו לצוות את בני ישראל לקחת שמן זית לצורך הדלקת "נר תמיד", באוהל מועד מחוץ לפרוכת, שיהיה דלוק מהערב עד הבוקר, לאחר מכן, הבורא אומר למשה לקחת את אהרון ובניו (נדב ואביהו, אלעזר ואיתמר) להיות לכוהנים, ומפרט לפרטים את הציווי של הכנת בגדי קודש מיוחדים "לכבוד ולתפארת", שלצורך זה על משה לדבר עם כל "חכמי לב" שהבורא מילא אותם בחכמה, כדי שהם יכינו את הבגדים.
אהרון הכהן הגדול, ילבש - חושן, אפוד, ציץ, מעיל, כתונת, מצנפת, אבנט ומכנסי בד.
בניו, הכוהנים הפשוטים ילבשו - כתונת, אבנט, מגבעת ומכנסי בד.
בהמשך מתואר ומפורט לפרטים הטקס בו מקדישים את אהרון ובניו לתפקידם במשכן, הכולל הקרבה של פר אחד ושני אילים, לחם מצות וחלות מצות בלולות בשמן, רחיצת אהרון ובניו במים, ומשיחתם בשמן המשחה בהמשך מתואר, הציווּי לבנות "מזבח קְטוֹרֶת", שיוּנַח בתוך המשכן, לפני הפָּרוֹכֶת שעל ארון העֵדוּת, ומפורט אופן הקטרת הקטורת (כאשר בפרשה הקודמת הוזכר "מזבח הנחושת", שמקומו מחוץ למשכן).
לסיום מסופר על יום הכיפורים שיתקיים אחת לשנה.

***

קטעים נבחרים מתוך הספר "זוהר לעם":

1. "וכשכתוב ואתה, פירושו, לכלול עימו השכינה בציווי ובדיבור. אור העליון, ז"א, ואור התחתון, הנוקבא, כלולים יחד במילה, ואתה. כי אתה הוא שֵם הנוקבא, והו' הנוספת היא ז"א. כמ"ש, ואתה מחייה את כולם, שסובב על ז"א ונוקבא".

פרשת "תצווה", מאמר "ואתה תצווה", אות ב'

2. "יש אותיות גדולות, ויש אותיות קטנות. אותיות גדולות הן למעלה, בבינה. ואותיות קטנות למטה, במלכות. והכל הוא למטה, במלכות, כעין של מעלה, בבינה. כי יש שמות קדושים עליונים, שבבינה, הנמשכים רק ברצון הרוח והלב בלי דיבור כלל. ויש שמות קדושים תחתונים, שבמלכות, הנמשכים בדיבור, ובהמשכת המחשבה והרצון עליהם".

פרשת "תצווה", מאמר "סוד אותיות השם הקדוש", אות כ"ב

3. "כעין זה, עִבדו את ה' בשמחה. כי שמחת האדם מושכת שמחה אחרת, העליונה. כך עולם התחתון, המלכות, כמו שמתעטרת, כך ממשיכה מלמעלה. משום זה מקדימים ישראל ומעוררים קול בשופר, שהוא כלול באש מים ורוח, קו האמצעי, הכלול מג' קווים, שנעשו אחד, ועולה למעלה".

פרשת "תצווה", מאמר "תִקעו בחודש שופר", אות צ"ד

4. "כי כשעוה"ב, בינה, נכנס אל ההיכל של עולם התחתון, מלכות, ונמצא עולם התחתון שמח עם בניו בסעודה העליונה, הנמשכת מבינה, אז הבינה מברכת השלחן, והעולמות כולם מתברכים, וכל שמחה וכל הארת פנים נמצאים שם, כמ"ש, לפני ה' תִטְהָרוּ".

פרשת "תצווה", מאמר "ב' השעירים", אות ק"ג

***

קטע נבחר נוסף:

5. "אָהַבְתָּ צֶּדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע עַל כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים" (תהלים, פרק מ"ה פסוק ח')
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַהֲרֹן:
"אָהַבְתָּ צֶדֶק" - אָהַבְתָּ לְהַצְדִּיק אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,
"וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע" - שָׂנֵאתָ לְחַיְּבָם.
"עַל כֵּן מְשַׁחָךְ אֱלֹהִים" - עַל כֵּן, מִכָּל שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי דַּוְקָא אַתָּה נִבְחַרְתָּ לִכְהֻנָּה גְּדוֹלָה".

וַיִּקְרָא רַבָּה, פָּרָשָׁה י', סִימָן ג'

פרשת השבוע – פרשה "משפטים"

תקציר הפרשה:

בפרשת משפטים הבורא נותן למשה אוסף של חוקים, דינים, רבים העוסקים בתחומים שונים.
דינים בין אדם לחברו - דיני עבד עברי, אמה עברייה, רצח, גניבה, הלוואה, ועוד.
דינים בין אדם למקום – בשר וחלב, שבת, שמיטה ועוד.
משה מוסר לבני ישראל שהבורא יסייע להם בכניסה לארץ ישראל, וגם מזהיר אותם לא ללכת אחרי עבודה זרה.
משה קורא בפני העם מ"ספר הברית", העם עונה - נעשה ונשמע, משה בונה מזבח ומקריב קורבנות לבורא, ונכרתת ברית בין העם לבין הבורא.
משה מבצע את ציווי הבורא, עולה להר סיני לקבל את לוחות הברית, בליווי יהושע, משרתו, ושוהה שם ארבעים יום וארבעים לילה.

***

קטעים נבחרים מתוך הספר "זוהר לעם":

1. "מה ראה הקב"ה לתת הדינים לישראל, דהיינו פרשת משפטים, אחר עשרת הדברות? מצד הגבורה ניתנה התורה לישראל. משום זה צריכים לתת שלום ביניהם ע"י דינים ומשפטים, כדי שהתורה תהיה שמירה מכל צדדיה. אין העולם מתקיים אלא על דין, שלולא הדין לא היה מתקיים. ומשום זה נברא העולם בדין ונתקיים".

פרשת "משפטים", מאמר "דינו לבקר משפט", אות תקי"ז

2. "בעמוד העומד לשקול עליו, תוך האויר הנושב, יש מאזנים בצד ימין ובצד שמאל. בצד ימין מאזני צדק. ובצד שמאל מאזני מרמה. מאזנים אלו אינם שקטים לעולם, והנשמות עולות ויורדות באות וחוזרות דרך מאזנים האלו. ויש נשמות עשוקות, כששולט אדם דס"א באדם דקדושה, שכתוב, עת אשר שלט האדם באדם לרע לו".

פרשת "משפטים", מאמר "הסבא", אות כ"ז

3. "כמה הם בני העולם בבלבול הדעת, ואינם רואים בתורה בדרך אמת, והתורה קוראה אותם בכל יום באהבה אליהם, ואינם רוצים להחזיר ראשם, להקשיב אליה.
כי בתורה יוצא דבר מנרתקו, ונראה מעט, ומיד מסתתר. ובזמן שנתגלה מתוך הנרתק ומסתתר מיד, אין התורה עושה זה, אלא לאלו שיודעים בה ונודעים בה. כך הוא דבר תורה, אינה מתגלית אלא לאוהבה, יודעת התורה שחכם לב ההוא, מסבב שער ביתה בכל יום. מה עשאה. גילתה פניה אליו מתוך ההיכל, ורמזה לו רמז. ומיד חזרה למקומה, ונסתרה. כל אלו משם, לא ידעו ולא הסתכלו. אלא הוא בלבדו, ומעיו ולבו ונפשו הולכים אחריה. ועל כן התורה מתגלה ומתכסה והולכת באהבה אל אוהבה, לעורר עמו האהבה".

פרשת "משפטים", מאמר "הסבא", אותיות צ"ז-צ"ח

4. "משום זה, הלב רואה, הלב שומע, הלב מבין, הלב יודע. ובלב כל חכם לב נתתי חכמה. הרי חכמה ותבונה ודעת בלב, שבהם נעשו שמים וארץ ותחומות, ובהם נעשה המשכן".

פרשת "משפטים", מאמר "משגיח מן החלונות" אות תכ"ד

פרשת השבוע – פרשה "יתרו"

תקציר הפרשה:

יתרו, חותן משה, שמע שהבורא הוציא את בני ישראל ממצרים, ויצא יחד עם ציפורה ושני בניה לפגוש את משה. משה מספר לו על כל הניסים שעשה הבורא במצרים, ובמסעם של בני ישראל במדבר. יתרו שמח מכל מה שעשה הבורא, בירך את ה' על כך שהציל את עם ישראל מיד פרעה, והקריב קורבנות לבורא.
למחרת, יתרו ראה את משה יושב לבד מהבוקר עד הערב ושופט את העם. הוא שאל את משה למה הוא יושב לבד? משה ענה לו שזו הדרך להודיע את חוקי הבורא ותורתו. יתרו ייעץ לו לפעול אחרת - להסביר את החוקים לעם ולאחר מכן לבחור מהעם שׂרי אלפים, מאות חמישים ועשרות, שישפטו בעצמם את העם בדברים קטנים, ויביאו למשה רק דברים גדולים שמשה יפנה לבורא. משה שמע בעצת יתרו, ושלח את יתרו בחזרה לארצו.
בחודש השלישי ליציאת ישראל ממצרים הגיעו למדבר סיני, "ויחן שם ישראל נגד ההר".
משה עלה אל ההר, הבורא אמר לו: "עַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ. וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"
משה קרא לזקני העם והודיע להם את כל מה שהבורא אמר.
כל העם ענה: "כל אשר דיבר ה' - נעשה".
משה השיב את דברי העם לבורא.
הבורא אומר למשה שיגיד לעם להתקדש במשך יומיים, ולהיות מוכנים ליום השלישי שבו יתגלה הבורא לעם.
משה אמר לבני ישראל, את דבר הבורא.
בני ישראל התייצבו ביום השלישי, בתחתית ההר, משה עלה אל ההר ואמר לבורא שהעם לא יוכל לעלות אל ההר. הבורא אמר לו לרדת ולעלות שוב רק עם אהרון, ושהשאר ימתינו למטה.
משה ירד ומסר את דברי הבורא: עשרת הדיברות.
בני ישראל אמרו למשה שהוא ידבר איתם ושהבורא לא ידבר איתם שמא ימותו.
משה משיב לבני ישראל שעליהם לא לפחד כי הבורא מנסה אותם, כדי שתהיה להם יראת ה'.
הבורא אומר למשה לומר לבני ישראל שמשום שראו אותו מדבר איתם, אסור להם לעשות אלוהי כסף וזהב,
אלא עליהם לבנות מזבח מן האדמה ועליו תקריבו קרבנות.

***

קטעים נבחרים מתוך הספר "זוהר לעם":

1. "וכולם היו מסתכלים ביתרו, שהוא חכם וממונה הגדול על כל אלילי העולם. כיוון שראו שהוא בא ועובד להקב"ה, ואמר, כי עתה ידעתי, כי גדול ה' מכל האלוהים. אז התרחקו כולם מעבודתם, וידעו שאין בהם ממש. אז התכבד כבודו של השם הקדוש של הקב"ה בכל הצדדים. וע"כ נרשם פרשה זו בתורה ותחילת הפרשה הוא ביתרו".

פרשת "יתרו", מאמר "וישמע יתרו", אות מ"ב

2. "ומשום זה עומד המקום ההוא בסוד הר. שכל מי שבא זוכה בו. ונקרא גר צדק. והרי, גר נקרא אע"פ שהתדבק במקום זה העליון הקדוש. כי מפני שעזב עמו ואבותיו, נקרא גר. גר צדק נקרא, כמי ששם דירתו במקום שלא ידע מקודם לכן. כלומר, בשכינה, שנקראת צדק".

פרשת "יתרו", מאמר "ויבוא יתרו חותן משה", אות ס"א

3. וכשהוסר מהם זוהמא ההיא, נשארו ישראל גופים מצוחצחים בלי טינוף כלל, והנשמה שבפנים הגוף היתה כזוהר הרקיע לקבל אור. כן היו ישראל, שהיו רואים ומסתכלים בכבוד אדונם. מה שלא היה כן על הים, כי לא הוסר מהם הזוהמא בזמן ההוא. וכאן בסיני, שפסקה הזוהמא מן הגוף, אפילו עוברים שבמעי אמם היו רואים ומסתכלים בכבוד אדונם. וכולם, כל אחד ואחד, קבל כראוי לו".

פרשת "יתרו", מאמר "לא תרצח, לא תנאף", אותיות תקע"ב, תקע"ג

4. "עד כאן כל אלו הסודות של תולדות אדם, שהם תולדות הנולדים בו מזמן לזמן לפי דרכיו של האדם. אשרי חלקם של אלו היושבים לפני רבי שמעון, וזכו לשמוע מפיו סודות התורה. אשרי הם בעולם הזה ואשרי הם בעולם הבא. אמר ר' שמעון, אשריכם חברים, שכל סוד לא נעלם מכם. כמה מקומות עליונים מזומנים לכם לעולם הבא".

פרשת "יתרו", מאמר "ואתה תחזה בסוד השפתיים" אות ק"ע

פרשת השבוע – פרשה "בשלח"

תקציר הפרשה:

פרעה שלח את בני ישראל ממצרים. הבורא לא הוביל אותם ישירות לארץ ישראל דרך ארץ פלשתים, שלא יחששו ממלחמה בפלשתים וירצו לחזור למצרים, אלא דרך המדבר.
משה לוקח את עצמות יוסף עמו לארץ ישראל.
הבורא הולך לפני העם, ביום בעמוד ענן, ובלילה בעמוד האש, להאיר להם את הדרך.
לאחר שהודיעו לפרעה שבני ישראל ברחו ממצרים, פרעה ועבדיו נהפכו בדעתם, החלו להצטער על כך ולרדוף אחריהם.
פרעה לקח עימו "שש מאות רכב בחור", והמצרים השיגו את בני ישראל והם חונים על ים סוף.
כשבני ישראל ראו את המצרים ונבהלו וצעקו לבורא. משה אמר להם לא לפחד, ומהיום לא יראו יותר את מצרים לעולם.
הבורא עשה נס, משה נטה את ידו וים סוף נבקע לשניים, ישראל עברו ביבשה ואחרי שהם עברו, רדפו אחריהם המצרים, הים נסגר עליהם והם טבעו בו.
בסיום הנס הזה משה והעם שרים את "שירת הים".
משה מוביל את העם דרך מדבר שוּר, ולא מצאו מים. כשהגיעו מָרָתָה, המים שם היו מרים, והבורא עשה נס והפך אותם למתוקים.
משה והעם המשיכו ל"אֵילִם", ושם 12 מעינות מים וְ70 תמרים, ויחנו שם.
המשיכו למדבר סין בדרך לסיני. העם התלונן שנגמרה הצידה. הבורא עשה נס והמטיר לחם מן השמים (מָן),
ועוד נס והביא שְׂלָו שיאכלו בשר בערב.
כאן הגיע הציווי הראשון על שמירת השבת, שבשבת לא יירד מָן מהשמים.
בני ישראל ממשיכים ממדבר סין ומגיעים לרפידים. אין מים לשתות. הבורא עשה עוד נס, משה מכה בסלע ויצאו ממנו מים.
עמלק הגיע לרפידים להילחם בישראל.
משה עלה לראש הגבעה ויהושע בן-נון פיקד את העם במלחמה.
ישראל ניצחו במלחמה. משה בנה מזבח שנקרא נִסִי.
הבורא אמר למשה לכתוב לזיכרון בספר, שזכר עמלק יימחה מתחת השמים.

***

קטעים נבחרים מתוך הספר "זוהר לעם":

1. "ישראל היו קרבים אל הים, והיו רואים הים לפניהם הולך וסוער, וגליו זקופים למעלה, היו יראים. נשאו עיניהם, וראו את פרעה וחילו, ואבני קלע וחצים. אז, וייראו מאוד. ויצעקו בני ישראל. מי גרם זה שקרבו ישראל לאביהם של מעלה? פרעה. כמ"ש, ופרעה הקריב".

פרשת "בשלח", מאמר "ופרעה הקריב", אות ס"ז

2. "וירא ישראל את היד הגדולה, ויאמינו בה'. והאם עד עתה לא האמינו בה'? והרי כתוב, ויַאֲמֵן העם וישמעו. והרי ראו כל הגבורות, שעשה להם הקב"ה במצרים. אלא ויאמינו הוא, שהאמינו בדבר ההוא שאמר, ויאמר משה אל העם, אל תיראו התייצבו וראו את ישועת ה'".

פרשת "בשלח", מאמר "וירא ישראל את היד הגדולה", אות ר"ג

3. "כך ישראל. הקב"ה לקחם על כנפי נשרים, והקיף אותם בענני כבוד, השכינה נסעה לפניהם, הוריד להם את המן לאכול, הוציא להם מים מתוקים, והם הלכו עימו בעלילה. מיד, ויבוא עמלק".

פרשת "בשלח", מאמר "ויבוא עמלק", אות תנ"ג

4. "ויקר מכולם מזון שהחברים העוסקים בתורה אוכלים אותו, מזון הבא מחכמה עליונה, חכמה ממש. משום שהתורה יוצאת מחכמה העליונה. ואלו העוסקים בתורה, נכנסים בעיקר השורשים, וע"כ המזון שלהם ממקום העליון הקדוש בא".

פרשת "בשלח", מאמר "פרשת המן", אות שפ"ב

פרשת השבוע – פרשה "בֹּא"

תקציר הפרשה:

בפרשה הקודמת, פרשת וארא, הוזכרו שבע מתוך עשר המכות שהטיל הבורא על מצרים.
בפרשת בא, בעקבות המשך סירובו של פרעה לשחרר את בני ישראל, מטיל הבורא על מצרים 2 מכות נוספות – ארבה וחושך.
פרעה מסרב לשחרר את בני ישראל, ואומר למשה: לך מעלי הישמר לך אל תוסף ראות פני כי ביום ראותך פני תמות.
משה עונה לו: כן דיברת, לא אוסיף עוד ראות פניך.
הבורא אומר למשה שלאחר המכה האחרונה פרעה ישחרר את בני ישראל.
בני ישראל מתחילים להתכונן לקראת המכה העשירית – מכת הבכורות, ומשאילים מהמצרים כלי כסף, כלי זהב ובגדים.
הבורא מפרט בפני משה את דיני קרבן פסח, שיחולו על בני ישראל בזמן מכת הבכורות, ובני ישראל מבצעים אותם:
לקחת שֶׂה זכר בן שנה, לשחוט אותו בין הערביים, לקחת את הדם שלו ולמרוח על שתי המזוזות ועל המשקוף שבבתים שבו הוא יֵאָכֶל, ולאכול אותו עם מצות ומרורים, והיום הזה יהפוך לזיכרון ותחגגו אותו כחג.
בחצות הלילה חלה מכת הבכורות, והיתה צעקה גדולה במצרים.
לבסוף, פרעה מזרז את בני ישראל לצאת ממצרים!
עִם בני ישראל יצאו גם - ערב רב, צאן ובקר מִקְנֶה כבד מאוד.
לאחר 430 שנה, יצאו בני ישראל ממצרים.

***

קטעים נבחרים מתוך הספר "זוהר לעם":

1. "כל בכור, אפילו. בכור הוא בחינת חכמה. וכל בכור, יורה שאפילו מדרגות עליונות ותחתונות נשברו משליטתם. כל אלו המדרגות השולטות מכח החכמה שלהם, שהיא חכמת מצרים, שכתוב, כל בכור בארץ מצרים".

פרשת "בא", מאמר "ויהי בחצי הלילה", אות קי"ח

2. "לא יצאו ישראל ממצרים, עד שנשברו מממשלתם כל השרים שלהם למעלה, ויצאו ישראל מרשותם, ובאו לרשות הקדושה העליונה בהקב"ה, ונקשרו בו. אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים. שהוצאתי אותם מרשות אחרת, והבאתי אותם לרשותי".

פרשת "בא", מאמר "שה לבית אבות", אות קס"ה

3. "כל הזמנים והחגים והשבתות כולם הם זכרון ליציאת מצרים. ועל זה עומדים כולם. ואם זה לא היה, לא היה השמירה של הזמנים החגים והשבתות. ומשום זה, לא כלה זכרון מצרים מכל הזמנים והחגים והשבתות. דין הזה של יציאת מצרים הוא יסוד ושורש התורה, וכל המצות, וכל אמונה השלמה של ישראל. ולפיכך נזכר יציאת מצרים הרבה פעמים בתורה".

פרשת "בא", מאמר "ויהי בחצי הלילה", אות קכ"ד

4. "כל אדם המספר ביציאת מצרים. וְשָׂמֵחַ בספור ההוא בשמחה, עתיד הוא לשמוח עם השכינה לעולם הבא, שהיא שמחה מכל צד, שזה הוא אדם השמח באדונו, והקב"ה שָׂמֵחַ בספור ההוא שלו.
בה בשעה מקבץ הקב"ה את כל החבורה שלו, ואומר להם, לכו ושמעו הספור של השבח שלי שמספרים בני, ושמחים בגאולתי. אז מתקבצים כולם ובאים ומתחברים עם ישראל, ושומעים ספור השבח, ששמחים בשמחת הגאולה מאדונם, ובאים ומודים להקב"ה, על כל אֵלו הנסים והגבורות, ומודים לו על עם הקדוש שיש לו בארץ, ששמחים בשמחת הגאולה של אדונם".

פרשת "בא", מאמר "לספר בשבח יציאת מצרים", אותיות קע"ט, ק"פ

ערבות הדדית – העתיד של כולנו, תל אביב, 19.01.2012

מבנה ההרצאה:

• פתיחה: (אורן) על רקע הקיטוב המתגבר בחברה הישראלית ביקשנו מהרב ליטמן לתת הרצאה בנושא ערבות הדדית.
• התייחסות לבעיות הקיימות בחברה הישראלית:
  מחאת האתיופים, פער עדתי אשכנזים-מזרחים, יוקר מחייה, צדק חברתי.
• שאלות:
  מדוע קיים קיטוב בחברה הישראלית, ביחס בין בני האדם, שמתפרץ היום?
  למה בלי "ערבות הדדית" אי אפשר לפתור את הבעיות האלו?
  למה בלי "מטריית הערבות" לא נצליח להתמודד עם אף בעיה?
  מה המשמעות של "להתעלות מעל הבעיות" השונות שצצות?
• הפתרון:
  שורת צעדים פרקטיים.
  הסברה רחבה.
  שימוש בכלי תקשורת.
  פיתוח תכניות חינוך - מהגיל הרך ועד השתלמויות במוסדות להשכלה גבוהה.
• תפקיד עם ישראל: בניית מודל שיהווה דוגמא ליישום באומות העולם.

* * *

קטעים נבחרים מן המקורות:

1. "בערבות הכללית הזאת, נפטר כל יחיד מהאומה, מכל דאגותיו לצרכי גופו עצמו".

כתבי בעל הסולם, מאמר "הערבות"

2. "האחדות החברתית – מקור לכל אושר ולכל הצלחה, הפירוד ביניהם – הוא המקור לכל פורענות ומקרים רעים".

כתבי בעל הסולם, מאמר "החירות"

3. "בביאת האדם אל אהבת זולתו, עובר האדם מתוך עולמו הצר, המלא מכאובים ואבני נגף, אל עולם נצחי רחב".

כתבי בעל הסולם, מאמר "מהות הדת ומטרתה"

4. "כל עוד שלא נגביה את מטרתנו מתוך החיים הגשמיים, לא תהיה לנו תקומה גשמית, כי אנו בני האידאה".

כתבי בעל הסולם, מאמר "הגלות והגאולה"

5. "בוא וראה, בעת שכל בני העולם, יסכימו פה אחד, לבטל ולבער את הרצון לקבל לעצמם שבהם, ולא יהיה להם שום רצון, אלא להשפיע לחבריהם, אז היו מתבטלים כל הדאגות וכל המזיקים מהארץ, וכל אחד היה בטוח, בחיים בריאים ושלמים".

כתבי בעל הסולם, מאמר "הקדמה לספר הזוהר"

6. "נקודת התורפה, כלומר, המקום התובע את תיקונו. והוא שכל יחיד יבין שטובתו וטובת הציבור אחד הוא ובזה יבוא העולם על תיקונו המלא".

כתבי בעל הסולם, מאמר "השלום בעולם"

7. "תנאי מחויב לכל אומה, שתהיה מלוכדת יפה מפנימיותה, שכל היחידים שבה יהיו מהודקים זה בזה מתוך אהבה".

כתבי בעל הסולם, מאמר "היחיד והאומה"

8. "ואל תתמה, מה שאני מערבב יחד את שלומו של ציבור אחד, עם שלום העולם כולו, כי באמת כבר באנו לידי מדרגה כזו, שכל העולם נחשבים רק לציבור אחד, ולחברה אחת, כלומר, שכל יחיד בעולם, מתוך שיונק לשד חייו והספקתו מכל בני העולם כולו - נעשה בזה משועבד, לשרת ולדאוג לטובת העולם כולו".

כתבי בעל הסולם, מאמר "השלום בעולם"

9. "ואנו דומים בזה לגל של אגוזים, המאוחדים לגוף אחד מבחוץ, על ידי שק העוטף ומאגד אותם. שמדת האיחוד ההוא אינה עושה אותם לגוף מלוכד. וכל תנודה קלה הנעשה על השק, מוליד בהם התרוצצות ופירודים זה מזה. ובאים על ידה בכל פעם לאיחודים ולצירופים חלקיים מחדש. וכל החיסרון הוא, מה שחסר להם הליכוד הטבעי מבפנים. וכל כוח איגודם הוא מתוך מקרה חיצוני. בענייננו אנו – דבר זה מכאיב מאד את הלב... והתקווה היחידה היא – לסדר לעצמנו חינוך באופן יסודי מחדש, לגלות ולהלהיב שוב את האהבה העמומה בנו".

כתבי בעל הסולם, מאמר "היחיד והאומה"

10. "חובה להטהר מדעות קדומות, כשהעובדות מדברות בשפת התבוסה, יש לשבת מחדש על ספסל הלימודים, ולהתחיל במרץ ובהכרת האחריות העמוסה על שכם הממשיכים, לחקור את הדרך ועקרותיה, כך דרכה של המחשבה המדעית, כשהיא נתקעת לקרן זויות של סתירות בין המציאות החדשה לבין התיאוריה שהסבירה את המציאות הישנה. רק פריצת גדר רעיונית מאפשרת מדע חדש וחיים חדשים".

כתבי בעל הסולם, עיתון "האומה"

11. "התקוה היחידה היא - לסדר לעצמנו חנוך לאומי באופן יסודי מחדש, לגלות ולהלהיב שוב את אהבה הלאומית הטבעית העמומה בנו, לחזור ולהחיות אותם השרירים הלאומיים, שאינם פעילים בנו זה אלפים שנה, בכל מיני אמצעים המתאימים להדבר. אז נדע שיש לנו יסוד טבעי, בטוח להבנות מחדש ולהמשיך קיומינו בתור אומה, מוכשרת לשאת את עצמה ככל אומות העולם".

כתבי בעל הסולם, עיתון "האומה"

12. "הותקנה ונעשית אומה הישראלית, כמין מעבר, שעל ידיהם יזורמו ניצוצי ההזדככות, לכל מין האנושי שבהעולם כולו.באופן, שניצוצי הזדככות הללו, הולכים ומתרבים יום יום, כדמיון הנותן לאוצר, עד שיתמלאו לשיעור הנרצה, דהיינו עד שיתפתחו ויבואו לידי כך, שיוכלו להבין את הנועם ואת השלוה, השרויים בהגרעין של אהבת זולתו".

כתבי בעל הסולם, מאמר "הערבות"

13. "וכאשר יושלמו בני ישראל, עם דעת השלם יתגברו מעיינות התבונה והדעת מעל לגבול ישראל וישקו לכל אומות העולם".

כתבי בעל הסולם, מאמר "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות"

14. "בעת שהאנושות תגיע למטרתה, יתלכדו כל גופות בני העולם לגוף אחד ולב אחד, אשר רק אז יתגלה כל האושר המקווה לאנושות על שיא גובהו".

כתבי בעל הסולם, מאמר "החירות"