כפייה או הכרה
הכלל "ואהבת לרעך כמוך" שכתוב בתורה, למעשה לא מדבר על העבר ולא על היום. אפילו הדתות מזמן עזבו את המטרה הזאת כמטרה בלתי ישימה ועברו לבעיות רגילות, לעזור במשהו לבני אדם, להגן עליהם במשהו, לעודד אותם בצורה פסיכולוגית, ולא יותר מכך.
אך היום אנחנו רואים שהטבע מחייב אותנו לזה. זאת אומרת, צריך להסביר לעצמנו ולכולם שתחת השפעת כלי התקשורת, תחת השפעת החברה, אנחנו נוכל להתחיל לשנות את האדם. רק אם זה לא יהיה שקר כמו בזמן ברית המועצות.
היו נשמעות שם מילים נכונות מאוד, הוצבו מטרות נכונות, אך הן לא לוו בחינוך האנשים, רק דיברו על חינוך ועל יצירת אדם סובייטי חדש, "אישיות חדשה", "דבר כזה לא היה קודם בעולם" וכו'. מילים נהדרות אלו תאמו בצורה נפלאה לשיטה האינטגרלית, אך במציאות זה לא היה. הדבר היחיד שהיה הוא כפייה, דבר שבשום פנים ואופן לא צריך להיות! לא צריך להיות פחד ולא מכות, לא השמדה, ולא לחץ איום וכל שאר הדברים שנערכו על ידי המדיניות הסובייטית.
שינוי צריך להתרחש לא בכפייה אלא על ידי הכרה. וההכרה אצל האנשים תבוא מתוך משבר שהמוצא ממנו לא קיים. יוצא, שאם בזמן השלטון הסובייטי מישהו היה צריך את זה וכל השאר לא, היום להיפך, כולם זקוקים לזה, כיוון שאין מוצא אחר ממצבנו. במקרה הגרוע מוכנות עבורנו מלחמות עולם והשמדה הדדית. הרי למה עוד יכול להביא אותנו האגו. אנחנו מבינים שרק לזה.
לכן או שהמבנה החברתי הבא שלנו הוא נאציזם, פאשיזם, השמדה הדדית, או שזו תהיה תנועה הכרתית קדימה, כשאנחנו בעצמנו יוצרים את עצמנו בדרגה חדשה, כלומר עוסקים בחינוך עצמי.
מתוך השיחה על החינוך האינטגרלי, 14.12.11
ידיעות קודמות בנושא:
המעבר להשפעה כתהליך טבעי
קרל מרקס וחכמת הקבלה
קומוניזם – מסתבר שזה טוב!
להשאיר תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע |
להרגיש את רצון הזולת
שאלה: אילו פעולות, פסיכולוגיות או מילוליות, יעזרו לאדם בקבוצה אינטגרלית לבצע "יציאה מתוך עצמו"?
תשובתי: לשם כך צריך תחילה ללמוד את החומרים שהכנו על אינטגרליות, על שיתוף פעולה הדדי, על שילוב הדדי בין בני אדם, על איך להתחיל "לצאת מתוך עצמך" ולהרגיש את האחרים, כלומר להרגיש את רצונותיהם.
למעשה, אני לא יכול להרגיש רצונות של אחרים, אך כאשר מופיעים אצלנו רצונות משותפים, השתוקקויות משותפות, אני יכול לתאר לעצמי שהם משותפים ואז אני יכול "לצאת" לתוכם, מתוך הבנה שברצונות ובהשתוקקויות המשותפים הללו נמצאים גם השותפים שלי לקבוצה, החברים שלי.
אלה יכולים להיות גם גברים וגם נשים, מאחר והקבוצה יכולה להיות מעורבת, והיא יכולה גם להיות קבוצה הומוגנית, בהתאם לנסיבות. לפעמים עדיף לגברים ללמוד לבד, ללא השתתפות הנשים. לנשים קשה יותר להיות יחד. הן מתקשרות פחות טוב זו עם זו. את כל זה עלינו לקחת בחשבון.
בעיקרון, הרבה תלוי באנשים עצמם: אם הם מוכנים, אז כל זה לא משנה. אבל אם הם לא מוכנים, אז צריך לקחת בחשבון אפילו את הרמה הסוציאלית שלהם, את המוצא שלהם, וכדומה.
צריך לארגן את הקבוצה בצורה מאוד מדויקת, כדי שלא יימצאו בה "עורבים לבנים" שיבלמו את התהליך מפני שיש להם מגמה משלהם, קו פעולה משלהם, מצב מסוים שמחייב אותם, או מפני שכך לימדו אותם. אנשים כאלה צריך להוציא מהקבוצה, מפני שהם לא מסוגלים להיכלל בתוכה מייד. ולאחר מכן הם יכולים להיכנס לאט לאט, בצורה פסיבית, ולהתקרב להכשרה הקבוצתית.
מתוך שיחה מס' 17 על החינוך האינטגרלי, 28.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
להיפטר מהנוקשות
המורכבות של שיתוף הפעולה ההדדי האינטגרלי
מאפס עד אין סוף
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים |
האישה שבה הביתה
נשים, הן לא רק האלמנט החשוב ביותר בקבוצה הכלל עולמית, אלא הן גם יסוד החיים והתפתחותם.
זה שלאישה צפוי להחליף את העבודה לחזרה לביתה, זה לא אומר, שהיא חוזרת למטבח וללול. היא חוזרת לחינוך, להשכלה של המשפחה והאנושות.
זאת כבר לא אותה אישה שבעבר עסקה כל היום בכביסה, בניקיון ובבישול. זוהי אישה שצריכה לתת השכלה, חינוך רציני, בסיס פסיכולוגי, מפני שהיא תחנך את המשפחה, את הילדים ואת הבעל. היא תעשה מהם בני אדם אמיתיים, זה התפקיד שלה.
ואז, תוך דור אחד, ואפילו פחות, אנחנו נקבל אנושות אחרת לחלוטין. אם אנחנו ניתן לאישה השכלה וחינוך, דרך הטלוויזיה, דרך כל מיני קורסים באוניברסיטאות ובשאר מוסדות הלימוד, נחייב אותן ללמוד, נָקנה לנשים חשיבות לתפקידן הבסיסי במחזור האנושי והעולמי של ההתפתחות, שאותה אנחנו עוברים, זה ישנה את החברה. אני חושב שאנחנו נוכל לעשות זאת.
בהתאם לחכמת הקבלה, חזרתה של האישה "הביתה" מתרחשת בעל כורחה, כתוצאה מכך, שכמעט כל האנושות למעשה תישאר ללא עבודה. אם דרכה אנחנו נעביר מערכת של חינוך נכון, חיבור, חינוך לילדים ולבעל, בזה נביא את העולם לצורה אחרת לגמרי.
לכן, אנחנו צריכים להעלות את החשיבות של החינוך האינטגרלי וההשכלה בעיני הגברים והנשים כאחד. אנחנו צריכים לעבוד במשותף על הנושא הזה, על התוכנית הזאת. אנחנו צריכים להראות, שדווקא אותה האישה תתעלה ותשיג לא רק שוויון, אלא גם העלאת חשיבותה אפילו בהשוואה לגברים. לגברים יש תפקיד שונה לחלוטין. אין כאן תחרותיות, אלא פשוט ישנה חלוקה נכונה של התפקידים שהחיים שלנו והעולם העליון מכתיבים לנו, כלומר מצד שני העולמות.
מתוך השיעור הווירטואלי, 08.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
סוד המשפחה האינטגרלית
הקץ לבדידות!
לגרום תענוג זה לזה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, נשים |
תשאילו לי את תכונת האהבה
שאלה: המודל היפה של האיחוד האינטגרלי פחות או יותר מובן. אך לא ברור מה האדם צריך לעשות כדי שזה יקרה בפועל.
תשובתי: בואו נתנתק לרגע מהמציאות שלנו, ונתאר לעצמנו חברה אידיאלית, אפילו אוטופית, לא חשוב איך נכנה אותה. מה היא יכולה להיות, אם ניקח בחשבון את השאיפות רחבות הלב ביותר שלנו? ולאחר שנתאר את זה לעצמנו, בואו נחשוב: האם בכלל ניתן להגיע אליה אם ניקח בחשבון את הטבע שלנו? מדוע הטבע ברא אותנו במיוחד בצורה כל כך הפוכה מהמצב השלם והגדול הזה? אנחנו נראה שמה שמביא אותנו לנוחות האבסולוטית הוא לא הלחץ ההדדי ולא התחרות במובן הטוב של המילה, אלא העזרה ההדדית, מתוך רצון ומודעות. אין ספק שאם האנושות היתה בנויה בצורה כזאת, החברה היתה שונה לחלוטין.
מדוע הטבע ברא אותנו בצורה כל כך מנוגדת לכך? והוא עוד טבע שמהווה מערכת שלמה, שבה הכול קשור בקשר הדדי ונמצא בתמיכה הדדית ובהומיאוסטזיס. בשביל מה אנחנו בכל זאת זקוקים לאגו ההרסני? כולם מכירים בכך שהאגו הוא רע, שהוא מציאות שאין מה לעשות איתה. הסוציולוגים, מדעני המדינה, הפסיכולוגים - כל האנשים שעובדים עם האדם ועם החברה מוכרחים קודם כל לקחת לתשומת ליבם את הטבע שלנו, ומתוך כך לפצות בצורה כלשהי על השפעתו ההרסנית של האגו. אולם, כאן אנחנו לא צריכים לנסות לפצות עליו כפי שזה נהוג בדרגתנו הארצית, אלא אנחנו צריכים להפוך את האגו לעוזר שלנו, כלומר, להכיר בטבע שלו.
אנחנו רוצים להתמלא על ידי האחרים כמו אם שמתמלאת על ידי הילד שלה. הילד עבורה הוא אובייקט התענוג. היא אגואיסטית, היא לא יכולה להיפרד ממנו לרגע, ובכך מתבטאת לא כל כך הדאגה כלפיו, אלא יותר הדאגה על עצמה, היא לא יכולה להסיט ממנו את מבטה. אם לנתק ממנה את מרכז התענוג, אין ספק שבאותו רגע היא תעבור לאובייקט אחר של תענוג, כיוון שהילד שלה הקרוב לה כל כך, שהיה הכול עבורה לאחר הלידה, לפתע יצא משדה הראייה שלה והיחס שלה אליו יהיה אי אכפתי לחלוטין, כמו כלפי כל ילד זר אחר. מתוך הדוגמה הפשוטה הזאת, רואים שהאגו של האדם, ובמקרה הנוכחי של האם, מקבל תענוג עצום מכך שמטפל בזולת, נותן לזולת, דואג לזולת, ויחד עם זה ודווקא משום כך - מקבל מילוי עצום...
אז מדוע איננו יכולים להתייחס באותו האופן לכל השאר ולהרגיש את עצמנו במילוי אינסופי? הרי אם אני נכלל ברצונות, במחשבות, ברגשות הזרים, מצרף אותם לעצמי ומתייחס אליהם באהבה, בהשתתפות, אני מתחיל להרגיש הזדמנות ענקית, אינסופית של תענוג, שלא מוגבלת על ידי אף אחד ועל ידי שום דבר. אני נותן, דואג, משתתף ובהתאם לכך אני מתמלא.
הדבר החשוב ביותר עבורנו הוא מילוי. למען זה אנחנו קיימים. הרגשת החיים היא הרגשת המילוי. בכל פעם על ידי אובייקטים אחרים, אולם בעיקרון זה מילוי. הוא מהווה בתוכנו איזה שהוא תוכן פיזי, מוסרי, רוחני. ניתן לתאר את זה כגירוי של איזה זרמי מידע פנימיים, זרמים חשמליים, תגובות כימיות, לא חשוב, העיקר שאנחנו מרגישים את זה כמילוי שלנו. במקרה הזה חסר לנו רק היחס הנכון זה לזה, אותה האהבה כמו אהבת האם לבנה.
היכן נמצא את התכונה הזאת? אם אני הייתי יכול לבוא לאיזו תחנת דלק ולומר: "אני רוצה להחליף את האגו שלי. תנו לי במקומו 10% אהבה". ממלאים אותי שם בתכונת האהבה הזאת, במקום תכונת הקנאה, השנאה, ולכן אני כבר יכול להתייחס בצורה אחרת להכול. לפחות אני אהיה מלא ומאושר ב-10% האלו.
ולא חשובים לי האחרים, חשוב לי שאני מגיע לנוחיות ומפסיק לראות באחרים את היריבים שלי, לחוש שנאה, פחדים, דאגות. ההיפך, הכול מתחיל להתחלף בהדרגה במשהו טוב לב, נעים, רגוע.
אנחנו לא מתארים לעצמנו את המצב הזה, אולי רק עבור ילדינו. אבל גם זה, בעולמנו האגואיסטי אנחנו כל הזמן צריכים להיות ליד הילד, כשאנחנו נלחמים עם כל העולם כדי להגן עליו מבעיות ומאיומים שונים. לכן בעיית שינוי היחס שלנו לסובבים היא בעיה פסיכולוגית בלבד, שניתן לפתור בעזרת אימונים פסיכולוגיים.
הרי אנחנו יודעים, שהאדם הוא תוצר הסביבה. אם באמת היו מחנכים אותו בסביבה מלאכותית כזו, כיוון שהסביבה הטבעית שלנו היא אגואיסטית והיינו מציבים בפניו כל הזמן מטרות נכונות (והאגו היה יחד עם זה כל הזמן גדל, כיוון שזה מוכתב על ידי הטבע ואין לאן לברוח מזה), היינו חייבים כל הזמן לפתח את שדה האהבה וההדדיות שלנו. אז היינו מתחילים להבין ש"ואהבת לרעך כמוך" – היא היא מטרת האנושות.
מתוך שיחה מס' 6 על החינוך האינטגרלי, 14.12.2011
ידיעות קודמות בנושא:
לידת מצב ה"אדם"
קשר ברמה הרגשית
תורת הקשר הפנימי בין בני האדם
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע, פוסטים נבחרים |
מהפך רוחני
שאלה: התהפכות העובר ברחם האם מתרחשת כתוצאה מפעילות של אינסטינקטים פיזיולוגיים. על ידי מה מתרחש המהפך הפסיכולוגי? כיצד המנגנון הזה פועל?
תשובתי: קודם כל, בלידת העובר קיים לחץ מצד האם, אלה כוחות הדחייה, מה שנקרא "צירי לידה", וגם מצד העובר. גם העובר בצורה מסוימת מסייע לתהליך הזה ונע קדימה.
לידה היא תהליך רציני ומורכב מאוד, הייתי אומר, אפילו טראגי במובן מסוים, המאיים על שניים: על האם ועל הילד.
אותו הדבר גם כאן. במקרה שלנו צריכים להיות כוחות דחייה רציניים מאוד, והטבע דאג לכך שידחפו אותנו בעזרת משברים שונים: משפחתיים, אישיים, חברתיים, כלכליים, אקולוגים ועוד, בכל מה שאנחנו עסוקים בו, כלומר, בכל מה שהרחם שלנו מורכב ממנו.
בעולמנו של היום הכול בהדרגה הופך להיות נגדנו. אלה הכוחות הדוחים, "צירי הלידה".
הם עדיין לא הגיעו לשיאם, אך השיא קרוב. אנחנו רואים את זה לפי איך שעובדים כל המשברים, ועכשיו התחיל להתפתח המשבר הכלכלי האחרון שמאיים על חיינו בצורה מוחשית. כך שמצד אחד אנחנו כבר מתקרבים לשלב הסיום, אנחנו קרובים ללידה, ומצד שני, במצבנו הנוכחי לא נוח לנו בתוך עצמנו. אנחנו שוקעים בסמים, בדיכאון, בבעיות שונות. אנחנו לא רגועים, לא נוחים מבפנים. לא רק שהעולם סביבנו הוא כזה אלא אנחנו בעצמנו לא יכולים למצוא בתוכנו את הרוגע. אפילו אם העולם היה הופך לרגע לאדיש, בכל זאת לא היה משתנה בנו כלום כי בתוכנו אינספור קונפליקטים, לחצים, שמתוכם אנחנו רוצים "לקפוץ", רק שאיננו יכולים לעשות זאת.
אם הקונפליקטים הפנימיים הללו והלחץ יגיעו לאינטגרציה, יתאספו בינינו לכוח אחד, אנחנו נשלים את הלחצים של האם במאמצים משלנו, וכמובן נוכל להיוולד בדרגה החדשה - בדרגת ה"אדם".
את כל זה ניתן לרכך לא על ידי מיילדות ורופאים אלא בעזרת כוחות העזר של החברה: על ידי דעת החברה, השפעת החברה.
זה קורה כאשר אנחנו מתאספים יחד לדמות האחת הזו שצריכה להיוולד, ומבחוץ החברה דואגת לגרום לאינטגרציה, לחיבור של כל הכוחות האלו סביבנו, לדון בהם, להסביר, לברר, ובתוך עצמו האדם מתחיל להבין את התהליך הזה. זה גם שייך לחינוך, כשאנחנו דנים מה בדיוק העבודה שלנו, ההיסטוריה שלנו, המטרה שלנו, המשמעות של כל הסכסוכים הללו, לא רק סיבתם אלא משמעותם, כדי להביא אותנו למצב שבו כולנו, כעובר אחד בתוך אם אחת, בתוך הטבע, שיוצא מתוכה החוצה לדרגה הבאה. היא רוצה להוליד אותו והוא בעצמו צריך לעזור לה בכך.
עזרתנו לטבע היא מהותית. היא זאת שמבחינה בין לידה טראגית שלנו ללידה טובה, קלה, מה שנקרא "מעבר במי האם".
מה הפירוש של "מים". מים זו פעולה מרככת. כשאנחנו שואפים לכך ברצון, אנחנו יכולים בקלות לחצות את הנהר, לעבור מהפך טבעי, רוחני, פסיכולוגי.
הערה: האם החלק של האדם כעובר בתהליך הלידה הרוחני הוא השתתפות אקטיבית בקבוצת הלימוד האינטגרלי?
תשובתי: זה חייב להיות בקבוצה כי הקבוצה מהווה עובר! לא אדם אחד (הוא לא יכול להיוולד) אלא דווקא חיבור אינטגרלי של בני האדם ביניהם, כשאנחנו מכינים אותם ללידה.
בתחילה מתעצבות קבוצות קטנות, לאחר מכן קבוצות גדולות, הרבה קבוצות. כשהאנשים מתחילים להבין זה את זה הם הופכים לאדם אחד בקבוצה, וכל קבוצה מהווה ביחס לקבוצות האחרות אישיות נפרדת, וכך הן מתחברות, כמו תאים לאיברים, והאיברים - לגוף אחד.
מתוך שיחה מס' 9 על החינוך האינטגרלי, 15.12.11
ידיעות קודמות בנושא:
כדי להיוולד מהר יותר
להיוולד ברוחניות ללא ניתוח קיסרי
יום ההולדת של האדם
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע, משבר עולמי |
העולם האכזר הזה
שאלה: נניח שאספנו אנשים לקבוצה של החינוך האינטגרלי, עליהם לעבור מספר שלבים, להכיר ולעבור את שלב ההתגוננות. ברוסיה השלב הזה תופס מחצית מזמן הלימוד, מפני שאנשים לא בוטחים אחד בשני. יש להם ניסיון רב של השפעה שלילית של החברה על האדם. וכדי שאדם ירפה, יבטח ויאמין שלא מאחלים לו רע, לשם כך דרוש זמן. מה יכול למלא את הזמן הזה?
תשובה: מאוד קשה לעבוד עם אנשים שכל פעם מחדש יוצאים אל העולם האכזר הזה. הם מרפים באופן חלקי בתוך הקבוצה, אך עבורם זה כמו משחק שמאפשר להם ליטול "כדור" ולהירגע לפרק זמן.
הם מבינים שהם באים לקבוצה רק לצורך הרפיה ולא כדי להשתנות. הם לא יכולים להרשות לעצמם להשתנות, אחרת הם יהיו חסרי אונים בתוך העולם האכזר הזה. הם יהיו כמו ארנבון קטנטן ורך בין זאבים ושועלים, כך שזו בעיה גדולה.
צריך ליצור אווירה פנימית בתוך הקבוצה. והקבוצה צריכה להיות גדולה יחסית כדי להחזיק את האדם בתוך הגבולות שלה. הוא צריך להרגיש את תמיכתה גם בבית, גם בעבודה, דרך טלפונים, הודעות טקסט וכו'. זאת אומרת שהאנשים צריכים כל הזמן להימצא במצב של ערבות הדדית, חייבים לתמוך אחד בשני, לדאוג לאווירה הפנימית שנוצרת כאשר אנחנו מעצבים מעצמינו חברה קטנה.
החברה הזאת למעשה יכולה להיות מלאכותית. מה זה משנה? הרי טוב לנו בתוכה. זהו סוג של מקלט פסיכולוגי.
בנוגע לרוסיה, אני סבור ששם ניתן לשנות הכול בצורה מהירה, מכיוון שהאנשים מוכנים לכך. הם לא מחולקים לפי מעמד אלא חילקו אותם באופן מלאכותי. בתוכם עדיין מתקיים מה שנקרא "העבר הסוציאליסטי", הוא עדיין בעל עוצמה מסוימת, בעוד שלכאורה מדובר על חופש ושוויון.
לכן אילו היה אפשר להוריד את החיצוניות השלילית הזאת, שמאוד חשובה, וש"נשפכת" החוצה מתוך אמצעי התקשורת ובמיוחד מתוך מה שנקרא "התרבות", אז אני חושב שהיה אפשר לעשות זאת מהר. אנשים צברו פוטנציאל שלילי כל כך חזקֿ, שהיו שמחים לקבל משהו שונה לחלוטין.
מתוך שיחה מס' 8 על החינוך האינטגרלי, 15.12.2011
ידיעות קודמות בנושא:
קבוצה מאוחדת
הנפש הרוסית המסתורית
לאזן את הרגש על ידי הידע
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, תנועת "הערבות" |
הקופים יודעים לאהוב, והאדם לא?
לא במקרה החברה האנושית הופכת להיות יותר דחוסה, יותר סגורה והומוגנית. ככל הנראה, זהו תהליך טבעי, מתוכנן בהתפתחות שלנו. אנחנו יכולים להתבונן בו מהצד, לחקור אותו, לנתח, אך זאת עובדה. לא משנה אם אנחנו רוצים או לא רוצים, קיים תהליך מסוים של התפתחות הטבע שלנו, אותו אנחנו נאלצים לעבור. והצורות הללו אמורות להתגלות.
לכן, אין לנו ברירה, וכנראה עלינו לעצב חברה יותר קשורה, ידידותית, חמה, שמתבססת על השתתפות ותמיכה הדדית. כל המקורות העתיקים, כל הדתות והאמונות טוענות שבסופו של דבר אנחנו אמורים להגיע לאהבה.
אותו הדבר אומרים האנשים שחיים הרחק מהציוויליזציה, בטבע. הם מרגישים אהבה מצד הטבע, את הדאגה שלו כלפי כל מה שנמצא בתוכו. ואנחנו, ביחס האגואיסטי אחד כלפי השני, במבט דרך המשקפיים האגואיסטיות, לא מרגישים את האהבה הזאת.
פעם שוחחתי עם ג'יין גודאל, שחיה במשך 17 שנים בקרב קופים בג'ונגל וקיבלה פרס נובל עבור המחקרים שלה. ושאלתי אותה: "מה התחושה העיקרית שאת חווית מחייך בקרב הקופים, ביער, במקום שאין אף אחד, והם מוכנים לקבל אותך כאחת מהם?", והיא ענתה: "אהבה. זה מה שהרגשתי ביניהם. אמנם הם כל הזמן מבררים את הבעיות שלהם, וכאילו צועקים, אך כל זה רק כדי לעורר אהבה. ואותו הדבר התחלתי לגלות בעצים, ביער, בשמיים, באדמה..."
אני עם ג'יין גודול, פורום ארוסה, שווייץ, 2006
זה מה שהיא גילתה אף על פי שהיא לא רגשנית באופייה. בן אדם שהיה חי כל כך הרבה שנים בג'ונגל ושהגיע לשם מג'ונגל אחר, ג'ונגל אמריקאי של אבנים, לאט לאט מגלה שכל הטבע מלא באהבה.
וכאן אנחנו באמת נתקלים בבעיה גדולה. כל הדתות, כל האמונות, כל סוגי הזרמים הרוחניים - כולם אומרים פה אחד, שהאדם חייב להשיג את האיחוד הכללי. אם לא אהבה, אז לפחות יחסים טובים שבלעדיהם האנושות לא תוכל להמשיך להתקיים.
כנראה בשביל זה אנחנו עוברים את התהליך הזה: כדי שנרגיש בו נחיצות, שנרצה להגיע לאהבה, לפתח יחסים חדשים. הרי אי אפשר להכריח לאהוב. אני יכול לקנות הכול תמורת תשלום, חוץ מאהבה. יש אפשרות לקבל יחס טוב, שירות תמורת כסף, אבל אהבה זה רגש מאוד מיוחד, שקיים בנפרד מכל שאר הרגשות האנושיים.
נניח, שנהיית חשוב עבורי, מפני שדרכך אני מכיר, מבין, משיג משהו חדש בחיי. אתה הופך להיות יקר בשבילי באותה המידה כמו הדבר שאני רוצה להשיג בעזרתך. כך נוצרים בינינו יחסים טובים.
אנחנו יכולים להתחיל ביחסים כאלה אחד כלפי השני כשאנחנו זקוקים באמון הדדי. מכיוון שאני זקוק לך ואתה זקוק לי, נוצר אמון הדדי בינינו שקובע עד כמה אני יכול לסמוך עליך. אבל אם אחר כך פתאום יופיע מישהו שישלם לך יותר, או שיביא לך מילוי יותר גדול, באותו הרגע כל האמון שלך והנאמנות יתפוגגו.
לכן אנחנו עכשיו מגיעים למצב מיוחד מאוד. ההתפתחות שלנו גורמת לנו להרגיש שאנחנו תלויים אחד בשני וחייבים ליצור בינינו יחסים וקשרים טובים, עד כדי שנאהב זה את זה! אחרת לא ייווצר אמון נכון שנדרש כדי להגיע לחיים טובים יותר.
מתוך שיחה מס' 6 על "החיים החדשים", 03.01.2012
ידיעות קודמות בנושא:
איך להמיס את החישוב הקר
פרידה מהאגו
בשבי האגואיזם
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע, פוסטים נבחרים |
איך להמיס את החישוב הקר
אנחנו כל הזמן עשינו חישוב מכני קר, כשחשבנו שצריך לסדר את הפיננסים, את האספקה הגשמית, את חומרי הגלם, העסקאות למיניהן, לא חשוב מי עומד מאחוריהן.
אולם עכשיו הגענו למצב שבו אנחנו רואים, שכל זה לא מספיק, זה כבר לא עובד באותה הצורה. בכל היחסים בינינו אנחנו חייבים להכניס חום, אכפתיות, אמון! חוץ מחישוב יבש, חייב להיות גם היחס שנמצא מעליו, ההשקעה אחד בשני, ויתורים הדדיים, תוספת מכל אחד של משהו מעל לחישוב היבש.
בלי זה שום דבר לא יעבוד. הרי את כל הבסיס שלנו מרכיב הרצון, והוא רגיש ורוצה להרגיש מילוי. ואילו המילוי לא נמדד בכסף! אני נהנה מחיוך של ילד, כיוון שאני אוהב אותו, ולא אמכור אותו תמורת שום הון שבעולם. אני יכול לסמוך על האנשים הקרובים אלי, שהם ידאגו לי לפי מידת כוחם ויכולתם, וגם את זה אי אפשר לקנות בכסף, לא משנה כמה בתי חולים אבנה סביבי, ואילו שירותים אצור כדי שיתמכו בי.
זאת אומרת, מה שלא ניקח מהחיים הכי פשוטים, מהיחסים בין הדורות, היחסים בין האנשים, היחסים בתעשייה, במסחר, בחינוך, בתרבות, בביטחון – כל הבעיה היא בכך, שאיבדנו לחלוטין את הקשר אחד עם השני. ואנחנו לא מלמדים את הקשר הזה.
בעבר הוא התקיים באופן טבעי ופעל חזק יותר בין האנשים. האנשים היו מחוברים לאדמה, לעיר, למדינה שלהם, למולדת. ואילו עכשיו הקשר הזה הפך להיות די מטושטש. אנחנו מאבדים את המושג של "בית" - וזה מאוד חשוב בשבילנו. בלי זה האדם לא מרגיש משמעות וטעם לחיים.
אי אפשר לחיות מבלי לדאוג לאף אחד ומבלי שידאגו לך. למרות שהיום קשה לנו לקחת אחריות על עצמינו, וקשר של מישהו כלפינו מורגש אצלנו כעול. אולם בלי זה לא נוכל להמשיך לחיות.
לא במקרה המשבר הנוכחי הוא כל כך רב-תחומי. הוא התחיל בצורה היבשה ביותר – בכסף, והתחיל לצמוח כמו כדור שלג, ולהוסיף לעצמו עוד ועוד בעיות, החל מהרגישות ביותר: משבר פנימי בחיי האדם, משבר ביחסים במשפחה, עם הילדים, בתרבות, בחינוך, בבריאות, בביטחון. כך הוא גדל יותר ויותר, עד שהגיע לכלכלה.
ועד שהוא לא הגיע לרמה הזו, הרחוקה ביותר מרגשות האדם, אנחנו כמעט ולא שמנו לב אליו. היינו מוכנים להזניח את הרגשות שלנו, והזנחנו. אבל עכשיו, לא נותרה לנו ברירה, הגענו עד לקצה. ואם להתחיל להתיר את הסבך הזה לכיוון השני - מהמצב הפיננסי אחורה אלינו, אנחנו נראה שאם לא נבנה מחדש את האמון בין האנשים, לא נוכל לשרוד.
מתוך שיחה מס' 6 על החיים החדשים
ידיעות קודמות בנושא:
בשבי האגואיזם
פרידה מהאגו
האגו הוא החבר שלנו
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע, משבר עולמי, פוסטים נבחרים |
ואהבת לרעך כמוך
משמעות הכלל הזה הידוע לכולם הוא שבתוכו כלולים התיקונים של כל הרצונות (הלב) והמחשבות (השׂכל) של האדם. ורק על ידי זה שהאדם מתקן את הרצונות והמחשבות, הוא משיג את תכונת האהבה כלפי בני האדם, כלפי כל האנושות והטבע.
הרגשת אהבת הזולת בכל אדם היא מאוד חלשה, ולכן היא לא מתגלה בצורה מוחשית, אבל אם כמה אנשים יתחברו יחד לקבוצה, וכל אחד יכניע את האגו שלו כלפי האחרים, אז כל אחד יקבל את הכוחות של כל השאר, וכך תתרחש ההגדלה של כל הכוחות הנפרדים של חברי הקבוצה לכוח אחד גדול, ואז תופיע האפשרות לקיים את חוק הטבע "ואהבת לרעך".
אבל כאן נוצרת הניגודיות, האם לצורך השגת אהבת הזולת חייבים לתקן את כל התכונות האגואיסטיות שלנו, או שדרושה רק האהבה כלפי החברים בקבוצה?
בדרך כלל אנשים מתחברים לחבורות כדי להיטיב במשהו את מצבם, וכל אחד עושה חשבון כמה הוא נותן לאחרים וכמה הוא מקבל. כלומר, קבוצה כזאת מבוססת על האגו, ואם חבר בקבוצה כזאת מרגיש שהוא יכול לקבל יותר מחוץ לקבוצה, מאשר במסגרת הקבוצה הנוכחית שלו, אז הוא מצטער על כך שהוא נמצא בה. חברה כזאת מרחיקה את האדם מההתעלות לדרגת ה"אדם".
את האהבה ניתן להשיג רק על ידי התיקון של כל הרצונות, והמחשבות האגואיסטיות שלנו. אבל, אם נחבר יחד את הרצונות הקטנים של האהבה של כל אחד, אז בחיבור שלהם יחד הם יצרו כוח גדול כללי חדש, ובו יוכל להשתמש כל אחד מחברי הקבוצה להשגת אהבת החברים, ואחר כך הוא יוכל להשיג את האהבה כלפי האנושות והטבע.
אבל כל זה יוכל להתממש לפי התנאי ההכרחי, שכל אחד מדכא את האגו שלו כלפי האחרים. אם האדם נבדל על ידי האגו שלו מהחבר, אז הוא לא יוכל לקבל ממנו את כוח אהבת הזולת. כלומר, רק במידת הביטול העצמי כלפי החברים, אפשר לקבל מהם את כוח האהבה.
זה דומה לכתיבת ספרות, אם כותבים תחילה את הספרה 1, ואחר כך את הספרה 0, אז יוצא 10, כלומר פי עשרה יותר, ואם לאחר הספרה 1, כותבים שני אפסים אז יוצא 100, כלומר, פי 100 יותר. זה אומר, שאם החבר שלו הוא 1 והוא בעצמו 0, אז האדם מקבל מהחבר פי 10 יותר. ואם הוא אומר שהוא שני אפסים ביחס לחברו, אז הוא יקבל ממנו פי 100 יותר.
וכך להיפך, אם הוא 1 וחברו הוא 0, אז יוצא 0.1, והוא פי 10 פעמים קטן מחברו. ואם הוא יכול לומר שהוא 1, ויש לו שני חברים שהם שני אפסים ביחס אליו, אז הוא 0.01 בהשוואה אליהם.
באופן כזה, ככל שהוא מעריך את החברים בכמות גדולה יותר של האפסים, כך הוא עצמו קטן יותר. אפילו אם יש לך את הכוח לאהבת הזולת, ואתה מרגיש שאתה יכול לגלותו באופן ריאלי, ומרגיש כבר שהתועלת האישית רק מזיקה לך, בכל זאת אל תאמין לעצמך, ותפחד מזה שאתה יכול להיעצר באמצע הדרך, וליפול לתוך האגו.
אתה צריך לפחד שיתנו לך תענוגים אגואיסטיים גדולים שבפניהם לא תוכל לעמוד, ושתהנה מהם במקום אהבת הזולת. דווקא היראה ליפול לתוך האגו, היא זאת שנותנת לאדם את הכוח לקיים את החוק של הטבע, החוק של השפעה ואהבה.
מתוך תקציר על פי מאמרו של הרב"ש "לפי מה שמבואר בענין ואהבת לרעך"
ידיעות קודמות בנושא:
מטרת החברה
על אהבת חברים
שיטה ממקור ראשון
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, חינוך, ילדים, מקורות ותקצירים, קבוצה |
ציביליזציה חדשה עם השכלה חדשה
חוות דעתו של נ. מוֹאִיסֵיֵיב, איש אקדמיה מהאקדמיה הרוסית למדעים: קשה לנו להציץ לתוך עתידנו. אבל אנחנו יודעים בוודאות גמורה, שהאדם חייב לראות את עצמו כחלק מהטבע ולא אדון של הטבע. צריך ללמוד לחיות בהסכמה עם הטבע ועם החוקים שלו. והעקרונות האלה צריכים לחדור לבשר ודם של האדם.
לכן, הדבר הראשון שצריך וחובה לעשות היום, זה להבין, לקבל את העקרונות האלה ולפתור את בעיות ההשכלה והחינוך. אני אפילו נותן לבעיות האלה עדיפות ראשונה: הציביליזציה החדשה צריכה להתחיל מתוכניות השכלה חדשות.
תגובתי: אצלנו כבר פותחו חלק מתוכניות ההשכלה החדשות וכל הזמן הן עוברות שיפורים. חייבים להתחיל להשריש ולהחדיר אותן, ולהתחבר עם אלה שמחפשים תוכניות כאלה ויש להם את היכולת להשריש אותם. המומחים מבינים את הנחיצות בהן, אך הגורמים הרשמיים, נגד. משרד החינוך בכל מדינה, זה האחד המשרדים השמרניים ביותר.
ידיעות קודמות בנושא:
החינוך בחברה העולמית
הפיתרון: לבנות מחדש את בתי הספר
הבסיס לחינוך המבוגרים
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע, משבר עולמי |
הצורך הדחוף
שאלה: מדוע דווקא עכשיו יש צורך דחוף בבניית המבנה העולמי החדש שבתוכו האנשים חייבים לגלות חוקים אינטגרלים ולהתאים להם? מהם החוקים האינטגרלים, וכיצד לבצע אותם?
תשובתי: החוקים הללו נובעים מתוך ההתפתחות הרוחנית של הרצונות, עוד לפני התגשמותם בעולם הגשמי. בחכמת הקבלה אנחנו לומדים על ארבע דרגות התפשטות הרצון, על עיצוב הרצון ושינוי צורתו עד הצורה הסופית.
עכשיו הסתיימה ההתפתחות של הרצון בדרגה ג' - האגואיסטי. אחרי המפץ הגדול והופעת החיים על פני כדור הארץ, האנושות התפתחה על פי אותם השלבים (דומם, צומח וחי), נדחפה מאחור על ידי מכות שונות, כוחות מחייבים, והתקדמה בלי לדעת לאן בדיוק.
אולם עכשיו המגמה עצמה השתנתה, הטבע דוחף אותנו אך אינו מקדם, ולכן איננו מסוגלים לצאת מהמשבר המתמשך שנמשך כבר עשרות שנים ונוגע באמת לכל תחומי החיים.
אנחנו רואים ששום דבר לא מצליח - עם הילדים, במשפחה, בעבודה, בתרבות, בהשכלה ובחינוך.
המשבר הכלכלי הפיננסי נמשך ויימשך, ואין מוצא ממנו. אף אחד לא רואה מוצא מזה.
על אף שאנשים לא טיפשים רוצים למצוא אותו, מוחות גדולים של האנושות, מומחים בתחומם. אך באמת הם אינם יכולים לעשות זאת, מפני שאנחנו לראשונה נתקלנו ברמת התפתחות חדשה לחלוטין שאליה צריכים לעלות.
עלינו לעלות אליה מתוך מודעות: לא בכפיה, כנדחפים מאחור על ידי מכות הטבע, אלא בצורה עצמאית, מתוך רצון לשאוף קדימה. לכן רצוי להסכים עם אותם השינויים שעלינו לעבור, ואז הם יתרחשו בנו. מאיתנו דרושה רק ההסכמה. רק באותה המידה שבה מתממשת בנו הבחירה החופשית יחסית לאותה הדרגה החדשה, באותה המידה אנחנו נתחיל להשתנות.
הטבע מעמיד אותנו במבחן ובהדרגה מראה לנו עד כמה אנחנו מחוברים אינטגרלית. אפקט הפרפר ומחקרים נוספים מוכיחים שהאקולוגיה, האדם והיקום כולו קשורים לדבר אחד שלם.
על כך מדברים כבר במשך מאה השנים אחרונות, עוד מימי ורנדסקי. וגם עכשיו, אם אנחנו רוצים לרכך את דרכנו ולהתקדם לא רק באמצעות הסבל אלא על ידי הכרת הצורך, עלינו לאמץ השכלה וחינוך אינטגרליים.
החינוך הזה מניח כי המוני בני אדם, שהיום נשארים ללא תעסוקה, צריכים לעבור קורסים לחינוך אינטגרלי, זה יכול להיות בהתכתבות, במפגשים פיזיים או וירטואליים. הם ילמדו את תמונת העולם המודרנית, את הגישה לאנושות, ההיסטוריה של האנושות מבחינת התפתחות האגו, על כך דיברנו פעמים רבות בשיעורים שלנו, על הפסיכולוגיה של האדם, איך להגיע בהדרגה לאינטגרליות.
מדוע אינטגרליות? מפני שהטבע דוחף אותנו לכך כדי שנהיה דומים לו, נהיה איתו באיזון, בהומיאוסטזיס.
בעיקרון, זאת המטרה של חכמת הקבלה, ובפרט השיטה שאנחנו מפתחים היום, כדי להעבירה לאנשים בלי להזכיר את המילה "קבלה".
מתוך שיחה מספר 14 על חינוך אינטגרלי, 18.12.2011
ידיעות קודמות בנושא:
אירופה מתאחדת?
לגדול ולזכות לתואר "אדם"
דרך של מלחמות או דרך של שיתוף פעולה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע, משבר עולמי |
האבטלה היא איום עולמי
האדם המודרני מפחד מהעתיד. אנחנו יודעים שרבים כיום מאבדים את עבודתם, אך עוד יותר אנשים מפחדים לאבד אותה, כיוון שהם שלא יודעים אם הם יצליחו למלא את צרכיהם, להשלים את החסר. בגלל משבר הנדל"ן, אלפי אנשים בארה"ב איבדו את בתיהם, ואנחנו רק יכולים לנחש באילו תנאים הם חיים כיום ועד כמה קשה הוא מצבם.
במסגרת עבודת החינוך שלי, אני מבקר במדינות שונות ורואה איך אובדן העבודה ובעיית הפרנסה לוחצים על האנשים.
ישנם שני עניינים שמסתתרים כאן:
1. האדם אינו יודע איך הוא יכלכל את המשפחה שלו. האישה, הילדים, הבית, החובות, ההורים שהולכים ומזדקנים. ויתכן שהוא בעצמו כבר קרוב לגיל הפנסיה, וגם לנכדים צריך לעזור. מעגל שלם של אנשים תלוי בחבר המשפחה העובד.
הלחץ הזה גדל והופך לדאגה הכללית של ההמונים. לפי חישובי הכלכלנים והסוציולוגים, בקרוב עלולים להתווסף אל המון המובטלים עוד מאות מיליוני אנשים, שלא יהיה להם ממה לחיות. בהתאם לסטטיסטיקה, בארה"ב כמעט מחצית מהתושבים נזקקת לעזרה כזו או אחרת באספקת רמת חיים בסיסית, למשל תלושי מזון, ארוחות חמות וכ"ו.
2. האדם שאיבד את עבודתו, אינו יודע מה לעשות עם עצמו. אזורים שסבלו מאבטלה הופכים לאזורי פשע מאורגן, זנות, נרקומניה ועוד. בסופו של דבר, הציבור משלם על הכול הרבה יותר מאשר אם היה מארגן לאנשים האלה עבודה.
כפי שידוע, אדם שישב בלי עבודה כמה שנים, כבר לא יכול לחזור לשוק העבודה. אפילו נציג משכיל של מעמד הביניים, מאבד עם הזמן את תרבות החריצות, מאבד את היחס הנכון, כבר לא מרגיש צורך לעזוב את הבית כל יום ולחזור אחרי יום עבודה, לתת דין וחשבון בעבודתו וכ"ו. בצורה כזו, מדובר לא בבעיות בודדות בעלות אופי אישי, אלא בצרה חברתית, שתכה בחברה כמו בומרנג. והחברה עלולה לא להתמודד עם הבעיה הזו.
בנוסף, יתכנו תסיסות, מהומות, מהפכות וצרות נוספות, שמתעוררות כאשר מאות מיליונים נותרים במפתיע בחוץ. הדבר יוצר גל שמתגלגל בעולם כמו מגפה. אנחנו רואים איך היום בעיות שנולדות במדינה אחת, מועברות בכוונה או בטעות הלאה ומדביקות אחרים, כמו וירוסים.
בצורה כזו, הבעיות של המובטלים לא מסתכמות בשכר מינימום, ארוחות חמות ובגדים חמים מיד שניה. מה גם שהחברה לא יכולה לכלכל אותם כך במשך שנים. עוברת שנה, מקסימום שנתיים, ודוחים אותם: "תסתדרו לבד". בינתיים אין עוד הרבה אנשים כאלה, אבל מה יהיה אם המונים יישארו ללא עבודה?
הבעיה כאן איננה פיננסית, למרות שהאנשים האלה לא יסתפקו בסיפוק הצרכים החיוניים בלבד. הרי כשיהיו רבים כמוהם, הם יצברו כוח בבחירות, וגם בהפגנות ובמהומות. אנחנו כבר רואים למה זה עלול להפוך. הדוגמאות הן מול עינינו. "האביב" יכול להיות לא רק ערבי, אלא גם אירופאי, אמריקאי או אחר.
מתוך שיחה מס' 7 על החיים החדשים, 4.01.2012
ידיעות קודמות בנושא:
לא אבטלה, אלא התפנות לעבודה האמיתית
במה יעסקו המובטלים?
האבטלה באיחוד האירופי הגיעה לשיא
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, משבר עולמי |
העולם המודרני והמדע האינטגרלי
הארגון שלנו Ashlag Research Institute ARI צעיר ביותר. הוא נוסד לפני 16 שנים. מטרתו היא חקר שיתוף הפעולה האינטגרלי בעולם החדש.
במשך השנים עברנו שינויים רבים. סניפינו נמצאים בעשרות מדינות בעולם. אנחנו מוציאים לאור ספרים בארבעים שפות, בעשרים ושבע שפות מלמדים דרך האינטרנט, מארגנים כנסים בכל המדינות בעולם.
יש לנו קשרים עם אוניברסיטאות ומדענים רבים ברחבי העולם. יש לנו נציגות באונסק"ו ובאו"ם כיועצים. הסניפים הגדולים ביותר שלנו נמצאים במוסקבה ובאירופה. אני מקווה שבקרוב תהיינה מחלקות גדולות של המכון בצפון אמריקה.
אנחנו רואים שהיחס האינטגרלי לעולם כל הזמן גדל. מדוע? במה בכלל עוסק המדע האינטגרלי? קודם כל הוא מסביר מדוע העולם שלנו נעשה כזה.
במשך עשרות אלפי שנים העולם התפתח על בסיס האגו. האגו כל הזמן גדל בנו, ואנחנו כל הזמן מימשנו אותו, פיתחנו טכנולוגיות חדשות, שינינו את החברה, את הסביבה, בשיתוף עם הטבע, וכך התקדמנו.
כל הציוויליזציה שלנו, כל האבולוציה בנויה על האגו שכל הזמן מתפתח בנו. הוא היה זה שהביא אותנו לשינויים מערכתיים והיסטוריים שונים.
אולם מדובר על כך שב- 30-40 השנים האחרונות האגו למעשה הפסיק להתפתח. ויחד עם זה החל בחברה להתגלות הדיכאון, שהפך למחלה הנפוצה ביותר בעולם. עלה מספר המתאבדים, התערער היסוד המשפחתי, האנשים אינם רוצים להקים משפחות, אינם רוצים להביא ילדים לעולם. הכול התחיל לדעוך בהדרגה.
כל אלה הם תוצאה של הפסקת גדילת האגו. הוא כבר לא זקוק לכיבושים חדשים. קיפלנו את כל תכניות החלל, אנחנו מזלזלים במדע: "מה הוא נותן? שום דבר, פרט לבעיות נוספות".
האדם מתחיל לפתע להתייחס לעולם בלי התלהבות, בלי השאיפה קדימה. כבר אין בנו את הכוח הפנימי שדחף אותנו קדימה במשך עשרות אלפי שנים, החל מתקופת האבן.
אבל, בנוסף על כך האגו שלנו הגיע למצב של רוויה, אנחנו רואים שהוא נעשה גלובלי ואינטגרלי.
אנחנו מגלים לפתע את תלותנו זה בזה, התלות של כולם בהכול. שימו לב למדינות השוק האירופי. במקום להתנתק, להתרחק אחד מהשני, על מנת להגן על עצמם מפני המשבר, לפתע הם הגיעו למסקנה שצריך להיפך, להתחבר יותר, מפני שבלתי אפשרי ללכת נגד הטבע. הטבע מתחיל להתגלות בנו יותר ויותר כמשהו גלובלי, אינטגרלי. לכן גם את המשבר אנחנו מכנים גלובלי, אינטגרלי.
אך למעשה זהו לא משבר. "משבר" בתרגום מיוונית עתיקה משמעו "לידה חדשה", "מדרגה חדשה". זאת אינה ירידה. זה דומה לחבלי לידה, שבמהלכם העובר נדחף בכוח לעולם החדש. זהו כוח המשבר.
לכן אנחנו צריכים לראות את המשבר אחרת, ולהבין לקראת איזה עולם אנחנו מתקדמים. מה הטבע דורש מאיתנו? הוא דורש אינטגרליות, שנהיה קשורים יותר אחד לשני.
ובאמת, היום איננו יכולים לבנות כלכלה יעילה, משפחה מוצלחת, להעניק חינוך נכון לילדים, מפני שאנחנו בעצמנו לא אינטגרלים.
החברה האנושית היא כמו גידול סרטני בגוף של הטבע, מפני שכל הטבע נמצא בהומיאוסטזיס, באיזון, בהרמוניה. ורק האדם, שצורך מעבר למה שנחוץ לקיומו, מהווה את הגידול הסרטני שמחסל את כל מה שנמצא סביבו, ובסופו של דבר מת בעצמו והורג את הגוף כולו. האגו שלנו שמאלץ אותנו בחופזה ובחוסר הגיון מוחלט כל הזמן לצרוך ולצרוך, הביא אותנו למצב הזה.
ועכשיו אנחנו מתחילים לגלות שהדרגה הבאה של האנושות זאת הדרגה של צריכה נבונה, שנצרוך רק את מה שנחוץ לנו לקיום נורמלי, שקט, נוח, בריא, ובטוח. אולם יחד עם זאת לא נרדוף אחרי משהו כדי כל הזמן לייצר ולזרוק.
חוקרי המכון שלנו עסוקים בהכנת האנשים לדרגה הבאה.
מתוך ההרצאה באוניברסיטת שאוליי, 22.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
הסכם בין אוניברסיטת שָאוּלָיְי ומכון ה- ARI
האגואיזם מתקרב לקו הסיום
האגואיזם הגיע לקצה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע, משבר עולמי |
רעב או שגשוג?
שאלה: מה יאכלו מיליוני המובטלים שיכנסו להרמוניה עם הטבע? האם זה אומר שהתאגידים הגלובליים ידאגו להחזיק אותם?
תשובתי: ומה הם יאכלו אם הם לא יכנסו להרמוניה עם הטבע? הרי אנחנו לא מפטרים את האנשים ממקומות עבודתם, לא לוקחים מהם, אלא אנחנו משתדלים לאזן את החברה ולהופכה להרמונית.
אתן דוגמא פשוטה. ברוסיה ישנן ערים גדולות. נניח שסוגרים בהן מפעל, ועיר שלמה נשארת ללא אמצעי קיום. אין עבודה. ומה עם האנשים? דבר דומה מתרחש בעולם כולו.
לפני מספר שנים עשינו כנס בדטרויט. זאת הייתה עיר ענקית, משגשגת. אני מכיר היטב את צפון אמריקה, והכרתי את דטרויט עוד בשנות פריחתה. אחר כך הכול חלף, קיפלו את התעשייה, הפסיקו "לשכפל" את המכוניות, והעיר הפכה לעיר רפאים. עכשיו אפשר לקנות שם ארמון בערך בין 3,000 ל-5,000 דולר, אבל בעיר הזאת אף אחד לא רוצה לחיות, מפני שזה לא בטוח להסתובב ברחובות אפילו בשעות היום. מבינים?
כלומר, אנחנו לא מדברים על איך לפטר אנשים מהעבודה, אלא כיצד ובמה להעסיק את החברה שנאלצת להשתחרר מעבודתה ואינה מוצאת שום עיסוק אחר. נניח בספרד עכשיו יש עשרות מיליוני מובטלים, ובקרוב גורל דומה צפוי ל-90% מכלל האנושות. אבל הם גם לא צריכים לעבוד! הם רק מרוקנים את כדור הארץ ממשאבי הטבע, מלכלכים אותו, זה הכול. הם עושים דברים חסרי תועלת.
כלומר, עלינו פשוט לשנות את החברה, לעשות אותה הגיונית יותר, חסכונית יותר, אקולוגית יותר.אם אנחנו ממליצים על משהו, זה רק בנוגע למה שכבר קיים. למשל, אם יש בעיה כלשהי, אז כיצד אפשר לפתור אותה בעזרת האקולוגיה, ההרמוניה, בגישה האינטגרלית.
אתם מבינים שאתם בכל מקרה תאלצו להאכיל את המובטלים האלה. אלא שהם ישבו בבית או יארגנו תנועות מחאה, ישברו חלונות ראווה, ישדדו, יעשו כל דבר אפשרי. אז תתנו להם במקום זה השכלה וחינוך אינטגרלי. אתם תעשו מהם אנשים שונים לחלוטין. אתם כבר לא תצטרכו להחזיק בעירייה מספר עצום של שרתים ועובדי ניקיון, מפני שאנשים יתנדבו לשמור על סביבתם. מדוע לא? הם יתייחסו נכון לשמירה על האנרגיה, לכל דבר שנמצא בסביבתם, למה שיש בעיר, בפארק, ברחוב. אתם תראו שיתפנו לכם משאבי ענק. והעיקר, אתם בכל זאת צריכים להאכיל אותם. אתם בכל מקרה צריכים להעסיק אותם, אחרת הם ישברו את כל מה שנשאר לכם. ואנחנו רואים זאת.
לכן כאן אנחנו מדברים על זה שעל ידי תוספת של חינוך והשכלה אתם מעלים מוסרית את החברה לרמה שהיא מביאה לכם רווח עצום. ומעניין שהרווח הוא גם בחשבון כלכלי, מפני שאתם משחררים את המשטרה, את מנקי הרחובות, ואלו משאבים עצומים. לפתע יתגלה שאתם צריכים להשקיע משאבים בעשרות אחוזים פחות מקודם, מפני שאנשים נעשים בריאים יותר. תעלמנה בעיות המשפחה והגירושין. הרי כל ההפסדים מהבעיות המשפחתיות והאחרות יורדות גם. וכאשר אתה עושה חשבון, אתה רואה שהטבע דוחף אותנו אל תהום האבטלה, הצער, הייסורים והרעב. להפך, אם אנחנו נתאים את עצמנו אליו, תהיה לנו חברה שונה לחלוטין.
את כל זה קשה להבין בהתחלה, אני מכיר את זה על עצמי. אבל כאשר אתה מתחיל להתעמק בזה ולראות שאין מה לעשות, זאת קריאת הטבע לאנושות. אז מתגבשת תמונה שונה לחלוטין. והיא לא מאיימת, אלא להפך, מושכת.
מתוך ההרצאה באוניברסיטת שאוליי, 22.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
כלכלת האושר
ההבנה של השיטה האינטגרלית
במה יעסקו המובטלים?
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, כסף, משבר עולמי |
כאשר הכסף שולט
אנחנו נכנסים לעולם גלובלי, מקושר, יחד עם האסון האקולוגי הנגרם על ידי המרוץ האין סופי אחרי רווחים מהתוצר, ויריבות על מיליארדים בחשבוני הבנקים. אנחנו חשבנו שלא יהיה לזה סוף, אבל הסוף הגיע בכל זאת, אין יותר קונים ואין לאן להתקדם.
המשבר מתבטא בחינוך, בתרבות, ביחסים בין בני אדם, ובקשיים היום יומיים בהספקה העצמית. למייצרים יש פוטנציאל ואפשרויות להתפתחות, אך אין מי שיקנה את מוצריהם. ולשכבות של האוכלוסייה המערבית שאיבדו את אמצעיהם, אין אפשרות להיות צרכנים. קודם הם ייצרו וצרכו את מוצריהם, ובמעגל הסגור הזה הסתובבו סחורות וכספים, ועכשיו המעגל התפרק.
כל זה איפשר לבעלי ההון את הפיתרון השקרי, הם התחילו לשחק רק בכספים, בניתוק מסוים מהסחורות. כך התנפחה "בועה" גדולה, שהוסיפה את תרומתה למשבר הכללי. הרי הבועות כאלה הן, חסרות מילוי ריאלי, הן מנופחות על ידי פרסומות ומשחק שמתנהל בין המערכות הבנקאיות והפיננסיות למיניהן.
בכל התחומים שבהם האנושות פועלת, בחינוך, בתרבות, ביחסי אנוש, במשפחה, אשר גם נתונה לנסיבות שותפות, אנשים כבר אינם מסוגלים להתקיים. הם נהיו חסרי אונים. ניקח למשל את ספרד, אנשים צעירים שרכשו השכלה גבוהה באירופה, חוזרים הביתה ואינם מסוגלים למצוא עבודה, להקים משפחה ולפרנס אותה בכבוד, או להתקדם במקצועם. כל אחד רוצה לממש את הידע שצבר, למצוא את מקומו בחברה, להקים משפחה, לרכוש דיור, אך מתברר שאף אחד אינו זקוק לו. אנשים אינם מסוגלים לממש את עצמם בשום דבר, אין להם חיים נורמליים, ויש רק קיום עלוב ולא מסודר, ללא עבודה.
התהליך הזה מתפתח בכל העולם, ואין לו פיתרון. הרי במצב שאני דואג רק לעצמי ואינני דואג לעולם, אין לי אפשרות לספק לאנשים האלה את אמצעי הקיום. לא אכפת לנו זה מזה, ולכן מצד אחד, אנחנו זורקים כמות אדירה של עודפים, ולעומת זאת, העודפים הללו לא יכולים להגיע למקום שזקוקים להם נואשות. האגו שלי לא נותן לי שום הזדמנות לטפל באחרים, רק לאור האיום מצידם אני מוכן לספק להם משהו, בלית ברירה.
אנחנו רואים את זה גם באפריקה, שבעבר הפיקה מוצרים רבים והתפתחה להפליא. אבל אחר כך החלו להגיע לשם מוצרים מאירופה במחירי ההטלה. הם הרסו את השוק המקומי, האוכלוסייה הפסיקה לייצר את מה שהיא הייתה צריכה כדי להתקיים, אנשים עזבו את עבודתם ואת מקצועם. ואותן החברות שהפחיתו את המחירים, התחילו להעלותם, הרי אין כבר מתחרים מקומיים. כתוצאה מכך, האוכלוסייה התרוששה ונשארה ללא אמצעים, ומצב זה נמשך עד היום.
המצב בעולם הפך לקשה מאוד. המשבר הגלובלי מחריף. הוא משפיע גם על המדינות המפותחות, וגם על מדינות העולם השלישי, שחלקן רק התחילו להתפתח. כל זה נגרם על ידי האגו האנושי. וחוץ מזה אנחנו כבר מרגישים את הקשר ההדדי הכללי, כולנו שטים בסירה אחת, ואם אפילו אחד מזיק, זה משפיע על כל השאר. אי אפשר להתקדם. האגו שלנו מכה בנו כמו בומרנג.
באירופה זה מתבטא בצורה מאוד ייחודית. בחיפוש אחרי כוח והצלחה, ייצרו מדינות אירופה קשרים הדדיים משתלמים, וכבר אין אפשרות לנתק אותם. העזיבה של המערכת גורמת לקריסתה. כתוצאה מכך, במקום השוק המשותף, הייצור המשותף, החברה המאוחדת, אנחנו רואים מצב מחריד, שבו אף אחד איננו מסוגל לזוז ללא הסכמתם של האחרים.
כאן אנחנו מגיעים לצורך להתחשב אחד בשני. אפילו אם ההיסטוריה האירופאית גדושה במלחמות וסכסוכים, אפילו אם בעבר היו אירועים טרגיים רבים, אפילו אם אחד היה מושחת או משועבד על ידי האחר, היום דווקא מתוך שנאה, אדישות ופירוד, האירופאים צריכים לעבור לשיתוף פעולה. לא מספיק סתם להתחשב אחד בשני, אנחנו רואים שזה לא עובד.
מתברר שבשוק המשותף אי אפשר לפעול לפי חוקי הכלכלה הישנה שבנינו אותה מתוך הטבע האגואיסטי שלנו. המערכת הקודמת כבר איננה עובדת. היום גם הטבע האנושי והטבע החיצוני מעמידים אותנו מול תנאי חדש, האכפתיות האגואיסטית כבר לא תעזור, אנחנו נצטרך לממש את אהבת הזולת.
קשה לבטא את המילים האלה, הן נראות כל כך לא ריאליות, כל כך רחוקות מאיתנו. הלב לא מקבל אותן.
אבל אנחנו בכל זאת יכולים להתקרב לזה, אם נמשוך אלינו את השפעת הכוח המחייב. היום הטבע בעל כורחנו מכריח אותנו לרכוש את אהבת הזולת, כיוון שהאלטרנטיבה היא מוות מרעב, מחלות ואסונות הטבע. לכן אנחנו צריכים לבנות במקום זה כוח אחר שיחייב אותנו להתקדם לעבר אהבה הדדית.
איזה מין כוח זה יכול להיות? רק הסביבה שאותה אנחנו מארגנים בצורה כזאת היא שתחייב אותנו לאחדות חזקה יותר מבעיות האקולוגיה, הכלכלה, החינוך, המזון וכדומה. החברה צריכה להיות כזאת חזקה, שתעמוד מול היצר שלנו, תטפח בנו יחס חדש לזולת ותוביל אותנו מקצה לקצה, משנאה לאהבה.
מתוך שיחה מס' 13 על החיים החדשים, 11.01.2012
ידיעות קודמות בנושא:
המערב המסכן
אל תטביע אחרים היום, כדי שמחר לא יטביעו אותך
כל העולם הִיפּים?
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, משבר עולמי, פוסטים נבחרים |
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר