חוויה ושמה קבלה – מעבדות לחירות

1. מעבדות לחירות

""וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים".
כאן מרמז לנו, כי האדם, הנמצא בזמן העליה, הוא צריך ללמוד את מה שהיה לו בזמן הירידה. כי בזמן הירידה אין עם מי לדבר, כי אז האדם מחוסר הכרה בחיים הרוחניים, ואינו דואג אז, אלא רק למלאות את גופו עם תענוגים, ולא חשוב לו מאיזה מקום באים לו התענוגים, אלא רק "תן".
אלא בזמן העליה, אז האדם יכול ללמוד ולהרוויח ממצב הירידה, וזה "וזכרת"".

כתבי הרב"ש, כרך ג, "דרגות הסולם", מאמר 607 "וזכרת, כי עבד היית"

2. מבררים את ה"סביבה"

"...עיקר השמירה מסביבה היא מסביבה של ירא ה'. והם עבדי פרעה, שענין פרעה הוא כמו שאמר האר"י הקדוש, שגלות מצרים היתה הדעת דקדושה בגלות. ופרעה היה מוצץ את השפע, שענינו הוא הרצון לקבל. שהם נקראים עובדים רק לטובת עצמם, ואין להם שום שייכות לעבודה להשפיע, כי כל כוונתם היא רק להנאת עצמם.
...בחיצוניות ניכר שהם עובדים, שעוסקים בתורה ותפילה בהתלהבות ומדקדקים בכל מיני דקדוקים. ומשום זה הם נקראים "ירא ה'", אחרת הם לא היו נקראים כך. ומכל מקום בפנימיותם הם משועבדים לפרעה, היינו שכל כוונתם היא רק למלאות רצונם וצרכי עצמם, ואין להם שום שייכות לגבי עבודה של להשפיע.
וסביבה כזו מביאה תקלה לעובד ה', משום שהאיש רוצה ללכת בדרך ה', והוא רואה את עבודתם בזמן שהם עוסקים ביראת ה', אזי הוא מתפעל מהכוחות שלהם. היות שבזמן שעוסקים בבחינת עבדי פרעה, אזי אין להם ההתנגדות מצד הגוף, שהיות שגם הכוחות האלו, שנותנים הם רק לצורך הגוף. וממילא לא שייך כאן ענין של התנגדות, אלא אדרבא, הגוף מסכים לתת כוחות".

כתבי הרב"ש, כרך ג, "דרגות הסולם", מאמר 919 " ענין סביבה"

3. עניין ה"בריחה" ממצרים

""ברח דודי עד שתחפץ אהבת כלולותינו". ענין הבריחה שהבורא יתברך מתראה אלינו בבחינת הבריחה, הוא בכדי לגלות את אהבה. ולמה צריכים קודם הבריחה, מטעם שמצד הבריאה כבר הכל נגמר, זאת אומרת האהבה כבר הוכנה בשביל הכלל בכל שלימותה, אלא היא צריכה להתגלות אצל הנבראים. והיא אינה יכולה להתגלות בלי התלבשות באור הרחמים, שאור הרחמים מכשיר את הנבראים, שיוכלו לקבל את אור האהבה .... אבל אצל התחתונים אינה מורגשת האהבה הזאת, שהם אינם חפצים בהאהבה הזאת אלא על ידי שמקבלים את אור הרחמים, אזי המעשים מוכשרים גם שירצו את אור האהבה.
וזה סוד "עד שתחפץ", היינו שיהיה רצון. כי ענין רחמנות יכול להיות באיש אחד, מה שאין כן אהבה דווקא נוהגת בשנים ביחד. לכן קודם ממשיכים את אור הרחמים, שזה דווקא על ידי הבריחה, נעשים מוכשרים לקבלת אור הרחמים. ועל ידי אור הרחמים נעשים מוכשרים לקבלת אור האהבה".

כתבי הרב"ש, כרך ג, "דרגות הסולם", מאמר 217 "ברח דודי"

חוויה ושמה קבלה – 27/3/12 – ירושלים שבלב

ציטוטים:

1. ירושלים – לב האדם, לב העולם (רב"ש)

"וזהו ענין "למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך", המפורשים פירשו ש"אדברה שלום בך" היינו, על ירושלים. ויש להבין לפי דרכנו ירושלים נקרא לב-העולם, ובנפש נקראת "ירושלים" לב האדם, היינו הרצון של האדם, נקראת ירושלים, ושם יש מחלוקת. היינו, הרצוניות של האומות העולם שהאדם כלול מהם, ויש שם רצוניות של ישראלים, וכל אחד רוצה לשלוט על חבירו.
נמצא שבתוך הלב, הנקרא ירושלים, רצונות מתקוטטות ומתנגדות זה לזה, ואז אין שליטה לאף אחד. וממילא אין אף אחד שיכול לקנות את שלימותו... אבל "למען אחי ורעי", היינו משום שתכלית הבריאה היתה להיטיב לנבראיו, ובמקום שנאה אין ראוי שיתגלה אור ה', הנקרא אור האהבה, "אדברה נא שלום בך". ש"בך" היינו בתוך הלב, יהיה שלום.היינו בשעה ששומעים את קול ה' המדבר אל הלב... אז מקבל השליטה על כל הרצוניות דווקא קול הקדושה, היינו הרצון להשפיע. משום שכל הרצוניות של הקבלה נכנעו תחת רצון להשפיע.ואז מתגלה על הלב כל נועם הטוב, שאז כבר יש מקום בתוך הלב להשראת השכינה, והעידון והעריבות והנעימות והידידות מתפשט וממלא את כל האיברים של האדם".

כתבי הרב"ש, כרך ב', אגרת י"ח

2. ירושלים כעיר חיבור (אדמו"ר מקוז'ניץ)

"אמר דוד המלך "ירושלים כעיר שחוברה לה יחדיו".
פירוש, לפי התחברות בני ישראל והתעוררותם באהבה ויראה נבנה ירושלים".

ספר עבודת ישראל - אדמו"ר מקוז'ניץ - מתלמידי מגיד ממזריץ'

3. ירושלים – המרכז הרוחני (זוהר לעם)

"עשה הקב"ה ירושלים של מטה, המלכות, כעין ירושלים של מעלה, בינה. ועשה החומות של העיר הקדושה ושעריה. מי שנכנס, אינו נכנס עד שיפתחו לו השערים. מי שעולה, אינו עולה עד שיתקנו המדרגות אל החומות. מי יכול לפתוח את שערי העיר הקדושה? ומי יכול לתקן המדרגות אל החומות? זהו רבי שמעון בן יוחאי, שהוא פותח השערים של סודות החכמה, והוא מתקן את מדרגות העליונות".

זוהר לעם, פרשת "בא", אות קכ"ו

4. על לימוד בירושלים (בעל הסולם)

"כבר שעבדתי את עצמי לה' לעבוד לפניו בכל אשר אמצא, אין עבודה כבדה בעולם שיבצר ממני למען כבוד שמו, והראיה שבחרתי מקום עבודתי בארץ ישראל ששם שליטת הס"ם ביותר כנודע, ולא עוד אלא בירושלים, אשר אפילו האר"י הקדוש פחד מלפתוח בירושלים את בית מדרשו כנודע... וכן אספתי ג"כ המיוחסים מירושלים לבית מדרשי.. .. ומכ"ז תוכל לדעת שאין אני בורח מעבודה, אלא הכל תלוי בך לבדך! וזכור זה תמיד".

כתבי בעל הסולם, אגרת מ"ז

5. ירושלים – עתיד (ילקוט שמעוני)

"עתידה ירושלים להיות כארץ ישראל, וארץ ישראל ככל העולם כולו".

ילקוט שמעוני

6. חרבה ירושלים מפני שנאת חנם (בעל הסולם)

"לא חרבה ירושלים, אלא מפני שנאת חנם שהיתה, באותה הדור", כי אז נגועה האומה ומתה, ואבריה נתפזרו לכל רוח. לכן, תנאי מחויב לכל אומה, שתהיה מלוכדת יפה מפנימיותה, שכל היחידים שבה יהיו מהודקים זה בזה מתוך אהבה אינסטינקטיבית. ולא לבד, שכל יחיד ירגיש את אושרו באושר האומה והתנוונותו בהתנוונות האומה, אלא שיהיה גם מוכן למסור כל ישותו לטובת האומה בעת הצורך. ולולא כן, הזכות קיום שלהם, בתור אומה בעולם, אבודה היא למפרע".

בעל הסולם, האומה

7. מלכות נקראת ירושלים

"למלכות ישנם ב' שמות:
א. ציון,
ב. ירושלים.
ובדרך עבודה "ציון" נקרא בזמן שעוד אינה מגולה בבחינתה עצמה. שזה נקרא, מלכות, שהיא פנימי. כלומר, שעוד לא ניכר להנבראים, שמלכות היא השולטת בעולם, ואין שום כח אחר בעולם, אלא ה' הוא המלך. ובחינה זו עדיין נעלמת אצל הנבראים. ובחינה זו מלכות נקראת "ציון", שפירושו הוא, היציאות מהקדושה.
והאדם חושב, שהס"א שולטת אז עליו. והוא מטעם, שהוא מרגיש אז, שאין לו שום צורך לרוחניות.
בזמן הגאולה, שאז הוא רואה את מלכות שמים בגלוי, שהוא משיג, שה' גאל אותו מיד הרשע. אז המלכות נקראת "ירושלים", ששליטתה היא בגלוי. אז הזמן לראות, שגם כל אלה הירידות היו מהמלך. כלומר, שכל ההרהורים והמחשבות זרות שהיו להם, לא היה שום כח אחר, אלא ה' שלח להם. כלומר, שגם הירידות שלח להם ה', שעל ידם יהיה להם הצורך לעזרת ה'."

כתבי הרב"ש, כרך ב', מהו למעלה מהדעת, בעבודה

8. ירו-שלם (רב"ש)

"ירו-שלם. ירא היינו חסרון, שהוא הסיבה לפחד. וירא שלם זה שאין לו שום יראה.
ימין, נקרא שלם. שמאל, נקרא פחד, כ"פחד יצחק".
עשיית קו אמצעי הוא שניהם ביחד, היינו כשמתאחדים, אז נעשה צירוף אחד ירו-שלם".

כתבי הרב"ש, כרך ג', בחינת ירושלים

נספחים

9. "ארץ ישראל יושבת באמצעיתו של עולם, וירושלים באמצע ארץ ישראל, ובית המקדש באמצע ירושלים, וההיכל באמצע בית המקדש, והארון באמצע ההיכל, והאבן שתיה לפני ההיכל, שממנה הושתת העולם".

מדרש תנחומא פרשת קדושים סימן י

10. "עשה הקב"ה ירושלים של מטה, המלכות, כעין ירושלים של מעלה, בינה. ועשה החומות של העיר הקדושה ושעריה. מי שנכנס, אינו נכנס עד שיפתחו לו השערים. מי שעולה, אינו עולה עד שיתקנו המדרגות אל החומות. מי יכול לפתוח את שערי העיר הקדושה? ומי יכול לתקן המדרגות אל החומות? זהו רבי שמעון בן יוחאי, שהוא פותח השערים של סודות החכמה, והוא מתקן את מדרגות העליונות".

זוהר, פרשת בא, קכ"ו

11. בית המקדש השלישי –"דרגת השראת השכינה בבית העתיד"(הכותרת משנה של רמח"ל)

,לעתיד, הבית העליון יתפשט ויגיע למטה. והוא משרז”ל, שמקדש שלישי הוא מעשה ידיו של מקום, כי לא יעקר הבית העליון ממקומו, רק יתפשט ויגיע למטה; ואז יבנה סביבותיו בנין חמרי כאשר לעולם הזה, ויתחבר בנין בבנין להיות אחד, לא יתפרדו זה מזה. והכבוד יהיה שורה בו בגילוי גמור...ואז תהיה השלוה גמורה בלא הפסק כלל...כי השכינה כפי קבלתה, כן נראו בה תיקוני איברים וקישוטים נאים ונכבדים; וכאשר יאיר אור הראשית הזה, ירבה כבוד כתרה ויתנשא מאד. ונמצא שיהיה המקדש נבנה בסוד הכתר..."

רמח"ל, ספר משכני העליון

12. "עתידה ירושלים להיות כארץ ישראל,וארץ ישראל ככל העולם כולו".

ילקוט שמעוני

ערבות הדדית – העתיד של כולנו, תל אביב, 19.01.2012

מבנה ההרצאה:

• פתיחה: (אורן) על רקע הקיטוב המתגבר בחברה הישראלית ביקשנו מהרב ליטמן לתת הרצאה בנושא ערבות הדדית.
• התייחסות לבעיות הקיימות בחברה הישראלית:
  מחאת האתיופים, פער עדתי אשכנזים-מזרחים, יוקר מחייה, צדק חברתי.
• שאלות:
  מדוע קיים קיטוב בחברה הישראלית, ביחס בין בני האדם, שמתפרץ היום?
  למה בלי "ערבות הדדית" אי אפשר לפתור את הבעיות האלו?
  למה בלי "מטריית הערבות" לא נצליח להתמודד עם אף בעיה?
  מה המשמעות של "להתעלות מעל הבעיות" השונות שצצות?
• הפתרון:
  שורת צעדים פרקטיים.
  הסברה רחבה.
  שימוש בכלי תקשורת.
  פיתוח תכניות חינוך - מהגיל הרך ועד השתלמויות במוסדות להשכלה גבוהה.
• תפקיד עם ישראל: בניית מודל שיהווה דוגמא ליישום באומות העולם.

* * *

קטעים נבחרים מן המקורות:

1. "בערבות הכללית הזאת, נפטר כל יחיד מהאומה, מכל דאגותיו לצרכי גופו עצמו".

כתבי בעל הסולם, מאמר "הערבות"

2. "האחדות החברתית – מקור לכל אושר ולכל הצלחה, הפירוד ביניהם – הוא המקור לכל פורענות ומקרים רעים".

כתבי בעל הסולם, מאמר "החירות"

3. "בביאת האדם אל אהבת זולתו, עובר האדם מתוך עולמו הצר, המלא מכאובים ואבני נגף, אל עולם נצחי רחב".

כתבי בעל הסולם, מאמר "מהות הדת ומטרתה"

4. "כל עוד שלא נגביה את מטרתנו מתוך החיים הגשמיים, לא תהיה לנו תקומה גשמית, כי אנו בני האידאה".

כתבי בעל הסולם, מאמר "הגלות והגאולה"

5. "בוא וראה, בעת שכל בני העולם, יסכימו פה אחד, לבטל ולבער את הרצון לקבל לעצמם שבהם, ולא יהיה להם שום רצון, אלא להשפיע לחבריהם, אז היו מתבטלים כל הדאגות וכל המזיקים מהארץ, וכל אחד היה בטוח, בחיים בריאים ושלמים".

כתבי בעל הסולם, מאמר "הקדמה לספר הזוהר"

6. "נקודת התורפה, כלומר, המקום התובע את תיקונו. והוא שכל יחיד יבין שטובתו וטובת הציבור אחד הוא ובזה יבוא העולם על תיקונו המלא".

כתבי בעל הסולם, מאמר "השלום בעולם"

7. "תנאי מחויב לכל אומה, שתהיה מלוכדת יפה מפנימיותה, שכל היחידים שבה יהיו מהודקים זה בזה מתוך אהבה".

כתבי בעל הסולם, מאמר "היחיד והאומה"

8. "ואל תתמה, מה שאני מערבב יחד את שלומו של ציבור אחד, עם שלום העולם כולו, כי באמת כבר באנו לידי מדרגה כזו, שכל העולם נחשבים רק לציבור אחד, ולחברה אחת, כלומר, שכל יחיד בעולם, מתוך שיונק לשד חייו והספקתו מכל בני העולם כולו - נעשה בזה משועבד, לשרת ולדאוג לטובת העולם כולו".

כתבי בעל הסולם, מאמר "השלום בעולם"

9. "ואנו דומים בזה לגל של אגוזים, המאוחדים לגוף אחד מבחוץ, על ידי שק העוטף ומאגד אותם. שמדת האיחוד ההוא אינה עושה אותם לגוף מלוכד. וכל תנודה קלה הנעשה על השק, מוליד בהם התרוצצות ופירודים זה מזה. ובאים על ידה בכל פעם לאיחודים ולצירופים חלקיים מחדש. וכל החיסרון הוא, מה שחסר להם הליכוד הטבעי מבפנים. וכל כוח איגודם הוא מתוך מקרה חיצוני. בענייננו אנו – דבר זה מכאיב מאד את הלב... והתקווה היחידה היא – לסדר לעצמנו חינוך באופן יסודי מחדש, לגלות ולהלהיב שוב את האהבה העמומה בנו".

כתבי בעל הסולם, מאמר "היחיד והאומה"

10. "חובה להטהר מדעות קדומות, כשהעובדות מדברות בשפת התבוסה, יש לשבת מחדש על ספסל הלימודים, ולהתחיל במרץ ובהכרת האחריות העמוסה על שכם הממשיכים, לחקור את הדרך ועקרותיה, כך דרכה של המחשבה המדעית, כשהיא נתקעת לקרן זויות של סתירות בין המציאות החדשה לבין התיאוריה שהסבירה את המציאות הישנה. רק פריצת גדר רעיונית מאפשרת מדע חדש וחיים חדשים".

כתבי בעל הסולם, עיתון "האומה"

11. "התקוה היחידה היא - לסדר לעצמנו חנוך לאומי באופן יסודי מחדש, לגלות ולהלהיב שוב את אהבה הלאומית הטבעית העמומה בנו, לחזור ולהחיות אותם השרירים הלאומיים, שאינם פעילים בנו זה אלפים שנה, בכל מיני אמצעים המתאימים להדבר. אז נדע שיש לנו יסוד טבעי, בטוח להבנות מחדש ולהמשיך קיומינו בתור אומה, מוכשרת לשאת את עצמה ככל אומות העולם".

כתבי בעל הסולם, עיתון "האומה"

12. "הותקנה ונעשית אומה הישראלית, כמין מעבר, שעל ידיהם יזורמו ניצוצי ההזדככות, לכל מין האנושי שבהעולם כולו.באופן, שניצוצי הזדככות הללו, הולכים ומתרבים יום יום, כדמיון הנותן לאוצר, עד שיתמלאו לשיעור הנרצה, דהיינו עד שיתפתחו ויבואו לידי כך, שיוכלו להבין את הנועם ואת השלוה, השרויים בהגרעין של אהבת זולתו".

כתבי בעל הסולם, מאמר "הערבות"

13. "וכאשר יושלמו בני ישראל, עם דעת השלם יתגברו מעיינות התבונה והדעת מעל לגבול ישראל וישקו לכל אומות העולם".

כתבי בעל הסולם, מאמר "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות"

14. "בעת שהאנושות תגיע למטרתה, יתלכדו כל גופות בני העולם לגוף אחד ולב אחד, אשר רק אז יתגלה כל האושר המקווה לאנושות על שיא גובהו".

כתבי בעל הסולם, מאמר "החירות"