שיעור הקבלה היומי 17.05.12
הכנה לשיעור
לצפייה בשיעור
חלק א': שיחה על הכנסים שעברו
חלק ב': זוהר לעם", פרשת "בראשית א'", חלק ד', עמ' 13, מאמר "אם לא בריתי יומם ולילה", פסקה 359
חלק ג': תלמוד עשר הספירות, כרך ב', חלק ז', סדר סבה ומסובב, עמ' תקס"א, אות ב'
חלק ד': כתבי בעל הסולם (עמ' 799), מאמר "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות קל"ו
קיצור משיעור הקבלה היומי:
Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.
להורדה:
אודיו
להשאיר תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
שייך לקטגוריה: זוהר, כנסים, שיעור הקבלה היומי, שיעורים והרצאות |
שיעור הקבלה היומי 16.05.12
הכנה לשיעור
חלק א': שיחה על הכנסים שעברו
חלק ב': זוהר לעם", פרשת "בראשית א'", חלק ד', עמ' 12, מאמר "אור הגנוז", פסקה 354
חלק ג': תלמוד עשר הספירות, כרך ב', חלק ז', סדר סבה ומסובב, עמ' תקס"א, אות א'
חלק ד': כתבי בעל הסולם (עמ' 799), מאמר "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות קל"ג
קיצור משיעור הקבלה היומי:
Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.
להורדה:
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: זוהר, כנסים, שיעור הקבלה היומי, שיעורים והרצאות |
להפוך את הרע לטוב
מתוך סדנה מהכנס בניו-ג'רזי
שאלה: הבורא ברא את היצר הרע ואת היצר הטוב. כתוב: "בראתי יצר הרע". אז מאיפה מגיע אלינו היצר הטוב?
תשובתי: למעשה היצר הטוב לא קיים. קיים רק היצר הרע, שמלכתחילה נברא על ידי הבורא. ולכן הבורא מיידע אותנו שהוא ברא את היצר הרע. אבל בעזרת התורה (האור) אנחנו מתקנים אותו והופכים ליצר הטוב.
"יצר", זה רצון. הרצון נשאר. רק "הרע" מסמל, שכל פעם אני רוצה לקבל למען עצמי ואז הוא גורם לי לרע, מפני שאני נועל את עצמי בעולם הזה, כמו חיה קטנה, חי את השנים שהוקצבו לי, ואלה הם החיים האומללים ביותר שרק אפשריים במציאות.
היצר הטוב מסמל, שאנחנו מנסים להתחבר בקבוצה, רואים שלא מסוגלים לכך, מתחילים לצעוק בתפילה משותפת, ואז מגיע המאור המחזיר למוטב, יוצר את החיבור בינינו, ובתוך החיבור הזה מתגלה הכוונה על מנת להשפיע, האור. ואז במקום היצר הרע יש לנו את היצר הטוב, את אותו הרצון, אבל עם כוונות להתחבר עם הזולת.
מתוך סדנה מס' 3 בכנס בניו ג'רזי, 12.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
"מסך", זה פשוט...
בדיקת הקשר עם הקבוצה
ככל שנכנסים עמוק יותר לתוך הקבוצה כך מתקרבים יותר לבורא
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
לתפוס עם השיניים או להתחבר בגלגלי שיניים
מתוך שיעור מהכנס בניו-ג'רזי
כדי להגיע לאיזון עם הבורא, להתחבר איתו, אני צריך לשנות את עצמי. איך אפשר לעשות את זה? כיצד להידמות לו? כי האיזון זה הידמות.
לשֵם כך ניתנה לנו הסביבה. האיזון עם הבורא מושג על ידי איזון עם הסביבה שבתוכה אני מגלה אותו. ה"רשימו" שמתעורר בפנים מדגים לי את הקבוצה, והעבודה שלי הופכת למוחשית: עכשיו יש לי עסק עם משהו ידוע, הכול נפתר בין החברים.
איך אפשר למצוא איזון עם הקבוצה? - באמצעות ערבות שמהווה את הכוח, את חוק האיזון.
בהתאם לחוק הזה כל העולם מקושר הדדית, בדומה לגלגלי שיניים במנגנון אחד. אף אחד מגלגלי השיניים אינו יכול להסתובב באופן עצמאי, מבלי שמסובב את כל האחרים ומקבל את הסיבובים מהם. במצב דומה נמצאים שני דיסקים של מצמד (קלאץ') כשהם נוגעים זה בזה.
אבל במנגנון הזה פועל חוק ההתפתחות. בהתחלה דוושת המצמד לחוצה, והקשר ביניהם עדיין חלש, אנחנו עדיין לא מפריעים ואפילו עוזרים זה לזה, בכך שמסתובבים ולא מרגישים את עצמנו מחוברים לאחד שלם. המדינות והעמים מפורדים, אחדים אפילו לא יודעים על קיומם זה של זה.
אך עם הזמן האגו הפנימי גדל, וגלגלי השיניים יותר ויותר מתחברים בהידוק ביניהם. במילים אחרות, הדוושה של המצמד משתחררת והדיסקים נצמדים זה לזה יותר ויותר קרוב, עד שנצמדים לגמרי.
כך מתפתחת כל האנושות בכיוון של שיתוף פעולה הדדי: המדינות יוצרות קשרים ביניהן, מתגלות יבשות חדשות, המסחר והתעשייה הבינלאומיים בפריחה, החברות משתנות, גדלה כמות המקצועות והאנשים יותר ויותר תלויים זה בזה עד לקנה מידה טוטאלי.
ההתפתחות הזאת נעשית בקושי רב. כי האגו וה"רשימות" שמתפתחות מקרבים אותנו יותר ויותר בצפיפות זה עם זה, וברגע מסוים הקשר היותר מידי הדוק מתחיל לטעת בנו דאגה. כבר איננו יכולים להתנתק זה מזה, לחיות זה בלי זה, אפילו אם רוצים בכך.
כך הטבע, הבורא, מביא אותנו למצב חדש שבו מתברר שאנחנו לא יכולים יותר להתנתק. אם עכשיו לא נסדיר קשר הדדי נכון, אז ההשמדה העצמית מאיימת עלינו.
בזה הערבות מחייבת אותנו לאחריות הדדית של כל אחד כלפי כולם ושל כולם כלפי כל אחד. כי אנחנו דומים לגלגלי שיניים: איזה גלגל שיסתובב, הוא מסובב את כולם. דוושת המצמד נעזבת, הדיסקים מתחברים, השיניים נכנסות זו בזו, וכולנו מוצאים את עצמנו במערכת אחת ענקית מקושרת הדדית, שלא מאפשרת לאף גלגל שיניים להסתובב לבדו. עכשיו אחרים צריכים להסכים איתו, להסכים על כיוון ומהירות, וללא ההסכמה הזאת אף אחד לא יזוז מהמקום.
בסופו של דבר כל אחד יגלה "ידיים זרות על הגרון שלו". תתארו לעצמכם אדם שוכב עם אינפוזיה, ובלעדיה הוא לא יחיה. אבל על הצינור שבתוכו זורם החומר המחייה מותקנים שבעה מיליארד ברזים. כל אחד יכול לסגור את הברז שלו ואז, הסוף...
עוד מעט אנחנו נרגיש את עצמנו במצב מאוד לא נעים. ולא מתגלה לנו מראש חכמת הקבלה, שמסבירה איך להסדיר את החיים בתנאים החדשים. כי הכול הרי מגיע לצורך התיקון, השאלה היא רק איך להסתכל על העסק. אם אנחנו מלכתחילה יודעים, שהכול בא לשרת את החיפוש אחרי הקשר ההדדי הנכון בינינו, כלומר הערבות, אז גלגלי השיניים יסתדרו כמו שצריך ויסתובבו בכיוון הנכון, בהרמוניה ביניהם. יתרה מכך, האיזון ההדדי הזה יעזור להם להגיע לאיזון גם עם הכוח הכללי שנועל אותם למערכת יחידה, עם הבורא.
כך העולם יגיע לתיקון הרצוי.
מתוך שיעור מס' 3 בכנס בניו ג'רזי, 12.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
אל תפריעו לי בצינוק הנוח שלי!
איפה הקלאץ'?
בעצמך בחרת בקרקע שתגדל עליה!
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, משבר עולמי, ערבות, קבוצה |
כנס ONE בניו-ג'רסי, 11-13.05.2012
 |
שיעור מס' 1
סדנה מס' 1 |
| סדנה מס' 2 | שיעור מס' 2 |
| סדנה מס' 3 | שיעור מס' 3 |
| סדנה מס' 4 | שיעור מס' 4 |
| שיעור מס' 5 |
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: כנסים, שיעורים והרצאות |
שלושה תנאים לגילוי האור
מתוך סדנה בכנס ניו-ג'רזי
שאלה: באיזה תנאי אנחנו יכולים לדרוש, למשוך, לגלות את הכוח שנקרא "אור מקיף", "המאור המחזיר למוטב", שיחבר אותנו בערבות הדדית ואז נגלה את הבורא, את העולם הרוחני? איך אפשר לדרוש את הכוח הזה כדי שהוא יתקן אותנו? מה נדרש לשם כך?
תשובתי: חייבים להיות שלושה תנאים:
- גדלות המטרה.
- ייאוש מכוחותיו עצמו.
- חיבור עם כל החברים.
אז כולנו יחד מגיעים להרגשה שנקראת "תפילת רבים", כשניסינו בינינו את כל האמצעים כדי להתחבר. והאור שמגיע אלינו מחזיר אותנו למוטב. מה הכוונה "למוטב"? לבקשה האמיתית. דווקא "האור המקיף" מביא לנו את הבקשה האמיתית.
לכן בחכמת הקבלה נאמר שיש "אור המברר", שנקרא אור ע"ב- ס"ג ויש "אור המתקן".
כך גם כאן, הכול מתרחש בשני שלבים. תחילה אנחנו מבצעים כל מיני פעולות אפשריות, עורכים כנסים, עובדים בקבוצה, מנסים להתחבר, בכך שכל פעם מזמינים על עצמנו אור שמבהיר לנו היכן באמת אנחנו נמצאים. הוא נותן לנו את גדלות המטרה ובאותו הזמן גם מראה לנו את שפלות מצבנו שבו אנחנו לא יכולים לעשות אף צעד אליה. אבל שתי הנקודות האלה - גדלות המטרה והייאוש מכוחותינו, יוצרות את שני הקטבים שביניהם כבר קיימות עשר הספירות. ואז הפוטנציאל שביניהם מפעיל את אור התיקון.
המצב הזה נקרא "תפילה", מפני שתפילה מופיעה משתי נקודות - גדלות המטרה והכרת השפלות של עצמנו. הצעקה הפנימית הזאת מביאה לנו את אור התיקון שמחבר את שתי הנקודות האלה דרך עשר הספירות ומגיש לנו את הכלי השלם.
מתוך הסדנה השלישית בכנס בניו ג'רזי, 12.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
להגיע עד לקצה גבול היכולת
לילה של תפילה במדבר
לקראת הכנס – כוח הערבות!
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
מבט על הקבוצה באור האהבה
מתוך שיעור בכנס ניו-ג'רזי
שאלה: אילו מאמצים צריכה להשקיע הקבוצה כדי להשיג תיקון באותה תופת החיים, שבה חבריה מגלים את חכמת הקבלה?
תשובה: המאמצים צריכים להיות, לא לשפוט את החבר בקבוצה לפי המצבים שבהם הוא נמצא. כולנו "סמרטוטים", כמו שרב"ש היה אומר, כולנו לא מתוקנים. בכל אחד מאיתנו יש את כל החטאים והמידות הרעות.
אדם שמשיג מדרגות רוחניות גבוהות, מגלה בדרך בתוכו כאלה רצונות מגעילים ודוחים, שהוא מזדעזע איך הם בכלל יכולים להיות בתוכו. אפילו אי אפשר לתאר את זה! כי כתוצאה מהשבירה כל אחד כולל בתוכו את כל הרצונות. ולכן אסור לנו לראות את האחר כמקולקל. "כל הפוסל במומו פוסל". אם אני רואה פגם באחר, זה רק מפני שאני בעצמי מקולקל. כי אם הייתי מתוקן, אז הייתי רואה את האחר בהתאם למידת התיקון שלי, במצב מתוקן לחלוטין, מפני שכל המדרגות האלה כבר קיימות. ומה שאני רואה עכשיו זו השתקפות של האגו שלי. דווקא הוא זה שמצייר לי את התמונה הזאת.
לכן העבודה העיקרית בקבוצה היא לקבל כל חבר כמו את התינוק האהוב שלך. לא משנה מה הוא עושה - לא נותן לך מנוחה, מלכלך מסביב, שובר הכול, אבל אתה יודע שזה התינוק שלך. וכך צריך להתייחס גם לחבר. זה סימן של אהבה.
אני מדבר על חבר ומתכוון לכך, שהאדם הזה מסוגל גם להתייחס כך לאחרים ולא סתם בא ונרשם בקבוצה. עזרה הדדית היא התחשבות במצבו האישי של כל אחד.
מתוך שיעור מס' 2 בכנס בניו ג'רזי, 12.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
גשר של אהבה מעל התהום של האגואיזם
אל תפחד, אנחנו איתך!
את מי לשפוט ומדוע
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
תמונות של תפיסה
מתוך שיעור בכנס ניו-ג'רזי
אנחנו נמצאים בעולם מאוד קונקרטי של חפצים, אובייקטים מדויקים, שנתפסים על ידי חמשת חושינו. באופן זהה אנחנו מתארים לעצמנו את העולם העליון ואת הכוח העליון. כי הרי, מהו הכוח הזה? איך יכול להיות משהו חסר "תמונה" בתוך התפיסה שלנו? אנחנו מדברים על תכונות של השפעה ואהבה, אך מה זאת "תכונה"? כל זה לא מובן לי, אני לא רואה את זה.
בעולם אני תמיד רואה התלבשות של כוחות ותכונות בחומר של דרגות הדומם, הצומח והחי. איני יכול לתאר לעצמי שום דבר בצורה אחרת. הדתות והאמונות גם הן תמיד מקנות צורה לדמויות שלהן. ללא זה, האנשים פשוט אינם מסוגלים לדון במשהו, לחשוב על משהו.
ולכן אני בכל זאת מתאר לעצמי את הכוח העליון באיזו צורה ספציפית. כך אני בנוי, שאיני מסוגל לתפוס כוח ללא צורה חזותית.
בעל הסולם נותן בתור דוגמה את החשמל, שמתגלה בחפצים המורגשים על ידינו, כמו מחוג במכשיר מדידה שזז מאפס, קומקום חשמלי שמתחמם, מנוע שעובד וכולי.
כוח מסוים מפעיל משהו ואני מרגיש אותו דווקא הודות לראייה הזאת. התוצאות הופכות להדגמה של הסיבה ומאפשרות לי לגעת בה.
כשאדם מגיע לחכמת הקבלה הוא רוצה לגלות את הכוח העליון, את העולם העליון. אבל הוא מתאר את זה לעצמו בצורות אלו או אחרות, בקווי מתאר שמוגבלים בשלושה צירים, ב"תצוגות" שבארכיון של התפיסה שלו. כי ללא הדוגמאות הפנימיות האלה הוא נשאר תינוק, שאינו מסוגל להבין את המתרחש.
כדי להבחין בפריטים ובקווים בתמונת העולם, אני משווה משהו לא ידוע עם משהו שכבר נמצא ונשמר בזיכרון שלי. לא במקרה לעת זקנה ישנם אנשים שנופלים לרפיון במוח, הם מאבדים את היכולת להשוות בין הנראה והנתפס.
ולכן צריך להבין את התלמידים החדשים: נדרש להם זמן מסוים, הם צריכים לשמוע אלף פעם על כך, שרוחניות זה כוח ולא צורה. לאדם קשה מאוד להבין את זה, עד שהוא באמת ירכוש איזו הרגשה, ולו הקטנה ביותר. ועד אז הוא רק מקשיב, אך לא שומע, לא חודר לזה מבפנים.
במציאות, אם אנחנו יכולים להפוך להיות כלי, אז הכוח הזה ממלא אותנו ומקנה לנו צורה מסוימת. אבל איך אפשר ליצור כזה כלי?
אנחנו צריכים להתאחד ולהתחבר זה עם זה, זהו האמצעי היחיד בעולם שלנו, במדרגה שלנו. וזאת הסיבה, מדוע אנחנו נמצאים בתוך הגופים האלה כדי ליצור קשרים, אפילו שזה בלי כוונה, בצחוק. ובאמת, להתחבק זה עדיין לא אומר להתחבר. אולם אם אנחנו ברצונות האגואיסטיים שלנו חושבים על איחוד, זה מספיק כדי לעורר על עצמנו את "האור המקיף" ממדרגה יותר עליונה שמחזיר אותנו למוטב.
אני מנסה ליצור קשר עם החברים, עובר דרך ההפרעות, ואז מעל להתנגדות הזאת האור מייצר אנרגיה. כך גם החשמל מייצר אנרגיה בעוברו דרך נָגָד, לפי הנוסחה הבסיסית שכוח הזרם, כפול המתח, שווה הספק. ואותו אני מתחיל להרגיש על ידי החיבור עם החברים למרות ההתנגדות הפנימית. באותה המידה שבה אני לוחץ, מתקדם ומתגבר על כוח ההתנגדות, במאמץ הזה מתגלה לי האור.
כך אני מרגיש את התוצאה של המאור המחזיר למוטב. הוא מתגלה דווקא במאמצים שלי שמכוונים נגד ההפרעות. זאת הסיבה שהבורא אומר: "בוא אל פרעה כי אני הכבדתי את ליבו". כלומר, "אני נתתי לך הפרעות, אז תלך נגדן. זה יכין אותך לגילוי, ליציאה ממצרים".
מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי" בכנס, 10.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
מֵעֵבֶר לתחום החומר
העולם הרוחני הוא עולם של תכונות
החוק של האיזון הכללי
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, מציאות מדומה, קבוצה |
ואבן תשיג חופש...
מתוך השיעור מניו-ג'רזי
שאלה: נאמר שעל ידי זה שהאדם יחרוט את כל האותיות על לוח ליבו, הוא ישיג חופש. איך אנחנו חורטים את הרצונות האלה בלבבות שלנו?
תשובתי: אנחנו נותנים לאור לפעול. במידה שאני פותח לאור את האפשרות לפעול עליי, הוא יוצר צורות של אותיות, חורט אותן על לב האבן שלי. כי הרי הלב שלי, זו אבן ענקית.
תתארו לעצמכם סלע משחם (גרניט), שעליו צריך לחרוט את כל אותיות התורה, החל מהאות "ב", האות הראשונה של המילה הראשונה "בראשית", ועד האות "ל" שבמילה האחרונה "ישראל".
כי כל התורה, זהו קוד התיקון של הרצונות על ידי חריטה עקבית עליה של כל הטנת"א הקיימים (הכלי השלם: טעמים, נקודות, תגין, אותיות). את כל זה צריך לחרוט על האבן.
ואז האבן נשארת, אולם לא בצורתה של לקבל למען עצמה. להיפך, היא כולה עובדת בהשפעה, מפני שכל האותיות הן ביטויים של השפעה מצד האבן, הטבע שלנו.
מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי" בארה"ב, 11.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
התוספת היפה שלי לשלמות של האור
לחיות כל אות ממכתבך
אותיות הן תכונות
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים |
בית-ספר שלא תרצה לעזוב
מתוך השיעור מניו-ג'רזי
שאלה: מה התפקיד של החברים שלנו מאמריקה בכנס בניו-ג'רזי כלפי הכלי העולמי?
תשובתי: אני חושב, שמכל המדינות, ארה"ב יכולה להשפיע בצורה היעילה ביותר על העולם. בכל זאת מדובר על מעצמת על, שכולם מחשיבים את דעתה. כל הדרכים של כלי התקשורת העולמיים נמצאות כאן. ההשפעה של אמריקה היא מאוד גדולה.
בנוסף לכך, בעיקר הסביבה - המשבר הנוכחי שממשיך להתרחב ולהעמיק.
לכן, אם אנחנו רוצים להשפיע על העולם, אז האמצעי העיקרי לכך נמצא כאן, באמריקה. חייבים לארגן קבוצה אמריקאית מאוחדת וחזקה, אז אנחנו נישמע ונוכל "להמתיק" את המשבר, כדי שהאנשים יבינו, באיזה מצב הם נמצאים ויגיעו לתיקון במקום להמשיך לסבול סתם מאסונות חדשים.
האנושות היום דומה לילד עקשן, שלא רוצה לעשות את מה שמוטל עליו. ובינתיים, ההורים לא יכולים לוותר לו, כי בזה הרי תלוי כל עתידו. הוא חייב לסיים את בית הספר בניגוד לרצונו, ולכן הוא מרגיש לחץ וצרות, עד שבכל זאת לא יסיים את כל הבחינות שלו.
אלפי שנים אנחנו התפתחנו באופן אגואיסטי. האגו הגדל כל הזמן הגדיל את הלחץ שלו ואנחנו מימשנו אותו באופן רגשי ושׂכלי. הרצונות שלנו הלכו והתחזקו ואנחנו התקדמנו קדימה. אבל עתה מגיע השלב הבא: במקום כוח הקבלה והשנאה האגואיסטי, אנחנו צריכים לפתח בתוכנו כוח נוסף, כוח של השפעה ואהבה.
כדי שאנחנו נרגיש נחיצות בזה, אפשר לשלוח לנו צרות שההדים שלהן כבר מתגלים לנו. כמובן שמדובר על תהליך ממושך, אבל תהליך שמקיף בו זמנית את כל העולם, אמנם בכללות, הצרות האלה נועדו להביא אלינו את הידע על כך שהאגו שלנו סיים את התפתחותו ולא כדאי לחכות ממנו להצלחות נפלאות חדשות.
חוץ מזה, בהיותנו חלק מהעולם, אנחנו לא יכולים לקבל החלטה רק עבור עצמנו. למשל, אם באיזה שהוא מקום טוב עכשיו, אז אנחנו גם נקבל מזה קצת אור, למרות שאנחנו בעצמנו כבר נמצאים במצב די עגום.
אבל איך שלא יהיה, כדאי לנו להבין שהתהליך התחיל ומתקדם קדימה. כל המערכות שלנו מזמן דועכות ואפילו נהרסות. כל מה שהאדם פיתח במשך אלפי שנים, בכך שמימש את האגו ההרסני שלו, מתחיל להתפורר. אבל, למרות שהקריסה כבר החלה למול עינינו, אנחנו עדיין לא תופסים את זה וגם לא מבינים, שאפשר ללכת בדרך אחרת. וכאן מסתתרת כל הבעיה: דרוש מדע, חכמה, שיסביר לנו את המגמות והנטיות הגלובליות.
בטבע ה"דומם", ה"צומח" וה"חי" קיימת התפתחות אינסטינקטיבית. אין שם בחירה, חשיבה, הכרת התנועה קדימה. ואילו אצלנו הכול הפוך: בשונה משאר חלקי הטבע, אותנו פיתח בכפייה כוח אחד, מדור לדור ובמשך כל חייו של האדם. ואילו עכשיו אנחנו צריכים לקבל כוח שני, בנוסף לכוח האגואיסטי, ולהתחיל לפתח ולשכלל אותו כדי לנהל את החיים שלנו בשתי "מושכות".
כל עוד כוח אחד ניהל אותנו, הוא הקיף את כל העולם שלנו. אבל עכשיו, כשלפנינו מתגלה הכוח השני, אנחנו צריכים לבחור ביניהם, צריכים להחליט איך לעבוד נכון עם שניהם. באופן כזה, לראשונה בהיסטוריה אנחנו מקבלים לידיים שתי "מושכות", יכולים ללכת "בשתי הרגליים", להשתמש בשני הכוחות של הטבע: החיובי והשלילי, כדי לנהל את עצמנו ואותו. זה יאפשר לנו לעלות לדרגת הבורא ולשם כך מעוררים אותנו מלמעלה.
כבר קרוב ל- 50-60 שנה משפיע עלינו הכוח החיובי של ההשפעה, האהבה והאיחוד, שדוחף את ההתפתחות שלנו בכיוון הזה. אנחנו לא שמנו לב למתרחש, אבל בינתיים, לאחר מלחמת העולם השנייה, החלו בצורה יותר אינטנסיבית להיווצר שילובי הקשרים בין המדינות, והעולם כאילו נהפך ליותר "עגול", עם חיבור הדדי בכל חלקיו. דווקא המלחמה היא זו שיזמה את התהליך הזה.
מאז בעולם מתבצע הגילוי של הכוח החיובי. בינתיים השפעתו השתקפה בקרוב בין העמים והמדינות, בכל מיני ערבובים ופעולות הדדיות ביניהם. בסופו של דבר העולם נראה היום מספיק "עגול" ואינטגרלי, אבל האנשים עדיין לא מבינים את המצב שנוצר. כי זה התייצב באופן לא מודע, ללא הבנה והרגשה, אלא בצורה יותר אינסטינקטיבית, תוך כדי אילוץ.
אבל אחר כך בא המשבר הנוכחי, שלמעשה מסביר לנו שאנחנו צריכים לנהל את העולם, צריכים להתאים את המערכות שלנו לשני הכוחות שפועלים בקנה מידה גלובלי.
אנחנו עדיין לא תופסים את זה. מנהיגי העולם, הכלכלנים, הפיננסיסטים, הסוחרים, עדיין ממשיכים לפעול לפי החוקים הישנים. כאן עדיין מורגשת ההתמדה, אבל היא תסתיים, ותוך השנה שנתיים הקרובות אנחנו עוד נרגיש עד כמה רציני ועמוק המשבר העולמי. לא נשארו לנו יותר כוחות כדי להסתיר אותו.
בינתיים כולם מנסים באופן אינסטינקטיבי לכסות, להתעלם מהברור, גם האנשים הרגילים וגם הממשלות. המצב הזה הוא מאוד מסוכן ויכול להביא לפיצוץ. חכמת הקבלה גם מדברת על האפשרות של מלחמת עולם שלישית גרעינית.
ולכן חשוב לנו מאוד להסביר בצורה כמה שיותר פשוטה, נגישה ורחבה על המתרחש, בכל מיני צורות, בכל מיני שפות, לכל אדם ולכולם יחד, מלמעלה ועד למטה, לכל הרוחב, כדי שהאנשים יוכלו לתפוס משהו ולהתחיל לחשוב בכיוון הזה. בזה אנחנו נוכל "להמתיק" את המצב הנוכחי של המעבר, כדי שכולם יבינו שאין ברירה אחרת, אנחנו נכנסנו לתהליך היסטורי מיוחד.
ארה"ב היא המדינה המובילה בעולם, גם בהיבטים החיוביים וגם בשליליים. ולכן כאן אנחנו צריכים לאגור כמה שיותר כוח והשפעה על דעת הקהל, כדי להביא לאנשים את החשיבות על התהליך שהחל.
מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי" בארה"ב, 10.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
התיקון בא מבפנים
לקראת הכנס בצפון אמריקה
ההשתתפות של כולם – ערובה להצלחה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, כנסים, משבר עולמי |
להחזיק את הקשר בין הלבבות
מתוך השיעור מניו-ג'רזי
בעל הסולם, "שמעתי", מאמר כה', דברים היוצאים מהלב: "ענין "דברים היוצאים מן הלב, נכנסים ללב."
... והענין הוא, שבזמן שהאדם שומע את הדברי תורה מרבו, תיכף מסכים לדעת רבו, ומקבל על עצמו לקיים דברי רבו בלב ונפש. אלא אח"כ, כשיוצא לאויר העולם, אז הוא רואה וחומד ומתדבק ברצונות הרבים המשוטטים בעולם... ואז הוא בוחר במחשבותיהם הזרות, ובתשוקות, ובתאוות הנמאסות, מה שהם זרים לרוח התורה. ואז אין לו שום כח, שיוכל להכריע את הכלל."
במהלך ביקורי הנוכחי ביבשת אמריקה רבים אומרים לי: "כשהיינו שומעים אותך בצורה וירטואלית היו לנו שאלות רבות, אך לאחר שהגעת אפילו אין לנו מה לשאול". מה העניין כאן?
כשאתה נמצא ליד המשפיע הוא לוקח אותך תחת חסותו, הוא מכסה אותך בהשפעה שלו. בסופו של דבר, רצונות התלמיד הופכים להיות מנוטרלים, הם מתמלאים בהארת ה"אור המקיף", והוא לא מרגיש צורך במשהו. ולכן אין לו שאלות.
אני חוויתי את אותן הבעיות ליד המורה שלי, הרב"ש. אבל אני הייתי עקשן יותר במקצת ואולי גם חוצפן, הייתי רושם את שאלותיי מראש ולאחר מכן שאלתי אותן, אף על פי שבאותו הזמן הם כבר איבדו עבורי את הרלוונטיות. הרי האדם משתנה בכל רגע ולכן אני שאלתי כאילו בשביל מישהו אחר, אך בשביל עצמי הקודם. בזכות זה אני באמת הייתי מצליח לברר נושאים שונים.
כך או אחרת כשהתלמיד נמצא ליד המורה הוא נכנס תחת השפעתו ומתבטל. ומתי הוא ילמד להתקדם בצורה עצמאית בתנאי חסות תמידית?
בשביל זה יש לאדם את אותן השעות שהוא מבלה לא ליד המורה – בעבודה, במשפחה וכו'. האם גם באותם הרגעים אני יכול להסכים עם המורה, להתחבר אליו באותו האופן כמו בנוכחותו? אם לא, צריך למדוד באיזו מידה אני מושפע מהעולם החיצוני. הרי זה הסימן לחוסר אמונה, חוסר הרצונות להשפיע.
הבעיה כאן היא בבניית עצמי. איך אחזיק את עצמי כשהמורה לא נמצא לידי? השאלה הזאת עומדת בצורה חדה בפני התלמיד במיוחד כשהמורה מסתלק: הייתי מקבל דרכו השפעה רוחנית, הייתי קרוב אליו, הוא היה הקשר שלי עם העולם העליון – ולפתע הצינור הזה נעלם. מה עושים עכשיו?
העניין כאן הוא לא בקשר הפיזי אלא דווקא בקשר הרוחני שלמענו אנחנו נמצאים יחד. ולכן צריך ללמוד לשמור על הקשר הזה אפילו כשהמורה שלי, ה"מתאם" הרוחני, לא נמצא בקרבה.
עבודה כזאת אפשרית רק בקבוצה: כשאנחנו מתאחדים זה עם זה, החברים רוצים ליצור לעצמם כלי שבו יתגלה האור העליון – לפחות הארה קטנה. אז הם יכולים להיות ניזונים מהכוח הכללי שמתגלה ביניהם ולהתמודד עם כל הבעיות, עם כל המחשבות שהעולם החיצוני משדר להם.
בעיקרון קיימים רק שני כוחות:
- כוח חיצוני, חומרי, שמשפיע וממלא את האדם.
- כוח רוחני, שהוא מקבל או מהמורה או מהקבוצה.
אחד מן השניים. ולכן כשאנחנו לא נמצאים בסביבת הקבוצה ובקרבת המורה, אנחנו כל הזמן צריכים לבדוק האם אנחנו מושפעים מהעולם החיצוני?
בשביל החדשים אין זו אפילו שאלה, כשהם יוצאים מהשיעור הם נכנסים ל"מציאות אחרת". אילו רצונות משוטטים במקומות שאליהם הם מגיעים? למה הם נמשכים: לכסף, לכבוד, לשליטה? לבתים מפוארים? לבילויים אופנתיים? הם נדבקים מהרצונות האלו והופכים להיות חסרי כל שליטה על עצמם והם חושבים שאלה המחשבות והרצונות שלהם.
צריכים להיות מודעים לכך ולהבין, שכאן טמונה הבדיקה: באיזו מידה אני בטוח בעצמי מבחינה רוחנית, באיזו מידה אני קשור עם המורה ועם הקבוצה? הקשר הזה לא נמדד במרחק ולא תלוי בכך שהמורה נמצא בעולם הזה או שהוא כבר הלך לעולם האמת. אם החוט מתוח, הוא תומך באדם בלי שום בעיה, היכן שיימצא.
ולכן אנחנו צריכים כל הזמן לבדוק את עצמנו - אילו מחשבות ורצונות ממלאים את הרגשות ואת השכל שלנו? מכאן אנחנו רואים באיזו מידה חסרה לנו האמונה, כלומר כוח ההשפעה – וזה מזריע בנו דאגה על מה שיהיה בעתיד. הרי, אם בגלל ניתוק קצר מהמורה קבוצת התלמידים מאבדת את היסוד להתקדמות הרוחנית, זה סימן שהקבוצה אינה קיימת. במקרה כזה התלמידים לא נאחזים במורה אלא הוא משפיע עליהם רק בגלל שהם נמצאים לידו, בשליטתו, אך לא בגלל שהם שומרים על הקשר איתו ולא בגלל שהם שומרים על הקשר זה עם זה.
חייבים כל הזמן לבדוק - האם אנחנו הולכים בדרך הנכונה, ללא תלות במצבים שלנו? האם אנחנו שומרים על הקשר הנכון? מה שלא נחווה – עליות וירידות – האם הם כולם מכוונים לאותו הכיוון? הרי לא אנחנו קובעים את שלבי הדרך, אבל אנחנו צריכים להחזיק ללא שינוי כלשהו באותו הכיוון, באותה המטרה, באותו האיחוד בינינו.
"דברים היוצאים מן הלב, נכנסים ללב" – בלי תלות במקום ההימצאות. כך זה צריך להיות ולזה אנחנו צריכים לשאוף.
מתוך השיעור מספר "שמעתי", 09.05.12
ידיעות קודמות בנושא:
הבורא הוא המורה
דברים היוצאים מן הלב, נכנסים אל הלב
מדוע איני שומע את מה שהמורה אומר?
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
עבודה קשה נגד האגו
כנס ברזיל שיעור מס' 1
מלכתחילה בעולם אין סוף היינו מאוחדים כאחד, בדומה לגוף אחד שבו כל החלקים זקוקים זה לזה ותלויים זה בזה בצורה טוטאלית. ובהשתלשלות שלנו מאין סוף לעולם שלנו הגענו להיות מפורדים בצורה מוחלטת, כיוון שאת כל המרחב בינינו מילא האגו, שדוחה אותנו זה מזה.
האגו הזה כל הזמן גדל ולכן במהלך ההיסטוריה אנחנו מרגישים את עצמנו יותר ויותר לא מתוקנים. אך מגיע הרגע שבו גדילתו מסתיימת והוא מגיע לשביעה מסוימת. לכן, בימינו משתלטת על האנשים האכזבה, הייאוש, הדיכאון הופך למחלה הנפוצה ביותר בעולם.
האדם מאבד את המשמעות לחייו. קודם הוא לא היה שואל שאלות מסוג זה, הרי בתוכו כל הזמן היה גדל רצון אגואיסטי ודחף אותו קדימה. הוא כאילו הצביע: "אתה רוצה את זה, ואת זה ואת זה! אתה חייב לקבל את זה ולהיות יותר מכולם!".
אך היום מגיעים הזמנים שאנחנו כבר לא רוצים כלום. וכאן עוד מתגלה המשבר העולמי הכללי, שלא משאיר לנו ברירה מלבד לחפש על ידי מה אפשר לשנות את המצב ולהגיע לתיקון.
והתיקון הוא בכך שנעלה בחזרה לעולם אין סוף ושוב נהפוך להיות אדם אחד. אולם האיחוד הזה מושג כבר על ידי המאמצים שלנו, כלומר, בעבודה נגד האגו שלנו למען החיבור.
זוהי העבודה השנואה עלינו ביותר, שבה אנחנו לא חפצים. אני מוכן להכל, רק לא זה - רק לא להתחבר עם החברים! טוב לי לבד, זה נוח! הרי כל הטבע שלי הוא רצון ליהנות וכל מה שאני צריך זה למלא אותו. אני רוצה רק מילוי. כל אדם חושב רק כיצד לעשות יותר טוב לעצמו בכל רגע. הגוף שלנו, המוח שלנו, עובד רק להחזיק את עצמו במצב הנוח ביותר. וכך עוברים כל החיים שלנו.
כל אחד חושב רק איך לעשות לעצמו טוב יותר עכשיו ובעתיד. סביב זה מסתובבים כל החשבונות שלנו, ואנחנו לא מסוגלים לחשוב על שום דבר אחר. כל הדאגה שלי היא על הגוף שלי בלבד. יוצא, שנגזרו עליי חיי בהמה אומללה ומסכנה שבכל הכוח משתדלת להחזיק את גופה שיחיה כמה עשרות שנים ולאחר מכן ימות. ואם באמת רק בזה טמונים כל החיים, מה הטעם בהם?
לכן כל כך קשה לנו לעבוד נגד האגו שלנו. ישנה כאן בעיה פסיכולוגית גדולה המפריעה לנו שוב להתחבר עם האחרים בתנאים שבהם האגו שלנו הגיע למקסימום. ולכן באה חכמת הקבלה ומסבירה לנו כיצד לעשות זאת על ידי חיבור לקבוצה לא גדולה.
דרך הקבוצה אנחנו מתחילים למשוך לעצמנו כוח מיוחד שטמון בטבע הנקרא "המאור המחזיר למוטב". ואם אנחנו נשתדל להוציא מבפנים את הכוח הנסתר הזה, הוא יתגלה ויעשה איתנו ניסים. הוא יתקן אותנו בצורה מוחלטת, ישנה אותנו באופן כזה שנוכל להתחבר עם האחרים. ואז בין מספר חברים תתחיל להיבנות קבוצה שתהפוך למיני דגם לאנושות המתוקנת שבה יתממש החיבור שלנו.
במקום כוח האגו השלילי הקודם, המפריד בינינו במצב השבור ובעל השמות השונים: "פרעה", "המן", "בלעם", "בלק", כל ה"רשעים", כלומר, כוחות הפירוד, אנחנו נתחיל לגלות בתוך הקשר שלנו כוח חיובי עצום. זהו כוח החיבור שבא למלא את מקומם של כוחות הפירוד השליליים והוא נקרא ה"בורא".
זהו כוח ההשפעה, הכוח שהוליד אותנו והכוח שמאחד אותנו. בו אנחנו מגלים את תוכנית הבריאה ואת מטרתה.
לכן אנחנו חייבים להתאחד לקבוצה, ובזכות זה אנחנו נרגיש מצב נעלה יותר – נוכחות של כוח נסתר, עליון, הבורא שנמצא בינינו. אנחנו רק צריכים לגלות אותו! נקווה שאנחנו נרגיש את ההתעוררות הזו בתוכנו בזמן הסדנאות כתוצאה מהמאמצים שלנו להתחבר זה עם זה. זה יכול לקרות אפילו לאדם שהגיע בפעם הראשונה לכנס כזה.
מתוך שיעור מס' 1 של הכנס בברזיל, 04.05.12
ידיעות קודמות בנושא:
סיבוב גדול
לשמוח על כל הזדמנות להתחבר!
היכן היציאה מהמבוי הסתום
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
התיקון בא מבפנים
מתוך השיעור מניו-ג'רזי
בעל הסולם, "שמעתי", מאמר ס"ט, "מקודם יהיה תיקון העולם": "אמר, שמקודם יהיה תיקון העולם, ואח"כ יהיה הגאולה השלימה... שמקודם יתוקן פנימית העולמות ואח"כ חיצוניות העולמות... וישראל, שורשן מפנימיות העולמות."
"ישראל", הם אלה שנמשכים "ישר- אל", אלה שיש להם "נקודה שבלב". בעבר, בבבל העתיקה, קבוצת אנשים גילתה את הרצון הזה והתנתקה מהאחרים, וקראה לעצמה לפי הכיוון שלה למטרה. בהמשך הקבוצה הזאת הפכה לעם שעבר דרך אלפי שנים.
והנה עכשיו ההיסטוריה חוזרת, שוב הופיעה קבוצה שמתארגנת בהתאם לאותו העיקרון וגם נקראת "ישראל", לפי כיוון ההתפתחות שלה. היא שייכת לחלק הפנימי, מפני שמהווה רצונות של גלגלתא ועיניים, כלים דהשפעה.
"שזה סוד "כי אתם המעטים מכל העמים". אלא שעל ידי זה שמתקנים את הפנימיות, אז יתוקן גם החיצוניות. רק חלקים קטנים, וכל פעם ופעם מתוקני החיצוניות יתוקן, עד שיתוקן את כל החיצוניות."
באופן כזה, מספיק התיקון של "אחוז אחד" כדי שיתוקן כל העולם, בזה אחר זה, חלק אחר חלק.
וזה אומר, שאנחנו חייבים למצוא כאלה אנשים שיש להם חשיבות של מטרת הבריאה, להתפתחות הפנימית. צריך לבנות ביניהם קשר כדי שהם ירגישו ויבינו לאן מכוונת כל האבולוציה שלנו. על ידי זה שמתלכדים ומתקנים את עצמם, הם יעבירו את התיקון גם לחלק החיצוני, ישפיעו על כל העולם.
ולכן אנחנו עורכים כנס באמריקה לא לצורך הפצה חיצונית, אלא עבור האנשים שמשתוקקים לגלות את הכוח העליון. צריך לאפשר להם את התנאים הדרושים לאיחוד כדי שהם יוכלו לממש את התיקון, ואז מהם זה יזרום החוצה.
הם צריכים להרגיש את עצמם אחראים לזה, כי החלק החיצוני הרי אינו יכול לפעול באופן עצמאי. האנשים הרגילים - מהמנהיגים ועד לפשוטי העם, לא יכולים לתקן את עצמם. לזה מסוגלים רק אלה שיש להם "נקודה שבלב". ואליהם אנחנו פונים על ידי כך שמסבירים להם, במה תלוי התיקון ומה הם צריכים לעשות כדי לעזור לעולם.
מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי" בארה"ב, 10.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
תפקיד ישראל כלפי העולם
ישראל - לפי הלידה או לפי המטרה
חלוקת היגיעה הרוחנית
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה, תפקיד ישראל |
בכוחות משותפים נגד האגו האישי
מתוך השיעור מניו-ג'רזי
שאלה: כבר כמה שנים אני לומד את חכמת הקבלה, והשבוע אשתתף בפעם הראשונה בכנס. איך צריך להתכונן לאירוע הזה בלב ובשכל?
תשובתי: אין לנו מקום אחר, מקור אחר, אפשרות אחרת, לקבל כוח רוחני. קבוצה ולימוד, שיחות, הרצאות והפצה, זוהי "פרוזה" יומיומית. כמובן שגם היא מקדמת את האיחוד שלנו, אבל הכנס מהווה משהו אחר, כינוס של לבבות.
ברוחניות הכול קשור לחיבור שממנו אנחנו שואבים כוחות. כל יום אנחנו משתדלים לדבר עליו, לממש אותו, אנחנו בונים כוונות, פעם בשבוע עורכים ישיבות חברים ושיעורים מיוחדים, אבל זה לא אותם המצבים שבהם אפשר לקבל באמת כוח גדול ובעל עוצמה, שידחוף אותנו קדימה כמו הכנס.
"מלכות דאצילות" נקראת "כנסת ישראל", כי היא כונסת, מאחדת את כל הרצונות שלנו שמשתוקקים למטרה הרוחנית. בעיקרון, כנס, זה בניית אותה "מלכות דאצילות", יצירת כלי רוחני מתוקן ומאוחד. אין לזה תחליף.
לכן, בראש ובראשונה, אני ממליץ לכל אחד להשתתף בכנס ובשום פנים ואופן לא לפספס אותו. לאדם אין סיכוי אחר לקבל כוחות להתקדמות רוחנית.
חוץ מזה, מניסיון אנחנו יודעים שלאחר הכנס מגיעים זמנים לא הכי נעימים - תקופות של ירידות. והכנס דרוש כדי לאגור כוחות ולעבור את הירידות האלה ברכות, כאילו שהן אינן קיימות. אנחנו כאילו מיישרים את המתח בין שני הקטבים. את ה"פלוס" אנחנו מקבלים, בכך שמתאספים כולנו יחד ומקנים זה לזה כוח גדול, ואת ה"מינוס" כל אחד מאיתנו מקבל אישית לאחר הכנס, דווקא השליליות הזאת מפרידה, מפזרת אותנו לצדדים. אבל אני עובד מעליו בעזרת הכוח הכללי שקיבלתי מכל האחרים ובסופו של דבר מתקן אותו.
אין לי אפשרות אחרת לתקן את ה"מינוס" שלי, את האגו שלי, את ה"רעל" שלי, את "מלאך המוות" שלי, את היצר הרע שלי. אני יכול להיות חדור מהעלייה הכללית ובעזרתה לתקן את הירידה הפרטית שלי. אותו הדבר מתרחש גם בשיעורים ובישיבות החברים, אבל הכנסים, אלה הזדמנויות חסרות תקדים לשאוב כוחות מהחברים, לתקן בתוכנו את הרע הפרטי, להתאחד, ולשמור על הקשר היחידי עם כולם, בכך שאני משתדל להשפיע להם. וכך אנחנו הולכים קדימה.
היו לנו כנסים שאחריהם לא הרגשנו ירידות מיוחדות. אבל בזמן האחרון התחלנו "לרדת" באמת, ועכשיו אנחנו כבר מבינים שאין כאן שום דבר מלאכותי. זה הכרחי לקיום, אחרת אנחנו "נמות" רוחנית.
הגיע הזמן שבו כל הכנסים שלנו מיועדים לאגירת כוחות, שמאפשרים לנו אחר כך להיתקן. אני לא נוסע כדי להשתעשע ולשמוח, לשמוע שיעורים וקונצרטים יחד עם כולם. לא, אני זקוק לחיבור הזה, כדי שמייד אחר כך אוכל לתקן את היצר הרע שלי שמעורר בתוכי את כוחות הפירוד.
זאת הסיבה מדוע כל כך חשוב להגיע לכנס וכל כך חשוב אחריו לשמור על קשר מקסימלי בינינו, בכך שמשתדלים להרגיש את אותה הבקשה. אם לאחר הכנס, המלא במתח, אנו ניקרע על ידי הניגודים, אני בכל זאת יכול לעבור בצורה חלקה את השלב הזה, בכך ששומר על הכוח שהתקבל מכולם ואני מחזיק את עצמי בקבוצה. כאשר אני מרגיש ירידה אני מתעלה מעליה, אז ה"פלוס" וה"מינוס" מתמזגים לאחד שלם: מופיע בי היצר הרע, רצון אגואיסטי גדול ומעליו שורה ה"מסך", כוח האיחוד שאותו רכשתי.
נקווה שדווקא באופן כזה אנחנו משתמשים בכנסים שלנו.
מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי" בארה"ב, 9.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
המדרגה ההכרחית
גלי הכנס שוטפים את כל הלכלוך
יחדיו נעלה גבוה יותר!
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
מתוך שיעור הקבלה היומי 11.05.12
חלק א': כתבי בעל הסולם, מאמרי "שמעתי", (עמ' 601) מאמר צ"ח "רוחניות נקרא, מה שלא יתבטל לעולם", (עמ' 649) מאמר קצ"ח "חירות", (עמ' 651) מאמר ר"ו "ענין אמונה ותענוג", שיעור מארה"ב
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: שיעור הקבלה היומי, שיעורים והרצאות |
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר