ממליץ לקרוא
קטגוריות
תגיות

אגו אגואיזם אדם אדם הראשון אהבה אהבת הזולת איזון איחוד אינטרנט אמונה בורא בחירה בני ברוך בעל הסולם גלובליזציה האנושות המשבר הכלכלי העולמי הרב"ש זוהר חברה חיים חינוך חכמת הקבלה טלוויזיה טעימה משיעור הקבלה ישראל כוח כלכלה כנס מורה מחשבות מטרת הבריאה מן המקורות מצוות משמעות נשים נשמה עולם ערבות קבלה לעם רצון תורה תיקון תלמוד עשר הספירות תפילה

שכבת המידע של המציאות

פורסם: 30.04.12, 17:39

האדם מטבעו לא רוצה לחיות סתם את חייו, אלא להבין אותם: מה מניע אותם, מה התוכנית, ולאיזו מטרה החיים מובילים אותו? ולכן הוא לומד וחוקר את החיים, כלומר, חוקר את הטבע.

אני נמצא בעולם ומושפע על ידי כל מיני גורמים. אך לא ידוע לי מהיכן הם מנהלים אותי. ילד קטן מונע על ידי דחפים פנימיים, ואנחנו רואים באופן ברור איך הטבע המולד בו מפעיל אותו. אבל אצל אנשים מבוגרים זה מתגלה במידה פחותה.

הענין כאן הוא בזה, שניתן לחקור משהו רק כשנמצאים לפחות במדרגה אחת למעלה. אז אני כאילו "סופג" לתוכי את האובייקט הנחקר, אני עורך אנליזה וסינתזה, מסיק מסקנות. זה אפשרי, מפני שהתפיסה השכלית והרגשית שלי היא מעל לאובייקט שנחקר.

אבל מה אם אני נמצא בתוך הטבע שעובד עליי, בהיותו מקור של המחשבות והרצונות שלי? במקרה כזה אני לא יודע מה יקרה איתי בעוד רגע, איך יסתדרו החיים שלי, מה יהיה עם העולם שבו אני תלוי בכולם. כאן ישנם נתונים שאותם איני יכול להכניס לתוך השכל שלי, לתוך ההרגשה שלי.

איך אפשר לפקח על כל זה? כי אני מבולבל לגמרי, איני מפיק מהחיים את כל אותו הטוב שהייתי יכול להפיק. אנחנו רואים זאת על האנושות שאינה יודעת, למה, בשביל מה, ואיך היא חיה ומתקיימת. אפילו אנשים בולטים וחכמים, בסופו של דבר הולכים לפי הנתיב שלהם.

לכן, לחקור באמת את החיים שלנו נוכל רק בתנאי שנימצֵא מעליהם. אבל איך אפשר ליישם זאת? כאן דרוש לנו האמצעי לעלייה מעל המהות שלנו. אז, בכך שאני נשאר כמו שאני עצמי, אני באותו הזמן מסתכל על עצמי מלמעלה, מהצד של הטבע הכולל, מאותו התחום שמתחדשים בו כל הרצונות והמחשבות.

ישנם בעולם אנשים שבאמת מרגישים מה יהיה מחר ואפילו בעוד מספר שנים. גם המדענים מכירים היום בקיום של איזו שכבת מידע במציאות שלנו. שם קיים הגורל של כל אחד מאיתנו ושל כל העולם בכללות, כל התוכנית שלפיה אנחנו מתפתחים. אבל אנחנו בעצמנו איננו יכולים ליצור איתה קשר, ולכן אפילו העתיד הקרוב אינו ידוע לנו. והעיקר, אנחנו לא יודעים איך לנהוג נכון היום, כדי לספק את העתיד הזה.

בדורות הקודמים אנחנו לא ממש נמשכנו להכרת "השכבה התוכניתית". החיים לא היו כל כך מורכבים ומסובכים, ובהחלט הם הספיקו לנו כפי שהם. לכן נאמר: "מוסיף דעת מוסיף מכאוב". אבל היום, בכך שאנחנו עוצמים את העיניים על המתרחש, אנחנו לא מפחיתים את הייסורים שלנו, אלא להיפך, מגבירים אותם. יש לי בעיה: אני לא יודע מה יקרה מחר, מחרתיים, איך להתנהג כדי שהכול יתנהל בצורה תקינה, ובינתיים זה פשוט הכרחי לדעת את כל זה בימינו.

מהלך ההתפתחות הביא אותנו לשלב כזה שבו אנחנו צריכים לגלות את תוכנית החיים. ללא זה מאיימות עלינו סכנות והמון ייסורים. ובכלל, אנחנו התבגרנו והתפתחנו מספיק, עד לכזאת מידה שהשאלה הזאת מכרסמת בתוכנו ודורשת התערבות בתוכנית. בסופו של דבר אנחנו פשוט חייבים לגלות את כל הטבע, בכך שנעלה אל שכבת המידע שמובנית בתוכו. רק אז אנחנו נקבל החלטות ונתגבר על הבעיות בהתאם לידע שנרכוש, ובכך נספק לעצמנו את ההמשך הטוב של הדרך.

מתוך שיעור מס' 3 בכנס בקולומביה בנושא "קבוצה והתפתחות רוחנית", 29.04.2012

ידיעות קודמות בנושא:
הטריטוריה האנושית
המתאם ביני לבין העולם החדש
התוכנית העליונה ממתינה להשתתפותך

להשאיר תגובה | שלח לחבר |

הדפס

שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, חינוך, ילדים, טבע, כנסים, מציאות מדומה, משבר עולמי

איך להמיס את החישוב הקר

פורסם: 29.04.12, 19:06

אנחנו כל הזמן עשינו חישוב מכני קר, כשחשבנו שצריך לסדר את הפיננסים, את האספקה הגשמית, את חומרי הגלם, העסקאות למיניהן, לא חשוב מי עומד מאחוריהן.

אולם עכשיו הגענו למצב שבו אנחנו רואים, שכל זה לא מספיק, זה כבר לא עובד באותה הצורה. בכל היחסים בינינו אנחנו חייבים להכניס חום, אכפתיות, אמון! חוץ מחישוב יבש, חייב להיות גם היחס שנמצא מעליו, ההשקעה אחד בשני, ויתורים הדדיים, תוספת מכל אחד של משהו מעל לחישוב היבש.

בלי זה שום דבר לא יעבוד. הרי את כל הבסיס שלנו מרכיב הרצון, והוא רגיש ורוצה להרגיש מילוי. ואילו המילוי לא נמדד בכסף! אני נהנה מחיוך של ילד, כיוון שאני אוהב אותו, ולא אמכור אותו תמורת שום הון שבעולם. אני יכול לסמוך על האנשים הקרובים אלי, שהם ידאגו לי לפי מידת כוחם ויכולתם, וגם את זה אי אפשר לקנות בכסף, לא משנה כמה בתי חולים אבנה סביבי, ואילו שירותים אצור כדי שיתמכו בי.

זאת אומרת, מה שלא ניקח מהחיים הכי פשוטים, מהיחסים בין הדורות, היחסים בין האנשים, היחסים בתעשייה, במסחר, בחינוך, בתרבות, בביטחון – כל הבעיה היא בכך, שאיבדנו לחלוטין את הקשר אחד עם השני. ואנחנו לא מלמדים את הקשר הזה.

בעבר הוא התקיים באופן טבעי ופעל חזק יותר בין האנשים. האנשים היו מחוברים לאדמה, לעיר, למדינה שלהם, למולדת. ואילו עכשיו הקשר הזה הפך להיות די מטושטש. אנחנו מאבדים את המושג של "בית" - וזה מאוד חשוב בשבילנו. בלי זה האדם לא מרגיש משמעות וטעם לחיים.

אי אפשר לחיות מבלי לדאוג לאף אחד ומבלי שידאגו לך. למרות שהיום קשה לנו לקחת אחריות על עצמינו, וקשר של מישהו כלפינו מורגש אצלנו כעול. אולם בלי זה לא נוכל להמשיך לחיות.

לא במקרה המשבר הנוכחי הוא כל כך רב-תחומי. הוא התחיל בצורה היבשה ביותר – בכסף, והתחיל לצמוח כמו כדור שלג, ולהוסיף לעצמו עוד ועוד בעיות, החל מהרגישות ביותר: משבר פנימי בחיי האדם, משבר ביחסים במשפחה, עם הילדים, בתרבות, בחינוך, בבריאות, בביטחון. כך הוא גדל יותר ויותר, עד שהגיע לכלכלה.

ועד שהוא לא הגיע לרמה הזו, הרחוקה ביותר מרגשות האדם, אנחנו כמעט ולא שמנו לב אליו. היינו מוכנים להזניח את הרגשות שלנו, והזנחנו. אבל עכשיו, לא נותרה לנו ברירה, הגענו עד לקצה. ואם להתחיל להתיר את הסבך הזה לכיוון השני - מהמצב הפיננסי אחורה אלינו, אנחנו נראה שאם לא נבנה מחדש את האמון בין האנשים, לא נוכל לשרוד.

מתוך שיחה מס' 6 על החיים החדשים

ידיעות קודמות בנושא:
בשבי האגואיזם
פרידה מהאגו
האגו הוא החבר שלנו

להשאיר תגובה | שלח לחבר |

הדפס

שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע, משבר עולמי, פוסטים נבחרים

מבט על העולם שלנו דרך הרוחניות

פורסם: 22.04.12, 19:55

שאלה: כשאני מנסה לתפוס את העולם דרך נקודת האיחוד, אני נכנס למצב של שמחה וחשיבותם של דברים רבים כאילו מתבטלת.

איך אתה מעריך וקובע לעצמך חשיבות בעיסוק בדברים אלו או אחרים? איך בכלל נבנה העולם? או שצריך לגמרי לשנות מחדש את מערכת הערכים?

תשובתי: כך או אחרת, אנחנו בכל מקרה צריכים לשנות מחדש את מערכת הערכים ולהשתוקק להיות בהידמות והשתוות עם הטבע, כלומר, להרוויח, להתקיים, לחיות איתו בהרמוניה, מבלי לחכות עד שהאחרים יתחילו לעבור כל מיני משברים, עליות וירידות.

אם האדם, מעמיד את עצמו בצורה נוקשה, יציבה וריאלית, במצב שבו הוא בונה את החיים שלו באיזון עם הטבע, אז למעשה שום דבר לא יפריע לו, שום דבר לא יכול להזיק לו.

טבעי הדבר, שיחס כזה לחיים מרגיע אותך. אבל חוץ מזה, זה צריך לכוון אותך בצורה ריאלית לפעילות יצירתית נכונה, לעסק נכון, ליחס נכון כלפי המשפחה, כלפי כל שאר הדברים. כלומר, אתה צריך כבר עכשיו להחליט, באיזה אופן באמת "לצבוע" מחדש, את כל מה שאתה קיים בתוכו ולהפוך את זה ליותר ויותר רציונלי.

אני חושב, שכל העולם נע לקראת זה בעל כורחו. לאט לאט מתברר, ש"המטרה מקדשת את האמצעים": או שאנחנו מכירים בזה ואז נעשה כזה שינוי של העולם, של מצבנו, או שהטבע יאלץ אותנו לזה, בכך שיהרוג את כל העיסוקים המיותרים שלנו ויחייב להגביל את עצמנו עד לכזאת מידה, שאנחנו נבין, שאחרת זה לא עובד. אבל זהו כמובן תהליך מאוד ארוך ומאוד כואב.

אני מקווה, שאנחנו נוכל בו זמנית על ידי ההפצה וההסברים שלנו להביא את האנשים למצב, שהם יבינו שבזה ודווקא בזה, האדם משיג את הקיום הכי רציונלי ונוח, והעיקר, שהוא מתחיל להרגיש דרך העולם האינטגרלי את הקיום העליון שלו.

יוצא, שהוא נכנס באופן רגשי למצב של איחוד, נצחיות. וכל זה ניתן להרגשה. כל החומר מתפזר, מתמוסס, ודרכו נראה עולם אחר לחלוטין, עולם של כוחות, שרק מצטייר לנו ככזה בחושים שלנו.

זה מאוד ריאלי ולמעשה מאוד קרוב אלינו.

לכן אני סבור, שצריך לנסות באותה הרמה שבה אתה נמצא, לאפשר לעצמך לשנות את אורח החיים שלך, את העולם שלך, את העבודה שלך וכולי, אבל רק במידה שבה אתה כבר מתרגל לשיטה הרוחנית, כלומר, שאתה כבר עובר למדרגה הבאה, בכך שהופך להיות בהדרגה שווה לה.

מתוך השיעור הווירטואלי, 26.02.2012

ידיעות קודמות בנושא:
להיענות להזמנתו של הבורא
האדם המוצלח
במה תלויים הנוחות והרווחה?

להשאיר תגובה | שלח לחבר |

הדפס

שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, טבע, מציאות מדומה

מינימום ייסורים, מקסימום הנאה

פורסם: 20.04.12, 11:47

הייתי רוצה לדבר על התנאי שהטבע מעמיד לפנינו. עלינו להגיע לאהבה מוחלטת בין כל שבעה מיליארד בני האדם בעולם. האם התנאי הזה באמת מוחלט? האם אנחנו מסוגלים לבצע אותו? האם זה נכון שאם מצליחים, אפילו חלקית, אם לפחות מתקדמים בכיוון הזה, אז כל פעם אנחנו נראה שזה מועיל לנו, משנה אותנו, את הסביבה כולה ואת כל החיים שלנו לטובה?

הטבע של כל אדם, מהותו, היא הדאגה לעצמו. האדם אינו מסוגל לחשוב על משהו אחר. אם לבדוק, לחקור את כל הפעולות שלנו, נראה כי אנחנו זקוקים לאנרגיה כדי לבצעם. אפילו בפעולה הפשוטה ביותר, למשל, כאשר אני מעביר את היד ממקום למקום עלי להשקיע מאמץ. אבל האנרגיה הזאת יכולה להופיע ולשרת אותי רק בתנאי שעל ידי זה אני אפיק לעצמי תועלת כלשהי.

בצורה כזאת, יש לנו את התנאי הבא: כל תנועה פנימית בתוך אטומים ומולקולות, כל תנועת גוף, כל תנועה ברגש ובשכל שלי, דורשים שאראה את המצב הטוב שיהיה בסוף התהליך. כך אני מתייחס לכל דבר בחיי.

פעולות מסוימות אני מבצע בצורה אינסטינקטיבית. למשל, בזמן שאני יושב על הכסא, אני לא חושב באיזו תנוחה לשבת, בזמן שאני מדבר אני לא חושב על האינטונציה. ברוב המקרים והפעולות הכול מתממש בהתאם לחשבון פנימי, ובתוכי מקנן הרצון האגואיסטי להרגיש טוב, לחוש הרגשה טובה. אני רואה זאת כתוצאה הרצויה של כל הפעולות שלי.

התקווה להרגיש טוב כל פעם פועלת ומקבעת אותי במצב זה או אחר. לכל מקום שאני הולך, מה שאני עושה, מה שאני אומר, איך שאני מתנהג – כל זה רק כדי לרכוש את האמצעים הטובים ביותר להרגיש טוב יותר. אני רוצה לאכול, לישון, לטייל, אני חייב לעבוד על מנת לפרנס את עצמי וכולי. כל זה רק כדי להביא לעצמי תועלת. למעשה, זאת התמצית של חיי, כיצד להשיג תועלת גדולה יותר עם מינימום ייסורים ועם הנאה מקסימלית, כדי להתמלא ממה שרק אפשר.

במה אני יכול להתמלא? זה תלוי בחינוך, בהשפעת הסביבה, בסולם הערכים שאני קיבלתי, וגם בהרגל שנעשה טבע שני, מה שמרגילים אותי עם זה אני חי, גם אם זה לא טבעי. כך אני חי, עושה בחיי בעיקר לא בגלל שרציתי לעשות זאת מהתחלה, אלא בגלל שהחברה, הוריי, המחנכים, הרגילו אותי לכך. בסופו של דבר אני פועל בצורה אוטומטית בלי לחשוב על כך.

יש בחיים גם דברים אחרים: אני חייב לעשות אותם, והם דורשים מאמץ פנימי, כאשר אני משכנע את עצמי שזה כדאי לי. נניח, שמצלצל השעון המעורר, ואני קם למרות שבא לי לישון. יתכן שאני עובד בעבודה קשה ולא מעניינת, אך בכל זאת אני יודע שבסוף יום עבודה מפרך אשוב למשפחתי, לאווירה המשפחתית החמה, אוכל לנוח ולהרגיש טוב. תמורת ההרגשה הזאת צריכים לשלם, ולכן אני משקיע.

כל פעולותיי, כל קשריי עם אנשים מסוימים וההתרחקות מהאחרים, בסופו של דבר נועדו גם ליצור עבורי סביבה נעימה יותר.

לכן, אני כל הזמן דואג להרגיש את עצמי טוב יותר. זהו הטבע של כל אחד מאיתנו והוא שייך לדרגת ה"חי". בעצם, הטבע ה"דומם", ה"צומח" וה"חי" נמשך תמיד להרגיש טוב יותר, למצב טוב יותר. לכל הייצורים מצב כזה נראה מאוזן יותר, שאז הם לא ירגישו לחץ או יימשכו הצידה, אלא יחיו בהרמוניה עם מה שנראה להם חיים טובים יותר.

מסתבר, שכל חיי אני שומר על "החוק של הרגשה טובה יותר". זהו התנאי לקיומנו, והטבע האגואיסטי כל הזמן מכוון אותנו לזה.

מתוך שיחה מס' 13 על ה"חיים החדשים", 11.01.2012

ידיעות קודמות בנושא:
אל תטביע אחרים היום, כדי שמחר לא יטביעו אותך
קשר ברמה הרגשית
שותפות וביטוי עצמי

להשאיר תגובה | שלח לחבר |

הדפס

שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע

לא תרצה, לא תמצא

פורסם: 7.04.12, 20:17

הרב"ש, שלבי הסולם, שנת 1985 (תשמ"ה), מאמר ט"ז "וכאשר יענו אותו": "וקליפת מצרים, היא קליפה כללית, ששם נפלו ניצוצין דקדושה, שעם ישראל, שהיה במצרים, היו צריכים לתקן אותם. ואז צריך להיות מקודם כאב ומכאוב, בזה שהם לא יכולים לצאת משליטתם, כמו שכתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל אלקים מן העבודה, וישמע אלקים את נאקתם"."

חייבת להיות הרגשת הגלות, חייבים להיות ייסורים, כאבים, כל כך חזקים, ש"טוב לי מותי מחיי" אם איני יכול לצאת ממצרים, כלומר, אם לא אשיג את מה שאני רוצה. הרצון שלי צריך להיות כזה גדול. אחרת זה לא כלי, זה לא המקום לגילוי של מה שאנחנו מחפשים.

יחד עם זה, הצעקה שלי צריכה להיות חזקה לא רק בכמות, אלא גם באיכות. אני צריך לדעת לֵמה אני משתוקק מתוך הגלות, מה אני רוצה לגלות, מה מתרחש איתי.

באופן כזה, הגלות היא ההכנה הרצינית ביותר לגאולה. בגלות אני עושה בירור שלם, בכך שמברר מה בדיוק אני רוצה ובאיזו צורה. זאת הסיבה, מדוע הגלות לא יכולה להימשך פחות מארבע מאות שנה. לפי ד' בחינות שאותן אנחנו עוברים בבניית הכלי שלנו. רק בסוף התהליך הזה אנחנו יכולים לצאת מהגלות ובאמת לקבל את מה שהכנו. כי לאור העליון אין שום צורה, הוא גם עכשיו ממלא הכול, אבל אנחנו לא מרגישים אותו. חייבים לרכוש ד' בחינות, כלי שלם, ואז האור יתגלה.

לכן, לא מדובר על פרק זמן של ארבע מאות שנה, אלא דווקא על ארבע בחינות שלמות של בניית הכלי שלנו. הצורות שאנחנו מפתחים בתוכו תלויות לחלוטין בכל אחד מאיתנו. וודאי, שאנחנו מקבלים התעוררות התחלתית מלמעלה, כמו שכתוב ש"הבורא שם ידו של אדם על הגורל הטוב ואומר: קח לך". אך בהמשך, הגורל של האדם נמצא בידיו.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 06.04.2012

ידיעות קודמות בנושא:
נקודת מפנה
באמצע בין הבורא לבין העולם
הסוף של עבדות מצרים קרוב

להשאיר תגובה | שלח לחבר |

הדפס

שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי

מה יכול להיות טוב יותר מהרמוניה עם הטבע?

פורסם: 2.04.12, 10:04

שאלה: אם אני אשתדל להגיע לאינטגרליות, להשקיע בכך מאמצים, האם מובטחים לי חיים טובים?

תשובתי: בוודאי. לא יכול להיות שום דבר טוב יותר, מאשר ההרמוניה עם כל הטבע שמזמינה עלינו את כל הכוחות האלה. אם אתה נמצא איתם בהרמוניה, אז אתה יוצא למצב של נוחות מוחלטת.

אנחנו אף פעם לא חווינו דבר כזה, כל החיים שלנו היו בריחה מייסורים גדולים לייסורים קטנים. אנחנו אפילו לא מתארים לעצמנו, מה זה אומר מצב של נוחות. ואילו הוא מגיע עד לכזה מצב, שאני לא מרגיש את הגוף שלי. אתה מבין? אנחנו הרי מרגישים את גופנו מפני שהוא סובל מכאבים, אחרת לא היינו מרגישים אותו.

מצב של נוחות מוחלטת מביא לכך שהאדם מפסיק להרגיש אפילו את גופו, הגוף כאילו מתמוסס בהרגשות שלו, הוא כבר לא קיים יותר.

שאלה: אם זה כל כך מוחשי, אז מדוע האנשים לא נאחזים בהזדמנות הזאת?

תשובתי: זה דומה לילד קטן שלא רוצה להשקיע מאמצים, אבל חייבים להשקיע מאמצים. אנחנו משתדלים להקל על התהליך הזה, בכך שמראש יוצרים סביבה טובה, ולאדם שנכנס לתוכה יהיה פשוט, קל ונעים. אבל לשֵם כך דרושים אמצעים גדולים מאוד, דרוש ארגון כלל עולמי של כל המדינות, שלרשותו יעמדו משאבים עצומים.

מתוך שיחה על חינוך אינטגרלי, 16.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
לעלות מעל לגורל שלך
חוק ההרמוניה האוניברסלי
ללמוד לחיות באיזון עם הטבע

להשאיר תגובה | שלח לחבר |

הדפס

שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע, פוסטים נבחרים

עבודה והתקדמות רוחנית

פורסם: 1.04.12, 11:32

שאלה: כאשר האנשים מתחילים להתייחס להכול לפי העיקרון של "אין עוד מלבדו", הם כאילו מפסיקים לפעול בחיים: מאבדים עבודה, מופיעות בעיות במשפחה, הבסיס הגשמי קורס. בסופו של דבר זה מאוד מפריע גם להתקדמות הרוחנית. אנחנו יודעים שקיימת גם נקודת מבט אחרת: "אם אין אני לי, מי לי?". איך אפשר להבדיל מתי אני צריך בתוך ה"אין עוד מלבדו", למצוא את נקודת המבט השנייה ולהתייחס לחיים בצורה של "אם אין אני לי, מי לי"?

תשובתי: לא צריך להשתמש סתם בביטויים האלה, מפני שבעיקרון הם מדברים על דרגות אחרות. בדרך כלל הביטויים האלה שייכים להתפתחות הרוחנית ולא רק לגשמית.

איך אפשר לכוון בצורה הנכונה את האדם אל המטרה שהוא לא יטעה בדרך החיים שלו? קשה. אני אביא לך דוגמה עד כמה זה קשה.

אני גם עזבתי את העבודה שלי. הייתה לי מרפאה גדולה ומשגשגת, שבה עבדו שנים עשר רופאים ועוד אנשי צוות רבים, טכנאים וכדומה. באותם הזמנים המרפאה הזאת עשתה, אפשר לומר, מחזור של מיליוני שקלים. אני פשוט מסרתי אותה. מסרתי! אפילו לא מכרתי ולא השכרתי, אלא מסרתי, כדי להיפטר מניהולה, ולא נותרה לי אפילו אגורה. לא יכולתי להמשיך לעבוד. לכן אני מבין אנשים כאלה.

הכי טוב, זה כאשר אתה עובד בעבודה רגילה. אותו הדבר אמר המורה שלי, הרב"ש. תמיד הציעו לו עלייה בדרגה, רצו למנותו למנהל מחלקה, אחר כך מנהל אגף. "בשום פנים ואופן! אני רוצה להיות פועל פשוט". "אבל אתה הרי תרוויח פי חמישה, פי עשרה יותר!". "אני לא רוצה".

עד ליום עבודתו האחרון, עד ליציאה לפנסיה, הוא נשאר פקיד פשוט. הוא עבד במס הכנסה, היה ממלא שם טפסים, ניירות, הבין בצורה נפלאה את המכאניקה הזאת ולא רצה לעלות גבוה יותר. הוא סיפר שזה אפשר לו למלא את הניירת בצורה אוטומטית ובו זמנית לחשוב על עבודתו הרוחנית. ולפני כן הוא עבד כפועל בניין פשוט.

כלומר, כשיש לאדם עבודה יצירתית, כשהוא צריך ליצור בעבודה, זה מסובך. אבל אם יש לו עבודה מכאנית שלא דורשת יצירתיות, כמו למשל, מאחורי איזו מכונה או במוסך, אז הוא יכול להמשיך לעבוד, ואני לא רואה בזה שום בושה. הוא חייב לעבוד. האדם חייב להתחתן, שיהיו לו ילדים ומשפחה, עבודה. כך הוא נמצא במסגרות של העולם שלנו, ומתוך זה יכול להתפתח קדימה.

הקבוצה צריכה לתמוך ולעזור בזה. אבל שוב, הוא חייב לעבוד כדי לספק את הקיום הנורמאלי של משפחתו, ולא בשביל מותרות. אבל את זה הוא חייב לעשות.

איך אפשר לעזור בזה? בקבוצה צריכה להיות כזאת אווירה שבה אתם חייבים לעקוב אחרי החברים, שלא יפלו ולא יזניחו את עבודתם. ואם לבעלים מופיעות בעיות כלשהן, הנשים צריכות להודיע על כך לקבוצה.

מתוך שיעור מס' 3 מהכנס בליטא, 24.03.2012

ידיעות קודמות בנושא:
תחזירו את הכנפיים לבויידם
על חיתולים ונצחיות
מי יעזור לי?...

להשאיר תגובה | שלח לחבר |

הדפס

שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה

חוקי טבע לא ידועים אחראיים על "הארגון העצמי" של הביוספרה

פורסם: 16.03.12, 14:47

דעתו של מארק מייז'קובסקי, ד"ר לפיזיקה מתמטית, ביולוג: "ברור שהאנטרופיה של הביוספרה הולכת ומצטמצמת ללא הפסקה. המשמעות היא, שהחומר שמשתתף בעיצוב הביוספרה הופך ליותר ויותר מאורגן. החיים קוראים תיגר על החוק השני של התרמודינמיקה, לפיו האנטרופיה של כל מערכת צריכה לגדול. חוקי הטבע שעדיין לא התגלו אחראים על הארגון העצמי של האורגניזמים ושל הביוספרה".

התייחסותי: קיימים חוקים שפועלים במאקרו-עולם, במיקרו-עולם, בעולם שפועל לפי תכונת הקבלה ובעולם שפועל לפי תכונת השפעה – העולם הרוחני, עולם הכוחות והמידע. וגם הוא מורכב מחמש דרגות, שנקראות חמישה עולמות, שבכל אחד מהם (למרות שכולם פועלים לפי עיקרון של השפעה) יש חוקי מיתוג ותפקוד שונים ואפילו הפוכים זה מזה, על פי העיקרון: מה שנחשב כפסולת עבור העליון, נחשב כאוכל עבור התחתון.

ידיעות קודמות בנושא:
הטבע אינו סובל חוסר איזון
ללמוד לחיות באיזון עם הטבע
יציאה מהמשבר: לשנות את עצמך בהתאם לעולם

להשאיר תגובה | שלח לחבר |

הדפס

שייך לקטגוריה: חושבים מדע, טבע

מה הם חיינו? – משחק!

פורסם: 13.03.12, 16:50

היות וחכמת הקבלה מעלה את האדם מדרגת "בהמה" לדרגת "אדם" ("אדם" מלשון "דומה", דומה לטבע, לתכונת ההשפעה והאהבה), הרי שבפני האדם העולה, ניצבת הבעיה של "ללכת אל הלא נודע".

כדי שתעלה בכל פעם למצב הלא-ידוע, מוצע לך משחק, תרגיל, על מנת שתכין בתוכך, יחד עם הקבוצה, את הדגם של המצב האלטרואיסטי הבא שלך. מה גם שניסיון כושל דווקא מוביל לפיתרון הנכון: בקשה לכוח ההשפעה, לעלייה מעל האגואיזם.

כל האנושות צריכה היום לרכוש את שיטת ההתקדמות הזאת, בכל המעשים שלה. מה גם שאנחנו צריכים להיות מוכנים לירידות, להרגשת הטעויות, כדי שדווקא מתוכן נוכל להבין שרק הכוח העליון של הטבע יכול להקנות לנו תכונות חדשות כדי לחקור, להשיג ולבנות את עצמנו בצורה נכונה, בתחומי המשפחה, החברה, ההשכלה, החינוך והכלכלה.

עד לזמננו הטעויות והכישלונות לא זכו להכרה מצד בני האדם, אלא רק מצד המקובלים, מפני שרק הם עלו מעל לטבע הכללי של האנושות, מעל לאגואיזם, אל תכונת הטבע, תכונת האהבה. אבל היום אנחנו חייבים לספוג את היחס החדש הזה כלפי עצמנו, כלפי הסובבים אותנו, כלפי העולם, וללמד את ילדינו להתפתח על פני הטעויות שלהם.

אבל אנחנו חייבים לא סתם ללמוד להפיק תועלת מהטעויות, אלא להבין מהיכן הן נובעות: מהופעתה של מדרגה חדשה, שאנחנו איננו תואמים לה, ולכן הטעות (הירידה) מהווה הישג: זוהי השגת חוסר התאמה שלנו למצב החדש, והיא צריכה לגרום לנו להשתוקק לממש אותו בתוכנו. וזה מושג בקבוצה, על ידי ההשתוקקות לכוח הטבע הכללי, להשתוות איתו.

ידיעות קודמת בנושא:
מזרע יבש מבשיל עץ נושא פרי
האור הוא האנרגיה של החיים
טובים מרצוננו החופשי

להשאיר תגובה | שלח לחבר |

הדפס

שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, חינוך, ילדים, קבוצה

לסבול כדי לחיות

פורסם: 12.03.12, 11:19

שאלה: איך אפשר לוותר על התענוגים הגשמיים, אם עדיין אין לאדם חיוּת ברצון להשפיע?

תשובתי: אנחנו רואים שהאנושות עוברת את כל המצבים הללו בצורה מאולצת. האנשים מתגלגלים, עד שהם נקלעים לחוסר אונים, לדיכאון, לסמים, לאלכוהול ולהתאבדויות. אנחנו מתדרדרים לכל זה בלית ברירה, מפני שכוח החיוּת הטמון בנו מחייב אותנו להמשיך להתקיים. אך למעשה, רוב האנשים בעולם היו מסכימים לא לחיות. אם נערוך חשבון מדויק, לא רגשי ולא מתוך פחד אינסטינקטיבי בהמי, נראה שהפחד מפני המוות טבוע בתוך ה"בהמה" שלנו, על מנת שאנחנו נשיג את המטרה. אותו הפחד מהמוות הוא שמחזיק אותנו, שולט עלינו, ואלמלא השליטה שלו היינו מבצעים חשבונות אחרים.

בכוונה גרמו לנו להיות משועבדים למוות, כך שנהיה חייבים להמשיך לחיות בכל מצב ונהיה מוכנים לתת הכול בעד החיים. על אף שאין ספק שהחיים בעצמם אינם שווים את זה. אלא כל זה מושרש בתוכנו, בעל כורחנו, מפני שדווקא דרך הייסורים וכל החשבונות הקשים, אנחנו בכל זאת יכולים להתקדם אל המטרה, על אף שאנחנו עוברים מצבים שאין בהם שום הצדקה להתקיים, לחיות. מטרת הבריאה מחייבת אותנו לכך. לכן, הבורא החדיר בתוך הרצון לקבל פחד בהמי, שמחייב אותנו להיאבק על חיינו. מושג ה"חיים" אצלנו הוא גבוה בהרבה ממושג ה"ייסורים", עד שהאדם באמת מגיע למסקנה שכדאי לו למות במקום לחיות. הוא נמצא בתהליך בירור עמוק מאוד. וכל זה, כדי שנוכל לשרוד, ודרך החשבונות האגואיסטיים בכל זאת נגיע להחלטה שלא כדאי לנו לחכות למוות שיגאל אותנו מהייסורים שאנחנו מרגישים ברצון האגואיסטי שלנו, אלא אפשר להחליף אותו ברצון אחר, ברצון להשפיע.

ואז ההשפעה, החיבור עם האחרים, כבר לא תיראה לנו גרועה יותר מהמוות, ולא תיראה לנו בלתי מציאותית. דווקא מפני שסבלנו הרבה באגו שלנו, אנחנו יכולים לעשות עכשיו את החשבון ולהסכים שאפשר להגיע לרצון להשפיע. ודווקא הייסורים יכולים לעזור לנו בכך. כך אנחנו מתקדמים.

זאת אומרת, יש כאן מאבק בין כוחות שונים שנלחמים בתוך האדם. ולאדם עצמו נשאר רק הסיכום ממאבק הכוחות הזה, וזאת חכמת החיים שהוא רוכש.

מתוך שיעור על מאמר של בעל הסולם מהספר "שמעתי", 02.03.2012

ידיעות קודמת בנושא:
מדורה שאינה צריכה לכבות
הפחד המרוֹמֵם
נעלה – והפחד יתמוסס

להשאיר תגובה | שלח לחבר |

הדפס

שייך לקטגוריה: גלגול נשמות, התפתחות רוחנית, טבע, שיעור הקבלה היומי

סוד החיים

פורסם: 18.09.11, 17:40

מתוך שיעור מס' 4 בכנס הקבלה בטורונטו

אנחנו קיימים באיזשהו עולם זמני: נולדים, חיים ומתים. ברור שזה מעורר בנו שאלות רבות: בשביל מה כל זה? אם הטבע עושה את הכול למען איזושהי מטרה, ומקדם אותנו בכל פעם למצב גבוה יותר, אז איפה כאן התוצאה של החיים שלנו? היא נעלמת, איננו מרגישים אותה.

חכמת הקבלה מסבירה לנו את זה. היא אינה מחייבת אותנו להאמין, בשונה מהדתות והאמונות למיניהן. היא מציעה לנו לבצע פעולות, שבעזרתן נוכל לפתוח בפנינו את כל המציאות.

חכמת הקבלה אומרת שלמעשה אנחנו כל הזמן נמצאים במציאות אחת, שנבראה על ידי מחשבת הבריאה. המציאות הזאת נבראה כבר במצבה הסופי, המושלם, כמו שנאמר, "סוף מעשה במחשבה תחילה". כלומר, מלכתחילה, בתחילת המחשבה, כבר התגלה סוף המעשה, ואנחנו נמצאים במצב הזה, הטוב, המושלם, המתוקן, שאין טוב ממנו.

המצב הזה הוא קבוע. אבל אנחנו, שנולדנו בו ונמצאים בו, מרגישים את עצמנו כמו נברא דומם, שאינו מרגיש דבר. כי "להרגיש", זה נקרא להרגיש את הפער בין שני מצבים, ביני לבין עוד משהו. הרי אנחנו יכולים לנתק את עצמנו מאיזושהי הרגשה, ולא להרגיש אותה. אני יכול לקבל זריקת הרדמה, ואני לא ארגיש כאב, אפילו אם אכניס את היד שלי לתוך האש.

ההרגשה היא כל מה שדרוש לנו. רק מי שמרגיש נקרא "נברא". אנחנו איבדנו את ההרגשה של אותו המקום ה"מושלם", שבו היינו בצורה של נקודה. כלומר היינו בכל החלל העצום הזה, אבל בהרגשתנו היינו דומים לנקודה.

עכשיו אנחנו צריכים להרחיב את ההרגשה שלנו מהנקודה הזאת עד לעולם אין-סוף, שעליו מדברת חכמת הקבלה. הרי גם עכשיו אנחנו נמצאים בשטח הבלתי מוגבל של עולם אין-סוף, אך בהרגשה שלנו אנחנו דומים לנקודה, ולא מרגישים שום דבר. האם ניתן לומר על טיפת זרע שהיא אדם? – לא. זהו איזשהו רשימו (גֵן אינפורמטיבי), ואם הוא יתפתח, הוא יהפוך לאדם. כך זה בדרגת הקיום החלבוני.

ואם מדברים על ההרגשה, קיים בתוכנו הרשימו של ההרגשה, ואנחנו צריכים לפתח אותו עד למימדים אינסופיים. אנחנו צריכים להגיע בהרגשה שלנו, בקליטה שלנו, בהתפעלות שלנו לכזה מצב, שבו כל חלל האין-סוף ייכנס לתוך הרשימו, כלומר, הרשימו יתנפח ויבלע לתוכו את כל מה שנמצא בתוך העיגול הזה.

זה נקרא שאנחנו צריכים לקלוט בתוכנו את הבורא, או במילים אחרות, את התכונות שלו, תכונות ההשפעה. כשהן ייכנסו לתוכי ויצטרפו לנקודה המקורית שלי, הן יגרמו לי להתנפח ולהתחיל להרגיש מהי תכונת ההשפעה בפני עצמה, מיהו הבורא. ואז ארגיש את כל המציאות האינסופית הזאת ואהפוך להיות נצחי ומושלם, בדומה לבורא.

מתוך שיעור מס' 4 בכנס הקבלה בטורונטו, 16.09.2011

ידיעות קודמות בנושא:
להגיע למטרה מהר ובקלות
כל אחד יכול
כל אחד – נקודה, כל אחד – אין סוף

להשאיר תגובה | שלח לחבר |

הדפס

שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, מציאות מדומה, שיעורים והרצאות