סוף ההתפתחות האנושית או התחלה חדשה?
אם נחקור את התפתחות שלנו, נראה שהיא נבעה מהתפתחות הרצון שלנו. האדם רצה יותר ויותר. פעם היו לנו רצונות לא גדולים כמו לאנשי הכפר הפשוטים: יש לי כמה פרות, פיסת אדמה שממנה אני אוסף תבואה, יש אישה, ילדים – ואיני צריך כלום יותר. הרצונות היו קטנים.
אחר כך הרצון התחיל לגדול. הוא דחף אותנו להתחיל לשווק את המוצרים שלנו – בשוק, בעיר. ובמקומם לרכוש בגדים יפים, דברים מיוחדים שלא היו לנו לפני. האדם מגיע לעיר ורואה שם מכונת פלא בשביל לחרוש את האדמה ומתחיל לעבוד עוד יותר קשה כדי לרכוש אותה.
או שהוא מלווה כסף ממישהו כדי קודם לקנות מכונה כזאת ואחר כך להחזיר את החוב אחרי שימכור את התבואה שלו, שיוכל לייצר עוד יותר בעזרת המכונה הזאת. כך אנחנו מתחילים להתפתח ולקשור קשרים הדוקים יותר ביננו. האגו שלנו גדל ודוחף אותנו להתפתחות.
זוהי היסטוריה הרגילה של האנושות שכולה מתבססת על התפתחות הרצונות של האדם: אנחנו רוצים יותר ויותר – אבל למה? הרצון שלנו גדל. אני לא יודע למה, אבל פתאום אני רוצה עוד משהו ואחר כך עוד. אני מסתכל על אחרים, רואה שכל אחד מנסה להשיג משהו ואני לוקח דוגמא מהם – הרי יש בי קנאה, תאווה וכבוד, תשוקה לשלוט. אני מעוניין לקנות מהם את הדברים המועילים, רק לא להיות פחות מהם – יש לי אגו ואני לא רוצה להרגיש בהפסד, אלא ברווח בלבד!
אם בצורה כזאת נסתכל על התפתחות האנושית נראה שזה מה שמשך אותנו קדימה. תמיד הסתכלנו מסביב ולמדנו מהאחרים. היו בינינו אנשים עם דמיון מפותח שמסוגלים להמציא ולחדש בטכניקה, בכלכלה, ברפואה – בכל אשר יכול לשמש את האנשים ולמלא את רצונם. כך התפתחנו.
היו זמנים שעברנו מלחמות, כבשנו שטחים חדשים ועמים. לאחר מכן הגיע הזמן לגלות יבשות חדשות, לפתח טכנולוגיות ושווק. יותר מאוחר יצאנו לחלל, התפתחנו יותר ויותר, עד שהגענו למבוי סתום. התחלנו להרגיש כך כבר לפני 50-60 שנה.
בשנות ה-60 של המאה ה-20 האנשים החכמים שעסקו במחקר על הסביבה והחברה, על התהליך שהאנושות עוברת התחילו להזהיר אותנו שאנחנו עצרנו וצועדים במקום. קרה לנו מצב כזה שהפסקנו לראות לאן להתפתח הלאה.
מה שעזר לנו לשכוח מזה קצת, היתה תוכנית התפתחות החלל. אבל גם היא הסתיימה בקרוב. נו, עוד פעם נעקוף את הכדור הארץ, ועוד פעם נגיע לירח – היינו בזה כבר ומה הלאה? ראינו שזה לא עוזר לנו כל כך – הרי כל זה דומם ואפילו לא צומח או חי. יותר מכך, לא גילינו ציביליזציות מחוץ לכדור הארץ עם כל הפנטזיות והתקוות שלנו למצוא חיים נוספים.
והנה אנחנו מגיעים לריקנות. התפתחנו עד כדי כך שכביכול אין עוד יותר לאן – לא רואים פרספקטיבה. הטבע הפנימי והחיצוני שלנו, כלומר העולם שאנחנו מרגישים סביבנו לא נפתח לנו יותר. מה שיש – יש, אך לא יותר. ואז האנשים שגילו את זה: הסוציולוגים, הפילוסופים (כאלה כמו פוקויאמה ואחרים) – התחילו להזהיר אותנו וכתבו על כך ספרים רבים שבהם קראו לזה "סוף התפתחות האנושית". מצד שני הגיעו מדענים אחרים שטענו שהעולם שלנו הולך להתעגל.
מתוך שיחה מס' 1 על החיים החדשים, 27.12.2011
להשאיר תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, משבר עולמי |
"תהליך הגירושין" בכל העולם
תופעה מאוד מעניינת וחדשה לגמרי שלא הייתה קיימת בעבר היא, שהחברה שלנו נהיית אינטגרלית. לא רק הבנקים, התעשייה, המפעלים מתגלים כקשורים ביניהם ולכל העולם, ונמצאים בהעברת חומרי גלם, חומרים, מוצרים, תוצרת שלהם אחד לשני. אלא אנחנו מגיעים לתרבות וחינוך אוניברסליים, קשורים זה לזה ומאוד תלויים אחד בשני.
זה לא רק שאנחנו מצויים בעניינים של המתרחש בעולם באמצעות כלי התקשורת של היום. הידע עצמו כביכול עוד לא נותן כלום. אבל זה עושה אותנו תלויים זה בזה. אם התלות הזאת קיימת במשפחה טובה ומחוברת – זה לטובה ומביא ביטחון, תענוג. אבל אם זאת תלות לא טובה, המשפחה מתפרקת. אחרת זה יביא אותם לאלימות.
העניין הוא שאנחנו לא יכולים להתגרש אחד מהשני אם אנחנו מחוברים בקנה מידה של כדור הארץ כולו, שונאים זה את זה, דוחים – ויחד עם זה תלויים אחד בשני. הטבע סגר אותנו כאן סביב כדור הארץ על פני הקרום הדק שלו ואין לנו לאן לברוח אחד מהשני.
מיום ליום אנחנו נהיים תלויים יותר. אם פעם רבנו, מקסימום יכולנו להרוג אחד את השני. אך לא כך היום – אם נתחיל להלחם, נהרוס את העולם כולו, נשמיד כל דבר חי בנשק המתקדם שלנו. וכיוצא מזה, שבכל דבר אנחנו, גם בטוב וגם ברע – לגמרי תלויים כולנו ובכל אחד.
וזאת בעיה גדולה מפני שהאגו שלנו בינתיים לא פוחת אך גם לא מסכים לשום פשרות. האגו מתפתח וגדל אבל אנחנו לא נהיים יותר חכמים מזה. עם הנשק החזק שלנו, מצד אחד קיימת בנו הקנאה, התאווה, הכבוד, האכזריות. השנאה ההדדית מונעת מאיתנו לחשוב בבירור, וכך אנחנו יכולים להגיע עד השמדה עצמית במימד הגלובלי.
מצד שני אנחנו רואים שהטבע מביא אותנו להדדיות, לתלות אחד בשני שלא ניתן לברוח ממנה – זה לא כמו במשפחה שיכולה להתגרש. ומה לעשות אז? אנחנו חייבים למצוא פתרון. והפתרון היחיד הוא "שלום הבית במשפחה" שלנו - בין כל העמים, כל המדינות, וללא לחץ אחד על השני, אלא חיוב של כל אחד להגיע להשלמה.
כנראה ממימוש הפתרון המשותף היחיד הזה שבו תלוייה ההשרדות שלנו, אנחנו נראה איך עלינו לארגן את כל השאר בעולם שלנו: חיי החברה, כמו במשפחה אחת, היחסים בינינו. אנחנו נברר מה כל אחד צריך כדי להשלים את כל השאר. איך לחנך את עצמנו, האנשים המובגרים, ואת הילדים, את דור הבא כדי שיהיה להם קל יותר להיכנס לעולם הטוב, לעולם הרך, לעולם החם. איך נוכל להתגונן מכך שאף אחד לא ינסה לסכסך ולהסיט את האנושות.
מדענים רבים מדברים על זה שהעולם שלנו נהיה עגול בעקבות התלות הדדית שבו, ושאנחנו לא יכולים לברוח אחד מהשני, אלא ההפך, הקשר ההדדי בינינו כל הזמן גדל – מרגע לרגע, מיום ליום. הם מזהירים עד כמה מסוכן במצב כזה לעסוק בפרוטקציוניזם, לנסות להתבודד, להפריד בין מדינה למדינה. הרי זה בניגוד לתהליך שאנחנו עוברים – מתחילת ההפתחות שלנו כבני אדם ועד היום. הנסיונות ללכת נגד חוקי הטבע, המגמות שהיו במשך ההיסטוריה שלנו – אף פעם לא הביאו הצלחה, אלא ההפך.
זה כמו לדעת את החוקים הפיזיים ולא לבצע אותם – אני מייד מזיק לעצמי. כל הטכניקה, הטכנולוגיה, המדע, החכמה שלנו, מיועדים ללמד אותנו ללכת דרך חוקי הטבע. אנחנו מפתחים את כלי המחקר שלנו כדי לגלות חוקיות נוספת שישנה בטבע וליישם אותה לטובתנו.
ככל שנכיר יותר את חוקי הטבע, במיוחד אלה שקשורים לסביבה, לחברה, לאדם, לפסיכולוגיה שלו ולפסיכולוגיה החברתית, ונממש נכון את החוקים האלה ביחסם בינינו – כך נרוויח יותר. כי אחרת נצטרך להתחיל ב"תהליך הגירושין" – שמשמעותו מלחמת העולם, שעלולה לגרום לסוף ולסיום של ההתפתחות ההאנושית כולה על פני כדור הארץ.
מתוך שיחה מס' 1 על החיים החדשים, 27.12.2011
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע, משבר עולמי, פוסטים נבחרים |
האם אנחנו נעים בכיוון הנכון?
דעתו של ריצ'ארד פלורידה, כלכלן וסוציולוג אמריקאי, מחבר הספר "האתחול מחדש הגדול. איך המשבר ישנה את אורח חיינו ואת שוק העבודה?": אנחנו עדים ומשתתפים בלידת העולם החדש שבו הכלכלה, הביקוש למקצועות, והצריכה יהיו אחרים. אנחנו חווים את המעבר מהמערכת התעשייתית, לכלכלת הידע והרעיונית.
זוהר הפיננסים דעך, ובני הנוער החלו לשקול מחדש את דעותיהם על הקריירה. כיום, 15% מהבוגרים הולכים לתחום הבריאות והחינוך, לעומת 5% בעבר. רק 5%, פי 2 פחות, הולכים לתחום הפיננסים והייעוץ.
המקצועות המבוקשים עם המשכורות הגבוהות הם של המהנדסים, מפתחי התוכנה, המנהלים, הרופאים, ואילו המקצועות המבוקשים עם המשכורות הנמוכות הם בתחום מתן השירותים (עובדי חברות המזון, צוות רפואי זוטר, שרתים, מטפלי בית).
המקור העשיר ביותר למשרות הטובות הוא מגזר מתן השירותים, שמעסיק 4 מתוך 10 מועסקים. האזורים עם רמת התעסוקה הגבוהה בתחום השירותים מתאפיינת ביציבות כלכלית. תושביהם פחות סובלים מגירושים, מתח, ושביעות הרצון שלהם מהחיים היא גבוהה יותר.
אורח החיים הישן מאבד את הקסם שלו, אחוז המשתמשים במכשירי החשמל שמתייחסים אליהם כצורך בסיסי ירד ב14% בקרב משתמשי מדיחי הכלים, 16% בקרב משתמשי המזגן, 17% בקרב אלו שמשתמשים במייבשי כביסה, ו 21% אצל המשתמשים במיקרוגל.
במקום להתגאות בהישגים החומריים, האנשים המוצלחים והמבוססים כלכלית חושפים את הירידה בצריכה ואת היכולת לצריכה מאוזנת ונבונה מבחינה אקולוגית ופוליטית. כמו כן, משתנה התפיסה לגבי איכות הסחורה, ניתנת ההעדפה למוצרים שאינם יקרים ומתפקדים לא פחות טוב מהכפילים היקרים שלהם, והם תורמים לשיפור העולם ואינם מזיקים לו.
מאוד משמחת האפשרות לקיום הסביבה הצרכנית, שבה האיכות לא נקבעת על ידי גודל הרכישה, אין צורך בהבעת הזהות באמצעות בגדי מעצבים, והצרכן עושה את בחירתו בדאגה לא רק לעצמו אלא גם לבעיות הכלל. אנחנו נעים בכיוון הנכון.
התייחסותי: כמובן, זה לא רע, אך כלל אינו משמח, מכיוון שזה לא פותר את הסיבות הכלליות של המשבר וזה לא מתקן את האגו האנושי שדווקא אותו צריך לשנות להשפעה ואהבה. והשינויים האלה הם רק מרגיעים...
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: כסף, משבר עולמי |
מערכת המזון הגלובלית הרוסה
דו"ח של Oxfam: המערכת הגלובלית ההרוסה והמשבר האקולוגי, עליית המחירים על מוצרי המזון ישתקף על מיליוני רעבים, עד שאנחנו לא נשנה את הגישה לגידול וחלוקה של המזון.
אנחנו נכנסים לעידן חדש של המשבר: דילול של המשאבים הטבעיים, והתוצאות משינויי האקלים ייהפכו לרעב עבור מיליוני בני אדם. נצפית עליית מחירים על המזון, אולם הגדילה על היבולים במגזר החקלאי ירדה ב- 50% משנת 1990.
שלושה תאגידים (Archer Daniels Midland, Bunged, Cargill) מפקחים על 90% מהסחר העולמי בתבואה. הפעילות הספקולטיבית שלהם מובילה לעלייה במחירים. ברבע הראשון של שנת 2008, בשיאו של משבר המזון הגלובלי הרווחים של Cargill עלו ב- 86%. שנת 2011 הייתה הרווחית ביותר ל- Cargill בכל ההיסטוריה שלהם. יותר מידי זמן הממשלות העמידו את האינטרסים של עסק גדול ושל האליטות השליטות מעל לאינטרסים של שבעה מיליארד בני אדם!
תגובתי: הממשלות הן חסרות אונים מול התאגידים או שבעצמן משרתות אותם. אנחנו בעצמנו יצרנו עבורנו מלכודת, האגו שלנו, אף על פי שהוא משמיד את עצמו, אך אינו מוכן, כמו "פרעה", לשחרר אותנו מהשבי, למרות שבזה משמיד את מצרים, את העולם האגואיסטי שלנו.
ידיעות קודמות בנושא:
האפוקליפסה תוקפת את האנושות
משבר המזון
העולם לא מתגבר על הרעב
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: כסף, משבר עולמי |
החלומות מתגשמים
בראש ובראשונה, בראשה של כל השכלה, איזו שלא תהיה, חייבים להעמיד את החינוך! להוכיח לאנשים שאחרת אנחנו והעולם כולו לא נשרוד במשבר הכללי המשותף שלנו.
צריך להעלות את החשיבות של הזהות שלהם, כי הם הרי עושים עבודה מיוחדת, הם מהווים דוגמה לכולם. זה יכול להיות אפילו רעיון עירוני גם לאומי וגם מדיני.
במקביל לכך, שלאוכלוסייה ניתנים כלים כלשהם בידיים, כדי ליישר הרבה בעיות חברתיות, צריך למשוך לעבודה מומחים שיודעים כיצד לגשת לאנשים, להצית, להעלות אותם.
כי ברגע שאנשים מתחילים לשמוע על אינטגראציה (שילוב), על שיתוף פעולה הדדי, על תמיכה, על חברה שבנויה בצורת מעגל, שבה כולם שווים, אז כמה שהם לא יהיו כועסים ומרירים היום, הם בכל זאת יקבלו את זה טוב. אם למשל נדבר על עיר ברוסיה, אז כמה שהאוכלוסייה שלה לא השתנתה ב- 20 השנים האחרונות, בכל זאת נמצאת בתוכה התחלה של שותפות. אני בטוח, שעמוק בנשמתם האנשים היו רוצים לחזור לזה. פשוט תלשו אותם, זרקו אותם מכל מה שהיה פעם.
זה בכל זאת עָם שיש לו תרבות משותפת, שורשים משותפים, רצון משותף לגלות, להראות את עצמם, להתגאות בעצמם, ליצור משהו, לעשות משהו מעצמם. מה גם, שעכשיו, בתנאים של המשבר העולמי, מתגלה אצלם ההזדמנות לעשות משהו מיוחד שאיש לא עשה אף פעם בשום מקום, ועוד בצורה חכמה, רצינית, מפוכחת, בכך שמתבססים על הצורך וההכרח שהטבע מעמיד לפנינו.
מתוך השיחה "עיר ניסיונית, יציאה מהמשבר", 02.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
כדי שלא תהיה פאניקה
הכול מתחיל ונגמר בחינוך
סימני התנועה לאינטגרציה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע |
לנצח את המשבר העולמי בעזרת האבטלה?
מאמר דעה של פ. ג'נינגס, ראש ה- Uni Global Union:
אם אנחנו רוצים להביא לעולם הזה רוגע, מוכרחים למצוא עבודה ל-80 מיליון אנשים. כאלה שיטות יעזרו לצאת מהמשבר. בסך הכול בעולם יש אמצעים להשיג את המטרה הזו. האבטלה מצמצמת את הגידול בביקוש למוצרים שיכול להרים את כלכלת המדינות. כל אדם שחי עכשיו בעוני מוחלט, חסר עבודה, פשוט יושב בלא מעש – הוא מקור לכשרון מבוזבז, אנחנו מאבדים את האנשים האלה. מוכרחים לחשוב איך להחזיר את הזכות לעבוד לכל מי שרוצה וזכאי לכך. דווקא הם יכולים לייצב את הכלכלה העולמית.
התייחסותי: מוכרחים להרים את כל האנושות עד לרמת ההבנה של דרגת ההתפתחות החדשה שלו – יצירת חברה של אינטגרציה כללית. וזה אפשרי רק תוך חינוך מקדים וקבוע של האנשים, תוך הבנת חוקי הקשר האינטגרלי החדשים שמופיעים בעולם שלנו. לא לנסות ליצור מקומות עבודה חדשים באופן מלאכותי או לעורר בציבור רצון לצריכה מיותרת, צמיחה של הביקוש, דבר שמוליך אחריו רק בזבוז משאבים וזיהום הסביבה. בני האדם יכולים לבצע את ההשקעה הטובה ביותר על ידי שינוי עצמם, באיחוד שלהם מסתתרת השתוות לטבע, מה שמעורר את הכוחות החיוביים העצומים שלו. הם ירימו אותנו לא רק מעל המשבר, אלא גם לשלב החדש של האבולוציה שלנו.
ידיעות קודמות בנושא:
מחצית מהמשרות ייעלמו עד שנת 2030
האבטלה היא איום עולמי
איפה הפיתרון לבעיית האבטלה?
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: כסף, משבר עולמי |
הנבואות של "מועדון רומא"
ידיעה: לאחרונה, באחד מדיווחי האו"ם על הנושאים הפוליטיים, תוארו תוכניות ליצירת ממשלה עולמית שתשלוט בהשפעת הציביליזציה על הסביבה.
ה-MIT ערך מחקר המאשר את מסקנותיו של דו"ח "מועדון רומא" משנת 1972, "גבולות הצמיחה": לכדור הארץ כולו מחכה קריסה כלכלית בלתי נמנעת וירידה דרסטית במספר האוכלוסייה. ללא שלטון של טכנוקרטים, האנושות במהירות צוללת לתהום.
כדי לשלוט בחובות, הממשלות נאלצות לקבל החלטות קשות. ובהתאם למצב הכלכלי המדרדר רחובות הערים האירופאיות מתמלאים במפגינים. החובות הללו נוצרו בצורה מלאכותית על ידי הבנקים הבין-לאומיים באמצעות הפירמידות הפיננסיות: מייצרי המערכת במכוון הרסו את הנכסים כדי אחר כך לקנות אותם בפרוטות.
"מועדון רומא" הוקם בשנת 1965 באיטליה. לארגון נכנסו פוליטיקאים בכירים, בנקאים ואנשי עסקים. תפיסת עולמם נמצאת בסתירה עם מטרות המועדון המוצהרות על ידיהם:
האויב העיקרי של האנושות הוא האדם. לעמוד נגד איומי הטבע ניתן רק ביחד. כל האיומים הללו נוצרו על ידי התערבות האדם בתהליכים הטבעיים, וניתן להתגבר עליהם רק על ידי שינוי היחס והתנהגות האדם. האויב האמיתי הוא האנושות עצמה.
האנושות עומדת בפני בחירה. תהליכי השבירה גוברים. רגע היציאה מהמשבר העולמי הנוכחי, לעולם בטוח ויציב יותר, מתקרב לקראת שנת 2013. הפרשנויות האופטימיות מדברות על כך שבמקום העולם הישן יגיע העולם החדש. אך התוכנית של "מועדון רומא" היא עלייתו לשלטון העולמי.
התייחסותי: הסעיפים העיקריים הם נכונים, אבל היציאה לעולם החדש אינה נכונה. ימים יגידו.
ידיעות קודמות בנושא:
חזרה ארוכה הביתה
אפקט המסה
האבטלה היא איום עולמי
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: כסף, משבר עולמי |
לתפוס עם השיניים או להתחבר בגלגלי שיניים
מתוך שיעור מהכנס בניו-ג'רזי
כדי להגיע לאיזון עם הבורא, להתחבר איתו, אני צריך לשנות את עצמי. איך אפשר לעשות את זה? כיצד להידמות לו? כי האיזון זה הידמות.
לשֵם כך ניתנה לנו הסביבה. האיזון עם הבורא מושג על ידי איזון עם הסביבה שבתוכה אני מגלה אותו. ה"רשימו" שמתעורר בפנים מדגים לי את הקבוצה, והעבודה שלי הופכת למוחשית: עכשיו יש לי עסק עם משהו ידוע, הכול נפתר בין החברים.
איך אפשר למצוא איזון עם הקבוצה? - באמצעות ערבות שמהווה את הכוח, את חוק האיזון.
בהתאם לחוק הזה כל העולם מקושר הדדית, בדומה לגלגלי שיניים במנגנון אחד. אף אחד מגלגלי השיניים אינו יכול להסתובב באופן עצמאי, מבלי שמסובב את כל האחרים ומקבל את הסיבובים מהם. במצב דומה נמצאים שני דיסקים של מצמד (קלאץ') כשהם נוגעים זה בזה.
אבל במנגנון הזה פועל חוק ההתפתחות. בהתחלה דוושת המצמד לחוצה, והקשר ביניהם עדיין חלש, אנחנו עדיין לא מפריעים ואפילו עוזרים זה לזה, בכך שמסתובבים ולא מרגישים את עצמנו מחוברים לאחד שלם. המדינות והעמים מפורדים, אחדים אפילו לא יודעים על קיומם זה של זה.
אך עם הזמן האגו הפנימי גדל, וגלגלי השיניים יותר ויותר מתחברים בהידוק ביניהם. במילים אחרות, הדוושה של המצמד משתחררת והדיסקים נצמדים זה לזה יותר ויותר קרוב, עד שנצמדים לגמרי.
כך מתפתחת כל האנושות בכיוון של שיתוף פעולה הדדי: המדינות יוצרות קשרים ביניהן, מתגלות יבשות חדשות, המסחר והתעשייה הבינלאומיים בפריחה, החברות משתנות, גדלה כמות המקצועות והאנשים יותר ויותר תלויים זה בזה עד לקנה מידה טוטאלי.
ההתפתחות הזאת נעשית בקושי רב. כי האגו וה"רשימות" שמתפתחות מקרבים אותנו יותר ויותר בצפיפות זה עם זה, וברגע מסוים הקשר היותר מידי הדוק מתחיל לטעת בנו דאגה. כבר איננו יכולים להתנתק זה מזה, לחיות זה בלי זה, אפילו אם רוצים בכך.
כך הטבע, הבורא, מביא אותנו למצב חדש שבו מתברר שאנחנו לא יכולים יותר להתנתק. אם עכשיו לא נסדיר קשר הדדי נכון, אז ההשמדה העצמית מאיימת עלינו.
בזה הערבות מחייבת אותנו לאחריות הדדית של כל אחד כלפי כולם ושל כולם כלפי כל אחד. כי אנחנו דומים לגלגלי שיניים: איזה גלגל שיסתובב, הוא מסובב את כולם. דוושת המצמד נעזבת, הדיסקים מתחברים, השיניים נכנסות זו בזו, וכולנו מוצאים את עצמנו במערכת אחת ענקית מקושרת הדדית, שלא מאפשרת לאף גלגל שיניים להסתובב לבדו. עכשיו אחרים צריכים להסכים איתו, להסכים על כיוון ומהירות, וללא ההסכמה הזאת אף אחד לא יזוז מהמקום.
בסופו של דבר כל אחד יגלה "ידיים זרות על הגרון שלו". תתארו לעצמכם אדם שוכב עם אינפוזיה, ובלעדיה הוא לא יחיה. אבל על הצינור שבתוכו זורם החומר המחייה מותקנים שבעה מיליארד ברזים. כל אחד יכול לסגור את הברז שלו ואז, הסוף...
עוד מעט אנחנו נרגיש את עצמנו במצב מאוד לא נעים. ולא מתגלה לנו מראש חכמת הקבלה, שמסבירה איך להסדיר את החיים בתנאים החדשים. כי הכול הרי מגיע לצורך התיקון, השאלה היא רק איך להסתכל על העסק. אם אנחנו מלכתחילה יודעים, שהכול בא לשרת את החיפוש אחרי הקשר ההדדי הנכון בינינו, כלומר הערבות, אז גלגלי השיניים יסתדרו כמו שצריך ויסתובבו בכיוון הנכון, בהרמוניה ביניהם. יתרה מכך, האיזון ההדדי הזה יעזור להם להגיע לאיזון גם עם הכוח הכללי שנועל אותם למערכת יחידה, עם הבורא.
כך העולם יגיע לתיקון הרצוי.
מתוך שיעור מס' 3 בכנס בניו ג'רזי, 12.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
אל תפריעו לי בצינוק הנוח שלי!
איפה הקלאץ'?
בעצמך בחרת בקרקע שתגדל עליה!
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, משבר עולמי, ערבות, קבוצה |
סיבה ומסובב
שאלה: אי ההופכיות של חוקי הטבע נראית טוב מאוד על דוגמת האי האיטי. במשך שנים רבות זה היה איזור פורח עם אקלים נפלא ועם תשתית די מפותחת. אולם לפני חמש שנים אירעה שם רעידת אדמה והקהילה הבינלאומית השקיעה בשחזור האי טריליונים של דולרים.
האו"ם אירגן עזרה גלובלית, היה נדמה שהכול יהיה בסדר והחיים באי יחזרו למסלולם, אך התברר שאפילו אותם המשאבים העצומים שהושקעו שם, לא יכלו למנוע את התוהו ובוהו וההרס.
כל זה מהווה דוגמה מובהקת, שאם עוברים נקודה מסוימת, הטבע האנושי הופך כבר לבלתי הפיך.
תשובתי: זה רק מאשר שוב, שתחילה חייבים להתחיל בחינוך האוכלוסייה. ורק לאחר מכן, במידת החינוך, לקדם אותה הלאה לבניית שיתוף פעולה חברתי חדש. את הבעיה של האי האיטי לא ניתן לפתור בהזרמת כספים פשוטה. אם לא היו נותנים כספים, תושבי האי לאט לאט היו יוצאים מזה בעצמם.
שאלה: לא כל האי ניזוק מרעידת האדמה. אבל אלה שנשארו להם בתים והם יכלו להתקיים מדייג, עברו לערי האוהלים של האו"ם ששם שנתנו אוכל בחינם. משפחות המאפייה השתלטו על כל האי. כוחות האו"ם נעים רק ביום ורק בטנקים מפני שבכל מקום ישנם שודדים. והשודדים והעבריינים האלה מחסלים כל ניסיון של האי לצאת מהמצב שנוצר.
תשובתי: אותו הדבר עשו פעם עם אפריקה.
אני חוזר, שבתחילת כל השינויים חייב להיות חינוך, שיטת חינוך כוללת. אם אנחנו לא רוצים שהאנושות תתקדם קדימה על ידי משברים, מלחמות עולם אכזריות, אז בראש ובראשונה אנחנו צריכים בעצמנו לארגן מערכת חינוך!
אתה אומר שהסיבה לכול היא המשבר, וכתוצאה מכך אנחנו צריכים לשנות את טבע האדם והחברה, לעשות אותם אינטגרליים ומקושרים הדדית.
אני סבור שכאן אנחנו חלוקים בדעותינו, מה הסיבה ומה התוצאה.
מנקודת המבט שלי, הסיבה היא תנועת כוח הטבע שכל הזמן דוחף אותנו למצב אבולוציוני חדש. מאחר ואנחנו כבר עברנו את כל המדרגות האבולוציוניות הקודמות, עכשיו אנחנו עוברים לשלב הבא.
השלב הבא של האנושות זה האינטגרליות והגלובליות שלו. הטבע דוחף אותנו לאינטגרציה, להידמוּת אליו.
בדיוק כמו כל דבר אחר בטבע, שינויי הלחצים, שינויי הטמפרטורה, הכול נע לעקביות, לאנטרופיה, אז אותו התהליך מתרחש גם עם החברה האנושית. היא צריכה להתקדם לאינטגרציה, מפני שהטבע מאלץ אותנו לזה ולכן מזמין בנו היום את המשבר.
אנחנו לא הזמנו אותו, אלא הניגודיות של המצב החברתי הנוכחי שלנו, לאותו המצב שאליו אנחנו צריכים להגיע היא מורגשת על ידינו כמשבר.
מתוך שיחה "עיר ניסיונית, יציאה מהמשבר", 02.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
סימני התנועה לאינטגרציה
כאשר הכסף שולט
העבר לא יחזור יותר
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע, כסף, משבר עולמי |
לא איומים, אלא עובדות
מתוך שיעור בכנס ניו-ג'רזי
שאלה: איך אנחנו יכולים לעזור לאנושות לעשות צעד קדימה? כי אנשים ככלל, אינם שומעים לאלה שמדברים על הטווח הארוך.
תשובתי: להיפך, לא מדובר על תקופה ממושכת, אלא על צעדים שאליהם מחייבת אותנו המציאות הנוכחית. אנחנו לא מצרים על מה שיהיה, לא יוצאים בתוכחות ואזהרות מאיימות, לא נוזפים ולא מטיפים מוסר לעתיד. כבר עכשיו האנושות מצאה את עצמה במצב של חוסר אונים, ואף על פי שהאדם הפשוט עדיין לא רואה את זה, או שהוא שם לב לסימנים בודדים, אך מיום ליום האמת מתגלה לקהל יותר ויותר רחב.
סוף סוף כלי התקשורת החלו לדבר על כך, גם המדענים מודים בעובדות. לפני שבע שמונה שנים כולם צחקו כשאני דיברתי על משבר: "איזה משבר? ישנן בעיות, אבל האם מגיעה השבירה? האם מצפה לנו קריסה? להיפך, ההתפתחות נמשכת, הכול בסדר". והנה היום מתברר שקיים משבר, אבל מה לעשות איתו, לא ברור, למרות שמסתירים את זה.
באופן כזה, אנחנו לא מדברים עם האנשים על עתיד מעורפל, אלא על מחלה נוכחית ואנחנו רוצים לתת להם תרופה. עד כמה שהם מרגישים את עצמם "חולים" ורוצים להתרפא, במידה הזאת הם מוכנים לחשוב על זה ולתפוס את המסר שלנו. כאן העיקר זה להבין שאנחנו הולכים בעקבות ההיגיון ומדברים לעניין, שזה באמת לטובתם, ללא שום כוונה זדונית ורווח מצידנו. מדובר על דברים שאיתם כבר מסכימים מדענים, פסיכולוגים, סוציולוגים, כלכלנים ואפילו פיננסיסטים. זה לא סתם מחשבות של מישהו, אלא בירור מדעי מפוכח.
צריך רק למצוא שפה ברורה, גישה נכונה, כלומר, לבנות תקשורת עם הקהל הרחב. כי אנחנו מאוד רחוקים ממנו, מאוד גבוהים. אולם בכללות, האנשים כבר מוכנים ל"זריעה" של הידע שלנו.
מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי" בכנס, 11.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
שנה מכרעת
מה זה אומר לשנות את העולם?
תן לאדם את מה שהוא מוכן לקבל
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, כנסים, משבר עולמי, פוסטים נבחרים |
משפחה גדולה סביב שולחן עגול
אנחנו לא נוכל בשיטות הישירות לעצור את המגמה של פירוק המשפחה. אילו אמצעים שהמדינות המפותחות ישקיעו כדי לעורר את גידול הילודה, שום דבר לא יעזור.
ככל הנראה זהו חוק טבעי של ההתפתחות שלנו, וקודם כל צריך להבין, מה הטבע רוצה מאיתנו? בשביל מה הוא פיתח אותנו דור אחר דור, בכך שהעלה אותנו יותר ויותר גבוה מעל לדרגה הבהמית? אם חוסר הרצון להקים משפחה וילדים, זו הכוונה הפנימית של האדם, אז אי אפשר להיאבק בזה.
צריך רק לברר, לֵמה הטבע בכך דוחף אותנו? הטבע דורש שאנחנו נהיה מאוזנים, מקושרים, אינטגרלים, מחוברים זה עם זה, בכך שמגלה לנו את התלות הכוללת שלנו. היום כל מדינה תלויה במדינות אחרות באספקת המזון, הבגדים, החשמל, כל הדרוש לחיים.
הטבע לוחץ עלינו, בכך שמכריח להרגיש כזאת תלות מוחלטת שלנו זה בזה, כאילו שכולנו משפחה אחת.
ולמרות הרצון שלנו לברוח מהמשפחה ולהשתחרר מכל ההתחייבויות, הלחץ הכללי פועל בכיוון ההפוך. מצד אחד, הטבע כאילו נותן לנו לברוח מהמשפחה הקטנה והרגילה. ומצד שני, הוא לוחץ עלינו מכל הכיוונים, את כולנו יחד בתוך מלחציים, ומחייב להרגיש שאנחנו תלויים זה בזה.
הוא כאילו אומר, שאנחנו כבר לא משפחה קטנה, שחיה בבית אחד, אלא משפחה אחת גדולה מסביב לכל כדור הארץ. המגמה הזאת נראית לנו מוזרה מאוד, ואנחנו בינתיים לא מבינים מה היא מסמלת ואיך לחיות איתה.
אני מטייל הרבה בכל רחבי העולם ורואה שבכל המדינות מתפתחת תרבות אחת, השפה האנגלית, שהפכה לשפה בינלאומית, האנשים, המזון, הבגדים הופכים להיות זהים, העולם נעשה "עגול". מופיעה כזאת תלות, כמו במשפחה. כלומר אנחנו משנים בהדרגה את התא המשפחתי הקטן לגדול.
עוד מעט כל האנושות תתחיל להרגיש את עצמה בצורה כזאת. לזה מאוד מסייעים כלי התקשורת, האינטרנט, הרשתות החברתיות. לכן אנחנו לא יכולים להיאבק בתופעה הזאת, אפילו שהיא מתרחשת נגד הרצון שלנו. להיפך, אם אני אתנגד לתהליך הזה, אז רק אזמין על עצמי אי נעימויות, כי הטבע בכל מקרה ינצח. אנחנו נמצאים תחת מכבש ההתפתחות שמחייב אותנו להתקדם.
וככל שאני אבין טוב יותר את התוכנית של הטבע ואעזור לה בעצמי, כך אני אתקדם מהר יותר ובצורה נעימה, כמו ילד טוב ששומע להוריו.
לכן, במקום להתנגד למשבר במשפחה באופן ישיר, צריך להבין את המגמה הזאת ולראות איך אנחנו יכולים לפעול בצורה הטובה ביותר בתנאים האלה. אחרת, אנחנו בכל מקרה לא נוכל לעשות שום דבר. אם לאדם אין רצון להתחתן, אנחנו לא נוכל להכריח אותו בכוח.
נוצרת תלות אחרת לחלוטין, ואנחנו צריכים ללמוד מהטבע, לֵמה הוא מוביל אותנו. ככל הנראה הוא מוביל אותנו לחיים חדשים, למדרגת התפתחות חדשה, שאותה אנחנו עדיין לא מכירים. אם כל העולם מקושר בתלות אינטגרלית, אנחנו קודם כל חייבים לשנות את הטבע שלנו: להפסיק להיות אגואיסטים, ולקבל את כולם כמשפחה אחת גדולה, לשבת מסביב לשולחן עגול אחד.
יוצא, שעכשיו יש לי משפחה ענקית, שתלויה בי ואני תלוי בהם. וזה, ככל הנראה, כדי שאדם יוכל להתעלות במקצת ולא להסתכל פנימה לתוך המשפחה העצמית שלו, היחידה שנמצאת במיקוד שלו, אז הטבע מונע ממנו את הרצון הטבעי למשפחה. זה מה שמתרחש בימינו. יכול להיות שזה יעזור לאדם להתעלות במקצת ולהסתכל על כל העולם, בכך שיתחיל לאט לאט להבין שכל העולם הוא משפחה אחת.
מתוך שיחה מס' 19 על החיים החדשים, 02.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
פתיתי השלג הראשונים של החורף הדמוגרפי
חזרה ארוכה הביתה
משפחה על בסיס רוחני משותף
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע, על זוגיות |
מעמידים את החברה על מסילה חדשה
בטבע קיימים שני כוחות: כוח הקבלה, האגו שלנו, וכוח ההשפעה. בעיקרון, הם אלה שיוצרים את החיים. ככל שהשילוב ביניהם הוא יותר הרמוני, ככל שהם מתחברים ביניהם בצורה נכונה ומתאזנים ביניהם, כך החיים שלנו הם יותר טובים, רגועים, מתקדמים ונכונים.
והנה, היום כוח הקבלה, כוח האגו שלנו מפסיק לעבוד. כתוצאה מזה, בכל תחומי החיים אנחנו מרגישים ייאוש, הופכים להיות אדישים לכול ממש.
וכאן, מתוך מחקרים מדעיים יותר ויותר בבירור מתגלה הפתרון: להחליף את חומר הדלק, לשים מנוע חדש שיעבוד בעזרת הכוח השני, כוח ההשפעה. שדווקא הוא יתעלה בעינינו, כדי להוביל ולדחוף אותנו קדימה. ואילו כוח הקבלה יהיה משני, כוח עזר.
בזמנו החברה האנושית עלתה מהרצון הפשוט לקבל לרצון להשפיע על מנת לקבל. הודות לכך אנחנו פיתחנו השכלה, תרבות ובמיוחד מסחר ותעשייה. בתורה העיקרון הזה מנוסח כך: "לכו ותתפרנסו זה מזה". אני נותן למישהו אחר והוא נותן לי, וכל אחד מרוויח יותר ויותר. באופן כזה, כוח ההשפעה שימש עד עכשיו כאמצעי לקבל יותר.
אבל עכשיו, ככל הנראה, אנחנו עוברים לפרדיגמה אחרת. כוח ההשפעה כבר יהפוך עבורנו ליסוד של החיים ולא ישמש כאמצעי, בעוד שכוח הקבלה להיפך, יהפוך לאמצעי. מקודם אנחנו קיבלנו על מנת לקבל או שנתנו על מנת לקבל, ועכשיו אנחנו עוברים למגמה חדשה, ליחסים חדשים, לקשר חדש בינינו, למצב של להשפיע על מנת להשפיע ולקבל על מנת להשפיע. אנחנו פשוט מחליפים את התפקידים של שני כוחות הטבע: הראשי והמשני.
בהתאם לזה, אנחנו צריכים ליצור מנוע חדש שיעבוד על כוח ההשפעה. למנוע הזה תהפוך החברה האנושית. היא תצטרך לדאוג לשינוי של כל אדם וכל חברה בכללותה. לשם כך לא צריך לשנות את התעשייה והמדע, אלא צריך דווקא לשנות את האדם, את היחסים ההדדיים בינינו. ואז הכול יסתדר.
כדי לשנות את האדם, אנחנו קודם כל צריכים לתת לו השכלה חדשה, להסביר מי אנחנו, איך התקדמה ההתפתחות שלנו בעשרות אלפי השנים שעברו, איך אנחנו צריכים להתפתח עכשיו, באמצעות מה מתממשים השינויים, מה הם בדיוק השינויים ואיך הם יקיפו בכללות את כולם וכל אחד אישית, בקנה מידה אזורי, מדיני וגלובלי של כל הציביליזציה. ההשכלה הזאת תתבסס על מחקרים של המון מדענים וחוקרי הטבע, הסובב והאנושי.
חוץ מזה, אנחנו צריכים גם לפתח את תחום החינוך. צריך להבין, באמצעות מה אנחנו נשתנה, איך נגיע לכך שכוח ההשפעה ולא כוח הקבלה ישרה בנו וידחוף אותנו קדימה. איך אפשר ליישם את השינויים האלה באדם ובחברה? בעזרת אילו אמצעים? באיזה סדר? איך להקיף בצורה נכונה את הילדים, המבוגרים, הנשים והגברים, בכך שמתחשבים בשינויי המנטליות, הדתות, המסורות וכדומה. לפנינו עבודה רבה.
לא במקרה אנשים נפרדים היום מעבודה קשה וחסרת תועלת. הם משתחררים לעבודה חדשה, אמיתית, לשינוי של החברה האנושית. כמובן, שאנחנו לא נעמיס את כל הדאגות שלנו על 10% שעובדים, בדומה לאיך שזה מתרחש אצל הנמלים והדבורים, שמתחלקות ל"קסטות" ברורות לחלוטין.
לא, ככל הנראה, אנחנו נחלק בין כולם את העבודה שדרושה לקיום נורמלי. כולנו נעבוד שעה או שעתיים ביום, ויכול להיות שלא כל יום. העבודה הזאת דרושה כדי לשמור על חיי החברה בצורה הגיונית ובריאה, כאשר כל אחד מקבל בכבוד את מה שמגיע לו לקיום הגוף והמשפחה. ובמשך כל שאר השעות, אנחנו נצטרך לעסוק בשינוי של עצמנו, של כולם ושל כל אחד.
כך אנחנו נגיע לחינוך חדש, לתרבות חדשה, לתוכן חדש של כלי התקשורת, לתעשייה חדשה של חומרי אודיו ווידיאו, לסרטים ולטלוויזיה חדשים, למוזיקה חדשה, לספרים ועיתונים חדשים. כל זה יתמלא בחומר עזר, שמסייע לשינויים באדם ובחברה. כי זהו בעיקרון התפקיד הראשוני שלנו: היום חשוב יותר מכול, לשנות את האדם ולהסדיר את החיים.
במטרה זו, אנחנו כבר ניגשנו ליצירת סדרה של ספרים, וכמו כן לכל מיני סוגי תכני מדיה: קליפים, קטעי וידאו, סרטים, כל מיני סוגי חומרים לילדים ולמבוגרים. תכליתם היא לקרב את האדם לאותם השינויים שאותם הוא יצטרך לעבור.
מתוך שיחה מס' 20 על החיים החדשים, 28.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
כאשר המנוע "מתעטש"
אדם חדש לעידן חדש
נקודת מפנה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע, משבר עולמי |
לידה של דבר חדש
בעולם הגלובלי הנוכחי כולנו מקושרים זה עם זה בעל כורחנו, והמצב הזה כרוך בסכנה, מפני שיכול להזמין התפוצצות, מלחמת עולם. על זה כבר מדברים וכותבים הרבה, אך לא נמצא פתרון.
אם כבר האגו סיים את התפתחותו ולא מעורר אותנו יותר להתקדמות, אז הלחץ שמרחיב את המערכת האינטגרלית בתנאים של התלות ההדדית הכוללת, יכול להביא אותנו לכל דבר אפשרי. ואז נהיה מוכנים להכול, העיקר לקרוע את הקשר הזה. זאת היא הייחודיות של זמננו.
אלפי מחקרים מדעיים מראים, שהשגנו נקודת התפתחות מיוחדת וחסרת תקדים בהיסטוריה של האנושות. בעבר האגו הגדל כל הזמן דחף אותנו מאחור, ואנחנו ידענו שהחיים יחייכו, שאם לא לנו עצמנו אז לילדים שלנו. אבל היום כבר איננו מצפים שהילדים שלנו יחיו יותר טוב מאיתנו. להפך, בקרוב אנחנו נרוקן לגמרי את אוצרות הטבע, נזהם את הסביבה, נשאיר את עצמנו ללא מי שתייה ואוויר נקי. בסופו של דבר, אין לנו יותר לאן להתפתח.
המשבר הזה הוא נקודת המהות של האנושות החדשה. לא במקרה ביוונית העתיקה המילה "משבר" (κρίσις) מסמלת לידה, רגע המפנה, שממנו מתחילים חיים חדשים. ולכן, בכך שאנחנו בוחנים את המצב הנוכחי, עלינו להבין: אז מה כאן חדש? מה מתגלה לפנינו?
כל הבעיה טמונה בכך, שעד עכשיו אנחנו התפתחנו באמצעות כוח שלילי אחד, שעיצב בתוכנו צרכים ודחף קדימה למימושם. חסר לנו הכוח השני, החיובי, המושך, המאחד. בטבע שלנו, במהות האנושית הכוח הזה אינו קיים. מה שלא נעשה, הכול נועד רק להפקת תועלת אישית, לניצול האחרים לטובת עצמנו.
אז מאיפה אנחנו יכולים לקחת את הכוח השני? הרי הגוף שלנו, ובכלל כל מערכות הטבע, בנויות על שיתוף פעולה של שני כוחות מנוגדים: פלוס ומינוס, חום וקור, לחץ וואקום וכולי. בטבע הדומם, הצומח והחי, תמיד אחד עומד כנגד השני והחיים מתפתחים דווקא בדרך של איזון שני הכוחות האלה, בהרמוניה ביניהם, בקליטה ופליטה נכונה. אבל בדרגת ה"אדם", ודרגת ההכרה והתודעה שלנו הכוח החיובי לא קיים, אלא ישנו רק הכוח השלילי: אני כל הזמן רוצה להשתמש במה שאני רואה ולקבל את מה שמרגיש בו חיסרון.
אנחנו נמצאים היום בשיא המגמה הזאת. ובנקודה הזאת אנחנו צריכים להגיע להכרה של חוסר הכוח השני החיובי. הוא לא יבוא אלינו בצורה אינסטינקטיבית, באופן טבעי, אלא את הכוח הזה אנחנו צריכים לפתח בעצמנו.
מדענים רבים חוקרים את הבעיה הזאת. במכון ה- ARI אנחנו שומרים על מגע עם מאות ואלפי מומחים מכל רחבי העולם. הם כולם תמימי דעה לגבי השאלה הזאת, ללא הכוח החיובי אנחנו לא נצליח להמשיך את הדרך קדימה. אך היכן אפשר למצוא אותו? והתשובה היא פשוטה: האדם בעצמו צריך לייצב את המקור שלו, בכך שבונה חברה חדשה. ידוע שאנחנו מתפתחים באמצעות הסביבה. ילד שגדל ביער, יגדל להיות כמו חיה ולא יתפתח לאדם. ולכן, באיזו סביבה אנושית שנמקם אותו, זאת התוצאה שנקבל. זאת הסיבה שאנחנו כל כך דואגים עם אילו חברים משחקים הילדים שלנו, לאיזה בית ספר הם הולכים, עם מי הם מתראים. החברה מעצבת אותנו.
כלומר, אם אנחנו צריכים היום ליצור אדם חדש שחי בהרמוניה עם האחרים, אז צריך לארגן עבורו סביבה חדשה ונכונה, שתקנה לו צורת חשיבה אינטגרלית שמבוססת על השפעה ולא על קבלה.
היום, כאשר הקשר ההדדי הגלובלי מתגבר, אנחנו כבר מרגישים את הקשרים שלו ביחסים בין המדינות. ובעתיד גם הלחץ החברתי ילך ויגדל. ולכן אנחנו פשוט נאלצים לדאוג לעצמנו.
כאן הכול תלוי בכך, איך נארגן את הסביבה. אף אחד לא מרוצה מהמצב הנוכחי. בכל מקום מחריפים העימותים, הייאוש הולך וגובר. אין ברירה אחרת, הגיע הזמן לפתח לעצמנו שיטה של חינוך אינטגרלי, למשוך את הכוח החיובי, ואז אנחנו נגלה שהמשבר הנוכחי מגלה את השליליות דווקא כדי שאנחנו נעמיד מולו את החיוביות. כך החברה (בכל קנה מידה, עד לכלל עולמית), בדומה לכל חלקי הטבע תתבסס על שני הכוחות: חיובי ושלילי. ושם באמצע, בקשר, באיזון ביניהם אנחנו נמצא חיים חדשים של דרגת ה"אדם" האמיתית.
אנחנו נרגיש את ההרמוניה שקיימת בטבע ונסתרת מאיתנו בגלל שאנחנו עובדים רק עם כוח אחד. בכך שאנחנו מתעלים מעל לטבע ה"דומם", ה"צומח" וה"חי", ועובדים בדרגת ה"אדם", בכך שרוכשים באופן עצמאי את הכוח החיובי ומאזנים אותו עם הכוח השלילי, אנחנו נעשה היכרות עם המערכת המושלמת של הטבע ונגלה את אותם הכוחות שמנהלים אותנו מאחורי המסך של החומר. פתאום תתגלה לנו המערכת הענקית הזאת, שיצרה את החיים ושמנהלת אותם בדרך של אבולוציה. ואנחנו כבר נתפתח באופן הכרתי ותודעתי, בכך שאנחנו מגלים את הכוחות האלה ומתקדמים יחד איתם.
באופן כזה, המצב הנוכחי שלנו הוא ממש לידה. והכול תלוי בנו, האם נצליח לארגן לעצמנו את החינוך האינטגרלי. לא במקרה המשבר הנוכחי הוא גלובלי ורבגוני: הוא כולל את כולם ואת הכול, ובתור פיצוי אנחנו צריכים למצוא את נקודת האיזון הכוללת.
אז אנחנו נרגיש את עצמנו באמת מאושרים. כי אנחנו הרי נתחיל לגלות את הנצחיות שמסתתרת בטבע, ונרגיש את עצמנו בדרגת "אדם", שאינה תלויה בגוף שלנו. בתוך ההכרה שלנו אנחנו נתעלה מעליו ונגלה לעצמנו את "שכבת המידע" של הטבע שמנהל את כל היקום. מדענים רבים מדברים היום על זה, במיוחד אלה שעוסקים בפיזיקה קוונטית.
בסופו של דבר החינוך האינטגרלי יגלה לנו אופקים חדשים במדע, בתרבות, בחברה ובמשפחה. בכך אנחנו נרכוש וניצור מרחב חדש של כל החיים שלנו ונספק לעצמנו עתיד טוב יותר.
מתוך ההרצאה בצ'ילה, 01.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
לגדול במעגל של חברים
שכבת המידע של המציאות
התוכנית העליונה ממתינה להשתתפותך
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע, כנסים, משבר עולמי |
מהפך רוחני
שאלה: התהפכות העובר ברחם האם מתרחשת כתוצאה מפעילות של אינסטינקטים פיזיולוגיים. על ידי מה מתרחש המהפך הפסיכולוגי? כיצד המנגנון הזה פועל?
תשובתי: קודם כל, בלידת העובר קיים לחץ מצד האם, אלה כוחות הדחייה, מה שנקרא "צירי לידה", וגם מצד העובר. גם העובר בצורה מסוימת מסייע לתהליך הזה ונע קדימה.
לידה היא תהליך רציני ומורכב מאוד, הייתי אומר, אפילו טראגי במובן מסוים, המאיים על שניים: על האם ועל הילד.
אותו הדבר גם כאן. במקרה שלנו צריכים להיות כוחות דחייה רציניים מאוד, והטבע דאג לכך שידחפו אותנו בעזרת משברים שונים: משפחתיים, אישיים, חברתיים, כלכליים, אקולוגים ועוד, בכל מה שאנחנו עסוקים בו, כלומר, בכל מה שהרחם שלנו מורכב ממנו.
בעולמנו של היום הכול בהדרגה הופך להיות נגדנו. אלה הכוחות הדוחים, "צירי הלידה".
הם עדיין לא הגיעו לשיאם, אך השיא קרוב. אנחנו רואים את זה לפי איך שעובדים כל המשברים, ועכשיו התחיל להתפתח המשבר הכלכלי האחרון שמאיים על חיינו בצורה מוחשית. כך שמצד אחד אנחנו כבר מתקרבים לשלב הסיום, אנחנו קרובים ללידה, ומצד שני, במצבנו הנוכחי לא נוח לנו בתוך עצמנו. אנחנו שוקעים בסמים, בדיכאון, בבעיות שונות. אנחנו לא רגועים, לא נוחים מבפנים. לא רק שהעולם סביבנו הוא כזה אלא אנחנו בעצמנו לא יכולים למצוא בתוכנו את הרוגע. אפילו אם העולם היה הופך לרגע לאדיש, בכל זאת לא היה משתנה בנו כלום כי בתוכנו אינספור קונפליקטים, לחצים, שמתוכם אנחנו רוצים "לקפוץ", רק שאיננו יכולים לעשות זאת.
אם הקונפליקטים הפנימיים הללו והלחץ יגיעו לאינטגרציה, יתאספו בינינו לכוח אחד, אנחנו נשלים את הלחצים של האם במאמצים משלנו, וכמובן נוכל להיוולד בדרגה החדשה - בדרגת ה"אדם".
את כל זה ניתן לרכך לא על ידי מיילדות ורופאים אלא בעזרת כוחות העזר של החברה: על ידי דעת החברה, השפעת החברה.
זה קורה כאשר אנחנו מתאספים יחד לדמות האחת הזו שצריכה להיוולד, ומבחוץ החברה דואגת לגרום לאינטגרציה, לחיבור של כל הכוחות האלו סביבנו, לדון בהם, להסביר, לברר, ובתוך עצמו האדם מתחיל להבין את התהליך הזה. זה גם שייך לחינוך, כשאנחנו דנים מה בדיוק העבודה שלנו, ההיסטוריה שלנו, המטרה שלנו, המשמעות של כל הסכסוכים הללו, לא רק סיבתם אלא משמעותם, כדי להביא אותנו למצב שבו כולנו, כעובר אחד בתוך אם אחת, בתוך הטבע, שיוצא מתוכה החוצה לדרגה הבאה. היא רוצה להוליד אותו והוא בעצמו צריך לעזור לה בכך.
עזרתנו לטבע היא מהותית. היא זאת שמבחינה בין לידה טראגית שלנו ללידה טובה, קלה, מה שנקרא "מעבר במי האם".
מה הפירוש של "מים". מים זו פעולה מרככת. כשאנחנו שואפים לכך ברצון, אנחנו יכולים בקלות לחצות את הנהר, לעבור מהפך טבעי, רוחני, פסיכולוגי.
הערה: האם החלק של האדם כעובר בתהליך הלידה הרוחני הוא השתתפות אקטיבית בקבוצת הלימוד האינטגרלי?
תשובתי: זה חייב להיות בקבוצה כי הקבוצה מהווה עובר! לא אדם אחד (הוא לא יכול להיוולד) אלא דווקא חיבור אינטגרלי של בני האדם ביניהם, כשאנחנו מכינים אותם ללידה.
בתחילה מתעצבות קבוצות קטנות, לאחר מכן קבוצות גדולות, הרבה קבוצות. כשהאנשים מתחילים להבין זה את זה הם הופכים לאדם אחד בקבוצה, וכל קבוצה מהווה ביחס לקבוצות האחרות אישיות נפרדת, וכך הן מתחברות, כמו תאים לאיברים, והאיברים - לגוף אחד.
מתוך שיחה מס' 9 על החינוך האינטגרלי, 15.12.11
ידיעות קודמות בנושא:
כדי להיוולד מהר יותר
להיוולד ברוחניות ללא ניתוח קיסרי
יום ההולדת של האדם
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע, משבר עולמי |
הקופים יודעים לאהוב, והאדם לא?
לא במקרה החברה האנושית הופכת להיות יותר דחוסה, יותר סגורה והומוגנית. ככל הנראה, זהו תהליך טבעי, מתוכנן בהתפתחות שלנו. אנחנו יכולים להתבונן בו מהצד, לחקור אותו, לנתח, אך זאת עובדה. לא משנה אם אנחנו רוצים או לא רוצים, קיים תהליך מסוים של התפתחות הטבע שלנו, אותו אנחנו נאלצים לעבור. והצורות הללו אמורות להתגלות.
לכן, אין לנו ברירה, וכנראה עלינו לעצב חברה יותר קשורה, ידידותית, חמה, שמתבססת על השתתפות ותמיכה הדדית. כל המקורות העתיקים, כל הדתות והאמונות טוענות שבסופו של דבר אנחנו אמורים להגיע לאהבה.
אותו הדבר אומרים האנשים שחיים הרחק מהציוויליזציה, בטבע. הם מרגישים אהבה מצד הטבע, את הדאגה שלו כלפי כל מה שנמצא בתוכו. ואנחנו, ביחס האגואיסטי אחד כלפי השני, במבט דרך המשקפיים האגואיסטיות, לא מרגישים את האהבה הזאת.
פעם שוחחתי עם ג'יין גודאל, שחיה במשך 17 שנים בקרב קופים בג'ונגל וקיבלה פרס נובל עבור המחקרים שלה. ושאלתי אותה: "מה התחושה העיקרית שאת חווית מחייך בקרב הקופים, ביער, במקום שאין אף אחד, והם מוכנים לקבל אותך כאחת מהם?", והיא ענתה: "אהבה. זה מה שהרגשתי ביניהם. אמנם הם כל הזמן מבררים את הבעיות שלהם, וכאילו צועקים, אך כל זה רק כדי לעורר אהבה. ואותו הדבר התחלתי לגלות בעצים, ביער, בשמיים, באדמה..."
אני עם ג'יין גודול, פורום ארוסה, שווייץ, 2006
זה מה שהיא גילתה אף על פי שהיא לא רגשנית באופייה. בן אדם שהיה חי כל כך הרבה שנים בג'ונגל ושהגיע לשם מג'ונגל אחר, ג'ונגל אמריקאי של אבנים, לאט לאט מגלה שכל הטבע מלא באהבה.
וכאן אנחנו באמת נתקלים בבעיה גדולה. כל הדתות, כל האמונות, כל סוגי הזרמים הרוחניים - כולם אומרים פה אחד, שהאדם חייב להשיג את האיחוד הכללי. אם לא אהבה, אז לפחות יחסים טובים שבלעדיהם האנושות לא תוכל להמשיך להתקיים.
כנראה בשביל זה אנחנו עוברים את התהליך הזה: כדי שנרגיש בו נחיצות, שנרצה להגיע לאהבה, לפתח יחסים חדשים. הרי אי אפשר להכריח לאהוב. אני יכול לקנות הכול תמורת תשלום, חוץ מאהבה. יש אפשרות לקבל יחס טוב, שירות תמורת כסף, אבל אהבה זה רגש מאוד מיוחד, שקיים בנפרד מכל שאר הרגשות האנושיים.
נניח, שנהיית חשוב עבורי, מפני שדרכך אני מכיר, מבין, משיג משהו חדש בחיי. אתה הופך להיות יקר בשבילי באותה המידה כמו הדבר שאני רוצה להשיג בעזרתך. כך נוצרים בינינו יחסים טובים.
אנחנו יכולים להתחיל ביחסים כאלה אחד כלפי השני כשאנחנו זקוקים באמון הדדי. מכיוון שאני זקוק לך ואתה זקוק לי, נוצר אמון הדדי בינינו שקובע עד כמה אני יכול לסמוך עליך. אבל אם אחר כך פתאום יופיע מישהו שישלם לך יותר, או שיביא לך מילוי יותר גדול, באותו הרגע כל האמון שלך והנאמנות יתפוגגו.
לכן אנחנו עכשיו מגיעים למצב מיוחד מאוד. ההתפתחות שלנו גורמת לנו להרגיש שאנחנו תלויים אחד בשני וחייבים ליצור בינינו יחסים וקשרים טובים, עד כדי שנאהב זה את זה! אחרת לא ייווצר אמון נכון שנדרש כדי להגיע לחיים טובים יותר.
מתוך שיחה מס' 6 על "החיים החדשים", 03.01.2012
ידיעות קודמות בנושא:
איך להמיס את החישוב הקר
פרידה מהאגו
בשבי האגואיזם
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע, פוסטים נבחרים |
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר