הבורא הוא המורה
שאלה: אני מאוד רוצה שאתה תהיה קרוב אלינו כמה שיותר זמן.
תשובתי: ראשית, כשבני אדם מתייחסים באופן חיובי זה לזה, הם חושבים שטוב להיות אחד ליד השני. אני לא יודע אם זה יותר טוב.
שנית, אם מדברים עליי, מורה נמצא עם התלמידים כמה שהם זקוקים לו. ברגע שהנחיצות במורה נעלמת, קיימת עבודה נוספת ומעבירים אותו למקום אחר.
לכן, אין שום דבר נורא. אתם צריכים רק לחשוב על איך לממש את מה שכתוב בספרי המקור וזה הכול. יהיה מורה או לא יהיה, זה לא תלוי בנו. והעיקר זה מה שאנחנו עושים עכשיו. אם יהיו כאלה קבוצות, אם הנשים תעזורנה לכם בצורה פעילה, בתמיכה, בכך שהן שואפות למרכז הרצונות של הקבוצה כדי לגלות את הבורא, אז הכול יהיה בסדר.
ואין כאן צורך במורה. הבורא, האור, ילמד אתכם. למעשה, זה מה שאנחנו מנסים "לתפוס" כאן, את שיטת העבודה עם האור.
מתוך סדנה מס' 4 בכנס בליטא, 25.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
תשאל את עצמך!
תפקידו של המורה
הרמקול של הבורא
להשאיר תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
ייעודן של המחשבות
שאלה: האם סילוק ה"אני" שלי בזמן הסדנה ממומש באופן רגשי? היתה לי הרגשה שהמחשבות שהופיעו בזמן תהליך הניסיון של העלייה הרגשית, הפריעו לי.
תשובתי: הכול מתרחש רק בתוך הרגשות. אם מופיעות הפרעות כלשהן בתוך המחשבות, זה אומר שאתה עדיין לא מספיק רגיש. כלומר, דרושה עוד התקדמות קדימה, התעמקות ויחס למחשבות כאל הפרעות נכונות, כלומר, תיקון של ההשתוקקות שלך.
אבל אתה אף פעם לא תוכל להתקדם בעזרת המחשבות. הן נועדו רק כדי לתקן את הרגשות, להתרכז, להרפות, לסלק. אך הכול מתרחש רק בתוך הרצונות, כי הרצון זה החומר. ולכן המחשבות נועדו רק כדי לעבוד עם הרצונות.
מתוך סדנה מס' 2 בכנס בליטא, 24.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
להבין ולהרגיש
התהליך המורכב של הגדילה הרוחנית
לפתח רגש לבורא
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
טעימות משיעור הקבלה היומי (3.01.2012)
אחרי 5 שנים גיליתי...
תחילת המשבר
כוח המחשבה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: שאלות ותשובות, שיעור הקבלה היומי |
הכול במחשבה יתברר
יש בנו רצון ומחשבה. אם היה לנו רק רצון, היינו מבצעים אותו בצורה עיוורת, ללא כל ביקורת, כמו הטבע הדומם, הצומח והחי, שכל המחשבה שלו היא רק: איך לממש ולספק את הרצון.
אדם שמפותח עד לדרגה של דומם, צומח וחי, חושב רק איך להשיג את מה שהוא רוצה. ישנם סוגים שונים של בני אדם: חכמים, חזקים, אכזריים, ביישנים, פחדנים, אבל כל אחד רוצה לממש את הרצון שלו, החל מהתינוק הקטן ביותר ועד לאדם מבוגר, שמסתיר את רצונותיו. בכל אחד פועלת המחשבה על איך לממש את הרצון שלו בכל האמצעים האפשריים.
כך אנחנו מתפתחים ברגש ובשכל, כמו בהמה, עד שמתגלה בנו הנקודה שבלב, שמתחילה לשאול: בשביל מה כל זה, למה? ומרגע זה והלאה מתחיל המדע האמיתי, כאשר אני מתחיל לשאול על מהות הרצון שלי: בשביל מה אני צריך אותו?
זה לא פשוט. אנשים באים ללמוד, מתאספים לקבוצה, אבל עוברות שנים עד שהם מתחילים לשאול את השאלה הזאת, כלומר רוצים להכיר את הרצונות שעוברים דרכם: מאיפה הם באים? הם מתחילים לחפשׂ את הסיבה, את השורש, את המקור.
ואז הם מבינים, שהמחשבה ניתנה כדי להגיע לבורא על ידי מחקר הרצונות שלהם. אם אני, בזכות המחשבה, אשיג בצורה נכונה את הרצונות שלי, אני אוכל להשיג את המקור שממנו הם באים, אני אבין מי שולח אותם ולמה, מה הוא רוצה בזה ממני, ואיך אני מצידי צריך להתייחס אליו.
אם אני, דרך הקבוצה, הלימוד או אפילו ישירות, מתחיל לדרוש ממנו לשנות את הרצון שלי: "אתה נתת לי רצון כזה, אבל אני מבקש רצון אחר!" – אז אני אוכל באמת לשנות אותו. המחשבה ניתנה כדי שבעזרתה נתחיל להכיר את הרצונות שלנו ולדרוש רצונות אחרים.
המחשבה קיימת כדי שאוכל לבדוק ולהוכיח לעצמי שאני לא יכול לעשות שום דבר עם הרצונות שלי! אפילו כשאני כביכול מתגבר, זו אינה התגברות, אלא פשוט החלפת רצון אחד ברצון אחר, שגם הוא אגואיסטי: למען כבוד, שליטה, גאווה. אני פשוט מוצא רצון אחר שמנצח את הראשון, מחליף ערכים.
כתוצאה מהמחשבות שלי, או תחת השפעת הסביבה, אני מתחיל לתאר לעצמי שרצון אחר חשוב יותר ממה שהיה לי עכשיו. ואז אני מחליט להחליף את האחד באחר. זה אותו המשחק של האגואיזם. כך אני יכול להחליף כל רצון שלי.
אבל באמת לשנות את הרצון אפשר רק על ידי השפעת הסביבה, שתקנה לי ערכים אחרים. ואז, כתוצאה מהשפעתה, אני אדרוש מהבורא להחליף את הרצונות שלי. הרצונות האלה כבר יכולים להיות על-טבעיים עבורי, כלומר, נגד האגו שלי.
מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 30.12.2011
ידיעות קודמות בנושא:
להזמין בעצמי את ההתפתחות של עצמי
להחיות את הזמן המת
המחשבה היא המשרתת של הרצונות
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
הכוח הנסתר של המחשבה
בין בני האדם קיים קשר הרבה יותר הדוק ומחייב הדדית ממה שנראה לנו, או ממה שאנחנו יכולים לגלות עם כל הרצון שלנו. הטבע מהווה גוף אחד ויחיד, שמתגלה לנו בהדרגה.
משמע שכל הטבע הוא מאוחד. הוא החל להתפתח מנקודה, כתוצאה מהמפץ הגדול, ועל אף שבדמיון שלנו הוא מתחלק להמון חלקים שונים: דומם, צומח, חי ומדבר, לחוקים פיזיים, כימיים, ביולוגיים, אתיים, מוסריים ואחרים, אנחנו לא רואים את כל זה ביחד. אנחנו לא רואים כיצד כל זה פועל הדדית וקשור הדדית, כיצד המחשבות וההרגשות שלי משפיעות על פיצוצים של כוכבים, או כיצד הפיצוצים של הכוכבים משפיעים, נגיד, על הצמחים בגינה שלי. אנחנו לא רואים הכול, אבל זה לא אומר שזה לא קיים.
הטבע הוא גלובלי! וזה שאנחנו מגלים היום יותר ויותר את הגלובאליות שלו – זה אנחנו מגלים. למעשה כל זה קיים בטבע ומתגלה לנו לפי מידת ההתפתחות שלנו. כי מה שאני מגלה היום אך לא יכולתי לגלות אתמול, מתגלה מפני שהיום התפתחתי קצת יותר, ולכן גיליתי את זה, ולא מפני שבטבע מופיעות תכונות חדשות כלשהן שלא היו קיימות קודם. זה מתגלה בתוכי, מפני שאני מתפתח.
אני הוא האלמנט הפעיל והמתפתח ביותר בטבע. אני מתפתח כאדם הרבה יותר ומהר יותר מכל השאר, בידע שלי, בהישגים שלי, בהרגשות שלי, בהכול. וכאשר אני מתפתח, אני מתחיל לראות רחוק יותר, גבוה יותר ועמוק יותר.
האם אמריקה לא הייתה קיימת לפני שגילו אותה?! האם לא היו קיימים כל הכוכבים והגלקסיות שלא ראינו אתמול והיום אנחנו רואים אותם?! – הכול קיים, רק שלא ראינו את זה, מפני שלא היינו מפותחים כדי לראות את זה.
אנחנו מתחילים לגלות שכולנו מחוברים הדדית, ועוד ברמות כאלה שאיננו מרגישים. כלומר, אינני מרגיש את הקשרים ההדדיים האלה על ידי מישוש, ראייה, צלילים, ריחות, אבל הם קיימים מחוץ להרגשות שלי: במחשבות כלשהן, במערכות הקשר בינינו, וכשאני עושה משהו, חושב על משהו או חווה משהו – אני משפיע בכך עליך.
מתוך ישיבת תוכן בנושא החינוך הגלובלי, 07.09.2011
ידיעות קודמות בנושא:
SMS מלב אל לב
לנצל את כוח המחשבה – לשם תיקון העולם
תשנה את מחשבותיך, ותראה עולם שונה!
|
תגובה אחת | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: מציאות מדומה, משבר עולמי, ערבות |
לא להזיק לחבר
שאלה: כשהאדם מתקרב לתכונת ההשפעה, כיצד זה משתקף בעבודתו בקבוצה?
תשובתי: הוא משתדל כל הזמן לשמור על רגש הערבות, כדי שהחברים לא ירגישו שחסר להם דבר, כדי שיתחזקו בכוונה ההדדית להשפעה, כדי שלא ישכחו את זה ולא יעזבו את המאמצים אף לא לשנייה אחת. ואז גם הם ישפיעו עליו ותשרה ביניהם הרגשת גדלות המטרה, חום הלבבות.
זה מה שמדאיג את האדם. הרי המחשבות על החברים הן הרבה יותר יעילות מהמחשבות על עצמך. הדאגה להתקדמות האישית תגרום לתיקון אפסי בלבד, שנובע מהפחד וחישובים צדדיים אחרים. לעומת זאת, אם האדם משקיע מאמצים באחרים, אז ללא ספק הוא מחזיק בכיוון הנכון.
מחשבות, כוונות, חישובים, שאינם מכוונים לאיחוד עם הקבוצה, לאיחוד החברים, מכוונים סמוך לרוחניות ומפספסים אותה. הם אינם מזמינים את האור המחזיר למוטב. מה שחשוב זה רק מה שאתה מתכוון לעשות בקבוצה. אם אתה דואג לאיחוד החברים, לעתידם, אז זוהי העבודה הרוחנית שתניב פירות. כל דבר אחר, לא.
הילל ניסח זאת במשפט קצר: "מה ששנוא עליך, לא תעשה לחברך". במילים אחרות, אין לך יותר על מה לחשוב בחיים, אלא רק כיצד לא להזיק לחבר. בינתיים זה מספיק עבור האגו שלך. נסה לתקן את עצמך כך, שבכל רגע, בכל הרצונות שמתגלים, תחשוב רק על לא להזיק לחברים.
עשה זאת, ותנחל הצלחה. כשתרצה לפעול לא כדי להזיק לחבר, פתאום יתגלה לך יחס טוב אליו.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "מתן תורה", 10.07.2011
ידיעות קדומות בנושא:
היה היו שני חברים
המרשם האוניברסלי של ההצלחה
מי קרוב אליי יותר?
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
על תועלת הספקות
שאלה: הנקודה שבלב מעוררת באדם ספקות: "מי אני ומה אני? מה מטרת החיים שלי?". האם היא בשלב כלשהו של הדרך הרוחנית היא משתחררת מהספקות האלה על הבורא ומחשבת הבריאה, או שהם מלווים אותה עד הסוף?
תשובתי: הספקות, בהחלט נשארים עם האדם. מפני שבלעדיהם לא ניתן להתקדם קדימה, בלתי אפשרי לבצע בדיקה.
"ספק", זה מצב שבו בכל כיוון הכל אפשרי, כשאינך יכול להבדיל בין מלאך החיים למלאך המוות, טוב מרע, בין הבורא להיפך שלו. בכל מדרגה, בכל מצב אתה חייב לעבור שלבים שמשקפים את כל הדרך, כולל את כל הדברים הרעים ביותר והטובים ביותר, בשׂכל וברגש.
ללא ה"ספק", כמצב ביניים, לא ניתן להסתדר. על זה נאמר: "ויהי ערב, ויהי בוקר – יום אחד". כל מדרגה חדשה מתחילה מ"ערב", כלומר מספק (ערבוביה) של דברים, שביניהם איני יכול לערוך הבדל: "כאילו שאור, אבל כבר לא אור... כאילו שחושך, אבל לא ממש חושך...". הכל מטושטש בעיניי.
לכן כשאתה שוקע בבלבול וספקות, דע שמתחיל מצב חדש. "שוב הכל בערפל, אני שוכח אפילו מושׂגים פשוטים, אין לי במה להיאחז...". כזה הוא המעבר ממדרגה למדרגה. תשׂמח בו.
מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 07.06.2011
ידיעות קודמות בנושא:
כל יום בורא חדש
ספקות בין הערביים
שמחת התרת הספקות
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
אל תגלה סודות ליבך
בחכמת הקבלה לא מקובל לדבר על ההרגשות והתחושות האישיות. מדברים על אהבה כלפי החברים, אך רק באופן כללי, מבלי לדבר על עצמי ולא לנקוב בשמות ספציפיים.
צריך לדבר על גדלות המורה, גדלות הבורא, הקבוצה, החברים, על חשיבות המטרה, מפני שללא זה שנגרום התפעלות זה לזה, אנחנו לא נתקדם. זה נותן לנו כוחות לעבודה, ודווקא בזה כל משמעותה של הקבוצה. אך כל זה מדובר לא מגוף ראשון, ומבלי לגלות את הרגשות והרצונות (הכלים) העצמיים שלך.
הרי האחרים עדיין לא מתוקנים עד לדרגת בינה (חפץ חסד) כדי לקיים את "מה ששׂנוא עליך אל תעשה לחברך", ויכולים לגרום לך נזק על ידי מחשבותיהם. לכן קיים איסור כזה. אתה מספר על כמה שהמטרה הרוחנית היא גדולה, ולא על איך אתה או מישהו אחר מתפעל מהרוחניות. צריך לספר על החוק שפועל בבריאה, על הנוסחה שקיימת במערכת הכוחות, ולא להצביע על מישהו אישית.
כל העבודה שלנו, היא פנימית וצנועה. אני צריך לראות את הקבוצה לא כבני אדם או כפרצופים ספציפיים, אלא ככוחות המשתוקקים אל הבורא, אל ההשפעה ושמתאחדים כדי להשׂיג יחד את המטרה הזאת. הקשר הזה בין הרצונות שלנו, והרשת המקשרת אותנו, הם אלה שנקראים קבוצה.
לכן כשאני מדבר על הקבוצה, אני לא מזכיר שמות של אנשים. אין בה אנשים, אלא רק רצונות המקושרים ביניהם בערבות הדדית! אם הרצונות האלה משׂיגים כזה קשר שהופך באמת למשפיע בהתאם למדרגה הרוחנית הראשונה, אז הם מגלים אותה ואת אור החסדים הממלא אותה, את ההשפעה ההדדית.
מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 26.05.2011
ידיעות קודמות בנושא:
אל תזמין על עצמך אש
אל תאמין לעיניים שלך
שלא יהיו עשירים או שלא יהיו עניים?
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
ברגעי הקשר עם הכוח העליון
שאלה: מה לעשות אם בזמן קריאת ספר הזוהר אני לא יכול להתרכז בטקסט עצמו, משתלטות עליי מחשבות רבות שלא קשורות לעניין, ותמונות מאירועי האתמול?
תשובתי: לפני שהאדם ניגש ללימוד הוא צריך להשתדל להעניק לו חשיבות גדולה יותר מכל מה שמתרחש בחוץ. כל מה שקרה אתמול, היום ויהיה מחר לא שווה כלום בהשוואה ללימוד, כיוון שעכשיו אני מתקשר לכוח העליון, שמסדר לי את כל חיי ודורש את זה אפילו בצורה אגואיסטית, במובן הגשמי. לכן כדאי להתרכז עכשיו בקריאת הזוהר ולהיות בקשר עם הכוח העליון, הרי אני תלוי בו. זוהי גישה חיצונית, צרת אופקים כזו, אך בכל זאת...
וכשבזמן הלימוד באות מחשבות זרות שונות, אלה כבר הפרעות, הקשורות לאגו הלא מתוקן שלנו. אלה כבר הפרעות בדרך, איתן אני צריך לעבוד.
הסיפור של הזוהר עצמו לא מעניין אותי. קודם כל אני צריך להתכוונן כך שכל מה שכתוב בו מתרחש אצלי בפנים. ואפילו אם אני לא מבין מילה – זה לא חשוב, אני צריך להשתדל להבחין במילים בי. העיקר שהן מורגשות בי כדימויים חיצוניים, ואני צריך להבחין בהם בפנים. ומה בדיוק זה לא חשוב, העיקר לעבור מהסתכלות חיצונית לפנימית, לתקן את פגם הראייה.
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 24.05.11
ידיעות קודמות בנושא:
גלו את הזוהר בליבכם
כיצד לתקן את הראייה המקולקלת
כיצד להסתדר עם זרם גועש
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, זוהר, שיעור הקבלה היומי |
הכל נברא על ידי מחשבה אחת
הכל נברא על ידי מחשבה אחת ומחשבה אחת מכילה את הכל וכוללת בתוכה את הכל, מתחילת הבריאה ועד סופה. שם נמצא כל מה שיוצא משם הנראה לנו מתוך חוסר תיקוננו, מחולק לחלקים וסותר זה את זה עד המידה הקיצונית ביותר. אך כל הפירוד והריחוק הזה, כל ה"אנטגוניזם" הזה שמפריד בין החלקים האלו וההפכיות שלהם קיימים רק בתוכנו עצמנו, בתפיסה. פשוט חסר לנו האיחוד כדי לראות אותם כאחד שלם, איפה שכל חלק משלים את רעהו.
אם אנחנו נתקן את הרצון שלנו, ניתן לו את הכוונה "על מנת להשפיע", אז שני הקטבים האלו (השמאלי והימני) יתחברו יחד בקו האמצעי. ואז הכל יתחבר בשבילנו לאחד גם כוח הבורא וגם כוח הנברא. וכך אנחנו נבין, שכל כוחות הפירוד שקרעו אותנו לגזרים, היו נחוצים רק כדי לגלות את האיחוד שלנו. אחרת לא היינו יכולים להשיג אותו! הרי יתרון האור מושג מתוך החושך.
יתרון האור – איחוד, השפעה, אהבה, מושג מתוך החושך – מהמצבים ההפוכים. ואחרת אני לא אוכל להשיג את זה, להבין ולהרגיש את טעם הדבקות. אדם מבין כל דבר רק מתוך ניגוד של שני הפכים.
לכן במחשבת הבריאה יש רק תכונה אחת, אך בנברא טמונים שני הפכים, כדי שהוא יוכל לתקן את עצמו ולחברם לאחד. אז הוא יהיה דומה לבורא.
שלמות הבורא בתכונה אחת שלו, בהשפעה. והנברא הוא שלם אם הוא כולל בתוכו שתי תכונות: רצון לקבל, אך בכוונה להשפיע. כוונתו היא השפעה, וכהפכיות מזה יש לו רצון לקבל תענוג. ומתוך ההבדל ביניהם הוא משיג את האיחוד.
לכן נאמר שככל שהאדם גדול יותר, כך האגו שלו גדול יותר ("כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו"). וההבדל וההפכיות הגדולה ביותר מתבטאת לפני ההשגה של אינסוף עצמו. שם האדם מרגיש פער אינסופי בין קבלה להשפעה, חוסר יכולת לחבר ביניהם ולהשלים על ידם זה את זה. כך הוא מרגיש לפני שעושה את תיקונו האחרון.
מתוך שיעור על ספרו של בעל הסולם "תלמוד עשר הספירות", 15.05.2011
ידיעות קודמות בנושא:
החלום הארוך של הבריאה
לחבר בתוכי את שני הכוחות שבטבע
הנידונים לרחמים
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, מציאות מדומה, שיעור הקבלה היומי |
החלום הארוך של הבריאה
תע"ס כרך א', חלק א', עמ' ט"ז, הסתכלות פנימית פרק א', אות ח': "במחשבה אחת נאצלה ונבראה כל המציאות הזו, עליונים ותחתונים יחד, עד ככלות הכל בגמר התיקון. אשר אותה המחשבה היחידה, היא הפועלת את הכל, והיא עצם כל הפעולות, והיא מקבלת התכלית, והיא מהותה של היגיעה, והיא עצמה מציאות כל השלימות והשכר המקווה. כמו שפי' הרמב"ן ז"ל, בסוד אחד יחיד ומיוחד".
מדובר על מחשבת הבריאה "להנות לנבראים", שעל ידה נברא הכל ובה נכללים כל הנבראים, כל הפעולות וההרגשות שלהם, התעוררות הנבראים, והשגת ההשתוות המלאה לבורא על ידם בגמר התיקון, כסיום של כל המחשבה הזאת. כל זה נחווה על ידי הנבראים כתהליך מסוים שהם עוברים, כאילו מתרחשים בהם שינויים למיניהם.
אך לאמיתו של דבר, גם הנבראים וגם הפעולות שנעשות איתם, כל ההרגשות שלהם, המצבים העוברים עליהם, כל העולמות, הספירות והפרצופים שנוצרים, כל תהליך ההתפתחות הגרנדיוזי הזה שנראה לעינינו, כבר טמון בתוך מחשבת הבריאה, במחשבת הבורא, שמלבדה לא קיים דבר! אין יותר כלום. אנחנו קיימים במחשבה שלו, בה אנחנו עוברים את כל תהליך ההתפתחות. אנחנו חיים בתוך המחשבה שלו!
לכן במחשבה האחת הזו נברא, נוצר, בנוי העולם ובתוכה הוא יגיע לגמר תיקונו. הכל טמון רק במחשבת הבורא, כלומר ביחס האור לנברא, שהוא רוצה להשפיע לו שפע ולהביאו למצב של הטוב המוחלט.
ולנו נראה שאנחנו קיימים כביכול באופן עצמאי ומבצעים פעולות כשלהן. משקיעים מאמצים, פונים בתפילה, מקבלים עליה תשובה מלמעלה, כובשים עולמות, פרצופים, ספירות, חללים ענקיים. אך את כל זה אנחנו רק מדמיינים לפי מחשבת הבריאה.
מובן שזה לא מוריד בכלום מערכה של עבודתנו ויגיעתנו, אפילו בעולם שלנו, שבכלל לא נחשב לקיים. בעל הסולם אמר שכשייפתחו עינינו אנחנו נבין שעד אז היינו כמו בחלום.
מתוך שיעור על ספרו של בעל הסולם "תלמוד עשר הספירות", 15.05.2011
ידיעות קודמות בנושא:
הכל נברא על ידי מחשבה אחת
מאהבה לשנאה ובחזרה אל האהבה
החיים הם הכרה עצמית
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, מציאות מדומה, שיעור הקבלה היומי |
התקבלה שיחה - עבודה פנימית
קליפ - שיחת ועידה ביני לבין ולאדק זנקובסקי. עבודה פנימית (26.12.2010)
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: שאלות ותשובות |
טעימות משיעור הקבלה היומי, 25.03.2011
האני שלי
חלומות
למה רע?
|
2 תגובות | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: מציאות מדומה, שאלות ותשובות |
"הנקודה שבלב" היא קרש הקפיצה אל הבורא
אם אינני לוקח את הכוחות מהקבוצה, אני אגיע באופן בלתי נמנע למצב של התרוקנות מלאה, שבו לא יהיו לי שום כוחות להתקדמות (כעיקרון, אני חייב להגיע לכך). כלומר, אני לא ארצה להתקדם אפילו לא במילימטר קדימה לאותה הרוחניות, בצורה שבה היא תיראה לי ברצון האגואיסטי שלי.
ואז אני לא אדע מה לעשות, לזרוק הכול וללכת הביתה? אבל מה יהיה איתי הלאה? ואני מוצא את עצמי במצב של מכונית ש"נמצאת בניוטרל", ואינני מסוגל לחייב את עצמי לנוע קדימה. אך גם אינני מסוגל לנוע אחורה או להסתובב הצידה. הרי בשום מקום, היכן שלא נביט, בכל 360 המעלות, אינני רואה שום יציאה.
והאדם יכול להישאר במצב הזה שנים! עד שהוא סוף סוף יתחיל להבין שהקבוצה היא האמצעי היחיד, המקור היחיד שממנה הוא יכול לקבל את הכוח "לסבול" את הרוחניות. ואז הוא יקבל מהקבוצה את הכוח הזה לסבול את ההשפעה, ואת ההבנה שחשוב ללכת להתקפה ולכבוש את המצב הרוחני הזה. ואז הוא מתחיל להתקדם.
מכאן נהיה מובן, שרק הקשר עם הסביבה פותח בפנינו את ההזדמנות לעשות צעד קדימה. זה דומה לגרעין בתוך הקרקע, שחייב לספוג ממנה את כל המלחים והמינרלים ואז הוא יגדל. וגדילת הנשמה באדם הזה מתרחשת לאחר מכן תחת השפעת אותם הכוחות שהוא קיבל מהסביבה.
ולו עצמו קיים רק הרשימו (הגֵן רוחני). הוא היה חי כמו "חמור", התקיים בדרגה הבהמית, ולאחר מכן השיג את המצב ה"ניטראלי" (כמו ההילוך הניטראלי במכונית), שבו לא רצה להמשיך הלאה. זה אומר שהכלי הגשמי הבהמי שלו מיצה את עצמו, כמו גרעין שנרקב באדמה, וכבר לא היה לו מה לעשות הלאה.
וכאן מתברר האם הייתה לו נקודה שבלב. הרי עכשיו היא נשארת הנקודה היחידה שהתנתקה מכל הרצון האגואיסטי! עכשיו היא נשארה לבד, והאדם אינו רוצה להתקדם איתה קדימה. אך אם עכשיו הוא יצרף לנקודה הזאת רצונות והתרשמויות מהסביבה, התפעלות מגדלות המטרה, אז הוא יוכל להתקדם עם הנקודה הזאת. אין דרך אחרת.
לכן כל הנשמה שלנו נמצאת מחוץ לנו, בכל אותם הכוחות, המחשבות, הערכים, שאותם אנחנו מקבלים מהסביבה. ומעצמנו נשארת רק נקודה קטנטנה, והיא הדבר היחיד שנמצא אצלנו.
הנקודה הזאת היא אמצעי הקשר בין ה"חמור" שלנו (הרצון האגואיסטי הגשמי) והאדם שבנו. היא נקראת "הנקודה שבלב", טיפת הזרע הרוחנית.
כפי שקיימים מצבי מעבר, מצבי ביניים בין כל המדרגות: האלמוגים בין הדומם לצומח, החיה האגדית שנקראת "כלב השדה" (חצי-צמח וחצי-חיה) בין הצומח והחי, הקוף בין החי לבין האדם, כך גם קיימת "הנקודה שבלב", שהיא כמו האמצעי, ה"מקפצה" כלפי מעלה, מהאדם אל הבורא!
מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 15.03.2011
ידיעות קודמות בנושא:
האדם שרוכב על החמור
תרכין את הראש וקח כמה שאתה רוצה
משכו אותי ביד אל האושר!
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
בשיעור הזוהר: שאלות ותשובות, חלק א'
שאלה: כשאני קורא בזוהר, אני מרגיש מילוי, שנעלם כעבור זמן מה. אני משתדל למצוא את הכוח שמשפיע עליי, ושוב חוזרת אותה התחושה, ושוב היא נעלמת. האם זה צריך לעבוד בצורה כזאת?
תשובתי: נכון, בדיוק כך! ובכל פעם, כשהאדם ממשיך, שוכח, בורח במחשבותיו וחוזר, הכול מתחיל מההתחלה. וזה טוב מאוד! שום דבר אינו נעלם, אלא "פרוטה לפרוטה מצטרפת לחשבון גדול", ואז זה מתגלה לו.
שאלה: כיצד אני יכול למדוד שהכוונות שלי עובדות נכון?
תשובתי: לפי המידה שבה אני מתחיל להרגיש יותר שאני תלוי בקבוצה ומשיג את התיקון יחד עם החברים.
שאלה: מה לעשות אם אינני מבין את הטקסט שאנחנו קוראים בזוהר, ובזמן הקריאה משתלטות עליי הרבה מחשבות זרות?
תשובתי: קודם כל, חוסר ההבנה הוא לא בעיה. אין כל צורך לדאוג לזה. האדם חייב להרגיש ולא להבין.
יגיע הזמן שבו הרצונות שלו יהיו מתוקנים עד לרמה שכתובה בזוהר, ואז הוא יבין, מתוך ההרגשה. תחילה הוא ירגיש, ולאחר מכן יבין, בכל פעם יותר ויותר. כך התינוק מרגיש את העולם, מבלי להבין מה קורה, ובהדרגה רוכש את השכל.
לכן האדם צריך לדאוג לפתח את הרצון עד לדרגה שעליה אנחנו קוראים בזוהר. ואנחנו קוראים על צורות ההשפעה, על היחסים בין הפרצופים הרוחניים: מלכות, בינה, ז"א, אבא ואמא, ישסו"ת. שהאדם ידאג שהרצון שלו יעוּבַּד תחת השפעתן של אותן הפעולות שאנחנו מקבלים כתוצאה מהפעולות הללו, שאנחנו קוראים עליהן מבלי להכיר אותן.
ולכן בזמן הלימוד אני צריך לחשוב כיצד עליי להשתנות, היכן הכוח המתקן אותי. כאילו אני מקבל עכשיו אינפוזיה, ומחכה מתי סוף סוף התרופה תשפיע, כמו שנאמר: "מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי".
שאלה: כיצד לצפות לתיקון מהזוהר, אם אינני מרגיש שאני "חולה"?
תשובתי: גם את זה חייבים להרגיש בדרך. אך מה הכוונה "אינני מרגיש חולה"? האם אתה נמצא באותה התמונה של העולם הרוחני שעליה מדבר הזוהר? אתה חייב להרגיש שהפעולות האלה עוברות עליך, שאתה נמצא בעולם הזה, מבדיל ומבחין בפרצופים הרוחניים, בעליות והירידות שלהם. האם אתה נמצא בעליות והירידות האלה, בכל מיני השינויים האפשריים? האם אתה מרגיש אותם או לא? אם לא, אז יש לך על מה לחשוב...
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 13.03.2011
ידיעות קודמות בנושא:
לזרום עם הזוהר
לצפות לריפוי מהזוהר
לא ניתן להבין את ספר הזוהר בעזרת השׂכל
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, זוהר, לימוד חכמת הקבלה, שיעור הקבלה היומי |
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר