הסביבה קובעת את התודעה
ידיעה: פסיכולוגים וסוציולוגים הניחו מזמן שהתנהגות א-סוציאלית יכולה להתפשט בדומה לאפידמיה. אולם התיאוריה הזאת הייתה ונותרה עד עכשיו במחלוקת. הניסויים הראו שאנשים מפרים את נורמות ההתנהגות לעיתים קרובות יותר כשהם רואים שגם אחרים נוהגים כך. ולאמרה "דוגמה רעה מדבקת", קיים פירוש רחב, כשהאנשים רואים שמפרים את אחד הכללים המקובלים, הם מרשים לעצמם להפר גם נורמות אחרות.
לפי ה"תיאוריה של החלונות השבורים" של ג' וילסון וג' קלינג (1982 Broken windows), אם מישהו שבר את החלון בבניין, ואף אחד לא החליף ושם במקומו חלון חדש, בקרוב לא יישאר בבניין אף חלון שלם, ואחר כך תתחיל ביזה.
במילים אחרות, סימנים בולטים של אי סדר וחוסר שמירה על נורמות התנהגות מקובלות על ידי בני האדם גורמים לסובבים גם לשכוח מהכללים ולנהוג בחזירות. כתוצאה מתגובת השרשרת הזו, גם שכונה עירונית אמידה יכולה להפוך במהרה למאורת פושעים שבה האנשים מפחדים לצאת לרחוב.
הערתי: הסביבה מעצבת את התודעה בכול, ולאחר מכן גם את פעולות האדם, ואין בכוחו להתנגד לסביבה שלו. האפשרות לעצב את עצמנו לפי רצוננו והחלטתנו מסתכמת בחיפוש אחר סביבה מתאימה שתעצב אותנו. כך שחופש הבחירה קיים דרך הבחירה מי "מפסל" אותך.
ידיעות קודמות בנושא:
המודרניזציה של המוסר
ההיענות היא אמצעי להארכת החיים
תשאילו לי את תכונת האהבה
להשאיר תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, משבר עולמי |
בונים סביבה עבור כולם
לא קיימים לוחות זמנים ומרווחי זמנים מדויקים שהוקצבו להתפתחות, לשכנוע, לניתוח, לתיקון עצמי, כדי שמאגואיסטים נהפוך לאלטרואיסטים חדורי אהבה והשתתפות זה כלפי זה. לא צריך להמתין לתאריכים כלשהם או לחילופי הדורות. השינויים יכולים להתרחש במהלך החיים של הדור שלנו. הכול תלוי בנכונות האדם, עד כמה הוא רוצה להשתנות.
כפי שידוע לנו, מתוך מאמר "החרות", הרצון שלנו תלוי לחלוטין בסביבה. אנחנו צריכים לעבוד כולם ביחד. האדם לא יכול לעבוד על עצמו ולשכנע את עצמו במשהו, זה לעולם לא יביא לתוצאות טובות. להפך, עלינו לבנות סביבה, חברה, שהיא תשפיע עלינו – ואז כל אחד ישתנה.
אז קדימה, לבנות סביבה טובה עבור כולנו! בעזרתה אנחנו נשתכנע בנחיצות של הדרך הזאת ונרצה מהר מאוד להשתנות, כדי שהערבות ההדדית תחבר בינינו. על ידי זה הסביבה תשפיע עלינו בעוצמה כזאת שהשינויים יקבלו קצב מסחרר. הרי הם בכלל לא תלויים במסגרות הזמניות שלנו.
הטבע ה"דומם", ה"צומח" וה"חי" התפתח במשך מיליארדי שנים. זהו תהליך התפתחות האגו, איננו אחראים עליו, אלא אנחנו רק מממשים אותו עוד ועוד במידת התפתחותו. אבל עכשיו עוצמת וקצב ההתפתחות בידינו. הכול תלוי בסביבה, ואני יכול בצורה מלאכותית לבנות אותה, לשפר כל הזמן, כדי שתהיה גדולה יותר, רחבה יותר, חזקה יותר בהשפעתה. לשם כך נחוצים לי אומנים ומדענים, סוציולוגים ופסיכולוגים. אני צריך להשתמש בכל מה שקיים באנושות, כדי לעורר על עצמי השפעה גדולה ככל האפשר. אז עוד בחיי הדור הזה, אנחנו נדע חיים מאושרים ונראה את הטוב שאנחנו משאירים לילדינו.
אם בהקשר הזה נערוך חלוקה של הרצונות האנושיים, אנחנו יכולים לומר שבאופן כללי הם מתחלקים לשני חלקים:
- הרצונות הפרטיים השייכים לאדם עצמו
- הרצונות החברתיים
את הרצונות הפרטיים מוטל על האדם להגביל במסגרת התיקון, במידה הנחוצה לחיים נורמליים. ואת הרצונות החברתיים להפך, צריך לפתח ככל האפשר, החל ממעגל חברים מצומצם ביותר, ואחר כך להרחיבו, עד שבעזרת השפעת הסביבה אני אפתח את עצמי עד לרמה של יחסים טובים, השתתפות, אחריות, ערבות הדדית ואהבה כלפי העולם כולו.
כאן יש להבין שבשלבים האלה, על ידי היציאה מתוכי, מתוך האגו שלי, וספיגת יחס הדדי עם מעגלים רחבים יותר באנושות, אני רוכש יותר חכמה ורגש. אני כולל בתוכי את כולם ובזכות זה מרגיש את כל המציאות, את כל הטבע. בצורה כזאת אני פותח לעצמי מציאות חדשה, אמת חדשה – וחי בה, אני יוצא מתוכי ומרגיש את כולם. ואלה הם החיים ברמת האדם שהטבע הכין לנו. על ידי זה אנחנו מממשים את עצמנו בצורה הנכונה כאן, בעולם הזה.
מתוך שיחה מס' 11 על "החיים החדשים", 09.01.2012
ידיעות קודמות בנושא:
דיבור, מחשבה, מעשה
הסביבה היא כמו מורה
להגיע למהות
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע, פוסטים נבחרים |
החיבור הוא כמו אגרוף מכווץ
בעולם שלנו אין כל כך הרבה אנשים שבהם התעורר הניצוץ הרוחני, ה"נקודה שבלב". הם נמצאים במיעוט בהשוואה לשאר בני האדם, שנמשכים רק לטובות ההנאה הגשמיות של העולם הזה.
אבל אם האנשים שמשתוקקים לגלות את הבורא, מתחברים, אז הם יכולים להשיג עוצמה, שעולה על העוצמה של כל שאר האנושות, מפני שיש להם כוח איכותי.
אפשר להיות גיבור בכמות וגיבור באיכות. ולאיכות יש חשיבות ועוצמה יותר גדולה מאשר לכמות. לכן, אם מתחברים עשרה אנשים שמבררים את המטרה ורוצים להשיג אותה, אז הכוח שנוצר על ידם הוא הרבה יותר גדול מהכוח החיצוני של החברה האנושית הגדולה, של כל מיליארדי בני האדם שמסביבם.
הוא עד כדי כך משמעותי יותר, שהם אינם מושפעים מהשפעת החברה הרחבה בעלת הכוח הכמותי. לכן, על ידי יצירת קבוצה לא גדולה, הם כבר יכולים להתקדם. כי האדם נופל תחת השפעת הסביבה. הבחירה החופשית היחידה שלו, היא בבחירת החברה המתאימה לו.
אם הוא כל הזמן יבטל את עצמו יותר ויותר בפני הקבוצה הקטנה הזאת, אז הוא יכול להיות בטוח שבדרך כזאת הוא יגיע אל המטרה. במידת הביטול העצמי שלו והחיבור עם החברים, בריכוז יותר ויותר גדול, הוא כל הזמן יתקרב אל המטרה. כי המטרה הרי נמצאת במרכז של הקבוצה הקטנה הזאת.
מתוך שיעור על מאמרו של רב"ש, 20.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
בואו נכיר את הבורא!
לבחור להיוולד
איפה הדמוקרטיה?
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
בואו נכיר את הבורא!
לעולם איננו יודעים מה יקרה ברגע הבא. לא ידוע לנו מה יהיה המצב הבא של החברה, של העולם. ישנם אנשים שמרגישים את זה. ישנם אנשים שחוזים זאת, ובצורה נכונה מאוד. קיימת אצלם ההרגשה של השכבה האינפורמטיבית הזו.
זה מצביע על כך שהיא באמת קיימת, שכל האינפורמציה, האנרגיה, התנועה, התוכנית, באמת קיימות. פשוט אנחנו משתתפים בתוכנית הזאת בצורה אוטומטית, בלתי מודעת. אנחנו לא רואים אותה לפנינו, לא רואים כיצד אנחנו פועלים בכל רגע, מה מתרחש איתנו, מה עלול להתרחש. רק מסיבה זו אנחנו מרגישים את עצמנו חופשיים.
ובאמת, זה לא חופש, אלא מצב בלתי הכרתי שאיננו מכירים עד כמה אנחנו מנוהלים.
אם נפנה לביולוגים, לפסיכולוגים, הם יאשרו שלמעשה אין לאדם שום "חופש בחירה". "בעל כורחך אתה נולד". אתה לא בחרת היכן, מי תהיה ומתי, באיזו משפחה, באיזה זמן יחנכו אותך –לא בחרת כלום. מתוך הנטיות הפנימיות שלך מהלידה, מתוך משפחתך, החברה שבה התחנכת, אתה בוחר את דרכך העתידית.
לכן כאן הכול כבר קבוע מראש אפילו על ידי אותם הנתונים שישנם בתוכנו וסביבנו. ולאחר מכן אתה פוגש, כביכול במקרה, את בן זוגך וכו'. כלומר, לאדם נראה שהוא כביכול חופשי, אך אם היינו עוקבים אחר עצמנו, היינו רואים שזה לא כך.
כך גם האדם שחי את החיים ומביט מגובה שנותיו על השנים שחלפו. הוא אפילו לא יכול להאמין שהוא זה שחווה את זה, שזה היה הוא, עד כדי כך הכול עבר בצורה אוטומטית. הוא פשוט שיחק כאן איזה תפקיד: משהו הניע אותו ולכן הוא נהג כך, אך אין בכך כלום ממנו עצמו. יוצא, שכוח הטבע המניע את כל זה, הוא קובע את הכול בצורה מוחלטת.
אולם אם כך נשאלת השאלה: "מהי משמעות של קיומנו? אם הכוח הגדול והחכם הזה נמצא בהרבה דרגות מעלינו בגדלותו ליצור, לברוא, להגשים, אז בשביל מה כל זה נעשה?!"
זאת אומרת, צריכה להיות מטרה, אחרת לא קיים שום בסיס לבריאה, לכך שמשהו בכלל יתקיים. אנחנו רואים מתוך חיי היום יום שלנו, שבכל זאת קיימות הסיבה, התוצאה, התפתחות של הסיבה והתוצאה. אנחנו אולי לא מגלים ולא רואים את כל זה, אך אנחנו רואים שבאופן כזה הכול נוצר.
אז מהי ההתפתחות של הסיבה והתוצאה שלנו שחייבת להיות מכוונת למטרה? לאן היא מובילה? העניין הזה, שהוא החשוב ביותר עד היום, לא מגולה על ידינו.
אז אנחנו ואתם, אלה ששואלים על המשמעות, על מטרת החיים, מקווים לגלות את המטרה הזו. בשביל זה אנחנו צריכים לגלות לעצמנו את הכוח הזה שמנהל אותנו וכל הזמן מוביל אותנו בגורל שלנו.
כיצד לגלות אותו? פשוט מאוד. צריך רק להתבונן בתשומת לב למה שמתרחש איתנו. אבל להסתכל לא כמו ילד קטן שרץ בחדרו כאילו אימא השאירה אותו והוא עכשיו לבד והוא יכול לעשות את מה שירצה. אבל אימא יודעת את כל מה שהוא עושה, והוא מרגיש את עצמו חופשי.
אם הילד הקטן הזה, כלומר אנחנו, נתחיל לתאר לעצמנו ולחשוב כיצד בכל רגע הכוח הזה מוביל אותנו, אנחנו מתוך החיים הרגילים שלנו נוכל להתחיל להרגיש אותו, לראות את הסיבות ואת התוצאות של מה שהוא עושה איתנו. באופן כזה צריך להכיר אותו, דרך תרגילים פסיכולוגים רגילים.
מתוך שיעור מס' 3 של הכנס בליטא, 24.03.12
ידיעות קודמות בנושא:
החיפוש אחר הרגש החדש
הכוח שממלא את כל היקום
להרגיש את הכוח שמנהל אותנו
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים |
האדישות מדאיגה
שאלה: האם ה"בחירה החופשית" היא הסכמה מרצון לחינוך האינטגרלי כדי להפוך להיות אדם אינטגרלי?
תשובתי: זה צורך הכרתי, אין שום דבר אחר. אף אחד אינו רוצה בזה כי כולנו אגואיסטים. אבל כאשר אתה מתחיל ללמוד, לראות לאן כל זה מוביל, אתה מתחיל להבין את החשיבות של המצב הבא, את ההכרחיות שלו, את הכורח שלו, וכל זה מתוך חיוביות. ועכשיו מהשליליות: ומה יקרה לי אם אני אעצום את העיניים? כמו ילד קטן שאומר: "זה לא קיים", כלומר, כאילו אם הוא לא רואה סימן שזה לא קיים.
אם אני ניגש להכול באופן הכרתי, אני רואה אילו ייסורים נוראיים בכל הרמות הוכנו עבורי כדי לדחוף אותי לזה. הייסורים האלה הולכים וגדלים בהדרגה, ולא נופלים בבת אחת במכה גדולה. כרגיל: בתחילה יש אזהרות קטנות, אחר כך יותר ויותר. אבל אני כבר יכול לתאר לעצמי מה זה יהיה.
אבל עכשיו אנחנו כבר מגיעים לאזהרות הגדולות. תראו את כמות אסונות הטבע והמהפכות שהתרחשו בשנה החולפת. כבר מדברים בגלוי על האפשרות של מלחמה גרעינית, אבל יותר מידי בנחת.
מתוך שיחה על החינוך האינטגרלי, 16.12.2011
ידיעות קודמות בנושא:
להביט קדימה ולא בין הרגליים
זה מה שיקרה
לימוד לפי הזמנה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, פוסטים נבחרים |
ניתוח לב פתוח
שאלה: איזה מאמץ, ולו הקטן, צריך לעשות כל אחד, כדי לפתוח את הלב שלו ולגלות סוף סוף את הפתח לעולם הרוחני?
תשובתי: אני צריך לכלול את כולם בתוך הלב שלי, זאת המחשבה העיקרית הראשונה. אתה יכול לחשוב על זה אם הנך רוצה, או להישאר רק עם ההרגשה. הכול תלוי איך אתה עובד, בלב ובמוח. יכול להיות שאינך רוצה לצאת מתוך ההרגשה, זה תלוי באדם. למשל, אצלי זה ההיפך, עוזר לי אם אני מוסיף שׂכל ובזה מגביר את ההרגשה שלי.
אני מכניס הכול לתוך הלב שלי, נזכר שכל הבריאה נמצאת בתוך האדם, והאדם כולל בתוכו את כל העולם. ולכן אני כולל בתוך הלב שלי את כל החברים שלי, כי איני מסוגל בינתיים לכלול את כל העולם.
אם יש לי משיכה אליהם, אז ללא ספק יש גם להם משיכה אליי. איננו צריכים אפילו לדבר על זה. ואז אני מתחיל להרגיש שהם באמת נמצאים בתוכי, בדיוק כמו שאמא מרגישה בתוכה את ילדיה.
כך אני מגיע לתפיסת המציאות הנכונה יותר שכולה נמצאת בתוכי. בעל הסולם כותב, שכל תמונת העולם מופיעה בחלק האחורי של המוח שלנו ואנחנו מרגישים את כל העולם בלב שלנו. לא קיים שום עולם מחוץ להרגשה שלי.
הלב שלי, הוא מלכות דאין סוף, ואם אני אכלול בתוכי את כולם, אז אהפוך להיות "אדם הראשון", ואז מופיעה בי תמונת הבורא. החומר שלי יקבל את הצורה של "אדם", וכאשר בתוכו תתלבש צורת הבורא, זה ייקרא דבקות הבורא עם הנברא, או חיבור זעיר אנפין ומלכות.
מכל הכיוונים אני מקבל את ההוכחה, שלמעשה לא נדרש יותר שום דבר, חוץ מאשר לכלול את כל המציאות בתוכי. ואני מתחיל את העבודה עם החברים, מפני שאז אנחנו יכולים להשפיע באופן הדדי זה על זה, לעזור זה לזה.
הגילוי הראשון של הלב תלוי עד כמה אני פתאום מבין, שאין לי ברירה אחרת. אני כבר התייאשתי לחלוטין ו"הרמתי ידיים", בכך שאני רואה שלא השגתי שום דבר. נוכחתי לדעת שאין שום אפשרות אחרת להשׂיג את מקור החיים, משמעות החיים. ולכן אני מוכן להיפתח.
למרות שאתה יכול להחליט שעדיין לא בדקת את כל האפשרויות. האגו של האדם תמיד משכנע אותו שהוא עדיין יכול לנסות להשׂיג הצלחה בעצמו בדרכים אחרות. רק כתוצאה מהאכזבה השלמה האדם מגיע להסכמה להתחבר עם החברים.
זה הדבר האחרון שנותר לי. אם אני מתאכזב באופן מוחלט בכל העסקים שלי, אם קיבלתי תוצאה שלילית בכל הניסיונות שלי להצליח, רק אז אני מסכים מחוסר ברירה, מתוך ייאוש ולחץ נוראי. כמו הוולד שהיה שׂמח להישאר בתוך רחם אימו, אך היא לוחצת עליו ודוחפת אותו החוצה. למרות שהוא לא רוצה לצאת!
אולי אתם חושבים שבני ישראל רצו לצאת ממצרים? הם כבר צעקו אפילו במדבר, והצטערו שיצאו ממצרים, ששָם היה להם הכול. אף אחד אינו רוצה להיוולד בעולם הרוחני, מפני שכולנו אגואיסטים. זהו מעבר מאוד קשה, ולכן הוא כה צר ולכן גם נקרא "צירי לידה".
מסופר, שאילה שבהריון מדלגת גבוה להרים, ועד שלא מופיע הנחש שמכיש אותה היא לא יכולה להוליד. הנחש מסמל את האגו הנורא ביותר. ועד שהוא לא יתגלה בתוך האדם, הוא לא מוכן להיוולד.
מתוך שיעור מס' 3 בכנס ערבה, 24.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
מקום בלב עבור החברים
אתה תצא עוד מהחושך, אם רק תדאג לאחרים
הטיפה האחרונה של המאמצים
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כנסים, קבוצה |
בשביל מה לנו כל ההפרעות האלה?!
כל ההפרעות נובעות דווקא מהכוח היחיד של הטבע. בשביל מה לנו ההפרעות?
נניח שהבנתי שהכוח הזה הכשיל אותי, שהוא כיוון אותי לכיוון אחר, הוציא אותי מכליי, אילץ אותי לשכוח את המטרה, את החיפוש, מפני שהוא גרם לי כאב, דאגה, הרגשה בלתי נעימה, ואני התחלתי לפחד ממשהו, לדאוג למשהו. אבל אני הרי בסך הכול בן אדם, קל מאוד להכשיל אותי. ומה הלאה? בשביל מה כל זה נחוץ?
זה נחוץ כדי שאנחנו נרגיש שאיננו יכולים בלעדי הכוח הזה, ללא עזרתו האישית לכל אחד, שללא פנייתנו אליו, למה שנקרא "האור העליון", "האור המקיף", איננו יכולים להתקדם קדימה. להשיג כזה מצב זהו השלב הבא של ההתפתחות שלנו. כאשר אני מבין שכל מה שמתרחש נעשה רק על ידי הכוח האחד והיחיד הזה, והוא עושה זאת בכוונה כדי שאני אזדקק לעזרתו, ואילו אני בעצמי לא יכול לעשות כלום. זאת כבר היציאה לשיתוף הפעולה הישיר איתו. זהו שלב מאוד חשוב ומאוד לא פשוט, שלא ניתן להשיגו אם הסביבה שמסביבי לא תתמוך בי.
אנחנו דיברנו על כך שלאדם בעולם הזה בעצם אין בחירה חופשית. הוא מנוהל לחלוטין על ידי הגנים, ההורמונים, ודברים נוספים אחרים. ישנם אנשים שיכולים לנבא את גורלו של האדם. וזה באמת כך, חוץ מדבר אחד - הבחירה החופשית - שהיא דווקא, בהתפתחות של עצמך, מכוונת לקראת החיפוש אחרי הכוח הזה, אחרי הכיוון אליו, הקשר איתו, הדרישה שהוא יעזור לנו, וזה הדבר החשוב ביותר. דווקא זה מה שהוא רוצה, לעזור לנו אם אנחנו נבקש ממנו.
בשביל מה נחוץ לכוח העצום, המושלם והנצחי, שכולל בתוכו את כל הטבע, שאינו מוגבל במסגרות הגשמיות שלנו של זמן ומקום, שאינו מוגבל ביכולות ובפעולות שלו, בשביל מה נחוץ לו שאנחנו נזדקק לו, נבקש ממנו, נצפה לכך שהוא יעשה איתנו משהו, מאחר ואיננו יכולים לעשות בעצמנו? בשביל מה הוא זקוק לכאלה פעולות מצידנו, לניסיונות החלשים שלנו?
זה נחוץ כדי שאנחנו נפתח בתוכנו רצון חדש שלא קיים בטבע, רצון לבוא איתו במגע, להשיג אותו, לעבוד יחד איתו. באותה המידה שבה הרצון הזה שבנו מתפתח, הכוח הזה נכנס איתנו למגע ומתגלה ברצון הזה. אז נוצרת האפשרות להרגיש את הכוח הגדול והמנהל הזה.
מתוך ההכרה הזאת, מתוך ההרגשה הזאת, מופיעה בנו ההבנה של הכול: מי אנחנו, מה אנחנו, מהיכן, בשביל מה, לצורך איזו מטרה, מה מתרחש איתנו. לכן אני צריך לרצות את הגילוי של הכוח הזה בתוכי. אני צריך לפתח בעצמי בתוכי את הרצון הזה, אחרת אני לא אהיה עצמאי. כי אם הוא ייתן לי גם את הרצון הזה, אז אני לא אהיה חופשי. אחרת, בשביל מה היה צריך לברוא את כל זה?...
מתוך שיעור מס' 3 מהכנס בליטא, 24.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
הכוח שממלא את כל היקום
להרגיש את הכוח שמנהל אותנו
להתכוונן למיקוד אחר
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, טבע, כנסים |
הטעות הכפולה של הבובה
שאלה: אני לא מבין איך "פרצוף" רוחני יכול לחשב עד לאיזה גבול הוא יכול לקבל על מנת להשפיע, אם בכל פעם מתגלה לו מצב חדש שבו הוא עדיין לא היה אף פעם?
תשובתי: ה"פרצוף" הרוחני עובר כל הזמן מצבים חדשים, כמו שנאמר: "יהיו בעיניך כחדשים". אבל הוא יכול לבצע פעולות על סמך מה שהיה מקודם. ובזכות מה? – בזכות זה שהוא מבקש מהעליון לבצע את הפעולה הזאת!
גם בעולם שלנו כל הפעולות נעשות על ידי העליון, רק שאתה לא חושב על כך ונדמה לך שאתה עושה הכול בעצמך. אבל הכול נעשה על ידי האור העליון, רק שאתה נמצא בטעות כפולה, שנקראת "הסתר כפול".
למעשה, אתה לא עושה שום דבר בעצמך. אין בנו מעשים, הכול נעשה רק בחסדי ה'. אנחנו לא בעלי הבית על הפעולות, ההחלטות והחישובים שלנו. אתה כביכול נמצא בספק, ואינך בטוח כיצד תפעל בעולם הרוחני, היות והתרגלת להרגיש את עצמך בעולם הזה כבעל הבית שבו תלוי הכול. אבל גם כאן אתה אף פעם לא עושה ולא מחליט בעצמך.
כל מה שאתה מרגיש, מחליט ומבצע, זוהי עבודה פיקטיבית, רק למראית עין. ואילו בפנים, בתוכך, נמצאת יד, כמו בבובה, שכל הזמן מסובבת אותך. אז תירגע.
מתוך שיעור על ספרו של בעל הסולם "תלמוד עשר הספירות", 13.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
כל העניין הוא בממיר
הגאווה המצחיקה של הטיפש
בובה המחיה את עצמה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
המוח מבחין בין "קדוש" ליומיומי
ידיעה שפורסמה בשבועון Philosophical Transactions of the Royal Society: "את ההחלטות שקשורות לערכים המקודשים עבור האדם, המוח מעבד בצורה שונה לגמרי מהצורה שבה הוא מעבד את ההחלטות היומיומיות.
כשמדובר בהחלטות אגואיסטיות, מופעלים חלקי המוח שאחראיים על התענוג והשכר. ובמקרים שקשורים לערכים "קדושים", הופעלו חלקי מוח שמעריכים: "נכון או לא נכון" ביחס לקיום החוקים שנקבעו.
עבור אלה ששייכים לחברות מאורגנות, כמו מועדון למוזיקה או חברה דתית – כאשר הם סירבו לקבל כסף למען ערך "קדוש", החלקים הללו הופעלו בצורה אינטנסיבית הרבה יותר בהשוואה לכל האחרים".
התייחסותי: הקביעות של "נכון – לא נכון" נקבעות על ידי הסביבה, ויש להן משקל גדול בקבלת ההחלטות, יותר מאשר ההחלטות האישיות של "תענוג – שכר". לכן האפשרות היחידה לשנות את עצמך מסתכמת בבחירת הסביבה הנכונה.
ידיעות קודמות בנושא:
ה"קופסה" שאין לה תחליף
גודל המוח קשור לחברותיות
איך לוותר על היצרים המזיקים?
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הדת בראי הקבלה, חושבים מדע |
להיות אדון לעצמי
לאדם לא אכפת האם הוא מקבל או משפיע, אלא אכפת לו אילו הרגשות יש לו מזה. אם אני מרגיש מזה טוב, אני מוכן להביא לך מתנות בכל יום, בכל רגע. העיקר שארגיש מזה תענוג.
הבעיה היא לא לתת את המתנה, אלא להרגיש ממנה מילוי. ברגע שארגיש שההשפעה תמלא אותי, אני אתן לך את כל מה שתרצה. אני לא חושב האם לתת או לא לתת, אלא איך לקבל מזה מילוי.
לא צריך כאן להתפלסף הרבה, כי אנחנו בסך הכול רצון ליהנות, ולכן אנחנו מסוגלים לבצע כל פעולה, אם היא תביא אותנו למילוי. אבל השאלה היא, איך לבצע פעולה ללא מילוי?
לכן ניתן לנו הרצון למלא את עצמנו, הרצון לקבל על מנת לקבל, כדי שנבנה מעליו את היחס שלנו לצורת המילוי. אני צריך בעצמי לפקח על עצמי: באיזו צורה אני נהנה. כלומר, אני בעצמי תופס את עצמי בגרון ועכשיו אני קובע איך עליי ליהנות: כך או אחרת. ועד אז, אני חונק את עצמי ולא מאפשר לעצמי לקבל כלום.
ואז אני נעשה עצמאי. אני מקבל חופש כלפי המילוי, ומסוגל לעצור את עצמי מלקבל, או לחילופין, למלא את עצמי. זה הופך אותי לדומה לבורא. כי הוא בעל הבית על הרצון ועל המילוי, וגם אני הופך להיות בעל הבית, השולט על הרצון והמילוי.
לא מובן לנו איך אנחנו יכולים לחנוק את עצמך בעצמנו, ועד כמה נהיה חופשיים ברגע שנגיע לכך! זהו מעמד כל כך גבוה, שרק בו אני נקרא "אדם".
ועד אז, פועל בי חשבון אוטומטי ושום דבר מעבר לכך. זה כמו שאני רוצה להפסיק לעשן, מפני שאני מעדיף את הבריאות. הכול תלוי רק מה חשוב לי יותר.
מתוך שיעור על ספרו של בעל הסולם "תלמוד עשר הספירות", 11.03.2012
ידיעות קודמת בנושא:
שיזוף בריא באור החוזר
איך "לרקום" נברא
חוקי הטבע הם עקשנים במיוחד
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
להיות עם חופשי בארצנו
שאלה: איך אפשר לקבל החלטה עצמאית ובמקביל לכך לבטל את עצמך בפני הטבע?
תשובתי: זה אותו הדבר. אם אתה מבטל את עצמך, כלומר את הכוונה על מנת לקבל, ומבצע את פקודות הבורא בכל לב ונפש, זה נקרא שאתה עצמאי.
האדם צריך לחשוב מדוע זה קורה כך. זה מאפשר לו לקרוא לעצמו "עם חופשי בארצנו", מפני שהוא מפסיק להיות עבד של הרצון שלו ("ארץ" מלשון "רצון").
הוא רוצה להיות עבד של הכוונה על מנת להשפיע, וזה נקרא להיות "עבד השם". הוא בעצמו מוכר את עצמו להיות עבד של ההשפעה, מפני שבינתיים הוא אינו מסוגל להשפיע בצורה עצמאית. אבל זהו כבר הצעד הראשון שלו לקראת העצמאות, ולאחר מכן הוא יהפוך להיות חופשי לחלוטין.
מתוך שיעור על מאמר של בעל הסולם מהספר "שמעתי", 11.03.2012
ידיעות קודמת בנושא:
חג מתן תורה
עבדות מרצון לאהבה
הנולד כעבד לא מכיר את החרות
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
לבחור להיוולד
שאלה: מה המשמעות של האמירה "אין כפייה ברוחניות"?
תשובתי: בעולם הרוחני אין כפייה, מפני שבסופו של דבר, הכול תלוי ביגיעת האדם.
בעולם הזה שולטת הקבלה, ואילו בעולם העליון שולטת ההשפעה. בשני המקרים, אני מחויב לציית, וזוהי כפייה. הרי אלה חוקי הטבע.
למשל, יש את חוק המשיכה. זהו כוח בלתי משתנה שמושך אותי מייד לקרקע. האם אתה יכול להתנגד לכפייה שלו? "אני לא רוצה שהוא יפעל. יש לי תוכניות משלי...". זה לא ילך. החוק פועל, בין אתה רוצה ובין אם לא. וזה נוגע גם לחוקי ההשפעה והקבלה. כל המציאות מלאה בכפייה.
ורק במצב הבחירה אתה חופשי. איזו מין בחירה זאת? הבחירה היא לעבור מהקבלה להשפעה בעזרת הקבוצה, האור המחזיר למוטב והמורה. למעשה, הקבלה וההשפעה הם חוק אחד, כוח אחד. והבחירה שלך היא כיצד לציית לו: בצורה חיובית או שלילית. את זה אתה בוחר בעצמך.
אז מה אתה מחליט, כדאי או לא כדאי להצטרף להשפעה? אתה יודע את כל מה שהיה קודם, ומשהו ממה שיהיה אחר כך... אנחנו עדיין לא מרגישים ולא יכולים למשש את מקום הבחירה. אבל שם באמת נפתח בפניך חלל מדהים...
לעיתים קרובות אנחנו מביאים את המשל על התולעת שחיה בתוך הצנון. כשהיא פותחת פתח בתוך הקליפה, מתגלה בפניה עולם מלא. זה אמנם פתח מאוד צר, אבל דווקא הוא מהווה את הבחירה שלה: להיוולד או לא להיוולד. בכל פעם אתה מבצע את הבחירה הזאת, בכל פעם נולד עוד חלק קטן ממך, ואתה נכנס לעולם החדש שכבר מוכן עבורך.
זאת אמנם פעולה מאוד קטנה ועדינה מצידי, אבל זה כמו שאני מפעיל מערכת ענקית בלחיצת כפתור אחת. מקום הבחירה הזה הוא בדיוק אותה ה"רוחניות" שבה אין כפייה. אני פותח לעצמי עולם חדש, והיחס שלי אליו נעשה חופשי.
גם כאן וגם שם פועל החוק, אך כאשר אני נכנס לעולם ההשפעה, אני רוכש חופש: כל זה – שלי. הרצון לקבל מתוקן בכוונה על מנת להשפיע, ואני שולט בו. אני באמת חופשי, אני מסוגל לבצע ברצון הזה כל פעולת השפעה שאני רוצה. ורק את זה אני רוצה, ואין עליי שום הגבלות.
לכן נאמר: "אין כפייה ברוחניות". אני נולד, עובר מהתפוח הרקוב לעולם נפלא, לשמש, לאוויר הצח ולשירת הציפורים. כשאני עובר דרך המעבר הצר הזה, אני רוכש גישה חדשה, שמבוססת על השפעה, ונכנס לתיאום עם העולם הגדול. ובו אני חופשי.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 15.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
איפה הדמוקרטיה?
אתה הרי רצית את זה בעצמך
איפה הוא – החופש?
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, פוסטים נבחרים, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
איפה הדמוקרטיה?
שאלה: הבורא מגביל את החופש שלי בהתאם לחוקי הטבע. אבל מה אם אני לא רוצה את זה? הרי הוא לא שאל אותי. איפה פה הדמוקרטיה?
תשובתי: באמת, הבורא מפתח בצורה שונה את האנשים בימינו, ובהתאם לכך הם שואלים עליו את השאלות המתאימות. כך זה צריך להיות. לשם כך העולם שלנו משתנה, כדי שיתעוררו בנו שאלות אליו. כתוצאה מכך, כל השאלות והטענות צריכות להיות מכוונות לבורא. והכול כדי שהאדם יגיע לייאוש.
מצד אחד, נראה לי שבעולם הזה יש לי חופש ואני מסוגל לעשות מה שאני רוצה, ומהצד השני, לשכל ה"ילדותי" שלי מתגלה יותר ויותר שהעולם כפוף למערכת חוקים ואני בכלל לא יכול לפעול איך שבא לי, אפילו אם הייתי רוצה. יש הבדל בין הרצוי והמצוי. לאט לאט אני מבין שמדובר כאן על חוקי העולם, שהם חוקי ברזל. הם מתגלים לפניי ביתר בירור ומחייבים אותי יותר ויותר. כתוצאה מכך אני מרגיש לא נוח ולא נעים, אבל בסך הכול, זהו הלימוד שלי.
בהתחלה הילד נהנה מכל טוב ולא מסרבים לו לשום דבר, ולאחר מכן אנחנו מתחילים להגביל אותו. אנחנו מלמדים אותו את כללי החיים ומציבים בפניו דרישות. כך הוא גדל.
אתה מדבר על דמוקרטיה, על חופש. אבל איזה מין חופש זה? חופש ממה? חופש בשביל מה? חופש באילו תנאים? אתה הרי לא נמצא באיזשהו חלל ריקני, אלא כבר יש לך תכונות כלשהן, אתה כבר משהו.
"חופש" בשבילך זה כאשר כל מה שאתה רוצה מייד מתמלא: "אני רוצה ארמון!" – בבקשה. "אני רוצה להיות חזק, חכם" – בבקשה. בכך אתה חופשי מהגבלות, אתה כול-יכול.
אבל את השכל והאופי שלך לא אתה בחרת – וזה אומר שאתה כבר לא חופשי. יתר על כן, הרצונות שלך תלויים באותם הערכים שהחדירו לך. וגם זה לא חופש. כבר קיימים בך תנאים מסוימים, ואתה מלכתחילה נמצא תחת השפעתם. איזה מין חופש זה? הוא לא קיים בצורה שאתה מתאר לעצמך. אתה פשוט לא ביררת את המצב.
ומצד שני, הבורא באמת רוצה להביא אותך לחופש. ואז אתה תשתחרר ממה שהוא הכניס בך, ובמקום זה, תיצור מעל זה את התכונות ההפוכות. בין 613 ה"עברות" ו-613 ה"מצוות", אתה תמצא את החופש האמיתי – שהוא משהו חדש, גורם שלישי, הקו האמצעי, העולם הרוחני. הוא לא קיים בלעדיך. אם אתה לא תיצור אותו, הוא לא יהיה קיים.
ובינתיים אל תשכח: אתה נברא, ובכך אתה כבר לא חופשי ומוגבל באיכויות וברצונות שלך.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 15.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
לבחור להיוולד
היכן מסתתר החופש שלנו?
רוצה לקבל החלטות בעצמך?
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
הנטל הבלתי נסבל של האהבה החלוטה
הבורא מתייחס לנברא בטוב מוחלט ובהשפעה מלאה, ואם הנברא ירגיש כזה יחס, לא תהיה לו כל אפשרות לעשות משהו בעצמו, לא יהיה לו מה להוסיף לזה. זה ינצח אותו וירגיע אותו.
לכן קיימת מערכת הסתרה, העלמה, שמסתירה את האור הטוב והמיטיב ומחלישה אותו עד למידה כזאת שמאפשרת לאדם להיות בעל בחירה חופשית. ואז האהבה החלוטה, היחס הטוב, אינו משתק את הנברא, אלא נותן לו אפשרות להוסיף את היחס שלו ואת העבודה שלו.
אם האור היה מתגלה במלוא עוצמתו ונושא את הטוב והעונג, לא היה נשאר לאדם אף לא רצון אחד, והוא לא היה יכול לעשות שום תנועה ולשנות את עצמו איכשהו. אז הוא בכלל לא היה מרגיש את עצמו ואת הקיום שלו.
לכן אנחנו פועלים בתוך ההסתרה, זוהי הדאגה הראשונה של הבורא ביחס לנברא: להסתיר את עצמו, כדי לתת לנברא את כל עולם האין-סוף. דווקא בזכות זה שהאור נסתר, האדם יכול לרכוש את עולם האין-סוף ולהפוך להיות בעל הבית בתוכו, המנהל, הממלא והיוצר שלו. באופן כזה, גם האדם משיג את אותה מידת השלמות שמצידו נקראת "טוב ומיטיב" לבורא.
וכל זה מפני שהייתה קיימת הסתרה על האהבה החלוטה שמגיעה מהבורא לנברא. באותה המידה שבה האדם מסוגל לסבול את האהבה החלוטה הזאת, כשהוא מכין את עצמו מראש לכך שגילוי האהבה לא ישתק אותו – במידה הזאת האהבה הזאת מתגלה.
כל זה הוא רק גילוי האהבה... על אף שקיימות המון מדרגות רוחניות והרבה מצבים שונים מאוד, אבל בעיקרון מה שקורה הוא רק הגילוי של החושך והאור, וכל זה הוא גילוי של האהבה החלוטה, שממנה מתחילה ומסתיימת הבריאה. וכל המצבים האחרים קיימים רק למען הגילוי שלה.
בכל מדרגה של הסולם, האדם צריך לגלות במידה מסוימת את האהבה החלוטה הזאת, בהתאם לכלים/לרצונות שלו, כי אין שום מידה לעולם אין-סוף או לכל עולם אחר או לכל מדרגה אחרת או לכל מצב שהוא. הכול נמדד רק על ידי הרצונות של הנברא.
לכן, אם האדם משיג אפילו את המילוי הקטן ביותר, אם המילוי הזה שלם – הוא נראה לו כמו עולם אין-סוף, כי הוא הופך להיות העולם שלו. וכאשר הוא עולה למדרגה הבאה, הוא רואה שהמצב הקודם היה קטן והמצב הנוכחי שוב מצטייר לו כעולם שלם. וכאשר הוא מגיע לסיומו, אז נדמה לו שהוא נמצא בעולם אין-סוף ואין יותר מה להוסיף, כי הוא הרי משיג אהבה חלוטה במדרגה הזאת. אבל הוא צריך לראות במה בכל זאת האהבה הזאת אינה שלמה.
כאן קיים המושג של ג' קווים, והחלוקה לראש, תוך וסוף של הפרצוף הרוחני, שבגללו לא כל הרצונות נכללים בקשר של הבורא והנברא, ונשארים עוד רצונות לקבל אמיתיים (אח"פ דירידה), "לב האבן". כלומר ברור שהאהבה החלוטה עדיין לא הושגה. אבל בכל אופן, חלק ממנה מורגש בסיומה של כל מדרגה.
בעיקרון, הנברא כל הזמן צריך לעבוד ב"סור מרע ועשה טוב". לעשות טוב זה אומר להשתדל לבצע את העבודה הקשה ביותר: לחפש היכן אפשר להוסיף עוד אהבה. זה הדבר הקשה ביותר, מפני שכאן צריך לעבוד באופן ישיר עם הרצונות.
בכל מדרגה יש את הבעיות שלה, העבודה שלה והתוצאות שלה. אבל תמיד צריך לזכור שכל המצבים שאנחנו עוברים בחיים הגשמיים והרוחניים שלנו נובעים מהאהבה החלוטה של הבורא והצורך לגלות לנו אותה במידה השלמה.
מתוך שיעור על אגרת של בעל הסולם, 13.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
האהבה האינסופית חסרת-הגבולות
איך אפשר לעמוד בפני האהבה?
מנוע נצחי שעובד על אהבה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
תופעת האור
כשאנחנו מדברים על "האור" אנחנו מתכוונים לתופעה שמתרחשת בתוך הרצון. זה אומר שאני רוצה לעשות טוב למישהו ללא שום חשבון של רווח עצמי. ככל שאני בודק את עצמי, כך אני רואה שבאמת אין לי שום דחף לתועלת עצמית. זהו האור: כאילו מתלבשת בי איזו רוח ואני רוצה להשפיע, לאהוב את הזולת ולרצות רק את טובתו, מפני שבכך אני מיטיב לבורא.
כשאני עובד בקבוצה, אני מזמין את המאור המחזיר למוטב, שבונה ב"גוף" שלי, כלומר ברצון שלי, את התופעה הזאת שנקראת "אור". כך האור המקיף משפיע על הרצון, כדי שהוא יוכל להרגיש בתוכו את תופעת האור.
שאלה: מאיפה מגיע האור המקיף?
תשובתי: הוא מגיע ממדרגה עליונה יותר. אני עדיין לא מסוגל לקבל אותו לתוכי ולכן הוא "מקיף" אותי ומכין את הרצון שלי, את הכלי שלי, כדי להיכנס לתוכו לאחר מכן. האור הזה נמצא גם בתוכי, אבל עדיין לא בהרגשה שלי. הוא כביכול פועל מרחוק: משהו מבשיל בתוכי, אבל אני מרגיש את זה בעקיפין, לפי התוצאות.
כך או אחרת, הכול נמצא בתוך האדם: כל האורות וכל העולמות, כולל עולם אין-סוף.
שאלה: וכדי להרגיש את זה, אני צריך לעבוד בקבוצה?
תשובתי: אתה צריך ללכת אחרי עצות המקובלים, מה שנקרא "אמונת חכמים", ולבצע את ההמלצות שלהם. מלמעלה מביאים אותך לקבוצה, ואתה מתחיל לעבוד בתוכה, אפילו מבלי לשאול שאלות. ורק לאחר מכן מופיעה אצלך הבחירה החופשית, כשאתה כבר מתמצא בכל מה שקורה ומתחיל להבין: "אז זה מה שצריך לעשות! צריך לאהוב את החברים...".
אתם ניגשים לעבודה הדדית, ומ"חוג לימודי" אתם הופכים לשלם אחד, רוכשים לב אחד ומחשבה אחת, משקיעים מאמץ אחד משותף, משחקים זה לפני זה כדי לעורר בחברים את החיסרון ולהעלות בעיניהם את גדלות הבורא. ואז האנשים מגלים את ה"שדה אשר בירכו השם". הם כבר לא תועים בשדה כמו בני יעקב, אלא רוכשים את כוח "יוסף", שאוסף אותם ומעביר אותם דרך מצרים לארץ ישראל. זאת כל העבודה שלנו, ושם מתחילה הבחירה.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 12.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
תהליך ושמו אור
כל האמת על האור המקיף
החוק הנסתר של האור
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר