התיקון בא מבפנים
מתוך השיעור מניו-ג'רזי
בעל הסולם, "שמעתי", מאמר ס"ט, "מקודם יהיה תיקון העולם": "אמר, שמקודם יהיה תיקון העולם, ואח"כ יהיה הגאולה השלימה... שמקודם יתוקן פנימית העולמות ואח"כ חיצוניות העולמות... וישראל, שורשן מפנימיות העולמות."
"ישראל", הם אלה שנמשכים "ישר- אל", אלה שיש להם "נקודה שבלב". בעבר, בבבל העתיקה, קבוצת אנשים גילתה את הרצון הזה והתנתקה מהאחרים, וקראה לעצמה לפי הכיוון שלה למטרה. בהמשך הקבוצה הזאת הפכה לעם שעבר דרך אלפי שנים.
והנה עכשיו ההיסטוריה חוזרת, שוב הופיעה קבוצה שמתארגנת בהתאם לאותו העיקרון וגם נקראת "ישראל", לפי כיוון ההתפתחות שלה. היא שייכת לחלק הפנימי, מפני שמהווה רצונות של גלגלתא ועיניים, כלים דהשפעה.
"שזה סוד "כי אתם המעטים מכל העמים". אלא שעל ידי זה שמתקנים את הפנימיות, אז יתוקן גם החיצוניות. רק חלקים קטנים, וכל פעם ופעם מתוקני החיצוניות יתוקן, עד שיתוקן את כל החיצוניות."
באופן כזה, מספיק התיקון של "אחוז אחד" כדי שיתוקן כל העולם, בזה אחר זה, חלק אחר חלק.
וזה אומר, שאנחנו חייבים למצוא כאלה אנשים שיש להם חשיבות של מטרת הבריאה, להתפתחות הפנימית. צריך לבנות ביניהם קשר כדי שהם ירגישו ויבינו לאן מכוונת כל האבולוציה שלנו. על ידי זה שמתלכדים ומתקנים את עצמם, הם יעבירו את התיקון גם לחלק החיצוני, ישפיעו על כל העולם.
ולכן אנחנו עורכים כנס באמריקה לא לצורך הפצה חיצונית, אלא עבור האנשים שמשתוקקים לגלות את הכוח העליון. צריך לאפשר להם את התנאים הדרושים לאיחוד כדי שהם יוכלו לממש את התיקון, ואז מהם זה יזרום החוצה.
הם צריכים להרגיש את עצמם אחראים לזה, כי החלק החיצוני הרי אינו יכול לפעול באופן עצמאי. האנשים הרגילים - מהמנהיגים ועד לפשוטי העם, לא יכולים לתקן את עצמם. לזה מסוגלים רק אלה שיש להם "נקודה שבלב". ואליהם אנחנו פונים על ידי כך שמסבירים להם, במה תלוי התיקון ומה הם צריכים לעשות כדי לעזור לעולם.
מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי" בארה"ב, 10.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
תפקיד ישראל כלפי העולם
ישראל - לפי הלידה או לפי המטרה
חלוקת היגיעה הרוחנית
להשאיר תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה, תפקיד ישראל |
בוני המציאות החדשה
מתוך השיעור מניו-ג'רזי
שאלה: אם הבורא מתגלה בינינו ולא בכל אדם נפרד, אז איך זה בכל זאת יוצא, שכל אחד מרגיש את השדה הזה של הכוח האחד?
תשובתי: רוחניות, זו השפעה. השפעה, זה מה שמתגלה מחוץ לכל אדם ולא בתוכו. בתוכנו אנחנו יכולים להרגיש רק את מה שמרגישים עכשיו, תמונה שאותה אנחנו מכנים "העולם הזה".
יוצא, שאם אני רוצה לגלות משהו מעל לקיום הגשמי שלי, מחוץ לֵמה שמתרחש בתוך הגוף הבהמי שלי, אני צריך לבנות גוף אחר, חדש. הגוף הזה הוא - חיבור בין בני אדם. מאחר וגם הם נבראו מגופים בהמיים, אז אנחנו בונים בינינו גוף חדש, שנוצר בינינו, ובו מרגישים את המציאות החוץ גופית שלנו. והמציאות הזאת נקראת "העולם הרוחני", או המציאות העליונה, מפני ששם נמצאים כל הכוחות, כל התכונות, תוכנית הבריאה, המטרה שלה. הכול נמצא שם, בינינו. השדה הזה, הכוח העליון שמנהל אותנו, והוא נקרא "אור", "בורא", "אלוקים", והרבה שמות אחרים.
לכן אין לנו ברירה, אלא רק לבנות חיבור בינינו. בכך שאנחנו משתוקקים לחיבור הזה, אפילו באופן אגואיסטי, אנחנו מעוררים מתוכו על עצמנו איזו השפעה ומתחילים להרגיש אותה במדרגה שנקראת "לא לשמה". אחר כך זה יותר ויותר משפיע עלינו, ואנחנו מתחילים להרגיש אותה במדרגה הרוחנית הראשונה, ואחר כך בעוצמה יותר ויותר חזקה. עוצמת החיבור שלנו קובעת את כוחו של המאור המחזיר למוטב, ההרגשה של ההשפעה שמתגלה. אבל כל זה מתגלה בינינו.
זאת היא העבודה שלנו. אנחנו רק צריכים להשתדל כל הזמן לתאר לעצמנו את המצב הזה בצורה כמה שיותר אמיתית, ממשית, ולצרף אליו את כל מה שידוע לנו מהמדע, מהפסיכולוגיה, מהיחסים בינינו. ואתם תראו עד כמה זה נכון. פתאום הכול יתחבר.
מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי" בארה"ב, 10.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
סדנה עם הבורא
דרישה משותפת
לשמח את הבורא
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
החוק של האיזון הכללי
מדוע הטבע דורש ממני לדעת את החוקים שלו? האם רק בשביל שאני אדע איך לטעות פחות, איך לעשות לעצמי טוב, איך להימנע מצרות ובעיות?
אולי הטבע, על ידי הצרות והבעיות, רוצה להעלות אותי לדרגה של ידיעה ושליטה בעצמי, לדרגה של שליטה בעולם? וזאת כבר רמה אחרת לחלוטין של קיום ומודעות.
כנראה שהתבלבלנו בין סיבה ומסובב. היום הצרות מכריחות אותנו לחפש הזדמנויות כדי להבטיח את הצלחתנו בהווה ובעתיד, הן הסיבה שבגללה אנחנו לומדים את הטבע. אך במציאות זה לא נכון. הבעיות רק דוחפות אותנו מאחור, כדי שנימשך ללמוד את הטבע, ואז הידע של הטבע הכללי יפתח לעינינו אופקים שונים לחלוטין, ומימד חדש.
אנחנו נרגיש את המציאות החדשה, לא זאת שאנחנו תופסים בחמשת החושים שלנו כמו חיות. בסופו של דבר אנחנו רק במקצת עולים עליהן מבחינה שכלית ובכושר המצאה. אנחנו יודעים לבנות בתים נוחים, להכין אוכל, להתלבש, אולם מצד שני, החיות אינן צריכות לטפל בעצמן במידה כזו.
הזכות המיוחדת שלנו היא שאנחנו יכולים לעלות לרמת החיים שבה נחייה לא בשביל לדאוג לחיים הגופניים. להפך, הדאגה לחיים הגופניים תוביל אותנו לידיעת הטבע הכללי, ומשם נתקדם כבר במימד אחר, ונרגיש את המציאות לא בחושים הבהמיים שלנו, אלא דרך מודעות גבוהה יותר, דרך התוכנית האינפורמציונית שתתגלה לנו. אין שום קשר בין הרמה הזאת לקיום הנוכחי שלנו, היא נמצאת הרבה יותר גבוה.
בימינו, מדענים רבים מדברים על כך, בדומה לחכמי הדורות הקודמים. השאלה היחידה היא איך אנחנו משיגים את זה? האם יש לנו הזדמנות לגלות את המציאות העליונה הזאת? איך אנחנו יכולים להעלות לרמת הטבע הכללי ולהרגיש אותה כמו שהיא?
קודם כל, צריך להבין מה הוא הטבע. לפי פעולותיו אנחנו רואים שהוא מנהל אותנו על ידי שני כוחות, תענוג וייסורים. הם כמו שתי מושכות שבאופן קבוע גורמות לנו או להימשך לתענוגים או לברוח מהמכות.
לדוגמה, אני מתיישב בתנוחה הכי נוחה שיש בתנאים הנוכחיים. אני מעבד המון נתונים: מצב הבריאות, הצורה של הכיסא, מעמד האנשים מסביבי וכו', ובסופו של דבר הגוף שלי מתיישב ברמת הנוחיות המרבית. זה קורה בכל שנייה של החיים שלי – ברצונות, במחשבות ובמעשים. איך אני יכול להתעלות מעל השליטה הזאת?
כשאני חוקר את הטבע, אני מגלה שבו פועל חוק אחד וייחודי – חוק האיזון הכללי. הטבע נמשך לאיזון ובהדרגה מביא את כל חלקיו לאיזון, לפיוס, לרוגע. הוא מסדר את הכול בהתאם לקשר הגלובלי – מהמפץ הגדול ועד לחיבור של התאים לצורות החיים הגבוהות.
הטבע כולו חי באיזון, ורק האדם התחיל לצאת מהמסגרות האלה מלפני בערך 3,500 שנה. הוא התחיל להשתמש בשכל שלו כדי לנצל את האחרים, לשלוט בהם, והתוספת הזאת קלקלה את האיזון שלו עם הטבע.
אנחנו יכולים לפצות על כוח ההתפתחות הרע הזה על ידי הכוח הטוב, שנגלה באותו הטבע. הכוח השלילי פועל בנו בצורה אינסטיקטיבית וללא השליטה שלנו, אבל אנחנו חייבים לאזן אותו על ידי הכוח החיובי שנרכש בהכרה. וזה אפשרי על ידי השפעת הסביבה. הרי אנחנו רוצים להיות יותר טובים מכולם ומעל לכולם, בכך אני תלוי בחברה. וחוץ מזה, אני תלוי בה כדי לספק את הצרכים הבסיסיים שלי. אבל אני צריך להשתמש בסביבה כדי לבנות קשרים כאלה שהיא תספק אותי עם הכוח החיובי. ואז אני אוכל לשלוט בחיים שלי.
לכן, לא במקרה האדם נברא כייצור חברתי ולא בודד והוצב בסביבת אנשים אחרים. בזכותם הוא יכול להתחנך. הרי בניגוד לבעלי החיים, שאינם זקוקים לחינוך, האדם חייב לקבל מהסביבה מספר רב של גורמים בנוסף לאלה שאיתם הוא נולד. הסביבה מוסיפה לאגו שלנו את הכוח החיובי, ואז אנחנו יכולים בקלות ובנוחות לשלוט בחיים ובגורל שלנו.
כשנתחיל בצורה המתאימה להתייחס לעצמנו וליכולות שלנו, תיפתח לפנינו תוכנית הטבע והמחשבה הראשונה שלו עלינו. כך אנחנו נעלה לדרגה חדשה של ידע ומודעות, השורים מעל לחיים הנוכחיים שלנו. אם נוותר על הקיום הגופני, אז במחשבות וברצונות נעלה לזרימה הנצחית של הידע ונחיה בה. מה שלא יקרה לגוף שלי, אני אחיה בזרימת המודעות הזאת, שמאפיינת את הטבע ומפתחת את כל הרמות שלו.
זוהי דרגת ה"אדם", הדומה לבורא. אחרי הכול, הבורא זה התוכנית הגדולה שנמצאת מעלינו ואותה נמשיך להשיג בדרך שלנו למעלה.
מתוך שיעור 3 בקולומביה בנושא "הקבוצה והתפתחות רוחנית" 29.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
שכבת המידע של המציאות
הטריטוריה האנושית
האנליזה של טבע האדם
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע, כנסים, מציאות מדומה, משבר עולמי |
תחיית המשפחה
שאלה: אתה כל הזמן מדבר על משפחה, אך היום אידאת המשפחה קיבלה צורה שונה לחלוטין ונעלמה בהדרגה. מה מחייב אותך לחשוב שאנחנו יכולים לחזור לדגם הישן של המשפחה?
תשובתי: אני בטוח לחלוטין שלאחר שנחווה משבר עצום אנחנו נחזור לדגם הישן של המשפחה. המשפחה האגואיסטית המודרנית באמת תפסיק להתקיים.
היווצרות המשפחה החדשה תהיה מותנית בתנועה שלנו למטרה, לשורש. אנחנו נראה שנוכל להגיע אליו רק כשבכל דרגות ההוויה נהיה קשורים בקשרים אבסולוטיים עם האחרים: עם בן הזוג במשפחה, עם הילדים, ודרך המשפחה שלנו - עם המשפחות האחרות, עם החברה, עם העולם.
כלומר, אנחנו נחזור לדגם המשפחה הרגילה שייאפשר לאדם לגלות את הבורא מעל קיומנו הבהמי החומרי.
אנחנו לא נתבייש מכך שבמשפחה אנחנו חיות קטנות, כיוון שמלבד המשיכה הפיזית, נוצרים בין גבר לאישה יחסים מיוחדים הנקראים "אהבה אמיתית" - יחסים שבהם הם מגלים ביניהם את הבורא ובאמת מגיעים למטרה העליונה.
למען המטרה העליונה הזאת האנשים יקימו משפחות, ייכנסו במגע פיזי ורוחני עם בני זוגם. באופן כזה המשפחה תקום לתחייה גם ברמה הרוחנית וגם ברמה הפיזית. אך העיקר - ברמה הרוחנית וממנה ברמה הפיזית.
מתוך השיעור הווירטואלי, 12.02.12
ידיעות קודמות בנושא:
הקץ לבדידות!
וויתורים עבור השלום בעולם ובמשפחה
לא להיעצר בדרך לאהבה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, משבר עולמי |
מטרה המעניקה כוח
שאלה: מה ההבדל בין סביבה אינטגרלית טובה לבין סביבה לא נכונה?
תשובתי: ההבדל הוא רק בשאיפה להגיע לדרגת השלמות של מצבנו ולא יותר מכך. כלומר מתאספים אנשים שמבינים שאין ברירה אחרת, אנחנו חייבים לצאת מהמשבר ורצוי שלא על ידי מלחמה ואירועים דרמטיים מפחידים. בואו נשאף לכך בעצמנו, באופן מלאכותי ונתחיל לעשות את זה.
הם לומדים את המערכת הזאת, מנסים לממש אותה, ומשפיעים זה על זה בצורה כזו. אין שום דבר מלבד זה. אך בזמן הזה הם מעוררים את הכוחות של אותה המטרה אליה הם שואפים הטמונים בטבע, והמטרה הזאת כאילו מאירה להם מרחוק. היא מקרינה עליהם את הכוח שלה, את השלמות שלה. הם חיים את זה, ולכן מופיעים בהם כוחות חדשים. לכל מטרה גדולה יש כוח, ומי שקשור אליה יכול לבצע עבודה עצומה.
הערה: השאיפה הזו למטרה היא ה"עלייה"?
תשובתי: כן, בכל פעם אנחנו עולים בדיוק ביחס למטרה. אך כשאנחנו נמצאים בקבוצה, בחברה הקטנה הזו, אנחנו יכולים לכוון את עצמנו בצורה הנכונה. מהיכן אני יודע מהי המטרה הזאת, היכן היא נמצאת, מהי ההשתתפות ההדדית, גלגלי השיניים בתוך המנגנון וכו'?
בקבוצה אני יכול לראות את השתתפותי, האם אני מתנהג בצורה נכונה בתוך הקהילה הקטנה הזו, באופן אינטגרלי ובצורה מקסימלית בטוב לב כלפי כולם.
אני צריך ללמוד את התוצאות שאליהן מביאות כל מחשבותיי. המחשבות שלי ולא רק המעשים. המחשבה היא היא המעשה. בדרגה הבאה של קיומנו, בדרגת ה"אדם", בדרגת המערכת האינטגרלית, המחשבות שלנו והרצונות שלנו משחקים את אותו התפקיד שמשחקים המעשים בדרגה הגשמית הנוכחית שלנו. לכן אנחנו חייבים להגיע לפיקוח ולתיקון הרצונות והמחשבות שלנו. זה הדבר החשוב ביותר. והמעשים יכולים להישאר קשים ואכזריים כפי שהיו, כמו בחדר ניתוח של הכירורג, אך הם יהיו מכוונים לטובת האחרים. הטרנספורמציה החשובה ביותר היא טרנספורמציה ברצון ובמחשבה.
מתוך שיחה מס' 7 על החינוך האינטגרלי, 14.12.11
ידיעות קודמות בנושא:
קשר ברמה הרגשית
לידת מצב ה"אדם"
הכוח הבלתי מנוצח של המחשבה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע |
להיפטר מהנוקשות
שאלה: אנחנו מבחינים בשני סוגים של שיתופי פעולה הדדי קבוצתי. הסוג הראשון זה ההכשרות, כאשר מוצבת מטרה קונקרטית ומביאים אליה את האנשים על ידי צעדים מסוימים. הסוג השני, זה התהליך שבו אנשים צריכים לעבור מצבים מסוימים.
אלה הן שתי גישות שונות לחלוטין: אם במקרה הראשון חשובים התוצאה ומהירות השגתה, במקרה השני, להיפך, חשוב לבלום את המהירות ולהעדיף רגישות לתהליך. איך עלינו לבנות עבודה כזאת בזמן הלימוד האינטגרלי?
תשובתי: הכול תלוי במשתתפים וביכולת שלהם לקלוט את החומר, הרגשי והתיאורטי.
חייבים להסביר הרבה מאוד, איך לאזן את הלב ואת השכל, כדי שנוכל בעזרת השכל לנהל את הרגשות שלנו ולא לפחד להרחיב אותם, לחברם עם רגשות אחרים, לצאת מתוכם, לנסות לשלב עם האחרים. העברה כזאת היא פסיכולוגית נטו: ממני אליך, לשני, לשלישי וכולי, בכך שמנסים להבין, להרגיש את האדם האחר, באותה הצורה, שבה הוא מהווה את עצמו. כלומר אני לא חוקר אותו "על ידי כניסה לתוכו", אלא אני מנסה להרגיש אותו איך שהוא מרגיש את עצמו.
הכשרות דומות הכרחיות היום לאנשים, מאחר והעולם הופך לגלובלי, וללא הבנה כזאת זה את זה לא נוכל להסתדר בעתיד. מה גם שהעתיד הזה הוא קרוב מאוד.
אנחנו צריכים לפתח את הפסיכולוגיה. אני חושב שזה יהיה המקצוע העיקרי בחינוך בני האדם.
באופן עקרוני כל זה צריך להביא את האדם להבנה, שהוא יכול לשנות את השקפתו על העולם. מה גם שזה יכול להשתנות בתוכו במידת התחברותו עם האחרים בכזאת צורה שאם אני ארצה, אז אני באמת יכול לצאת מתוך עצמי ולראות את כל העולם דרך ההתאמה שלי, החיבור שלי עם האחרים.
ואז העולם ייראה אחרת לחלוטין. אני אראה את המערכת הכללית של העולם, ההשפעה ההדדית של בני האדם זה על זה. אני ארגיש את הכוח שקיים בתוך כל האנושות (אפילו לא של קבוצה קטנה, אלא של כל האנושות) ושמנהל אותנו. זהו טבע שיש לו תוכנית משלו, מטרה משלו ושהוא מוביל אותנו בדרכים מסוימות.
וודאי שאפשר לדון כאן, נניח, על שמירת חוקי התרמודינאמיקה מנקודת מבטה של האנטרופיה, הכאוס, ההרמוניה או מנקודת מבט של ההתכללות האבולוציונית של האדם, לא משנה באילו רמות. אבל באופן כללי, הכול מתקדם לקראת זה, שאנחנו נהפוך להיות הרמוניים לגמרי בכל שלבי ההתקדמות שלנו קדימה ובכל דרגות התפתחות הטבע. כלומר, הטבע ה"דומם", ה"צומח" וה"חי" וה"אדם", צריכים לבוא להרמוניה מוחלטת, שזה מה שמתגלה היום במשבר כמצב ההפוך לזה.
כל התרגילים בקבוצה אינטגרלית צריכים בעיקרון לפתח אצל האדם יכולת, ואפילו קלילות לשינוי כזה, מעין "מעבר" להסכמה להשתנות פנימית ולראות את העולם אחרת לגמרי, לא כפי שהוא התרגל. הדבר העיקרי הוא להיפטר מהנוקשות.
מתוך שיחה מס' 17 על החינוך האינטגרלי, 28.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
להרגיש את רצון הזולת
המורכבות של שיתוף הפעולה ההדדי האינטגרלי
מאפס עד אין סוף
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע |
כל רגע בתנועה אל המטרה
כל מה שמתגלה לנו בעולם הזה, דוחף אותנו לדבקות עם הבורא.
הדבקות עם הבורא, היא הדבקות עם תכונת ההשפעה והאהבה, הגילוי של התכונה הזאת בתוכי.
התכונה מורגשת בנו, כשהאדם מתחיל להרגיש את הטוב, בכך שמתהוות בו יותר ויותר תכונות של השפעה ואהבה שאותן הוא מממש בקבוצה, חווה, משתמש, ובודק את היחס שלו כלפי החברים.
ולהיפך, בזמן שהאדם מתחיל להרגיש דחייה, ריחוק מהחברים, הוא מבין שזה מראה על הקשר שלו, על היחס שלו לבורא. ואז הוא יכול לבחון את עצמו כצדיק או כרשע, בהתאם להתקרבות שלו עם תכונת ההשפעה והאהבה, או הריחוק ממנה.
האדם מבין שאין מקריות, אין גורל, אלא קיימת ההנהגה של האור על כל הבריות שנבראו על ידו. ולא קיימים שום מצבי ביניים, אלא רק הכיוון לבורא או נגדו.
איך אני יכול להיות כל דקה במצב, שבו אני מממש בצורה מדויקת כל רגע בתנועה שלי אל המטרה?
פחות תחשבו עם הראש, ויותר עם הרגש, ואז הכול יצליח לכם.
אם אנחנו לא מוצאים את התשובה הנכונה, זה סימן שאנחנו לא מאוחדים בינינו מספיק. התשובה הנכונה נמצאת בתוך האור.
לכן, בואו נשקיע מאמצים גדולים באיחוד בינינו, ואז אתם תראו איך יתחילו להופיע בתוככם יותר תשובות נכונות וקצרות. ותוסיפו לדיון את האיחוד.
מתוך סדנה מס' 4 בכנס בליטא, 25.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
הכול נובע מהבורא
לא לברוח מהכרת הרע
כיווני ההכוונה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
לעזור לעולם לגלות את הבורא
שאלה: איך אנחנו יכולים בעזרת ההפצה של השיטה האינטגרלית להגיע לאיחוד ולאינטגרליות?
תשובתי: ההפצה מחזיקה אותנו, היא מחייבת אותנו להיות יחד, לתקשר בינינו, להתחבר, לדון וכולי. אבל אסור לנו לשכוח שההפצה תהיה יעילה רק כאשר אנחנו נרצה לממש את המטרה העליונה, לגלות לעולם את המצב שבו הוא נמצא בתוך האור העליון, בשפע העליון, באהבה ובהשפעה. אנחנו כולנו נמצאים בתוך השדה הזה, בשדה של מידע, בשדה של השפע והטוב.
אם אנחנו שואפים למטרה הזאת בפעילות ההפצה שלנו, אז בזה אנחנו מזמינים את השפעתו של "האור המקיף" עלינו ועל כל העולם. ובאופן כזה, בצורה טבעית גם מתקרבים יותר בינינו. הכוונה הזאת חייבת להיות נוכחת, לפחות במשהו, איפה שהוא, בצורה כלשהי, אך עלינו לדאוג שזה יהיה.
אסור לנו לשכוח את זה, אחרת ההפצה שלנו לא תהיה יעילה אלא היא תהיה סתם פעולה גשמית. אבל אם אנחנו נחשוב איך תוך כדי ההפצה אנחנו מושכים את העולם ואת עצמנו יחד איתו לגילוי הבורא, אז אנחנו נצליח.
לזה אפשר להוסיף גם כוונה, שבזה אנחנו רוצים לעשות נחת רוח לבורא. אבל זו כבר מדרגה מאוד גבוהה. בינתיים אני לא רוצה לדבר על זה, מפני שאז האנשים מתבלבלים, מיהו הבורא, על איזה תענוג מדובר וכולי.
בביטויים כאלה משתמשת הפסיכולוגיה הפנימית שלנו. אנחנו לא יכולים להשפיע שום דבר לבורא, שום תענוג. אבל כך אנחנו אומרים, מפני שמרגישים שזה כאילו מתרחש כהשתקפות שלנו.
אם אנחנו נשאף להשיג את המטרה הזאת, אז ההפצה שלנו תהיה יעילה יותר פי מיליארד. וזה הדבר החשוב ביותר. אתה צריך לצאת להפצה מתוך הבנה שבזה אתה מביא תועלת עצומה לעולם, בכך שעוזר לו לגלות את הבורא. מה עוד, שגם הקשר בינינו יהיה חזק יותר בהתאמה.
הבעיה היא רק בחוסר השלמות של הכוונה שלנו.
מתוך שיעור מס' 5 בכנס בליטא, 25.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
אחריות עבור העולם
באמצע בין הבורא לבין העולם
הסיכוי של העולם
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית, כוונה, כנסים, קבוצה |
המסע אל יסודות הבריאה
שאלה: איך אפשר להסביר לאנשים את השפעתו של ספר הקבלה על האדם?
תשובתי: כאשר אני לומד מספר בפסיכולוגיה, אני מתחיל לגלות בתוך עצמי תופעות שונות. אני מדבר עם האנשים בקבוצה שאני רוצה להשתנות לפי שיטת התרפיה הקבוצתית, אנחנו עושים עבודה ואני מגלה את תגובותיי, מכיר את הטבע שלי ומשווה אותו עם האחרים.
נניח שאנחנו מדענים שהתאספו לקבוצה. כל אחד לומד בה את הטבע שלו כלפי טבעם של האחרים. והספר עוזר לנו, הוא נכתב על ידי בן אדם חכם שנותן את ההסברים הנדרשים. בזכות זה אני כבר לא מסתכל על עצמי מבפנים, אלא משתדל עד כמה שאפשר להסתכל מהצד, מתוך עמדה אובייקטיבית, כדי להבין מי אני ומה אני, בשביל מה ולמה, ומה היא המהות של מה שאני? כמובן שאין בעולם שלנו אובייקטיביות אמיתית, התנתקות אמיתית מהעצמי, אך הגישה הזאת קיימת, ובאמצעותה אנחנו מגיעים לתוצאות שונות.
פרויד שעמד ביסודה של השיטה הפסיכולוגית פעל בהגיון רב. אבל הפסיכולוגיה המטריאליסטית מסוגלת לבצע ניסויים רק על התופעות הנפרדות מהחיים, מהחומר שעומד מול עינינו. אם אנחנו תופסים ממנו משהו על בסיס אמפירי, ניסיוני, בזה אנחנו יכולים להשתמש בלי לחרוג מעבר לגישה הרציונלית, המבוססת אך ורק על נתונים ניסיוניים.
במה זה שונה מחוכמת הקבלה? בחוכמת הקבלה אני עובד באותו האופן כמו הפסיכולוגים, בלי לדעת שום דבר ובלי דעה מוקדמת מראש. שרוי ברצון להכיר וללמוד את עצמי, אני מגיע לקבוצה כמו לפקולטה לפסיכולוגיה. יש לי מורה וספרי לימוד, והם מדברים עליי ומסבירים לי מה זה "אני". רק ההסברים שלהם חודרים עמוק יותר לתוך הפנימיות שלי ונוגעים בשכבות העמוקות ביותר של היותי.
מתברר ששם בפנים פועלים שני כוחות, קבלה והשפעה. שלא כמו בעולם שלנו, אלה כוחות יסוד שמנהלים אותי ואת כל הטבע. חכמת הקבלה מספרת על תפיסת המציאות, ושוב חודרת פנימה עמוק יותר מהפסיכולוגיה. אני לומד איך אני קשור לכולם, ומתחיל להבין עד כמה אמיתית התמונה שאני רואה לפניי. מתברר, שכאשר אני פונה למישהו, אני בעצם פונה לדמות המצטיירת אצלי בפנים. כל זה אינו פנטזיה, אלא עובדות ריאליות, מוחשיות. אני רק צריך לבדוק איך אני תופס את המציאות, מה מתוך זה תלוי בתכונות שלי, ואילו מהן אני יכול לשנות.
וכאן מסבירים לי שישנה תכונה שנקראת "קבלה". עכשיו אני נמצא בתוכה והיא מגדירה את כל הפסיכולוגיה שלי של תפיסת המציאות. דרך הפריזמה הזאת אני מסתכל על העולם- "איך ליהנות ממה שאני רואה?" הרצון האגואיסטי שבתוכי רוצה רק דבר אחד, לקבל תענוגים. ולכן הדמויות שמצטיירות בתוכי מוכתבות על ידי הרצון האגואיסטי שלי. בכל פעם אני בודק את מידת ההנאה או לחילופין, שנאה ודחייה. לקרב את הפריט הזה או לדחות אותו? כך אני שופט כל דבר, ובמראה הזאת מצטיירים קווים המתארים כל דבר שאני רואה. הם כאילו מוצגים בפניי, אבל למעשה הם נמצאים בתוכי, ברצון לקבל שלי.
בצורה כזאת אני מתחיל להבין איך אני תופס את המציאות ואיך אני יכול להתעלות מעל התפיסה הנוכחית על ידי זה שאחליף אותה בתפיסה האמיתית. "המדרגה הבאה שלך, אומרים לי מקובלים, זה לעבור מתפיסת העולם של המקבל לזאת של המשפיע". אני פשוט ארכוש את האמצעי החדש שיעזור לי לגלות היכן באמת אני נמצא. ולאחר מכן, כאשר אני אגלה את המציאות השניה, יתגלו לי שתי אפשרויות, לתפוס את המציאות בקבלה שוב, או לתפוס אותה בהשפעה.
אי אפשר להסתפק רק באחת מהצורות האלה, אני חייב להפנים את שתיהן. על ידי השגת המציאות בהשפעה, אני משיג אותה גם בקבלה. כפי שנאמר: " זה כנגד זה ברא אלוקים". אני עולה בשני קווים, ושניהם גדלים בתוכי עד שאני משיג את המערכת, השיטה, הנוסחה, שיאפשרו לי להשתמש בהם בצורה הטובה ביותר לרצון שלי. במילים אחרות, אני ממלא בתוכי גם רצון לקבל וגם רצון להשפיע בצורה האופטימלית, הטובה ביותר. הנוסחה כאן מבוססת על הערך הגבולי, זה התנאי ההכרחי שלה: " לא תקבל כלום חוץ ממקסימום".
זה מה שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה. לומדים בקבוצה, זאת אומרת במעבדה, שכוללת כימיה, פיזיקה, ביולוגיה, זואולוגיה ומרכיבים אחרים. בגדול אנחנו חוקרים את יסודות הטבע הכולל, שמהווה בסופו של דבר רצון לקבל ורצון להשפיע, וגם כוונות על מנת לקבל ועל מנת להשפיע.
לכן אני כל כך שמחתי כשגיליתי את זה. במדע כל אחד עוסק בתחום הצר שלו, ומה הלאה? וכאן פרוסים לפנינו יסודות הטבע. בהתחלה אנחנו נגלה מה זה המציאות, נפנים שכל דבר נמצא בתוכנו, ואין שום דבר מחוצה לנו. כל המציאות כולה נפרסת בפנינו בתוך גבולותיה, ואנחנו מגלים את כולה עד הסוף.
מה יהיה לאחר מכן, אנחנו לא יודעים, אך הגישה נשארת מדעית לחלוטין. אין כאן שום סתירות, להפך, השיטה הקבלית כל כך אוניברסלית ומקיפה, כל כך בסיסית, שמאפשרת לנו פשטות בכל דבר.
מתוך שיעור על מאמרו של רב"ש, 10.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
ניסוי שהוזמן על ידי הטבע עצמו
הפסיכולוגיה של הנשמה
הפסיכולוגיה של העולם הרוחני
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, חושבים מדע, טבע, לימוד חכמת הקבלה, שיעור הקבלה היומי |
הטבע של הגברים
שאלה: בזמן הסדנא לא הורגשה הנחיצות מצד הגברים ברצון הנשי, שבלעדיו הם לא יגיעו למטרה. מדוע?
תשובתי: כדי שאדם ירגיש נחיצות במשהו, הוא צריך תחילה להבין, שללא הנחיצות הזאת, ללא הרצון הזה, הוא לא ישיג את המטרה. סימן שהם עדיין לא הגיעו לזה.
נניח, שאני מנסה לעשות משהו ורואה שאיני מצליח. אז מה חסר לי? אה, אני זקוק לאיזה שהוא כלי נוסף. אני מתחיל לעבוד איתו ומתברר, שחסר לי עוד איזה מתקן וכולי. כלומר, רק במידה שבה אני רואה שאיני משיג את המטרה, אני מתחיל לחקור איך אני יכול להשיג אותה.
ואז אני מגלה שחסרה לי תמיכה, תמיכה מוחשית וחזקה. היא בהכרח חייבת להיות! על זה כתוב במקורות הקבליים. ולמעשה אנחנו רואים שזה כך.
לגברים קיימת הגאווה הגברית, הריקנית במקצת משלהם. הם שוכחים, מכוח הטבע שלהם, שהם תלויים בנשים. שוכחים. כך הוא הטבע שלהם.
אך בסופו של דבר, כאשר הם מתקדמים קדימה, הם מתחילים להבין עד כמה הם חלשים באופן כללי. ואז הם באמת מרגישים צורך ונחיצות חזקים מאוד בתמיכה הנשית.
זאת אינה חולשה, זה פשוט הטבע שלנו, אנחנו תלויים זה בזה, ורק בחיבור הנכון בינינו משיגים את המטרה.
דרך אגב, אני בטוח שגברים רבים מרגישים את זה, אני רואה זאת עליהם. הם באמת מרגישים את זה.
מתוך הסדנה הראשונה בכנס בליטא, 23.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
גבר ואישה כתכונות הטבע
מאחורי כל גבר מצליח עומדת אישה
בזכות הרצון הנשי
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, נשים, קבוצה |
אילו רצונות למלא?
שאלה: עד כמה שאני מבין, כשמדברים על מילוי הרצונות בדרגת ה"אדם", אנחנו מתכוונים למילוי של הרצון לחיבור עם הבורא. האם אני צריך למלא את הרצונות הגשמיים של האדם, אם הוא למשל רוצה לראות כדורגל?
תשובתי: העניין הוא, שכל הרצונות הלא מסופקים של העולם שלנו, כלומר, הייסורים, מכוונים רק לגילוי הבורא לאדם. ורק אם אנחנו נתקדם למטרה הזאת, הרצונות הללו יתמלאו.
אנחנו רואים עד כמה העולם מלא בכל מיני אפשרויות, תענוגים, בכל מיני דברים, אך בני האדם בכל זאת סובלים.
אנחנו רואים, שלמרות שהעולם מלא בשפע, מחצית העולם סובל מרעב.
אנחנו רואים, שהרפואה מאוד התקדמה, אולם האנשים לא חולים פחות, אלא יותר.
אנחנו רואים, שלאנשים ניתנה האפשרות לחיות חיים נורמליים, יפים, אך הם מתגרשים, לא רוצים ילדים, מספר ההתאבדויות גדל וכולי.
מדוע? במה הבעיה?!
לתת לאדם לראות כדורגל, נו ואז?
עדיף ללמד אותו משהו אחר, מה שהוא באמת יתקרב למקור המילוי, מפני שכל שאר המילויים שאתן לו, חוץ מההכרחיות לקיום הגוף הבהמי שלנו, ירחיקו אותו מהמטרה ובסופו של דבר הוא יסבול.
אין שום דבר אחר! קיימת רק מטרה אחת! לזה צריכה לשאוף כל האנושות.
אם בדרגה הבהמית אנחנו מילאנו את הגוף שלנו בכל הנחוץ לו לקיום, אז כל שאר הכוונות, כל שאר הרצונות, צריכים להיות מכוונים רק להשגת המטרה. אחרת, אם אני משתמש בהם לכיוון אחר, לא למען המטרה, נוצר קשר הפוך שמזמין בתוכי ייסורים, כדי שאני אתקן את הכיוון שלי.
לכן, אם חוץ מלחם, חוץ מההכרחי לחיים, אני נותן לאדם משהו אחר נוסף, למשל: לראות כדורגל או משהו אחר, אני בזה בעקיפין גורם לו ייסורים. אני אתן לו כרטיס למשחק כדורגל, והוא מזה יקבל בהכרח איזו מכה מהגורל, מפני שלא מכוון לכיוון הנכון. וכך זה תמיד. לכן האנושות, במידת התפתחותה, סובלת יותר ויותר.
אין לנו אפשרות אחרת לעשות לאדם טוב, חוץ מאשר לתת לו רמת קיום נורמלית והגיונית: מזון, בית, משפחה, בריאות וכל השאר, רק להשגת המטרה הזאת. בזה כל תוכנית הבריאה.
אך אם אני מסיט אותו מהדרך הזאת, אז אני אשם בכך שהוא לא משיג את תוכנית הבריאה. ומזה יהיה רע גם לו וגם לי. איני יכול לפעול באופן אחר.
לכן, כל העבודה שלי בעולם הזה מסתכמת בלעזור לאנשים לאכול ולשתות רק כדי שהם יבינו איך באמת להשיג את האושר. כל שאר הדרכים מובילות רק לייסורים, מפני שהשפעת האור תהיה הפוכה כדי לכוון באופן כזה את האדם לעברו.
מתוך הסדנה הראשונה בכנס בליטא, 23.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
השוואה אגואיסטית ושוויון אלטרואיסטי
להשפיע = למלא רצונות של אחרים
אלטרואיזם אמיתי ועזרה לזולת
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
בכנס יש מקום לכל אחד
שאלה: בכנסים, במיוחד באמריקה, ישנם אנשים שעומדים בצד ולא מתחברים בקלות. מה גם, שהם יודעים מראש שיעבירו שלושה ימים בלהישען על הקיר, וזה מפריע להם להחליט לגבי ההגעה לכנס. מה אתה יכול להמליץ להם? איך אנחנו יכולים לעזור להם מצידנו?
תשובתי: אני ללא ספק ממליץ להם להגיע ולהתכלל, עד כמה שיכולים. נאמר: "חנך הנער על פי דרכו". אנשים שקשה להם במיוחד להתחבר למעגל, ימצאו זה את זה, ויכול להיות שירכיבו מעגל נפרד משלהם, ובתוכו יכול להיות שמישהו יעורר אותם קצת.
אל תתנגדו לכנס, אל תכפו אותו על עצמכם. לכל אחד יש שם מקום. כי כולנו הרי שונים, ובכל מקום יש אנשים שאינם מסוגלים להתחבר עם האחרים. הם יושבים בצד, שומעים, שוקעים בתוך עצמם, או להיפך, עושים יותר מידי רעש. הם עדיין לא מרגישים לאן הם הגיעו, במה נכללים, הקצב הפנימי שלהם עדיין לא משותף עם כולם, האופוריה או ההסתגרות שולטים בהם...
רוב החברים שלנו כבר יודעים ומבינים את השיטה, הם פחות או יותר עובדים בצורה עקבית על ההתקדמות, חווים עליות וירידות בדרך. אם האדם באמת מרגיש שהוא מנותק מהזרם הכללי, שמכוון למטרת הבריאה, אז כדאי לו במיוחד להגיע. כי זה הסימן שבינתיים הוא עובר מצבי הכנה מיוחדים, והשפעת הסביבה תעזור לו בזה. אני מאוד ממליץ להירשם.
בכללות, המצב הוא כזה. יש יחידי סגולה עם ניצוצות מיוחדים. כך הם נבראו, כאן העניין הוא לא בגבורה או בחולשה של מישהו. העיקר זה לממש את מה שטמון בך. פשוט תבצע את התפקיד שהטבע הטיל עליך, ובסופו של דבר, אם כל אחד משקיע את המאמצים הסגוליים המיוחדים שלו, כולנו נהפוך להיות באמת שווים, ללא שום זכר של ההבדלים הקודמים.
בסופו של דבר, כולם מבצעים עבודה שווה בכל התחומים. פשוט איננו מבינים עדיין, עד כמה המערכת הכללית היא שלמה.
אבל בדרך יש בינינו הבדלים: אנשים מסוימים מבצעים תפקידים מיוחדים, יש להם כאילו היסטוריה משלהם, התפתחות משלהם, ובהתאם לזה, צריך לגלות כלפיהם יחס מיוחד. הם לא נראים כמו האחרים, לעליות ולירידות שלהם יש צורה אחרת, הם מתנהגים בצורה אחרת בחיצוניות ועוברים מצבים פנימיים אחרים, בניגוד לכל הגיון של העולם שלנו.
בדומה לכך, שבחברה מדעית או פילוסופית ישנם גאונים "לא מהעולם הזה". לא מעט אנשים חכמים גילו תכונות "לא רגילות".
אז אצלנו זה עוד יותר בולט. אבל דווקא לאנשים כאלה חשוב להיות בחברה. כי אנחנו ביחס אליהם, כמו האנושות ביחס אלינו.
הניצוצות שבלב גם כן מתחלקים לשני חלקים: גלגלתא ועיניים ואח"פ. ואלה מאיתנו ששייכים לגלגלתא ועיניים הם מיוחדים. לפעמים הם מרגישים סלידה חזקה כלפי החברה, ודווקא להם כדאי בכל זאת להגיע לכנסים. אפילו שאין להם שום נחיצות להתערבב עם החברים, בכך שמסתכלים עליהם כמו על כל האנושות, אך בכל זאת זה הכרחי.
מתוך שיעור על מאמרו של רב"ש, "וייגש אליו יהודה", 22.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
אמריקה מדרום לצפון
לרכוש את עולמך בין רגע
לא מהעולם הזה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
תיצור בתוכך את הבורא
שאלה: איך אפשר להרגיש את גדלות המטרה בלב?
תשובתי: להרגיש את הבורא או להרגיש את תכונת אהבת הזולת, זה למעשה אותו הדבר. רק שאהבת הזולת, מהווה כאילו את הכלי, הרצון, שבו מתרחש המילוי על ידי האור.
לכן זה אפשרי לתאר לעצמנו את זה. בתנאים שלנו אנחנו יכולים להשקיע מאמצים ולתאר לעצמנו מה זאת השפעה, אהבה, שיתוף פעולה הדדי, חיבור. אנחנו יכולים לתאר את הקבוצה מעל לעצמנו, כמו את עצמי ככוח ההשפעה החיוני לקבוצה, את כל זה אנחנו מסוגלים לעשות. ואילו את הבורא, אנחנו באופן טבעי, לא מסוגלים לתאר לעצמנו.
בעצם, לא קיים כזה אובייקט שנקרא "בורא". אנחנו בעצמנו יוצרים את הבורא!
הבורא, זו תכונת ההשפעה והאהבה הכללית שאנחנו בהדרגה מפתחים בתוכנו. אין בורא ללא נברא. אין כזה אובייקט שקיים בפני עצמו. וגם האור קיים רק בתוך הרצון שמכוון אליו, אחרת, גם האור לא קיים.
כל זה כתוב בספרי הקבלה. לכן, אנחנו מייצבים מעצמנו כזה נברא, שבו מתגלה הבורא. ומחוצה לנו אי אפשר לגלות אותו.
מתוך הסדנה הראשונה בכנס בליטא, 23.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
חוסר דמיון או חוסר איחוד?
החוק הוא פשוט
לשמור על הכיוון לבורא
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
גבר ואישה כתכונות הטבע
שאלה: ההורים שלי התגרשו, וזה הטביע את חותמו עליי. אני יודע שבדור שלי ישנם הרבה אנשים שזה נוגע להם. אנחנו ממש מפחדים מנשים. קשה מאוד לבטוח בהן...
תשובתי: איני מבין את בעיותיך, מפני שאנחנו מדברים על דברים אחרים לחלוטין. אני מצטער, אבל אנחנו לא מדברים על גברים ונשים כעל משהו ביולוגי, כעל אוסף של כרומוזומים, גנים, הורמונים.
אנחנו מדברים על גבר ואישה, כעל התכונות של הטבע (וזה מה שחשוב לנו!), שאנחנו כאנשים מבוגרים מבינים כיצד להשתמש בצורה הנכונה בכוחות שלנו ובחולשות שלנו כדי להשיג את המטרה המשותפת. כאן התאספו אנשים רציניים שרוצים להשיג את זה, ושאין להם שום עניין בבעיות יום יומיות בין גבר ואישה בחיים הרגילים שלנו. אנחנו מתנתקים מהחיים הגשמיים ומתעלים מעליהם. אנחנו רוצים להשתמש בתכונות הרוחניות שלנו, הזכריות והנקביות, כדי לתמוך זה בזה ולעלות. לשם כך אנחנו חייבים ללכת יחד אל המטרה.
לכל אחד מאיתנו יש שליחות משלו, תפקיד משלו, אך לא יכול להיות זה ללא זה. רק השילוב ההדדי יהפוך את הקשר שלנו ליעיל.
אנחנו לומדים שישנה עביות, רצון, וישנה זכות, "מסך". חייבים להיות שניהם יחד בהשלמה ובהשתוות זה לזה. לא יכול להיות אחד ללא השני. אם ה"מסך" היה יותר גדול מהעביות, אז מאיפה בכלל הוא היה מגיע? ה"מסך" לא יכול להיות אחר, מפני שהוא מופיע רק מעל לרצון. אם הרצון יותר גדול מה"מסך", סימן שהוא כבר לא בעל מנת להשפיע, אלא על מנת לקבל. לכן חייב להיות השילוב הנכון של התכונה הזכרית והנשית.
אני מדגיש, תכונות, ולא הורמונים או איזה שהן תכונות גשמיות אחרות. דווקא על זה אנחנו מדברים. במושג "אישה", הכוונה היא השתוקקות לרוחניות, ו"גבר", זה המימוש של ההשתוקקות הזאת לרוחניות, שזה בכלל לא שייך לעולם הזה.
מתוך שיעור מס' 2 בכנס בליטא, 23.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
הכוח הנשי והגברי הם תנאי להתעלות הרוחנית
איחוד העולם מצוי בהרמוניה בין גבר ואישה
רצון נשי וכוונה גברית
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, טבע, כנסים, נשים, קבוצה |
חשיבות המטרה
שאלה: כיצד להעביר את חשיבות המטרה, את גדלות הבורא מהשכל, מההבנה, אל הרגש, שזה יחדור עד לכדי דמעות ויעורר רעדה בכל תא?
תשובתי: חסרה לנו חשיבות המטרה. אם המטרה הייתה מאוד חשובה לנו, היינו מעריכים כל רגע שבו אנחנו חושבים עליה, ולפחות במקצת קשורים אליה, אך אנחנו שוכחים על המטרה תחת כובד ההפרעות, כל הזמן נופלים לתוכן ובכל רגע סוטים מהמטרה.
צריך להגביר את עבודת העלאת חשיבות המטרה בקבוצה, את חשיבות תכונת ההשפעה. הרי חופש הבחירה היחיד שלנו הוא בכך שהקבוצה, הסביבה, ישפיעו על כל אחד מאיתנו. אין לנו אפשרות אחרת להרים את עצמנו. אתה אומר שלפעמים אתה מרגיש משהו, איפה שהוא, בצורה כלשהי. וכיצד לעשות שזה יהיה כל הזמן?
אם הייתה בוערת בך חשיבות המטרה: "אני מתקרב אליה למילימטר אחד נוסף, אבל הנה ישנה איזו הפרעה ואני מתעלה מעליה...", אם חשיבות המטרה הזו הייתה כל הזמן לפניכם, הייתם מתקדמים במהירות רבה. אתם פשוט כל הזמן הייתם צועדים לעברה, מטפסים, תופסים אותה בשיניים. אבל אם זה לא כל כך חשוב (ואתה בעצמך לא יכול לעשות כלום), אז אתה נחלש. לפעמים אתה נזכר ולפעמים לא. מגיע לשיעור, אומרים שם משהו, אני כביכול מקשיב...
אתה לא אשם בזה. אשמה רק הסביבה שלך ואתה, מכיוון שאינך מטפח את זה בתוכך. אתה צריך כל הזמן לחשוב רק על זה. לכן, הדבר החשוב ביותר הוא חשיבות המטרה שכל אחד מקבל רק מהסביבה. אין יותר מכך, איננו יכולים לשנות בנו יותר כלום. שמת את עצמך תחת השפעת הקבוצה, זה כבר קובע את הכול, אחר כך הכול מתרחש כבר בצורה אוטומטית. אתה בתוך עצמך בשום דרך לא תוכל לבצע שום האצה.
ההחשה שלך, התנועה אל המטרה, התדירות שבה אתה עובד, שאתה נזכר בזה, פועל למען ההתקדמות - הכול תלוי רק בקבוצה ובחשיבות המטרה בקבוצה. על כך כותב בעל הסולם ב"מאמר החרות".
שאלה: כיצד "להדליק" את הקבוצה כדי שאני בעצמי "אדלק" ממנה?
תשובתי: צריך "לקנות" את החברים! כתוב: "קנה לך חבר". לקנות, כלומר, למשוך על ידי יחס טוב, מתנות קטנות, למשוך אותם בכל מה שרק אפשר כדי לדבר כל הזמן רק בגדלות המטרה. זאת העבודה בקבוצה.
מתוך שיעור מס' 4 בכנס בליטא, 24.03.12
ידיעות קודמות בנושא:
לא תרצה, לא תמצא
מטרה אחת לשנינו
כשאנחנו מזכירים זה לזה על העיקר
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר